פרשת פינחס ומערכת הרבייה

ספר במדבר עוסקות בספירות של גוף האדם מהעליונה ועד לתחתונה. כל פרשה מתארת את אחת הספירות:

פרשת במדבר היא פרשת הפתיחה

פרשת נשא עוסקת בספירת הכתר

פרשת בהעלותך עוסקת במוח התבוני

פרשת שלח לך עוסקת בחושים

פרשת קורח עוסקת בפה והצוואר

פרשת חוקת עוסקת במערכת הלב-ריאות

פרשת בלק עוסקת במערכת העיכול

פרשת פינחס עוסקת במערכת הרבייה

פרשת מטות עוסקת בספירת הפחד

פרשת מסעי היא פרשת הסגירה


פרשת פינחס עוסקת כאמור במערכת הרבייה. להלן סיפור מעשה פנחס:
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵאלֹהֵיהֶן. וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר. וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף.
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי. וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא.


סיפור המעשה ענינו ניאוף, והתורה מתמודדת עם הנושא לכאורה כפשוטו באמצעות הקנאות הדתית של פינחס, אך זאת ברובד החיצוני בלבד.

ברובד העמוק יותר בא הסיפור, וכמו שנראה בהמשך גם חלקים אחרים בפרשת פינחס, ללמד אותנו שאין זכות אבות נקנית מאבות לבנים סתם כך.

פינחס היה בנו של אלעזר הכהן אשר נולד לו עוד לפני שהובטח לאהרון סבו כי זרעו יזכה לכהונה. פינחס לפיכך לא היה בין אלה שזכו לכהונה. הוא זכה לה בזכות קנאותו ואמונתו.
ספר שולחן מלכים מסביר את הפסוק 'וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם':
הגמול הטוב בשביל קיום מצוה הוא מתנת חנם, וכמובן אי אפשר להורישו לבנים אחריו מכיון שאינו רכוש ממש, אבל מי שמצפה אימתי תבוא המצוה לידו ויקיימנה וניכר בו שמקיים המצוה במסירות נפש, הלא יש לו קדימה מפני מחשבתו ותשוקתו ושכרו מניע לו בדין, נמצא שהוא רכוש שלו להוריש נם לבניו אחריו.

סיפור דומה מאד בפרשה זאת הוא הסמכתו של יהושע בן נון להחליף את משה רבינו. משה רבינו רצה כי בניו הם שירשו אותו אך הקב''ה קבע כי יהושע, שלא מש ממשה מנערותו ולמד ממנו, הוא זה שיחליף אותו:
'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֵאמֹר. יִפְקֹד יְהוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְהוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו'.
ספר שולחן מלכים מפרש: משה קיווה שהגיעה השעה שירשו בניו את גדולתו. א״ל הקב״ה לא כך עלה במחשבה לפני. כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו שלא מש מתור האוהל וז״ש שלמה נוצר תאגה יאכל פריה.

סיפור שלישי בפרשה מלמד שגם הנחלה אינה נקנית בירושה סתם. בני ישראל סברו כי הנחלה ניתנת בירושה לבנים בלבד ובאין בנים לאדם נחלתו עוברת בירושה לגברים במשפחתו. בנות צלופחד הצדיקות לא היו זכאיות לכאורה לרשת את נחלת אביהן, אך משה קבע כי:  'אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ'.
ספר שולחן מלכים מפרש: רבע״ה המליץ על בנות צלפחד, שאין דרישתן לצורר נשמיות, לרשת נחלה, רק שיהי׳ להם הרחבת הדעת לקדושה, למען שיוכלו לעבוד את ד׳.

התורה אם כן קובעת בפרשת פינחס באופן חד משמעי כי הכהונה, הרבנות, והנחלה מגיעים למי שראויים להם בלבד, וכי לשושלת המשפחתית אין משמעות בתחומים אלה.


בחלק השני של הפרשה מובא תיאור הקרבת הקרבנות למיניהם. זה תיאור מענג חושים שתכליתו בין היתר היא לקרב את הקורא לשמחת מצוות 'פרו ורבו':
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ.
וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד. אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין. עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָה. וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיהוָה. וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה.


