חג ראש השנה, הסרט "ספרות זולה" ומלחמת יום הכיפורים.

 

ראש השנה נחשב ליום בו נולד העולם, ובו ממליכים באי עולם את האלוהים עליהם.

סרט הקאלט המכונן של טרנטינו,"ספרות זולה" (1994), מתרחש לאורך יממה, ומחולק מבחינת התוכן לארבעה חלקים מרכזיים שונים, בעלי רצף כרונולוגי. בכל אחד מהם צמד גיבורי עלילה ססגוניים, המגולמים על ידי שחקנים מצוינים.

אלא שבהחלטה שרירותית של יוצר הסרט, חלקיו אינם מופיעים בסדר הכרונולוגי. החלק הראשון מופיע בסוף, והחלק האחרון מופיע לפניו, באמצע הסרט. התחלת הסרט היא אוסף אפיזודות קצרות, שנועדו להכין את הצופה לבאות. ההתחלה היא בסוף, והסוף הוא באמצע, כי החיים הם ניסיונות וטעויות.

דבר דומה קרה גם למכונת המודיעין ערב  מלחמת יום הכיפורים בתשל'"ג, החל משבוע לפני ראש השנה. לכן יש לראות את כל התקופה מערב ראש השנה ועד לאחר הפסקת האש כמקשה אחת הדוקה.

ערב ראש השנה הוא שיא המוכנות הנפשית לקראת הבאות, שיא של מתח פנימי שאין שני לו, ומגיע לתהומות חסרי חקר. לכן קיימת חזרה לשגרה הדרגתית מיד לאחר מכן, בבחינת "במופלא ממך אל תחקור".

לאחר ראש השנה, יום השיא, מכונת המודיעין חזרה לשגרה הדרגתית בעשרת ימי התשובה. מסיבה זאת נתפסו מקבלי ההחלטות עם שורה תחתונה שגויה, על פי  משל "זאב זאב", המחובר לכפרת עוונות מוסללת מראש וחתומה כדין, כגרסה שגויה של ספרות זולה.

גם תהפוכות קבלת ההחלטות של בני פלד ניתנות להבנה על רקע זה. הוא שינה את התוכניות של הפעלת חיל האוויר בימים הראשונים כמו על פי אפיזודות בסרט.

מהלך המלחמה היה בהתאם לכך. באמצעיתה כבר נקבע סופה, על פי התסריט של עשרת ימי תשובה. תמונת הנצחון היתה ברורה עוד לפני שלב חציית התעלה. 

מי שנכנסו בעובי הקורה של חקר המחדל, הפכו את יום כיפור לציר שסביבו העלילה, למרות שראש השנה היה היום המכריע מבחינה פסיכולוגית. החוקרים קבעו שהימים המכריעים היו ערב יום הכיפורים, כאשר בפועל מה שהתרחש נקבע, למעשה, כבר בראש השנה.

ראש השנה היה היום המכונן, שניצח על כל מתווה המלחמה. הוא יצר תחושת בטן גורפת שהניעה את כל השיקולים. זאת כמו קטעי סרטים בעלי עוצמה דומה, שהודבקו ברצף לא הגיוני. אין פחדן ואין גיבור במלחמה - יש אינסטינקטים, והאינסטינקט נולד בראש השנה.

הלן מירן

הלן מירן בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין 2020

הלן מירן [1945- ] נולדה בלונדון לאב ממוצא רוסי ואם אנגליה. היא החלה להופיע על הבמה עוד כשלמדה בבית ספר היסודי, ובבגרותה למדה תיאטרון. היא התחילה להופיע כשחקנית החל מאמצע שנות ה-1960, וממשיכה בכך באינטנסיביות עד ימינו. מירן היתה בזוגיות עם ליאם ניסן בראשית שנות ה-1980, והיא בת זוגו של הבמאי האמריקאי טיילור הקפורד מאז 1986. אין לה ילדים. בשנת 2003 קבלה תואר אצולה בריטי.

מירן היא שחקנית קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון. היא אחת מ-21 השחקנים בעולם שזכו בכל שלושת הפרסים היוקרתיים ביותר: פרס אוסקר לקולנוע, פרס אמי לטלוויזיה ופרס טוני לתיאטרון. 

הדמויות שגילמה במהלך הקריירה הן ברובן תפקידים ראשיים בולטים, של נשים עוצמתיות, השולטות על הסביבה הגברית. במיוחד בולטים תפקידי המלכות שלה, וביניהן: קליאופטרה, הקיסרית אשת קליגולה, ליידי מקבת, מלכת דנמרק ב'המלט', אשת המלך ג'ורג' השלישי, אליזבט הראשונה, קתרינה הגדולה, אליזבט השניה, ועוד. קטגוריה שניה של דמויות שהיא התבלטה בהן, בצורה מרשימה לא פחות, היא של נשות צבא וחוק וביניהן: קוסמונאוטית, מפקחת משטרה, קולונלית, סוכנת חשאית, ועוד. לאחרונה שיחקה בתפקיד גולדה מאיר בסרט בשם ''גולדה'', הנמצא בימים אלה [מרץ 2022] בשלבי הפקה מתקדמים. 

להלן אחדים מתפקידיה הבולטים של הלן מירן:

קולונל קתלין פאוול בסרט ''עין בשמיים'' [2016]

הלן מירן מגלמת בסרט זה קולונלית בצבא האנגלי העוקבת מלונדון, באמצעות כטב''ם אמריקאי, אחר טרוריסטים בניירובי. מידע חדש שמגיע אליה הופך את המעקב למסוכן ודוחק, והיא חייבת לקבל את ההחלטות הקשות. 

כמנהיגה צבאית מודרנית, פאוול נדרשת לנהל משא ומתן לא רק על גבי רשת התקשורת המתקדמת להנחיית תקיפות רחפנים, המוטסים על ידי טייסים המוצבים בנוואדה, אלא גם על ההשלכות המסובכות, המשפטיות, הפוליטיות, האישיות והציבוריות של פעולתה. 

עבור הבמאי גאווין הוד, מירן הייתה האדם שלכד את הדמות המורכבת הזו: "הדמות היא אכזרית, נחושה, אינטליגנטית מאוד, ומאוזנת לחלוטין. יש להלן מירן יכולות משחק אמיתיות ואת הכוח שצריך כדי לגלם את הדמות הזו." 

לצורך התפקיד, מירן התייעצה עם אנשי צבא כדי ללמוד על "מאפייני הדמות שלה, סגנון הדיבור, סוגי החוויות, והדברים שיש להתגבר עליהם כאישה בצבא". היא הבינה את הלחץ העצום שמפקדת כמו פאוול צריכה להתמודד איתו, ואמרה: "אתה צריך לקבל החלטות ואתה צריך לקבל אותן מהר. אתה לא יכול להיות הססן. בעיצומו של קרב, כמו 'בלאק הוק דאון', אין לך זמן לומר 'האם חוקית מותר לנו לעשות את זה?' כי אתה צריך לעמוד על הרגליים." 

