ההוויה העיגולית
החשיבה החזותית נעזרת רבות בצורות גיאומטריות, והמעגל הוא אחת מהנפוצות שבהן. המעגל הוא צורה גיאומטרית בעלת השפעה עצומה על חיינו. המעגל, צורה עיגולית מושלמת, נמצא בכל מקום סביבנו, הן בטבע והן בעולם המעשה.
גסטון בשלאר, בספרו ''המרחב הפואטי'', כותב כי ההוויה היא עגולה. העגילות נבנית ומתפתחת בהכרה, והופכת לצורה קבועה ומבוססת שלה, לא כעובדה פשוטה אלא כחשיבה פנומנולוגית, המאפשרת לנו לאשר את קיומנו מתוך הפנים.
הדוגמא הפואטית המרכזית שהוא מביא היא של הציפור, שהיא עגילות מלאה, היא החיים העגולים. הציפור היא כמעט כל כולה כדורית. היא מודל של קיום. למרות שהציפור נתפסת במעופה כחץ שלוח באויר, הרי שבמצבה הקוסמי, כריכוז של חיים המוגנים מכל עבר, היא הווית החיים העגולים.
הספירלה:
צורתו הפשוטה אך המושלמת של המעגל מאפשרת יצירת מגוון רחב של צורות גיאומטריות מורכבות יותר, המבוססות על עיגול בעל מרכז. הוריקנים, גלגלים, מדחפים, עיניות מצלמה וגלילי סרטי קולנוע - אלו רק חלק קטן מהדוגמאות הרבות להופעותיו השונות של המעגל בעל המרכז בחיי היומיום.
הספירלה היא אחת מהצורות הגיאומטריות החשובות ביותר בתרבות האנושית. היא נבנית ממעגל שמתחיל בנקודת אמצע ומתפתח בקו רציף של מעגלים הולכים וגדלים עד לשוליים החיצוניים. צורתה הייחודית של הספירלה מייצגת מבנה דעת ייחודי, והיא נמצאת בשימוש נרחב בתחומים רבים, כמו אמנות, אדריכלות ובמדע.
מטוסי הבוכנה בעלי המדחף הם דוגמה להשתלבות בין טכנולוגיה למבנה דעת ספירלי. המדחף בראש המטוס מסמל את התנועה הסיבובית המאפיינת את צורת הספירלה. בימינו נפוצים המנועים הסילוניים, שמדחפיהם אינם נראים לעין, וחבויים בתוך מעטפת. המסוק, לעומת זאת, באמצעות המדחף העילי הענק שלו, ממשיך לייצג את התנועה הסיבובית המתפתחת.
הקולנוע הקדם-דיגיטלי התאפיין בסלילי צילום מצלולויד, גדולים וכבדים, שהותקנו במכשירי הצילום וההקרנה. סלילים אלה הם ייצוג של מבנה הדעת הספירלי, כיוון שטמון בהם תוכן הולך ומתפתח, מתחילת הסליל בקצהו החיצון ועד סופו במרכזו.
דוגמאות נוספות לצורת הספירלה:
האוזן
בגוף האדם, האוזן היא בעלת צורה ספירלה. האוזן מזכירה מאד בצורתה את תנוחת העובר בבטן אימו.
תרמיקת הציפורים
הציפורים הן, עוד מימי קדם, מושא נלהב של מחקר ומקור ידע. תרמיקת הציפורים היא מבנה ספירלי. הציפורים הכבדות, כגון חסידות ונשרים, צריכות זרם אויר חם עולה לצורך התקדמות בנדודיהן. זרם אויר חם זה נוצר בשעות הבוקר המאוחרות, כאשר האדמה מתחממת. בעונות הנדידה אפשר לחזות בלהקות ענק של ציפורים, המצטברות בכיוון אנכי ובסיבוב מעגלי הולך וגדל, עד לגובה בו מפסיק משב האויר החם. מנקודה זאת הן פותחות בדאיה לכיוון הרצוי.
התרמיקות, כתופעה מטאורולוגית התגלו בגרמניה, בשנות ה-1920 המאוחרות, לטייסי הדאונים בהרי הרון. התגלית הפכה את ספורט הדאייה לחשוב הרבה יותר. טייסי הדאונים דאו במשך שעות רבות, למרחקים של מאות קילומטרים, וחצו גבולות מדינות.
בתעופה הממונעת קיימים ''מעגלי המתנה'' לקראת הנחיתה, בהם חגים מטוסים סביב המסלול, עד שברגע המתאים הם מתקרבים ויורדים לעברו.
