סובלנות ואומדנות

מנהיגים פוליטיים רבים במדינת ישראל מעלים על נס את ערך הסובלנות כמעט עד לדרגה של דת. הפוליטיקאים מטיפים לאזרחים לגלות סובלנות כלפי הזולת, בעיקר אם הוא שייך למיעוט כלשהו. האם אין בבקשה חשובה זאת כשלעצמה גם משום בקשה לגלות סובלנות כלפי טעויותיהם של הפוליטיקאים עצמם. אם הסובלנות היא כה חשובה, והם אלה שמטיפים לה במשנה מרץ, מדוע שלא נזכה אותם בעצמנו גם במנת יתר של סובלנות?

כדאי לעמוד כאן לפיכך על מקורו של המושג 'סובלנות' בחברה המודרנית. אמנם הסובלנות היא ערך עתיק יומין, אך במשמעותה הפילוסופית-מדינית המודרנית היא פותחה על ידי הפילוסוף ג'ון לוק בן המאה ה-17, בסיפרו רב ההשפעה 'מסה על שכל האדם', בו הוא חוקר את תבונות השכל האנושי והתנהגות האדם בחברה.

'מסה על שכל האדם' היה בן תחרות לספרו של הפילוסוף המקביל תומס הובס, 'הלוויתן'. הובס תיאר חברה שבה הדג הגדול בולע את הדג הקטן ממנו, וכפועל יוצא מהתנהגות טבעית זאת חובה שבראש המדינה יעמוד שליט אבסולוטי שינהיג משטר דיקטטורי.

ג'ון לוק לעומת הובס תיאר חברה שבה הערך של שיתוף פעולה עם הזולת קודם לזה של מלחמת הכל בכל. הסיבה לקיומה הטבעי של חברה-קהילה כזאת היא הצורך הטבעי בלימוד תמידי משותף כדי להתגבר על אתגרים משותפים. הצורך המתמיד בלימוד ושיתוף פעולה לצורך השגת מטרות איכותיות, שהן מטבען למעלה מכוחו של האדם היחיד, יוצר מדרך הטבע חברה בה ערך הסובלנות - שהוא הבסיס לכל שיתוף פעולה בין אנשים ששונים זה מזה, עולה לדרגת ערך עליון.

ערך 'הסובלנות' שתיאר ג'ון לוק הפך להיות המעצב המרכזי של החברה המודרנית: ליברליזם, דמוקרטיה, שוק חופשי, חברה סוציאלית, ועוד, נוצרו כולם בזכותו. כך הפך המושג גם לפופולארי ושגור בפיו של כל פוליטיקאי מתחיל.

אך יש לזכור כי הסובלנות קיימת בקהילה למען השגת מטרות משותפות, ובראש ובראשונה למידה משותפת. הסובלנות חשובה כי בכוחה החברים בקהילה מסוגלים ללמוד איש מרעהו בקלות רבה הרבה יותר. 

כדי להסביר את האופן בו הסובלנות מסייעת לנו ללמוד איש מרעהו טבע ג'ון לוק את המונח 'אומדנות', שהוא קרוב במשמעותו למושג 'סברה'.

איננו מסוגלים לדעת הכל בכוחות עצמנו בלבד. הדבר בולט כיום, בעידן מהפכת הידע וכלכלת הידע. אך כך היה גם הדבר בעבר. תמיד היינו תלויים בזולתנו כדי לקבל את רוב המידע והידע שלהם אנו זקוקים לצורך קיומנו והתפתחותנו. כבני אדם אנחנו יונקים בעלי דם חם שחיים בחבורות, וכושר החיקוי מפותח אצלנו מאד. איננו פועלים בנפרד, או ממלאים תפקיד אוטומטי, כמו בחברות זוחלים או חרקים. אנחנו משתנים בלי הרף בהתאם לנסיבות, ומחליפים תפקידים ומקומות כל חיינו, יחד עם עוד אנשים סביבנו, ותמיד נטועה בנו ההכרה כי  בנסיבות מסוימות, ובמידה ונשקיע בכך, נוכל למלא כל מקום בהיררכיה החברתית.

אנו, בני האדם, מסוגלים לעשות זאת כיוון שאין לנו בכל רגע נתון צורך לאחסן את כל המידע הדרוש לצורך קיומנו, אלא אנו מסתפקים באחסון ועיבוד חלק קטן ממנו בלבד. את החלק העיקרי אנחנו מגלים דרך פעולת הסובבים אותנו. אנו מסוגלים לבצע כך פעולות רבות, גם כאשר למדנו מעט מאד את דרך ביצוען, מכיוון שסך הכל של המידע נמצא בקרב הסובבים אותנו.

