שִׁירִים סִינִיִּים וְסֶנִילִיִּים דף א'

 

הַשָּׁרָב הַגָּדוֹל הִסְתַּיֵּם אַךְ הַמַּגֵּפָה נִמְשֶׁכֶת וְעוֹנַת הַבְּחִירוֹת מִתְקָרֶבֶת בֵּירוּת בָּאֵשׁ נֶאֱכֶלֶת אַתְּ מִמֶּנִּי נִגְעֶלֶת וַחֲזִירֵי בַּר מְחַבֶּבֶת הַקּוֹלְנוֹעַ מֵאִיץ תַּהֲלִיכִים חִיצוֹנִיִּים וְגַם פְּנִימִיִּים וַאֲנַחְנוּ חַיִּים בַּסְּרָטִים	כָּל יוֹם הֲלִיכָה לְאֹרֶךְ הַטַּיֶּלֶת כֻּלָּהּ וְשׁוּב בַּחֲזָרָה הַבַּיְתָה יֵשׁ שָׁם חֲבוּרָה שֶׁחוֹלֶפֶת כְּמוֹ תַּהֲלוּכָה אִלֶּמֶת וּבְלִי מַנְגִּינָה לִרְאוֹת וְלֹא לְהֵרָאוֹת זֹאת הִיא הַמִּשְׁאָלָה אַךְ גַּם הַתּוֹצָאָה	נֶפֶשׁ גַּלְמוּדָה אֲנִי מוֹרֶה מְקוֹשֵׁשׁ הוֹרָאָה בְּאֶרֶץ בִּלְתִּי יְדוּעָה לָכֵן מִמֵּךְ אֶסַּע עַד לִתְהוֹם אֲפֵלָה מִּמֶּנָּה יֵשׁ עֲלִיָּה מִדְבַּר חוֹלוֹת אֲנִי אַךְ בְּלִי טִינָה כִּי הָעִיר גְּדוֹלָה
תֹּאַר וְעוֹד תְּעוּדָה צִיּוּן אַחֲרֵי בְּחִינָה הָרַכֶּבֶת מַמְשִׁיכָה בְּדַרְכָּהּ סְפָרִים הִיא עֲמוּסָה מַחְבָּרוֹת וְעֵטִים לַעֲיֵפָה וְנוֹפִים דִּמְיוֹנִיִּים בְּדַרְכָּהּ הֲמוֹנֵי אָדָם עָלֶיהָ מִכָּל מִגְדָּר וּמְדִינָה וַאֲנִי נִגְרָר אַחֲרֶיהָ	הַמּוֹחַ מַקְשִׁיב לַלֵּב  וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ מֵידָע בִּנְשִׁימָה אַחַת אֲרֻכָּה זֹאת הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה  אוֹמְרִים בַּעֲלֵי הַדֵּעָה לִמְצֹא חֲכָמָה מְלֵאָה יֵשׁ אֹזֶן גְּדוֹלָה בְּצִדָּהּ אַחַת קְטַנָּה שְׁתֵּיהֶן קֶשֶׁב וּמְשׁוּבָה	אֲנִי מְאוֹנֵן בַּסִּפּוּק מוּל הַמָּסָךְ הַפָּעוּט מְאַחֵל לְעַצְמִי בְּרִיאוּת אֵין תַּחְלִיף לָאַהֲבָה לִי הִיא בִּמְשׂוּרָה מִיַּד גּוֹרָל נֶעֶלְמָה לְפָחוֹת אֲנִי נִמְצָא  בְּלִי הַכְּאֵב הַנּוֹרָא שֶׁל לֵב שֶׁנִּקְרַע
בִּמְחוֹזוֹת הַדִּמְיוֹן הִתְנַחַלְתִּי וּפַת לַחְמִי מָצָאתִי לְפָחוֹת כָּךְ קִוִּיתִי בַּאֲרָצוֹת רַבּוֹת טִיַּלְתִּי וּבָעַט גְּדוּשָׁה כָּתַבְתִּי כָּל מָה שֶׁיָּדַעְתִּי אֶת הוֹרַי אָהַבְתִּי הֶעֱרַצְתִּי וְגַם כִּבַּדְתִּי וּמְנוּחָה לְנַפְשִׁי רָצִיתִי	אֶרֶץ הַבְּחִירָה הַזְּעִירָה הִיא מְכֹעֶרֶת וּצְפוּפָה וְצִפּוֹרִים בָּהּ לַעֲיֵפָה מִשַּׁחַר עַד שְׁקִיעָה מְלוֹא הָאָרֶץ כֻּלָּהּ מְצַיְּצוֹת בְּלִי הַפְסָקָה אִי  אֶפְשָׁר לִמְצֹא בְּתוֹךְ כָּל הַמְּהוּמָה מְעַט שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה	לֵב יָשָׁר אֲנִי כְּמוֹ סַרְגֵּל בָּטוּחַ חָרִיץ אֲחוֹרַיִם מָתוּחַ יֵשׁ בִּי חֲרָטָה כִּי אֵין חֲזָרָה לְמָה שֶׁכְּבָר הָיָה אַל יֵאוּשׁ חֲבִיבִי אַתְּ עוֹד תַּגִּיעִי וְאֶת זְמַנִּי תַּנְעִימִי

הפגנה במרכז הכרמל בחיפה 10 אוקטובר 2020

סרט דרך - מחיפה לירושלים

מהפכות טכנולוגיות משבשות

יש מהפכות טכנולוגיות רבות אשר שינו את המציאות החברתית-כלכלית בעולמנו באופן מואץ. הוגי הדעות המודרניים מצאו שם מיוחד למהפכות אלה: משבשות - DISRUPTIVE.

מהפכה טכנולוגית משבשת מתאפיינת בכך שהמצאה טכנולוגית מהפכנית משנה את הסדר הכלכלי לחלוטין בתוך כעשר שנים.

זאת כאשר תחילתה של המהפכה הוא באינספור סטרטאפים כושלים לאורך שנים רבות, אשר במהלכן הציפיות לגביה משתנות בלי הרף, מנבואות מזהירות לתחזיות קודרות.

ההמצאה כובשת את כל השוק, ועושה זאת בצורה מטאורית, לאחר דורות שבהם בני האדם התרגלו לקיומה של טכנולוגיה מיושנת יותר.

לאחר התחלה אופקית ורדודה מאד, הגרף המאפיין את המהפכה המשבשת הוא כמעט אנכי. כאשר הטכנולוגיה המשבשת החדישה תופשת נתח שוק מסוים, בסביבות חמישה אחוזים, קיימת וודאות שהיא תשתלט על 95 אחוזים מהשוק בתוך שנים אחדות.

חמישה אחוזים הם מספר גדול דיו, עבור מקבלי ההחלטות הגדולים בשוק, על מנת לקבוע שהמוצר הטכנולוגי החדיש בשל ויציב דיו, ואפשר לרכוש אותו בכמויות ענקיות, כך שיחליף את המוצר המתיישן שנמצא ברשותם, בטרם יעשו כך המתחרים. מקבלי ההחלטות הגדולים הם ציבוריים ברובם, ובראשם הצבא ורשויות ממשלתיות ועירוניות, ותאגידים ענקיים.

הדוגמא שמביאים ההוגים היא המכונית. בשנת 1905 כמעט ולא היו מכוניות ברחובות, ורוב התחבורה התנהלה באמצעות סוסים ועגלות. בשנת 1915 כמעט לא נותרו עגלות עם סוסים, והמכוניות הפכו לכמעט מאה אחוז של אמצעי התחבורה.

להלן דוגמאות בולטות נוספות:

- מהפכת המכולות הימיות התרחשה בערך בין 1970 ל-1980. לפניה היו הנמלים והספינות עתירי כוח אדם, וערי הנמל היו מוקדי הפעילות המרכזיים. בסופה הפכו הרציפים ההומים למגרשי מכולות ענקיים, ריקים כמעט מאדם.

- מהפכת המיחשוב התרחשה בערך בשנים 1980 עד 1990. המהפכה היתה עצומה, והביאה ומביאה לחיסול ענפים שהיו מעמודי התווך של הכלכלה, כמו הדפוס.

- מהפכת האינטרנט התרחשה בערך בין השנים 1990 ל-2000, והשתלבה במהפכת המחשוב. כיום כל אדם מחזיק בסמארטפון, שעימו הוא מסוגל לבצע את כל פעולות המחשב והתקשורת מכל מקום ברחבי תבל. אמצעי התיקשורת, והמסחר הקימעונאי, הם ענפים כלכליים מרכזיים שגוועים עקב זאת.

- מהפכת האנרגיה, שבמסגרתה עובר העולם, במהירות מפתיעה, לשימוש במקורות אנרגיה ידידותיים לסביבה, ובראשם שמש, רוח, וגז, התחילה לפני שנים ספורות בלבד, בשנת 2015 בערך. היא תסתיים, על פי מודל המהפכות המשבשות, בערך בשנת 2025. אינספור הידיעות משנים קודמות אודות אפשרות השימוש במקורות תחליפיים עם סימני שאלה גדולים, מתחלפות כיום בידיעות אודות מדינות רבות שבהן רוב האנרגיה מגיעה ממקורות כאלה. מהפכת האנרגיה היא מסורבלת ואיטית יחסית למהפכות אחרות, בגלל התשתיות העצומות, אך היא דומה מאד אליהן במתאם הכללי.

- למהפכת האנרגיה התחליפית מתחברת טכנולוגיה משבשת נוספת, שנמצאת עדיין בראשית דרכה בימים אלה, אך צפויה להתרחש בין השנים 2020 עד 2030 לערך, וזאת מהפכת ההנעה החשמלית. חברת טסלה הודיעה לפני ימים אחדים על הקמת מפעל מכוניות חשמליות בסין, ובכך נסללה הדרך לכיבוש נתח השוק המשמעותי, שאחריו תבוא פריצת הדרך המטאורית. במקביל, עשרות חברות מובילות בעולם עוסקות בפיתוח סוללות נטענות יעילות יותר. בתוך עשור ישתלטו כלי הרכב החשמליים על כל דרכי התחבורה, אופניים, מכוניות, ומטוסים.

