פיאטק
בהתחלה עוד לא היינו מוכרחים להיכנס למחנה העבודה.
מי שרצה, נכנס לעבוד שם, בתמורה לקבלת האישור ללכת ברחוב.
זה היה עדיין אתר בנייה, שבנו בו בית חרושת ענק למוצרי עץ.
גם אני התחלתי לעבוד שם. עבדתי בחפירת בורות ליסודות ובעבודות נוספות.
היה שם גרמני, מפקח על הבנייה בשם פיאטק, כבן שלושים וחמש, גבוה ונחמד.
אצלו אפשר היה לסדר אישורי עבודה למקום.
סידרתי אישור לאבא, שהגיע פעמים אחדות בשבוע לעבודה.
עשינו חלוקה. רוב המשפחה תעבוד בבית החרושת לעץ,
ומאיר, אחי הצעיר ממני בשלוש שנים, יעבוד במפעל התחמושת.
כשהתחלנו לעבוד שם, הצריפים שלנו עדיין לא היו מוכנים.
פיאטק הרשה לי ולעוד בחורה, בשם גיטצ'ו רוטשילד,
לישון במשרדים שלו עד שהמגורים יהיו מוכנים.
היא סיפרה שנתנה הרבה זהב לפיאטק, כדי לקבל אישור עבודה.
אני סידרתי אישורים לאנשים רבים שביקשו זאת ממני, עוד כשהיינו בגטו,
אך לא ידעתי שמשלמים עליהם, ומאף אחד לא ביקשתי כסף.
בערב נכנסו שתינו למשרד, והתארגנו לשינה.
לבשתי כותונת לילה עבה. היא לבשה כותונת לילה ורודה ושקופה.
הייתי בת שמונה-עשרה, ובהתחלה לא הבנתי את התוכנית שלה.
פיאטק בא לראות איך אנחנו מסתדרות. הוא היה חמש דקות והלך.
זה קרה פעמיים. הוא לא עשה איתה שום דבר. הוא לא נגע בה.
אבל היא התלבשה כך כי היתה מעוניינת שהוא יתחיל איתה.
ימים אחדים לאחר מכן הזמין אותי פיאטק לבוא לביתו לאחר העבודה.
זמן מה קודם הוא פנה לאבי, וביקש ממנו תפילין וטלית.
הוא סיפר שברוסיה, בזמן מלחמת העולם הראשונה, זה הציל גרמנים.
אם רצו להרוג גרמני, וראו שהוא מתפלל כמו יהודי, לא נגעו בו.
הוא ביקש מאבא: ''תן לי בבקשה תפילין וטלית.''
אבא נתן לו, ולכן כאשר הזמין אותי אליו, הלכתי בלי לחשוש ממנו.
בביתו, בלי להשתהות אפילו רגע, הוא אמר לי: ''אני אוהב אותך מאד.
אני מתלהב מהצורה שלך. את כל כך גיבורה. אני מת על העבודה שלך.
אני מבקש ממך שתהיי ביחסים איתי.''
הוא השכיב אותי על המיטה, דיבר יפה, ליטף, חיבק ונישק.
ראיתי שמתקרב העניין ברצינות, ופניתי אליו בגרמנית, כנערה תמימה:
''אדון פיאטק, לגרמנים אסור לקיים יחסים עם היהודים. זה זיהום הגזע.''
''בשם אלוהים! אתה תהיה חולה. ליהודים יש דם מורעל. זאת אתה יודע.
הגרמנים יהרגו אותך. אסור לך לעשות זאת. אתה חייב להתאפק. זה לא הולך ככה.
אתה מוכרח לחשוב על כך. זה רק רגע אחד, ואתה רוצה לזהם את הגזע?!''
הוא, כאילו לא קרה כלום, נתן לי נשיקה והלכתי.
אחר כך אמרו במחנה שהוא עשה לי טובות בגלל שנתתי לו לנצל אותי.
זאת לא היתה אמת. הוא רק עשה את החשבון שיום אחד הוא ינצל אותי.