אנו חלק מ'מוח אוניברסלי', מושג אותו טבע הפילוסוף הצרפתי דה-שרדן, ואנו מגלים בעצמנו בכל עת את היכולת להתחבר למוח זה ולשאוב ממנו לצרכינו.

לעיתים אנו קוראים ליכולת זאת 'אמונה', 'השראה', 'שכינה', או 'התגלות'. אך במציאות זאת תופעה שכיחה ביותר. זה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום, שאנו נוטים שלא לשים לב אליו מחמת טרדות הקיום הקטנות.

כמובן שהתופעה שכיחה יותר ככל שמדובר במסגרות קיום אינטימיות יותר, כמו המשפחה, חיי הילדים, וכדומה. אצל הילדים חלק גדול מהלמידה מתבצע בדרך זאת. הם ממש 'נוגסים' מהקרובים אליהם 'נתחי ידע' בלי שהמבוגרים ישימו לב לכך.

לדבר זה של היכולת להסיק דבר מתוך דבר שלא על דרך ההיקש הלוגי הישיר, אלא על דרך ההתנסות האנושית המשותפת, קטנה כגדולה, קרא ג'ון לוק 'אומדנות'. היא יסוד ה'סברה' בחיינו, שדרכו אנו מגלים אמונה טבעית בסובבים אותנו ופועלים על בסיס אמון הדדי. זאת חווית 'למידה של דבר מתוך דבר' בחיי היומיום.

כמובן שיש לכך מגבלות וסייגים רבים, כי ניתן בקלות לנצל זאת לרעה את האמון ההדדי, אך אלה הם בבחינת 'היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל'. בחברה המיוסדת על פי עיקרון 'הלוויתן' של הובס המשאבים המוקצים לשמירת הסדר כה רבים, והטירחה על הבנת הזולת כה קפקאית, עד שהחברה הזאת קורסת במהרה. לעומת זאת בחברה המבוססת על האמון ההדדי מקדישים משאבים מועטים הרבה יותר למטרות שמירת הסדר החברתי, ולפיכך היא יעילה הרבה יותר. כך מלמד גם הניסיון ההיסטורי והאישי: הדמוקרטיות ניצחו את הדיקטטורות, והאדם בעל המחשבה החופשית מנצח תמיד את מתחרהו הדוגמטי.

ה'אומדנות' היא לפיכך מושג שווה ערך בחשיבותו ל'סובלנות', אך מה המשמעות הפוליטית שלה?

בעוד הפוליטיקאים מנפנפים בערך ה'סובלנות' הם שוכחים את ערך ה'אומדנות'. הם כופים על האזרחים מערכת שילטון נוקשה, אוטוריטרית ומוגבלת, שאינה מאפשרת לחירויות הפרט להתפתח במלואן, במישורים הכלכלי והאזרחי.

אך גרוע מכך הוא שבהיעדר הבנה של מושג האומדנות נוטים הפוליטיקאים להיות קצרי ראות בכל הנוגע לחזון ארוך הטווח של ניהול המדינה והעיר.

ה'אומדנות' מחייבת גמישות מחשבתית ושימוש בכלי הדימיון והיצירתיות, בעת קבלת כל החלטה חשובה הנוגעת לכלל. אי אפשר להיות  'סובלני' ובמקביל לעצב עיר או מדינה, במישור הפיזי או החברתי, על פי עקרונות תכנוניים שמרניים, מוגבלים, וקצרי ראות.

מי שחורת את ערך ה'סובלנות' על דיגלו חייב גם להשתמש במלואם בכלי הדימיון היצירתי שמקנה לו ערך ה'אומדנות'. כאשר האדם משתחרר מחשיבה על פי כללים נוקשים ועל פי שיקולי תועלת צרים, הוא מגלה את היכולת להתחבר לרוח האדם במלואה, לכל מקורות הדעת בתבל, ללמוד מניסיונם של אחרים ולחקות את עמלם המבורך. עליו לראות את העתיד לא עד לטווח סיום הקדנציה הפוליטית, אלא גם לטווח הדורות הבאים. לחרות על דיגלו את ערך ה'אומדנות' במקביל ל'סובלנות', להיישיר מבטו ולהביט קדימה דרך שני כלי התבוננות ותובנות חשובים אלה יחד, כמו במשקפת רבת עוצמה.