מהפכה טכנולוגית משבשת חשובה, שנשארת ממתינה להתרחש, ככל הנראה בעוד כשלושים שנה, היא מהפכת הבניה. במהלך השנים מאז תחילת מהפכת העיור, במאה התשע עשרה, לא השתנה הדפוס של כיבוש קרקע פנויה ובניה עליה, תוך סלילת דרכים באופן שלמעשה חבלי ארץ עצומים בגודלם, בעיקר לאורך חופי הימים, הפכו לערים ענקיות ומבוזרות, עד שלא נותר אף שעל אדמה פנוי. חוסר האפשרות בימינו להמשיך ולהתרחב בקלות גרם לכך שהערים החלו להתנוון, ובמקביל נוצרה תופעה של בניה בלתי חוקית נרחבת בשוליהן. על המין האנושי מוטל להתמודד עם התקופה שנדרשת לגישור עד שתגיע המהפכה, שתהיה בדמות בניה באמצעות רובוטים ומדפסות תלת מימד ענקים ומהירים, וחומרי בניה חדשניים. המין האנושי נדרש למלוא כושר האילתור לצורך תקופת גישור זאת. בינתיים המחסור בדיור הולך ומחריף. הצעירים נידונים לחיות בידיעה שהם לא יזכו לדירת מגורים משלהם. הדבר משפיע גם על דרך התנהלותם והתבטאותם.

מהפכות טכנולוגיות משבשות ואמנות ציורי הרחוב

יש מהפכות טכנולוגיות רבות אשר שינו את המציאות החברתית-כלכלית בעולמנו באופן מואץ. הוגי הדעות המודרניים מצאו שם מיוחד למהפכות אלה: משבשות - DISRUPTIVE. 

מהפכה טכנולוגית משבשת מתאפיינת בכך שהמצאה טכנולוגית מהפכנית משנה את הסדר הכלכלי לחלוטין בתוך כעשר שנים. 
זאת כאשר תחילתה של המהפכה הוא באינספור סטרטאפים כושלים לאורך שנים רבות, אשר במהלכן הציפיות לגביה משתנות בלי הרף, מנבואות מזהירות לתחזיות קודרות. 
ההמצאה כובשת את כל השוק, ועושה זאת בצורה מטאורית, לאחר דורות שבהם בני האדם התרגלו לקיומה של טכנולוגיה מיושנת יותר. 

הגרף המאפיין את המהפכה המשבשת הוא כמעט אנכי, לאחר התחלה אופקית ורדודה מאד. כאשר הטכנולוגיה המשבשת החדישה תופשת נתח שוק מסוים, בסביבות חמישה אחוזים, קיימת וודאות שהיא תשתלט על 95 אחוזים מהשוק בתוך שנים אחדות.

חמישה אחוזים הם מספר גדול דיו, עבור מקבלי ההחלטות הגדולים בשוק, על מנת לקבוע שהמוצר הטכנולוגי החדיש בשל ויציב דיו, ואפשר לרכוש אותו בכמויות ענקיות, כך שיחליף את המוצר המתיישן שנמצא ברשותם, בטרם יעשו כך המתחרים. מקבלי ההחלטות הגדולים הם ציבוריים ברובם, ובראשם הצבא ורשויות ממשלתיות ועירוניות, ותאגידים ענקיים.

הדוגמא שמביאים ההוגים היא המכונית. בשנת 1905 כמעט ולא היו מכוניות ברחובות, ורחוב התחבורה התנהלה באמצעות סוסים ועגלות. בשנת 1915 כמעט לא נותרו עגלות עם סוסים, והמכוניות הפכו לכמעט מאה אחוז של אמצעי התחבורה.

בין השנים 1910 ל-1920 בערך התרחשה מהפכת המטוס.

בין 1920 ל-1930 בערך התרחשה מהפכת הרדיו.

בין השנים 1930 ל-1940 בערך שרר בעולם שפל כלכלי, כתוצאה ממהפכות טכנולוגיות משבשות אשר התרחשו ושינו סדרי עולם, או שהיו צפויות להתרחש. לשפל הכלכלי התלוו מהפכות חברתיות, ובראשן הקומוניזם, הנאציזם, ומלחמת האזרחים בסין.  

בין השנים 1940 ל-1950 בערך התרחשה מהפכת האנרגיה האטומית.

בין 1950 ל-1960, בערך, התרחשה מהפכת מנועי הסילון למטוסים, שבמסגרתה הפכה  לאפשרית לכל נפש הטיסה במטוסי נוסעים גדולים ברחבי תבל. 

מהפכת כיבוש החלל התרחשה בערך בעשור 1960 עד 1970. בתחילתה לא היו כלל לווינים בחלל, ובסופה האדם התישב זמנית על הירח, כדור הארץ הפך מוקף בלווינים, ותמונת העולם השתנתה לחלוטין. 

מהפכת המכולות הימיות התרחשה בערך בין 1970 ל-1980. לפניה היו הנמלים והספינות עתירי כוח אדם, וערי הנמל היו מוקדי הפעילות המרכזיים. בסופה הפכו הרציפים ההומים למגרשי מכולות ענקיים, ריקים כמעט מאדם. 

מהפכת המיחשוב התרחשה בערך בשנים 1980 עד 1990.  המהפכה היתה עצומה, והביאה ומביאה לחיסול ענפים שהיו מעמודי התווך של הכלכלה, כמו הדפוס.

מהפכת האינטרנט התרחשה בערך בין השנים 1990 ל-2000, והשתלבה במהפכת המחשוב. כיום כל אדם מחזיק בסמארטפון, שעימו הוא מסוגל לבצע את כל פעולות המחשב והתקשורת מכל מקום ברחבי תבל. אמצעי התיקשורת, והמסחר הקימעונאי, הם ענפים כלכליים מרכזיים שגוועים עקב זאת.

העשור הראשון של המאה ה-21 לא התאפיין במהפכה טכנולוגית משבשת. אך היו בו מספר מאפיינים שנועדו להטמיע מהפכות קודמות, ולהכשיר את הקרקע למהפכות נוספות: התחזקות הגלובליזציה, הטרור הפונדמנטליסטי, ואיכות הסביבה בראש סדר היום העולמי. 

מהפכה טכנולוגית משבשת חדשה התחילה לפני שנים ספורות, בשנת 2010 בערך, ותסתיים, על פי מודל המהפכות המשבשות, בערך בשנת 2020. זאת היא מהפכת האנרגיה, שבמסגרתה עובר העולם, במהירות מפתיעה, לשימוש במקורות אנרגיה ידידותיים לסביבה, ובראשם שמש, רוח, וגז. אינספור הידיעות משנים קודמות אודות אפשרות השימוש במקורות תחליפיים, עם סימני שאלה גדולים, מתחלפות כיום בידיעות אודות עשרות רבות של מדינות שבהן רוב האנרגיה מגיעה ממקורות כאלה. מהפכת האנרגיה היא מסורבלת ואיטית יחסית למהפכות אחרות, בגלל התשתיות העצומות, אך היא דומה מאד אליהן  במתאם הכללי.

למהפכת האנרגיה התחליפית מתחברת טכנולוגיה משבשת נוספת, שנמצאת עדיין בראשית דרכה בימים אלה, אך צפויה להתרחש בין השנים 2020 עד 2030 לערך, וזאת מהפכת ההנעה החשמלית. חברת טסלה הודיעה לפני ימים אחדים על הקמת מפעל מכוניות חשמליות בסין, ובכך נסללה הדרך לכיבוש נתח השוק המשמעותי, שאחריו תבוא פריצת הדרך המטאורית. במקביל, עשרות חברות מובילות בעולם עוסקות בפיתוח סוללות נטענות יעילות יותר. בתוך עשור ישתלטו כלי הרכב החשמליים על כל דרכי התחבורה, אופניים, מכוניות, ומטוסים.

סביר מאד שהטכנולוגיה המשבשת שתבוא לאחר מהפכת המנוע החשמלי תהיה מהפכת האוטונומיות. אמצעי המיחשוב ישתכללו עד כדי כך שכל נסיעה תתבצע בלחיצת כפתור ללא צורך בנהג, בים, באוויר, וביבשה. כל נושא הלוגיסטיקה יהפוך בדרך זאת לאוטומטי לחלוטין. 

מהפכה טכנולוגית משבשת חשובה, שנשארת ממתינה להתרחש, ככל הנראה, בעוד כשלושים שנה, היא מהפכת ההתחדשות העירונית. במהלך השנים מאז תחילת מהפכת העיור, במאה התשע עשרה, לא השתנה הדפוס של כיבוש קרקע פנויה ובניה עליה, תוך סלילת דרכים באופן שלמעשה חבלי ארץ עצומים בגודלם, בעיקר לאורך חופי הימים, הפכו לערים ענקיות ומבוזרות, עד שלא נותר אף שעל אדמה פנוי. חוסר האפשרות בימינו להמשיך ולהתרחב בקלות גרם לכך שהערים החלו להתנוון, ובמקביל נוצרה תופעה של בניה בלתי חוקית נרחבת בשוליהן. 
על המין האנושי מוטל להתמודד עם התקופה שנדרשת לגישור עד שתגיע המהפכה, שתהיה בדמות בניה באמצעות רובוטים ומדפסות תלת מימד ענקים ומהירים, וחומרי בניה חדשניים. 
המין האנושי נדרש למלוא כושר האילתור לצורך תקופת גישור זאת. בינתיים המחסור בדיור הולך ומחריף. הצעירים נידונים לחיות בידיעה שהם לא יזכו לדירת מגורים משלהם. הדבר משפיע גם על דרך התנהלותם והתבטאותם האמנותית.

אחת המסגרות הטובות ביותר להתבטאות אמנותית של הצעירים היא אמנות ציורי הרחוב. יש מומחי אמנות שרואים בקיר סוג של קנבס, שעליו מציירים כל נושא שבעולם. למעשה, מעצם היות הקיר שייך למקום מסוים, והציור עליו נעשה בטכניקה ישירה, הוא הופך גם למסר. הקיר הוא המשך של מאוויי הצייר לעולם טוב יותר, עיר טובה יותר, ומקום טוב יותר לעצמו.

