ניק קייב חיבר את השיר Where the Wild Roses Grow כדיאלוג בין גבר לאישה מתה שאותה הוא הרג כאשר הם היו ביחד, והקדיש אותו לקיילי מינוג.
במקום בו פורחים שושני הפרא
הם קוראים לי שושנת הפרא,
אך שמי היה אלייזה דיי,
לא יודעת מדוע קוראים לי הם כך,
כי שמי היה אלייזה דיי.
מהיום הראשון שחזיתי בה ידעתי שהיא האחת,
היא הביטה בעיניי וחייכה אליי,
שפתיה היו בצבעי שושני הפרא,
שבגדת הנהר פורחים, פראיים וזקופים הם כל כך.
הוא נקש על הדלת ונכנס אל חדרי,
ובגופי ניפסק הרעד עם חיבוקו הבוטח.
הוא נועד להיות הגבר הראשון בחיי וביד זהירה,
מחה את הדמעות שנפלו על פניי.
הם קוראים לי שושנת הפרא,
אך שמי היה אלייזה דיי,
לא יודעת מדוע קוראים לי הם כך,
כי שמי היה אלייזה דיי.
ביום השני הבאתי לה פרח יחיד,
היא היתה היפה מכל הנשים שהכרתי,
שאלתי "יודעת את היכן שושני הפרא פורחים,
כה מתוקים, קטיפתיים, חופשים"?
ביום השני הוא בא עם פרח יחיד,
ושאל "האם אקבל ממך את כל האובדן והעצב"?
שכבתי במיטתי ועניתי "כן" בראשי,
והוא אמר "אקח אותך לשושנים אם תבואי".
הם קוראים לי שושנת הפרא,
אך שמי היה אלייזה דיי,
לא יודעת מדוע קוראים לי הם כך,
כי שמי היה אלייזה דיי.
ביום השלישי הוא טייל עימי אל הנהר,
הראה לי את השושנים ואחר כך התנשקנו,
הדבר האחרון ששמעתי היה מילמול של מילה,
והוא עמד מחייך מעלי ובאגרופו אבן גדולה.
ביום האחרון לקחתי אותה למקום בו פורחים שושני הפרא,
היא שכבה על הגדה ברוח קלה כמו גניבה,
נישקתי לה לשלום ואמרתי ש"כל מה שיפה נועד למיתה",
כרעתי על ברכיי ונעצתי בין שיניה שושנה.
הם קוראים לי שושנת הפרא,
אך שמי היה אלייזה דיי,
לא יודעת מדוע קוראים לי הם כך,
כי שמי היה אלייזה דיי.
תרגום: אוירה