הערה: ניתן לראות את חלוקת הספירות בגוף האדם גם במפת 'צירי האנרגיה של ארץ ישראל' בצד ימין של בלוג זה.

סנקציות אישיות לחרדים שמשתמטים מגיוס בגיל 18

בלעדי גיוס חרדים יאבד צה''ל את ציביונו היהודי ויהפוך לצבא מקצועי שברובו ישרתו בני מיעוטים.

לכן יש לשלב חרדים בצבא.

יש לגייס אותם בלי תמריצים ובלי הקלות.

חוק הגיוס נועד ליצור שיוויון בנטל ואי אפשר לגייס המוני חרדים בתנאים מועדפים ביותר שיוצרים אי שיוויון מובנה.

הגיוס לצה''ל הוא בגדר פיקוח נפש ולכן יקבלו החרדים המתגייסים היתר רבני גורף לעשות דברים שמנוגדים לאמונתם כגון עבודה בשבת, עבודה עם נשים וכדומה.

ספר במדבר מתחיל בפיסקה הבאה, על פיה במפקד בני ישראל נמנים הגברים יוצאי הצבא בלבד:
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד: בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֵאמֹר. ב שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם--בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. ג מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן.

מדוע מדגישה התורה כי במפקד יהיו 'יוצאי צבא' בלבד?

הרב נחום אליעזר רבינוביץ' מפרש זאת כך:
המנינים שנמנו ישראל מעולם לא כללו את האוכלוסיה כולה. התורה מדגישה חזור והדגש: "כל יוצא צבא בישראל תפקדו אותם". ובספר דברי הימים (דה"י-א ז,מ) מפורט יותר "והתיחשם בצבא המלחמה" ובמנינו של דוד "איש שולף חרב" (דה"י-א כא, ה). ומפרש הרמב"ן בפרשתנו את הפסוק בדברי הימים: "הגיד כי לא מנה החולים והחלשים והזקנים".
ביחוד מפתיע הדבר שבפרשתנו אחרי הצווי הכולל חוזרת התורה במנין כל שבט ושבט בפרט על ההוראה שנמנים רק "כל יוצא צבא". ותופעה זו אומרת דרשני. ברור שיש פה רעיון יסודי ומסר עקרוני שהתורה רוצה ללמדו, אשר על כן באות החזרות הרבות הללו.
במדרש אמרו חז"ל בהקשר לענשו של דוד, שנענש על שמנה את ישראל: "כל זמן שנמנו ישראל לצורך לא חסרו; שלא לצורך חסרו, כמו בימי דוד". ויש מן המפרשים שביארו כי מנינו של דוד היה שלא לצורך כיון שכבר ניצח במלחמותיו וכבר נכבשה כל הארץ לפניו. ומעתה לא היה עוד צורך למנות את הראויים לצאת לצבא, כי אין טעם עוד למלחמה, והיה צריך לפנות לבנין המקדש. אבל במנינם של משה ואהרן היה צורך שהרי התכוננו אז לקראת הכניסה לארץ ומלחמת שבע אומות.
על כל פנים מבואר שכל עוד לא זכינו שיניח ד' לנו מכל אויבינו מסביב, יש צורך לספור את כל הראויים לצאת לצבא. ואין צריך לומר שעצם היציאה לצבא הוא צורך עליון שהרי כל קיומו של עם ישראל בארצו תלוי בזכותם של היוצאים לצבא.
לפיכך הרבה הכתוב לצוות על הדבר הזה שבהכרעה גורלית מול אויב, רק אלה שהם יוצאים לצבא באים בחשבון. ודאי גם החולים והחלשים והזקנים יש ביכולתם לתרום לעם במישורים שונים, ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, אבל בסופו של דבר רק אל היוצאים לצבא נאמר: "כי ה' ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם"

הצבא הוא כורח המציאות. הוא חוליה חיונית בחברה ועל חוסנו קמה ונופלת המדינה בה חי הציבור היהודי. אי אפשר על פי משמעות 'יוצא צבא' להיות בצבא השם בלי להיות בצבא העם. 'כל זמן שנמנו ישראל לצורך לא חסרו, שלא לצורך חסרו'. 


