קפיצות מצוקים בחליפות כנפיים

wingsuit base jumping from Ali on Vimeo.

מטוס-פמוט

פרשות תזריע ומצורע - סינכרון בין לוח השנה לספר התורה

פרשת תזריע עוסקת בתחילתה בהלכות הנידה והלידה הנשיים, ובהמשך עוברת לעסוק בנגע הצרעת ובנגעים אחרים. 

פרשת מצורע שאחרי פרשת תזריע ממשיכה בנושא הנגעים, אך בסופה היא חוזרת לעסוק בהלכות הזרע הגברי. 

בדרך זאת מתאזן נושא הנגעים השלילי עם הנושאים החיוביים של הלידה והפוריות.

איזון זה שמתקיים בתוך שתי הפרשיות מתרחב אל לוח השנה העיברי: קוראים את פרשת תזריע יחד עם פרשת מצורע בשנים שאינן מעוברות, ובשנים מעוברות קוראים כל פרשה בנפרד.

מר פותחן

פרשת שמיני - בקרובי אתקדש ועל פני כל העם אתכבד

בפרשה זאת מופיע הסיפור על נדב ואביהוא בני אהרון שהקריבו לפני הקב''ה מתוך רצון להתחנף אליו ונענשו על כך בחייהם. 

הקב''ה הוא האהבה שאינה תלויה בדבר.

שפיות - תפוח ירוק

© Photographer: Bsilvia | Agency: Dreamstime.com

שפיות - תראפיה

© Photographer: Nik | Agency: Dreamstime.com

שפיות - קסדה

© Photographer: Dileepkumarvs | Agency: Dreamstime.com

שפיות - אודיסיאוס

© Photographer: Tonyd | Agency: Dreamstime.com

המסדרון הפולני והמסדרון הפלסטיני

מעמדה הבינלאומי האפשרי של ירושליים מזכיר את מעמדה הבינלאומי של דאנציג, ובידולה הגאוגרפי של רצועת עזה מזכיר את פיצולה של גרמניה לשתיים, טרם מלחמת העולם השנייה. לשני הרעיונות המופשטים, של עיר בינלאומית וחבל ארץ מנותק גיאוגרפית, אין כל סיכוי להחזיק מעמד במציאות, גם לטווח ההיסטורי הקצר. זאת כי הם המטרה הישירה של הכוחות הלאומניים הקיצוניים בשני הצדדים.

לאחר מלחמת העולם הראשונה החליטו מעצמות ההסכמה להקים מחדש את פולין כמדינה עצמאית, לאחר שהייתה מחולקת בין האימפריות סביבה מאות שנים.

גרמניה המובסת מסרה חלקים רבים משטחה למדינה החדשה. היא נחצתה כתוצאה מכך לשתיים, ובנוסף נדרשה להעניק לפולין נמל ימי.

המסדרון הפולני שחצה את גרמניה לשתיים היה רצועת שטח ברוחב של כארבעים ק"מ, אשר בצפונו נמצאה עיר הנמל דאנציג. המסדרון הפריד בין רוב מדינת גרמניה שנמצאה ממערבו, לבין חבל ארץ גדול שנמצא ממזרחו, אשר נותק פיזית מגרמניה אך נותר בריבונותה.

הקמת פולין והמסדרון הפולני היו הביטוי הגאוגרפי המשמעותי ביותר של תבוסת הגרמנים במלחמת העולם הראשונה. בירתם ברלין נמצאה סמוך מאד לגבול החדש.

הגבולות החדשים היו מקור מרכזי לתסיסה הלאומנית שהנאצים ליבו. הם לא יכלו לסבול את חוסר הטבעיות שהיה בגבול החדש. כך הפך האזור לעין סערה גיאוגרפי, בו נשזרו כל המרכיבים של מרחב המחיה מבית מדרשם.

