האחים קאראמזוב הוא רומן מאת הסופר הרוסי פיודור דוסטויבסקי שראה אור בשנת 1880. הרומן החותם את יצירת חייו, נחשב בעיני רבים כטוב שביצירותיו, ונמנה עם פסגת הספרות העולמית.
הרומן הוא סיפור רצח-אב על ידי בנו הבלתי שפוי, ותיאור המאבק בין אמונה, ספקנות, הגיון ורצון חופשי שמתרחש בנפש שלושת הבנים האחרים הבריאים ביסודם.
הרומן נכתב באימפריה הרוסית, שם גם מתרחש סיפור העלילה. בתקופה שבה נכתב התחילה ההתפשטות מזרחה של רוסיה, שעוררה בוודאי התרגשות עזה בקרב האליטה, שנמשכה עד אז מערבה, לעבר תרבות אירופה בכלל והתרבות הצרפתית בפרט.
כאשר התחילה רוסיה במהלך של ההתפשטות מזרחה, ששיאו היה הקמת מסילת הרכבת הטראנס-סיבירת בסוף המאה ה-19, היא עטתה בכך פנים שנייים והפכה לדו-פרצופית. הפנים הראשונות המשיכו לפנות מערבה לעבר אירופה ואמריקה, ואילו הפנים השניים פנו לכיוון מזרח, לעבר יבשת אסיה שכוללת את סין והעולם המזרחי.
אחת מהגדרות השיגעון היא דו-פרצופיות. האדם המשוגע אינו אחראי למעשיו. מחלת הסכיזורפניה, בתיאורה הפופולארי, היא של אדם מפוצל ורב אישיות, מעין דר ג'קיל ומר הייד. זה התיאור המוחשי ביותר למחלה, שבפועל היא מורכבת הרבה יותר.
במיתולוגיה הרומית יש לאל יאנוס, אל המלחמה, פנים כפולות, האחד שפונים ימינה והשניים שמאלה.
'האחים קאראמזוב' הוא ניסיון לתאר את הקונפליקט התרבותי שיצרו הפנים הכפולות של האימפריה הרוסית.
אין ספק כי התוצאה הישירה של דו-הפרצופיות היא אי שפיות, ולכך חרד דוסטוייבסקי כשתיאר את אי השפיות מחלחלת לנפשו של כמעט כל אדם.
חרדה נוספת שלו היתה השתלטותו של הממסד הצבאי, שנשלט אז על ידי הצאר והאצולה, על החברה הרוסית, שעדיין לא השתחררה ממשטר הצמיתות. בקרב האינטלקטואלים שלה בערו רעיונות ההשכלה והמהפכה הצרפתית.
רוסיה התאפיינה, מאז ועד היום, בעליונות של הממסד הצבאי על פני הממסדים האחרים כמו הממסד הציבורי, הפוליטי, הכלכלי, התרבותי או הדתי.
דוסטויבסקי הציע אמנוה דתית אישית חזקה, חמלה, ואמונה במין האנושי, כמרפא לנפש ולפיכך גם כדרך שבאמצעותה תצליח רוסיה לשמור על עליונותה. זהו למעשה שילוב ערכי הדת בערכי המהפכה הצרפתית.
תיאוריו ורעיונותיו של דוסטוייבסקי הם מצע הגידול של התרבות וההיסטוריה של המאה ה-20. רבים מהוגי הדעות של מאה זאת חייבים לו, וביניהם פרויד וקפקא.
האומץ שבו הוא תיאר את אי השפיות, שנחשבה עד אז לטאבו, מעורר חוסר מנוח עד היום. הספר חייב לשמש כלבנת היסוד בבנין הדעת של המומחים למחלות הנפש.
הרף הפוליטי-תרבותי שהציב הוא כה גבוה, עד שאין מי שהצליח לעבור אותו עד היום.
הרוסים עצמם, מתוך מודעות עצמית מפותחת, יצרו בתחילת המאה ה-20 את המשטר הקומוניסטי שנמשך עד שלהי המאה, כאמצעי לשמירת השפיות החברתית שלהם.
המשטר הנאצי, אשר בדומה לרוסיה היה דו-פרצופי בהתפשטותו מזרחה ומערבה כאחד, חיסל את כל חולי הנפש בגרמניה בתאי גאזים, בתוכנית שקדמה לתוכנית 'הפיתרון הסופי' של השמדת היהודים.
ביהדות עצמה הפיצול הנפשי, כמו שמתואר בשתי לוחות הברית ומעמד חציית ים סוף, הוא נקודת המוצא לאמונה באל אחד.
הוגה הדעות גסטן בשלארד, מחבר הספר 'אויר וחלומות', התמקד במושג 'הפיצול' כחוקר הפילוסופיה של המדע.
הספר 'הדיקטטורה של התעופה' מתאר כיצד לבשו רעיונותיו של דוסטוייבסקי צורה מעשית במדינת רוסיה, מתקופת הצאר ועד ימינו. המשמעות הפוליטית של רעיונותיו היא דיקטטורה טכנוקרטית-רוחנית. המטוס, סמל הקידמה הטכנולוגית, הפך ברוסיה לאייקון כמו דתי, ומנהיגיה השתמשו בתודעה האוירית, שהיא תרבות ייחודית שמבוססת על מושגי התעופה, ככלי השליטה בהמון.
