כטב''מ טקטי מתוצרת אוקראינה

חיל אוויר בשיטת ''עשה זאת בעצמך'' 

לא לכולם יש את המותרות של הפנטגון לבחור ולבחור איזה סוג של כלי נשק הם רוצים לרכוש. כאשר התקציב נמוך, מערכות זולות ויעילות עולות אל פני השטח.

הסכסוך במזרח אוקראינה מתמיד מאז 2014. מיליציות במזרח אוקראינה דוברת הרוסית, ככל הנראה בגיבוי סמוי מרוסיה, נאבקות נגד כוחות הממשלה. 

משרד ההגנה האוקראיני לא תמיד היה יעיל באספקת הציוד הטוב ביותר. המבקרים טוענים שתהליך הרכש מנוהל בצורה גרועה ונגוע בשחיתות. 

כוחות אוקראינים היו זקוקים לכטבמי''ם לצורך סיור ומעקב בקו החזית. כשלא הצליחו להשיג אותם בערוצים רשמיים, הם לקחו את נושא הרכש לידיהם. 

באמצעות כסף פרטי, ובמקרה זה מימון המונים, הם התאימו כטבמי''ם מסחריים לפעולות בשדה הקרב. 

רבים מהכטבמ''ים הקטנים הם פשוט דגמים מסחריים של רחפנים, כמו DJI ''פאנטום'', שסופקו על ידי תומכים בארה"ב. סוג זה של רחפן מבצע צילומי אוויר איכותיים כמעט הוליוודיים עם מצלמת 4K מיוצבת במחיר של כ-2,000 דולר. בקרה כפולה מאפשרת לפצל את עומס העבודה, כאשר מפעיל אחד מתרכז בהטסת הרחפן ואילו השני מכוון את המצלמה. 

''כטבמ''ם העם'' הוא כלי טיס גדול יותר, מיצור מקומי, בעל כנף קבועה, עם מוטת כנפיים בגודל כ-4 מטרים ומדחף דוחף. האוקראינים מתאימים לכטבמי''ם אלה תקשורת משופרת, מכיוון שליריביהם יש גישה למשבשי מערכות תקשורת רוסיות יעילות. הם למדו גם להקפיד על מיקום אנטנות הקשר ועל הצורך בתנועה מתמדת. בשתי הזדמנויות, מפעילי הכטבמי''ם שלהם נפגעו מאש מרגמה, כאשר הרוסים איכנו אותם באמצעות אותות הרדיו שלהם. 

הכטבמי''ם האוקראינים יכולים לאתר ולעקוב אחר האויב ולבצע ירי ארטילרי בזמן אמת. החברה המייצרת אותם טוענת גם שהיא עובדת על כטבמי''ם חמושים בטילים תוצרת בית. 

מקור: Hambling, David. Swarm Troopers: How small drones will conquer the world 

צבא ארה"ב הודיע על נחיל מזל"טים חדש שיהיה נשק להשמדה המונית

 

הגורם האנושי בהטסת כטבמי''ם מבצעית

העיתונות השלילית בנושא כטבמי''ם מתעלמת, לעתים קרובות, מגורם אחד: איזה מחיר גובים פעולות חוזרות ונשנות על הטייסים ומפעילי מערכות הנשק שמטיסים את הכטבמי''ם, ומבצעים באמצעותם תקיפות של מטרות אויב? 

אחד הטיעונים הקלאסיים שהתקשורת אוהבת להציג הוא שניתן לדמות לוחמה בכטבמי''ם למשחקי מחשב. הבעיה באנלוגיה זו היא כי במשחקי מחשב אין את שעות השעמום האינסופיות שחווים מפעילי הכטבמי''ם.  בעולם האמיתי של מפעילי הכטבמי''ם יש שעות על גבי שעות של צפיה משעממת ביעדים פוטנציאליים. 

ההנחה היא, לכאורה, כי הכטבמי''ם מוטסים על ידי אנשים שטובים בסוג זה של לוחמה וירטואלית, ולפיכך חסר להם הקשר הפסיכולוגי עם לוחמה אמיתית, שיכול לנבוע רק מהימצאות בשדה הקרב. הטענה היא כי אלא אם כן אתה במגע קרוב ואישי עם האויב, אינך יכול להאמין שאתה במלחמה. 