המסדרון הפולני נדמה היה לנאצים כפיתרון יהודי. בעיני הגרמנים היה זה כאילו שיילוק התגלם בגיאוגרפיה. היו בהסדר זה את המאפיינים של דמות היהודי הנודד העוסק במסחר, שגבולות גיאוגרפיים אינם חשובים לו. דמות היהודי הזה בעל המראה המוזר, שנסמך על כתבים עתיקים, הייתה מנוגד לאהבת הסדר והמיליטריזם הגרמניים הנמרצים.

בשל העובדה שבעיר דאנציג ובסביבותיה היה רוב לגרמנים האתניים הוחלט בחבר הלאומים כי דאנציג תהיה בשליטה פולנית וגרמנית משותפת, ובמעמד בינלאומי מיוחד שנקרא עיר חופשית.

שלוחה של המפלגה הנאצית הוקמה בעיר בשנת 1933. בבחירות שנערכו זכו הנאצים. ארתור גרייזר הקיצוני והמתלהם, שהיה במלחמת העולם הראשונה טייס קרבי תחת פיקודו של הרמן גרינג בטייסת הקירקס המעופף, הפך להיות ראש העיר והכניס לתוקף חוקים כנגד היהודים וכנגד הפולנים.

הנאצים של דאנציג לא הצליחו לקבל את הרוב הדרוש על מנת לשנות את חוקת העיר ולהביא לסיפוחה לגרמניה. אך הקיצוניות שלהם נשאה פרי. היא הייתה מקור ההשראה לכול מדיניות החוץ הנאצית. המיעוטים הגרמנים התארגנו גם במדינות השכנות אוסטריה וצ'כוסלובקיה, והשתלטו עליהן.

בשנת 1939 הסלימו המתחים בין העיר החופשית לרפובליקה הפולנית. במהלך תקופה זו הוזרמו אליה אנשים חמושים ונשק מגרמניה. הפולנים ביקשו למנוע זאת. במהלך חודש אוגוסט 1939 הגיעו הדברים לידי משבר. היטלר הודיע כי פניו למלחמה. ב1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין, ומלחמת העולם השנייה פרצה.

במהלך המלחמה סיפחה גרמניה הנאצית את המסדרון הפולני וכלל מערב פולין. ארתור גרייזר הפך למושל האיזור הדרומי שעיר בירתו לודז'. הוא הפך את האיזור למודל לנאציפיקציה, ועסק בהגליית פולנים ויהודים, ביזת רכושם, ורציחתם. מתקן ההשמדה שהקים בחלמנו היה אב הטיפוס של כול מתקני ההשמדה ברייך השלישי.

הסופר האנגלי הרברט ג'ורג' וולס פירסם בשנת 1933 את הספר 'צורת הדברים שיבואו'. הספר מתאר באורח נבואי את המסדרון הפולני, השאלה היהודית, והתפתחות התעופה, כגורמים הישירים להתלקחות מלחמת העולם.

עלילת הספר מתרחשת בעתיד, החל משנת 1936. הסופר חוזה תחילת מלחמה עולמית בשנת 1940. המלחמה נמשכת עשרות שנים. הפצצות אוויר אסטרטגיות הן כה מוצלחות, עד שהציביליזציה נמחית מעל פני האדמה. האנושות נופלת לעידן של חושך ברמת ימי הביניים, כולל המגיפות. בהדרגה מסתגלת האנושות לחיים בערים תת קרקעיות מבודדות, שבהן מתפתחת מחדש הטכנולוגיה, עד לרמה של שיגור חללית לירח.

להלן ציטוט של הקטע בספר המתאר את העילה הישירה לפרוץ המלחמה:

'המלחמה פרצה לבסוף בשנת 1940. הסיבה הישירה שהובילה לפרוץ הלוחמה באירופה הייתה נוסע מסחרי פולני-יהודי, שסבל ממערכת שיניים תותבות בלתי תואמת, במהלך עצירת הרכבת בעיר דאנציג המוקפת בפולין. מערכת השיניים נתקעה כך שהיה עליו לפתוח את פיו לרווחה ולהשתמש בשתי ידיו כדי לתקן את מיקומה, ומתוך רצון שלא לפגוע בעמיתיו הנוסעים היפנה תוך כדי כך את פניו אל החלון. הוא היה אדם בעל זקן שחור ואף בולט, וככל הנראה היו התפתלויותיו דוחות למראה. הוא לא שיער כי תנועותיו המגושמות יביאו לשחרור כלבי המלחמה מהרי הפירנאים ועד סיביר.

