‏הצגת רשומות עם תוויות בריאות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בריאות. הצג את כל הרשומות

17.10.2012

זיקה בין הפרעות נפש ליצירתיות

כידוע נמצאו קשרים בין הפרעות נפשיות  למדענים ואמנים דגולים ובני משפחתם. אלברט איינשטיין, אייזיק ניוטון, לודוויג ואן בטהובן ורוברט שומן, הם אחדים בלבד מהנמצאים ברשימה הארוכה.

בשנים האחרונות אף רווחה תופעת האמנים המקדמים את הקריירה תוך אזכור משבר נפשי יצירתי בעברם. עתה מגיע מחקר חדש המחזק את המגמה.

חוקרים בשוודיה בחנו במחקר יסודי חדש את הקשר בין מקצועות יצירתיים, אמנותיים ומדעיים, לבין הפרעות נפשיות שונות. במחקר נאספו נתונים על מעל מיליון נבדקים. החוקרים מצאו עדות לקשר בין הפרעה נפשית לבין נטייה לעסוק באמנות או במדע.

לאמנים ומדענים יש סיכוי גבוה בעשרות אחוזים מהממוצע ללקות במחלת נפש. הסיכויים שיש להם הורה או אח/אחות שלוקים בהפרעה נפשית גם הם גבוהים בעשרות אחוזים מהממוצע.

לקשרים הענפים בין הפרעה נפשית לבין אמנים ומדענים וקרובי משפחתם מספקים החוקרים שני הסברים עיקריים:
הסבר אחד הוא הקשר שקיים בין יצירתיות לבין מחשבה אסוציאטיבית, שאופיינית גם לבעלי הפרעות נפשיות.
הסבר שני הוא הצורך להצטיין, שעלול לגרום למחלת נפש או עשוי לנבוע מהרצון לכפר עליה.

הממצאים מחזקים את חשיבות הגישה הטיפולית על חשבון הגישה הגנטית, כיוון שהם מוכיחים את הצד התועלתי שיש בהפרעה הנפשית.

30.3.2012

מלחמות המשקפיים

התאמת משקפי ראיה לילד כרוכה בקשיים רבים שעל חלקם נשתדל לעמוד כאן, כיוון שבחיפוש באינטרנט לא נמצא מידע בנושא חשוב זה.

מערכת הראיה היא החשובה והדומיננטית ביותר במוח. היעדר משקפייים לתיקון ליקויי ראיה בגיל הילדות היא גורם מרכזי בעיכוב התפתחותו של הילד. לעובדה זאת מודעים כל המומחים. לכן מגיל קטן טורחים המבוגרים ובודקים לילד את הראיה, ובמידת הצורך מתאימים לו זוג משקפיים.

זאת למרות שילדים רבים מסתירים במודע או שלא במודע את הצורך שלהם במשקפיים. לעיתים הם לא מבינים את הצורך הזה ואינם מדווחים עליו, או שמפאת גילם המוקדם הם אינם מסוגלים עדיין לעבור בדיקת ראיה. במקרה שהם מבינים זאת הם חוששים מתחושת חוסר הנוחות, הכיעור הפיזי ומהלעג החברתי.

כתוצאה מכך העובדה שהילד זקוק למשקפיים  עלולה שלא להתגלות עד לגיל הנעורים, וגם אם יש לו משקפייים הוא יהסס להרכיב אותם.

ייתכן שהדבר שנתפש כבעיה המרכזית הכרוכה בשימוש במשקפיים בעיני המבוגרים היא שהמשקפיים הם מכשיר חד, שצמוד לאיבר הפגיע ביותר באדם - העיניים. לכן חשובה הזהירות בעת השימוש בהם, שהיא נושא שקשה להסביר לילדים שמקבלים כל דבר כמובן מאליו.


מי שמתאימים לילד משקפי ראייה מתעלמים בדרך כלל מעובדה בעלת חשיבות רבה, והיא שהאדם צריך לא זוג משקפיים אחד בלבד אלא שלושה במספרים שונים, לשלושה טווחי ראיה:

משקפיים לטווח ראיה רחוק - לטווחים של מעל כ-10 מטר. אלה הם המשקפיים בעלי העדשות עם המספר הגדול ביותר.
משקפיים לטווח ראיה בינוני - לטווחים שבין 10 מטר עד לפחות מ-1 מטר בערך. אלה מתאימים לרחוב, לבית, ולעבודה מול המחשב והשולחן.
משקפיים לטווח ראיה קצר - לטווח של מחצי מטר בערך ועד סנטימטרים בודדים. הם מתאימים לקריאה של עיתון, ספר והאותיות הקטנטנות שבמסמכים.

בדרך כלל מתאים האופטיקאי לילד את המשקפיים לטווח רחוק. זאת אולי על פי ה'היגיון' של 'ללכת על בטוח'.
הילד מתחיל לראות איתם מעט טוב יותר את מה שכתוב בלוח בכיתה, אבל ככל שהוא מתכנס לעבר מחברת הכתיבה שלו התמונה הולכת ונעשית מטושטשת, עד לכדי בלתי אפשרית.

יוצא שהילד שהיה מתוסכל לפני המשקפיים הופך להיות מתוסכל עוד יותר. 
הוא רוצה לקרוא ולכתוב, והמשקפיים מפריעים לו יותר.

הטענה שמי שצריכים משקפיים לטווח רחוק יכולים לקרוא ללא משקפיים אינה נכונה: 
הקריאה ללא משקפיים אפשרית עבורם בדרך כלל בטווח של עשרות סנטימטרים בודדים בלבד מהעיניים, במצב שבו האדם מקריב את הספר לאפו, אך לא כשהספר מונח על השולחן.
בנוסף, ילד שמרכיב משקפיים לטווח רחוק לא יוריד אותם ברגע שמבטו פונה מהלוח לעבר מחברת הכתיבה.

כיום יש עדשות מולטיפוקל, שבהן יש מיקוד משתנה שכולל את כל הטווחים, אך הם חדשים ולדורות הקודמים לא היו אותם. בנוסף הם גם יקרים מכדי להעניק אותם לילדים. 

כיום יש בשוק האופטיקה עדשות מולטיפוקל שהמיקוד המשתנה שבהן בנוי לטווחים של החדר, מהקירות ועד לשולחן הכתיבה. העדשות אינן כוללות את הטווחים הרחוקים והקרובים ביותר, ולכן הן זולות וקלות יותר.

הפיתרון שטוב לרוב הילדים, וגם למבוגרים, הוא משקפיים לטווח ראיה בינוני. משקפיים כאלה הם בעלי מיקוד אחד בלבד שנמוך במעט מהמספר המכסימלי, ולכן הראיה בהם אינה כל כך חדה למרחק רב. אך הם מאפשרים ראיה טובה לטווחים בינוניים כמו הרחוב, החדר, וגם מול המחשב והשולחן.
מי שהאופטיקאי אינו מצליח להתאים להם משקפי ראיה לטווח בינוני, בגלל חוסר גמישות של העין, צריכים משקפי מולטיפוקל, או זוג משקפיים לכל טווח ראיה.

ילדים מהדורות הקודמים זוכרים בוודאי את התיסכול עם קבלת המשקפיים הראשונות שהיו מיועדות לטווח הרחוק בלבד, ולא איפשרו קריאה וכתיבה.
גם כיום יש בוודאי ילדים רבים מאד שהמשקפיים הראשונות שהם מקבלים הם לטווח ארוך, למרות שהם זקוקים בעיקר למשקפיים לטווח בינוני.
התסכול הרב עלול לגרום לתחושת חוסר אונים, זעם, וקשיי למידה, שמתפתחים במקרים רבים לאישיות מודחקת, ובמקרים קיצוניים להפרעה נפשית.


ההתאמה של העדשה הנכונה לעין אינה הבעיה היחידה בשימוש במשקפיים אצל הילדים. יש להוסיף לכך גם את בעיית ההרכבה.

המשקפיים הם אביזר שמכביד על הפעילות הגופנית בכלל והספורטיבית בפרט. הצורך לשמור את הראש חסר תנועה כמעט כדי שהמשקפיים לא יישמטו מהפנים, גורם לחוסר נוחות רב. כתוצאה מכך נמנעת מהילד גם פעילות ספורטיבית מגוונת כמו משחקי כדור או שחייה, שהוא שואף לעסוק ולהצטיין בהם מחמת תיסכולו מול שולחן הכתיבה.

העובדה שהמשקפיים של הילד אינן נמצאות מול העיניים כמו שצריך, אלא גולשות במורד האף בלי הפסקה, גורמת גם להחמרה מהירה בבעיית הראיה ולצורך חוזר בעדשות בעלות מספר גדול יותר במהלך שנות ההתבגרות.

לכל אלה יש להוסיף את התנועות הבלתי רצוניות שהילד מפתח כתוצאה מגלישת המשקפיים, והגירויים שהם גורמים לפניו.

יש פיתרון פשוט לריבוי הבעיות כתוצאה מנפילת המשקפיים ממקומן הראוי במעלה האף, והוא קשירת זרועות המשקפיים בשרוך גומי הדוק מאחורי הראש. בדרך זאת אפשר לטלטל את הראש אך המשקפיים נשארות יציבות במקומן.

למרות הצורך החיוני בשרוך גומי לקשירת המשקפיים אין בנמצא מוצר כזה בחנויות האופטיקה. כל מי שרוצה בכך חייב לאלתר זאת בעצמו, בעיקר באמצעות שרוך משקפיים אופנתי שמיועד במקור לתלייתם על הצוואר, או שרוך גומי פשוט.

התוצאה היא שהילדים בעלי המשקפיים לטווח ארוך, והמשקפיים שאינם מהודקים בגומיה לראש, אינם מסוגלים לעסוק בכל פעילות אינטליגנטית והופכים לחסרי אונים.

21.3.2012

החיים עם בן משפחה חולה בעל מוגבלויות תפקודיות ונפשיות

כאשר יש בבית בן משפחה חולה בעל מוגבלויות תפקודיות ונפשיות, המשמעות עבור בן המשפחה המטפל היא זאת:

  • בן המשפחה נמצא במגננה נפשית קבועה שאינה מאפשרת לו לפתח כישורים חברתיים.
  • צריך לבשל, לכבס, לנקות, לסדר, לשפץ, לקנות ולהקדיש זמן איכות למישהו שאינו מסוגל להעניק בתמורה, אלא לתבוע עוד.
  • אין ארועים ותוכניות משפחתיות, כי החולה 'מככב' בהם על דרך השלילה.
  • אין חופשות, כי בכל רגע עלול לקרות מקרה חירום בבית שיפגע בבני המשפחה האחרים.
  • אין התפתחות וקריירה אישית, כי אי אפשר להתרכז בכך.
  • אין מקום עבודה ולו גם במשרה חלקית ובמשכורת מינימום, כי קשה להקדיש תשומת לב לעבודה.
  • אין אפשרות לדאוג לבריאות האישית כי בן המשפחה החולה דורש בלי הרף טיפול רפואי.
  • אין חיי בית שקטים ומסודרים בחדרי הבית השונים כי בן המשפחה החולה נע ושוהה בהם רוב הזמן.
  • אין חי חברה וזוגיות, כי אף אחד לא מעוניין להעביר זמן עם מישהו בעל רקע כזה.


כל זאת כאשר מדובר בבן משפחה נעים הליכות, חביב, שקט ויציב, שמתפקד ומועיל חלקית.
כאשר מדובר בבן משפחה בעל התפרצויות אלימות, החיים הם קשים מנשוא.

אין לבן המשפחה למי לפנות.

