מכל ההמצאות המרשימות של המאה ה-20, אף אחת לא השפיעה השפעה כל כך חזקה ומתמשכת על הדמיון האנושי כמו המטוס. המטוס העניק השראה להתבוננות היצירתית של אמנים ואינטלקטואלים רבים. הוא משך תשומת לב ציבורית רבה באמצעות הצגת תדמית אותנטית פופולארית של האומה ובאותה עת איתגר אותה להסתגל לעולם המודרני.
המטוסים חלפו מעל פסגות ההרים וחצו את היבשות ובדרך זאת שינו את התפישות המסורתיות של הזמן והמרחב. יחד עם השינויים הפיזיים יצרה התעופה סמלים ודימויים חדשים שהיללו את חוויות המהירות והתנועה, יצרו ושידרו משמעויות חדשות של עוצמה, איכות, סמכות ושייכות והעשירו לנצח את טווח הביטוי האנושי.
המטוס סייע יותר מכל להתפכחותן ולהתפתחותן של אומות. הוא יצר את הרגישות המודרנית, את ליבת החיים המודרניים. זאת גם מכיוון שהתעצמות צבאית בתחום התעופה היא תהליך רב שנים ומורכב מאד, שעלול לעמוד למבחן מול האויב בתוך תקופה קצרה מאד של עימות מולו. מסיבה זאת חילות אויר כושלים לעיתים תכופות. תחושת הכישלון הכללית הפכה, עקב כך, לאחד המאפיינים הבולטים של החברה הפוסט מודרנית.
כמובן שהמטוס אינו הסמל התרבותי היחיד של התקופה. הוא חבר לטכנולוגיות נוספות כמו המכונית, הרדיו והקולנוע. אך הוא שימש כמייצג השליטה האנושית בכוחות הטבע ואפיין את הקידמה במידה רבה לאין שיעור לעומת סמלי התרבות והטכנולוגיה האחרים ששילבו בין המדיום למסר. ''המדיום הוא המסר'' הוא ביטוי שטבע מרשל מקלוהן ומשמעותו היא כי אמצעי פיזי מטביע את עצמו בתודעה גם כבעל תוכן משמעותי באמצעות מאפייניו, תוך יצירת יחסים ערכיים עם האדם שלא באמצעות המטרות שלמענן נוצר בלבד.
הסכנה היא שאמצעי שהפך למדיום יסיח את הדעת. למטוס אין תוכן כמו שיש למאמר, אך יש לו השפעה חברתית כיוון שהוא מגדיר מחדש את המרחב. כתוצאה מכך התוכן עצמו מקבל חשיבות משנית. פשע שהתבצע באמצעות מטוס מקבל תשומת לב פחותה לעומת המטוס. אנשים נוטים להתמקד בתוכן, אך במהלך העברת המידע אליהם חלק גדול מהתוכן אובד בגלל האמצעים הפיזיים המורכבים שבהם הוא היה מעורב.
לאחר שערכי החברה ודרכי העשייה שלה משתנים עקב הטכנולוגיה, אנו מבינים את משמעותו החברתית של המדיום. שינויים אלה עשויים להיות לכאורה עקיפים כנגזרת משנית של המולת חיי היומיום שאיננו מודעים לה, אך בדיעבד הם לעיתים ישירים ונוגעים בעיקרי התרבות, הדת והתקדימים ההיסטוריים.
במרכזה של הנפש עומדת חווית המעוף. התעופה בראשיתה נתפשה כסמל מהפכני של התחדשות אישית בסגנון המהפכה הצרפתית. בהמשך אימצו אותה המדינות המודרניות כבעלת כושר מינוף טכנולוגי וכלכלי שאין כדוגמתו. לבסוף היא הפכה לאמצעי ביטוי לגבורה לאומנית באמצעות טייסי מטוסי הקרב. אין זה מפתיע שאודות המטוס יש יצירה עניפה שחוקרת ומתארת את הדימוי מכל זוית אפשרית.