בתרבות
מבוכים ספירליים היו ידועים בעת העתיקה. בימי הביניים נבנו מבוכים ספירליים בכנסיות, והם שימשו כאמצעי למסע סמלי אל מרכז הנפש. מתקופת הרנסנס האירופי ואילך, המבוך הספירלי נבנה בגנים מפוארים, המורכבים משבילים מורכבים המופרדים על ידי משוכות גבוהות. ניווט במבוך מורכב הפך לצורת בילוי פופולרית עד ימינו. מבוכים הם חלק בלתי נפרד מעולם משחקי המחשב, וכשיטת אימון המוח בפתרון בעיות.
אך למרות שהמבוך הספירלי נחשב לחלק בלתי נפרד מהתרבות, נכתבו ספרים בודדים בלבד אודותיו. הוגים פוסט מודרניים מזכירים את הספירלה, אך הם כמעט ואינם דנים בה מעבר להצגה הבסיסית שלה בתופעות שונות.
סמלי לאום שונים, אזרחיים וצבאיים, מזכירים את צורת הספירלה. צורת השושנה, של שלושה עיגולים בצבעים שונים זה בתוך זה, המופיעה כסמל על גוף מטוסי בריטניה וצרפת, מדמה את צורת הספירלה. צלב הקרס הוא דימוי נוסף.
יחסי מרכז-שוליים
יחסי מרכז-שוליים הם מרכיב מרכזי בחברה האנושית. יחסים אלה מוכרים גם כצמד הכוחות ''צנטריפטלי-צנטריפוגלי''. התנועה אפשרית בשני הכיוונים, מהחוץ פנימה ולהפך. יחסים אלה קיימים כביטוי מילולי ו/או חזותי, ומשולבים לעיתים במימד אנכי מובהק, כמו בתנועה החברתית-מרחבית ההיסטורית ''מן הכפר אל העיר'', ובתוך העיר מהפרברים אל המרכז. הדינמיות והאנרגיות המקופלות בתנועות בין המרכז לשוליים גורמות לכך שהחיבור בין שני הקצוות אינו בקו ישר אלא מפותל, ולפיכך הוא יוצר מבנה ספירלי. המהפכה הצרפתית, שהתרחשה בעקבות המצאת הכדור הפורח, היא דוגמא למערבולת ספירלית חברתית-מרחבית.
הספירלה והפרספקטיבה
הספירלה והפרספקטיבה, לכאורה שתי צורות גיאומטריות שונות בתכלית, חולקות קשר סמוי אך משמעותי. הספירלה, בצורתה המתפתלת והמתרחבת ללא הרף, מסמלת תנועה, התפתחות ושינוי מתמיד. הפרספקטיבה, לעומתה, יוצרת אשליה של עומק וממד על משטח דו-ממדי, ומייצגת את הניסיון האנושי לתפוס ולהבין את העולם התלת-ממדי הסובב אותנו. הקשר ביניהן טמון בתפיסה של התנועה והשינוי במרחב. כאשר אנו מתבוננים בפרספקטיבה, העין שלנו נעה לאורך קווי הפרספקטיבה המתכנסים, וחווה תחושה של תנועה ועומק. באופן דומה, הספירלה, בתנועתה המתמדת פנימה או החוצה, יוצרת תחושה של התקדמות ונסיגה במרחב. שתי הצורות, אם כן, משקפות את האופן שבו אנו תופסים ומפרשים את העולם סביבנו, את התנועה, השינוי והמרחב, ומעניקות לנו כלים חזותיים לייצג אותם.
הלבירינט באגדה על דדאלוס ואיקארוס
בסיפור האגדה יש מרכיב אחד, הלבירינט, שהתנתק מהאגדה עצמה, והפך למודל חשוב בפני עצמו. סיפור הלבירינט של כרתים מתחיל באכזבתו של מינוס המלך מכך שאשתו ילדה לו בן מפלצתי, המינוטאור. הוא הורה לדדאלוס לבנות עבורו מבוך ספירלי, הלבירינט, ומעת לעת היה מקריב לו שם קורבנות אדם מצעירי אתונה, אשר היו נשלחים לקירבו. אחד מהם, תזאוס, הצליח להתגבר על המבוך בכך שקשר חוט לפתחו, הגיע למינוטאור, הרג אותו וחזר בשלום. דדאלוס, מחשש לחייו, ברח מהאי יחד עם בנו איקארוס באמצעות כנפיים שבנה. למרות שלכאורה אין קשר ישיר בין שני הארועים באגדה, הם מאוחדים באמצעות צורת הספירלה, המבטאת יציאה לחופשי.
באמנות
הספירלה באמנות עשויה להיות חיובית או שלילית, חזותית או מילולית, פונה החוצה או פנימה, ועוד. בעולם האמנות המודרנית קיימות יצירות רבות מבוססות ספירלות, אך לרוב הן בלתי מנומקות, ונתפסת כביטוי אישי. הספירלה בהן נתפסת ככלי עזר אמנותי.