לשכן חולה כזה בהוסטל פרושו לגזור את דינו למוות בטרם עת בגלל קשיי ההסתגלות שלו, וחוסר היכולת של הצוות לתת מענה לצרכיו, ובמקביל יווצר  חלל רגשי ותפקודי בקרב בני המשפחה.

16.3.2012

סער שיינפיין תובע את האח הגדול


בכתב התביעה שהגיש שיינפיין הוא תבע 2,475,600 שקל מחברת קופרמן הפקות בע"מ ומד"ר אילן רבינוביץ', הפסיכיאטר שליווה את קופרמן הפקות במהלך שידורי העונה השנייה של "האח הגדול".

באמצעות עורכי הדין טען שיינפיין בכתב התביעה כי קופרמן הפקות וד"ר רבינוביץ' ידעו היטב כי יכול להיגרם לו נזק קשה כתוצאה מההשתתפות בתוכנית, מהטיפול הפסיכיאטרי והמניפולציות שהופעלו עליו לכאורה - אך הם היו אדישים לנזק כל עוד הוא שירת את מטרתם: העלאת אחוזי הרייטינג בתוכנית.

שיינפיין טען כי בשום שלב של מבחני התוכנית לא הודיעה לו קופרמן הפקות כי במסגרת התוכנית נזקקו חלק מהמשתתפים לטיפול פסיכיאטרי תרופתי והם ''מהונדסים'', וטיפולים כאלו מעולם לא שודרו במסגרת התוכנית - לכן לא ידע על קיומם.

לדבריו, במהלך התוכנית ביקש לעזוב את בית האח הגדול אך אנשי ההפקה הפעילו עליו מסכת שכנועים ולחצים שבמסגרתם אמר לו יורם זק, עורך התוכנית, כי על פי ההסכם שבין הצדדים הוא מחויב להיפגש עם האחראי על המערך הפסיכולוגי בבית "האח הגדול". שיינפיין טוען שכבר בפגישתו הראשונה עם ד"ר רבינוביץ' הבהיר לו זה כי עליו לקבל כדורים פסיכיאטריים.

בכתב התביעה מתאר שיינפיין את הימים שלאחר יציאתו מבית האח הגדול. הוא אומר כי "חווה התקפי חרדה איומים" שנבעו בין היתר מכך שהוא ראה עצמו "שנוא בעיני כל העולם כולו". ומוסיף כי שקע בדיכאון, התקשה להירדם, הרגיש תחושות של חוסר רצון לחיות, גרר את עצמו מהמיטה והעמיד פנים כלפי סביבתו הקרובה כאילו הכל בסדר.

לכתב התביעה צירף שיינפיין חוות דעת של ד"ר ויברובסקי, פסיכיאטר מטעמו. על פי חוות דעתו של ויברובסקי "מערך הלחצים שהופעל בבית האח הגדול לצד המניפולציות המופעלות על ידי ההפקה - יחד עם הטיפול הפסיכיאטרי כפי שניתן על ידי ד"ר אילן רבינוביץ', היוו רצף של גורמים מצטברים אשר כתוצאה מהן לקה שיינפיין בהפרעה הסתגלותית קשה אשר בה הוא מצוי מאז שיצא מבית האח הגדול".


נושא זה הפך למלחמה תיקשורתית בין 'ידיעות אחרונות' התומכת בסער שיינפיין, לבין חברת 'רשת' המשדרת את 'האח הגדול'.

הציבור עצמו נותר אדיש ברובו, ורואה בנושא חלק בלתי נפרד מסידרת הריאליטי.

עבור משפחות המתמודדים עם מחלות נפש  תחושת המניפולטיביות שחווה סער היא ענין של יום ביומו, והארוע התיקשורתי נועד 'לרקוד על הדם'.

לכן זאת הזדמנות חד פעמית להציף את בעיות שילוב חולי הנפש בקהילה.


קיים פער רב בין תפישת העולם של הפרט החי במשפחה ובקהילה וזקוק לתמיכתם הרגשית, לבין תפישת העולם של מוסדות השלטון שהיא ביורוקרטית ביסודה.

את הפער הבלתי ניתן לגישור בין צרכי הפרט לצרכי השילטון ניתן להקביל בדיוק רב לפער שבין עמדות המתמודדים בתוכנית 'האח הגדול' לעמדת ההפקה.

פער זה תואר בהרחבה על ידי גאסטון בשלארד כפער הסמאנטי שבין 'פנים ל'חוץ', שני מושגי יסוד אודות המרחב בהם אנו משתמשים כשני הפכים כמעט מוחלטים.

את הפער הזה ניתן גם להמחיש בהבדלי היצירה שבין זיגמונד פרויד ופראנץ קפקא. זיגמונד פרויד עסק בנבכי נפש האדם, וקפקא עסק בשלטון הביורוקרטי והתעללותו באזרח.

הנאצים ומשטרים דיקטטוריים אחרים ניצלו את הפער שבין 'פנים' ו'חוץ' על מנת ליצור משטר ממודר, שבו פועלים טכנוקרטים מקבלי פקודות ובעלי 'ראש קטן', מבלי שיתנו את הדעת למשמעותן של ההחלטות אותן הם מבצעים.


האנלוגיה המרכזית בהקשר זה לגבי חולי הנפש בישראל היא שלמרות שהמחלות כולן אמרות להיות מטופלות באמצעות קופות החולים, מחלות הנפש מטופלות באמצעות משרד הבריאות. 

אין מסגרת אחת שמטפלת בכל המחלות, מתוך ידיעת הרקע והמצב המשפחתי בכללותו בעבר ובהווה.

לאחר שאובחנה באדם פלוני התנהגות בלתי אחראית שמסוכנת לחברה הוא מועבר למיון פסיכיאטרי במרפאה ממשלתית.

בבית החולים הפסיכיאטרי הממשלתי הוא עובר מעקב ואבחון מבלי לערב את בני משפחתו, שלרוב אינם יודעים מה קורה לו. אמצעי הטיפול המרכזי של הרופא הפסיכיאטרי הוא הדיאלוג עם המאושפז, שמבוסס על האימון ההדדי ביניהם. דבר זה מחייב חשאיות רפואית כלפי בני המשפחה. זאת למרות שיתכן והם עברו ארוע סטרסוגני דומה.

לאחר אישפוז קצר נשלחים מרבית חולי הנפש לבתיהם, כדי להמשיך שם בחייהם במראית עין של שיגרה, תוך טיפול תרופתי שנמשך למעשה לכל החיים.

יש לכל אלה השלכות הרסניות. נוצר ניכור עז בין המתמודד חולה הנפש לבני משפחתו, וביניהם לבין החברה כולה.

בחברה המודרנית גברה מאד ממילא התפרצות מחלות נפש למיניהן, כתוצאה משבירת המבנה המשפחתי והקהילתי המסורתי התומך.

לכך יש להוסיף את המצב הבטחוני המתוח במדינת ישראל, והפסיפס החברתי המורכב שלה.

כאשר משרד הבריאות שולח הביתה חולה נפש מבלי להעניק למשפחה ליווי ותמיכה, משול הדבר להדלקת פתיל מחובר לחבית חומר נפץ.

האדם חסר הישע שהפך רשמית ל'בלתי אחראי למעשיו' מקבל סל שיקום במקרה הטוב. במקרה הרע הוא משתחרר מבלי שהושמה חותמת ההגדרה הסופית על מצבו הנפשי. מצב זה קורה לרוב הצעירים שאושפזו, שנדמה כי יש להם עדיין סיכוי להחלים. הצעיר ובני משפחתו אינם יודעים מה הוא הרע במיעוטו. צפויות להם עשרות שנים של אי ודאות גורלית.

מצב שכיח הוא כאשר יש במשפחה שני אחים אחרי גיל צבא, שהיו שותפים יחד לכל חוויות הילדות וההתבגרות, וייתכן גם לחוויה הטראומטית שבעטיה אחד מהם אושפז בבית החולים הפסיכיאטרי, וחזר ממנו מבלי שהוגדר סופית מצבו הנפשי. האח השני אינו מסוגל כלל לתכנן את עתידו. הוא אמור, בעצת המבוגרים, להתרחק מהאח שהתאשפז, אך הוא 'נשאב' לתוך הקונפליקט.

חולי הנפש נתונים לחסדי משרד הבריאות, והם בבחינת גיס חמישי או שישי בבתי המשפחות, אך רופאי המשפחה מקופת החולים אינם יודעים כיצד לעזור לבני המשפחה האומללים. לו היתה באותה קומה בבנין קופת החולים מרפאת רופא פסיכיאטר צמודה למרפאות רופאי המשפחה, היתה התמונה נראית אחרת.

יש לדיכוטומיה זאת השלכות רבות לכל תחומי החיים:
הטיפול במחלות הנפש לוקה בחסר והדבר פוגע בחוסנה של המדינה.
כתוצאה מכך שהמדינה אחראית על בריאות הנפש החברה הישראלית היא אולי מגויסת מידי, 'מורעלת'. 
נכסיהם של חולי הנפש מוחרמים על ידי המדינה בקלות. זאת על פי אמות המידה שדורשות מכל רשות ממלכתית להיות עצמאית מבחינה כלכלית ולגייס, כדוגמת הרשויות המקומיות, מקורות מימון מכל מקור אפשרי.


בימים אלה אנו עדים בזירת הפוליטיקה המזרח תיכונית לשני ארועים שממחישים גם הם את תלותו של האזרח במשטר, ואת קהות החושים של האוחזים במושכות השלטון לסיבלם של הנתונים לשליטתם.

בסוריה מחליף הנשיא בשאר אסאד איגרות אהבה עם אישתו, ובמקביל הוא מורה לחייליו לטבוח באזרחים.

בישראל  סופגים תושבי הדרום ירי טילים ממושך שגורם להם לנזק נפשי בלתי הפיך, והם - העורף, חיים בתחושה שהשלטון פנה להם עורף.

ייתכן כי אם לא משרד הבריאות, שקברניטיו נתונים לחסדי נותני לחמם בממשלה, היה האחראי על הבריאות הנפשית, היה רף הסבל הנפשי שמעזים לכפות על התושבים נמוך הרבה יותר, וניתן לטיפול ביעילות רבה הרבה יותר.


ד"ר רבינוביץ' רומז: משתתף בריאליטי התאבד לאחר שריצה את אלוהי הרייטינג

5.3.2012

מחלת הנפש כ'סיטואציה' ודרכי ההתמודדות מולה


חוקרי מחלות הנפש מתחלקים לשתי אסכולות כאשר הם מנסים לפענח את תעלומת מחלות הנפש:
האסכולה הראשונה גורסת שהמניעים למחלה הם התנהגותיים, ויש למצוא את התשובה בנבכי המבנים הנפשיים הסבוכים המשפחתיים של יחסי הורים ילדים. האסכולה השניה גורסת שהסיבה למחלת הנפש היא פיזיולוגית, ויש למצוא את התשובה בגנום האנושי ובאמצעות תרופות.
שתי האסכולות נכשלו במתן פתרון מעשי למחלת הנפש במבחן המציאות:
האסכולה ההתנהגותית, מתוך ניסיון להתאים אותה למתרחש במציאות, שהיא הרבה יותר מורכבת מאשר מבנה הנפש הפשטני, פיתחה את מבנה הנפש עד למדרגת מכונה מורכבת, דבר שאינו מעשי ואינו נכון, שכן מבנה הנפש הוא דבר אחד, והמציאות החיצונית היא דבר שונה לחלוטין.
האסכולה הפיזיולוגית נכשלה למרות שהיא מתיימרת להיות 'מדעית' יותר. התרופות השונות אינן מרפאות את מחלת הנפש, אלא מדכאות אותה בלבד, עם תופעות לוואי קשות. פרוייקט הגנום האנושי, שבמהלכו ניסו למצוא גם את הגן הגורם למחלות הנפש נכשל אף הוא. לא זאת בלבד שלא נמצא הגן הגורם למחלות נפש. התברר כי הגנים נמצאים בתהליך מתמיד של התהוות, במעין מרק בראשיתי שגורם להם, בפרט במקרים שגורמים למחלות, להיווצר על פי נסיבות הסביבה החיצונית.