מרכזי במסגרת הגישה החוקרת את המטוס כתופעה מקיפה הוא העיסוק במושגים ''מודעות אוירית'' ו''תודעה אוירית''. המושג ''מודעות אוירית'' נוצר על ידי חוקרים אמריקנים כדי להסביר את ההתלהבות הראשונית של האומה האמריקנית מהמכונה המעופפת. בעיקבות זאת התחילו היסטוריונים להשתמש במושג כדי לתאר את התעניינותה של אומה, קבוצה או יחיד, בכל קשור לתעופה. המונח מתייחס במקור להתלהבות מהטיסה במכונות מעופפות, אך השימוש בו מתייחס גם לכל המסורות והסמלים שמרכיבים את הגישה לנושא, וגם את העיסוק המעשי המגוון בו. המושג ''תודעה אוירית'' משמעותו שימוש מושכל במודעות האוירית ליצירת תפישת עולם מלאה. במילים פשוטות זאת תרבות ייחודית שמיוסדת על מושגי התעופה.
מחקר מקיף אודות תרבות התעופה נערך לגבי רוסיה. מחקרים רבים אודות התעופה הרוסית והסובייטית מצביעים על חשיבותה הכלכלית והטכנולוגית הרבה. אך ברוסיה היה למטוס תפקיד הרבה יותר חשוב, במסגרת התפישה הרחבה ביותר של ההתפתחות הלאומית. ההתייחסות האישית והציבורית למטוס באומה זאת הייתה כאל תרבות שלמה. דורות של מנהיגים רוסים וסובייטים הבינו את המטוס כך. הם קידמו דימויים וסמלים ומימשו בדרך זאת את חזונם המדיני.
רוסיה היא אבן בוחן בנושא זה, שנחקר לעומק בספר ''הדיקטטורה של התעופה''. אודות רוסיה יש מחקרים רבים שעוסקים בתעופה כמוצר לאומי כלכלי, טכנולוגי, וצבאי. הם מתארים בכך מודעות אוירית עניפה, שהייתה פעילות מעשית שנובעת מצרכי השעה. אך מתוכם ניתן לזהות גם תנאים תרבותיים ופוליטיים רחבים ומקיפים יותר, שתרמו ליצירת התודעה האוירי הרוסית.
בני תרבות המערב במאה העשרים, האמריקאים והאירופאים כאחד, שילבו מלכתחילה בין המעשי לסימבולי בהתייחסותם לעולם התעופה. חוקרי התעופה ביטאו את דעותיהם מתוך שילוב בין הטכנולוגי למיתולוגי. האגדה על איקארוס ודדאלוס שימשה כחוט מקשר בהקשר זה. התפתחות המטוס סימלה את המאבק הניצחי והסיזיפי בכוח המשיכה.
כך קרה שהרוסים ניסו לשכתב את ההיסטוריה כאילו הם היו הראשונים בתבל שביצעו ניסיונות מוכחים בתעופה. ניסיונות אלה מתועדים בפולקלור הרוסי, אך היקפם ומשמעותם הם סובייקטיביים. כל אומה אחרת, בין אם אלה הצרפתים או האנגלים, הספרדים או האיטלקים, האמריקאים או הסינים, מתפארת בפולקלור דומה.
ניסיונות אלה ברוסיה לנצל מאמצים חובבניים וחד פעמיים של איכרים ונזירים נועדו להעניק לרוסיה את מעמד הבכורה בדברי ימי התעופה. הם חושפים את המוטיבציה המרכזית בתרבות התעופה הרוסית, שהיא הטענה לבידול ולפיכך ליכולת התחרות במערב. שאיפה לבידול ולהתבלטות זאת השתלבה בשאיפות הרחבות של הרוסים להתפשטות אימפריאלית, בתיאוריות הסלאבו-פיליות ובאידיאולוגיה הקומוניסטית.
