מי ששמע את נאום אובאמה בעצרת האו''ם, ובפרט בקטע שהתיחס לסכסוך הישראלי פלשתיני, לא יכול היה שלא להתרשם מהתמציתיות שלו.
אובאמה נמנע מלהשתמש במליצות, במשפטים ארוכים, בהצהרות, בהבטחות, ובכל ניסוח אחר שמקובל.
למעשה, התמציתיות הזכירה במעט דיווח על מצב חירום.
לכן אין להיתפש לאשליות בנוגע לאשראי המדיני שתקבל ישראל מארה''ב.
זה היה נאום של 'ריאל פוליטיק', מנוסח בקפידה על ידי מנהיג המעצמה הגדולה ביותר בעולם ושרת החוץ שלו, שנמצאים על סף הצורך לחשוף לשימוש את העוצמה הצבאית האדירה שברשותם, במקום בו מוצה כל השימוש האפשרי במילים.
אין ספק כי אובאמה התכוון לשימוש המתוכנן בכוח שהוא משער כי יעשה מול ציר הרשע, סוריה, איראן, ולבנון.
אך כל פעולה צבאית כזאת היא בעלת השלכות על יציבות שכנותיה האחרות של ישראל.
מעבר לכך ישנם גם איומי אדרואן על שכנותיה של טורקיה, שעלולים להצית סכסוכים חמושים מול יוון ואולי גם עיראק. גם המצב בירדן עלול להידרדר בקלות, ולהידמות למצבה של מצרים, שבה עלולה לפרוץ מלחמת אזרחים בין האחים המוסלמים לרוב החילוני. האספקה ממאגרי הנפט של סעודיה, כווית ונסיכויות הנפט, שהיא המפתח למדיניות המזרח התיכון של ארה''ב, נמצאת גם היא בסכנה מחשש לפלישה איראנית, ומחשש להתערערות היציבות הפנימית במדינות אלה.
חוסר היציבות האזורית הכללית הזאת מבליט לכאורה את יציבותה וחוסנה של מדינת ישראל, ומאפשר למנהיגיה לטפוח לעצמם על השכם. אך מבחינת ארצות הברית, הקהילה האירופית, וסין, המצב מדאיג ביותר. הן לא יתחשבו בישראל במאומה כאשר האינטרסים האמיתיים שלהן יהיו בסכנה.
