הסרט ''מאמאל'ה'' ["Mamele"] הוא קומדיה מוזיקלית בשפת היידיש שצולמה בפולין בשנת 1938. בסרט כיכבה השחקנית היידית הפופולרית מולי פיקון בתור חבצ'י, אישה צעירה שלוקחת על עצמה את עול הטיפול במשפחתה לאחר מות אמה.
הסרט היה סרט היידיש האחרון שהופק בפולין לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה והשואה. זהו תזכורת נוגעת ללב לתרבות היהודית התוססת שהתקיימה בפולין לפני המלחמה.
הסיפור עוקב אחר חבצ'י כשהיא מתמודדת עם האתגרים של בישול, ניקיון וטיפול באחיה כפוי הטובה. למרות נטל המטלות, היא מוצאת אהבה עם כנר שגר בחצר ממול.
הסרט הוא שילוב של הומור, רומנטיקה ופרשנות חברתית, המתארים את רוח החיים היהודיים בפולין שלפני המלחמה.
הופעתה של מולי פיקון בתור חבצ'י היא גולת הכותרת של הסרט. התזמון הקומי והמשחק האקספרסיבי שלה מפיחים חיים בדמות, מה שהופך אותה לברת קשר ומעוררת חיבה. פיקון הייתה דמות אהובה בתיאטרון היידיש ונוכחותה מוסיפה למשמעות התרבותית שלו.
כיום, ''מאמאל'ה'' נחשב לקלאסיקה של הקולנוע היידי ולמסמך היסטורי בעל ערך. הוא מספק הצצה לעולם אבוד, ותזכורת לחוסן וליצירתיות של העם היהודי אל מול מצוקה.
עלילת הסרט מתרחשת בעיר לודז'. סצנת הפתיחה מציגה את נוף העלילה והיא תמונה של מפעלי העיר, ומשם עוברת המצלמה לשורות נולי האריגה הפועלים בהם בלי הפסקה. אחר כך המצלמה עוברת לביתה של חבצ'י, המתעוררת מוקדם בבוקר, מסובבת את ידית מטחנת הקפה, ולאחר מכן מתבוננת בשעון.
חבצ'י מוצאת מרגוע בחתלתול שלה. ביידיש, חתלתול נקרא ''קצל'ה''. כ''ץ [כהן צדק] הוא, למרבה האירוניה, גם שמו של הנוכל בסרט. זהו פושע שרמנטי, החודר למשפחת חבצ'י במטרה לפתות את אחותה, ולדרדר את אחיה הצעיר לפשע. חבצ'י מצליחה, באמצעות תחבולות, לסכל את מזימותיו.
בסרט יש קטעים מוזיקליים רבים בהם מולי פיקון שרה. קטעים אלה הם קטעי חלומות, בהם היא מדמיינת את חייה בעבר ובעתיד. קטעים אלה יוצרים בסרט שילוב בין ריאליזם קודר, קומדיה עממית, ופנטזיה מוזיקלית.
השילוב המורכב הזה מסבך את עלילת הסרט, ומותיר בצופה תחושה של כבדות. זאת למרות הופעתה הקלילה של מולי פיקון הנמרצת, אשר מפיחה חיים בסרט במשך הזמן הרב בו היא מופיעה על המסך.
שלושת הסגנונות השונים בסרט "מאמאל'ה" – ריאליזם, קומדיה ומיוזיקל – דורשים גישות בימוי שונות, דבר שפוגם בהעברת התחושה המלאה של כל סגנון. בעוד שהריאליזם מצריך תקריבים דרמטיים להבלטת חפצים, הקומדיה זקוקה לצילומי טווח ביניים המדגישים את הדיאלוגים, והמיוזיקל דורש צילומים רחבי יריעה להעצמת תחושת הפנטזיה. בסרט "מאמאל'ה", נראה כי השילוב בין הסגנונות אינו מלא, ובמיוחד חסרים צילומים רחבי יריעה בקטעי השירים.
למרות האמור לעיל, סצנת הסיום החגיגית מצליחה לשלב את כל הסגנונות באופן הרמוני באמצעות תנועת מצלמה דינמית. המצלמה עוקבת אחר חבצ'י הכלה במסעה משולחן סעודת החתונה, דרך המטבח בו היא טועמת מכל התבשילים שבהכנה, ועד לרגע בו היא נזכרת לקחת עימה את החתלתול שלה. תנועה זו יוצרת שילוב מרתק בין הריאליזם של המטבח, הקומדיה של טעימות המזון והמוזיקליות של סצנת החתונה.
תחושת הכבדות הכללית שיוצר הסרט, יחד עם הביקורת החברתית שבו, מבשרים את השואה העתידה לקרות ליהדות פולין בתוך זמן קצר, למרות מראית העין של החיים הנמשכים כסדרם. הסרט מציג ניגוד מרתק בין סכנה קיומית מוחשית לבין תחושת שאננות כללית, ניגוד המזכיר במידה רבה את המצב בישראל כיום.