הסביבה החיצונית, החברתית, ולא המתרחש בגוף האדם, היא אם כן המפתח העיקרי להבנת מחלת הנפש.
מה שנראה בחברה אחת כתמוה ובלתי מובן, עשוי להראות בסביבה חברתית אחרת כדבר רגיל ושכיח לחלוטין, והדוגמאות לכך הן רבות מספור.

כל אדם, בכל חברה, עלול להיקלע לעיתים רבות לסיטואציות שאינן בגדר הנורמה החברתית. לעיתים סיטואציות אלה הן טראומטיות. כאשר הסיטואציות הן טראומטיות, הדבר עלול להוציאו משיווי המשקל הנפשי שלו.

לכן אפשר לנסח את הגורם למחלת הנפש כך: סיטואציה חיצונית חריגה שגרמה לערעור האיזון הנפשי.

מכיוון בכל חברה הרגלי היומיום והקיבעונות המחשבתיים הם שונים, אין להתעמק בניסיון להחזיר את האדם לאיזון באמצעות ניתוח התנהגותי מורכב או באמצעות תרופות, אלא יש לשאול שתי שאלות פשוטות:
א. באיזה מידה גרמה הסיטואציה החריגה לשינוי בהרגלי המחשבה הפנימיים של האדם.
ב. באיזה מידה גרמה הסיטואציה החריגה לשינוי בהרגלי ההתנהגות החיצונית של האדם.

לשאלה הראשונה, באיזה מידה השתנו דפוסי החשיבה של האדם לאחר שעבר ארוע טראומטי יש משמעות בפרט לנוכח העובדה שכל אדם הוא יוצר ואמן מטבע בריתו, והוא מקים ברוחו היכל חלומות לתפארת שאליו ניקווים כל מאווייו.
לכן גם התשובה לשאלה אם יש חריגה בהרגלי המחשבה היא קלה להשגה, באמצעות שאלות פשוטות וכנות שאותן שואלים את החולה.

לשאלה השניה, באיזה מידה גרמה הסיטואציה הטראומטית לשינויים בהרגלי ההתנהגות החיצונית, התשובה היא הרבה יותר קשה. ההתנהגות החיצונית מורכבת מאינסוף מרכיבים, שחלקם הם דפוסיים. למצוא מביניהם את ההתנהגות הבודדת שמאפיינת  מחלת נפש הוא קשה מאד, אלא אם התנהגות זאת היא מסוכנת בעליל. לאור הפרשנות הדמוקרטית של חירות הפרט, גם המשמעות של 'התנהגות מסוכנת' משתנה בלי הרף.

מכיוון שהאדם מתדרדר למצב של מחלת נפש מתוך סיטואציה חיצונית טראומטית, הרי שהמרפא הטוב ביותר עבורו הוא באמצעות סיטואציה חיצונית מיטיבה, שהיא היפוכה המלא של הסיטואציה הטראומטית, והכוונה בכך היא בעיקר לטיפול באמצעות המגע לסוגיו.

הטיפול באמצעות מגע, הפונה לחוש המישוש באפניו השונים, הוא דרך הטיפול הטבעית והראשונית, כמו שחוש המישוש הוא הטבעי והראשוני מכל החושים, כיוון שאותו חש העובר עוד בבטן אימו.

טיפול באמצעות מגע קיים בדרכים רבות:
הדרך הטובה ביותר היא באמצעות עמל כפיים, שהיא עבודה פיזית שמפעילה בסינרגיה את כל מערכות הגוף והנפש.
דרך טובה נוספת היא באמצעות העיסוי, שיש לו דרגות שונות, החל מליטוף וכלה בטיפול מיני.

הטיפול באמצעות מגע טוב לא למתמודדים עם מחלות נפש בלבד, אלא גם למעגל החברתי הקרוב הסובב אותם ובפרט לבני משפחותיהם, שבמקרים רבים נקלעו לאותה הסיטואציה הטראומטית, ויצאו ממנה בשן ועין.

20.1.2012

לחיות עם חולה אלצהיימר

טיפול בבן זוג שחולה באלצהיימר כרוך בעומס רגשי ובסבל נפשי. מי שמטפלים בבני זוג חולים סובלים יותר מלחץ דם גבוה וממחלות לב וכלי דם. הסטטיסטיקה מראה: השיפור במצבם בא רק לאחר פטירת בן הזוג.

מאת: ד"ר דניאל דליות - רופא גריאטר במרכז הרפואי הגריאטרי בית רבקה, מקבוצת כללית
מתוך: אתר קופת חולים כללית

1. מחקרים רבים הראו כי קיימת שכיחות גבוהה יותר של מחלות כלי דם ולב ולחץ דם גבוה בקרב אנשים שמטפלים בחולה אלצהיימר.
2. דיכאון ומתח נפשי תורמים להאצה של תהליך ההחמרה בבריאות המטפלים בחולי אלצהיימר.
3. העברת החולה לבית אבות לא תמיד תורמת לירידת המתח ולשיפור מדדי הבריאות.
4. הרבה בני זוג מטפלים לוקחים הכל על עצמם, נמנעים מבקשת עזרה, אינם נחים לרגע וכך עלולים להרוס את בריאותם.

אלצהיימר היא מחלה קשה וממושכת. ההידרדרות הדרגתית ומובילה באופן בלתי נמנע למותו של החולה. בדרך למוות חווים המטופל והמטפלים בו חוויות קשות: החמרה בבעיות הבריאות, בבעיות גופניות ונפשיות ובבעיות אכילה והתנהגות.
המטפלים בחולי אלצהיימר - בן הזוג או בת זוג, בני משפחה אחרים, מטפלים חיצוניים (בדרך כלל עובדים זרים) - נושאים על כתפיהם נטל כבד הכרוך בעומס נפשי עצום.
מחקרים רבים נעשו על השפעת הטיפול בחולי אלצהיימר על המטפל. במקרים רבים המטפל הוא בן הזוג או בת הזוג, וברוב המקרים הם עצמם זקנים, פחות או יותר בגילו של הזקן או הזקנה החולים. מחקרים שונים הראו כי נוסף על העומס הנפשי הכרוך בטיפול יש לו גם השפעה על הבריאות הגופנית.

האם יש הוכחות לנזק בריאותי בעקבות הטיפול הממושך?
מחקרים רבים הראו כי קיימת שכיחות גבוהה יותר של מחלות כלי דם ולב ולחץ דם גבוה בקרב אנשים שמטפלים בחולה אלצהיימר.

מה ההסבר לכך?
נראה שדיכאון ומתח נפשי תורמים להאצה של תהליך ההחמרה בבריאות. עם זאת, מחקר אחר הראה כי מטפלים שעסקו בפעילות גופנית סדירה נהנו מבריאות טובה יותר מהמטפלים שלא עשו פעילות כזאת.

ובאותו עניין: מחקר נוסף הצביע על ההשפעה הטובה שיש למסגרת תומכת שאליה הולכים מטפלים כדי להפחית את המתח הנפשי שבו הם מצויים.

האם נעשתה השוואה בין מצבם הבריאותי של מטפלים בחולי אלצהיימר לבין בני גילם שבני זוגם אינם חולים במחלה?
מחקר שפורסם בנובמבר 2011 השווה בין מטפלים בבני זוג חולי אלצהיימר לבין בני גילם שאינם מטפלים בבבני זוג שחולים במחלה. הגיל הממוצע של בן הזוג המטפל היה 75 שנים. ב־70 אחוזים מהמקרים מדובר היה במטפלת - בת זוגו של החולה.
אחת לשנה ובמשך שלוש שנים בדקו החוקרים מדדים שונים כמו פעילות גופנית או עישון, מצב בריאות, תרופות, מתח נפשי ותוצאות בדיקות דם. החוקרים גם ביקשו לראות האם יש שינוי במדדים האלה מיד לאחר שהחולה הועבר למוסד סיעודי, והם בדקו שוב את המדדים האלה שלושה חודשים לאחר ההעברה.

מה גילו החוקרים?
מהמחקר עולה שהמטפלים עשו פחות פעילות גופנית, סבלו מבעיות בריאות רבות יותר, ישנו פחות טוב וסבלו יותר מדיכאון וממתח נפשי. למטפלים היו יותר בעיות בריאות מאשר למטפלות, ולמטפלים ולמטפלות בעלי השכלה נמוכה היו יותר בעיות מאשר לגברים ולנשים בעלי השכלה גבוהה. במשך המחקר נכנסו כמה מטופלים לבית אבות, וכמה מטופלים הלכו לעולמם.
בבדיקות שנעשו נצפתה ירידה בגורמי הסיכון לאחר הפטירה. לאחר ההעברה של בן הזוג החולה לבית אבות נצפו תגובות שונות: אצל המטפלים שהיו במתח נפשי גבוה המצב לא השתפר ולעיתים אף החמיר. מנגד - אצל אלה שהיו במתח נפשי נמוך, המצב השתפר עם ההעברה. ההשפעה המשמעותית הייתה על לחץ הדם ועל רמת השומנים בדם מסוג טריגליצרידים.
המחקר הראה כי בריאותם של בני זוג של חולי אלצהיימר המשמשים מטפלים טובה פחות מאשר בריאותם של בני גילם שאינם מטפלים. המחקר מראה גם שהסיכון לבעיות לב וכלי דם גדול יותר בקרב המטפלים. המטפלים גם סובלים יותר ממתח ומדיכאון.
המחקר הראה שלאחר הפטירה יש ירידה בגורמי סיכון - בעיקר לחץ דם גבוה ורמה גבוהה של טריגליצרידים. מחקרי עבר הראו שלחץ דם ורמת טריגליצרידים מושפעים ממתח.
המתח קשור בעליית חומרים בדם כמו אדרנלין, נורדרנלין וקורטיזול. אלה חומרים שמחמירים את מצב הבריאות. ירידת המתח מורידה את רמת החומרים האלה בדם.

האם פטירתו של בן הזוג תורמת לשיפור במצב בריאותו של בן הזוג המטפל?
עם כל הצער, התשובה היא בדרך כלל חיובית. יש פחות עומס נפשי שכרוך בטיפול, יותר זמן לפעילות גופנית, יותר זמן להכנת אוכל בריא ולפעילות של פנאי.
עם זאת, ההעברה לבית אבות או למוסד סיעודי לא שיפרה את המצב אצל כולם. המצב לא השתפר אצל אלה שסבלו ממתח נפשי גבוה, אך הוא השתפר אצל מי שסבלו ממתח נפשי מתון. משמעות הממצאים: ההעברה לבית אבות לא הפחיתה את המתח אצל המטפלים הלחוצים, והם נותרים אוכלוסייה בסיכון.