דרך דמות הקולונלית בסרט, מירן היתה יכולה גם לסקור את קורות החיים המדהימים שלה בתפקידי משחק של נשים חזקות. ה"טיימס" ציין כיצד ההופעה שלה מסכמת קריירה של דמויות מפקדות: "אם אי פעם היינו צריכים הוכחה לכך שהלן מירן היא לא רק בעלת סמכות, אלא יש לה ביצי פלדה, ''עין בשמיים'' הוא ההוכחה". 

הלן מירן ב''עין בשמיים''

מפקחת המשטרה ג'יין טניסון בסדרת הטלוויזיה הבריטית ''החשוד העיקרי'' [1991-2006]

בשנת 1991, הלן מירן, שזכתה למוניטין של אחת השחקנים השייקספיריים הטובים והאסרטיביים ביותר בבריטניה, זכתה לתשומת לב בינלאומית כשעלתה למסך הקטן בתור הבלשית המפקחת ג'יין טניסון בסדרה אודות המשטרה הבריטית. 

יוצרת התוכנית, לינדה לה-פלנט, חשבה במקור על מירן לתפקיד: "לאחר שכל ששת פרקי הסדרה בעונה הראשונה נכתבו, נשאלתי מי אני רוצה שתגלם את ג'יין, הצעתי זאת להלן, שאת עבודתה הערצתי בתיאטרון. ראיתי באישיותה עוצמת פלדה, כח כבידה, שהתאימו לחלוטין לתפקיד". 

בעוד מירן מעולם לא גילמה עד אז תפקיד שוטרת, היא הבינה את הטבע האנושי: "זו הפעם הראשונה שאני מגלמת שוטרת, אבל לא הייתי אומרת שזו הפעם הראשונה שאני מגלמת דמות כמוה. למעשה, הדמות שגילמתי שהיתה הכי קרובה אליה היא ליידי מקבת!" מירן העלה את דמות הבלשית במצוקה לרמה שייקספירית. בראיון לניו-יורקר היא אמרה: "היא הישגית, אובססיבית, פגיעה, אגואיסטית בצורה לא נעימה ומבולבלת. אבל היא טובה במה שהיא עושה והיא מסורה לחלוטין". 

הטניסון של מירן נלחמת כדי לגלות את האמת מאחורי סדרה של רציחות מבעיתות,  באותה מידה שהיא נלחמת כדי להחזיק מעמד במשטרה הנשלטת על ידי גברים. עבור קהלי התוכנית, ששודרה בבריטניה לפני שיובאה לאמריקה, שישה חודשים לאחר מכן, ההופעה של מירן הייתה בבחינת תגלית. הצהובון הבריטי "הסאן" הכריז כי: '''פרקי הסידרה הם אחת מאותן תוכניות נדירות שמרתקות את האומה, אירוע טלוויזיה. אלפים בוודאי דחו את תוכניות יום שני בלילה כדי לעקוב אחר מקרה הרצח האכזרי בעלילה, שסחפה אותם באמצעות קצב מהיר". 

הסדרה חזרה, באופן לא סדיר, מידי שנים אחדות, עם תיק חקירה חדש, עד שהעונה השביעית והאחרונה, בשנת 2006, חשפה את טניסון כבלשית מזדקנת ואלכוהוליסטית, שעדיין נאבקת למצוא את מקומה במשטרה ששינתה את פניה. ככל שדמותה הייתה שחוקה ועייפה, הטניסון של מירן גם העמיקה מבחינה רגשית, והפכה לאחת הדמויות המתמידות והמורכבות ביותר של הטלוויזיה. 

על הופעותיה בסידרה מירן הייתה מועמדת לשישה פרסי אמי, וזכתה בתואר 'שחקנית מצטיינת' שלוש פעמים. מבקר הטלוויזיה של ה"סן פרנסיסקו כרוניקל" אמר על הופעת שירת הברבור של מירן בסדרה כי: "אין מנוס מכך שהסוף כבר כאן, לא עבור טניסון בלבד, אלא עבור דמות טלוויזיה אהובה ומיני-סדרה שהרימה את הטלוויזיה לגבהים חדשים".

הלן מירן ב''החשוד העיקרי''

המלכה אליזבט השנייה בסרט ''המלכה''[2006] 

כשהטלוויזיה הבריטית הגתה סיפור היסטורי, הממחיז את ההשפעה של מותה של הנסיכה דיאנה ב-1997 על משפחת המלוכה והציבור הבריטי, הייתה באמת רק שחקנית אחת שהם דמיינו לתפקיד המלכה אליזבת השנייה. המפיק אנדי האריס, שעבד עם הלן מירן בעבר בסדרת ה''חשוד העיקרי'', זיהה מיד את הדמיון בין השחקנית למלכה: "היא בדיוק כמו המלכה. אנשים מעריצים אותה, והיא גם נראית כמו המלכה!" 

במהלך הקריירה שלה, מירן הפגינה זיקה אמיתית לגילום דמויות מלכותיות. היא שיחקה, והייתה מועמדת לאוסקר, על תפקידה כמלכה שרלוט בשנת 1995 בסרט ''טירוף המלך ג'ורג''', ולקחה על עצמה את גילום הדמות הראשית במיני-סדרה ''אליזבת הראשונה'' משנת 2005, עליו זכתה בגלובוס הזהב ובאמי. אבל יש הבדל גדול בין לשחק גברת מחופשת לבין אדם חי, המחובר לטרגדיה לאומית בת פחות מעשור. כפי שאמר הבמאי סטיבן פרירס לניו יורק טיימס: "אתה לא רק מתמודד עם האחריות שלך כלפיה, אלא גם עם כך שלכל אחד בקהל יש רגשות מאוד חזקים, ויודעים עליה הרבה". 

כדי להטמיע את הדמות הנכונה, מירן קראה ביוגרפיות, חיפשה בארכיוני חדשות, וצפתה בסרטונים אינסופיים של המלכה אליזבת השנייה, מסרטוני חדשות בשחור-לבן שלה כילדה קטנה, ועד לצילומי טלוויזיה עדכניים. 

בעת שמירן למדה להכיר את המידה האנושית במלכה, היא גם זיהתה משהו ששתי הנשים חלקו ביניהן, ואמרה ל"ניו יורקר": "אני מעריצה אותה כשחקנית". כשהסרט יצא, המלכה אליזבת השנייה השיבה למחמאה, שיבחה את הופעתה של מירן, והזמינה אותה לארמון בקינגהאם לארוחת ערב. 

