4.8.2012

ספר דברים

ספר דברים הוא עליה משפל המדרגה אל מרומי האמונה.

לעומת ספר במדבר שהוא ירידה הדרגתית בעולם הספירות מספירת הכתר לספירת השורש, ספר דברים מתאר עלית מדרגה רוחנית הדרגתית: מ'דברים' אל 'וזאת הברכה'.


על פי הרמב''ן מתחלק ספר דברים לשלושה נאומים של משה רבינו, שיש בהם עלית מדרגה מובהקת: תוכחה, מצוות, ברית.
הנאום הראשון, נאום התוכחה, מטרתו להזהיר את אבותינו העומדים להיכנס לארץ.
הנאום האמצעי, נאום המצוות, מקביל לספר ויקרא אשר מכיל את מרבית מצוות התורה.
הנאום השלישי, נאום הברית, כולל נבואה לעתיד וברכה לכל אחד מן השבטים.

הפרשות בספר מתחלקות בדרך זאת לשלוש קבוצות:
דברים
ואתחנן
עקב
ראה

שופטים
כי תצא
כי תבוא

ניצבים
וילך
האזינו
וזאת הברכה

הספר הוא לפיכך מהלך של התרחבות הנשמה מההברה האחת המאופינת כ'דבר', אל אינסוף הנשמה המאופיין כ'ברכה'.


במקביל לעלית המדרגה הרוחנית יש בספר דברים מבנה משפטי של הנגדת פסוקים,
הדוגמא הבולטת ביותר למבנה ניגודי זה הוא שירת האזינו, אך החוקרים מצאו פרקים נוספים שערוכים על פי סדר דומה, ששמו הבלשני הוא 'מבנה כיאסטי'. בסדר זה משפט הפתיחה מקביל בתוכנו ובסגנונו למשפט הסיום. המשפט השני מקביל בתוכנו ובסגנונו למשפט שלפני האחרון, וכך הלאה. במרכז יש משפט שאין לו הקבלה, והוא המתאר את נקודת המפנה ותחילת המהפך ותהליך התיקון.

אפשר למצוא סדר כזה בפרשות של הספר:
דברים - וזאת הברכה
ואתחנן - האזינו
עקב - וילך
ראה - ניצבים
שופטים - כי תצא - כי תבוא.

הפסוקים המצטלבים בספר דברים נעים בין מידת הדין למידת הרחמים, והמבנה המצטלב הוא כלי ספרותי שבא להביע את הרעיונות שבכתוב ולהדגיש אותם כמאזני צדק. מבנה זה גם מעניק לקוראים בספר תחושת של התקדמות 'עקב בצד אגודל'.


מה שמופלא ושמייחד את ספר דברים הוא  שלעליית המדרגה הרוחנית שבו יש עלית מדרגה רוחנית מקבילה בלוח השנה היהודי.

קריאת ספר דברים מתחילה בימי תשעה באב ומסתיימת בחג הסוכות. בלוח השנה היהודי יש בין שני המועדים האלה עלית מדרגה רוחנית הדרגתית.

ימי בין המצרים ותשעה באב הם קשים מנשוא, שכן הם מסמלים את החורבן ואת המחלוקת שהייתה בעם עם שנאת חינם קשה.

אחריהם מגיעות שבע שבתות הנחמה שהן שבע השבתות בין תשעה באב לראש השנה, שבהן קוראים הפטרות לאחר קריאת התורה  העוסקות בנבואות נחמה ובחזון הגאולה, כפי שיהיה באחרית הימים. ההפטרות לקוחות כולן מקובץ נבואות הנחמה שבספר ישעיהו. עימן  מגיע גם חודש אלול שהוא חודש הסליחות.

אחרי שבתות הנחמה וחודש הסליחות מגיעים חגי תישרי, שבהם זוכים להתרוממות רוח שאין שניה לה.


בזכות כל אלה מתרחשת במהלך תקופת הקיץ של קריאת ספר דברים הקבלה עזה בין עולם הרוח לבין עולם המעשה, בין המתקיים בפנימיות לבין המתקיים בחיצוניות.


יש הרבה דרכים לתאר עלית מדרגה פיזית: מדרגות, סולמות, פירמידות וכדומה. אפשר גם לחשוב על הקבלה בין תוכן ספר דברים לתהליך ההריון באישה.

לכן מקובל לערוך במהלך תקופת קריאת הספר תיקון אישי.

פחד ותיעוב בישראל עם הארכת חוק טל



בשנים האחרונות, בהם התרבה מאד עקב חוק טל מספר האברכים החיים על חשבון המדינה, התרבו מאד במדינת ישראל גם מעשי הרצח, השחיתות הציבורית, והפערים בין המעמדות.