בהתחלה עוד לא היינו מוכרחים להיכנס למחנה העבודה.
מי שרצה, נכנס לעבוד שם, בתמורה לקבלת האישור ללכת ברחוב.
זה היה עדיין אתר בנייה, שבנו בו בית חרושת ענק למוצרי עץ.
גם אני התחלתי לעבוד שם. עבדתי בחפירת בורות ליסודות ובעבודות נוספות.
היה שם גרמני, מפקח על הבנייה בשם פיאטק, כבן שלושים וחמש, גבוה ונחמד.
אצלו אפשר היה לסדר אישורי עבודה למקום.
סידרתי אישור לאבא, שהגיע פעמים אחדות בשבוע לעבודה.
עשינו חלוקה. רוב המשפחה תעבוד בבית החרושת לעץ,
ומאיר, אחי הצעיר ממני בשלוש שנים, יעבוד במפעל התחמושת.
כשהתחלנו לעבוד שם, הצריפים שלנו עדיין לא היו מוכנים.
פיאטק הרשה לי ולעוד בחורה, בשם גיטצ'ו רוטשילד,
לישון במשרדים שלו עד שהמגורים יהיו מוכנים.
היא סיפרה שנתנה הרבה זהב לפיאטק, כדי לקבל אישור עבודה.
אני סידרתי אישורים לאנשים רבים שביקשו זאת ממני, עוד כשהיינו בגטו,
אך לא ידעתי שמשלמים עליהם, ומאף אחד לא ביקשתי כסף.
בערב נכנסו שתינו למשרד, והתארגנו לשינה.
לבשתי כותונת לילה עבה. היא לבשה כותונת לילה ורודה ושקופה.
הייתי בת שמונה-עשרה, ובהתחלה לא הבנתי את התוכנית שלה.
פיאטק בא לראות איך אנחנו מסתדרות. הוא היה חמש דקות והלך.
זה קרה פעמיים. הוא לא עשה איתה שום דבר. הוא לא נגע בה.
אבל היא התלבשה כך כי היתה מעוניינת שהוא יתחיל איתה.
ימים אחדים לאחר מכן הזמין אותי פיאטק לבוא לביתו לאחר העבודה.
זמן מה קודם הוא פנה לאבי, וביקש ממנו תפילין וטלית.
הוא סיפר שברוסיה, בזמן מלחמת העולם הראשונה, זה הציל גרמנים.
אם רצו להרוג גרמני, וראו שהוא מתפלל כמו יהודי, לא נגעו בו.
הוא ביקש מאבא: ''תן לי בבקשה תפילין וטלית.''
אבא נתן לו, ולכן כאשר הזמין אותי אליו, הלכתי בלי לחשוש ממנו.
בביתו, בלי להשתהות אפילו רגע, הוא אמר לי: ''אני אוהב אותך מאד.
אני מתלהב מהצורה שלך. את כל כך גיבורה. אני מת על העבודה שלך.
אני מבקש ממך שתהיי ביחסים איתי.''
הוא השכיב אותי על המיטה, דיבר יפה, ליטף, חיבק ונישק.
ראיתי שמתקרב העניין ברצינות, ופניתי אליו בגרמנית, כנערה תמימה:
''אדון פיאטק, לגרמנים אסור לקיים יחסים עם היהודים. זה זיהום הגזע.''
''בשם אלוהים! אתה תהיה חולה. ליהודים יש דם מורעל. זאת אתה יודע.
הגרמנים יהרגו אותך. אסור לך לעשות זאת. אתה חייב להתאפק. זה לא הולך ככה.
אתה מוכרח לחשוב על כך. זה רק רגע אחד, ואתה רוצה לזהם את הגזע?!''
הוא, כאילו לא קרה כלום, נתן לי נשיקה והלכתי.
אחר כך אמרו במחנה שהוא עשה לי טובות בגלל שנתתי לו לנצל אותי.
זאת לא היתה אמת. הוא רק עשה את החשבון שיום אחד הוא ינצל אותי.