זאת כמובן נקודת מבט מוטה מאוד. מעטים מאנשי הצבא המקצועיים יסכימו על כך שהטסת כטבמי''ם ממשרד ממוזג  מעניקה איכשהו חסינות ממציאות המלחמה. מפעילי הכטבמי''ם נמצאים בקשר עם היחידות הלוחמות בהן הם תומכים בשטח. תצפית על זירת הארוע והאזנה למכשירי הקשר מספקת לעיתים קרובות אינדיקציה ברורה ביותר על כוחות הקרקע במצבים ספציפיים. מפעילי הכטבמי''ם אינם יכולים שלא להיגרר למצב שבו הם חשים מעורבות אישית בקרב שנמצא בעיצומו. 

למרות שכלי התקשורת מציעים אחרת, מפעילי הכטבמי''ם אינם רואים את משימותיהם כמשחק וידאו. מחקרים אחרונים מראים כי במציאות המצב מורכב בהרבה. מה שבז'רגון הצבאי מכונה ''שחרור לחצים'', הנקודה שבה  החיל עוזב את החזית כדי לחדש את חייו בביתו, קשה מאוד לביצוע ביום יום. מי שמטיסים כטבמי''ם ממקום בטוח, ואז נוסע הביתה כדי להשכיב את הילדים במיטה, סובלים מלחצים פסיכולוגיים שונים. ברגע אחד הם מאזינים לקריאות לעזרה של חיילים בשטח שנמצאים במארב, וברגע הבא הם קוראים לילדיהם סיפור לפני השינה. זאת היא שטות לחשוב שלאפיזודות כאלה של לחץ יומיומי אין השפעה מתמשכת על המפעילים. לצורך פיתוח אסטרטגיות התמודדות במצבים כאלה מתבקשת לרוב עזרה רפואית. 

המפעילים סובלים גם מרמת חשיפה מוגברת למתרחש בשטח. מערכות החיישנים של ימינו אינן משאירות כמעט ספק לגבי מה שקרה בעקבות התקיפה. טייסי סילון מהירים עטים על המטרה, מטילים חימוש וחוזרים, ומשאירים אחרים לבצע את הערכת הנזק לפצצה. עבור מפעילי הכטבמי''ם השלכות התקיפות שלהם הן ברורות ומפורטות יותר מידי, כיוון שהם נשארים לצפות בתוצאות התקיפה. כאשר מתרחשות טעויות, התוצאות בולטות לעין. הדבר יוצר לחץ נוסף על המפעילים האנושיים. 

תיאורים תקשורתיים של השימוש בכטבמי''ם כדומים למשחקי וידאו הם רחוקים מאד מהמציאות. הם גם מעליבים את אנשי המקצוע שמפעילים את המערכות. דיווחים על רמות הולכות וגדלות של הפרעת דחק פוסט טראומטית בקרב מפעילי כטבמי''ם מגבים נקודת מבט זאת. נראה כי הם רחוקים מלחיות את חייהם בעולם וירטואלי כלשהו. ​​מפעילי הכטבמי''ם חווים רמות מתח גבוהות, אשר עשויות להיות מוגברות גם על ידי הקצב המבצעי שמוכתב לקבוצה הפעילה של המפעילים. עקב צמיחה איטית מידי במספר אנשי הצוות המתאימים, כל מי שמוסמך נושא בעול כבד, מה שחייב לגרום להשפעות פסיכולוגיות בשלב כלשהו. 

 מקור:

 Sloggett, Dave. Drone Warfare: The Development of Unmanned Aerial Conflict

כטב''מ פרדטור דגם C - האוונג'ר

סרטון שצולם בשוט אחד על ידי רחפן שטס בתוך אולם באולינג

 

סרטון שצולם בשוט אחד על ידי רחפן שטס בתוך אולם באולינג במיניסוטה, ונועד להעלות את המודעות לסיוע לעסקים מקומיים שנפגעו בקורונה, זכה לשבחים והוכתר כ"מדהים" על ידי שורה של סלבריטאים ויוצרי סרטים מוערכים.

