הנאצים ייחסו חשיבות רבה לסמנטיקה. השליטה בשפה נחשבה בעיניהם כפסגת היכולת האינטלקטואלית. כישוריו המילוליים של היטלר הם שהעלו אותו לשילטון. הנאומים של היטלר יצרו אצל הנאצים את הסמיכות הבסיסית בין המעוף הניטשאי למרחב המחיה. הייתה לו היכולת להסב את השפה הגרמנית הרגילה לשפה יומרנית וחודרת קרביים.
תהליך קבלת ההחלטות באדם הוא תמיד תוצאה של אופן השימוש בשפה. השפה הנאצית לבשה צורה של הגעה לנקודת ה'אל חזור'. באותה מידה ששילהב את ההמונים, הביא השימוש הלא נכון, הגזמני והצעקני בשפה, לחשיבה והחלטות בלתי ראויות.
הסמנטיקה של הרייך השלישי כשפה הייתה ענייה במילים בכלל. העוני היה עוני עקרוני, כאילו השפה נשבעה לעוני המילולי. אך היא הייתה עשירה במילים מיוחדות שהמציאו הנאצים כדי לאפיין את המסר שלהם.
לדוגמא, אי אפשר היה לפתוח בשלהי המלחמה את העיתון בלי לראות את המילה 'פנאטי' חוזרת על עצמה כתואר חיובי, עד כדי חשק להקיא: 'אמונה פנאטית', 'רצון פנאטי', 'דברי הלל פנאטיים', כאילו שכחו שמילה זאת ציינה תמיד משהו בין המחלה לפשע.
במהלך המלחמה השתנה נוסח הפניה מטעם השלטונות לאזרחים לגוף ראשון יחיד, במקום לשון רבים, כדי ליצור רושם כאילו הפיהרר בעצמו פונה ישירות לכל אזרח.
למכונת הכתיבה הסטנדרטית הגרמנית הסטנדרטית הוסיפו הנאצים מקש עם סמל האס-אס, סמל שהיה מעוצב כשני ברקים.
תאי גזים היו חלק מהטרמינולוגיה הנאצית.
לסמנטיקה הנאצית היו שימושים רבים בלשון ששימשה את מפעילי אתרי ההשמדה, שהשתמשו בכינויים ובקיצורים רבים, על מנת להסוות את מה שהתחולל שם.
'שנל!' [מהר!] היתה המילה הראשונה, ולרוב כמעט היחידה, ששמעו הקורבנות מהקלגסים הנאצים.
הדרך הקצרה בת מאות המטרים הספורים מאזור ריכוז הקורבנות לתאי הגזים כונתה על ידי אנשי הצוות: 'הדרך לשמיים'.
לפני הפיתול שבסוף הדרך עמד איש צוות שהפעיל קורת מחסום, וקבע בדרך זאת את תנועת הנכנסים. המחסום כונה 'השסתום', כנראה כיוון שהזכיר להם את שסתומי שחרור הגזים בספינות-האוויר.