הקיר המצויר הוא במידה רבה מפה דימיונית, שעליה מצייר האמן את מפת הדרכים שלו. מפה זאת היא המשך ישיר של מפת פני השטח, ואולי יותר מכך המשך של המפה התת קרקעית של קווי ותחנות הרכבת התחתית, שהפכו זה מכבר לחלק מתמונת עולמו המופשטת של כל תושב בכרך הגדול.

מי שמתבונן מהצד בציורי הקיר העירוניים, שואף להכיל אותם בהקשר אמנותי רחב יותר מתחום הכרטוגרפיה. ההקשר המתבקש מאליו הוא של המפות האנתרופומורפיות, שעל פיהן מצוירים מקומות שונים בהשראת פנים אנושיות, הגוף האנושי, בעלי חיים וחפצים מוכרים. העין מופעלת באמצעות רמזים. פיקסלים קטנים, חסרי משמעות כשלעצמן, נתפשים ברטינה. המוח, אשר עיבוד המידע מהעין הוא תיפקודו המרכזי, מזדרז לחבר אותם לצורות בעלות משמעות, ובראשן פנים אנושיות.

למוח יש נטיה להעדיף לשייך צורות בלתי וודאיות למציאות האנושית. זאת יכולה להיות צורה ידועה מכל תחום שהוא, אך הפנים הם הבחירה המועדפת. תחום זיהוי הפנים הוא אחד החלקים המורכבים והמתקדמים ביותר במוח.

אינספור הפנים האנושיות שהאדם רואה יוצרות, במוח שמפענח אותן, סוג של מהפכה משבשת. במקביל, המהפכות הטכנולוגיות המשבשות שטרם התממשו מחפשות את ביטוין במציאות. החיבור הוא במקום שבו נראות הפנים הרבות ביותר, והוא הרחוב העירוני. חיבור זה נעשה באמצעות ציור הקיר, שהפך במאה ה-21 לז'אנר האמנותי החשוב ביותר.

שוק אזורי בחיפה

שני קווי רכבת חדשים מגיעים עמוסי נוסעים לחיפה כל יום, בדרכם למרכז הארץ: קו אחד מבית שאן, שמביא איתו גם נוסעים מאזור נצרת, שעולים בתחנת עפולה. קו שני מכרמיאל, שמביא איתו נוסעים גם מאזור צפת והגליל העליון, עמק החולה ורמת הגולן.

כל סוחר טוב נוהג להציג את מרכולתו על אם הדרך, כדי שהנוסעים יקנו. הם גם נוהגים לעשות עסקים נוספים באותה הזדמנות. זה סדר העולם מימים ימימה.

לא כך בחיפה. הרכבות חולפות על פניה עמוסות נוסעים, וראש העיר לא מציג שום סחורה לראווה. הנוסעים חולפים מנומנמים ומפוהקים על פני העיר התעשיתית הדוחה והחולה, ומיחלים לרגע שיסיימו לחצות אותה. הם יודעים היטב שאין לו מה להציע להם, אפילו לא שלט "ברוכים הבאים בשערי עירנו".

כך התעלם מהמציאות ראש העיר גם בשנתיים שפעל בחיפה, בהצלחה חסרת תקדים, נמל תעופה בינלאומי צנוע. הוא לא טרח לארגן קו אוטובוס ממרכזית המפרץ, מרחק של פחות מעשר דקות נסיעה, שהיה משמש כשאטל בין תחנת הרכבת לטרמינל.

דוגמא נוספת: אזרחים מקומיים ותיירים רבים נהנים מסיור וקניות בשוק הכרמל בתל אביב ומחנה יהודה בירושלים. שווקים אלה ממוקמים לאורך צירים ארוכים ישרים, עם סמטאות שיוצאות מהן בזווית ישרה לעבר שדרות מקבילות, שמאפשרות את הרחבת השווקים. בשוק תלפיות בשכונת הדר בחיפה עולה התחושה של חוסר התמצאות ומבוכה. השוק בנוי על מדרון תלול, ואין לו מבנים, רחובות, מדרכות ודוכנים מסודרים.

עדיף שגם השוק העירוני בחיפה יהיה ממוקם לאורך ציר מישורי מרכזי ארוך, אשר יתפצלו ממנו צירי רוחב קצרים. המקום המתאים לכך הוא הוא מבנה השוק הסיטונאי הריק ברחוב קיבוץ גלויות, אשר כיום עומד שומם ברחוב ארוך, רחב, ומישורי זה, שריק גם הוא כיום ברובו.

מבנה השוק הסיטונאי נמצא במרחק של כ-200 מטרים בלבד מתחנת הרכבת הראשונה של חיפה, שכיום משמשת כחלק ממוזיאון הרכבת. צירי התנועה של המטרונית, וכביש אבן גבירול המהיר, הם עורקי תנועה ראשיים מקבילים נוספים, במרחק עשרות מטרים בודדים. סביב צירי התנועה המרכזיים האלה, שמרכיבים יחד את דרך המלך שחוצה את העיר חיפה בין דרום לצפון, ניתן לפתח שוק אזורי ללא הגבלה.
בתור התחלה, אפשר להקים במתחם השוק הסיטונאי הנטוש שוק שבועי נודד, כמו שוק רמלוד, אשר יתמקם ברחבה גדולה ומקורה.

תיפרושת הבניה בישובי המגזר הערבי בישראל

ויהי בימי אחשוורושיהו

וַיְהִי בִּימֵי אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ

וַיְהִי בְּיָמִים אֵלֶּה וּבִירוּשָׁלַיִם מוֹלֵךְ אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ,
וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ שַׁרְתִּי.
וְיִתְעַמֵּת אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ עִם פָּרַס וּמַדַּי וְיָכֹל לָהֶם.
וְיָצָא לַטִּיּוּלִים מֵהֹדּוּ וַעַד כּוּשׁ בִּמְטוֹסוֹ הַמַּמְלַכְתִּי,
וְכָל הָעוֹלָם יָרֵא מִמֶּנּוּ.

וִיקַבְּלוּ אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ וְשַׁרְתִּי מַתָּנוֹת
מְלוֹא הַחֹפֶן מֵחֲבֵרִים וּמְלַחֲכֵי פִּנְכָּה,
וְהֵטִיבוּ עִם עֲשִׁירֵי הָאָרֶץ עַד בְּלִי הַכָּרָה,
וְכָל הָעָם שָׁרוּי בְּדַלּוּת אֲיֻמָּה,
מַעֲמַד הַבֵּינַיִם נִכְחַד, וְאֵיכוּת הַסְּבִיבָה כְּפַח הָאַשְׁפָּה.

וְהֶחְלִיט אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ לְבַצֵּר אֶת מַעֲמָדוֹ
בְּתַקְצִיבִים שְׁמֵנִים לָעֵדָה הַחֲרֵדָה,
אֲשֶׁר אֵינָהּ תּוֹרֶמֶת מְאוּמָה לַמְּדִינָה,
לֹא עוֹבֶדֶת וְלֹא מְשָׁרֶתֶת בַּצָּבָא,
אַךְ מְצַיֶּתֶת לַשְּׂרָרָה.

וְהִפְגִּין הָעָם בְּכָל הַמְּדִינָה,
מִקִּרְיַת שְׁמוֹנָה וְעַד טָבָּה,
וְיִצְעֲקוּ הַמַּפְגִּינִים מִפֹּה וְעַד הוֹדָעָה חֲדָשָׁה,
עַד מָתַי נִשְׁתֶּה אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה,
דֵּי לִשְׁחִיתוּת, נִמְאַסְתָּ.

וְיֹאמְרוּ מַנִּי נַפְתָּלִי וְיִגְאָל סַרְנָהּ,
הָבָה וְנוֹצִיא דִּבַּת שַׁרְתִּי רָעָה.
נוֹדִיעַ בַּצִּבּוּר עַד כַּמָּה הִיא רְשָׁעָה,
מִתְעַלֶּלֶת בְּבַעֲלָהּ, מִשְׁתַּלֶּטֶת, וּכְאֶבֶן לִבָּה.

אַךְ הָעָם מֵאֵן לְהִשְׁתַּכְנֵעַ, כִּי אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַדֵּעָה:
אִם הָאִשָּׁה כָּל כָּךְ רָעָה, סִימָן שֶׁבַּעֲלָהּ הוּא נְשָׁמָה.
בַּשַּׁמְפַּנְיָה נַשְׁקֶה אוֹתָהּ, וּלְבַעֲלָהּ נְבִיא אִשָּׁה חֲדָשָׁה.

וִיחַפְּשׂוּ בַּמַּמְלָכָה אַחֲרֵי דְּמוּת רְאוּיָה, וְנִמְצָא כִּי
הַחֲדָשָׁה, הַיְּרַקְרַקָּה, שֶׁמָּה הוּא אֶקוֹלוֹגְיָה.
אֶקוֹלוֹגְיָה עִם הַמֶּלֶךְ תְּנַאי עַל שְׁמָהּ הִתְנְתָה,
וְהוּא הִסְכִּים, אַךְ אוֹתוֹ שָׁכַח בִּמְהֵרָה.

וְיִתְחַתְּנוּ אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ וְאֶקוֹלוֹגְיָה הַנִּפְלָאָה,
אַךְ אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ לֹא יָדַע מְנוּחָה,
כֵּיצַד לָרֶדֶת מֵהָעֵץ שֶׁעָלָיו עָלָה.
יַעַן כִּי גַּם אֵלָיו הִגִּיעָה הַמִּשְׁטָרָה.
וּבְאִישׁוֹן לַיְלָה בִּפְנֵי אֶקוֹלוֹגְיָה בָּכָה.

וְתֹאמַר לוֹ אֶקוֹלוֹגְיָה תִּזְכֹּר אֶת אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּ,
וְתֵן בְּבַקָּשָׁה לְדוֹדִי אֲחִי אָבִי לְיַעֵץ לְךָ.
וְיֹאמַר הַיּוֹעֵץ מֵאֶרֶץ עֵץ: הָבָה וְנִבְנֶה מְדִינָה יְרֻקָּה,
עִם תַּחְבּוּרָה צִבּוּרִית, הִתְחַדְּשׁוּת עִירוֹנִית,
שִׁקּוּם סְבִיבָהּ, אֶנֶרְגְּיָה נְקִיָּה, וְכָךְ הָלְאָה.

אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ נִמְצָא כְּבָר בַּסְּבַךְ לְלֹא מוֹצָא,
כִּי גַּם בְּנוֹ יָאִירָא שִׂחֵק לוֹ בַּנְּשָׁמָה,
וּבְתִקְשֹׁרֶת כִּכֵב בַּעֲלִילוֹת זִמָּה וּמְזִמָּה.
אַךְ בַּשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה, טֶרֶם הוֹדִיעַ עַל פְּרִישָׁה,
הוּא קִבֵּל מִכְתָּב מֵעִיר הַנָּמֵל הַדּוֹעֶכֶת חֵיפָה.

וּבַמִּכְתָּב נֶאֱמַר כִּי יֵשׁ לְהָקִים נָמֵל תְּעוּפָה,
אֲשֶׁר יָבִיא לָעִיר מְלוֹא הַחֹפֶן תַּעֲסוּקָה,
וְגַם יְשַׁפֵּר מְאֹד אֶת אֵיכוּת הַסְּבִיבָה.
וְיַעֲשֶׂה זֹאת הָעֵצָה, וְתָבוֹא לְצִיּוּן הַיְּשׁוּעָה.
כְּמוֹ עַל כַּנְפֵי הַיּוֹנָה.

וּמִינִי אָז מְצַיְּנִים אֶת יוֹם הַנֵּס בְּכָל שָׁנָה
וְחוֹגְגִים בְּחֵיפָה בְּתַהֲלוּכַת עַד-לֹא-יָדַע
שֶׁמְּאַרְגְּנִים הַמּוֹסָדוֹת לְהַשְׂכָּלָה גְּבוֹהָה,
וְשֵׁם הַתַּהֲלוּכָה הוּא אָרְכִי-פָּרְחִי-טוּרָה.

אַחֲרֵי הַתַּהֲלוּכָה יֵשׁ גַּם מְסִבָּה,
וּבַמְּסִבָּה כָּל אִישׁ מִמּוּמוֹ נִרְפָּא.
כּוֹלֵל רֹאשׁ הָעִיר מֵהַכֶּרֶס הַגְּדוֹלָה,
הַדּוֹד הַיּוֹעֵץ מֵרֶגֶל הָעֵץ הָעַתִּיקָה,
וַאֲפִלּוּ אֲנִי מִכַּף רַגְלֵי הַפְּחוּסָה

תפרושת הבניה בישובי המגזר הערבי - תקציר להרצאה במסגרת הכנס השנתי של איגוד המתכננים בישראל בירושלים במרץ 2018

תפרושת הבניה בישובי המגזר הערבי

שם המחבר: אבינועם עמיזן

פעיל סביבה - גיאוגרף. בלוגים: דמות האדם של ארץ הקודש, החצר האחורית של חיפה, avira111@gmail.com

קיימת אנרכיה בתחום התכנון האזורי במדינת ישראל. האנרכיה מתבטאת בהתפשטות בלתי מבוקרת של ישובי המיעוטים, אשר תופשים שטחים טבעיים עצומים. מדינת ישראל מכוסה בכל מקום אפשרי כמעט בישובי מיעוטים בצפיפות. באמצעות תקריבים במפות גוגל אפשר למצוא את שמות הישובים, ואת תפרושת השכונות והבנינים, עד לצורתו של כל בנין. המאפיין המרכזי של הבניה בישובי המיעוטים הוא של בניני מגורים משפחתיים נמוכים, באיכות בניה טובה, שמתפרשים על שטח נרחב, בהתאם לטופוגרפיה, בלי תכנון מוקדם. הם נעדרים לפיכך תשתיות מסודרות, בניה לגובה, אזורי תעשיה, שטחים ירוקים וכדומה. לדוגמא, שטח העיר חיפה לעומת שטח עוספיה ודלית אל כרמל. הישובים הדרוזיים זהים כמעט בשטחם לשטח העיר חיפה. זאת למרות שמספר התושבים בהם הוא כעשירית בלבד מזה של חיפה.

אין מפות רשמיות שבהן מופיעה תפרושת הישובים המלאה במדינת ישראל. תמונת השטח המעורפלת מאפשרת לקבל החלטות בנושא הרחבות בניה על פי ראות העיניים. 

התהליכים בגליל מתרחשים ביתר שאת במרכז, מזרח ודרום הארץ. התנועה הציבורית הרחבה להתחדשות עירונית שקיימת במגזר היהודי, וקוראת לעיבוי השטחים העירוניים באמצעות תכנון ובניה מחודשים, חייבת להתעורר גם בישובי מגזרי המיעוטים. היוזמה צריכה לבוא מתושבי ישובים אלה. הם מי שמסוגלים לטפל בנושא, בזכות כישוריהם והכרתם את מקום מגוריהם. בדרך זאת בלבד הם יוכלו להבטיח את עתידם ואת עתיד המדינה שבה הם חיים. 

במסגרת תנועה כזאת יאוחדו גושי ישובים שמקיימים רצף אורבאני ליחידה אחת, ויוקמו בהם שכונות חדשות על גבי הישנות כחלק מתוכניות התחדשות עירונית, עם אפשרות מגורים לכל מגזרי האוכלוסיה במדינת ישראל. כיום מחיר הקרקע לבניה משפחתית צמודת קרקע במגזר הערבי הוא עדיין נמוך מאד. אין תמריץ לאוכלוסיה להשקיע בהן. בנוסף, הפיקוח על הפרות הבניה הוא רופף ומאפשר בניה גם בשטחים ירוקים.

קיימת, לפיכך, נוסחא בעלת שני עקרונות בלבד לפיתרון נושא הבניה הבלתי מבוקרת בישובי המגזר הערבי: 1. יש לאכוף את חוקי הפיקוח על הבניה, באמצעות בלימת הבניה בשטחים בלתי חוקיים, על מנת שמחירי הקרקע יעלו. 2. במקביל יש להעלות את רמת המודעות של האוכלוסיה ליתרונות תוכניות הפינוי-בינוי, כפיתרון חיוני לבעיות הדיור.

בוועידות ''מוני אקספו'', האירוע הגדול של מרכז השלטון המקומי במרכז הירידים, שנערך בינואר 2017, בלטה בהיעדרה ההתיחסות למגזר הערבי. הפאנל של עמותת "אדם טבע ודין'' בנושא ''תכנון עירוני'' בכנס ''סביבה 2050'' בפברואר 2017 הנחיל אכזבה קשה עוד יותר. גם בכנס זה לא נשמעה אפילו מילה אחת לגבי השתלבויות המגזר הערבי בניסוי החברתי-תכנוני של התמ''א ופינוי-בינוי. באתר ויקיפדיה יש ערך על תופעת הפירבור בישראל. בערך מופיעה רשימת הישובים היהודים שמזוהים עם התופעה, אך אין כלל איזכור לישובי המיעוטים. זאת למרות שישובי המיעוטים הם חלק נכבד מאד מכלל הישובים הפרבריים במדינת ישראל, שהפכה כולה זה מכבר למטרופולין אחד. מלכתחילה נבנו הבנינים במגזרי המיעוטים בקומה אחת, על ידי אבי המשפחה, ובהמשך נוספו קומות, אגפים, ובנינים סמוכים לבני דורות ההמשך. כיוון שלא היה בשעתו תכנון הנדסי ראוי, הוגבלו הבנינים מבחינה הנדסית ל-2-3 קומות בלבד. כיום יש מגמה של בניה חזקה יותר, שאפשר להגיע באמצעותה עד ל 5-6 קומות. 

המשפחה הערבית המודרנית מתגוררת בדירה ברב קומות, ולהמחשה רבי הקומות של קהיר, ביירות או דובאי. נראה כי במגזר הערבי מודעים לחומר הנפץ החברתי שיש בתוכניות ההתחדשות העירונית. הם מבינים שכרוכה בהן גם אכיפה של חוקי התכנון והבניה, אשר במרכזם הריסת בנינים שנבנו שלא כחוק. ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות נערכים למאבק בצווי ההריסה שהוצאו לבתים במגזר. כ-80% מהבניה בכפרים הדרוזיים נעשתה ללא היתרי בניה.

אלה השואפים לדחוס עוד ועוד מבנים באזורי המגורים העירוניים בישראל, או מתנגדים לפיתוח פארק מטרופוליטני, סבורים כנראה כי עירם מוקפת אזורים ירוקים, וכל החפץ בכך יוכל למצוא שטחים טבעיים בשפע במרחק דקות אחדות של נסיעה מביתו. את הארץ השוממה ובעלת המראה הטבעי שאליה הגיעו חלוצי הציונות כיסינו בחלקה הגדול בשכבת בטון ואספלט, בין היתר מתוך הרצון להגיע להישגים טריטוריאלים. בני דודינו, אלה המתגוררים במדינת ישראל וברשות הפלשתינאית, החרו החזיקו אחרינו וכבשו גם הם את הארץ באותה מתכונת של ישובים הפולשים עד בלי די אל שטחים טבעיים. התוצאה היא התנגשות בין שתי מסות שהגיעו זה מכבר לרמתן הקריטית. את השלום לארץ לא יביאו הפוליטיקאים, וגם לא השקעה בנושאי שיתוף פעולה למיניהם. את השלום יכולים להביא הגיאוגרפים ומתכנני העיר והאזור בלבד, אשר ישבו וישרטטו ויתוו את מפת ישובי הארץ ושטחיה הטבעיים על פי הרצוי והראוי ביותר.

מפת דמות האדם של ארץ הקודש

תכונת ההאנשה היא אחת התכונות האופייניות ביותר למין האנושי. ההאנשה, שהיא מתן תכונות ומראה אנושיים לחפצים דוממים ובעלי חיים, רווחת מאד בתרבויות העולם כאמצעי ביטוי. הפופולאריות הרבה של ההאנשה נשענת על היות גוף האדם מוקד תשומת לב מרכזי בחברה האנושית. במסגרת כל האמונות הדתיות הידועות משתמשים בעיקרון זה ברמה היומיומית, אך גם בעולם המודרני נדרש שימוש בהאנשה, לצורך ייעול הקשר בין המכונה לאדם. גוף האדם הוא עולם בזעיר אנפין בו משתקף העולם הגדול מחוץ לו, ולהיפך. ההאנשה נעזרת מאד בתכונת המוח לתפוס גירויים מעורפלים כמוכרים ובעלי משמעות, ובמיוחד בפעילותו הנמרצת בעת זיהוי פנים אנושיות.

