בספר שופטים אנו מוצאים סוג אחד של שופט, שהוא דמות רוחנית ומחנכת.
בפרשת שופטים מוצאים סוג שני של שופט, שהוא דיין הפותר סכסוכים נקודתיים.
כפילות לשון אחרת, המופיעה בפרשה זאת, היא במשפט: 'צדק צדק תרדוף'. גם כאן, הפרוש המקובל הוא כי הכפילות מבטאת את מידת החסד ומידת הדין.
אך בפרשה זאת יש גם פסוקים שאינם מתעמקים בהבחנה בין מידת החסד למידת הדין, אלא הם נוטים למושג 'הצדק הטבעי'. האדם מונחה על ידי הקול האלוהי של תבונתו, הוא טוב מטיבעו, ובהינתן לו תנאי צמיחה סבירים הוא יגדל לעשות טוב, מבלי שיהיה צורך לשלוט בו כלל.
פסוק אחד כזה הוא: 'תמים תהיה עם ה' אלהיך', המופיע בסוף הפיסקה האוסרת על עבודה זרה.
פסוק שני הוא: 'כי האדם עץ השדה', המופיע בפיסקה האוסרת על מדיניות 'אדמה חרוכה' בשטח כבוש.
פסוקים אלה הם עדויות מילוליות לקיומה של רוחניות עליונה ובלתי תלויה, המכה בסנוורים את כל יודעיה. כנגד סנוורים אלה, המוליכים את האדם בעיקבות הניצוץ האלוהי, פוטנציאל ההתגשמות החבוי בכל אדם באשר הוא, המכתיב את הגורל שאין מפלט ממנו, מופיע כפל הלשון.
מפת דמות האדם של ארץ הקודש היא מצפן רוחני כזה, שכן מתבטא בה עיקרון הדיאלוג המתמיד בין האדם לנוף כתהליך מזכך.
כתוספת משקל לחשיבות הדיאלוג העצמאי בעניני האמונה מופיע בפרשה גם המשפט הבא: 'לא יהיה לכהנים הלווים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, אשי יהוה ונחלתו יאכלון.'
