'זמן שווה תיקון בשנייה' [זמן=תיקון בחזקת שתיים] היא נוסחת הארה שמאפשרת התרחקות מהמציאות והתבוננות בה מפרספקטיבה חדשה, ולו להרף עין. היא הבזק אור שמאיר את החשיכה.
לקפיצות דרך אלה יש שמות רבים נוספים: השראות, הארות, תובנות ועוד.
מעבר לחידוש שהן מביאות, המבטל את כל מה שקדם להן, המשותף לרובן הוא כי הן נוצרות בהבזק קצר בזמן בתודעה.
חשיבות קפיצות הדרך הרוחניות עלתה בחברה המודרנית, בה החשיבה ההנעתית השתכללה מאד. האדם המודרני מוביל עצמו למטרותיו באמצעות דימוי מרכזי שארגן בשכלו, לצורך הגשמתן צעד אחר צעד. ארמון חלומות הניצב בלב רוח האדם, עשוי לספק כיווני מחשבה יצירתיים באורח אקראי ובלתי מתוכנן.
משך הזמן הקצרצר בו מופיעות ההארה יוצר את הרצון לחוות אותה עד תום כמעוף דמיוני פנימי מתמשך, בו עשוי להבשיל כל הפוטנציאל הטמון בה.
א. השעון
כולנו חיים בקצב הזמן. השעון המתקתק מעל הראש מכתיב את חיינו. לכן תפיסת הזמן מקבלת תשומת לב רבה במדע, ההגות והאמנות. ניסיון הזמן משתנה בין אדם לאדם. לאור תורת היחסות אין צורת זמן אוניברסאלית והזמן תלוי בתנועת הצופה.
ברומן המודרני מטושטשת לרוב האבחנה בין חווית הזמן לדמויות. הריאליזם הספרותי מתיימר להציג מצבים נפשיים ולא עולם חיצוני. סופרי זרם התודעה כמו ג'יימס ג'ויס, מרסל פרוסט ווירג'יניה וולף, עסקו באריכות רבה בהבדלים בין תחושת הזמן הפנימית לזמן החיצוני האובייקטיבי. הם יצרו עולמות בהם הרף עין הופך לזמן רב ולהפך.
מי שהרחיק עד לגבולות ההיגיון באבחנת טיבעו הסובייקטיבי של הזמן היה הסופר לואיס קרול בסיפרו "עליזה בארץ הפלאות". בספר זה יש קטע המתאר את הזמן כאישיות בפני עצמה: עליזה מדברת במסיבת התה על השעון בעל המחוג האחד, המראה את השעות בלבד, כעל עצם מצחיק. הכובען המטורף נעלב ומשיב: "אילו היכרת את הזמן כמוני, היית מתייחסת אליו כאל אישיות. הוא ואני היינו פעם חברים קרובים. שירתנו את האימפריה בבסיס מרוחק..."
אם נפתח את רעיון אישיות הזמן, הרי שעל פי הפסיכולוג זיגמונד פרויד היה גם מן הראוי לחלק את הזמן לסופר אגו, אגו ואיד, עם כל הדינאמיקה הנובעת מכך. גם את השעון הפשוט ניתן לחלק כך: מחוג השעות האיטי ייצג את הסופר אגו. מחוג הדקות המתון מתאים להיות האגו. מחוג השניות החפוז מתאים למצבי האיד, הפועל על פי תשוקות קלות דעת.
ב. התיקון
השתבשויות מהלכי הזמן החיצוני מביאות לעיתים לתפישה חדשה של התייחסות למציאות. לעיתים נקלעים אנשים למצבי לחץ ומצוקה, או מצבים בהם הידע המוכר להם אינו מסוגל לפתור בעיה חשובה, וכך מפסיק השעון האובייקטיבי להיות אהוד עליהם. הם מחפשים את השעון הפנימי בתוכם. 'יש רגעים הנדמים כנצח' הוא משפט המגדיר זאת. כך גם הפסוק התנכ''י בבראשית פרק ט' פסוק כ': 'ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".
החיפוש אחר השעון הפנימי, הנובע מאי התאמת מהלכי הזמן החיצוני לצרכי הנפש, מביא למחשבה על פי תחושות פנימיות ומשכים בלתי ברורים, בהם חוויות מתארכות ומתקצרות על פי תרומתן לשקט הנפשי. אט אט יתאחדו שוב הזמן הפנימי והחיצוני לסינתזה של החלמה. אולם היציאה מהמשבר לא תהיה לעולם של פעם, אלא לעולם אחר, חדש ובלתי מוכר.