המלכה לא הייתה לבד בשבחיה. עשרות מבקרים היללו את הופעתה של מירן: "הלן מירן מגלמת את תפקיד המלכה אליזבת בצורה כל כך יסודית, שהשינוי שלה מדהים. שחקנית פחותה ממנה אולי הייתה מסוגלת לשלוף את הפרסונה הטיקסית, אבל לתאר את המלכה כרב-ממדית ואנושית, כמו מירן, ומקרינה נחישות פלדה יחד עם פגיעות ומבוכה, הוא הישג מופתי. תנו לה את האוסקר עכשיו." לאחר כמה חודשים מירן קיבלה את פרס האוסקר שלה, כמו גם את פרסי גלובוס הזהב, באפט''א וסא''ג על הופעתה.

הלן מירן ב''המלכה''

המחסלת בדימוס ויקטוריה ווינסלאו בסרט ''אדום'' [2010] 

בשנת 2010, הלן מירן הרחיבה את טווח המשחקים שלה בכך ששלפה תת-מקלע עבור המותחן ''אדום'', בהשראת ספר הקומיקס של וורן אליס וקולי המנר באותו השם. סרט הפעולה של רוברט שוונטקה ליהק את הלן מירן כסוכנת חשאית בריטית, בין יתר סוכני הארגון 'אדום' בדימוס, 'שהם מסוכנים ביותר'. רשימת השחקנים כללה את ברוס וויליס, מורגן פרימן וג'ון מלקוביץ'. 

מירן, שרכשה את המוניטין שלה כששיחקה בתפקידים ספרותיים ותרבותיים, נמשכה לכיף של לעשות משהו אחר לגמרי. כפי שהיא אמרה: ''זו לא הייתה 'המלכה'. הקסם היה ברוס וויליס, שמלת ערב ומקלע". עבור רבים, זה לבדו היה שווה את מחיר הכניסה. אחד ממבקרי הקולנוע התלוצץ: "אם אתה כמוני, אתה תסבול הרבה שטויות  בסרט רק כדי לראות את הלן מירן אוחזת בנשק חצי אוטומטי. אתה יכול לטעון שגם הלן מירן אוחזת בנשק חצי-אוטומטי זה שטויות. אולי כן, אבל אין שטויות טובות מאלה." 

בעוד שמירן בהחלט הצטיינה בתפקידה כלובשת שמלות ערב, ויורה צרורות ממקלעים, רובים ממש לא היו העיקר עבורה. בראיון ל'פיננשייל טיימס אמרה: "אני מוצאת כי אקדחים בחיים האזרחיים הם כל כך נוראיים, כל כך מסוכנים, כל כך הרסניים. אבל ידעתי כשהצטרפתי לסרט הזה שכולנו נשתמש ברובים. חשבתי הרבה על האלימות, אבל החלטתי לעשות את זה בכל זאת, כי חשבתי שזה סרט חכם”. 

אחת הנקודות החכמות בסרט הייתה האופן שבו הסיפור ודמויותיו ערערו, באופן קומי, את עמדות הקהל לגבי מגדר וגיל. מירן אמרה לקהל בקומיק-קון: "פשוט הייתי אומרת שכאדם מבוגר, אתה מביא אנרגיה אחרת ליצירה, ואולי זו האנרגיה של חוכמה וניסיון". על תפקידה ב'אדום' קיבלה הלן מירן את פרס 'השחקנית המתריסה כנגד גיל וגיליות' מאת 'ברית עיתונאיות הקולנוע'.

הלן מירן ב''אדום''

גולדה מאיר בסרט ''גולדה'' [2023]

להלן מירן יש קשר ארוך שנים עם ישראל, שהחל עוד בשנות ה-1960, כאשר התגוררה עם בן זוגה בקיבוץ, והמשיך בשני ביקורים נוספים. לדבריה: "אני אוהבת את ישראל וחושבת שזאת מדינה נהדרת. למרות כל הקשיים והכאב שישראל עברה ותעבור בעתיד, הדבר הנהדר בישראל הם הישראלים, והם אלו שידעו להתוות את הדרך".

מירן בחרה לגלם את דמותה של ראשת ממשלת ישראל לשעבר, גולדה מאיר, בסרט הקולנוע החדש "גולדה" של הבמאי הישראלי גיא נתיב. הסרט החדש יעסוק במנהיגה הראשונה והיחידה שעמדה בראש ממשלת ישראל, ובעיקר במה שחוותה וכיצד פעלה בתקופת מלחמת יום הכיפורים.

מירן סופגת באחרונה ביקורת חמורה ואף ברוטלית מפלסטינים ותומכיהם, הטוענים כי בחירתה לגלם את דמותה של מאיר מעידה על היותה 'תומכת ישראל'.

מנגד, קיבלה מירן ביקורת מצד השחקנית היהודיה מורין ליפמן, אשר כתבה מכתב פתוח ל'גארדיין', בו הסבירה כי מירן, שחקנית לא יהודייה, אינה מתאימה לגלם את מאיר: ״הלן תהיה אדירה. היא שחקנית טובה, סקסית ואינטליגנטית. היא גם מתאים לתפקיד. אבל לדעתי, אם גזע או מגדר מגדירים את הדמות, אז האתניות והמוצא הנכון צריכים להיות עדיפות. יהדותה של הדמות כה חשובה. אני בטוחה שהלן תהיה מצוינת, אבל בן קינגסלי לעולם לא יוכל לגלם את נלסון מנדלה. פשוט אי אפשר לחשוב על זה אפילו״.

מירן הגיבה בראיון ל'דיילי מייל', והסבירה את הבחירה בה מצידו של גיא נתיב, במאי הסרט, שהוא יהודי וישראלי: ״אמרתי לגיא, אני לא יהודייה, ואם אתה רוצה לחשוב על כך וללכת לכיוון אחר אז אין בעיה, אני לא איפגע מההחלטה ואבין אותה לגמרי. אבל הוא רצה מאוד שאשחק את התפקיד, ומשם התחלנו לרוץ. אני מאמינה שזו החלטה שצריכים לקבל, והיא לגיטימית. אבל השאלה היא: אם אדם שאינו יהודי לא יכול לגלם יהודי, האם יהודי יכול לגלם דמות לא יהודיה? יש המון חוסר צדק נוראי במקצוע שלי כרגע. אני מכבדת את מורין במידה רבה, ואני אוהבת אותה כשחקנית, ללא כל ספק. הייתי שמחה להיפגש עימה, לשבת על כוס תה ולשוחח על הנושא. הפחד הגדול ביותר שלי הוא שאהיה גולדה לא מוצלחת. ואז הלך עליי''.