אברהם כרם - האיש שהמציא את הכטב''מ ששינה את פני הלחימה

כלי טיס בלתי מאויש מדגם ''ריפר'' - מקור: ויקיפדיה

היה זה כמעט בלתי נמנע שאברהם כרם, יליד עיראק שעלה לישראל כנער עם משפחתו לאחר קום המדינה, יהפוך למהנדס אווירונאוטיקה וחלל. הוא בנה דגמי מטוסים בבית הספר, בהשראת מורה שהטיס מפציץ לנקסטר בריטי במהלך מלחמת העולם השנייה. כרם המשיך ללמוד אווירונאוטיקה בטכניון, המכון הטכנולוגי היוקרתי בישראל, ואז הצטרף לחיל האוויר הישראלי.

בתוך 13 שנים מסיום לימודיו, כרם השלים 16 פרויקטים, בעיקר המרות של מטוסי קרב סילוניים להוספת נשק או יכולות חדשות. "בישראל באותה תקופה עברנו בממוצע חצי שנה מרעיון ועד לסיום בדיקות הטיסה", הוא אומר. "בארצות הברית בדרך כלל נמשך כל פרויקט כזה יותר מ -20 שנה עד שהוא הופך למבצעי."

אברהם כרם גם בנה במסגרת חיל האויר את הכטב''מ הראשון שלו. במהלך מלחמת יום כיפור בשנת 1973 נעצרו מטוסי קרב ישראלים שתקפו את מצרים וסוריה על ידי הגנות אוויריות מתוצרת רוסית. ישראל נזקקה לדגם כטב''מ מהיר וזול שיחקה מטוסי קרב, ויפעיל בדרך זאת את מערכות הרדאר המגוננות. מערכות אלה יתפתו לשגר לעבר הכטבמ''ים טילי קרקע-אויר יקרים ובאותו הרגע, באופן סימולטאני, הן גם יותקפו ממרחק רב באמצעות טילים מתבייתי רדאר. הצוות של כרם תכנן, בנה והטיס כטב''מ כזה בתוך חודש בלבד.

כאשר אברהם כרם הגיע לאמריקה מישראל בשנת 1977, הפנטגון כמעט ויתר על כטבמ''ים משוכללים. באותה תקופה הכטב''מ המבטיח ביותר, ה''אקילה'', היה זקוק לכ-30 איש כדי לשגר אותו, טס לדקות אחדות בלבד בכל פעם, והתרסק בממוצע כל 20 שעות טיסה. "זאת  היתה אי השפיות בהתגלמותה", אומר כרם. "היה ברור לי שהם הולכים לקרוס, כי היו להם 30 אנשים שעשו משהו שאפשר לעשות טוב יותר על ידי שלושה."

הכטב''מ של כרם, שנקרא בשם הקוד ''אלבטרוס'', פותח על ידי קומץ מהנדסים, והופעל על ידי צוות של שלושה בלבד. "ביצוע דברים עם הצוות הקטן ביותר האפשרי מגדיל באופן מוחלט את הסיכוי שלא תטעה", אומר כרם. "שום דבר לא מחליף אנשים מוכשרים ביותר - הוגים נלהבים שמאוהבים בעשיית דברים מאתגרים."

לאחר מבחן טיסה שבמהלכו ה''אלבטרוס'' נשאר באויר במשך 56 שעות, דארפ''א, זרוע המחקר של צבא ארה''ב, מימנה את כרם כדי להגדיל אותו לכטב''מ בעל יכולת רבה יותר בשם ''אמבר''. זה, בתורו, התפתח ל''פרדטור'' המודרני.

אברהם כרם הקים חברה במוסך ביתו בלוס אנג'לס והחל לעבוד על כטב''מ שבסופו של דבר שינה את הדרך בה אמריקה מנהלת מלחמה. הכטב''מ נבנה בטכנולוגיה פשוטה, תוך שימוש בדיקטים, פיברגלס תוצרת בית, ומנוע שני פעימות מהסוג שנמצא בדרך כלל במכוניות קרטינג. "רציתי להוכיח כי הביצועים הם בעיקר תוצאה של עיצוב בהשראה של תתי מערכות משופרות ומשולבות, ולא יישום הטכנולוגיה המתקדמת ביותר", הוא אומר.

