הקיפאון בחזית החפירות במלחמת העולם הראשונה העמיק את יחס הכבוד שלו לתעופה. כחייל, הוא התלהב מחופש הפעולה של הטייסים ומגבורתם, ובמיוחד מבן עמו האיטלקי גבריאל ד'אנונציו, אשר ביצע גיחת הפצצה דרמטית מעל בירת אוסטריה, ווינה. לאחר המלחמה, הפגין מוסוליני עונג רב מהתחככות עם טייסי הצבא, טס מידי פעם, וקידם את התפתחות התעופה האיטלקית.
בשנת 1920 היה מוסוליני מוכן לקחת שעורי טיסה. הוא התאמן בשדה התעופה ארקורה שמצפון למילאנו, נהנה מאד מהטיסות, ולמד במהירות אווירובטיקה בסיסית. הוא ניצל מהתרסקות לאחר 18 שעות טיסות סולו, ונחלץ מהמטוס המרוסק עם שריטות קלות בלבד בפניו, וברך מעוקמת. התאונה לא עיכבה את עלייתו בשמי הפוליטיקה האיטלקית. נאומי הבהירות השבלוניים, שאותם נשא בקול מתנשא ונלהב, מבנה גופו הגברי, ליסתו הבולטת והתקיפה, ועיניו החודרות הכהות, הבדילו אותו מפוליטיקאים אחרים. בשנת 1922 מוסוליני עלה לשלטון באיטליה, לאחר שנאמניו מ'החולצות השחורות' ערכו מצעד ראווה לרומא.
מוסוליני הציב במהרה את התעופה בראש סדר העדיפויות של משטרו האוטוריטרי. הוא הטיף לבניית חיל אוויר מודרני, 'חיל האוויר המלכותי', קידם מפגנים אוויריים וטיסות שוברות שיאים, וקרא לתיכנון מטוסי קרב מתקדמים. הניצחון במרוץ האווירי על גביע שניידר בשנת 1926 היה לנקודת מוצא עבור המשטר עם התודעה האווירית של מוסוליני. שר התעופה שלו, איטאלו בלבו, הזניק את התעופה האיטלקית למדרגת חשיבות בינלאומית כאשר הוביל, בתחילת 1933, להק של 25 מטוסים ימיים מדגם סאבויה-מרצ'טי אס.אמ-55 בטיסה טרנס-אטלנטית לניו-יורק ושיקאגו.
המוניטין המסוגנן של מוסוליני כחלוץ תעופה השתלב היטב בתדמיתו הרחבה יותר כ'דוצ'ה', המנהיג הדינאמי של הפאשיזם האיטלקי. הוא הופיע במסיכות שונות בתצלומי התעמולה הרשמית – מעין סופרמן האוחז בהגה המדינה, דובר אל ההמונים, מנגן בכינור, שר אריות, מנצח בשחמט, וכאחד העם גם מוריד חולצה ועובד יחד עם האיכרים בשדה בזמן הקציר. נושא את הכינוי 'הספורטאי מספר 1 של איטליה', הופיע מוסוליני כשחיין נלהב, נהג מכוניות מרוץ, פרש על סוסים, סייף, וגולש סקי. הוא גרם לבני עמו להאמין כי איטליה נמצאת על סף התהילה, כמהדורה מודרנית של האימפריה הרומאית. התנופה של עליית מוסוליני הובילה באורח בלתי נמנע להרפתקאות צבאיות: ראשית כיבוש אתיופיה בשנת 1935, ולאחר מכן התערבות במלחמת האזרחים בספרד בין 1937 ל-1939 כדי לתמוך בלאומנים בראשות הגנרל פרנקו. בנו של מוסוליני, ברונו, היה טייס שטס 27 גיחות מבצעיות, והעיתונות האיטלקית היללה אותו ואת חבריו הטייסים כדוגמא ומופת של התעופה האיטלקית.
מוסוליני הפקיד את גורלו לנאציזם בעת מלחמת העולם השנייה, ושיעבד את הצבא האיטלקי, כולל חיל האוויר המלכותי, למלחמה ממושכת והרסנית.
כעת היה על איטליה להתמודד עם צבאותיהם של בריטניה הגדולה ואצות-הברית, אשר התכוננו לנרל את העוצמה הצבאית האיטלקית בים התיכון, ודרשו כניעה ללא תנאים מוקדמים. ההימור לא יכול היה להיות מסוכן יותר. משמעות ניצחון של בעלות הברית היתה חיסול משטרו של מוסוליני.
הדגש ששם מוסוליני לפני המלחמה על מפגני ראווה תעופתיים יצר רושם כי איטליה היא מעצמת תעופה מתקדמת. במציאות רדפה איטליה אחר שיאים, על חשבון יצירת בסיס איתן לתעשייה אווירית, וחיל האוויר המלכותי נכנס למלחמה עם מספר מצומצם של מטוסי קרב מבצעיים, ויכולת תיגבור מינימאלית. לאחר שגויסו והוסבו במלאום, היו מפעלי התעופה האיטלקיים מסוגלים לייצר כ-200 מטוסים צבאיים בלבד לחודש מכל הסוגים. בריטניה הגדולה עלתה בכושר ייצור המטוסים על איטליה ביותר משמונה לאחת, וארצות-הברית ביותר משלושים לאחת.
מקור:
Despots AloftBy Von Hardesty
Air & Space Magazine, May 01, 2005