סרבנות שירות פירושה ביזיון המדינה.

יש סנקציות אישיות שהמדינה יכולה להטיל על סרבני גיוס:

1. המדינה יכולה למנוע מסרבני גיוס להתקבל לעבודה בשירות המדינה.

2. המדינה יכולה למנוע תקציבים מסרבני גיוס.

סנקציות כלכליות כאלה יעודדו את החרדים להתגייס.

דרכם של החרדים לצה''ל סלולה והם אף חייבים להדר בשירות בו. יש קווים מקבילים רבים בין משטר ההלכה למשטר הצבא. אפשר ללמוד הרבה מהאחד לגבי השני. הדבר נעשה בצה''ל כל העת כי התנ''ך הוא מקור השראה חשוב בעבורו והוא בית יהודי. מי שעומד לצאת למלחמה באויב חייב להיות חזק באמונה הרבה יותר מאשר מי שיושב בביתו. כל מה שעל החרדים לעשות הוא לצאת בעיקבות הציבור הממלכתי-דתי שמשלב 'ספרא וסייפא'.


ערכים בויקיפדיה:
סרבנות
סרבנות בישראל

הרב שלמה גורן - צבא ומלחמה לאור ההלכה

עינת וילף על קידום השיוויון בנטל

חברת הכנסת עינת וילף השתתפה בשבועות האחרונים בדיוני ועדת פלסנר. לאורך כל הוועדה היא הביעה את דעת המיעוט המובאת פה ופורסמה גם במאקו.

המשבר הנוכחי מייצר הזדמנות לקחת צעד לאחור מהמלצותיו האישיות של ח״כ פלסנר שהן הגרוע מכל העולמות וללכת בכיוון שונה לגמרי שלא מחייב כלל חוק.

להלן עמדתה בתקווה שהדבר יתרום לשינוי השיח בנושא גיוס החרדים.

כחברה בדעת מיעוט בוועדה לקידום השוויון בנטל אני מקווה כי המשבר הנוכחי יביא לביטול הניסיון הנואל למצוא נוסחה לגיוס חרדים על בסיס המלצות דו״ח פלסנר. המלצות פלסנר הן הגרוע שמכל העולמות: הן נדיבות הרבה יותר מדי לחרדים, הן לא יביאו לגיוסם, והן משמרות את החיבור הלא קדוש שבין רישום בישיבה לבין פטור משירות בצבא. חיבור זה הוא שורש הרע בכל הקשור לגיוס חרדים. הוא הסיבה להשתתפות הנמוכה בכוח העבודה והוא הסיבה לנטל הכבד הצבאי והכלכלי על מעמד הביניים הישראלי.

במצב הקיים עד לגיל 28 החרדים יכלו לבחור באחת משתי דרכים בלבד - רישום בישיבה ושירות בצה״ל. החרדים זוכים לדחיית שירות מהמדינה עד לגיל שבו שירותם כבר לא רלבנטי וזאת על רקע ״תורתם אומנותם״. את אומנותם זו עליהם לקיים משום מה אך ורק בישיבה ואף נאסר עליהם לעבוד. מדינת ישראל מקבלת את העיקרון שרישום בישיבה הוא סיבה רלבנטית ומוצדקת שלא לשרת בצה״ל. בכוונה אני כותבת ״רישום בישיבה״ ולא לימוד תורה. הרי החיבור בין רישום בישיבה כאמצעי לדחיית השירות בצה״ל עד לפטור בפועל הביא לניפוח מוגזם של מספר הרשומים בישיבות שהפכו ל״מקלטי השתמטות״ המוניים. כך גם התנפחו תקציבי הישיבות המבוססים על מספר הרשומים למימדים בלתי סבירים. גם אם המלצות ח״כ פלסנר מקצרות את התקופה מעשר לחמש שנים הן ממשיכות את העיקרון הפסול לפיו רישום בישיבה הוא סיבה רלבנטית לפטור מגיוס עבור אלפים ודחיית שירות עבור כל השאר, עם סימן שאלה גדול לגבי הסיכוי האמיתי שבתום דחיית השירות המתמשכת יהיו מי שיתגייסו.

