הזרוע האווירית פגיעה במיוחד בהקשר זה, בגלל החלק הקטן יחסית של החלק הלוחם, בגלל הפגיעות של הבסיסים האוייריים, וכמובן המורכבות ורמת הטכנולוגיה הגבוהה. הדבר יוצר תלות של חיל האוויר בשרותים אחרים, שכובלת את המערכת הביטחונית והאזרחית כולה.
כשלונות חיל אוויר במהלך ההיסטוריה נבעו, כתוצאה מכך, לא כל כך בשל התאריך, אלא מחמת הנסיבות. לא הטכנולוגיה אלא ראיית הנולד היא שגרמה לכישלון. הבנת וניהול המשוואה האווירית כהלכה, מתוך הכרה בחשיבותה מצד הגורמים התומכים, שיחקה תפקיד מרכזי.
למרות שתבוסתם של חילות אוויר עלולה להיות מהירה, ולטעת את התחושה שהם שבירים, הפשטות של סיום אולטימטיבי זה היא קצה הקרחון בלבד של גורמים רבים ומורכבים. לפיכך שתי שאלות מיידיות עולות: האם אובדן העליונות האווירית גרם לאובדן הגנת המדינה כולה, והאם הוא היה הסיבה היחידה.
לכן בעיני קברניטי המלחמה השאלה מה הם שולי הביטחון של העליונות האווירית היא קריטית. כאשר מדינה במלחמה חשה שהיא עומדת לאבד את עליונותה במרחב האווירי שלה היא תנקוט בוודאות בכל צעד אפשרי כמעט על מנת למנוע זאת.
מהאוויר אפשר לפגוע בכל אחד ובכל מקום. במקביל, תחושת המעוף היא מרכזית בנפש האדם. כתוצאה מכך תחושת הפגיעות לנוכח אובן העליונות האווירית מתעצמת עשרות מונים בקרב הציבור, שהופך מסיבה זאת שותף מלא לתהפוכות הנפש של הנהגתו. עוף השמים מוליך את הקול, וכל שינוי קל במאזן העליונות האווירית מוצא את ביטויו מיד במהלכי האזרחים.
היסטוריון אווירי תיאר זאת כך: 'העובדה היא שהטלת פצצות מהשמיים היא בעלת עוצמה ייחודית של השלטת טרור. הפצצות מוטלות מגובה רב, ונראה כי, די בטעות, הן נדמות כנופלות על ראשו של כל אחד... חשופים להרס בלתי מבוקר זה, החיילים נתקפים בפחד כמו תחת שואה מהטבע, ומתפתים לחוש כי הם חסרי הגנה לחלוטין, למרות שבמציאות, אם מישהו מסתתר בשוחה או אפילו משתטח על הקרקע, הוא מוגן למדי מההתפוצצויות.'
גרמניה הנאצית כשלה במחדלים אסטרטגיים בקנה מידה גדול. אפשר לחבר בין המחדלים האסטרטגיים למחדלים הערכיים-מוסריים: חוסר היכולת להבין את טבע המלחמה באוויר, כמו גם ניהול בלתי נכון של כלכלת המלחמה, היו כרוכים אצלה בחוסר היכולת להבין את הטבע האנושי ובפקודת הפיתרון הסופי שהביאה לשואה.
הכישלון האסטרטגי המרכזי של הנאצים היה חוסר ההערכה של פוטנציאל המפציץ האסטרטגי שנולד בלהט המלחמה, וגרם לכיווץ המרחב הגרמני עד כדי כך שכל מפעל הפך פגיע, וההגנה האווירית הגרמנית דרשה משאבים בלתי מוגבלים בכוח אדם וכלי נשק.
ההפצצות הכבדות על אדמת גרמניה התחילו זמן מה טרם נחתמה פקודת הפיתרון הסופי. ניתן לראות במפציץ האסטרטגי את הטריגר האחרון שהניע את גרינג בנדון. בטרמינולוגיה של הדימיון האווירי המפציץ הוא חשרת עבים המבשרת סערה נוראה, והעצמה רבה של תחושת הפגיעות. אין פלא שגרינג חש צורך להתגונן בכל דרך, כולל באמצעים השפלים ביותר.
בעת המלחמה היתה לנגד עיניו בהקשר זה חרושת שמועות, חלקן אולי מבוססות, אודות יהודים מקומיים המכוונים את מפציצי בעלות הברית לעבר מטרות חשובות בגרמניה.
בהשלכה לימים אלה, ניסיונות אל-קעידה לפוצץ מטוסי-נוסעים הם הקבלה לנסיונות הנאצים לזכות בשלטון דיקטטורי עולמי באמצעות עליונות אווירית.
ביבליוגרפיה: מדוע חילות אוויר נכשלים - אנטומיה של כישלון