לרוע המזל, נאצי צעיר שעמד על הרציף פירש את מעשי היהודי כהבעת עוינות למדיו. רבים מצעירים אלה היו בעלי רגישות פנימית קיצונית. להבת הפטריוטיות ניצתה בליבו. הוא קרא לשלושת עמיתיו למשמר ולשני שוטרים, והם עלו לקרון במהירות ונחרצות. התחולל דין ודברים כעסני, שהתלקח כיוון שהיהודי לא דיבר גרמנית, ופיו היה למעשה עדיין סתום. שני נוסעים באו על כל פנים לעזרתו, ומעורבותם הצעקנית נתנה מקום לדחיפות ומכות. הנאצים, נחותים במספרם, הוצאו אל מחוץ לקרון.

החייל הצעיר שבעטיו התחילה כל המהומה, היה כעת מרוגז, חמום מוח ובלתי ניתן לשליטה. לאחר שראה שהיהודי הבלתי נסבל עדיין ממשיך בתנועותיו הבלתי משביעות רצון מבעד לחלון, הוא דרך את רובהו וירה בו למוות. כלי נשק נוספים הצטרפו לפעולה, והקרב המיניאטורי הסתיים רק לאחר שנהג הקטר הוציא את הרכבת מחוץ לתחנה. הפרשה הסתבכה מבחינה פוליטית כיוון שמעמדה המדויק של משטרת דאנציג היה עדיין נתון לויכוח, ולנאצים לא היה כל מעמד חוקי ברציף הרכבת.

כשלעצמה, התקרית המעציבה הייתה עשויה להסתיים בלי פרוץ מלחמה אירופאית. חבר הלאומים או בית המשפט הבינלאומי בהאג היו עשויים להיקרא לפעולה, והם היו מסוגלים להעניש את טכנאי השיניים כאשם וכשעיר לעזאזל. אך היה נדרש לכך רצון טוב מצד המעצמות המעורבות, ורצון כזה לא היה בנמצא. מזה שמונה שנים שהתודעה הציבורית הגרמנית פעלה ולחמה למען מסדרון דאנציג, וחימושה מחדש של גרמניה, בגלוי ובסתר. צרפת ופולין צפו בהתעצמות הצבאית בחששות גוברים והולכים, והמומחים הצבאיים שלהן היו נחרצים בדעתם כי מהלומה צבאית היא חיונית כל זמן שהן עדיין חזקות יחסית. פעם אחר פעם נדמה היה שהעימות יפרוץ, ופעם אחר פעם לא ארע יותר מאשר משבר זמני בבורסה. כעת אפסו הסיבות לסבלנות. המתח עלה לרמה שבה האסון דמה למיפלט, ואירופה הייתה חופשית להתפורר לחלקיקים.'

לאחר מלחמת העולם השנייה בוטלו העיר החופשית דאנציג, המסדרון הפולני, וחבל הארץ הגרמני שהיה ממזרח לו. כולם נמסרו לידי מדינת פולין. פולין וגרמניה הן כיום מדינות בעלות רצף גיאוגרפי וקווי גבולות הרמוניים.

יש לעיין בתשומת לב רבה בלקחים ההיסטוריים מהמסדרון הפולני, לפני שבאים לדון בשאלות גבולות הקבע של מדינות ישראל.
שתי הסוגיות החשובות בנושא גבול זה הן: מעמדה של ירושליים, ובידולה הגאוגרפי של רצועת עזה. מעמדה הבינלאומי האפשרי של ירושליים מזכיר את מעמדה הבינלאומי של דאנציג, ובידולה הגאוגרפי של רצועת עזה מזכיר את פיצולה של גרמניה לשתיים, טרם מלחמת העולם השנייה.