מירן מגדירה את גולדה מאיר כ"אישה מעוררת יראת כבוד, אינטליגנטית וחזקה". היא אמרה שלשחק את דמותה היה ה"אתגר הגדול בחייה". תמונה ראשונה של מירן מהסרט מראה דמיון מדהים  לגולדה מאיר. נדרשו שעתיים של איפור מידי יום כדי להגיע לכך. גיא נתיב מסר: "כבר זמן רב אני מעריץ גדול של הלן מירן, שהתחברה באופן מבריק לדמותה של גולדה עם כישרון מדהים, אינטליגנציה, עומק ורגש, ועושה צדק עם העושר והמורכבות של האישה המדהימה הזאת".

הלן מירן בסרט ''גולדה''

אתר הסרט ''עין בשמיים'', ממנו נלקח רוב הטקסט המופיע בפוסט זה

האתר האישי של הלן מירן

הלן מירן בויקיפדיה

טיול הליכה בסוכות בירושלים

פסיפס אנושי בתנועה: טיול הליכה בירושלים בחול המועד סוכות 2021. 

משער יפו לכותל המערבי וממנו למתחם הבילוי של תחנת הרכבת הישנה.

 

פסיפס אנושי בתנועה - סוגרים מעגל בסוכות בירושלים - חלק 1 מ-4 - משער יפו לכותל

סרטון רחפן של צפת וקבר רשב''י במירון

סרטון רחפן משנת 2018 של צפת וקבר רשב''י במירון. 

בסוף החלק הראשון יש צילום סלפי מתרחק של המטיס, עומד במצפור בצפת. לאחר מכן המצלמה עוברת לקבר רשב''י, והסיום הוא בדיוק בגרם המעלות שבו אירע האסון שהתרחש אמש. 

צורת T-O בצילומי ארץ ישראל המוקדמים

צלמי ארץ ישראל הראשונים, שפעלו בסביבות מחצית המאה התשע-עשרה, זוכים כיום למחקר רב, בזכות היותם חלוצי התחום. הידוע מכולם בימינו הוא דה פרנג'יי, שעבודותיו נחשבות יצירות אמנות יוקרתיות. 

קיימים ניסיונות שונים לסווג את עבודותיהם, וביניהם השפעת הדתות השונות על בחירת נושאי וקומפוזיציות הצילום שלהם, והשפעות נוספות כמו המסחור והקולוניאליזם. אצל כל הצלמים בולטת ההעדפה לצילום האתרים הקדושים בירושלים, והצילומים נראים דומים למדי אצל כולם. הארץ הדלה ותושביה אינם זוכים כלל לתשומת לב הצלמים הראשונים. המתח הברור בין האתרים הקדושים לבין הדלות שבצידם אינו קיים. זאת למרות שמי שטייל בארץ באותם ימים, כמו הסופר מארק טוויין בשנת 1867, ראה בניגוד זה חוויה מרכזית. 

הצילום איתגר את עולם האמנות כשפה חזותית חדשה, שהחייתה את הויכוח על עליונות התמונה לעומת הטקסט. הציפיות מהמדיום החדש היו גבוהות, אך גם סותרות: מצד אחד ציפו שהתצלום יראה את המציאות כמות שהיא. מצד שני, התצלום סחפו לעיתים את הדמיון הרבה יותר מאשר מכחולו של הצייר. שארל בודלר, מבקר האמנות החשוב ביותר של אמצע המאה התשע עשרה, לא נסחף אחר ההתלהבות ההמונית מהמדיום החדש, אשר היו רבים שטענו כי הוא יחליף את האמנות, מכיוון שממילא יעודה הנעלה ביותר הוא לתעד את הטבע. לדעתו, פלישת הצילום לשטחי האמנות הביאה לאובדן הנשמה היתרה הקיימת בכל יצירת אמנות של אמן ראוי לשמו, שבכשרונו מביא ערך מתווך חיוני. 

אחד הערכים המתווכים החשובים הוא ההאנשה, שהיא היכולת לראות בעצמים שונים דמות אדם, ובפרט פנים אנושיות. זאת היא אחת התכונות הרווחות ביותר בקרב המין האנושי, ויש לה ביטויים נפוצים באמנות. 

אחד מביטויי ההאנשה החשובים ביותר בתרבות היא מפת העולם בצורת T-O, שהיתה תמונת העולם הידועה היחידה עד המאה השש-עשרה. הצורה מאגדת בתוכה את מפת העולם, פני האדם, ישוע על הצלב, העיר מוקפת החומה, ועוד, בסכימה פשטנית אחת, ברוח האמונה הנוצרית. 

מפת T-O מימי הביניים

צלמי ארץ הקודש הראשונים, אשר היו מוגבלים על ידי הציוד המסורבל, תנאי המסע הקשים, הפורמט השחור-לבן, ותחושת השליחות, התבססו על קומפוזיצית ה- T-O בצילומיהם, כאמצעי מרכזי להעברת מסרים. מדה פרנג'יי ועד מקדונלד, כשלושים שנה אחריו, ניתן לראות בברור קומפוזיציה זאת בצילומים רבים מאוד, באופן שמבליט את נושא הצילום על פי מסורת זאת. 

ארץ ישראל הארצית, הדלה והשוממה מכל הארצות כמעט, שנגלתה לעיני הצלמים, הייתה ביטוי מאכזב ביותר של ארץ הקודש השמיימית שאותה למדו להכיר מכתבי הדת. השילוב המאתגר והמרתק יצר צורך אינסטינקטיבי באימוץ נקודת מבט ייחודית אחת, שהפכה למכנה המשותף של צילומים רבים מאד. נקודת מבט זאת היא צורת T-O של הקומפוזיציה, שמתבטאת בצילומים רבים מאוד. 

תפיסת המציאות של האדם המערבי מעוגנת גם כיום, במידה רבה, בצורת ה T-O, בין היתר בזכות דמיונה לחפצים שימושיים רבים, לדוגמא הפטיש והמצלמה. על אחת כמה וכמה נכון היה הדבר באמצע המאה התשע-עשרה, כשעידן התגליות היה עדיין בעיצומו, וחלקים רבים מהעולם טרם מופו באופן מדעי. 

לכן, הביטוי היחודי של ארץ הקודש באמצעות הצילום, שנבחר באופן אינטואיטיבי על ידי הצלמים, היה של קומפוזיציה בצורת T-O: במחצית חלקה העליון תמיד מופיע נושא נשגב, לדוגמא חומות ירושלים. במרכז החלק התחתון מופיע הנושא הנחות יותר, בדרך כלל אדם, חורבה, שביל, או עץ. התוצאה יצרה מיד, בעיני המוני הצופים בארצות המערביות, את ההקשר הדתי. 

במובנים רבים היה זה בניגוד למהפך החילוני שאיפיין את המחצית השניה של המאה התשע עשרה, שהתאפיין באמנות האימפרסיוניסטית, אשר שברה מוסכמות של קומפוזיציה, צורה וצבע. 