הקפות דתיות וריקודים במעגל
סוג נוסף של מבנה דעת ספירלי בא לידי ביטוי בהקפות דתיות וריקודים במעגל. דוגמה בולטת לכך היא ההקפות סביב הכעבה במכה, שבהן המוני מאמינים מקיפים את האבן הקדושה ומנסים בהדרגה להתקרב אליה תוך כדי הליכה בסיבוב במעגלים ולגעת בה, ולאחר מכן חוזרים בהדרגה החוצה אל מחוץ למעגל. גם ביהדות, בהקפות שמחת תורה, במרכז מעגל הרוקדים נמצא המחזיק בספר התורה, וסביבו מעגלי הרוקדים, וכל אחד מהם בתורו מנסה להתקרב אל המרכז ולנשק את הספר.
ריקודי מעגל הקפות אחרים הם חילוניים יותר אך נפוצים מאוד, וביניהם הקפות של חוגגים את הזוג המתחתן, כשהקרובים יותר אליהם נמצאים במעגל הפנימי לסירוגין, או הקפות בריקודים במעגל בחגיגות אלטרנטיביות שונות ובאירועים של שמחה, שבהם בעל השמחה נמצא במרכז ומתחלף לאחר פרק זמן.
מבנה הדעת הספירלי בחינוך:
מבנה ספירלת הדעת בחינוך הוא מבנה גג בלבד, לגישה מילולית במהותה. החשיבה החזותית הבסיסית הכרוכה בו נעלמה. זאת כי מבנה הדעת הספירלי מייצג חשיבת על, הגובלת בדמיון, ואינו מתאים לפיכך להקנייה לתלמידים במסגרת הממלכתית.
למבני הידע החינוכיים יש צורת ספירלה חזותית עולה כלפי מעלה. התלמיד מתחיל את לימודיו במעגלים קטנים ונמוכים של ידע. מעגלים חדשים ונרחבים יותר נוספים מעליהם, כאשר כל אחד הוא המשכו ברצף של זה מתחתיו.
ארגון הדעת האנושית על פי מבנה ספירלי מתפתח הוא חלק מתורת הקונסטרוקטיביזם הקוגניטיבי בחינוך. הוגי הדעות של אסכולה זאת, ג'ון דיואי וז'אן פיאז'ה, השכילו לראות באינטליגנציה מושג המתפתח בהתאם לגיל, באמצעות אינטראקציה הולכת וגוברת עם הסביבה. יש לתאוריה גם ערך מוסרי, כיוון שהיא מזהה הפנמות מעמיקות של ידע מתפתח, מעורבות רגשית, וצורך בחיברות.
מבנה הדעת הספירלי נפוץ מאד בתחום הפדגוגיה, אך בשל התפתחותו לכיוון בלתי מוגדר, של התרחבות ידע אינסופית, זה מושג על עמום, של חשיבה מסדר גבוה. המודל הספירלי המעשי מיושם בעיקר בלמודי גיאוגרפיה בתנאי שדה. למידה כזאת מתחילה בשלב מוחשי של סיור בשטח, ומסתיימת בסיכום מופשט בכיתה. היא נעשית כולה באמצעות דיאלוג רב תחומי. המודל מיושם גם בלימודי הרפואה, כיוון שהוא מציע בשלבים עולים למידה פורמלית, הכרת המחלות, והתמחות מעשית.
הורטיגו - ספירלת השתיקה:
על פי גסטון בשלאר, חווית הנפילה הדמיונית, המוכרת בפסיכולוגיה בכינוי ''ורטיגו'', היא אמיתה ראשונית של הדמיון הדינאמי. אך היא אינה קיימת בדימיון האוירי כהזמנה למסע. ברובה היא מסע אל הריק, בור הריקנות המוחלטת, הנפילה האינסופית, הצלילה כאבן אל התהום שאין בה כלום. זה פחד פרימיטיבי. הוא נמצא כמרכיב קבוע בפחדים מסוגים שונים, כמו הפחד מפני החשיכה. התת-מודע נמשך אל חווית חיים בסיסית זאת, אך כתוצאה מהיעדר כוח נפשי, אין מילים לתיאורה.
ספירלת השתיקה, שהיא הפחד מבדידות רעיונית, חשובה בחקר תקשורת ההמונים, שהיא חזותית, אסוציאטיבית וחסרת הבהרות מילוליות. הנפילה הדימיונית בה מופיעה לרוב בצורת מערבולת, או ספירלה מתכנסת.