מפות מהוות אמצעי רבי השפעה להעברת מסרים באמצעות סמלים תלויי תרבות. מפות עתיקות רבות ייצגו תמצית חזותית של הידע משולבת עם תפיסת העולם של יוצריהן. למרות שהמיפוי המדעי המודרני נעזר באמצעי מדידה משוכללים, גם מפות מדויקות מייצגות נקודת מבט פרשנית ומגמתית. במקביל, קיים שיתוף פעולה היסטורי בין אנשי הרפואה לאמנים לצורך המחשת האנטומיה באמצעים הגראפיים ובסגנונות האמנותיים המתקדמים ביותר, גם על חשבון התיאור המדעי הטהור.

מפות מואנשות, בהן מתוארים פני השטח כדמות אנוש, קיימות משחר ההסטוריה. המפות המואנשות מציעות השתקפות של זהות אישית וקולקטיבית של גוף האדם. מפות אלה נוצרה בתהליך הולדה ממושך. פני הנוף אינם בדיוק כתווי דמות האדם. נדרש תהליך שינוי צורה מורכב לצורך הפיכת הגיאוגרפיה לדיוקן אנושי. אך הדבר אפשרי כיוון שקיים דיאלוג מתמיד בין האדם לנוף, כתהליך דינאמי מזכך וכדימוי בפעולה.

המפות המואנשות המוקדמות הן מפות הכוכבים המזוהות עם היקום כולו, ומפות העולם המיושב של העת העתיקה וימי הביניים. מהן התפתחו בהדרגה בעת החדשה מפות מואנשות של ארצות ויבשות, אשר מבוססות על זיהוי דימיוני של פני השטח עם פני וגוף האדם. אטלסים של מפות אלה זכו להצלחה רבה עד למאה העשרים. בימינו, קריקטורות פוליטיות מעוצבות לעיתים כמפות מואנשות, והן כלי גיאופוליטי חשוב.

המושג 'צלם אלוהים' הוא רב חשיבות ביהדות, אך דמות האדם אינה נקשרת בו לארץ ישראל. זאת למרות שבתנ''ך כתוב כי האלוהים, עם ישראל, וארץ ישראל, הם ישות אחת. הגדרה זאת חרצה את גורל העם היהודי, כי בניגוד למוחשיות הברורה של העם והחוקים, גבולות הארץ נותרו עמומים ובלתי מוגדרים.

מפת ארץ הקודש כדמות האדם, שאותה יצר אבינועם עמיזן, היא תיאור מהפכני של הגיאוגרפיה של ארץ ישראל השלמה. המפה היא תוצאה של מחקר בזמן ובמרחב, הגוף והנפש. צורת האדם כוללת את חבלי הארץ בין נהר הירדן לים התיכון כפני אנוש, רמת הנגב כצוואר, וחצי האי סיני כטורסו. הרי אדום כשיער, והרי הלבנון כקרני מלאך, משלימים את התמונה.

בתהליך יצירת המפה נבחנו פני הנוף בתצלומים ומפות רבים בהתאמתם לדמויות אנושיות, אנטומיות ואמנותיות. רמת המתאם בין חבלי הארץ לגוף האדם עולה לאין שיעור על זאת הקיימת בכל מפה אנתרופומורפית אחרת. זאת רמת מתאם הקוראת לבחינה מדעית של הקשר, כמציאות פיזית בעלת תבליט יחודי, שחורט בנפש ומרומם אותה.

מדוע לא יוקמו נמלי תעופה משלימי נתב''ג ברמת דויד או בנבטים

המועצה הארצית לתכנון ובניה קבעה, בדיון שנערך בתאריך 7.11.2017, כי היא תשוב ותבחן את החלופות להקמת שדה תעופה משלים לנתב''ג, לאחר שיוכן תסקיר השפעה על הסביבה. 

בדו"ח שהוגש למועצה במסגרת הדיון נקבע כי העדיפות הראשונה להקמת נמל תעופה בינלאומי נוסף היא ברמת דויד, והעדיפות השנייה היא בנבטים. בשני המקומות נמצאים כיום בסיסים של חיל האוויר. 

‏‎תושבי עמק יזרעאל שמתנגדים להקמת השדה ברמת דויד אמרו, כי המקום המתאים הוא נבטים. נציג משרד הביטחון טען כי בנבטים צה"ל יידרש להזיז תשתיות רבות, בהן הושקעו מיליארדים רק לאחרונה.

אין סיכוי שיוקמו נמלי תעופה משלימי נתב''ג לא ברמת דויד ולא בנבטים. הסיבה האמיתית לחוסר האפשרות להקמת השדות הבינלאומיים בשני מקומות אלה נסתרת מהציבור, וכנראה גם מהמועצה הארצית לתכנון ובניה והרשות לתעופה אזרחית:

מדוע לא יוקם נמל תעופה אזרחי ברמת דויד?

רמת דויד סמוכה לצומת הדרכים שחוצות את ארץ ישראל בין צפון-דרום ומזרח-מערב, אזור שקרוי 'מגידו' על שם הישוב שחלש עליו בעת העתיקה. באזור זה התרחשו, משחר ההיסטוריה ועד ימינו, קרבות אסטרטגיים שקבעו מי ישלוט בארץ ישראל. מגידו נקראת בכתבי הנצרות בשם 'ארמגדון', והיא מתוארת בהם כמקום שבו יתרחש באחרית הימים הקרב המכריע בין גוג ומגוג. קיים מכשול פסיכולוגי בפני הפיכת המקום שמזוהה עם המלחמות לקומפלקס אזרחי עצום. השדה מיועד גם לתיירות נוצרית, וקשה להניח כי תיירים נוצרים ירצו לטוס לארמגדון.

מדוע לא יוקם נמל תעופה אזרחי בנבטים?

בשדה התעופה הצבאי בנבטים פועלת טייסת מטוסי F-35, ומספר המטוסים מסוג זה ילך ויגדל בשנים הבאות, כי מטוס חדיש זה מתוכנן לפעול למשך עשרות שנים רבות. הרעש של מנוע מטוס F-35 הוא עד פי ארבעה חזק יותר מאשר של מנוע מטוס F-16, שגם העוצמה שלו היא חזקה מאד. קיימים מאמרים רבים בנושא זה. חלק משמעותי של פעילות השיגרה של מטוסי קרב היא מעל השדה שבו הם חונים. הרעש שמפיקים מטוסי F-35 הוא כה חזק, עד שלא מתאפשרת כלל פעילות אזרחית בטווח של קילומטרים אחדים ממנו.

בשני שדות תעופה צבאיים אלה קיימים מכשולים משמעותיים נוספים שמונעים הקמת נמל תעופה אזרחי. 
חיפה היא, לפיכך, החלופה האפשרית היחידה לשמש כמשלים נתב''ג, לאו דווקא תחת התכנון המוצהר, אלא מתוך חוסר ברירה. 
זאת גם לאור העובדה שהשדה המשלים לנתב''ג יצטרך, על פי התוכניות המעודכנות, לשמש למטוסים צרי גוף בלבד, בעלי טווח נסיעה של עד 6 שעות, אשר הם כ-90 אחוזים מנפח התעבורה האוירית בנתב''ג כיום. מטוסים אלה דורשים מסלולי המראה ונחיתה באורך של כ-2000 עד 2500 מטרים בלבד, ובחיפה ניתן בקלות להאריך את המסלולים עבורם.

בואינג 737 בצבעים ססגוניים מתקרב לנחיתה במסלול ליד הים

תרשים סכימתי לסינרגיה בין נמל אוירי לנמל ימי

אין מפות רשמיות שבהן מופיעה תפרושת הישובים המלאה במדינת ישראל, ואין זה סוד כי קיימת אנרכיה בתחום התכנון האזורי. המדינה מכוסה בכל מקום בישובים עירוניים ועירוניים למחצה, והיא הפכה זה מכבר למטרופולין אחד גדול, שבו קיימת התנגשות בין מסות אורבאניות. תמונת השטח המעורפלת מאפשרת לקבל החלטות בנושא תכנון, כולל החלטות מופשטות, מתוך הנחה כלשהיא שהם יתקבלו על רקע זה. התכנון האזורי הלקוי, בשילוב אינספור הפרות הבניה, הוא האיום האסטרטגי הגדול ביותר על מדינת ישראל. האמפיתאטרון הטבעי של מפרץ חיפה קורא לאתגר של עיצוב מופתי של פני הנוף, בראיה המרחבית הכללית, שבמרכזה הצורך בנמל תעופה בינלאומי במפרץ, אשר ישמש גם כמנוף מרכזי לתכנון אורבאני של כל צפון הארץ.

העיר העתיקה בירושלים ומפרץ חיפה

על רקע ארוע הטרור בהר הבית ברצוני לשתף את רשמיי ומסקנותיי על המקום כמדריך טיולים, גיאוגרף, וצייר מפות. טילתי פעמים רבות בעיר העתיקה כשאני מנסה להבין את סוד המבנה שלה, אשר מבליט את קדושתה. הגעתי למסקנה כי, בדומה לחיפה, לעיר העתיקה יש צורה של אמפיתיטרון טבעי, אשר הר הבית הוא הבמה הנישאת בתחתיתו. ארבעת הרובעים, וכל הדרכים, נפרשים כמניפה, או כמושבים באיצטדיון. הם מהוים בדרך זאת את הרקע המכין למקום הקדוש. מי שמגיע אל הר הבית יורד אליו, ומי שחוזר מטפס במעלה לעבר שער יפו. למאמץ הרוחני מתלווה מאמץ פיזי הולם. מי שמבקר במנהרות הכותל יודע כי בימי קדם היה גשר אשר חיבר מעל הואדי שהפריד בין העיר ירושלים המיושבת להר הבית, שהיה מתחם נפרד. הגשר נהרס, הואדי התמלא בשרידי מבנים, ועליהם נבנתה העיר העתיקה. על המורד שנותר מעונינים כיום פרנסי העיר להתגבר באמצעות מערכות היסעים חדישות כמו מעלית ורכבל. נשאלת השאלה האם לא יפגום הדבר באופיו הרוחני של המקום.