את הקשר הלא קדוש הזה שבין השירות בצה״ל לרישום בישיבה יש לנתק. אין שום קשר ולא צריך להיות שום קשר בין שירות צבאי לבין רישום בישיבה. יש לעשות מאמץ הסברתי ואישי נקודתי לגייס חרדים. לא יותר. אין מקום לנדיבות הרבה בהמלצות פלסנר. אין מקום לאפשר דחיית שירות בתשלום מלגה מלאה מהמדינה במשך חמש שנים. דחייה זו תביא לכך שמי שיתגייסו בתום חמש השנים ייהנו ממשכורות נדיבות המכונות ״תשלומי משפחה״. אלה משולמות למי שמגוייס והוא נשוי עם ילדים, מצב שכיח בקרב חרדים בני 23 ולא קיים בקרב חילונים בני 18. אין מקום לאפשר להחליף שירות צבאי באזרחי ובוודאי שאין מקום לעודד ולהרחיב פתיחת מסלולי שירות ״מותאמים לחרדים״ המבטיחים סביבות ״סטריליות מנשים״.

בחור חרדי שרואה עצמו חלק ממדינת ישראל, מקבל על עצמו את הצורך להגן עליה ולשרת בצבאה, יגוייס לצה״ל. בלי תמריצים. בלי הקלות. בחור חרדי המוציא עצמו מן הכלל הישראלי ונחוש שלא להתגייס לצבא הציונים יקבל פטור מלא. בלי ״תורתו אומנותו״. בלי רישום בישיבה. הישיבות לא יהיו עוד ״מקלטי השתמטות״ והן יתרוקנו מיושביהן הבורחים היום משירות בצה״ל.

ומה תאמר המדינה כשתתבקש להשיב בבית הדין הגבוה לצדק מדוע בחורים חרדים אינם מגוייסים בהמוניהם? תתכבד ותאמר את האמת. תאמר כי כדי לגייס חרדים היא אינה מוכנה לפגוע בעיקרון השוויון בין גברים ונשים והיא אינה מוכנה לקיים מסלולי שירות ״סטרילים מנשים״. תאמר כי אינה מוכנה לדחות גיוס למשך שנים ארוכות ולממן את דחיית הגיוס במלגות לרשומים בישיבה. תאמר כי שירות בן שנתיים קרוב לבית במשכורת נדיבה שאין בו שמירות, שבתות וכל מחויבות אחרת הוא לא יותר מהכשרה מקצועית איכותית ויקרה במימון המדינה.

ומה תענה המדינה על שאלת השוויון צדק? תודיע בבקשה שמי שמוציא עצמו מן הכלל מוציא עצמו מגבולות הסולידריות בחברה הישראלית. תודיע המדינה בתשובתה שלא תתקיים עוד סולידריות חד כיוונית. מנגנוני הסולידריות החברתית יהיו דו כיווניים כפי שהם צריכים להיות. הלוחמים המשרתים בצה״ל יזכו לגמול שייתן להם יתרון ביציאתם לעולם הלימודים והעבודה. שכר לימוד מסובסד יינתן רק למי ששירתו בצה״ל או בשירות אזרחי משמעותי אם קיבלו פטור. כך גם לגבי משכנתאות. כל הטבה וסבסוד ברשימת ההטבות של מדינת ישראל, כולל הטבות מס, תיבחן באופן שיתגמל את המשרתים.

אנחנו עומדים היום בפני הזדמנות היסטורית. את ההזדמנות הזו אין לבזבז על שינויים קוסמטים ומיותרים במנגנונים לגיוס החרדים. יש לפעול לניתוק הקשר בין רישום בישיבה לבין פטור או דחיית שירות בצה״ל. יש לבנות חוזה חדש לחברה צודקת שיש בה סולידריות אמיתית בין שותפים למשימה ושאינה נדרשת לשאת על גבה את מי שאינם שותפים לערכיה.