מהן המסקנות?
המחקר מחזק את הדברים שידענו. קשה מאוד לטפל בבן זוג חולה אלצהיימר, עם כל האהבה והמסירות. יש מטפלים שסובלים מבחינה נפשית ובעקבות כך מחמירות בעיות בריאות שונות.
הפטירה של בן הזוג החולה - עם כל הצער שבדבר - תורמת להקלה מובנת, לשחרור מהעול הכבד שרבץ על אדם לא צעיר.
העברת המטופל לבית אבות לא תמיד תורמת לירידת המתח ולשיפור מדדי הבריאות.
יש לראות בבני הזוג המטפלים בחולי אלצהיימר אוכלוסייה בסיכון לבעיות בריאות. הם נותרים אוכלוסייה בסיכון גם אם מעבירים את בני הזוג החולים לבית אבות. יש לזמנם לבדיקת רופא, לעשות להם בדיקות דם לפי הצורך ולהמליץ להם על טיפול להפחתת מתח ודיכאון - אם הדבר נדרש. כן מומלץ להפנותם לעמותת אלצהיימר שקיימת במקומות רבים בארץ - שם יוכלו לחלוק את קשייהם עם אחיהם לגורל ולקבל עצות טובות.
כדאי מאוד ליצור קשר עם בני המשפחה האחרים - למשל אחים או ילדים של המטופל - ולבקשם לעזור לבן הזוג המטפל ככל יכולתם. הרבה בני זוג מטפלים לוקחים הכל על עצמם, נמנעים מבקשת עזרה, אינם נחים לרגע וכך עלולים להרוס את בריאותם.

האלצהיימר והסכיזופרניה הן מחלות דומות, כיוון שהחולים בהן מתנהגים בשיטיון.
צריך להקביל בין הטיפול בחולי אלצהיימר לטיפול בחולי נפש במסגרת המשפחה.
יש  קשר בין מאמרו של דר' דליות לסוגית העברת הטיפול בחולי הנפש ממשרד הבריאות לקופות החולים. אין ספק כי מהלך זה, שאושר עוד לפני כ-17 שנה אך הפעלתו  מתעכבת שוב ושוב, יגרום לנטל נוסף על קופות החולים. אך יש לראות את טובת הציבור כחשובה יותר.
משפחות של חולי אלצהיימר נתמכות היטב על ידי מערכת הרפואה המשפחתית בקופות החולים, וכך יהיה גם מצבן של משפחות המתמודדים עם בעיות נפשיות לאחר ביצוע הרפורמה.

23.11.2011

מיל''ם - מה, מי ולמה

מיל''ם - מרכז ישראלי למשפחות מתמודדים, הוא ארגון המסונף לעמותת אנו''ש שמיועד לסייע לבני משפחה של מתמודדדים עם מחלות נפש.
מערכת בריאות הנפש נוהגת מזה עשרות בשנים לשחרר חולי נפש בנכות מוכרת מלאה או חלקית מבתי החולים, על מנת שישתקמו במסגרת המשפחה.
החולה מקבל סל שיקום, אך המשפחה חייבת לסייע לו. היא עושה זאת מבלי שיהיו בידיה הכלים לטפל במי שמוגדר רשמית כבלתי אחראי למעשיו.
חולי הנפש הם אחוז או שניים מהאוכלוסיה, והמשפחה הסובבת אותם היא לפיכך עוד אחוזים אחדים.
מדובר באחוז ניכר מהאוכלוסיה, שחייב להתמודד יומיום עם מציאות מורכבת, שגורמת לנטל כלכלי ובריאותי רב עליהם.
בני משפחותיהם הקרובים של חולי הנפש הם אוכלוסיה מאותגרת יותר מהממוצע. על פי מחקרים הם גם בעלי הישגים אישיים טובים יותר מהממוצע. עם זאת רבים מהם חשים כי נסתם הגולל על חייהם, כי דבק בהם הכתם שלא באשמתם.
מיל''ם הוא גוף חדש, שישראל היא בין החלוצות בעולם בהקמתו, שהוקם כדי להעניק עזרה ראשונה לבני המשפחה.
על מיל''ם להתפתח לפיכך למדרגת גוף מקצועי, שמעניק יעוץ צמוד לאוכלוסיה נזקקת, בתחומים מגוונים כמו פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, משפט, כלכלה ועוזד.
זאת בנוסף להיותו מקום מפגש חברתי לבני משפחותיהם של חולי נפש באמצעות קבוצות מפגש ומעגלי תמיכה.
על מיל''ם להתפתח בדרך זאת תוך הרחבת והקניית ידע מתמדת, ולעיתים גם תוך מאבק מול מערכת בריאות הנפש, שמודה בקוצר הראות שלה לגבי מקורות הנפש.
אלא שמיל''ם אינו מתפתח בכיוון הרצוי, וחוסה בצל המציאות הקיימת.
מערכת בריאות הנפש מסתירה באופן שיטתי מידע שנוגע למצבם הבריאותי של נפגעי הנפש, וביניהם תוחלת החיים הקצרה שלהם ומשמעותה הטרמינלית של מחלת הסכיזופרניה.
מי שמבקש ללבן סוגיות אלה, וסוגיות בריאותיות מורכבות אחרות במסגרת מיל''ם, נענה בהתעלמות מופגנת.
הוא עלול למצוא עצמו במצב של חרם חברתי, מצד חבריו והנהלת מיל''ם כאחד.
יתכן והדבר נובע מחוסר כלים וחוסר תקציב להתמודדות עם סוגיות מורכבות, אך נראה כי מדובר בעיקר בניסיון להפוך את מיל''ם לטריטוריה פרטית של עסקנים ובעלי מקצוע משולי העיסוק המהותי בבריאות הנפש, שמנסים לנצל את המקום לצבירת רייטינג.
זאת על חשבון אלה שכבר זכו, למרבה הצער בגלל ניסיונם האישי הממושך יותר בנושא, לתובנות מעמיקות יותר.
בעלי הניסיון לא חבשו כיסאות במוסד אקדמי זה או אחר, אלא מבינים כי מחלת הנפש מעצם מהותה נובעת במידה רבה מכניעתו של החולה ללחצים חברתיים והכללות נורמטיביות, שמנעו ממנו את רוח האדם.
הם דוגלים בגישה ההתנהגותית כהסבר למחלות נפש, וסולדים מהפופולאריות של ההסבר הגנטי, שמתאים לתרבות הטכנולוגית השטחית של תקופתנו.
הם מבקשים שמיל''ם תיתן מענה לבעיות בריאותיות וחברתיות מורכבות, שאין גוף אחר שמטפל בהן.
מיל''ם הפך למסגרת חברתית רדודה, שבה זוכה ליוקרה רבה יותר כל מי שמעמיד את עצמו במרכז תשומת הלב על חשבון הזולת.
יש במיל''ם אנשים רבים, שמגיעים כל אחד ממקומו הוא וכבודו של כל אחד במקומו מונח. אך פנייה אל המכנה המשותף הנמוך והפופוליסטי ביותר עלולה להזיק לכולם.
בני משפחות מתמודדי הנפש זכאים להתמודדות מוצלחת עם הנטל הרב המונח על כתפיהם.
בסופו של דבר הפיתרון לנטל זה הוא אישי ושונה לכל אדם.
מסיבה זאת חובה להשתחרר מכניעה למוסכמות מערכת בריאות הנפש שפועלת על פי חוקים נוקשים.
על מיל''ם להיות מקום שבו ייפתח במלואו הדיון במכלול המשמעויות של מחלות הנפש בחברה המודרנית, מבלי להחמיץ אפילו זווית אחת של התייחסות, ותהיה זאת גם הקיצונית ביותר.
זאת כמובן במסגרת כללי השיח החברתי.

קישור: הממשלה תעביר הרפורמה בבריאות הנפש באמצעות צו

9.7.2011

הונאת הענק של חברת התרופות איליי לילי




חשיפה בלעדית של ד"ר ג'ון רנגן וירפן, מנכ"ל לשעבר של ענקית התרופות אליי-לילי, שבדיה.

14.8.2010

מערכת העיכול ובריאות הנפש - 7 - הסרט 'מה עובר על גילברט'

מה עובר על גילברט (באנגלית: What's Eating Gilbert Grape) הוא סרט אמריקני, משנת 1993, בבימויו של לאסה האלסטרום.
בסרט משחקים ג'וני דפ, ג'ולייט לואיס, ולאונרדו דיקפריו בן ה-18, בתפקידו הראשון כשחקן בסרט.
על משחקו בסרט זה היה דיקפריו מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר.


עלילת הסרט

גילברט גרייפ (ג'וני דפ) הוא צעיר בעיירה נידחת, בן לבוני (Darlene Cates) כבדת המשקל המרותקת למיטה, שלא יצאה מהבית מאז מות בעלה, שבע שנים קודם לכן.
האם אוכלת כל היום, מדברת כמעט אך ורק על אוכל וצופה כל היום בערוץ הבישול. היא גם מחלקת לילדיה כל היום פקודות שרובן הן הוראות בישול.

אחיו של גילברט, ארני (לאונרדו דיקפריו), המתקרב לגיל 18, לוקה בפיגור שכלי, שובב ומלא שמחת חיים, אך חסר כל בגרות ושיקול דעת. הוא אינו יכול להישאר ולו לזמן קצר בלא השגחה צמודה כי שיקול הדעת הלקוי שלו מסכן את עצמו ואת הסדר הציבורי.
בבית נמצאות גם אחות מבוגרת המתוסכלת באופן תמידי ואחות צעירה, בת 15, שעובדת לפרנסתה ואינה שמחה לחלוק באחריות.
גילברט נושא על כתפיו את עיקר פרנסת המשפחה, אחזקת הבית המתפורר ואת עיקר הטיפול באחיו ובאמו.

יום אחד מגיעה לעיירה קבוצת מטיילים ובהם בקי (ג'ולייט לואיס), נערה יפהפייה בת גילו. לפתע עולמו משתנה והוא מוצא עצמו מאוהב.
גילברט חושש שהנערה שבה התאהב תדחה אותו, בגלל מצבם של אמו ואחיו. אולם, הוא אינו בורח מאחריותו.
הסרט עוקב אחר התאהבותו של גילברט, במקביל לצורך בטיפול באמו, ובבושה הנלווית להבאת חברים לביתו; ובמקביל לצורך בהצבת גבולות לאחיו, הנוטה להרוס ולחבל בדברים, בתמימות נוגעת ללב, מתוך אי הבנת סיטואציות החיים השונות.
גילברט חושש להיקשר לבקי למרות שהיא נקשרת אל ארני ומתחננת לפגוש את אמו.

האם מתרגשת מאוד לקראת יום הולדתו ה-18 של ארני, המגיע לגיל זה למרות שהרופאים ניבאו לו מוות לפני גיל 10.
המשפחה מארגנת מסיבה גדולה שנערכת חרף מעשי הקונדס ההרסניים של ארני ולמרות שיום לפני המסיבה גילברט מאבד את עשתונותיו, מכה את ארני ובורח אל בקי בלא להשאיר הודעה.
גילברט ובקי מגיעים אל המסיבה ומסתבר להם שהאם מתביישת לצאת מהבית ולפגוש את האורחים בשל משקלה החריג ביותר. גילברט כופה על אמו לפגוש את בקי.

האם מתוודה בפני גילברט שהיא תופסת עד כמה נכותה מקשה על חיי ילדיה ושהיא לא האמינה שגילברט יחזור אחרי שנעלם ללילה אחד. היא מגלה לגילברט שאביו לא בהכרח מת ושייתכן שהוא פשוט נטש אותם, עוד לפני שהיא התחילה להשמין.
האם מחליטה לקחת אחריות על חייה, מטפסת במדרגות אל חדר השינה וקוראת אליה את ארני שהגיע לגיל בגרות. אולם, ארני מגלה על המיטה את גופתה המתה של אמו.