החברה המקורית של אברהם כרם פשטה רגל, לאחר שמשרד ההגנה הפסיק את המימון, ונמכרה. הוא עבר לעבוד בחברה שקנתה אותה, אשר המשיכה לפתח את הדגם המקורי של ה''פרדטור'', ועברה לייצור המוני.

כיום יש לארה''ב מעל 6,000 כטבמי''ם, כולל מאות המבוססים על ה''פרדטור'', אשר התפתח אל ה''ריפר'' הגדול והמשוכלל יותר ממנו. הם שימשו את ארה''ב בכל סכסוך מאז הבלקן, כולל אפגניסטן, עירק, תימן, סומליה ולוב, רשמו ביחד מיליוני שעות טיסה, ומשמשים כיום ככלי הטיס העיקריים במלחמה נגד הטרור ברחבי תבל. צבא ארה''ב מתכנן להוציא 37 מיליארד דולר על כטבמ''ים בעשור הקרוב, ולהגדיל את מספרם ליותר מ -8,000.

בשנים האחרונות עסק כרם בפיתוחים חדשניים נוספים בתחום התעופה. הנושא בו הוא מתמקד כיום הוא מטוס נוסעים גדול בעל יכולת המראה ונחיתה אנכיים.

למאמר המלא

ראשיתו של כטב''מ ה''פרדטור''

האיש שהמציא את ה''פרדטור''

כטב''מ נשק משוטט מדגם ''הארופ'' תוצרת התעשיה האוירית

הארופ (באנגלית: IAI Harop) הוא חימוש משוטט לתקיפת מטרות שונות, תוצרת התעשייה האווירית לישראל. ההארופ משוגר מחוץ לשדה הקרב, יכול לשהות זמן רב מעל אזור עוין, לאתר מטרות ולהתרסק עליהן.

הקולנוע הפואטי האיראני - סיכום מצב בעידן הרחפנים והנשק האטומי

צורת הסימורג', עוף החול המיתולוגי הפרסי, הפכה להתגלמות שאיפות התפשטות הרפובליקה האיסלאמית האיראנית: גופו הוא בגבולות המדינה הבינלאומיים, אך כרבולתו באזרבייג'אן ורוסיה, ראשו נמצא בכורדיסטן ועיראק, המקור שלו בסוריה ולבנון, כרעיו הם קטר ועומאן, ציפורני כף רגלו נעוצות עמוק בתימן, גבו הוא טורקמניסטן, אחוריו נמצאים באפגניסטן, וזנבו עם נוצותיו מגיע מסין עד צפון קוריאה. 

כמו הסימורג', גם הקולנוע הפואטי מייצר מסר סימלי עמום, שנותר בזיכרון לטווח ארוך. הסרטים הפואטיים הם חלק חיוני מהקולנוע, כיוון שהם מאפשרים לו להתפתח בכיוונים חדשים. הבסיס לקולנוע הפואטי הוא האמונה ביכולת הצופה לשער משמעויות שאינן מוגדרות במפורש. השילוב בין עלילה מוצקה בסגנון ריאליסטי לדימויים פואטיים, מאפיין קולנוע זה לדורותיו. קולנוע זה התקיים בעקביות בצד הקולנוע המסחרי המובהק החל מראשית ימי הקולנוע. תאורית האוטר היתה שלב חשוב בהתפתחותו, מכיוון שזיהתה סגנונות אישיים אצל במאים ותיקים, והניחה בדרך זאת את המסד לפעילותם של יוצרי הקולנוע העצמאיים בימינו. 

לאיראן יש מורשת פואטית ומיסטית, והחיבור בינה לקולנוע הפואטי הוא טבעי. המהפכה האיסלאמית השיעית עודדה יוצרי סרטים צעירים, תוך מגבלות צנזורה. יוצרים אלה, שהתחילו בסגנון הריאליסטי, מצאו מפלט בסגנון הפואטי, וסרטיהם אינם עוסקים בביקורת חברתית או בתאור חוויות אישיות אישיות בלבד, אלא גם באמירה כוללת על ההוויה האנושית. יוצרים איראנים אחדים, בעלי מיומנויות רבה בטכניקות הקולנועיות, השכילו ליצור דימויים פתוחים, אשר מאפשרים לצופים לקוות לעתיד טוב יותר, ולא לראות בהם בידור חולף בלבד. 