הצלמים העניקו פרשנות אישית לקומפוזיצית ה-T-O מבלי לחרוג מעקרונותיה. פרשנות זאת התבטאה במידת הדיוק הגיאומטרי של קווי החיתוך, כמו שנראה להלן, באמצעות ניתוח הקומפוזיציה של צורת ה- T-O בתצלומים אחדים.

התמונה המפורסמת של גירו דה פרנג'יי  משנת 1844 היא אחת הראשונות של ירושלים במבט מחוץ לחומות. בתמונה רואים את קו החומה, ואת נקודת היציאה משער יפו, שיוצרים ביחד צורת T-O סכמטית. כאשר מותחים את הקוים האופקי והאנכי בסרגל, רואים שהם נפגשים בדיוק במרכז הגיאומטרי של התצלום. הפרשנות  של דה פרנג'יי לקומפוזיציה T-O היא לפיכך מחמירה, הן ממבט ראשון, ועוד יותר לאחר ניתוח גיאומטרי. היא מבטאת בדייקנות את תחושת הקדושה של המקום.

בתצלום של דה פרנג'יי ''כנסיית הקבר'' [1844] קו הרוחב של הקומפוזיציה, שהוא משקוף השערים, הוא מעט מעל למרכז התמונה, ומבטא בכך את החשיבות הרבה של המקום. קו הגובה, שהוא העמוד שחוצץ בין השערים, נמצא בדיוק במרכז.

ד''ר קית' צילם את ''חורבות עתלית'' [1844] כאשר קו האופק של הים, שנושק באופן כללי לקו העליון של החורבות, נמצא בדיוק בגובה החצי של התמונה. החלל הכהה במרכז החלק התחתון של התצלום מוגדר משמאלו בקו המרכז על ידי הקיר האנכי. בדרך זאת, צורת ה- T-O מסמלת את האמונה הנוצרית בנופים חילוניים.

בתצלום של פרית', ''ירושלים, דרום העיר כשדה בור'' [1858], צורת ה-T-O מתגלה מיד לעין המאומנת, למרות שהיא חבויה וסמלית יותר. בסיס הבתים שמתחת למסגד הוא קו הרוחב, והבקעה הקטנה, עם האדם המקומי שניצב בתחתית התצלום, היא קו הגובה.

תצלומו של בדפורד, צלם המשלחת של הנסיך מווילס, ''ירושלים במראה מהר הזיתים'' [1862] מציג תפיסת עולם רחבה יותר מאשר של הצלמים המוקדמים, אך הסך הכל דומה מאד. הקו האופקי בקומפוזיציה נמצא מתחת לחומות העיר ירושלים, על השביל שעולה אליהם, ואינו נראה בתמונה זאת בגלל הקו מעליו. הקו האנכי במרכז אינו מוגדר במפורש. הוא מתבטא בשביל שיורד למרכז התמונה, עם חורשת עצי זית לצידו.

מקדונלד היה הצלם ששכלל לכדי שלמות את צורת T-O, וביטא אותה באורח מובהק בתצלומיו הידועים. בצילום ''שער שכם'' [1865] קו הרוחב עובר על החומה במחצית גובהה, וקו הגובה ניצב בדיוק מרכז השער. צילומים נוספים של מקדונלד חוזרים על הקומפוזיציה המדויקת.

קומפוזיצית ה- T-O מופיעה גם בצילומים רבים של הכותל המערבי, כמו תצלומו של ברגהיים ''תפילה ליד הכותל המערבי'' [1870]. קו האבנים יוצר את קו הרוחב, והדמות המתפללת המרכזית את קו הגובה אשר במרכז התמונה.

קיימת גם קומפוזיצית T-O הפוכה. היא אופיינית לתמונות שבהן החלק התחתון חשוב יותר מאשר החלק העליון, כמו בתמונות משפחתיות. לדוגמא: ''משפחה בארץ הקודש טוחנת חיטה'', מתוך סדרה חינוכית של תמונות סטריאוסקופיות, שהופצה בארה''ב בשנות ה-1920.

סרט דרך - מחיפה לירושלים

עשר מכות מצרים שנחתו עלינו לאחרונה

עשר מכות מצרים נחתו על אזורנו לאחרונה. להלן הרשימה, בסדר יורד:
בכורות - מגיפת הקורונה
חושך - הירידה התלולה במחירי הנפט שמערערת את היציבות האזורית
ארבה - מכה במזרח אפריקה ומתקדם במהירות צפונה
ברד - החורף הקשה שטרם הסתיים
שחין - הבידוד שכופה מגיפת הקורונה
דבר - שלוש מערכות בחירות ועוד היד נטויה
ערוב - ההסתמכות על הפנטזיה
כינים - הרשתות החברתיות
צפרדע - ההתבצרות בעמדות והקירקור הבלתי פוסק של הפייק.
דם - שפיכות הדמים והאלימות היומיומית במדינה

איל, מקהילת חיפה בדהמרקר, ערך רשימה נפרדת עבור העיר חיפה:
בכורות - הפוגעת בילדים. כלומר מחדלי הרישום בין בתי הספר וחוסר השקעה בחינוך ותרבות

חושך - הסתרת המחדלים והגרעון שהתגלו מהקדנציה הקודמת. התחרדות העיר וחושך רוחני של העדר חגיגות חגי ישראל
ארבה - מכת ארבה בדרך אלינו מאפריקה 
ברד - השטפונות הכבדים ונזקי סופות החורף
שחין - השחין שנוצר מפיח כבשן הוא הזיהום הפטרוכימי המתפשט ופוגע
דבר - המתייחס לבהמות, ואצלנו ההתנהגות הבהמתית במועצת העיר
ערוב - חיות טרף, קרי חזירי הבר בשכונות
כינים - עפר הארץ הפך כנים. והרי שזה זיהומי הקרקע והביוב וגזילת קרקע העיר על ידי נמלים, אספלט ומזהמים
צפרדע - הכינוי לפחי הזבל, הנערם ולא נאסף בשביתות איטלקיות
דם - כל הפשיעה הגואה בחיפה

תענית ארבעים יום בין פורים לפסח

חג הפסחא חשוב לנוצרים כמו חג הפסח ליהודים. גם המשמעות דומה: עבור היהודים זה חג יציאת מצרים, חג הגאולה מעבדות לחירות. עבור הנוצרים זה חג התחיה, שבו משיחם חזר מן המתים ועלה לשמים.

הנוצרים מקיימים תענית של ארבעים יום לפני חג הפסחא. את הימים שלפני התענית הם מציינים בקרנבל שנמשך ימים אחדים, כדוגמת הקרנבל בריו. היהודים חוגגים את חג הפורים חודש לפני חג הפסח. חג הפורים דומה לקרנבל הנוצרי. 

התענית הנוצרית לפני חג הפסחא אין פירושה, בזרמים רבים, סיגופים וצומות. זאת  החמרה קלה במנהגי האכילה, כגון צמחונות, או אי אכילת דברים מתוקים בלבד, או פיוס, מעשים טובים ולימוד תורה. 