הוצאת הגוויה מהבית המתפורר דורשת מנוף והמשפחה אינה יכולה לממן את השימוש בו.
מעבר לזה הם חוששים לכבוד המתה ולא רוצים שקהל הסקרנים ילעג למשקלה.
הם מחליטים לשרוף את הבית עם הגוויה.

שנה מאוחר יותר האחיות הן נשות קריירה וגילברט וארני מצטרפים למסע קראוונים עם בקי.


9.8.2010

מערכת העיכול ובריאות הנפש - 6 - צרבת

צרבת היא אחת מבעיות העיכול הנפוצות ביותר באוכלוסייה המערבית.

מהי צרבת? "צרבת" הוא ביטוי בו משתמשים בציבור הרחב לתאר מגוון של תלונות. תופעת צרבת שכיחה בקרב נשים וגברים כאחד ובכל שכבות הגיל. מסקר שנערך בישראל עולה, כי כ-30% מהציבור הבוגר בארץ סובלים מצרבת בדרגות שונות. רובם חווים צרבת בתדירות של פעם בשבוע עד פעם בחודש. כ-13% מהם סובלים מצרבת בתדירות של פעם בשבוע או יותר.

הצרבת נוצרת כאשר חומצה הנמצאת בקיבה עולה אל הוושט, וגורמת לתחושה של "שריפה" או כאב במרכז החזה או בבסיס הצוואר, העשוי להיות מוקרן לכל הצוואר או לגב. תלונות נדירות יותר יכולות להיות עליה של מזון בחזרה אל הפה, קושי בבליעה, שיעול כרוני או צפצופים בנשימה.

חומצה זו גורמת לגירוי או אף לכוויה ודלקת בוושט וכך נגרמת צרבת. כאשר מצב זה מתמשך עשוי להיגרם נזק בלתי הפיך לוושט.


ישנם מספר גורמים לצרבת ובניהם בין השאר:

• סוגים מסיימים של מזון, כגון מזונות עתירי שומן, מזונות פיקנטיים, שוקולד, קפאין, בצל, רוטב עגבניות, משקאות תוססים, נענע ומנטה
• משקאות אלכוהוליים
• ארוחות דשנות
• שכיבה פרקדן מיד עם סיום הארוחה
• נטילת תרופות מסוימות, כגון תרופות הרגעה, תרופות נגד דיכאון ותרופות חוסמות סידן לטיפול בלחץ דם גבוה עישון סיגריות

מצבים אשר יכולים לגרום להפרעות בעיכול עלולים להגדיל את רמת הסיכון ללקות בצרבת. מצבים אלה כוללים בין השאר:

עודף משקל. משקל עודף גורם להפעלת לחץ נוסף על הקיבה והסרעפת – שהיא השריר הגדול אשר מפריד בין חלל החזה לחלל הבטן שלך – ולגרום לפתיחתו של השסתום בתחתית צינור הוושט שלך ולאפשר למיצי הקיבה לעלות בחזרה אל תוך הוושט. אכילה של ארוחות דשנות או ארוחות העתירות בשומנים יכולות לגרום לתופעה דומה.

בקע סרעפתי. נוצר כתוצאה מהזדקרות של חלק הקיבה שלך אל תוך חלל החזה, אשר גורמת להחלשה של שריר הסוגר הממוקם בתחתית הוושט.
כאשר בולעים מזון הוא עובר מן הפה אל הקיבה דרך צינור שרירי הנקרא ושט. בקצהו התחתון של הוושט, העובר במעבר בין החזה לבטן דרך פתח קטן בסרעפת, ישנו שריר טבעתי המתפקד כשסתום חד-כיווני ומאפשר למזון לעבור מהוושט אל הקיבה.
במצב תקין, השסתום נסגר מייד לאחר שהמזון עובר לקיבה כדי למנוע עליה של חומצה מהקיבה לוושט. כאשר יש צרבת ישנו תפקוד לקוי של השסתום, המאפשר מעבר חומצה מהקיבה לוושט. ברבים מן הסובלים מן המחלה ישנה החלשות הדרגתית של השסתום, מסיבה לא ברורה.

הריון. מצב של הריון מפעיל לחץ נוסף על הקיבה וגורם לייצור מוגבר של הורמון הפרוגסטרון. הורמון זה גורם להרפיית מרבית השרירים שלך, כולל הרפיית השריר של הסוגר הממוקם בתחתית הוושט שלך.

אסטמה. הרופאים אינם בטוחים לגבי הקשר המפורש הקיים בין אסטמה לתחושת צרבת. ייתכן ושיעול המלווה את אסטמה בנוסף לקשיי הנשימה גורמים לשינוי מאזן הלחצים בחזה ובחלל הבטן, והם אלה אשר מעוררים את החזרה של מיצי הקיבה אל תוך הוושט.

ייתכן שחלק מן התרופות לטיפול באסטמה אשר תפקידן להרחיב את דרכי הנשימה גורמות בנוסף לשחרור הסוגר הממוקם בתחתית הוושט ומאפשרים כך את תופעת הרפלוקס. ייתכן גם שתופעת הרפלוקס של מיצי הקיבה יכולה אף להחריף את תסמיני הקצרת. לדוגמא, ייתכן ואתה שואף כמויות קטנות של מיצי קיבה תוך כדי השאיפה של האוויר, ועל ידי כך גורם לנזק בדרכי הנשימה שלך.

סוכרת. אחד מן הסיבוכים הרבים המלווים מחלת סוכרת היא gastroparesis, הפרעה אשר בה לקיבה שלך נדרש עודף זמן להתרוקן. במידה ותכולת הקיבה נותרת בה זמן ארוך מדי, היא זו יכולה לשוב ולעלות חזרה אל תוך הוושט ולגרום להופעת צרבת.

חסם ביציאה מן הקיבה. זהי חסימה חלקית אשר נוצרת בעקבות צלקת, כיב קיבה או גידול באזור שסתום המעבר בין הקיבה לתריסריון, שסתום זה שולט על מעבר המזון מן הקיבה אל תוך המעי הדק שלך. חסימה באזור זה עלולה לפגוע בפעילותו התקינה של השסתום ולהפריע במעבר המזון במהירות הדרושה, לגרום למיצי הקיבה להצטבר בקיבה ולזרום חזרה במעלה הוושט.

בעיה זו גורמת לרוב ליותר מאשר רק צרבת, אלא היא עלולה לגרום גם לכאבי בטן, קשיים באכילה, אבדן משקל, בחילות והקאות. במידה ואתה מבחין באחד מן התסמינים הללו, גש להתייעץ עם הרופא המטפל בך.

עיכוב בהתרוקנות הקיבה. בנוסף לסוכרת או לכיב קיבה, הפרעות בתפקוד השרירים או הפרעות תפקוד עצביות, יכולות גם הן לגרום לעיכוב בהתרוקנות הקיבה שלך, ולגרום עקב כך למיצי הקיבה לחזור אל תוך הוושט שלך. בנוסף תורמות למצב זה גם מיני תרופות נרקוטיות כמו תרופות לטיפול בדיכאון או אנטי היסטמינים.

הפרעות ברקמות החיבור. מחלות כגון טרשת רקמות החיבור (scleroderma) אשר גורמות לרקמות השריר להתעבות ולהתנפח יכולה לגרום גם לשרירי מערכת העיכול להתכווץ מבלי להרפות, כפי שצריך, ולהביא בעקבות זאת לתופעת החזרה של מיצי הקיבה אל עבר הוושט.

לחץ הוא גורם משמעותי להתגברות צרבות. בדומה לבעיות אחרות עלולה גם צרבת להיגרם על ידי חששות ומצוקה. עצבנות עלולה לגרום לעליה בכמות האדרנלין, שתביא לפעולת עיכול לקויה ועודף חומצת קיבה.


הטיפול האפשרי בצרבת הוא בהתאם לחומרת המחלה:

1. שינוי בהרגלי החיים. במקרים רבים, שינויים בדיאטה, הפסקת עישון או שתית משקאות אלכוהוליים ונטילת תרופות פשוטות להפחתת חומציות הקיבה עשויים לשפר באופן ניכר את התלונות.

2. ירידה במשקל.

3. הימנעות מאכילה מספר שעות לפני השינה.

4. תזונה נכונה וקשובה. גופו של כל אדם יכול להגיב בצורה שונה למאכלים דומים. חלקנו יגלו שיש להם רגישות למאפים, חלקנו לבשרים וחלקנו לפירות בעלי רמת חומציות גבוהה.

תזונה מאוזנת הקשובה לצרכי הגוף יכולה למפות במהירות את המזונות האחראים להופעת צרבת ולהפחית את שכיחות הופעתה ועוצמתה מבלי שנזדקק כלל לתרופות מדף כאלו ואחרות על מנת להיפטר ממנה.

5. תכשירים המקלים סימפטומטית על הצרבת. כגון: טאמס, רני, אלומג, מאלוקס וסילאין ג'ל, תכשירים ש ניתן להשיג בבתי המרקחת.

6. טיפול תרופתי. כאשר אין תגובה לשינוי בהרגלי החיים, ישנו לעתים צורך בטיפול תרופתי. התרופות מכוונות לנטרול חומציות הקיבה ולהביא להחלמת הדלקת בוושט. טיפול זה ניתן על ידי רופא, בדרך כלל גסטרואנטרולוג. הקטנת החומציות אינה מפסיקה את הרפלוקס אלא גורמת לו להיות פחות חומצי ובכך מקילה על התלונות.

מתי כדאי לפנות לרופא? יש להיוועץ ברופא כאשר הצרבת נמשכת יותר משבועיים וכשהכאב אינו מוקל ע"י תרופות או סותרי חומצה ללא מרשם. כך גם במקרים שהצרבת חוזרת מספר פעמים בשבוע, מלווה בקשיים בבליעה, או אם מופיעה צואה שחורה כזפת, המעידה על דימום מהוושט או הקיבה.

במקרים של צרבת ממושכת או חשד לסיבוכים מבצעים גסטרוסקופיה לאיבחון.

7. ניתוח לפרוסקופי. מטופלים שאינם מגיבים לטיפול התרופתי, או זקוקים לטיפול קבוע ואינם מעונינים בו, מופנים בהרבה מקרים לניתוח. גם מטופלים הסובלים מתלונות הקשורות לדרכי הנשימה או הלוע, או סובלים מעלית מזון אל הפה לאחר ארוחות מתאימים לטיפול ניתוחי.

הניתוח יעיל מאוד, ומכיוון שבשנים האחרונות הוא מבוצע על ידי לפרוסקופיה, החתכים בבטן הם זעירים וזמן ההחלמה קצר ביותר.

אם צרבת גורמת לך סבל רב, לעתים מגיע מצב בו הפתרון שיומלץ לך הוא ניתוח לפרוסקופי לטיפול בהחזר קיבתי-ושטי.

כיצד לקרוסקופיה מסייעת לרפלוקס? ניתוח לפרוסקופי למניעת רפלוקס יוצר שסתום חדש בין הוושט לקיבה על ידי תפירת חלקה העליון של הקיבה ויצירת "צווארון" קיבה סביב הוושט. אם יש גם בקע סרעפתי הוא מתוקן בעזרת תפרים.

המנתח מבצע מספר חתכים קטנים (פחות מסנטימטר) בדופן הבטן ומחדיר לפרוסקופ המחובר למקור אור ומצלמת וידאו זעירה לבטן. דרך הפתחים האחרים מוחדרים מכשירי ניתוח והניתוח מבוצע כאשר הצוות מתבונן במסך וידאו גדול.

