תעשיית הקולנוע הגרמנית, שבראשיתה היתה חלק קטן במופעי בידור, צמחה בקצב מסחרר, ובשנת 1913 הפיקו בה 353 סרטים, יותר מפי 10 לעומת 1910. במהלך מלחמת העולם הראשונה נוצר בגרמניה הקיסרית הצורך לרכז את המשאבים הקולנועיים, כדי להפיק סרטים תואמים למדיניות המשטר. המפקד העליון והשליט בפועל, לודנדורף, הוציא בשנת 1917 מכתב בנדון, וכך נוצרה חברת אופ''א, שאיגדה בתוכה למעשה את כל תעשיית הקולנוע הגרמנית.
המשבר הכלכלי של אחרי מלחמת העולם הראשונה העניק לאופ''א תנאים מצוינים להמשיך ולעמוד בראש התעשיה המקומית. אך החברה הועמדה תחת פיקוח כלכלי, שהכתיב לה ייצור סרטים מסחריים, ושותפות עם אולפנים הוליוודיים. צעד נוסף היה הפרטת החברה. בשנת 1927 השתלט עליה התעשיין הימני הוגנברג. המצאת הפסקול באותה עת העמידה חברות רבות במשבר, ואפשרה התחזקות נוספת של אופ''א.
החברה הענקית המשיכה להתקיים במהלך רפובליקת ויימאר, ובתקופת השלטון הנאצי, עד לסיום מלחמת העולם השניה. הנאצים הלאימו את אופ''א מיד לאחר עליתם לשלטון, תוך שהם אוסרים על יהודים לעבוד בה. היה זה במסגרת מהלך של הלאמת כל אמצעי התקשורת בגרמניה, כמו העיתונות, הרדיו ומוסדות התרבות.
יוזף גבלס פיקח באורח הדוק על המתרחש באופ''א והיא הייתה למעשה החצר הפרטית שלו. הוא פיקח באורח אישי על היצירות, החל מבחירת התסריט ועד לאישור הסופי של הסרט המוכן. בזמן הנאצים נוצרו באופ''א ובחברות הבת שלה כאלף סרטים. היו ביניהם יצירות איכותיות, במקביל ליצירות מסחריות. היצירות היו בכל מגוון הז'אנרים, ושיקפו את המתח האמנותי, הכלכלי, והפוליטי ששרר בגרמניה.
הקולנוע, שבמקורו יצר מהפכה תרבותית, הפך בהדרגה לאמצעי הכוונה מרכזי להתבוננות על המציאות. כתוצאה מכך התגבר החשש שיהפוך לכלי בידי גורמים חתרניים. אלמנטים סותרים אלה שררו בהפקות. היתה זאת תחרות בלתי פוסקת בין היצירתיות האמנותית, שהתחברה לגורמים חברתיים רדיקלים, מול המחויבות ליציבות כספית, שהעניקו המעמדות הגבוהים וטעמם השמרני. מה שהעניק לאופ''א את צורתה היה אופיה הסותר, מכיוון שהחברה הייתה שדה כוח מורכב מהון, פוליטיקה, קולנוע והציבור.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, המפקחים הצבאיים של אופ''א רצו להעניק זוהר פטריוטי למתחים המלודרמטיים שעליהם שגשג הקולנוע, ולאפשר לצופים ליהנות ויזואלית. מיתוג האומה היה שאיפתם הגדולה של הנאצים. הסיקור הקולנועי תיקן את המציאות בהתמדה בכך שאפשר לקהלים להכניס את עצמם לגורלות קולקטיביים גדולים יותר. המסגרת הקולנועית היתה רבת עוצמה, ולזכותה נזקף כוח רגשי רב שהעניקה ללאומיות. מלחמה וקולנוע חידשו את משמעויותיה של מדינת הלאום המודרנית וטיפחו פנטזיות לגביה.
מכיוון שאופ''א הייתה עסק כלכלי, כמו גם זרוע תעמולה ומקום של ניסויים אומנותיים וטכניים, שבהם מילאו סוציאל-דמוקרטים ויהודים תפקידים מרכזיים, לא ניתן לצמצם את סרטי אופ''א להשפעה יחידה. לא לודנדורף, לא הוגנברג, ואפילו גבלס, לא השיגו פיקוד שלם. האימפריה שלהם הייתה קשה לסיקור ולשליטה מעצם טבעה.
בשיאה, התחרתה חברת אופ''א גם באולפני הוליווד הגדולים, ותעשיית הסרטים הגרמנית היתה השניה בגודלה בעולם. אולפני הסרטים שלה השתרעו על שטחים ענקיים בשכונת באבלסברג בברלין. אלפי הסרטים שנוצרו בחברה, בכל הז'אנרים, נצפו על ידי מאות מיליוני צופים, שעבורם היא היתה סמל לחיים הטובים. בתקופת רפובליקת ויימאר נוצרו בה, לצד סרטי בידור להמונים, גם סרטים אקספרסיוניסטים ניסיוניים. לאחר שהנאצים עלו לשלטון, בשנת 1933, הם הפכו אותה לכלי התעמולה המרכזי שלהם. לכן בעלות הברית חיסלו אותה לאחר מלחמת העולם השניה. רבים מבעלי המקצוע בגרמניה היו יהודים, ונאסר עליהם לעבוד בחברה מיד עם עליית הנאצים לשלטון. הם נמלטו, וחלקם השתלבו בתעשיית הסרטים ההוליוודית המתחרה. את מקומם של היהודים תפשו נאצים נלהבים.
