לקולנוע יש מעמד מרכזי בעיצוב התודעה ההיסטורית במאה העשרים. בהתאם לכך, במשטר הנאצי, שבו היה לתעמולה תפקיד מכריע, היה הקולנוע כלי מרכזי לגיוס ההמונים. סרטי קולנוע עלילתיים שנעשו בגרמניה הנאצית שילבו את הצהרת הכוונות האידיאולוגית של יוצריהם, יחד עם התאמת הסרטים כמצרך בידורי לקהל הרחב. בין 1933 ל-1945 יצרו הנאצים כאלף סרטים. עשרות אחדים בלבד ניתנים להגדרה כסרטי תעמולה מובהקים. היטלר וגבלס היו חובבי קולנוע מושבעים, והיתה להם יומרה שהסרטים גם ישיגו איכות אמנותית.
סרטי תעופה בגרמניה נוצרו ברצף על ידי תעשיית הקולנוע המפותחת שלה, בכל תקופות המשטר השונות בין שתי מלחמות העולם: גרמניה הקיסרית, רפובליקת ויימאר, הרייך השלישי. על פי התרבות הפופולרית, ועל פי הנתונים הכלכליים, תפשו התעופה וחיל האויר מעמד מרכזי בין שתי מלחמות העולם. התעופה היתה לפיכך גורם מרכזי בהיסטוריה של גרמניה במאה העשרים.
תקופת רפובליקת ויימאר, שהוקמה לאחר התמוטטות הרייך השני וחתימת חוזה ורסאי, התאפיינה במאבק בין הימין לשמאל, ואנרכיה חברתית ופוליטית. ראשי הצבא פעלו באופן נסתר כדי לפתח את עוצמתה האווירית של גרמניה, הציבור נהר למפגני טיסה, הצעירים פיתחו את ענף הדאיה, וטיסות הצפלינים קיבלו כותרות ראשיות. ברחבי תבל, טיסות שוברות שיאים הפכו טייסים לידוענים עם פולחן אישיות. התעופה הפכה למרכיב כלכלי, צבאי וחברתי מרכזי, שמצא את ביטויו גם כזרם בקולנוע.
עוד במהלך מלחמת העולם הראשונה, טייסי קרב אחדים, שהיו המוצלחים ביותר, קודמו במהרה והפכו לאייקונים מתוקשרים של גבורה, לוחמים שעטו את רוח הלאום במלחמה. בין שתי מלחמות העולם השתמש הקולנוע בטייס ובמטוס לתעמולה לאומנית, שהראתה הישגי תעופה כחוד החנית של היוזמה הטכנולוגית הלאומית. סרטי תעופה חיזקו ללא הרף, ועזרו לעצב, חשיבה עכשווית על התפתחות התעופה. הישגי התעופה חזו רייך גרמני חדש, חזק וממושמע יותר, שיהיה מסוגל להתמודד עם תביעות תעשייתיות מרובות, ויצטרף לתחרות האימפריאלית של המאה העשרים. סרטי התעופה שיקפו עדיין את ההתלהבות הפופולרית מהנושא, אך היו גם מטאפורה להישגיות הלאומית, ותיעדו את מעבר הדימוי מסמל קידמה לכלי משחית.
לאחר 1933, המשטר הנאצי הציב כמטרה מרכזית את הקמת הלופטוואפה, תוך ניצול מיתוס הטייס הגרמני. ארנסט אודט היה ראש המשתייכים למיתוס, הפך לידוען רב-תחומי, והיה הסטריאוטיפ המתאים ביותר. כדמות מרכזית בתרבות הפופולרית בעולם בין שתי המלחמות, הוא סייע להכשרת אהדת הציבור למשטר הדיקטטורי. דמותו הציבורית היתה שילוב של בדיה קולנועית ומציאות טכנולוגית. הוא היה שני לברון האדום בטבלת ההפלות בלהק הקירקס המעופף, וסגנו של הרמן גרינג, שהיה מפקד הטייסת האחרון.
לאחר המלחמה העולמית הראשונה הפך אודט לדמות בינלאומית מוכרת, בתחילה כטייס פעלולים, ובהמשך ככוכב משנה בסרטים אחדים, שבהם גילם את דמותו כטייס. אלה היו סרטי הרים, שעסקו באתגרי הההישרדות בהם, ועיצבו את תודעת הציבור לקראת עלית הנאציזם. בשנת 1935 הצטרף למפלגה הנאצית, והפך שוב ליד ימינו של גרינג, שניהל את הכלכלה הנאצית. הוא פיתח את מטוס התקיפה ''שטוקה'', והתמנה לאחראי על מטוסי הקרב בתעשיה האוירית. אודט התאבד ב-17 בנובמבר 1941, על רקע מחדלים בייצור המטוסים וכשלונות הלופטוואפה.
ארנסט אודט היה בעל השפעה רבה על התפתחות התעופה בגרמניה, אשר סייעה מאד להפיכתה לדיקטטורת תעופה. פטרונו הרמן גרינג היה המשנה להיטלר, ואחראי על אחדים מהמהלכים המשמעותיים ביותר במשטר הנאצי שהובילו לשואה. למרות זאת, הזיכרון ההיסטורי של התעופה התפתח בלי קשר לזיכרון ההיסטורי של השואה. ניצולי השואה נתפשים לרוב כהמון חסר פנים, וקשה מאד לבודד אותם ואת חוויותיהם האישיות כיחידים מתוך ההמון. הדגשת ייחודו של כל אחד מהם, בהקבלה לייחודו של טייס הקרב המיתולוגי, צריכה להיות תובנה מרכזית.