מחקרים הראו שברוב המכריע של המנותחים התלונות נעלמות לחלוטין או משתפרות מאוד. היתרונות של ניתוח לפרוסקופי כוללים: כאב מופחת לאחר הניתוח, שהות קצרה בבית החולים, חזרה מהירה לעבודה ופעילות גופנית וצלקות קטנות או בלתי נראות.

מקורות:

8.8.2010

מערכת העיכול ובריאות הנפש - 5 - מירפאות להפרעות אכילה בגיל הרך

הורים רבים נאלצים להתמודד בשנים הראשונות לחיי הילד עם תופעות של סרבנות אכילה.
אצל חלקם ההתמודדות מתחילה בשלב מוקדם מאוד, ממש אחרי הלידה, ואצל אחרים בגיל שנה - שלוש, כשהקטנים מתחילים את מלחמת העצמאות שלהם.


טווח התזונה הנורמלי לפעוט זהה לזה של אדם מבוגר:
החל מגיל שנה יש לחשוף את התינוק למגוון גדול ככל האפשר של מזונות חדשים, מרקמים וטעמים, כיוון שבשלב זה הוא כבר יכול לאכול מתפריט המשפחה. הארוחות צריכות להכיל חלבון, פחמימה וירק. אם אחד המרכיבים חסר, הרי שהארוחה אינה מאוזנת.

מבחר המזונות בכל קבוצת מזון הוא רב, כך שכל הורה יוכל למצוא את אותם מאכלים שיקסמו לילדו:
פחמימות - פסטה, אורז, דגנים, פתיתים, תפוחי אדמה ועוד.
חלבונים - בשר עוף, הודו, בקר, דגים, ביצים, קטניות, מוצרי חלב.
פירות וירקות - חשוב להקפיד שהילד יאכל בכל יום חמש מנות של פירות וירקות בצבעים שונים - טריים או מבושלים.


הפרעות אכילה בגיל הרך הן בעיות שכיחות ומורכבות הנובעות מקשיים פסיכולוגיים של הפעוט שנובעים בעיקר מהקשר בינו לבין הוריו, מחלות נוירולוגיות, בעיות במערכת העיכול, וליקויים במנגנון הבליעה.

ישנן מספר הפרעות אכילה, ולפי המחקרים 25% מכלל הילדים בגיל הרך סובלים מאחת מהן, ועד 80% מהילדים עם איחור התפתחותי.

בין הפרעות האכילה הידועות ניתן למצוא התנהגויות דוגמת:
* ירידה במשקל ו/או חיתוך עקומות משקל
* סירוב חלקי או מלא של הילד לאכול
* התנהגויות אכילה לא רגילות כגון: ישנוניות, בכי, פליטות מרובות, אגירת מזון, הסטת הראש, השתנקויות
* הנקה מאוחרת
* קושי במעבר לאוכל מוצק
* אכילת מגוון מצומצם של מזון
* הזנה בזמן שינה
* טקסים והרגלי אכילה ייחודיים
* אכילה מרובה עם או בלי משקל עודף


במחקרים שונים נמצא קשר ישיר בין הפרעות אכילה בגיל הרך לבין ירידה במשקל, תת תזונה, לטרגיה, ירידה בתפקוד אינטלקטואלי והתפתחותי ואף קשר להפרעות אכילה בגיל ההתבגרות.

בשנים האחרונות גדל הצורך במציאת מענה הולם להפרעות אכילה בגיל הרך, מתוך ידיעה כי אבחון וטיפול מוקדם יביאו לירידה בתחלואה עתידית.

לפיכך, מומלץ כי האבחון והטיפול של הפרעות האכילה בגיל הרך ייעשו במסגרת מרפאה רב מקצועית, היכולה לתת מענה ממוקד ומהיר לבעיה.

המרפאה מיועדת לילדים מלידה ועד גיל 6, אשר להם הפרעת אכילה אחת או יותר.

צוות המרפאה להפרעות אכילה בילדים הוא צוות רב-תחומי של מומחים לגיל הרך: רופאת ילדים, רופא גסטרו, פסיכיאטר, פסיכולוג, מרפאה בעיסוק, תזונאית, קלינאית תקשורת, עובד סוציאלי ואחות.

במסגרת המרפאה, עוברים הילדים אבחון רב-מקצועי ע"י אנשי צוות המרפאה השונים, במהלך יום פגישות אחד.
האבחון נעשה על-ידי מפגש עם הילדים וההורים ותצפית על התנהלות ארוחה משפחתית.
בהמשך מוזמנים ההורים לקבלת המלצות ותוכנית טיפול המותאמת להפרעה ממנה סובל הילד.


חשוב לציין כי לעיתים האינטראקציה שבין המטפל והפעוט בזמן האכילה היא בעייתית - הפעוט עלול לסבול מהפרעות אכילה שלא תמיד מאובחנות כראוי.

חוסר יכולת לאבחן נכון את כל הבעיות השונות מביא לכישלון בטיפול ומציאת פתרונות לא אופטימאליים לבעיה המקורית.

הדבר מאלץ משפחות רבות להתמודד איתן בכוחות עצמן.

4.8.2010

מערכת העיכול ובריאות הנפש - 2 - תסמונת המעי הרגיש

תסמונת המעי הרגיש
מאת: דוקטור רועי דקל

תסמונת המעי הרגיש היא מחלה שהמערכת הרפואית נחשפת רק לקצה הקרחון שלה. מקורה ככל הנראה בשילוב של תורשה, גורמים אישיים-פסיכולוגיים וסביבתיים.
התבטאות ההפרעות התפקודיות היא מגוונת ומקיפה למעשה את כל מערכת העיכול, החל מהפרעות בליעה וכלה בהפרעות יציאה, ולא ניתן להפריז בחשיבותן ובמרכזיותן הנובעות הן משכיחותן הגבוהה והן מהמחיר האנושי והכלכלי הכרוך בהן.
תסמונת המעי הרגיש (תמ"ר) היא ההפרעה התפקודית השכיחה ביותר במערכת העיכול. התסמונת נפוצה בעולם כולו ושכיחותה באוכלוסיה הכללית מוערכת בכעשרה אחוזים עד 15 אחוז. בעבודות שפורסמו לאחרונה בישראל נמצא שהשכיחות בישראל דומה לזו שתוארה בעולם המערבי ועומדת על כ-11 אחוז.
הפרעות אלו מהוות בין כרבע לשליש מהפניות למרפאה גסטרואנטרולוגית וכעשירית מהפניות למרפאה ראשונית.
המחלה יכולה לפגוע בגברים ובנשים בכל גיל אך שכיחה יותר בנשים ובצעירים. ככלל, רוב הסובלים מתמ"ר לא יפנו כלל לקבלת עזרה רפואית, כשליש בלבד יפנו לרופא המשפחה ומהם כחמישית (כשישה אחוזים מסך החולים) יופנו לגסטרואנטרולוג, כך שהמערכת הרפואית נחשפת רק לקצה הקרחון של הבעיה.

כיוון שתמ"ר היא מחלה כרונית אך אינה מסכנת חיים, נכון ומקובל להעריך את השפעתה על הסובלים ממנה כרמת הפגיעה באיכות חייהם ולא במדדי תחלואה או תמותה כמקובל במחלות אחרות. הסובלים מתמ"ר מדווחים על פגיעה ניכרת באיכות חייהם כמעט בכל מדד שבו משתמשים ובכל תחום שנבדק: דימוי עצמי ודימוי הגוף, הפרעות שינה, תפקוד מיני, ריכוז, הרגלי אכילה, הרגלי בילוי, תפקוד חברתי ותפקוד בעבודה. לא נדיר לפגוש חולי תמ"ר אשר חייהם למעשה משועבדים למחלתם.

חולים אלה נמנעים מקשר בין-אישי מפחד של השפעות פעילות המעיים הבלתי צפויה שלהם, ממעטים לצאת לבלות או למסעדות פן יתקוף אותם כאב או יזדקקו לשירותים שלא יהיו זמינים, הם נמנעים מטיולים ומיציאה למקומות חדשים וכמובן מגבילים את עצמם קשות בסוגי המזון. אופייה הבלתי צפוי של ההפרעה, בשילוב עם העובדה שפעמים רבות לא מוצע לסובלים ממנה כל טיפול אפקטיבי, גוררים אחריה תסכול רב. לאורך השנים חולים אלה פונים שוב ושוב לעזרה רפואית, דבר הגורר אחריו, מן הסתם, ריבוי בירורים ובדיקות שאינן מביאות לכל תוצאה. כפועל יוצא מכך המערכת הרפואית נתפשת כבלתי אפקטיבית ומצבם של החולים כמייאש ונטול תקווה.

חשיבותה העצומה של תמ"ר נובעת לא רק מהסבל האנושי הכרוך בה אלא גם מהעלות הכלכלית הגבוהה לחברה בכלל ולמערכת הרפואית בפרט. בארה"ב הוערכו ההוצאות הישירות הקשורות למעי רגיש (פניות למרפאה, בדיקות מעבדה והדמיה) בכ-1.6 מיליארד דולר בשנה. אם מחשיבים גם עלויות עקיפות כגון אובדן ימי עבודה (חולה תמ"ר מפסיד בממוצע 13.4 ימי עבודה בשנה ומדווח על ירידה בפרודוקטיביות בכשליש מסך שעות העבודה) מגיעים לסכומים עצומים שנעים בין שמונה מיליארד ל-20 מיליארד דולר בשנה.

רוב החולים בתמ"ר נושאים את סבלם בדממה בין כיוון שהתרגלו למצבם ורואים את התלונות כחלק בלתי נפרד משגרת חייהם ובין כיוון שהמסר שקיבלו מסביבתם ומן המערכת הרפואית הוא "שבין כה וכה אין מה לעשות". בניגוד לאינטואיציה, אין עדות לכך שההסתמנות הקלינית באלה הפונים לקבלת עזרה רפואית היא קשה יותר.

למעשה, עבודות שבדקו שאלה זו מצאו שההבדל בחומרה (לדוגמה, מספר יציאות) בין אלה הפונים לעזרה רפואית לבין אלה שנמנעו מכך הוא קטן. אי לכך ניתן לומר שחומרת המחלה דומה בין שתי הקבוצות, אך לעומת זאת תחושת החולי או התנהגות החולי (Illness behavior) שונה. התנהגות החולי מורכבת מדברים שאותם למד וחווה המטופל בילדותו, מאישיותו הבסיסית וממצבו הנפשי בעת הפנייה לטיפול, כמו גם ממוסכמות חברתיות.

ככלל, נשים נוטות לפנות לעזרה רפואית פי שלושה יותר מגברים אך דבר זה נכון לחברה המערבית בלבד וממצא הפוך מזה קיים במזרח הרחוק. אין זה מפתיע גם ששכיחות הפרעות נפשיות, כגון חרדה ודיכאון, גבוהה הרבה יותר בין אלה הפונים לקבלת עזרה רפואית מאשר אצל אלה הבוחרים לא לעשות זאת. אצל רבים מהפונים לטיפול ניתן למצוא אירועי חיים הקשורים במתח נפשי אשר נמצאים ברקע הפנייה הנוכחית. אירועים אלה יכולים להיות חיוביים, לדוגמה קידום בעבודה הכרוך בעוד אחריות ולחץ, או שליליים כגון פיטורים או בעיות בזוגיות.