למהלך הזמן הפנימי המנסה למצוא את חיבורו מחדש למציאות ניתן לקרוא תיקון. במהלכו נעות פיסות זמן בכאוס חלקי ויוצרות מעין מבוכים, בהן הנפש נעה ללא מוצא לכאורה, אך היא משחזרת כך אפשרויות. בסוף תהליך זה המבוך הופך לדגם חדש, אשר עשוי להציע פיתרון למציאות.
התיקון הוא חלק מחווית החיים של כמעט כל אדם מודרני. הדתות השונות מציעות מסלולי תיקון באמצעות התעמקות בתורת המוסר, פרישות וסגפנות. ביהדות התיקון הוא מושג מרכזי בתורת הקבלה, המציעה בניין מחשבה ערכי שלם המיוסד על כך.
מושג התיקון השתרש אף בהווי החיים המודרני החילוני, דרך מושגים כמו 'חוויה מתקנת', שמשמעותה ארוע, לעיתים טראומטי, שמאפשר שינוי בחשיבה ובהתנהגות האנושית.
ברוב המקרים, הבחירה בדרך התיקון נועדה לענות על הצורך למצוא מענה לשאלת הזהות העצמית, בעולם השפע בו רבים אינם יודעים באיזה דרך לבחור.
לעיתים נדירות, הבחירה בדרך התיקון נועדה לענות על שאלות ממוקדות יותר.
ג. ההארה
כולנו חיים בקצב הזמן. השעון המתקתק מעל הראש מכתיב את חיינו. לכן תפיסת הזמן מקבלת תשומת לב רבה במדע, ההגות והאמנות. ניסיון הזמן משתנה בין אדם לאדם. לאור תורת היחסות אין צורת זמן אוניברסאלית והזמן תלוי בתנועת הצופה.
ברומן המודרני מטושטשת לרוב האבחנה בין חווית הזמן לדמויות. הריאליזם הספרותי מתיימר להציג מצבים נפשיים ולא עולם חיצוני. סופרי זרם התודעה כמו ג'יימס ג'ויס, מרסל פרוסט ווירג'יניה וולף, עסקו באריכות רבה בהבדלים בין תחושת הזמן הפנימית לזמן החיצוני האובייקטיבי. הם יצרו עולמות בהם הרף עין הופך לזמן רב ולהפך.
מי שהרחיק עד לגבולות ההיגיון באבחנת טיבעו הסובייקטיבי של הזמן היה הסופר לואיס קרול בסיפרו "עליזה בארץ הפלאות". בספר זה יש קטע המתאר את הזמן כאישיות בפני עצמה: עליזה מדברת במסיבת התה על השעון בעל המחוג האחד, המראה את השעות בלבד, כעל עצם מצחיק. הכובען המטורף נעלב ומשיב: "אילו היכרת את הזמן כמוני, היית מתייחסת אליו כאל אישיות. הוא ואני היינו פעם חברים קרובים. שירתנו את האימפריה בבסיס מרוחק..."
אם נפתח את רעיון אישיות הזמן, הרי שעל פי הפסיכולוג זיגמונד פרויד היה גם מן הראוי לחלק את הזמן לסופר אגו, אגו ואיד, עם כל הדינאמיקה הנובעת מכך. גם את השעון הפשוט ניתן לחלק כך: מחוג השעות האיטי ייצג את הסופר אגו. מחוג הדקות המתון מתאים להיות האגו. מחוג השניות החפוז מתאים למצבי האיד, הפועל על פי תשוקות קלות דעת.
ב. התיקון
השתבשויות מהלכי הזמן החיצוני מביאות לעיתים לתפישה חדשה של התייחסות למציאות. לעיתים נקלעים אנשים למצבי לחץ ומצוקה, או מצבים בהם הידע המוכר להם אינו מסוגל לפתור בעיה חשובה, וכך מפסיק השעון האובייקטיבי להיות אהוד עליהם. הם מחפשים את השעון הפנימי בתוכם. 'יש רגעים הנדמים כנצח' הוא משפט המגדיר זאת. כך גם הפסוק התנכ''י בבראשית פרק ט' פסוק כ': 'ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".
החיפוש אחר השעון הפנימי, הנובע מאי התאמת מהלכי הזמן החיצוני לצרכי הנפש, מביא למחשבה על פי תחושות פנימיות ומשכים בלתי ברורים, בהם חוויות מתארכות ומתקצרות על פי תרומתן לשקט הנפשי. אט אט יתאחדו שוב הזמן הפנימי והחיצוני לסינתזה של החלמה. אולם היציאה מהמשבר לא תהיה לעולם של פעם, אלא לעולם אחר, חדש ובלתי מוכר.