מדינאי ואזרחי רוסיה מדדו עצמם על פי סטנדרטים אירופאים מתקדמים, אך הם שאפו לגשר אותם עם הזהות הלאומית הרוסית. דו המשמעות הזאת קידמה חזון ייחודי של האומה והעתיד שלה. כמאפיין המרכזי של המאה ה-20, המטוס הבהיר יותר מכל דבר אחר את הקשר בין שאיפות לאומיות לקידמה טכנולוגית. כיוון שהבטיח יתרון צבאי יחד עם שליטה על כוחות הטבע, הפך המטוס לאמת המידה הברורה, הטובה והיעילה מכול להצלחה אישית, חברתית ולאומית. כתוצאה מכך הפך המטוס ברוסיה ובדיקטטורות התעופה האחרות של המאה ה-20, גרמניה, איטליה ויפן, ליותר מאשר סתם מכונה מעופפת. לעומת מדינאי מעצמות המערב אשר ראו במטוס מרכיב טכנולוגי מרכזי ומדד לקידמה בלבד, ייחסו הרוסים למטוס גם סגולות סימבוליות של מבשר הגאווה הלאומית.
ברוסיה הפך המטוס כמעט לאייקון דתי מהדת הרוסית-אורתודוכסית. הוא ייצג את האלוהים ואת ישועת האדם כמו ישו. המטוס נועד לשחרר את האומה הרוסית מכבלי העבר, שבו היו מרבית הרוסים עבדים וצמיתים של הקיסר והאצולה. החברה הנחשלת ציפתה באמצעותו למעבר מהיר למדרגת האומה המתקדמת והחזקה ביותר בעולם.
הרוסים אכן הצליחו מאד בהישגיהם בתחום התעופה, אך אלה התאפיינו גם בחוסר היעילות וחוסר הצדק של השלטון האוטוריטארי הסובייטי. באופן אירוני, במהלך התיעוש המוחץ של שנות ה-1930 אשר הביא למרבית הישגיה הטכנולוגיים של ברית המועצות, התמסדה שם גם תרבות מיושנת, שמבוססת על עוינות ומאבק בין הפרט לשילטון שבו כל האמצעים כשרים. האזרח הקטן שלא קיבל די צרכו לא בחל בשום דרך להשיג את צרכיו ואילו המדינה נקטה באמצעי ענישה חסרי תקדים כדי להשיג סדר חברתי. התוצאה הייתה המשך התלות הרוסית במערב הדינאמי, היצירתי והיצרני יותר, בנושאי טכנולוגיה מתקדמת. הדיקטטורה של התעופה שביקשו המנהיגים הסובייטים ליצור התמוטטה והפכה לטרגדיה אנושית מונומנטאלית.
פיטר פריטשה [1955- ] הוא פרופסור להיסטוריה מודרנית, שמתמחה בהיסטוריה של גרמניה במאה ה-20 בכלל, ובתקופת הרייך השלישי בפרט. הוא כתב ספרים אחדים בנושאים אלה, שמתמקדים בעיקר בניתוח הכוחות החברתיים שפעלו בגרמניה. בנוסף כתב פריטשה ספר אודות הפילוסוף פרידריך ניטשה, וספרים נוספים שעוסקים בתהליכים חברתיים בהיסטוריה המודרנית.
הראשון מבין הספרים שלו אודות גרמניה עוסק בתהליכים החברתיים ברפובליקת וויימאר שתרמו לתופעת הנאציזם. השני נקרא: ''גרמניה - אומה של טייסים''. ספר זה מתאר את העיסוק האובססיבי של הגרמנים בתעופה, החל מתחילת המאה ה-20 עם הצפלינים וכלה בתחילת הדיקטטורה הנאצית, שהיתה דיקטטורת תעופה שבה הפכה התעופה לכלי מרכזי בגיוס ההמונים לצרכי המשטר. פריטשה לא המשיך במחקרו אל השנים שלאחר עלית הנאצים לשלטון. הספר ''שואה ותעופה'' נוצר על מנת למלא את החסר.