פתופיזיולוגיה

הפתופיזיולוגיה של תמ"ר אינה ידועה ואין כיום תיאוריה בודדת שיכולה להסביר את מגוון ההתבטאויות הקליניות בתסמונת. הגישה המקובלת כיום היא להביט על תמ"ר כתסמונת מורכבת ומרובת גורמים שבה קיימים יחסי גומלין הדוקים בין הפרעות ברגישות ותנועתיות המעי לבין גורמים פסיכולוגיים. אותה אינטראקציה בין הגורמים הפיזיולוגיים לגורמים הפסיכולוגיים מכונה ציר מוח-מעי (Brain-gut axis) והחולים בתמ"ר ככל הנראה סובלים מהפרעה בציר זה.

אותו ציר (המסלולים העצביים הדו סטריים בין המוח והמעי) אחראי לכך שתפקוד המעי בחולי תמ"ר הוא חריג ובלתי צפוי ושמספר רב בהרבה של אירועים פיזיולוגיים תקינים במעי (לדוגמה, פריסטלטיקה, תגובה המעי למזון, נוכחות גזים ומתיחת דפנות המעי וכדומה) מגיע למוח, ולאחר העיבוד הקורטיקלי מפורש בתודעתנו ככאב. במילים אחרות ניתן גם לומר שסף הרגישות לכאב ולהופעת תסמינים ממערכת העיכול הוא נמוך בהרבה בחולי תמ"ר מאשר באנשים בריאים ושרמתו של סף זה מתווכת ומושפעת מהעיבוד המרכזי של גירויים המגיעים ממערכת העיכול.


בשורת הבאות נסקור מספר מההשערות המובילות לגבי הפתופיזיולוגיה של תסמונת המעי הרגיש:

גנטיקה - ככל הנראה קיים מרכיב גנטי בתסמונת המעי הרגיש. במחקרי תאומים נמצא שבתאומים מונוזיגוטים, המתאם בין שני תאומים חולים הוא 17.2 אחוז לעומת 8.4 אחוזים בתאומים דיזוגוטים. לעומת זאת, נמצא באותה עבודה כי נוכחות אב או אם החולים בתסמונת המעי הרגיש מהווה גורם סיכון בלתי תלוי לפיתוח התסמונת אשר משמעותו גדולה יותר מנוכחות תאום חולה. אם כך, לאגרגציה המשפחתית שאנו רואים בתסמונת המעי הרגיש יש לא רק מרכיב גנטי אלא גם מרכיב סביבתי משמעותי מאוד, שבו לדוגמה ילד הרואה את אמו מתלוננת על כאב בטן, ועקב כך זוכה לתשומת לב וטיפול, יטה גם הוא לפתח כאב בטן על מנת להשיג אותן "ההטבות".

עבודה נוספת שפורסמה לאחרונה מצאה גם היא שתסמונת המעי הרגיש שכיחה יותר בתאומים מונוזיגוטים מאשר בתאומים דיזיגוטים. לעומת זאת, כאשר בעיבוד הנתונים הוכנסו גם אלמנטים פסיכולוגיים כגון דיכאון, חרדה, סומטיסציה ונוירוטיות, נעלמה המשמעות הסטטיסטית בין שתי קבוצות התאומים. החוקרים משערים שייתכן שהמרכיב הגנטי במעי רגיש קשור דווקא לנטייה הגנטית להפרעות חרדה ודיכאון והיא העומדת בבסיס הקשר הגנטי בתסמונת.

היסטוריה של ניצול מיני או גופני - עד 40 אחוז מהפונים למרפאות גסטרואנטרולוגיות עקב הפרעות תפקודיות במערכת העיכול ידווחו על ניצול מיני או גופני כילדים או בוגרים. ככל הנראה אנשים אשר סבלו מניצול כזה נוטים יותר לחוות דחק פסיכולוגי כסימפטומים גופניים. עובדה זו אינה זוכה להתייחסות מספקת שלנו כקלינאים, בין עקב חוסר מודעות לבעיה ובין עקב חוסר נוחות שלנו כמטפלים לתחקר את המטופל בנושאים אלה, ובכך רבים מאיתנו חוטאים למטופל ולעצמנו כמטפלים.

זיהום במערכת העיכול - הניסיון הקליני מלמד שחולים רבים מדווחים על הופעת התסמונת לאחר זיהום גסטרואינטסטינלי. מספר עבודות עקבו אחרי חולים בהתפרצויות גדולות של שלשולים זיהומיים על מנת לראות כמה מהם יפתחו תמ"ר בהמשך והאם ניתן לאפיינם. נמצא שאחוז החולים שפיתחו תמ"ר לאחר זיהום במערכת העיכול נע בין שבעה אחוזים ל-30 אחוז ונמצא בקורלציה למין (נשים יותר מגברים), חומרת המחלה, נוכחות הפרעה פסיכיאטרית ברקע וטוקסינים בקטריאליים מסוימים.

אי לכך, ייתכן שגורמים פסיכולוגיים כגון התפתחות של "קשב יתר" ומיקוד עניין ותשומת לב מופרזים למערכת העיכול הם שאחראים להתפתחות התסמונת. לעומת זאת, יש עדויות מסוימות שבחולים אלה ניתן למצוא ברירית המעי עדויות לתהליך דלקתי סמוי כגון ריבוי לימפוציטים ותאים אנטרואנדוקרינים ברירית או רמות מוגברות של מדיאטורים דלקתיים, כך שיש המאמינים שקבוצת חולים זו היא למעשה צורה קלה מאוד של מחלת מעי דלקתית. הפרוגנוזה בחולים אלה טובה וכמחציתם יהיו חופשיים מתלונות לאחר כחמש שנים.

רגישות יתר ויסצרלית - אצל חלק ניכר מהסובלים מתסמונת המעי הרגיש ניתן לזהות רגישות יתר ויסצרלית. הטסט הקלאסי מתבסס על ניפוח בלון ברקטוסיגמא ובו נמצא שחולים בתמ"ר מדווחים על תחושת כאב בנפחים נמוכים יותר של ניפוח בלון מאשר אלה אשר אינם סובלים מהתסמונת. הסיבה ל"סף הרגישות" הנמוך אינה ידועה ויכולה לנבוע מהעצבוב הן ברמה הספינלית והן מהפרעה בעיבוד גירויי הכאב ברמה הקורטיקלית. לפחות עבודה אחת הראתה שרגישות היתר מקורה בנטייה מוגברת לדווח על כאב יותר מאשר רגישות יתר אמיתית של דופן המעי. נטייה זו לדווח על כאב מושפעת בעיקר מהפרופיל הפסיכולוגי של הנבדק.

חוויות ילדות - במספר עבודות מרתקות שהתפרסמו לאחרונה ניסו להעריך את השפעתם של מצבי דחק בילדות על הנטייה לפתח מעי רגיש בבגרות. בניסויים אלה הופרדו גורי חולדות מאמהותיהן לאחר הלידה למשך כשעה וחצי מדי יום, דבר המהווה מצב דחק קשה לגור החולדה. חולדות אלו פיתחו בבגרותן מאפיינים היכולים להתאים לרגישות יתר ויסצרלית. בעבודה זו ובעבודה נוספת ניתן היה למצוא שינויים ביוכימיים כדוגמת רמות מוגברות של C FOS ורצפטורים לסרוטונין במסלולי כאב ויסצרלי הן ברמה הספינלית והן ברמה הקורטיקלית.

עבודות אלו מרמזות שייתכן שחוויות ילדות הן העומדות ביסודה של התסמונת. עבודות דומות באדם אינן קיימות עדיין (וספק אם יופיעו) אך לפחות עבודה אחת הוכיחה שפגות במשקל של פחות מ-1,500 גרם היא גורם סיכון להתפתחות תמ"ר. דבר זה יכול לרמז על תמונה זהה באדם למרות שלפגות גם השפעות פיזיולוגיות רבות מעבר להיותה מצב דחק.

לסיכום: תמ"ר היא הפרעה שכיחה ביותר אשר כרוכה במחיר גבוה הן במובן של סבל האנושי והן במובן כלכלי-חברתי. בניגוד לתפישה הרווחת אצל חלקים לא מבוטלים מהסובלים ממנה ואפילו במערכת הרפואית עצמה, שמדובר ב"בעיה שצריך לחיות איתה", אלה אינם פני הדברים. הפגיעה באיכות החיים היא קשה ויש צורך להתייחס ולטפל בחולים אלה גם אם הדבר כרוך לא פעם בזמן רב, מאמץ ותסכול. למרות ההתקדמות הגדולה והמחקר האינטנסיבי, הפתופיזיולוגיה של ההפרעה עדיין בלתי ידועה ברובה, אם כי ככל הנראה מדובר בשילוב של תורשה, גורמים אישיים-פסיכולוגיים בעבר ובהווה וגורמים סביבתיים.

מערכת העיכול ובריאות הנפש - 3 - נטורופטיה

סכיזופרניה - דוקטור יעקב עזרא

סכיזופרניה (שסעת) הינה מחלת נפש כרונית השייכת לקבוצת המחלות הפסיכוטיות, המאופינת לרוב בהזיות שמיעה, מחשבות שווא פרנואידיות או מוזרות, דיבור וחשיבה לא מאורגנים וקשיים תפקודיים רבים.
המחלה פוגעת ברוב תחומי התפקוד המנטלי והחברתי: במצב הרוח, בתפיסה, בחשיבה, וכן בתפקודים קוגניטיבים.

בילדים הסממנים העיקרים לגילוי המחלה מאופיינים בהיפראקטיביות, ירידה בלימודים, שינויים באישיות, אי השתלבות חברתית, ירידה בלימודים, נטיה להתבודדות, ודברי הבל בלתי הגיוניים ומטורפים.


סיבות וגורמים לסכיזופרניה:

א) תלות גנטית בויטמינים
פרוש הדבר שיש חולים אשר קיבלו בתורשה גן פגום, המנטרל אצלם ודורש כמות מאוד גדולה של ויטמינים מסוימים.
אותו אדם שקיבל את הגן יצטרך לקבל מינונים מאוד גבוהים של אותם אלמנטים תזונתיים. במקרה של מחלת הסכיזופרניה מדובר בויטמינים B3 , B6, C.

ב) הרעלת מתכות וחוסרים במינרלים
הרעלת מתכות, ובעיקר של נחושת כתוצאה מהיחשפות יתר למתכת, או חוסר באבץ ובמנגן שהם 2 המינרלים אשר מווסתים, מאזנים ומפרישים עודף נחושת, היא גורם מרכזי לסכיזופרניה.
הרעלת עופרת עלולה לגרום לבעיות בנוירוטרנסמיטורים ולגרום אף היא לסכיזופרניה. חוסר בגוף בכרומיום, שמנטרל עופרת, משפיע בנדון.

ג) אלרגיות מוחיות.
אלרגיות למזון שיכול להיות מכל מזון שהוא, כמו אצל כל אדם, אך במיוחד לחלבון הגליאצין המצוי בחיטה ובדגנים, הן גורם חשוב לסכיזופרניה. בין 20-25% מהחולים במחלה הם בעלי רגישות לגליאצין.
זיהום אויר ושאיפת גזים כלולים בקטגוריה זאת של אלרגיות, יחד עם שיוכן לקטגורית הרעלת המתכות.
כבר מזמן ידוע איזה חומרים רעילים נפלטים מארובות של מפעלים ותנורים בתעשיה, מתערבבים באוויר עם עשן המכוניות, ויוצרים אוויר מזוהם שמשפיע על כולנו. אוויר מזוהם הוא בעל השפעה חזקה ביותר על המוח ותפקודו אצל אנשים רגישים שסובלים מבעיות במערכת העיכול, והם בעלי סף כאב נמוך.
תוספי המזון המלאכותיים, המצויים בשפע במזון המהיר, יוצרים גירוי לא רק בריריות הקיבה אלא גם במוח, ומשבשים את ניטרול הנחושת, העופרת ושאר החומרים הרעילים בגוף.