פינוי-בינוי במגזר הערבי

לפני זמן מה התארח חבר הכנסת סוויד מחד''ש במוזיאון לאדריכלות בחיפה, והעניק הרצאה אודות הפרות הבניה במגזר הערבי. חה''כ ד''ר סוויד הוא אחד מהבקיאים בנושא, במסגרת בפעילותו הציבורית הרבה, והרצאתו לוותה במפות וטבלאות. הוא שם את הדגש על היעדר תוכניות מתאר לישובי המגזר, אשר גורמת לפלישה בלתי מבוקרת לשטחים ירוקים.

בסוף ההרצאה הוא נשאל לגבי הפוטנציאל של תוכניות פינוי-בינוי במגזר הערבי. חה''כ סוויד אמר שהוא מאמין ותומך בתוכניות הפינוי-בינוי, שלהן קרא בשם ''התחדשות עירונית'', אך כיוון שכיום מחיר הקרקע לבניה משפחתית צמודת קרקע במגזר הערבי הוא עדיין נמוך מאד, אין עדיין לדעתו תמריץ לאוכלוסיה להשקיע בהן.

קיימת, לפיכך, נוסחא בעלת שני עקרונות בלבד לפיתרון נושא הבניה הבלתי מבוקרת בישובי המגזר הערבי: 

1. יש לאכוף את חוקי הפיקוח על הבניה, באמצעות בלימת הבניה בשטחים בלתי חוקיים, על מנת שמחירי הקרקע יעלו.

2. במקביל יש להעלות את רמת המודעות של האוכלוסיה ליתרונות תוכניות הפינוי-בינוי, כפיתרון חיוני לבעיות הדיור. 

לאוכלוסיה במגזר הערבי יש את כל האמצעים להתמודדות עצמאית מול הנושא המורכב.
המערכת החברתית, היכולות הפיננסיות, הכישורים המקצועיים, ועוד, הם כולם מתאימים לכך.

שדה תעופה חיפה ובנימין זאב הרצל

המבנה של מטרופולין חיפה הוא של אמפיתיאטרון טבעי. היציעים הם הרי הגליל והכרמל והמגרש במרכז הוא עמק זבולון, עם נחל הקישון במרכזו. תכנון המטרופולין חיב להיות מבוסס על עיקרון זה: נמל תעופה ישמש אטרקציה מרכזית, שתבסס את העיקרון הטופוגרפי של האמפיתאטרון הטבעי. זה אינו חלום אלא כורח המציאות.

רמת דויד בוודאי שאינו המקום המתאים, כי מתבקש שסביב שדה כזה תקום גם קרית שדה תעופה מפותחת, ובחיפה יש את התשתית המתאימה. צריך לשלב את הקמת פיתוח השדה והקריה עם פינוי הדרגתי של כלל המתקנים הפטרוכימיים במפרץ, שהם חבית חומר נפץ בריאותית, בטיחותית, בטחונית וכלכלית. לאחר הארכה הדרגתית של השדה, בגודלו המקסימלי, על כמחצית מהשטח שמיועד לנמל המפרץ, הוא יהיה מסוגל להיות חלופה לנתב''ג, עם שני מסלולים באורך יותר מ-3 ק''מ, עד קצה המדף היבשתי.

המבנה הטופוגרפי של מטרופולין חיפה יוצר הפרדה בין אזורי מגורים שונים, שאינה קיימת בצורה כה ברורה במטרופולינים אחרים, ולדוגמא תל אביב, שבה גבולות השכונות הם מטושטשים. בתל אביב יש כיכר מרכזית, כיכר רבין, שבה עשויים להתרכז כמיליון בני אדם. האם מישהו שאל את השאלה היכן אפשר להקים כיכר כזאת בחיפה. התשובה היא ברורה: בלב המטרופולין, שהוא האזור שבו ממוקמים כיום בתי הזיקוק. אלא שבמקום מגדלי מגורים ומסחר מתנוססות במקום זה ארובות מזהמות. 

המשוואה היא: ''פינוי המפעלים הפטרוכימיים והקמת שדה תעופה בינלאומי גדול הם המפתח לקידמה במפרץ חיפה''.

את השטח הימי שמיועד לשדה התעופה במפרץ מייבשים ממילא עבור נמל המפרץ, שחיבים להתאים אותו לצרכי השדה, באמצעות שילוב בין שובר הגלים, שהוא ההוצאה העיקרית בהקמת נמל ימי, עם מסלול למטוסים. 

רוב הסוגיות הבטיחותיות והאקולוגיות בנושא המטוסים הגדולים נפתרות בזכות זאת שהטיסות יתבצעו מעל לים, וגם התנועה על המסלולים תהיה, ככל שהמסלולים יתארכו, בשטח שבתוך הים. 

שדה התעופה של סינגפור תורם כ-20% לתל''ג של עיר הנמל הזאת, שבה נמצא הנמל הימי הגדול בעולם!

בנימין זאב הרצל לא חזה את מדינת היהודים בלבד. הוא חזה גם כי חיפה תהיה המפותחת בערי המדינה, את המצאת המטוס ועידן המלחמות שהוא יביא. הוא קבע כי מדינת היהודים, כמו המטוס, תהיה מיוסדת על עיקרון התנועה. בלא תנועה  היא תיקרוס חיש קל. מי שמנסה לשלול ממטרופולין חיפה את התנועה המתמדת שהעיר האוירית יוצרת, מתגלח על הזקן של הרצל.

תמ''א ופינוי-בינוי במגזר הערבי

ציפיות, חרדות, חוסר הבנה ולא מעט יצרים מתערבבים בשיקול הדעת של הדיירים המעורבים בפרויקטים של תמ"א 38. התוצאה: טעויות, עיכובים, סכסוכים והוצאות גבוהות מדי. במגזין דהמרקר מפרסמים 10 טיפים שיכולים לחסוך הוצאות מיותרות והמון עצבים. הרשימה היא פרי הניסיון הרב שהצטבר בנושא, שבא לידי ביטוי  במסגרת  חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית.

בוועידת ''מוני אקספו'', האירוע הגדול של מרכז השלטון המקומי במרכז הירידים, שנערך בינואר 2017, בלטה בהיעדרה ההתיחסות למגזר הערבי. נושאי השתלבות ישובי המגזר ברצף האורבאני שנקרא מדינת ישראל, הבניה הבלתי חוקית, ובעיקר שיתופם בניסוי החברתי-תכנוני של הפינוי-בינוי ותמ''א, כלל לא עלו על הפרק.

מפעל התמ''א והפינוי-בינוי זכה גם לכינוי ''המסכסך הלאומי''. זאת כי הפך את רוב תושבי המדינה לספסרי נדל''ן גלותיים. הרחבת המעגל באמצעות שיתופם של אזרחי מגזרי המיעוטים עשויה לתרום תובנות רבות.

לאור זאת, הפאנל של עמותת "אדם טבע ודין'' בנושא ''תכנון עירוני'' בכנס ''סביבה 2050'' בפברואר 2017 הנחיל אכזבה קשה עוד יותר. 

גם בכנס זה, שהתקיים במלון הילטון בתל אביב, לא נשמעה אפילו מילה אחת לגבי השתלבויות המגזר הערבי בניסוי החברתי-תכנוני של התמ''א ופינוי-בינוי. להיפך, אחת המשתתפות, דר מנאל תותרי מאוניברסיטת בר אילן, הרחיבה את היריעה לגבי ההשתלבות האינטנסיבית של בני המגזר הערבי מהמעמד הבינוני בערים יהודיות. הם נפלטו מישובי מוצאם כתוצאה ממצוקת הדיור הקשה, ועברו להתגורר בערי פיתוח יהודיות, לשעבר, כמו עפולה, כרמיאל ונצרת עילית. כתוצאה מכך נוצרו צרכים לגיטימיים רבים בתחומי חינוך ודת, אשר אוכלוסיה משכילה זאת מפעילה קבוצות לחץ למטרת השגתם. בשיחה קצרה עם הד''ר בסיום הפאנל התברר כי היא אינה מודעת להיקף השטחים העצום והבניה בצפיפות נמוכה של ישובי המגזר הערבי. לדעתה הפיתרון למצוקת הדיור בהם הוא הרחבת השטח המוניציפלי.

באתר ויקיפדיה יש ערך על תופעת הפירבור בישראל. בערך מופיעה רשימת הישובים היהודים שמזוהים עם התופעה, אך אין כלל איזכור לישובי המיעוטים. זאת למרות שישובי המיעוטים הם חלק נכבד מאד מכלל הישובים הפרבריים במדינת ישראל, שהפכה כולה זה מכבר למטרופולין אחד. זאת אחת השאלות התמוהות ביותר: כיצד הצניעו הממשלה, התקשורת, והאקדמיה, את היקף התופעה של היווצרות רצפים אורבאניים כה משמעותיים.

התרבות האנושית התחילה בשעה שנופי הטבע הפכו להיות מעשה ידי האדם. התנועה הציבורית הרחבה להתחדשות עירונית שקיימת במגזר היהודי, וקוראת לעיבוי השטחים העירוניים באמצעות תכנון ובניה מחודשים, חייבת להתעורר גם בישובי מגזרי המיעוטים. היוזמה צריכה לבוא מתושבי ישובים אלה. הם מי שמסוגלים לטפל בנושא, בזכות כישוריהם והכרתם את מקום מגוריהם.

מלכתחילה נבנו הבנינים במגזרי המיעוטים בקומה אחת, על ידי אבי המשפחה, ובהמשך נוספו קומות, אגפים, ובנינים סמוכים לבני דורות ההמשך. כיוון שלא היה בשעתו תכנון הנדסי ראוי, הוגבלו הבנינים מבחינה הנדסית ל-2-3 קומות בלבד. כיום יש מגמה של בניה חזקה יותר, שאפשר להגיע באמצעותה עד ל 5-6 קומות. 

