מפות המטרו

מקום מיוחד בתחום המפות האמנותיות בימינו שיך למפות הרכבת התחתית, שהן חלק חיוני מעולמו היומיומי של כל אזרח שמתגורר באחד מהמטרופולינים של התבל. מפות אלה שייכות לקטגוריה של מפות תחבורה, שהן יצירות גרפיות ואמנותיות בדרך כלל, בזכות זאת שהן מבליטות את עורקי התחבורה על חשבון יתר פני פני השטח.
ככל שקווי המטרו בערי הענק התרבו, המפות שלהן הפכו לרשת סבוכה, שחייבה התיחסות גראפית מעמיקה, במטרה לשמר את הפשטות שלהן. כתוצאה מכך קיבלו הקוים צבעים נפרדים, עוצבו בין כל קו וכל תחנה מרווחים ברורים, ובדרך זאת הפכה כל מפה ליצירת אמנות מופשטת.
תחנות הרכבת התחתית הן עוגן כלכלי מרכזי במטרופולין המודרני. כל אחת מהן היא מרכז עירוני חשוב, שבקרבתו התפתחתה כלכלה משגשגת ותנופת בינוי. תחום מפות הרכבת התחתית התפתח מהמינימליזם הקוגניטיבי שבו התחיל, של קו מסלול פשוט מנוקד בתחנות, והפך למעשה ליצירת האמנות ההמונית החשובה ביותר בימינו. זאת במידה רבה בזכות תוספת משלימה על פני השטח, והיא אמנות הגרפיטי.

המתנה בתחנת מטרו

בהמשך, כאשר ניתלו המפות בתחנות ובקרונות, התלווה אליהן גם עיצוב משלים של שילוט ומפות עזר, שיצרו תמונת עולם חדשה יחד עם התחנות והקרונות. מבלי משים כמעט התבטלה תמונת העולם המקורית המוכרת של מעל פני האדמה, של בנינים ורחובות ומגרשים ושדות, ונוצרה במקומה מפת עולם חדשה, שבה קיימים האדם, הרכבת, ותחנות העליה והירידה. המפה הקוגניטיבית משרתת את בניית וצבירת הידע המרחבי. החשיבה ההנעתית דורשת כי במפות הרכבת התחתית יהיו משולבים, במידה זאת או אחרת, גם אלמנטים של גיאומטריה מקודשת. עליהן להיות גם מפות מנטליות, אמנותיות, מואנשות. כל קבוצות האוכלוסיה נזקקות לכך,  אך בפרט הצעירים.
נוצרה מפת עולם ותפישת מציאות חדשה, שרוב האנושות התרגלה אליה וחיה עימה בשלום. אך נוצר גם הצורך להפוך את העולם החדש והמופשט למשהו שיזכיר את העולם הטבעי הישן. עולם הרכבת התחתית חיב להיות פשוט ובטוח, אך גם ססגוני ומפורט.
המתכננים נתנו את הדעת לכך, ומשתדלים לשלב בתחנות עיצוב מוקפד וגם יצירות אמנות שמוצגות על הקירות. אך הם מוגבלים למשבצת התכנונית שהוקצתה להם, ואינם מסוגלים לפרוץ אל מעבר לה על מנת לחבר באופן מלא בין האדם לעולם.

החוליה האינטואיטיבית שמחברת בין העולם התת קרקעי החדש לעולם העילי הישן היא אמנות הגרפיטי של הרכבת התחתית, שהיא ציור בקוים ובצבעים חזקים על גבי הקירות והקרונות, באופן שהיחוד האמנותי מחבר בין קני המידה האנושי והמרחבי. הדמיוני נוכח במציאותי. הגרפיטי יוצר הזמנה למסע. הוא הופך את מפות הרכבת התחתית למפות חלום .
אמנות הגרפיטי נוצרה כחלק מתנועת ההיפ-הופ בניו יורק בראשית שנות השמונים של המאה העשרים. בתחילה זאת היתה תרבות מחתרתית, אשר הממסד והרשויות נלחמו בה, ואת הגרפיטי מחקו גם כאשר היה בעל ערך אמנותי. בהמשך הבינו בעלי הדעה כי מדובר בתחום אמנות חדש, שמסייע ביצירת תמונת עולם חדשה, והתחילו ליזום יצירות גרפיטי בעצמם.
מרבית הקירות בתחנות הרכבת התחתית וסביבתן ברחבי תבל הן עדיין של בטון אפור חשוף, ויצירות הגרפיטי שעליהם הן מינימליות בחלקן, אך סביר מאד שככל שהמודעות לנושא תגבר גם איכותן תעלה.

בכוחה של אמנות הגרפיטי, אשר כל מטרתה הוא לשמור על היחוד האנושי, גם להיות מעורבת בתחום תכנון התחבורה האוטונומית, שתהפוך את תנועת האדם במרחב לאוטומטית. יהיה צורך לשלב את התנועה בכלי רכב אוטונומיים ביצירות אמנות לכל אורך הדרך, יתכן דיגיטליות.

נוסעים משתמשים במפת המטרו

קרונות מטרו מכוסים גרפיטי

איור אידילי של עיר ומטרו