טיפול מבחינה קונבנציונלית:
בראשית המאה עשרים ואחת הרפואה הקונבנציונלית עדיין לא מצאה תרופה למחלת הסכיזופרניה. הפסיכיאטרים מודים בכך, והם אומרים שהפרעה נפשית זאת מקורה בפעילות עצבית לא תקינה, וכל מה שביכולתם לעשות זה לתת סמי הרגעה פסיכיאטרים. כלומר הם אומרים שתרופה למחלה ומאין היא באה איננו יודעים, אך לפחות אנו יודעים שאם ניתן תרופות שמרגיעות יצור דופאמין ושאר מרגיעים למיניהם, לפחות החולה יהיה רגוע, ואז הוא גם ישמע פחות קולות ופחות ידבר שטויות.
גם כמויות גדולות מאוד של תרופות אנטי פסיכוטיות אינן עוזרות במקרים רבים, והחולים עדיין שומעים קולות מדומים. התרופות גורמות לתנועות גוף לא גמישות ומעט לא רצוניות, שגורמות לחולה להלך בדומה לרובוט, כאילו והתקשו לו פרקי הידיים והרגליים, וזאת עקב ניטרול מינרל המנגן שאחראי על הסחוס.


טיפול אורטומולקולרי:
לינוס פאולינג, פרופסור לביוכימיה ובעל 2 פרסי נובל לביוכימיה ולשלום ואבי תורת התזונה האורטומולקולרית, כתב בספרו רב המכר 'איך לחיות חיים טובים יותר וארוכים יותר': "עלינו לתת למולקולות שלנו את אבות המזון והתזונה בכמות אופטימלית על מנת לאפשר להם לתפקד בצורה מקסימלית."
אם נותנים למולקולות התאים והרקמות בגופנו תזונה מעולה, אזי משביעים אותם בתזונה מושלמת, מחזקים את מערכת החיסון והתיפקוד הכללי של הגוף למקסימום, ואז למעשה לא אמורות לתקוף אותנו לא מחלות פיזיות ולא מחלות נפשיות.
במחלות הנפש על רקע ביוכימי כגון סכיזופרניה (להבדיל מהפרעות אכילה או הפרעות נפשיות מסויימות אחרות שהן על רקע פסיכולוגי אישי שמוביל לבעיות נפשיות), הרופאים הקונבנציונלים מחפשים כל הזמן תרופות פלא שיעשו ניסים, בשעה שהמוח, עצביו, והנוירוטרנסמיטורים צועקים: לא רוצים תרופות פלא, תנו לנו מה שהבורא תכנן לתת ולזון אותנו מלכתחילה בבריאת העולם!


טיפול בתזונה:
יש לבדוק בראש ובראשונה אלרגיות למזון! לבדוק קודם מוצרי דגן ורגישות לגליאצין, וגם לחלב, ביצים, בוטנים, תוספי מזון ומזונות עתירי נחושת כגוןסוגים מסוימים של אגוזים.
יש להוציא מהתפריט קפה, שוקו, תה, שוקולד, גבינות צהובות וגבינות מעובשות, אשר גורמים לכליות להפריש אדרנלין שמתחמצן במערכת המטאבולית ובכך מגביר את ההפרעות הנפשיות. האדרנלין גם מגביר את הפרשת הדופאמין אשר במילא גבוהה אצל אנשים אלה.
סיגריות אסורות בהחלט עקב אותה סיבה.
שאר מרכיבי תפריטי התזונה הפסיכיאטרית אינם בעלי גוון מסויים, להוציא הדברים שהוזכרו. יש להרכיב לחולים תזונה מאוזנת ומזינה כמו שמכינים לכל אדם בריא הרוצה לשפר את איכות תזונתו.
לא מומלץ לחולי סכיזופרניה אקוטים, במיוחד בתקופות פסיכוזות פעילות, לעשות דיאטת הרזיה, כי המוח גם כך בחוסר. לאחר תקופת רגיעה ניתן לעשותה בהדרגה ובהשגחה חמורה.


דוגמאות תפריטים המוצעים לסכיזופרנים:

ארוחת בוקר:
לחם כהה שחור או חי עם ירקות ויוגורט או גבינה לבנה רזה

ארוחת צהריים:
עוף עם ירקות מאודים או עם אורז חום מלא או בשר רזה עם ירקות (לא אדום ולא חזיר) אפשרי גם שניצל צמחי עם אבוקדו ונבטים

ארוחת אחר הצהריים:
פירות

ארוחת ערב:
לחם שחור עם מרק ירקות ואורז מלא או קטניות לא יבשות (חומוס וטחינה במידה עם שמן זית)

אסור:
פחמימות ריקות שומן רווי
אלכוהול, קפה, תה, שוקו, קקאו, סיגריות
מזונות מכילי גלוטן (אם יש רגישות)
גבינות עובש וגבינות צהובות
שוקולד, ביצים, תירס
מזונות עתירי נחושת: שמרי בירה, בוטנים, אגוזים, צימוקים, קטניות יבשות ודברי חלב (להוציא יוגורט ביו)



מערכת העיכול ובריאות הנפש - 1 - בעיות אכילה בגיל הרך

בני האדם יוצרים בטבעיות קשר ישיר, החל מתקופת הגיל הרך, בין יכולת העיכול לבין הבריאות הנפשית. זאת מבלי לתת הדעת שאין אלה כלים שלובים ברמת חוקי הפיזיולוגיה.

אנו מזהים ילד בריא על פי איטיותו או זריזותו באכילה, תיאבונו, מוכנותו לאכול את כל מה שמגישים לו, וכדומה.

קיבה חסונה נראית לנו כסגולה הבדוקה לחיים טובים.

כאשר הילד אינו אוכל את מה שנותנים לו אנו חושדים שהוא מפונק, ומתקשים לעכל כי מדובר בבעיה פיזיולוגית ולא פסיכולוגית.

ילדים בעלי בעיות אכילה מפתחים החל מהגיל הרך בעיות פיזיות קשות: חוסר היכולת לאכול מביא לתחושת רעב מתמדת. הגוף אינו מקבל רבים מהחומרים להם הוא זקוק. הילד זקוק לתחליפים למזון הבריא, ואלה הם לרוב דברי מתיקה, שמזיקים לבריאותו מאד.

ילד עם בעיות אכילה מתקשה להסתגל לחברת הילדים, שמתנהגת על פי גחמות וסיפוקים מיידיים שהאכילה בראשן.

כתוצאה מכך הוא עלול לפתח בעיות פסיכולוגיות, שעלולות להסתבך עד לכדי מחלת נפש בלתי הפיכה לכאורה בגיל ההתבגרות.


הפסיכיאטרים לא יזהו בצעיר המגיע אליהם לאישפוז את הילד שסבל מבעיות אכילה, שכן הדבר אינו נמצא מבחינתם בסדר העדיפויות של צרכי הטיפול בו.

הרפואה המודרנית היא רפואה של מומחים, וכל בעיה מטופלת על ידי מומחה לדבר שאינו מתעניין בבעיות רפואיות אחרות של אותו אדם.

הקשר הסטטיסטי המדויק בין מחלות נפש, והסכיזופרניה בפרט, לבין בעיות אכילה, לא נבדק מסיבה זאת עד היום.

זאת למרות שרבים מהחולים בסכיזופרניה סובלים מתוחלת חיים ירודה במידה רבה לעומת הממוצע באוכלוסיה, והסיבה המרכזית לתמותה המוקדמת היא בעיות במערכת חילוף החומרים בגוף, שקשורות ישירות לתזונה נכונה.

הפסיכיאטרים נוטים להסיק כי התרופות שהחולים נוטלים הן בעלות השפעות לוואי אלה.


זאת בניגוד לרפואה האלטרנטיבית, שמוצאת קשר ישיר בין בעיות גוף לבעיות נפש, ואף מציעה בתחומיה השונים טיפולים מתאימים לרוב.

מומחים לתזונה הוליסטית יודעים להציע תזונה נכונה לסובלים ממחלות בריאות הנפש.

זאת גם כטיפול לצורך החלמה מלאה, שעוקר משורשיהם את כל תסמיני המחלה, ומחזיר את החולה לקו הבריאות.

הסרה של הפרעת האכילה של חולה סכיזופרניה אצל מומחה לדבר מטעם הרפואה הקונבנציונלית, תוכל להביא כמובן להחלמתו המהירה והשלמה ביעילות רבה הרבה יותר.


על המערכת הרפואית מוטלת החובה לחקור את הקשר בין בריאות מערכת העיכול לסכיזופרניה.

קרוב לוודאי כי אחוז החולים במחלה זאת שסובלים גם מבעיות עיכול גבוה בהרבה מהממוצע בכלל האוכלוסיה.

ייתכן כי חולים אלה הם בריאים מבחינה גנטית.

הסיבה למחלת הנפש שלהם היא סף כאב נמוך מאד שנוצר מחמת בעיות עיכול.

מחמת חוסר תשומת לב מתאימה, התגבשו בקירבם אדישות וריפיון ידיים כלפי המערכת הרפואית בפרט והחברה בכלל.

אסור לנושא זה ליפול בין הכיסאות, כקורבן להבדלה המלאכותית בין הנפש האנושית המורכבת לגוף הגשמי הפשוט.


בשני מאמרים נוספים בסידרה זאת יוצגו עמדות של מומחים שתומכים בגישת הקשר ההדוק בין בריאות העיכול לבריאות הנפש:

המאמר האחד הוא של דוקטור רועי, מומחה לרפואת המעיים בבית חולים במרכז הארץ. הוא מתאר את 'תסמונת המעי הרגיש'. זאת בעיית אכילה שמקיפה אחוז נכבד מכלל האוכלוסיה, וגורמת לבעיות נפשיות קשות, אך למערכת הרפואית נחשף קצה הקרחון שלה בלבד.

המאמר השני הוא של דוקטור יעקב, מומחה לנטורופטיה, אשר תוקף ישירות את המערכת הפסיכיאטרית, שמציעה לחולי הסכיזופרניה תרופות הרגעה בשעה שגופם משווע לתזונה נכונה בלבד.

14.9.2008

תיירות רפואית בישראל


התיירות הרפואית הגלובלית תופסת תאוצה בשנים האחרונות, כחלק מהפיכתו של העולם לכפר גלובלי קטן.

מדובר בתעשייה שמגלגלת 20 מיליארד דולר, והגיעה גם לישראל.

לרפואה הישראלית תדמית טובה, ומחירים נמוכים מבארה"ב.

ישראל הפכה ללהיט בתחום התיירות הרפואית.

בשנים האחרונות מגיעים לישראל מדי שנה אלפי מבקרים כדי לבצע טיפולים רפואיים.

ב-2006 לבדה הגיעו לישראל כ-15 אלף חולים מכל העולם כדי לעבור כאן טיפולים רפואיים מורכבים, כמו השתלות מח עצם, ניתוחי לב וצנתורים, טיפולים אונקולוגיים, נוירוכירורגיים, שיקום לאחר תאונות דרכים ועוד.

התיירים שילשלו לקופת המדינה לא פחות מ-40 מיליון דולר עבור הטיפולים הרפואיים, הלינה, הטיולים והקניות שהם ובני משפחותיהם ביצעו במהלך שהייתם בישראל.

לכתבה המלאה באתר GLOBAL REPORT
צילום: FLICKER