29.10.2015

בובה של לווין בעל צורה אנושית

סוכנות החלל האירופאית, במאמציה לגייס את דעת הקהל לתמוך בתוכניותיה, עיצבה בובה של לווין שמזכירה צורת אדם. הבובה החביבה הוצגה בכנס החלל הבינלאומי שנערך בירושלים באוקטובר 2015. 

 בובת לווין בעלת צורה אנושית, שבה הלוחות הסולאריים הם הגפיים

26.9.2015

מערת זאוס והאי כרתים

מערת זאוס נמצאת במרכז הגיאוגרפי של כרתים

מערת הנטיפים דיקטאון (Dikteon) היא מערת נטיפים לא גדולה במיוחד הנמצאת ברמת לאסיטהי המקסימה. המערה נחשבת לחשובה ביותר מבין 3,000 המערות של כרתים ובין החשובות ביוון כולה, זאת גם בזכות מבנים מרשימים מאוד של נטיפים וזקיפים אך גם בגלל האגדה המספרת כי במערה זו עצמה נולד זאוס – ראש האלים במיתולוגיה היוונית.

מערת דיקטאון מפורסמת ומושכת מבקרים מכרתים או המגיעים לאי כרתים כבר אלפי שנים, זאת בגלל האמונה כי כאן נולד זאוס. הוכחות לכך ניתן למצוא בכתבים עתיקים וגם במנחות הרבות שהובאו למקום ע"י עולים לרגל ומבקרים שנמצאו במקום. אתר המערה עבר חישוף וחפירות ארכיאולוגית בשנת 1900, אז נתגלו שרידי זבח ומנחות המוצגים במוזיאון בהרקליון.

כינוי המערה בפי המאמינים הוא Ideon Andron ופירוש השם הוא ''אנשי האידיאות''.

צורתו הכללית של האי כרתים היא של קו ישר עם נטיה לחצי קשת, צורה שמזכירה את קו אגן הירכיים.

צורת האי דומה גם לצורת הים התיכון. הגדלה של כרתים למימדי הים התיכון מראה חפיפה רבה בקווי המתאר.

הצורה המיוחדת מעניקה פרשנות נוספת ומעניינת למעמדו של האי כערש התרבות היוונית בתקופות שונות:
  • הולדת זאוס
  • מקום התרבות המינואית
  • כרתים, ובפרט עיר הבירה הרקליון - עירו של הרקולס, היו במוקד קרבות ומלחמות מהקשים בהיסטוריה. 
  • ניקוס קאזאנצקיס, מחבר ''זורבה היווני'', הוא יליד כרתים.
  • הסיבה לפקודת הפיתרון הסופי של גרינג היתה שאיפתו לפצות על חולשת הלופטוואפה באמצעות ניצול סמכותו כאחראי על נושא היהודים ברייך. חולשת הלופטוואפה החלה להתגלות בקרב על כרתים. 

התרבות המינואית, שהיא ערש התרבות היוונית והאירופאית, חרבה בעיקבות צונאמי אדיר שהציף את כרתים בעיקבות התפרצות הר הגעש סנטוריני. אפשר להשתמש במושג ה''צונאמי'' גם לתיאור שואת יהודי אירופה, אשר נחתה על העם היהודי כרעם ביום בהיר. 


Cave of Zeus בויקיפדיה

12.9.2015

מדדאלוס עד השואה

כמו שבמלחמת העולם הראשונה ההקשר המיתולוגי למציאות הלוחמה באויר היה מציאות שמעבר לדמיון, כך היה גם במלחמת העולם השניה.

הסיבה לפקודת הפיתרון הסופי של גרינג היתה שאיפתו לפצות על חולשת הלופטוואפה באמצעות ניצול סמכותו כאחראי על נושא היהודים ברייך. חולשת הלופטוואפה החלה להתגלות בקרב על כרתים. כרתים היא האי ממנו המריא דדאלוס, שהאגדה המיתולוגית אודותיו היא משל מרכזי בשימוש חוקרי התעופה.


הטיטאן כרונוס, ששלט בעולם, לא רצה ביורשים, ועל כן ציווה על אישתו להביא לו כל תינוק שילדה והוא אכל אותו. כשנולד זאוס הערימה אשת כרונוס על בעלה ונתנה לו אבן עטופה במקום התינוק, אותו הסתירה במערה בלב הרי כרתים.

המערה בה גדל זאוס, בעזרת עיזים, היא עד ימינו מקום קדוש למאמינים הפגאניים של סקנדינביה.

זאוס היה חובב נשים, והערים על אישתו הקנאית בכל שהתחפש לבעל חי בכל פעם שראה אישה שמצאה חן בעיניו.

יום אחד הוא התאהב באירופה, ביתו של מלך הפניקים בצור. על מנת לפתות אותה התחפש לפר מהודר וכך גרם לה להתקרב אליו ולעלות לרכב עליו. לאחר מכן התרחק בשחיה מחוף. כאשר הנערה גילתה מיהו כעסה מאד, אולם זאוס התאהב והבטיח לתת לה את כל היבשה שהיא רואה, ומכאן השם יבשת אירופה. אירופה ילדה שלושה בנים לזאוס והבכור, מינוס, קיבל את כרתים.

בנו של מינוס חלה מאד, וכדי שיחלים הבטיח מינוס לפוסידון כי יקריב לו את המשובח שבפריו. הבן החלים אך מינוס, שהיה רשע, הקריב לפוסידון פר פחות ערך. פוסידון התנקם בכך שגרם לאשת מינוס להתאהב בעצמה בפר, וכך נולד המינוטאור.