למהלך הזמן הפנימי המנסה למצוא את חיבורו מחדש למציאות ניתן לקרוא תיקון. במהלכו נעות פיסות זמן בכאוס חלקי ויוצרות מעין מבוכים, בהן הנפש נעה ללא מוצא לכאורה, אך היא משחזרת כך אפשרויות. בסוף תהליך זה המבוך הופך לדגם חדש, אשר עשוי להציע פיתרון למציאות.
התיקון הוא חלק מחווית החיים של כמעט כל אדם מודרני. הדתות השונות מציעות מסלולי תיקון באמצעות התעמקות בתורת המוסר, פרישות וסגפנות. ביהדות התיקון הוא מושג מרכזי בתורת הקבלה, המציעה בניין מחשבה ערכי שלם המיוסד על כך.
מושג התיקון השתרש אף בהווי החיים המודרני החילוני, דרך מושגים כמו 'חוויה מתקנת', שמשמעותה ארוע, לעיתים טראומטי, שמאפשר שינוי בחשיבה ובהתנהגות האנושית.
ברוב המקרים, הבחירה בדרך התיקון נועדה לענות על הצורך למצוא מענה לשאלת הזהות העצמית, בעולם השפע בו רבים אינם יודעים באיזה דרך לבחור.
לעיתים נדירות, הבחירה בדרך התיקון נועדה לענות על שאלות ממוקדות יותר.
ג. ההארה
לילה אחד טרם השינה, לאחר עוד יום שבו תקתק שעון החולין מעליי, עלתה בי לפתע השאלה: מה זה באמת זמן?
לפתע הפכה כל תמונת המציאות שלי באותו רגע להבזק תובנה חדשה של הזמן: 'זמן שווה תיקון בשנייה'.
הנוסחא מתארת ומייצגת את כל מכלול ההתייחסות למציאות. היא שילוב בין הזמן האובייקטיבי והסובייקטיבי, המתבצע כל זמן שקיימת מודעות לכך.
בעת השהייה במבוכי התיקון, הזמן החיצוני מורגש רק בשוליים, בעוד המוח עסוק בניסיון לפתור את הבעיה. כאשר מגיע הפתרון הוא בדרך כלל פתאומי, ועל כן נקרא לרוב בשם הארה. שם אחר, תנכי יותר, הוא חזקה, במשמעות של אישיות המכפילה לרגע את עצמה, שכן ברגע ההארה יש כאילו שתי ישויות באדם: הישות המקורית המחזיקה בתפישת המציאות הישנה, והישות החדשה שזה עתה נולדת בעקבות הפתרון החדש.
תגליות באמצעות הארות יכולות להתרחש בתחומים שונים, ונוצרות בדרכים שונות. גם בעיות מתחום הקשר הבינאישי, כדוגמת מחלוקות בין בני זוג, עשויות לבוא על פתרונן באמצעות הארה. הארה בתחום זה עשויה אף להיות חזקת וברורה יותר, שכן היא עוסקת בבני אדם ולא בנושא מופשט.
ד. השילוב בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי
הנוסחא 'זמן שווה תיקון בשנייה' מתארת שילוב בין המציאות הסובייקטיבית לאובייקטיבית. היא שושנת פלאים, נקודת משען דמיונית. לכן קל ליחס לה איכויות אינספור, ולהשליך ממנה לתחומים שונים: מדעיים, רגשיים, אמנותיים ועוד.
מבחינה מדעית, לפי תורת היחסות הכללית, גוף מאסיבי הנמצא בתנועה "גורר" את המרחב איתו. עיוות כזה צפוי גם בקרבת גוף מסתובב, אשר מפתל את המרחב בקרבתו. ככל שהגוף מאסיבי יותר, הופכת התופעה למשמעותית יותר.
תופעה זו אינה קיימת בתורת הכבידה של ניוטון. האפקט נחזה תיאורטית כבר לפני עשרות שנים, אך עד כה לא נמצאו עדויות תצפיתיות לניבוי זה. בקרבת כדור הארץ שדה הכבידה אינו חזק דיו עד כדי פיתול המרחב במידה שתשפיע על משימות החלל שלנו או על תנועת הירח. תופעה זו אמורה לעמוד למבחן ניסויי עם לווין.
קימת רשת נתונים שהיא מעבר למרחב ההתייחסות המידי של האדם. רשת זאת דומה למערכות הכוכבים, אשר המפה שלהם אינה במרכז תשומת הלב המידית, אך היא זמינה לשימוש בעת שנזקקים לה. מבסיס הנתונים של רשת מרוחקת כזאת מסוגל מהלך התיקון לשאוב את המידע לו הוא נזקק לצורך המטמורפוזה של הזמן.
