יש ספרים ומאמרים רבים מאד שעוסקים בעיצוב הויזואלי של התמונה הקולנועית על פי יחס הזהב. אך יחס הזהב עשוי לבוא לידי ביטוי לא בעיצוב התמונה בלבד, אלא גם בתזמון הסרט.
השפעת התזמון המוזיקלי על סרטים היא ידועה. דוגמא בולטת היא הסרט ''הבוגר'', שתוזמן על פי השירים של סיימון וגרפונקל. הטיים-ליין של תוכנת העריכה הוא כלי מרכזי בשיקולי חיתוך ותזמון חומר הגלם. השניות והדקות מכתיבות את קצב התמונה הנעה, בדיוק כמו הערכים הדרמטורגיים והויזואליים.
אפשר להשתמש במספרים העוקבים בסדרת יחס הזהב כמתזמנים של העריכה. יחס הזהב בנוי מסדרת המספרים שבהם כל מספר הוא חיבור של שני המספרים שקדמו לו ולדוגמא, אחדים מהמספרים הראשונים בסידרה הם: 1+1=2, 3+5=8, 34+55=89. להלן כל המספרים הראשונים בסדרה: 1,1,2,3,5,8,13,21,34,55,89.
כל מספר בסדרה עשוי לציין דקה בסרט. 1 הוא הדקה הראשונה, 5 הוא הדקה החמישית, 55 הוא הדקה החמישים וחמש, וכדומה. גם לשניות בכל דקה יש חשיבות, ולדוגמא 00:21:55 עשויה לסמן רגע שבו מתרחשת התפתחות חשובה במיוחד בעלילה.
המאמר ''כיצד להלחין שיר באמצעות יחס הזהב וסידרת פיבונאצ'י'' מסביר זאת בפשטות. אם השיר שלנו נמשך מ- A ל- B, האלמנט F יהיה שינוי קצב המקצב באופן הבא: אנו מחלקים את היצירה לשני חלקים, אשר יוגדרו בהתאם ליחס הזהב. לאחר מכן, אלה יוכפלו ב- "x", כאשר x מייצג את אורך העבודה. היישום בפועל הוא קל: אם השיר נמשך 4 דקות (240 שניות), יחס הזהב נמצא ב -2 דקות ו- 48 שניות. אנחנו חייבים באותו רגע לקטוע את היצירה באמצעות שינוי, גישור, כלי נגינה אחר, או מלודיה חדשה. באמצעות רצף פיבונאצ'י, אנחנו יכולים גם ליצור קישוטים ושינויים בקצב השיר, כדי להפוך אותו ליותר אטרקטיבי, עם הרצף 1, 1, 2, 3, 5, 8, 13, 21 מותאם לדקות או השניות. נערוך שינויים ביצירה באופן שמדגיש את אותו רגע ומעניק לו משמעות.
הקומפוזיציות של מלחינים גדולים כמו בטהובן, מוצרט, וואגנר, שהשתמשו בסידרה, הן מורכבות מאוד. הם השתמשו במספרים גדולים מאד. עם זאת, בפשטותו מופיע היחס גם בקלידי הפסנתר. אנו מוצאים בו קלידים לבנים ושחורים ברצף מאורגן של 2, 3, 5 ו - 8.
המאמר ''The Golden Section and the Piano Sonatas of Mozart'' ממחיש את השימוש שעושה מוצארט ביחס הזהב, ב-19 הסונטות שחיבר. המבנה של כל סונטה קלאסית הוא של שני חלקים: חלק ראשון הוא אקספוזיציה, וחלק שני הוא פיתוח ושחזור. אצל מוצארט היחס בין מספר התנועות המוזיקליות בחלק הראשון לעומת מספר התנועות המוזיקליות בחלק השני הוא יחס הזהב, שהוא קבוע 0618. לדוגמא, ביצירה הראשונה, סונטה 279, יש 100 תנועות. בחלק הראשון יש 38 ובחלק השני 62. 62/100 הם 0.62. התוצאה אינה מדויקת תמיד, אך מחבר המאמר מראה, על גרף, כי היחס בין החלק הראשון לשני זהה בקירוב בכל הסונטות.
המאמר ''הקוד המתמטי של מוצרט'' מפרט את חיבתו של מוצרט לשימוש במספרים ביצירותיו. השימוש המשמעותי ביותר שעושה מוצרט במתמטיקה בחליל הקסם, יצירתו הגדולה האחרונה, חבוי בתוך הכוכב המחומש, שהוא אחד הביטויים הגיאומטרים המוכרים ביותר של יחס הזהב. המספר חמש הוא היתוך של שתיים ושלוש, הנקבה והזכר, אחד הנרטיבים המרכזיים באופרה. בחליל הקסם, הדואט והטריו מפנים את מקומם לא לקוורטט, אלא לקווינטט. שתייים, שלוש וחמש הם מספרים ביחס הזהב, הנחשב באמנות ובאדריכלות ליחס האסתטי ביותר. מוצרט עשה עוד צעד קדימה בחליל הקסם, וחילק את האופרה לשמונה קטעים מוזיקליים במערכה הראשונה ול-13 בשנייה, מה שנותן 21, שלושה מספרי יחס הזהב.
מלחינים חשובים נוספים נמשכו ליחס הזה כדבר המסמן רגע חשוב בהתפתחותה המוזיקלית של יצירה. דביסי השתמש בו במכוון בלחניו כדי לסמן את שיאה של יצירה.