לכאורה המצב היה צריך להיות הפוך, וככל שמספר האברכים התרבה כך הייתה צריכה להתמעט העוולה. זה לא קרה, והדבר מעורר את השאלה האם אין ריבוי האברכים החיים על חשבון הציבור בבחינת 'תפשת מרובה לא תפשת'.

מבחינות מסוימות מזכיר בנקודה זאת המצב בישראל את המצב באיראן. איראן שוקעת לפשיעה, עוני, סמים וזנות. למרות המשטר המוסלמי הקיצוני, המומחים מתארים מצב חברתי מזעזע.

הקנאות הדתית גורמת לרוב ציבור האזרחים לחוש תסכול. במקום להתקרב באופן אישי ועצמאי לערכי הדת הנעלים והחביבים הם חשים מתרחקים מהם באמצעות הציבור הדתי קיצוני שמתנהג אליהם בהתנשאות.

מדינות העולם מתקרבות בצעדי ענק לעימות צבאי עם איראן. מדינת ישראל עלולה, מחמת הקנאות הדתית של ממשלתה כמו שמתבטאת בהארכת חוק טל, להכריז מלחמה על איראן באופן פזיז על מנת לכסות על כשליה מבית.

בנימין נתניהו, שמונע פסיכולוגית על ידי הרצון לשמר ולפתח את המורשת החרדית, עלול באמצעות אותו קול פנימי גם לפתוח במלחמה מול איראן, רגע אחד בלבד לפני שבקהיליה הבינלאומית הנאורה תבשיל ההחלטה לעשות זאת, וזאת כי יחוש באותו הרגע מיאוס. 

זאת המלכודת שאליה מושכים איראן, סוריה ויתר מדינות ערב השכנות, את מדינת ישראל. דפוס ההתנהגות הקיצונית הדתית ניתן לצפיה מראש, בניגוד לחשיבה החופשית והמקורית. הפיגוע בבורגס, שאירע יום לאחר פרישת קדימה מהממשלה על רקע חוק טל, המחיש זאת היטב.

בימים אלה של ערב תשעה באב חובה לזכור כי בערב תשעה באב תש"א, 31 ליולי 1941, שלח גרינג, המישנה להיטלר במשטר הנאצי, מכתב לריינהרד היידריך בו הוא מורה לו להתחיל בהכנות לפתרון בעיית יהודי אירופה. היתה זאת פקודת הפיתרון הסופי הידועה, אשר סללה את הדרך להקמת מתקני ההשמדה בהם ניספה רוב הציבור היהודי החרדי באירופה. שוב הפך יום זה ליום פורענויות נורא מכל.

בחודשים תמוז ואב חלה ירידה חזקה באנרגיות הרוחניות אצל העם היהודי, לאחר השיא שחל מחג הפסח דרך ימי ספירת העומר ועד חג השבועות שבתחילת חודש סיוון.
לקראת חודש אב גם מסתיימת קריאת ספר במדבר, האחרון בחומשי התורה שמספר את עלילת בני ישראל.
הגויים יודעים זאת, ומחשבים את צעדיהם בהתאם. הם מכוונים לפגוע בתשעה באב, או בסמיכות אליו, במהלומה הקשה והכואבת ביותר. הם פועלים לאחר תהליך ממושך של בניית כוחות, בלי קשר מודע בין מעשיהם לבין התאריך הנורא.

השואה אינה מוזכרת במדינת ישראל על ידי הציבור החרדי לקראת תשעה באב, למרות שחלק ניכר מציבור זה הוא ניצולי שואה וצאצאיהם.

האם רבני הציבור הדתי חרדי לא הצליחו להפנים בתודעתם את עוצמת ומשמעות צירוף המקרים הגורלי הזה, או שהם חוששים כי הם עלולים לגרום לציבור שלהם להבין דברים בלתי רצויים.


מן הראוי להפוך את יום תשעה באב ליום אבל ממלכתי עם שבתון כללי, אשר יוקדש לחשבון נפש אישי במישור הלאומי.

24.7.2012

פרשות מטות-מסעי וספירת השורש

ספר במדבר עוסקות בספירות של גוף האדם מהעליונה ועד לתחתונה. כל פרשה מתארת את אחת הספירות:
פרשת במדבר היא פרשת הפתיחה. פרשת נשא עוסקת בספירת הכתר. פרשת בהעלותך עוסקת במוח התבוני. פרשת שלח לך עוסקת בחושים. פרשת קורח עוסקת בפה והצוואר. פרשת חוקת עוסקת במערכת הלב-ריאות. פרשת בלק עוסקת במערכת העיכול. פרשת פינחס עוסקת במערכת הרבייה. לאחר מכן מגיעות פרשות מטות ומסעי. אלה הן שתי הפרשות האחרונות בספר במדבר, אשר חותמות בעצם את כל סיפורי התורה.