כאשר הבנין מוכן לכך מראש, אפשר להגביה אותו עוד ועוד מדור לדור. בני משפחה מורחבת אחת מסוגלים לגור בבנינים רבי קומות. במגזר היהודי שעובר לרבי קומות יש משפחות רב דוריות שמתרכזות במגדל או מתחם אחד. המשפחה הערבית המודרנית מתגוררת בדירה ברב קומות, ולהמחשה רבי הקומות של קהיר, ביירות או דובאי. התפישה המסורתית פסה מן העולם, עם מגמות של ירידה בתוחלת הילודה, ומעבר למשפחות בודדו של שני בני זוג משכילים שעובדים והם בעלי קריירה. 

נראה כי במגזר הערבי מודעים לחומר הנפץ החברתי שיש בתוכניות ההתחדשות העירונית. הם מבינים שכרוכה בהן גם אכיפה של חוקי התכנון והבניה, אשר במרכזם הריסת בנינים שנבנו שלא כחוק.

ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות נערכים למאבק בצווי ההריסה שהוצאו לבתים במגזר. כ-80% מהבניה בכפרים הדרוזיים נעשתה ללא היתרי בניה. זאת בשל תוכניות מתאר שלא אושרו, ומונחות על שולחנות הוועדות זה שנים רבות. בדלית אל כרמל כ-4,200 מבנים מתוך 5,200 נבנו ללא היתר ובעוספיה כ-2,000 מבנים. לשלושה מהם הוצאו צווי הריסה, ועליהם בלבד קם המאבק הנוכחי.

כנס חיפה למנהיגות - הפאנל הראשון: ''מנהיגות וביטחון''

חברי הפאנל ''מנהיגות וביטחון'' בכנס חיפה למנהיגות 2017 היו רובם ככולם בעלי דרגת אלוף, שדנו במנהיגות צבאית, שהיא בעיקר התגלותו של המפקד האמיתי בשעת מבחן.

המנהיגות הצבאית, בכל מקרה, מתאפיינת בעיקר בציות לפקודות ובעמידה במשימות. לא המפקד ולא החיילים שואלים, אלא במידה של ספק ברור ביותר, לגבי נכונות ההחלטה שעל פיה הם נשלחו לקרב.

לכן ספרי ההיסטוריה הצבאית מלאים בתיאורי קרבות מפוארים שבהם נהרגו המוני חיילים, כתוצאה מהחלטות שגויות של מפקדיהם ומנהיגיהם במטכ''ל.

כיצד ניתן למנוע את תגובת השרשרת, שלפיה מנהיגות פוליטית כושלת מטפחת מנהיגות צבאית רופסת?

דווקא בצה''ל, בשעת משבר קשה, מצאו לדעתי פיתרון, שהייתי חלק ממנו.

לאחר מלחמת יום הכיפורים היו חסרים בצה''ל חיילים במקצועות השדה והקרב. לפני המלחמה היה עודף בחיילים אלה, וביניהם רבים שנשרו בשלב מתקדם מקורסי צה''ל היוקרתיים ביותר. הם שירתו בקריה בתפקידים שונים וקובצו, יחד עם חיילים נוספים שהתאימו מבחינת הפרופיל, ליחידת מילואים קטנה שעסקה בתפקידי שדה מורכבים, שהיו הגרעין של המשימות שבהם מתאפיין הצבא של המאה ה-21. 

חיילים אלה הכירו היטב את התנהלות המטה הצבאי על בוריה, ואת מקבלי ההחלטות בצבא באופן אישי. הם ידעו שכל מה שהם עושים עלול להיות תוצאה של משגים אנושיים, וכי ''חוק מרפי'' הוא השולט. היתה להם גם הזדמנות, מצד שני, לתקן את המשגים האישיים שגרמו לכך שהם לא השתלבו בסופו של דבר ביחידות המובחרות שבהן התחילו את דרכם.

גם כיום, לדעתי, צריך לנהוג בדרך זאת. כל חיל בקריה צריך לדעת שתפקידו בשירות סדיר הוא תחילת הדרך, ובמילואים הוא ישרת ביחידה קרבית, שבה הוא יוכל להפנים בשטח את המסקנות שהסיק מהכרותו את הצמרת הצבאית -בטחונית.

עיקר הדיון בפאנל עסק במשפט אלאור עזריה, והמשתתפים נתפסו לדיבורים ''גבוהים'' אודות נורמות, הרגלים, תדריכים וכדומה. נושא ''חוק מרפי'', שלפיו כל מה שעלול להתרחש שלא על פי התוכנית סופו שיתרחש, לא הגיע לדל שפתיהם. 

על פי ''חוק מרפי'' מן הראוי היה שלא להעמיד לדין את אלאור עזריה, אלא לתת לו את הגיבוי המלא, שמגיע לו בכבוד. עזריה, כחיל ותיק, פעל על פי החשיבה שאם יש משהו שעלול להתרחש שלא כשורה, סופו שיתרחש, ולכן ירה במחבל. 

השופטים, בצרוף מקרים שאופיני לסכסוך הישראלי-ערבי, גם פעלו בהשראת ''חוק מרפי''. הם שפטו בהשראת ההחלטה על גינוי ההתנחלויות בעצרת הביטחון שהתקבלה ימים אחדים קודם לכן.

להלן קישור לתוכנית הכנס המלאה.

http://haifa-leadership.co.il/program.pdf

משה כחלון בכנס חיפה למנהיגות 2017

הפאנל הראשון ביום השני בכנס חיפה למנהיגות עסק בנושא ''מנהיגות ויזמות עסקית''. הפאנל נפתח בראיון עיתונאי עם שר האוצר משה כחלון.

עליתו של כחלון בסולם הפוליטי היא מטאורית. אין גם ספק, כמעט, שהוא יהיה ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל, ויעשה זאת היטב, יחד עם הקבוצה האיכותית שגיבש. המבחן הקשה שעומד לפניו, מלבד בתחום האוצר, הוא בנושא שינוי פני מטרופולין חיפה, שבו הוא מעורה.

במסגרת הראיון גילה כחלון חוש הומור משובח:

לשאלה: ''האם תהיה מוכן לעיסקה בנוסח ביבי-מוזס''? הוא ענה: ''חשתי נעלב כשהפרשה התפרסמה, כי אף עיתונאי לא פנה אלי עד היום בהצעה לשיתוף פעולה''.

לשאלה: ''האם היית מוכן לקבל מתנות כשר בממשלה''? הוא ענה: ''מה, אני בחתונה שאני צריך לקבל מתנות''?!

לשאלה: ''האם מנחם בגין היה מוכן לקבל סיגרים''? הוא ענה: ''בגין היה שואל 'מה זה סיגר?'''

תשובות הומוריסטיות היו לו גם לשאלות רבות נוספות.

חוש ההומור הוא אחת מהתכונות החשובות ששר אוצר חיב להיות ניחן בהן, כיוון שהשילוב בין הומור ועסקים הוא חיוני להצלחה עיסקית.

כחלון חיב להבין כי המשוואה לפיתוח מטרופולין חיפה היא פינוי המפעלים הפטרוכימיים והקמת נמל תעופה בינלאומי במקומם. במטרופולין חיפה מתגוררים כמיליון תושבים. באזור יש אתרי תיירות רבים ואוכלוסיה משכילה, אך בדור האחרון חלה בו נסיגה כלכלית-חברתית משמעותית. הסיבה היא שלא מוסיפים אליו תעשיות ושירותים מתקדמים אלא להיפך, מחזקים באמצעות רגולציה את הקיים, שהוא המפעלים הפטרוכימיים במפרץ. הצורך בפינוי הדרגתי, אך מלא, של המפעלים הפטרוכימיים מהמפרץ, נבלע בויכוח אודות ממצאי הזיהום. הבעיה העיקרית של מטרופולין חיפה היא חוסר היכולת שלו להתפתח באופן כללי. זאת מחמת המחסור החמור בשטחים לבניה בגלל המפעלים האלה.

שדות תעופה הם העוגן למודל ''העיר האוירית'' של פיתוח כלכלי, שמעצב מיקום עסקים ופיתוח עירוני במאה ה-21 באופן דומה לזה ש''הערים הימיות'' עשו בעבר. מחקרים רבים מאשרים כי שירות תעופה טוב הוא מרכיב חשוב בהתפתחות כלכלה עירונית, וכי שדות תעופה הם מההשקעות הגדולות ביותר שעיר או איזור יכולים לעשות. שדות תעופה משפיעים על הצמיחה והפיתוח של ערים ואזורים בתחומים רבים. קיים קשר בין מספר הנוסעים בנמלי התעופה לבין צמיחת התעסוקה באיזורם. 10% צמיחה בתנועת הנוסעים בשדה תעופה מייצרים 1% צמיחה בתעסוקה. חשוב מכך הוא כי נמלי תעופה, ושירותים לחברות תעופה, קשורים באופן הדוק למאפיינים של כלכלה פוסט תעשייתית מבוססת ידע. מספר הטיסות ומספר הנוסעים נמצאים בהקבלה לאחוז בוגרי האוניברסיטאות באיזור, החלק של כוח העבודה המבוסס ידע, משרות מקצועיות ויצירתיות, ובפרט ריכוז תעשיות ההייטק. זה לא גודל העיר כשלעצמו אשר קובע, אלא סף גודל מינימלי שמסייע לעיר להקים שדה תעופה, ובכך יוצר רמות גבוהות יותר של הון אנושי. הייטק, תיירות ומלונאות, בידור, מסחר, כנסים, משרדים ועוד, מושפעים כולם מענף התעופה.

בתוך 20 השנים הבאות יוכפל מספר מטוסי הנוסעים. מדינות רבות בעולם ערות למשמעויות של הצמיחה הזאת, ודואגות לפיתוח תשתיות מתאימות בתחום נמלי התעופה. הטכנולוגיה תמיד מקדימה תמיד את התשתית. מטוסים רבים יותר יוצרים את הצורך בנמלי תעופה חדשים, ולא להיפך. תהליך בנית התשתית נמשך זמן רב, ולא תמיד עונה על הצרכים.

