הטסת לוחמים על ציודם באמצעות דאונים אל שדה הקרב בעורף האויב פותחה על ידי הגרמנים בשנות ה-1930 המאוחרות. השימוש בדאונים בשדה הקרב התבקש מאליו בגרמניה הנאצית, שחיפשה כל דרך לשקם ולהגדיל את חיל האוויר שלה. המושג 'כוחות מוטסים' היה מהפכני באותה תקופה. אך לרשות גרמניה עמד ניסיון שאין שלו בתחום הדאיה, וכך נבנו דאונים גדולים שיכלו לשאת עשרות לוחמים, וכלי רכב ותותחים קלים.
בעת תכנון הפלישה לצרפת התברר למטכ''ל הגרמני כי המבצר הבלגי השולט על הגבול לאורך הנהר מאז הוא מחסום בלתי ניתן לכיבוש מהקרקע. היה זה היטלר בעצמו אשר הציע את הרעיון להנחית דאונים על הגג הגדול של המבצר, שהיה שטוח ונטוע דשא. 8 דאונים שנשאו 85 לוחמי סער נחתו על הגג בשעות הבוקר המוקדמות של ה-10 למאי 1940. בכך נפתחה המערכה לכיבוש צרפת ובלגיה על ידי הנאצים. לא קדמה לפעולה כל הכרזת מלחמה. עובדה זאת יצרה הפתעה מוחלטת אצל הכוחות הבלגים, אשר נכנעו במהרה.
הצלחת הפעולה עודדה את הגרמנים להתחיל כמעט בדיוק שנה לאחר מכן, ב-20 במאי 1941, את המבצע לכיבוש האי כרתים, באמצעות פלישה מסיבית של דאונים עמוסי חיילים, יחד עם כוחות גדולים של צנחנים שצנחו ממטוסים. הקרב על כרתים היה ייחודי ממספר היבטים: היה זה הקרב הראשון בהיסטוריה שבו בוצעה פלישה גדולה המבוססת בעיקרה על כוח מוטס. הייתה זו הפעם הראשונה שבה עשו בעלות הברית שימוש משמעותי בפענוח של קוד האניגמה הגרמני. בקרב זה נתקלו הגרמנים הפולשים לראשונה בהתנגדות המונית מצד האוכלוסייה האזרחית.
הקרב התנהל כשהוא רצוף טעויות של שני הצדדים בכל התחומים, אך בסופו של דבר נכנעו בעלות הברית ב-1 ביוני, לא בלי שהסבו אבדות כבדות לגרמנים.
הקרב הכניס לראשונה צורת לחימה מהפכנית. בכך הייתה לו השפעה משמעותית על מהלך המאורעות של מלחמת העולם השנייה. אך לאור האבדות הכבדות של כוחות מוטסים, שלל אדולף היטלר מבצעים מוטסים נוספים. בעיניו של היטלר היו האבדות בצנחנים גרמנים גבוהות מאוד, והגרמנים נאלצו לבחון מחדש את דוקטרינת הכוחות המוטסים שלהם, דבר שהוציא מכלל פעולה בקנה מידה גדול את השימוש בנשק זה בברית המועצות.
האבדות הכבדות של חיל האוויר והכוחות המוטסים בכרתים התווספו אצל פילדמרשל גרינג לחדשות מרות אחרות בתחום התעופה הגרמנית, ובראשן הסילוף שעשה ארנסט אודט במספרי המטוסים שיוצרו על ידי התעשיה האוירית. היה זה ערב הפלישה לברית המועצות, וגרינג נותר עם אלפי מטוסים פחות מהתכנון ועם כוח מבצעי חשוב, הכוחות המוטסים, שהוכח כבלתי יעיל בשדה הקרב. עם כל אלה על שולחנו הוא חתם, כחודשיים לאחר מכן, על הפקודה להיידריך להתחיל ב'פיתרון הסופי'. היה זה מהלך שנועד לפצות על החסר.
לאחר האבדות הכבדות בעת הפלישה לכרתים הפסיקו הגרמנים לעשות שימוש בלוחמה בקנה מידה גדול באמצעות דאונים, אך הם ערכו מספר מבצעים קטנים, מפורסמים ומתוקשרים. אחד מהם היה חילוץ מוסוליני משביו בהרי איטליה ב-12 לספטמבר 1943. גנרל הקומנדו סקורציני נחת עם כוחותיו באמצעות דאונים על רחבת הדשא שלפני המלון בו הוחזק מוסוליני, הצליח להתגבר על השומרים, והמריא עימו מהמסלול הקצר באמצעות מטוס קל.
מבצע שני נערך נערך במרץ 1944 ביוגוסלביה, בניסיון ללכוד את המרשל טיטו. הדאונים נחתו במפקדתו בשעה שהתקיים בה כנס גדול של מפקדי פרטיזנים. אך טיטו הצליח להימלט ואילו הכוחות המוטסים ספגו שוב אבדות כבדות.
בעלות הברית התרשמו מהפוטנציאל של הכוחות המוטסים בקרב על כרתים. כמות הנפגעים הגרמנים לא הייתה ידועה להם, והם החלו בבניית דיוויזיות מוטסות משלהן. אלה התחילו לפעול באופן רציני לאחר הפלישה לנורמנדיה בלבד.