לשני הרעיונות המופשטים, של עיר בינלאומית וחבל ארץ מנותק גיאוגרפית, אין כל סיכוי להחזיק מעמד במציאות, גם לטווח ההיסטורי הקצר. זאת כי הם המטרה הישירה של הכוחות הלאומניים הקיצוניים בשני הצדדים.

לפי זיגמונד פרויד, האדם הפשוט מונע על ידי הכאבים בעמוד השידרה לעבר ברוטאליות. המכאניזם הבסיסי של השכל הוא חוסר רציונאליות, חייתיות. ההמון אינו מונע על ידי השכל, אלא על ידי עמוד השידרה. אלה הם אינסטינקטים שפועלים ומפעפעים מתחת לציוויליזציה, שאינה אלא ציפוי דק מעליהם. האדם המודרני שואף לממש את דימויו העצמי, ומנסה פעמים רבות לטפל בתיסכוליו באמצעות הקצנה פוליטית.

תפישת העולם הפיזיקאלית-מדעית בימינו היא בלתי ברורה. שולטת בה תורת הקוואנטים, שבמרכזה עיקרון אי-הוודאות. ההתלבטויות המדעיות מוצאות ביטוי בתיסבוכת של החברה בכלל, והביוגראפיה של כל אדם בפרט. אף אחד בשום מקום לא יודע מה ילד יום. תיסבוכת גיאוגרפית היא במציאות זאת כשמן למדורה.

כותב המאמר הוא יוצר מפת דמות האדם של ארץ הקודש

פרשת צו - אין מוקדם ומאוחר בתורה

ספר ויקרא בפותח עם המילה 'ויקרא' כשהאות א' במילה היא זעירה. לא זאת בלבד, אלא שכל נוסח הפסוק הראשון בספר הוא לקוי לכאורה מבחינה דקדוקית:

כתוב: וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.

הנוסח הנכון על פי הדקדוק הוא: ויקרא ה' אל משה וידבר אליו מאהל מועד לאמור.

כלומר שם הקב''ה צריך להופיע לאחר המילה 'ויקרא', ולא לאחר המילה ו'ידבר'.

מהשילוב שבין האות הזעירה בסוף המילה 'ויקרא' למיקום שם הקב''ה במשפט אפשר ללמוד כי תוכן המשפט האמיתי אינו מיועד להסבר פשוט. משפט זה מתאר את חווית האל שאינה ניתנת להבעה בלשון רגילה, כיוון שהיא נשגבת יותר מהשפה.

כזה הוא ספר 'ויקרא' כולו. יש בו קפיצות ומהפכים בתוכן, שכול מטרתם היא להמחיש לקורא את החוויה האלוהית שמעניק המישכן. סדר הדברים בספר משתנה שוב ושוב כדי שהמהות הערכית תיבלוט יותר מהצורה החיצונית.

ענין זה של סדר דברים נצחי שאינו תלוי בזמן ובמקום מופיע בתחילת פרשת צו בפסוק הבא:

זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ.

על המזבח יוקדת אש התמיד, שהיא מקור משיכה רוחני תמידי לכל העם. אין ענין זה פשוט כמו שהוא נראה לכאורה, שכן גלומה באש התמיד הבטחה שניתן לראות בה גם מעין יומרה, שיש אף מי שיוכל להיתלות בה בבחינת 'אחיזה בקרנות המזבח'.

במהלך הפרשה מקדש משה את אהרון ובניו באמצעות משיחת דם איל המילואים על האוזן, בוהן היד, ובוהן כף הרגל הימניים שלהם. זהו מעין 'טכס הענקת דרגות', שלאחריו חוזרים בדרך כלל בני האדם אל שגרת היומיום.

אך סוף פרשת צו מדגיש כי מדובר במעמד ערכי: לאחר שהוקדשו מצטווים אהרון ובניו הכוהנים שלא לצאת מפתח אוהל מועד למשך שבעה ימים, כדי שיכופרו.