מי שהצליחו לנבא את ההתרחבות חסרת התקדים של ענף התעופה והקימו תשתיות מתאימות, זכו לשגשוג כלכלי חסר תקדים. הדוגמא הבולטת ביותר היא דובאי, שנמל התעופה שלה הוא כיום הגדול ביותר בעולם מבחינת נפח הנוסעים. מנסיכות נפט נידחת לפני דור אחד הפכה דובאי למרכז עולמי, ומיליוני תיירים ואנשי עסקים מגיעים אליה מידי שנה.

ההצבעה במועצת הביטחון נגד ההתנחלויות מנקודת המבט של האזרח בישראל

דן מרגלית, בתכנית הבוקר בערוץ 2, אמר שני דברים חכמים:

א. לא משנה עד כמה ההחלטה באו''ם היתה גרועה לישראל, מי שאשם בה הוא בנימין נתניהו, והמהלכים שהוביל בעמונה וחוק ההסדרה הם שגרמו לה.

ב. הטעות הקשה עוד יותר של נתניהו היא שהוא פצח במדיניות חרמות בעקבות ההחלטה, נגד כל העולם. חרם זה משהו שאנחנו מכירים נגדנו.

אני מבקש להוסיף היבט נוסף, שלדעתי התקשורת ובעלי הדעה יתעלמו ממנו בלהט הויכוח, והוא ההשפעה של ההחלטה בגנות ההתנחלויות על הפוליטיקה הפנימית במדינת ישראל, ועל כל אזרח באשר הוא.

ההחלטה על גינוי ההתנחלויות נוגעת בעיצבי הויכוח הפנימי במדינת ישראל אודות הקצאת משאבים לתכנון אזורי. ההתנחלויות זכו למשאבים מוגברים על חשבון יתר אזורי הארץ, ומזה שנים רבות שחלקים נרחבים בציבור מתנגד לכך. יותר מכך, מדיניות ההתנחלויות הבלתי מבוקרת תרמה רבות לכיאוס הכללי בחחום זה.

כאשר התקבלה באו''ם החלטה דומה, בראשית שנות ה-1980, היתה בארץ תחושה של התגיסות כללית למען שמירת הזכויות של מדינת ישראל ביהודה ושומרון. החל ממלחמת לבנון, ועד לימים אלה, אפשר להבין את כל הדינמיקה הפוליטית במדינה על רקע הרצון לשמור על איזון סביר בין זכותנו להתישב בשטחים, לבין הרצון שזכות זאת לא תבוא על חשבון פיתוח יתר אזורי הארץ.

ממשלות הליכוד נקטו, כמו שהלך והתבהר במהלך השנים, במדיניות הפוכה לרצון הציבור. כל חלקי הארץ הפכו לאבן שואבת עבור חיזוק השטחים. תושבי הישובים מלפני שנת 1967 חשים שהם אלה שצריכים לספק את המשאבים החומריים והנפשיים לממשלת ישראל ולתושבי השטחים, למרות גחמותיהם.

בפרט בולט הדבר במטרופולין חיפה, שנפל קורבן למדיניות תכנון הזויה שמקדשת רגולציה של תעשיה פטרוכימית ונמל מפרץ מיותרים לחלוטין שיביאו לדעיכת האזור.

למה מצפה ממשלת ישראל? שתושבי מטרופולין חיפה יסכימו לכך שהם יגיעו למצב של ''אין ברירה'', שיראו שהממשלה מוליכה אותם לעתיד שחור ובאותה עת הם יתמכו בה על מדיניותה בשטחים?

הממשלה נאחזה כל השנים בדיבורים גבוהים על ההצלחה שלה בתחום מדיניות החוץ של מדינת ישראל כדי לטייח על הכישלונות בתחום מדיניות הפנים. הפוליטיקה הגבוהה חזרה כעת כבומרנג, ומרעידה את אמות הסיפים בכל בית בישראל.

אין על מה להתפלא מהצבעת ההימנעות של ארה''ב. לאור הירידה במחירי הנפט, ובפרט לאור פתיחתה לאחרונה של תעלת פנמה המורחבת ששואבת את תנועת הספנות מתעלת סואץ, איבדה ישראל את חשיבותה כבעלת ברית אסטרטגית.

ישובי לב הגליל העליון

ישובי לב הגליל העליון

בתצלום נראים ישובי לב הגליל העליון, בין מירון במזרח לכפר ורדים במערב, עם פקיעין במרכז. התצלום מפריך את התפישה הקיימת כאילו הגליל העליון הוא אזור נידח ובלתי מיושב. לב הגליל העליון מאוכלס בצפיפות, ברובו על ידי ישובים פרבריים של מגזרי המיעוטים. הישובים המרכזיים בתצלום מתפרשים בשתי רצועות בכיוון צפון-דרום, שמקיימות בתוכן רצף אורבאני. משמעות הרצף האורבאני היא של רצף בנינים שמחבר בין הישובים השונים, בדומה לרצף שקיים לדוגמא בגוש דן בין רמת גן לגבעתיים.

בשולי השטח הבנוי, שמאופין בנקודות אפורות צפופות, יש גם שטחים בצבע חום בהיר, שאינם נראים היטב בתצלום של כל ישובי הגליל העליון, שמופיע במסגרת מימין. בלב הגליל העליון יש עדיין שטחים חקלאיים רבים בשולי הישובים, של שדות וטראסות. שטחים אלה נכבשים על ידי ההתישבות הפרברית, על פי הדפוסים שקיימים במושבים ובקיבוצים, אם כי באורח פחות מתוכנן. רוב השדות שעליהן נבנים בתי מגורים שייכים למשפחות שהשדות בבעלותן, והתפשטות הבניה מבנין בודד לקבוצת בנינים, וממנה לשכונת מגורים, נעשית על בסיס חמולתי.

רצועות ישובי המיעוטים הן:

פסוטה, חורפיש, בית ג'ן

מעלות תרשיחא, יאנוח ג'ת, פקיעין, כיסרא סומיע
בישובים אלה, כמו ביתר ישובי המיעוטים בגליל העליון והתחתון, אין כמעט מקומות עבודה, וגם החקלאות הפכה להיות משנית. במציאות של דרכי התחבורה המהירות והמרחקים הקצרים, יחד עם היצע זול של קרקעות לבניה, בהיתר או בלי היתר, עדיף לבנות במקום מרוחק מעט ממרכזי התעסוקה, לנסוע אליהם ברכב פרטי הלוך וחזור מידי יום, ולנהל אורח חיים כפרי-פרברי.

השטחים הירוקים שבין רצועות הישובים הם של רכסי הרים וואדיות שבהם הבניה היא בלתי אפשרית. עם זאת, גם באזורים אלה נסללו כבישים מודרניים, אשר לאורכם מתפתחות רצועות בניה. המרחקים בקו אוירי בין הישובים שביניהם נסללו הכבישים הם בדרך כלל מאות מטרים אחדים, כך שסביר להניח שבמהלך השנים הקרובות יהפכו גם הם לגוש אורבאני אחד. 

בין ישובי המיעוטים הוקמו ישובים קהילתיים יהודים אחדים, שגם הם ישובים פרבריים לכל דבר, שהגדול בהם הוא כפר ורדים. צפונית מזרחית לו נמצאים הישובים הקהילתיים חוסן וצוריאל. יחד הם יוצרים ''חיץ'' בין ישובי המיעוטים פקיעין, תרשיחא, יאנוח וחורפיש. החיץ הוא פיקטיבי, כיוון שישובי המיעוטים צמחו למימדים כאלה שהם מכתרים ומקיפים את הישובים היהודים. הישובים הקהילתיים בגליל, שחלקם נקראים מצפים, הם חלק מתוכנית התישבות משנות ה-1980, שנועדה להתגבר על הירידה בגודל האוכלוסיה היהודית באזור. כמו שניתן לראות בתצלום, ועל סמך נתונים דמוגרפיים, הירידה לא פסקה אלא הואצה. בהיעדר מדיניות תכנון ואכיפה ממשלתית המשיכו ישובי המיעוטים להתפתח ולהתפשט לכל עבר, בזכות הקרקעות ומיומנויות הבניה שלהם. יתר על כן, הישובים הקהילתיים גרמו לתוספת בניה נכבדה באזורים שנחשבו לירוקים, והביאו בכך לדלדול משמעותי של השטחים הירוקים הפתוחים.

התהליכים בגליל מתרחשים ביתר שאת במרכז, מזרח ודרום הארץ. התנועה הציבורית הרחבה להתחדשות עירונית שקיימת במגזר היהודי, וקוראת לעיבוי השטחים העירוניים באמצעות תכנון ובניה מחודשים, חייבת להתעורר גם בישובי מגזרי המיעוטים. היוזמה צריכה לבוא מתושבי ישובים אלה. הם מי שמסוגלים לטפל בנושא, בזכות כישוריהם והכרתם את מקום מגוריהם. בדרך זאת בלבד הם יוכלו להבטיח את עתידם ואת עתיד המדינה שבה הם חיים. במסגרת תנועה כזאת יאוחדו גושי ישובים שמקיימים רצף אורבאני ליחידה אחת, ויוקמו בהם שכונות חדשות על גבי הישנות כחלק מתוכניות התחדשות עירונית, עם אפשרות מגורים לכל מגזרי האוכלוסיה במדינת ישראל.

אין מפות רשמיות שבהן מופיעה תפרושת הישובים המלאה במדינת ישראל, וסדרת התצלומים בנושא שמתפרסמת כאן היא מקורית ומאירה אותו באופן שלא נעשה עד כה. במשרדי הממשלה ובאקדמיה יתכן ומודעים לתופעה, אך מכאן ועד פרסומה בציבור ארוכה הדרך, ומזה שנים רבות רבות שמפות הישובים הרשמיות שנועדות לציבור הרחב לא עודכנו. מפות הן מטבען מגמתיות על פי עריכתן, והמפות שמתפרסמות בתקשורת הישראלית מבליטות בדרך כלל את המגזר היהודי. תמונת השטח המעורפלת מאפשרת לפוליטיקאים לקבל החלטות בנושא הרחבות בניה על פי ראות עיניהם.