השימוש בדאונים במלחמה פסק לאחר מלחמת העולם השנייה. את מקומם החליף השימוש הנרחב במסוקים, שמשמשים עד היום כאמצעי המקובל ביותר להטסת לוחמים אל שדה הקרב.
בעת תכנון הפלישה לצרפת התברר למטכ''ל הגרמני כי המבצר הבלגי השולט על הגבול לאורך הנהר מאז הוא מחסום בלתי ניתן לכיבוש מהקרקע. היה זה היטלר בעצמו אשר הציע את הרעיון להנחית דאונים על הגג הגדול של המבצר, שהיה שטוח ונטוע דשא. 8 דאונים שנשאו 85 לוחמי סער נחתו על הגג בשעות הבוקר המוקדמות של ה-10 למאי 1940. בכך נפתחה המערכה לכיבוש צרפת ובלגיה על ידי הנאצים. לא קדמה לפעולה כל הכרזת מלחמה. עובדה זאת יצרה הפתעה מוחלטת אצל הכוחות הבלגים, אשר נכנעו במהרה.
הצלחת הפעולה עודדה את הגרמנים להתחיל כמעט בדיוק שנה לאחר מכן, ב-20 במאי 1941, את המבצע לכיבוש האי כרתים, באמצעות פלישה מסיבית של דאונים עמוסי חיילים, יחד עם כוחות גדולים של צנחנים שצנחו ממטוסים. הקרב על כרתים היה ייחודי ממספר היבטים: היה זה הקרב הראשון בהיסטוריה שבו בוצעה פלישה גדולה המבוססת בעיקרה על כוח מוטס. הייתה זו הפעם הראשונה שבה עשו בעלות הברית שימוש משמעותי בפענוח של קוד האניגמה הגרמני. בקרב זה נתקלו הגרמנים הפולשים לראשונה בהתנגדות המונית מצד האוכלוסייה האזרחית.
הקרב התנהל כשהוא רצוף טעויות של שני הצדדים בכל התחומים, אך בסופו של דבר נכנעו בעלות הברית ב-1 ביוני, לא בלי שהסבו אבדות כבדות לגרמנים.
הקרב הכניס לראשונה צורת לחימה מהפכנית. בכך הייתה לו השפעה משמעותית על מהלך המאורעות של מלחמת העולם השנייה. אך לאור האבדות הכבדות של כוחות מוטסים, שלל אדולף היטלר מבצעים מוטסים נוספים. בעיניו של היטלר היו האבדות בצנחנים גרמנים גבוהות מאוד, והגרמנים נאלצו לבחון מחדש את דוקטרינת הכוחות המוטסים שלהם, דבר שהוציא מכלל פעולה בקנה מידה גדול את השימוש בנשק זה בברית המועצות.
האבדות הכבדות של חיל האוויר והכוחות המוטסים בכרתים התווספו אצל פילדמרשל גרינג לחדשות מרות אחרות בתחום התעופה הגרמנית, ובראשן הסילוף שעשה ארנסט אודט במספרי המטוסים שיוצרו על ידי התעשיה האוירית. היה זה ערב הפלישה לברית המועצות, וגרינג נותר עם אלפי מטוסים פחות מהתכנון ועם כוח מבצעי חשוב, הכוחות המוטסים, שהוכח כבלתי יעיל בשדה הקרב. עם כל אלה על שולחנו הוא חתם, כחודשיים לאחר מכן, על הפקודה להיידריך להתחיל ב'פיתרון הסופי'. היה זה מהלך שנועד לפצות על החסר.
לאחר האבדות הכבדות בעת הפלישה לכרתים הפסיקו הגרמנים לעשות שימוש בלוחמה בקנה מידה גדול באמצעות דאונים, אך הם ערכו מספר מבצעים קטנים, מפורסמים ומתוקשרים. אחד מהם היה חילוץ מוסוליני משביו בהרי איטליה ב-12 לספטמבר 1943. גנרל הקומנדו סקורציני נחת עם כוחותיו באמצעות דאונים על רחבת הדשא שלפני המלון בו הוחזק מוסוליני, הצליח להתגבר על השומרים, והמריא עימו מהמסלול הקצר באמצעות מטוס קל.
מבצע שני נערך נערך במרץ 1944 ביוגוסלביה, בניסיון ללכוד את המרשל טיטו. הדאונים נחתו במפקדתו בשעה שהתקיים בה כנס גדול של מפקדי פרטיזנים. אך טיטו הצליח להימלט ואילו הכוחות המוטסים ספגו שוב אבדות כבדות.
בעלות הברית התרשמו מהפוטנציאל של הכוחות המוטסים בקרב על כרתים. כמות הנפגעים הגרמנים לא הייתה ידועה להם, והם החלו בבניית דיוויזיות מוטסות משלהן. אלה התחילו לפעול באופן רציני לאחר הפלישה לנורמנדיה בלבד.
השימוש בדאונים במלחמה פסק לאחר מלחמת העולם השנייה. את מקומם החליף השימוש הנרחב במסוקים, שמשמשים עד היום כאמצעי המקובל ביותר להטסת לוחמים אל שדה הקרב.