בדרך כלל קוראים את פרשת מטות ביחד עם הפרשה שלפניה, פרשת מסעי.

פרשות מטות ומסעי עוסקות בספירה התחתית ביותר בגוף האדם, שידועה בשמות: 'ספירת השורש', 'הספירה הראשונה', ו'ספירת הפחד'. היא תיקרא להלן בשם ספירת השורש.

המיקום שלה הוא איזור עצם הזנב ופי הטבעת.

לספירת השורש יש תפקיד חשוב בביטחון הקיומי שלנו ברמת ההישרדות הפיזית. מהיותה כזו, היא תהיה מושפעת מכל מצוקה הישרדותית וקיומית, למשל מלחמה.

מנגנון פיזיולוגי שמשפיע ישירות על צ'אקרת השורש הינו מנגנון 'הילחם או ברח'. באנגלית המונח השגור הוא: Fight or Flight.

זה מנגנון ראשוני שמופעל אוטומטית במצב של הישרדות.

מנגנון זה הוא בבחינת גורם מספר אחת למחלות כרוניות במערב. רובנו לא באמת במצב של הישרדות וסכנת חיים, אבל, המנגנון הנ"ל נמצא אצלנו רוב בזמן בפעולה.
אנחנו מפרשים מצבים רבים בחיינו כמצבים הישרדותיים, כך למשל המינוס בבנק, הלחץ בכבישים והתור לקופת החולים.
כל אלה גורמים לנו להיות רוב שעות היום במצב חרום.
זהו בעצם ה'לחץ' השכיח שכולנו חיים אותו.

כאשר הספירה הראשונה יוצאת מאיזון הבסיס שלנו נחלש, וכך גם הביטחון שלנו בעצם הקיום הבסיסי והראשוני.
האדם ירגיש תלוש ומרחף או להיפך: מקורקע מדי- ללא מעוף וחסר יכולת להרים את הראש מבעיות היום יום הקיומיות.


בפרשות מטות-מסעי יש לכאורה גיבוב ענינים שאינם קשורים זה אל זה.

אך כאשר עורכים את רשימת הענינים רואים מיד כי רובם ככולם קשורים לנושא מנגנון ה'הילחם או ברח' הפסיכולוגי.

להלן רשימת הענינים  בפרשות מטות-מסעי:

הנושאים בפרשת מטות:
א. פרשת נדרים: פרשה הלכתית קצרה העוסקת בדיני נדרים והפרתם.
ב. מלחמת מדין: בני ישראל יוצאים למלחמה מול מדין כדי לנקום את חטאי מדין כנגד ישראל. לאחר תיאור המלחמה מפורטת באריכות חלוקת השלל והקדשת חלק ממנו לה'. כאן בא גם הציווי על טבילת כלים והגעלתם, על מנת להכשיר אותם.
ג. פרשת בני גד ובני ראובן: בני שבט גד ובני שבט ראובן מבקשים ממשה לקבל נחלה בעבר הירדן המזרחי ולא בארץ ישראל שממערב לירדן. למרות הסתייגות ראשונית מקבל משה את בקשתם לאחר שהם מתחייבים להשתתף במלחמת כיבוש ארץ ישראל מידי עמי כנען ומצרף אליהם את חצי שבט מנשה.

הנושאים בפרשת מסעי:
א. רשימה מפורטת של התחנות בהן חנו בני ישראל במהלך המסע. הרשימה בנויה לפי התבנית "וייסעו מ... ויחנו ב...", ויש קהילות שבהן קוראים אותה במנגינה מיוחדת.
ב. ציוויים לקראת הכניסה לארץ:
ג. ציווי על השמדת עבודת האלילים בארץ ישראל
ד. תיאור גבולות הארץ
ה. מינוי נשיאים לשבטים
ו. הכנת ערי מקלט וערים ללוויים, ודיני רוצח בשגגה

כאשר בוחנים את הנושא הראשון והנושא האחרון בשתי הפרשות, שהם פרשת נדרים והפרתם והכנת ערי מקלט ודיני רוצח בשגגה, רואים מיד שהם עוסקים בשחור-לבן: שכר ועונש, כוונה ושגגה, אמת ושקר.

כאשר בוחנים את הנושא השני בפרשת מטות, מלחמת מדין, רואים כי אחד הנושאים המרכזיים בסיפור זה הוא חלוקת השלל, אשר מתבצעת על פי עיקרון החצי-חצי, ממש כמו מנגנון 'הילחם או ברח'.
ככתוב: וְחָצִיתָ אֶת הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא וּבֵין כָּל הָעֵדָה.

על פי ההקבלה בין עיקרון ה'חצי-חצי' למנגנון 'הילחם או ברח' אפשר גם להבין לעמקותה, על חוט השערה, את פרשת בני גד, בני ראובן וחצי שבט המנשה.