למרות הדמיון בין שני החגים בשתי הדתות, ולמרות תקופת הזמן הדומה שמפרידה ביניהם,  לא מציינים גם היהודים את ארבעים הימים שבין פורים לשביעי של פסח בתענית דומה. 

הלך הרוח בקרב היהודים בחודש בין פורים לפסח מזכיר הלך רוח של תענית. לאחר השמחה המלאה בפורים יש דעיכה רצינית במצב הרוח. הדעיכה הופכת תוך ימים אחדים לרצינות, כאשר מתחילות הכנות לליל הסדר. זה הזמן לחשבון נפש משפחתי. חג הפסח עצמו, בגלל דיני החמץ, הוא תענית מבחינת הנאות האכילה. 

על פי רש''י החודש בין פורים לפסח הוא חודש שנעשו בו ניסים רבים לעם ישראל. לכן רבים מהפרשנים מסבירים את הדומה בין חג פורים לחג הפסח, ומנסים ליצור רצף בין השניים.

מה קורה בפייסבוק?

סדר הדברים הטבעי הוא בינארי: כוחות הטבע זורמים מנקודה א - הפלוס, לנקודה ב - המינוס, כמו האור והחושך בבראשית א'. 

החשיבה בשלוש, כמו שלושת האבות, השילוש הקדוש, וכל התובנות שמתחלקות לשלוש, היא פרי רוח האדם, ומייצגת חשיבה תלת מימדית. 

לכן המצאת הדיגיטל היתה, מבחינה מסוימת, נסיגה רוחנית, כמו לימים של ערב המבול הגדול. 

אולי כדאי להמציא את המחשב מחדש על בסיס של שלוש: פלוס, מינוס, אפס. אני, אתה, הוא. 

כדאי לחשוב על הפלוס, המינוס, וההארקה שיש בשקע החשמל, במקום על תקע ושקע בלבד.

לִקְרַאת חַג הָאוּרִים

לִקְרַאת חַג הָאוּרִים
אַגִּיד דְּבָרִים בְּרוּרִים
עַל דַּם הַמַּכַּבִּים

מִי שֶׁרוֹאֶה עַצְמוֹ
זַכַּאי בִּזְכוּת שְׁמוֹ
הוּא פּוֹגֵם בִּכְבוֹדוֹ

צָרִיךְ לְהַפְסִיק מִיָּד
אֶת זְכֻיּוֹת הַיֶּתֶר
שֶׁל הַצִּבּוּר הַנִּפְסָד

העיר העתיקה בירושלים ומפרץ חיפה

על רקע ארוע הטרור בהר הבית ברצוני לשתף את רשמיי ומסקנותיי על המקום כמדריך טיולים, גיאוגרף, וצייר מפות. טילתי פעמים רבות בעיר העתיקה כשאני מנסה להבין את סוד המבנה שלה, אשר מבליט את קדושתה. הגעתי למסקנה כי, בדומה לחיפה, לעיר העתיקה יש צורה של אמפיתיטרון טבעי, אשר הר הבית הוא הבמה הנישאת בתחתיתו. ארבעת הרובעים, וכל הדרכים, נפרשים כמניפה, או כמושבים באיצטדיון. הם מהוים בדרך זאת את הרקע המכין למקום הקדוש. מי שמגיע אל הר הבית יורד אליו, ומי שחוזר מטפס במעלה לעבר שער יפו. למאמץ הרוחני מתלווה מאמץ פיזי הולם. מי שמבקר במנהרות הכותל יודע כי בימי קדם היה גשר אשר חיבר מעל הואדי שהפריד בין העיר ירושלים המיושבת להר הבית, שהיה מתחם נפרד. הגשר נהרס, הואדי התמלא בשרידי מבנים, ועליהם נבנתה העיר העתיקה. על המורד שנותר מעונינים כיום פרנסי העיר להתגבר באמצעות מערכות היסעים חדישות כמו מעלית ורכבל. נשאלת השאלה האם לא יפגום הדבר באופיו הרוחני של המקום.

הַלְלוּיָהּ - לֵאוֹנַרְד כֹּהֵן

הַלְלוּיָהּ - לֵאוֹנַרְד כֹּהֵן

שָׁמַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ אָקוֹרְד
סוֹדִי שֶׁדָוִד נִגֵּן
לֶאֱלֹהִים

אֲבָל מִמּוּזִיקָה לֹא
מַמָּשׁ אִכְפַּת לַךְ
בֶּאֱמֶת

הַמִּבְנֶה פָּשׁוּט מְאֹד
אַרְבַּע חָמֵשׁ וְאָז
יוֹרֵד

עֲלִיָּה גְּדוֹלָה וְהַמֶּלֶךְ
הַטּוֹעֶה מַלְחִין עוֹד
הַלְלוּיָהּ


אֱמוּנָתְךָ הָיְתָה חֲזָקָה
אֲבָל הָיִיתָ צָרִיךְ
הוֹכָחָה

רָאִיתָ אוֹתָהּ מִתְרַחֶצֶת
עַל הַגַּג שֶׁלָּהּ
עֲרוּמָה

יָפְיָהּ וְאוֹר הַלְּבָנָה
הִפִּילוּ אוֹתְךָ יָשָׁר
לַקַרְקַע

הִיא קָשְׁרָה אוֹתְךָ
לְכִסֵּא מִטְבָּח
בְּחָזְקָה

הִפִּילָה אֶת כִּתְרְךָ
וְגָזְזָה אֶת הַשֵּׂעָר
שֶׁלְּךָ

וּמֵהַשְּׂפָתַיִם שֶׁלְּךָ הִיא
מָשְׁכָה אֶת הַמִּילָה
הַלְלוּיָהּ


אַת אוֹמֶרֶת שֶׁנָּשָׂאתִי
אֶת שֵׁם הָאֵל
לַשָּׁוְא

וַאֲנִי אֲפִלּוּ אֵינִי
יוֹדֵעַ מִי אַת
בַּת

לַמָּרוֹת שֶׁאִם אֵדַע
מָה זֶה מְשַׁנֶּה
לַךְ

בְּכָל מִלָּה יֵשׁ
קַו שֶׁל אוֹר
נִמְשָׁךְ

וְאֵין הֶבְדֵּל בְּאִם
שָׁמַעְתְּ אֵלִי אוֹ
הַלְלוּיָהּ


עָשִׂיתִי כְּמֵיטַב כּוֹחִי
זֶה לֹא הַרְבֵּה
נִשְׁבַּרְתִּי

לֹא יָכֹלְתִּי לְהַרְגִּישׁ
אָז נִסִּיתִי לָגַעַת
בַּתַּכְלִית

אָמַרְתִּי אֶת הָאֱמֶת
לֹא בָּאתִי לְשַטוֹת
בַּךְ

וְלַמְרוֹת שֶׁהַכֹּל שֻׁבַּשׁ
אֶעֱמֹד בַּסּוֹף לִפְנֵי
בּוֹרְאִי

בְּלִי שׁוּם מִלָּה
עַל לְשֹׁנִי חוּץ
מְהַלְלוּיָהּ


תרגום: אבינועם עמיזן

ט''ו בשבט וט''ו באב

ט''ו בשבט שמח!
אהבה לכולם מט''ו בשבט עד ט''ו באב, ומט''ו באב עד ט''ו בשבט.
יש בדיוק חצי שנה בין שני המועדים הללו.