מחמת מגבלות הצנזורה, שני הנושאים היחידים שבהם התאפשר ביטוי פואטי עד כה הם, בעיקר, עולם הילדים ועולם המיעוטים האתניים. סרטים רבים בנושאים אלה השתלבו בפסטיבלים בינלאומיים, אומצו על ידי ציבור המבקרים כחלק מהקולנוע האמנותי העולמי, וזכו לפרסים רבים. 

הסראטים הפואטיים האיראניים סייעו למלא את החלל התרבותי שנוצר בעקבות דעיכת ז'אנר זה במערב בשנות ה-1980. הדימוים הפתוחים בהם כוללים, בין היתר, את צילומי המרחב המנותק, המבט האקספרסיבי, האספקלריה, הסוף הפתוח, והסמל. אך הסמל הנפוץ ביותר בסרטים אלה הוא הילד בעל הכמיהה האידיאלית, אשר משמש גם כתחליף לדמות המשיח השיעי. הסרטים שעוסקים במיעוטים משלבים גם הם, ברובם, דמויות של ילדים וצעירים בתפקידים מרכזיים. בדרך זאת גם הם כלי בשירות הפאן איראניות. המשטר האיראני מעודד יצוא של סרטים אלה, כיוון שהם מציגים את המציאות באור חיובי. הקולנוע הפואטי הפך בדרך זאת למזוהה עם הקולנוע האיראני. אך יש לזכור כי בסרטים, ככלל, יש שימוש רב בסמלים ארכיטיפיים. הצגתם האידילית של ילדים, שרווחת בסרטים האיראניים, היא גם אמצעי תעמולה מובהק של משטר שדוגל בהשמדת ישראל. מסיבה זאת קולנוע זה דומה לקולנוע הנאצי. הנאצים ייחסו חשיבות רבה להשפעת הקולנוע, הלאימו אותו, והתמקדו בהצגה אידילית של המציאות. 

רוב יוצרי הקולנוע הפואטי האיראני החשובים היגרו למערב, והם חלק מהגולה האיראנית אשר מקיימת זיקה הדוקה למולדת ותרבותה. ריבוי ערוצי המדיה והגלובליזציה יצרו זירות חדשות לביטוי קולנועי, ובמסגרתם קיים גל מעודכן של סרטים פואטיים איראניים. קיימת כיום שאיפה של יוצרי סרטים איראניים לעסוק גם בצעירים, נשים, ושאיפות לחברה פתוחה יותר. הדבר נתקל בהתנגדות השלטון. התוצאה היא, בין היתר, סרטים פוסט מודרנים חתרניים, שמבליטים את המחאה החברתית באופן פואטי וסוריאליסטי. 

אחד הערוצים המרכזיים של הביטוי הקולנועי החדיש בערוצי המדיה השונים הוא סרטי רחפנים, או כטבמ''ים, שהם גם תחום מועדף על ידי הצבא האיראני ותעשית הנשק שלו. הפוסט מודרניזם, ריבוי ערוצי המדיה, והגלובליזציה, יצרו זירות חדשות לביטוי קולנועי. במסגרתם יופיע, ככל כנראה, גם גל נוסף של סרטים פואטיים איראניים מבוססי צילום רחפנים. 

הכטב''מים זוכים לכיסוי נפרד באמצעי התקשורת בעל פי שימושיהם הצבאיים והאזרחיים. מצד אחד הם נשק קטלני ומהפכני. מצד שני הם כלי בעל שימושים חיוביים בתחומי חיים אזרחיים רבים. קיים פער תקשורתי בין החשאיות הצבאית והמדינית בנושאי שימוש בכטבמ''ים, לעומת התהודה הרבה ביחס לתפוצתם האזרחית הרחבה. ההיסטוריה הצבאית מאז מלחמת העולם השניה מוכתבת, במידה רבה, על ידי התפתחויות בתחום הכטב''מים. הכטבמי''ם, כמרכיבים מרכזיים במיתוס הלאומי והעיסוק התרבותי האיראני הגלובאלי, מעניקים רוח גבית לאיראן בנושאי ההתעצמות הצבאית בתחום האטומי.