ה. המילה 'שניה'
המילה 'שניה' היא בעלת משמעויות אחדות בשפה העברית:
ראשית זאת צורת הנקבה של המיקום הסידורי הספרתי שבא אחרי 1 ולפני 3.
שנית, במתמטיקה משתמשים במונח 'שניה' כדי לציין כפולה של ערך מתמטי בעצמו.
שלישית, המשמעות האובייקטיבית של המילה 'שניה' בשעון הוא: יחידת מדידה מדויקת, אחת חלקי שישים של דקה.
רביעית, המילה 'שניה' היא: מטאפורה לחווית זמן פסיכולוגית הדומה במשמעותה ל'חכה רגע'.
ו. החוויה של זמן שווה תיקון בשנייה
התחושה הפיזית של חווית 'זמן שווה תיקון בשנייה' דומה לתחושה הפנימית שחשים שני אנשים שמכיילים את שעוניהם האחד ביחס לשני.
תיאור רגשי נפלא לחוויה עמוקה של התאחדות הזמן האובייקטיבי והסובייקטיבי הוא של ילד המתבונן בשען בעבודתו:
"האומן, שען הונגרי מהדור הישן, התחיל את לימודיי כשהייתי בגיל ארבע. הוא הבטיח לי את הזכות לשבת לידו בשעה שתיקן שעוני-יד ושעוני-קיר. השיעור המאושר הראשון שלי היה לשבת בשקט, בלי להפריע לו מתיקוניו העדינים. להפתעתי, הצלחתי כמעט בלי לנסות, כי כשהאומן עבד אירע משהו מופלא. אהבה ושלווה עצומים מלאו את חלל בית המלאכה, ושקעתי בדומיה המוחלטת שאפפה אותו. כאשר התרכזתי בעבודתו, הדממה החיצונית שחשתי השתקפה מיד בדממה הפנימית. כל תחושות המזל הרע, הלחצים והאומללות, נמסו."
מבחינה ויזואלית זה המעקב אחר צילום במהירות איטית.
ביצירות אמנות נפוץ איחוד מודע של הזמנים האובייקטיבי והסובייקטיבי הרבה יותר מאשר מקובל לחשוב.
מאיר שלו בסיפרו 'כימים אחדים', הוצאת עם עובד, 1994, מביא פסקאות רבות ונפלאות אודות מהלכי הזמן הסובייקטיבי:
ע' 97 – "אימי הראתה לי את צילו של האקליפטוס, שבגודלו, בכיוונו ובצינתו אמר תשע בבוקר, את העלעלים האדומים של הרימון, שאמרו אמצע מרס, את השן שהתנדדה בפי ואמרה שש שנים, ואת הקמטים הקטנים שבזוויות עיניה, שריצדו ואמרו ארבעים. ''אתה רואה'', אמרה, ''ככה אתה בתוך הזמן. אם יקנו לך שעון אתה תהיה רק על ידו''.
ע' 168 – ''אנשים חושבים שהזמן הולך רק איתם ורק בשבילם. אבל באותו הזמן שאתה חולב את הפרות בכפר, בינתיים האשכוליות של העץ מבשילות, והכביסה על החבל מתייבשת, והנשמה של מישהו עוזבת אותו לאט לאט. ובזמן שאתה ישן, השלשולים עובדים בתוך האדמה, ועננים בשמים לאט שטים, וילד גדל בבטן של אמא שלו ומישהו באמריקה נוסע ברכבת אל אשה אחרת, ובקיץ, לאט לאט, הפירות על הגג מתייבשים. שתדע לך, באותו הזמן שמישמיש אחד מתייבש לגמרי-לגמרי, ציפור מספיקה להטיל ביצים, לגדל את האפרוחים ולחפש לה חתן חדש. פעם אחת, במלחמה, אני קראתי בעיתון ככה: בעלות-הברית תוקפות בכל החזיתות. זה מאוד מצא חן בעיני. באותו הזמן ובכל מיני-המינים של החזיתות כל בעלות-הברית מתקיפות ביחד. רק תתאר לך שכל אחת היתה מתחילה רק אחרי שהשניה גמרה, אז עד עכשיו עוד היתה מלחמה. ואם אתה רואה ככה את העולם, פתאום, לתוך אותה הקופסה הקטנה הזאת נכנס הרבה יותר זמן.''
אבל יותר מכל, מיועדת הנוסחא לסיגול הרעיון של יציאה קיצונית מהסדר הקיים, אל חופש וגדלות של תפישה ומחשבה שעד עכשיו לא היו ידועים.
אלה אפשריים באמצעות אי הודאות הקוואנטית, בה תהליכים נוירולוגיים ושינויים בתפישה עשויים לשנות את המציאות בעיקבות כל מחשבה.