פאנל מנהיגות בחינוך בכנס חיפה למנהיגות 2017

בכנס חיפה למנהיגות, בפאנל ''מנהיגות בחינוך'', חתן פרס נובל פרופסור דן שכטמן נשא דברי פתיחה. הוא מזועזע מהרמה הירודה של המורים/ות בישראל. לדבריו, כל בחורה שמעונינת בכך, כמעט בלי כל קשר להשכלתה, מסוגלת להתקבל למכללה לחינוך, וגם לסיים אותה בתואר ''מורה''. זאת בניגוד למקובל במדינות אחרות במערב, שבהן בוחרים מועמדים משובחים למשרת ההוראה. לדבריו, ידע נרחב, אנציקלופדי, הוא זה בלבד שמאפשר לבעל הנפש החוקרת לזהות את המוזר והשונה, ולהפוך אותו לתגלית.

בארץ יש כ-50 מכללות לחינוך במגזר היהודי, מתוכן כמחצית במגזר החרדי. הרבנים אוסרים על לימודי ליבה לתלמידים. באירן אומרים האייטלות לתלמידים ללמוד הנדסה. לכן על כל מהנדס ישראלי יש 20 איראנים.

בישראל מוציאים מיליארדים מיותרים על ביטחון, על חשבון השקעה במורים טובים.

המשמעת בבתי הספר בישראל ירודה, והאוירה הגרועה מתחילה בבית. תנאי להוראה מוצלחת הוא אקלים חינוכי טוב, שעליו אחראית ההנהלה.

במבחנים בינלאומיים משווים אנחנו נמצאים בתחתית הסולם. צריך להשקיע במחונננים, אך משקיעים בשכבות הנמוכות. הגאונות היא משאב הטבע החשוב ביותר שיש לנו.

שכטמן מלמד יזמות טכנולוגית מאות סטודנטים בטכניון, למרות שהוא מדען, כי זה חשוב למדינה. לצורך זאת צריך ללמד מדע החל מגן הילדים, ולהקים מערכת חינוך מבוססת מדע. המפתח להצלחה הוא מיון נכון במערכת הכשרת המורים.

יש מורים טובים, ויש רעים. אסור שזה יקרה.

באופן אישי, הזכרונות שלי ממערכת החינוך הם גרועים. בגן החובה היו ילדים רבים מאד, ולא עשיתי שם בפעילות יזומה. אני זוכר את עצמי כגוש בשר שנע מתחת לרדאר, כשמידי פעם מבליחים צבעים של גננת שעוסקת ביצירה עם ילדים אחרים. לבית הספר היסודי הגעתי בתקופת גלי העליה הגדולים של ראשית שנות ה-1960, ולא היו מקומות בכיתות בשעות הבוקר. לכן העברתי את השנתיים הראשונות במשמרת שניה. הלימודים התחילו בשעה 1200, ונמשכו כשלוש שעות באופן רשמי. למעשה, לא היו מורים כמעט לאיוש בשעות אלה, ורוב הזמן היינו בכיתות לבד או שיחקנו בחצר. בכיתות ג'-ד' כבר היו כיתות פנויות בשעות הבוקר, אך עדיין לא היו מורים, והמשכתי בשגרה שהתרגלתי אליה. בכיתה ה' התחילה מערכת שעות מסודרת, עם מורים לכל שעה ולכל מקצוע. נכנסתי להלם. הכרתי את עצמי בתור ילד כשרוני, וכעת לא ידעתי כלום. בכיתה ו' היה הסיפור דומה. בכיתה ז' העבירו אותי, ועוד תלמידים אחדים שנחשבו לבעלי רמה גבוהה בכיתה, לבית ספר תיכון שש שנתי. גררתי את עצמי משנה לשנה, עד שבכיתה י' הצלחתי לישר את עצמי עם הרמה הממוצעת. אלא שעד אז התפתחה בי כבר חשיבה חתרנית, שפסלה את התכנים שלמדתי לטובת מה שנראה היה לי חשוב יותר, ובראש ובראשונה נושא השואה, שהיה מודחק אז. היו נושאים ורעיונות נוספים שמצאתי בהם מפלט ברוחי. הם היו במצב גולמי, אך לא הירפו. ביניהם היו שלוש חלומות: להיות סופר, נגר, וטייס. הגשמתי כמבוגר את שלושת החלומות.

אני סבור שלא הייתי מצליח להגשים אף אחד מחלומות אלה אם הייתי חלק ממערכת החינוך הרגילה. לכן אני מוצא היגיון מסוים, בניגוד לדני שכטמן, במערכת החינוך האנרכיסטית למחצה שאותה הוא תיאר.

את התפישה החינוכית החצי-אנרכיסטית פיתח פילוסוף המדע והחינוך גסטון בשלרד, שמתואר על ידי מתעדיו כ''אינטלקטואל חתרני''. כפילוסוף של המדע הוא מדגיש את חשיבות המשברים בהתפתחות המדע. המפתח לחינוך הוא הפנומנולוגיה, השליטה במילים וההבנה של משמעות כל מילה שנאמרת, שהיא מיומנות שאינה קשורה לרמת ההשכלה, אלא להיפך.

לפני חדשים אחדים התפרסמה בביביסי כתבה מרעישת עולמות אודות ידידתו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני. היא היתה פנומנולוגית פולנית, אשר כתבה איתו את משנתו הפילוסופית, שהפכה לימים לתורה על פיה התנהל הותיקן בתקופתו הלכה למעשה. המשנה מבוססת, ואפשר לומר אף לקוחה, מתוך תורתו של גסטון בשלרד, שלא היה דתי אך הרוח האלוקית מפעמת מתחת לכתביו.

אני מורה אקדמאי בהשכלתי, בתחום מדעי החברה. בחרתי בהוראה למרות שעל פי מבחני ההתאמה המקצועית התאים לי מקצוע טכני. בחרתי בהוראה כאנטי-יעוד. ידעתי שחוויות בית הספר השפיעו עלי מאד, והבנתי שכדי לפרק ולהרכיב את עצמי מחדש כמו שחפצתי, כדאי לי להכיר היטב את קרבי המערכת.