מינוס לא היה יכול להרוג את בנו ועל כן כלא אותו בלבירינט, אותו בנה עבורו המהנדס המוכשר שלו, דדאלוס.
גיבור אחד הצליח לחדור ללבירינט ולהרוג את המינוטאור, באמצעות חוט שקשר לפתח המבוך ובדרך זאת לא טעה בדרך.

דדאלוס חשב שחייו שלו הם בסכנה כעת, ועל כן בנה לו ולבנו איקרוס כנפיים מנוצות מודבקות בשעווה ועימם המריאו מהארמון. דדאלוס הזהיר את איקרוס לבל יגביה לעוף כי השמש עלולה להמיס את השעווה, אולם איקרוס לא שמע בקולו, והשמש המיסה את הכנפיים והוא נפל לים ומת.

דדאלוס המשיך לסיציליה ושם הפך לבן חסותו של המלך, שהעריך מאד את האיש החכם.

מינוס חיפש את דדאלוס בלא הצלחה, וכדי למצוא אותו חיבר חידה שידע שדדאלוס החכם מכל הוא היחיד שידע לפתור.

החידה, שהופצה בכל מקום, היתה: 'כיצד אפשר להשחיל חוט בקונכיה'.

התשובה של דאלוס היתה: 'לקשור חוט לנמלה ולתת לה לעבור דרך הקונכיה'.

מינוס נסע לסיציליה והתארח אצל המלך המקומי במטרה לגלות את דדאלוס ולהרגו. המלך הבין זאת. הוא ביקש משלוש בנותיו לערוך רחצה באמבט ביחד עם מינוס. הבנות ישבו איתו באמבט, ונתנו לו לשחק בכדור עשוי מחוט כרוך. מינוס שיחק עם החוט הארוך, הסתבך בו, טבע ומת. 


הקרב על כרתים היה נקודת מפנה משמעותית במלחמת העולם השניה. 
הקרב, שהתחיל ב-20 במאי 1941, היה ייחודי ממספר היבטים: היה זה הקרב הראשון בהיסטוריה שבו בוצעה פלישה גדולה המבוססת בעיקרה על כוח מוצנח; הייתה זו הפעם הראשונה שבה עשו בעלות הברית שימוש משמעותי בפענוח של קוד האניגמה הגרמני; בקרב זה נתקלו הגרמנים הפולשים לראשונה בהתנגדות המונית מצד האוכלוסייה האזרחית. הקרב הכניס לראשונה צורת לחימה מהפכנית, בכך הייתה לו השפעה משמעותית על מהלך המאורעות של מלחמת העולם השנייה. לאור האבדות הכבדות של צנחנים, שלל אדולף היטלר מבצעים מוטסים נוספים. בעקבות הקרב כונתה כרתים "בית הקברות של הצנחנים הגרמנים".


להרמן גרינג, המשנה להיטלר, שהיה צאר הכלכלה הגרמני, האחראי על התעופה הנאצית, ובמקביל גם האחראי על נושא היהודים ברייך השלישי, היה הקרב על כרתים בבחינת ציר בשרשרת מאורעות שליליים, אשר הניעו אותו לחתום על פקודת ''הפיתרון הסופי'' לריינהארד היידריך בתאריך 29 ליולי 1941, ערב תשעה באב תש''א.

שרשרת המאורעות אשר הניעו את גרינג להורות על הפקודה הן, בסדר כרונולוגי, כדלקמן:

  • 10 למאי 1941 - עריקתו של רודולף הס, סגנו השני של היטלר, טייס מצטיין וחברו לטייסת ''הקרקס המעופף'' של גרינג. הס ערק בטיסת יחיד לאנגליה, במטרה להניע את הבריטים לכרות הסכם שלום נפרד עם הנאצים. הוא הוכרז כבוגד, והטיסה הפכה לכתם שלא נמחק על כל הצמרת הנאצית וגרינג בפרט.
  • מאי-יוני 1941 - הקרב על כרתים ותוצאותיו הקשות, אשר גרמו לנאצים לוותר על השימוש בכוחות מוצנחים בפלישה לרוסיה, למרות הנתונים הטובים לפעולה של כוחות אלה בתנאי השטח המישוריים ברוסיה.
  • יוני 1941- אחד מראשי התעשיה האוירית הנאצית, היהודי לשעבר מילך, פונה לגרינג בעקבות הקרב על כרתים, כדי לדווח לו כי ארנסט אודט, המנטור של ''הקרקס המעופף'' אשר מונה על ידי גרינג לאחראי על ייצור מטוסי הקרב בגרמניה הנאצית, פיברק נתונים ומספר המטוסים שיוצרו בפועל הוא נמוך בהרבה מאשר מתפרסם על ידי אודט. לאחר בירור מתגלה כי זאת האמת ואודט מתאבד. גרינג מאבד כתוצאה מכך את שליטתו על התעשיה האווירית.
  • 22 ליוני 1941 - מתחיל מבצע ברברוסה, ולגרינג חסרים כ-2,000 מטוסים לעומת התכנון המקורי. משנתו הכלכלית של גרינג היתה ''ניצול מלא של כל גורם כלכלי בשטחים ובאוכלוסיה הכבושים''. ההצלחה הראשונית של מבצע ברברוסה, לעומת זאת, היתה משולבת במדיניות ה''אדמה החרוכה''. פקודת ה''פיתרון הסופי'' כללה את מרכיב ''האדמה החרוכה'', ולכן היתה בבחינת צונאמי לגבי היהודים.