תחושת האימה, השיתוק, אבדן השליטה, חוסר ההתמצאות ואיבוד הקשר עם המציאות, הם תופעה מוכרת בקרב חניכי טיסה ודאיה. בשחקים מוצא לעיתים החניך את עצמו בפאניקה פתאומית מחמת אימת הנפילה. הוא מתקבע, בגופו ובמוחו, בנתיב טיסה, בלי יכולת לסטות ממנו כמלוא הנימה. כתוצאה מכך, הוא מאבד במהירות רבה שליטה על כלי הטיס, ונופל אל מותו, לתדהמת הצופים בו.
ספירלת הורטיגו באמנות ובקולנוע:
הספירלה באמנות עשויה להיות חיובית או שלילית, חזותית או מילולית, פונה החוצה או פנימה, ועוד. בעולם האמנות המודרנית קיימות יצירות רבות מבוססות ספירלות, אך לרוב הן בלתי מנומקות, ונתפסת כביטוי אישי. הספירלה בהן נתפסת ככלי עזר אמנותי.
יוצרי סרטים רבים משתמשים במבנה הדעת הספירלי ביצירותיהם. למרות זאת, קיימים ספרים בודדים בלבד בנושא.
פול ויריליו כתב כי מטרת הקולנוע היא לעורר אפקט של ורטיגו אצל הצופים. הוא תיאר את אפקט הורטיגו כמקביל לאפקט שיוצר טיל הנורה בשיא המהירות לעבר מטרה חזותית, ומסחרר את ראשי כל הצופים בו.
דוגמאות לסרטים המציגים בהבלטה מבנה דעת ספירלי:
''הבהלה לזהב'' [1925] הוא סרט אילם קומי אמריקאי משנת 1925 בבימוי, הפקה, כתיבה ומשחק של צ'ארלי צ'פלין. הסרט מספר את סיפורו של הנווד, המגיע לאלסקה במהלך הבהלה לזהב, ומנסה למצוא את מזלו, תוך מפגש עם גלריה של דמויות בעיר ובהר. העלילה מתפתחת במבנה ספירלי ההולך ומתרחב, תוך שהיא חוזרת פעמים אחדות לנקודת המוצא הנרטיבית והמרחבית, בפונדק העיירה. הסרט נחשב לאחד הטובים ביותר בכל הזמנים.
''ורטיגו'' [1958] הוא סרט מותחן פסיכולוגי אמריקאי בבימויו של אלפרד היצ'קוק, המספר את סיפורו של בלש משטרה בדימוס, הסובל מוורטיגו, הנשכר על ידי חברו לעקוב אחר אשת החבר, ומתחיל לפתח רומן עימה. הסרט עוסק במאבק בין מציאות לאשליה. גם סרט זה נחשב לאחד הטובים בכל הזמנים.
"קולד מאונטיין" [2003] הוא סרט רחב יריעה המספר את סיפורו של חייל עריק מצבא הקונפדרציה, בתקופה של סיום מלחמת האזרחים האמריקנית, השב אל אהובתו, בתקופה בה הדרום נשלט על ידי מיליציות משטרה קיצוניות. המבנה הספירלי של הסרט נוצר בהדרגה, משוחות החיילים בחזית, דרך החיים בעורף, ועד ראש ההר, בו מתרחש דו קרב גורלי.
''עין בשמיים'' [2015] הוא החשוב מבין כל הסרטים שנוצרו אודות דרונים. הסרט מתאר מבצע צבאי המתנהל מרחוק, באמצעות דרונים והסייברספייס. קולונלית אנגלית מבקשת לשגר טיל מדרון לעבר בית בניירובי בו נמצאים טרוריסטים, אך קיימת סכנת פגיעה בילדה קטנה. בסרט בולט מבנה הדעת הספירלי. יחסי מרכז-שוליים מוצגים בעלילה כניגודים. הסצנות מהמרכז לשוליים ולהיפך בונות את מהלך העלילה. במקביל לנרטיב, גם הצילומים בסצנות רבות הם ספירליים, והמצלמה יוצאת וחוזרת בין נקודת מוקד למרחבים פתוחים.
סדרת סרטי ''ג'יימס בונד'' מתחילה בקדימון קבוע שבו נראה הגיבור דרך קנה אקדח בעל חירוץ ספירלי.
המבנה של תסריט סרט המותחן הקלאסי, המתחיל בהצגה רחבת יריעה של נושא העלילה, באופן מילולי וחזותי, ונמשך בתהליך חיפוש וחקירה מתעלומה לפתרונה, מחייב שימוש נרחב במבנה הדעת הספירלי. מבנה הדעת הספירלי בהם, המתפתח בין המוחשי למופשט, מפצה על חוסרים חזותיים בלתי נמנעים.