אבי נולד בגוסטינין, ממש במרכז פולין, כבן למשפחת רבנים. אימו נפטרה בצעירותה, אביו התחתן בשניה, ואחותו גידלה אותו. רבי יחיאל מאיר לימד שם תלמידים לפשט מידרש להמונים. הסופר שלום אש כתב בהשראת דמותו את הרומן ''בעל התהילים''.

ביטויי יחס הזהב בציור ''בריאת האדם'' של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית

ביטויי יחס הזהב בציור ''בריאת האדם'' של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית

מאת אבינועם עמיזן, דצמבר 2017

יחס הזהב שימש מקור השראה עבור מיכלאנג'לו בשעה שתכנן את ציורי תקרת הקפלה הסיסטינית, עם ציור ''בריאת האדם'' במרכזו , ציור שהוא המפורסם ביותר בעולם. חוקרים מצאו כי האמן תיחם את מסגרות ציורי התיקרה על פי מידות יחס הזהב. ו''בריאת האדם'' ממורכז בהתאם.

כך גם ממורכזת הקומפוזיציה בתוך הציור. מסגרת הציור היא מלבן שקרוי ''מלבן זהב'', על שם מידותיו, שהן שני איברים עוקבים ביחס זה. חלוקת משנה בתוך הציור, נקודת המוקד שלו, שהיא המפגש של אצבע האלוהים עם אצבע האדם ממוקמת גם היא על פי היחס.

מי שבקיא מעט בנושא, מבין גם כי מרכז היצירה, שהוא האצבעות האנושיות, אינו מרכז גיאומטרי בלבד, אלא מכיל בתוכו גם את אחד הביטויים המרכזיים של יחס הזהב בגוף האדם, שהוא יחס חלוקת פרקי האצבעות.

אך האמן לא הסתפק בביטויים אלה בלבד. חוקרים גילו כי הענן הכהה שאופף את דמות האלוהים מצויר בתבנית מוח האדם, עם שרטוט קווי המתאר החיצוניים והפנימיים שלו, כמו שהיו מוכרים בתקופת הרנסאס.

מיכלנאג'לו ביקש, לפיכך לכוון אותנו לאמת עמוקה עוד יותר. מה היא אמת זאת?

על דמות האדם בציור אפשר לצייר את ספירלת הזהב. הדמות מכונסת מעט, והראש הוא לב הספירלה, אשר הולכת ונפתחת לעבר הרגל המושטת. ספירלת הזהב היא ביטוי גיאומטרי במלבן הזהב, של קשתות הנמתחות בין קודקודים של ריבועי משנה בתוך המלבן, בצורה שדומה לקונכיה.

מי שבוחן היטב את דמויות האדם והאל מוצא כי הן זהות כמעט בגודלן ובתוויהן. אפשר להניח את אברי הגוף השונים של שתי הדמויות: הראש,  היד המושטות, הטורסו והרגל , ולראות כי הן למעשה זהות. מה שבולט לעין, כהבדל היחיד כמעט בין שתי הדמויות, הוא שראש האל פונה כלפי חוץ מהראש, בניגוד לדמות האדם המכונסת, שבה הראש פונה לעבר הגוף.

דמות האל בהקבלה לדמות האדם, שלב א' - דמות האדם מונחת על דמות האל ואפשר לראות שהרגל של שתי הדמויות היא בעלת גודל, תנוחה ועיצוב זהים לחלוטין.

דמות האל בהקבלה לדמות האדם,  שלב ב' - ראש האדם ומחצית גופו העליונה מןפנים שמאלה במקום ימינה. אפשר לראות שהראש, הגוף והיד של שתי הדמויות הן בעלות גודל, תנוחה ועיצוב זהים כמעט לחלוטין לאלה של דמות האל.

באתר דמות האדם של ארץ הקודש מופיעה פרשנות מקורית של יחס הזהב, בשם ''גל הזהב''. גל הזהב הוא ספירלת זהב, אשר בנקודה כלשהיא במרכזה היא נמתפכת החוצה והופכת לבעלת צורה שדומה לגל, במקום צורת הקונכיה המקורית.

צורת גל הזהב היתה מוכרת היטב ברנסאנס. ליאונרדו שרטט אותה בציור קסדת הלוחם שלו. סמל החבצלת של מלכי צרפת הוא בעל צורה זאת.

צורה זאת מופיעה במקומות רבים מספור. אך ספק אם מישהו חשב על המקור הגיאומטרי שלה.

מיכלאנג'לו יוצר את גל הזהב בציורו באמצעות היפוך כיוון הראש והחזה של דמות האל לעומת דמות האדם. גל הזהב הוא בבחינת תדר קוסמי. ניתן לתאר באמצעותו תופעות רבות ושונות, והוא מתאים מאד לצורך התפתחות פנימית.  

שלושה שירי שלוש-שלוש-שלוש על החזקה

שניה היא מספר
רגע בלתי מובהר
ויחידת זמן מוגדר

זאת גם חזקה
שכל סיפרה הופכת
למכפלה בזכות עצמה

כל ספר תורה
נחתם בחזק כמילה
שכוונתה תיקון במעלה


ליצור ענין בקצה
שעלול להפוך קהה
זאת מהות התודעה

בהווה כמו בעבר
הגלגל סובב מהר
ושעמום לא חסר

אני חושב עליך
ואת נמצאת לצידי
ברגע כה יחודי


שקט שורר ברמה
חרב חוזרת לנדנה
מעשה נעשה ונשמע

כלל בא ללמד
על פרט שיצא
חזר וגם נמצא

מי שבא להרוס
ידע עוד לבנות
וגם לעשות מצוות

השירים כולם הם במתכונת של: שלוש-שלוש-שלוש.

זאת מתכונת מקורית שאין דומה לה בשפה העברית.

הרעיון בא בעקבות החמשירים הנפוצים ושירת ההייקו היפנית.

הוא מבטא את השאיפה לאינות, בפרט לנוכח השואה.

בכל שיר יש שלושה בתים, בכל בית שלוש שורות, ובכל שורה שלוש מילים.

אפשר לעשות זאת בזכות התמציתיות של השפה העברית, שבה במילה אחת אפשר לאגד גוף, זמן, ומילת קישור.

לדוגמא: השורש ה.ל.ך

כשהלכנו, ותלכו, בהליכתה - יש גוף, זמן, וקישור במילה אחת בלבד.

כל מילה בעברית היא שלוש מילים באנגלית, ולדוגמא: while we went, when you will go, as she walked

חוקי משנה בשירי השלוש-שלוש-שלוש הם:

אין כותרת - השורה הראשונה היא הכותרת

אין אף מילה שחוזרת פעמיים

כל מילה קטנה, אפילו בת שתי אותיות וחלק מסמיכות, נחשבת בפני עצמה.

אין סימני פיסוק

אין צורך בניקוד, אם כי הוא עשוי להוסיף