לחברה יצא שם בזכות ההפקות המעוצבות. התפאורה העשירה, ובעיקר התלבושות המפוארות, היו סימן היכר בולט של הסרטים שהופקו בה. כערך מוסף לסרטים, הפכו אולפני אופ''א גם למכתיבי התרבות הפופולרית כולה, בדומה לתעשית הקולנוע ההוליוודית בשיאה. כוכבי אופ''א עיצבו, באמצעות תכנון מוקפד, את טעמי האופנה וסגנון החיים בגרמניה. אופ''א קידמה את עצמה, ואת מגזרי התעשיה הקרובים אליה, באמצעות הפצה אינטנסיבית של כרזות, פרסומות, עלונים, מגזינים, יומני קולנוע, וכמובן סלקציה של התכנים בסרטים.
קורות אופ''א משקפות את גורלו של המשטר הנאצי. החברה הממשלתית יצרה בתחילה מפעל הפקה שהבטיח הפקות מסודרות, משכורות קבועות, והפצת סרטים מסודרת. כל השותפים לעשיה הקולנועית, מיוזף גבלס ועד אחרון אנשי הצוות בהפקה, היו אוהבי קולנוע מסורים. ההפקות התאפיינו בסדר וארגון שהיו אופיינים למשטר הנאצי, לעומת חוסר הסדר היחסי שהיה אופייני להפקות בתקופת ויימאר. הסדר והמשמעת הגרמנים משתקפים לצופים מיד בסצנות מדויקות. ערך נוסף של ההפקה הממושמעת היה באפשרות לצאת בצוותים מגובשים לצילומי חוץ בתנאים קשים. בתנאי משבר, כמו בעת גיוס צבאי נרחב, אפשר היה להתייעל בכוח האדם בקלות יחסית. הפקת כל סרט היתה יקרה, לכן היתה חשיבות ליכולת מנהלי האולפנים השונים לבחור, באמצעות כוחם הריכוזי, ביצירת סרטים על פי שיקולים אמנותיים ולאומיים, ולא על פי שיקולים מסחריים זולים.
השיטה יצרה מחסור בתסריטים טובים. תעשיית הקולנוע המולאמת עבדה כפס ייצור, והדבר מנוגד לתהליך היצירה המקורית, שאינה נכנעת לתכתיבי זמן. לכן כאשר זוהה דפוס הצלחה, כמו סרטי תעופה, חזרו עליו שוב ושוב.
סרטים חשובים שנוצרו באופ''א כוללים את:
בתקופת רפובליקת ויימאר:
''מטרופוליס'' (1927) - סרט ראינוע בז'אנר המדע הבדיוני, בעל משמעות חברתית, שהיה הפקה יוקרתית שכמעט הביאה את אופ''א לפשיטת רגל. עלילת הסרט נסובה אודות שתי קבוצות אזרחים בחברה עתידנית, אליטת המנהלים והמון הפועלים, שמתגוררים בשני עולמות נפרדים, עליון ותחתון. אישה רובוטית מחרחרת סכסוך ביניהם, אשר מסתיים בסופו של דבר בפיוס.
בזמן המשטר הנאצי:
''הרפתקאות הברון מינכהאוזן'' (1943) - קומדיה פנטסטית עתירת תקציב ובצבע, שנוצרה בהוראת גבלס, בהשפעת ''הקוסם מארץ עוץ'' ההוליוודי, אודות העלילות הדימיוניות של הברון הידוע מסיפורי הילדים. הברון זוכה בסרט לדימוי של גיבור על, שחי לנצח ומחזיק ברשותו טכנולוגיות פלאיות. הקרנת הבכורה החגיגית בברלין התרחשה בימי ההודעה על הכניעה בסטאלינגראד. הסרט משקף, לפיכך, את אשלית הניצחון באמצעות ניסים ונשקי פלא.
''קולברג'' (1945) - סרט היסטורי צבעוני עתיר תקציב, בז'אנר סרטי המלחמה הפרוסיים, שעשרות מהם נוצרו באולפני אופ''א. הסרט נוצר בהשתתפות עשרות אלפי חיילים בתפקידי ניצבים. עלילת הסרט נסובה אודות עמידת תושבי קולברג במצור שהטיל עליהם צבא נפוליאון. גיבור הסרט הוא קצין צעיר, דומה לגבלס במראה ובדיבור, שמגלה החלטיות ומנהיג את האזרחים לחפירת מערכת הגנה לקראת מתקפת האויב, אשר כותש את העיר בהפגזות. הסרט נועד להכין את העם הגרמני למלחמה ממושכת בחזית העורף.
