 |
| פול ויריליו |
פול ויריליו (1932 - 2018) אינו מתאים לכולם. ספרים עם כותרות מוזרות וחייזריות כמו: ''אופק שלילי'', ''אינרציה קוטבית'', ''ארכיאולוגיה של בונקר'' ו''הממד האבוד'' - וספרים שנכתבו בסגנון שיכול להיות מוזר (ומנוכר) באותה מידה, מלאים במושגים כמו 'אנדו-קולוניזציה', 'דרומולוגיה', 'אינטגרל התאונה' ו'האסתטיקה של היעלמות'.
אבל קריאה בספרים מגלה זכרונות של אדם שבילדותו חווה את הטראומה של מלחמת העולם השנייה, ורצה להבין את תפקידה של המלחמה בעברנו, וכיצד היא עשויה לעצב את עתידנו: הוא מזכיר בראיון את מותה של ילדה משכונתו שנורתה על ידי סיור גרמני, וכיצד חווית המלחמה נתנה לו את התחושה שלעולם יש את כל הקביעות של סט קולנוע. עבודתו המשיכה לבחון את ה'תאונות' שנבעו מהשאיפה שלנו לחיים בטוחים ומתקדמים יותר מבחינה טכנולוגית, ולבחון את תנאי האפשרות של תאונות עתידיות, וקורבנות שעלולים להיווצר בעולם של שינויי אקלים, ביוטכנולוגיה, אינטליגנציה מלאכותית, מודיעין והתקדמות ברובוטיקה. במובן הזה, ויריליו מיועד לכולם.
ויריליו נפטר ב-18 בספטמבר 2018 בגיל 86, במובנים רבים האחרון בדור האינטלקטואלים הצרפתים שהגיחו מהאפשרויות החדשות שנפתחו לאחר אירועי מאי 1968. אמנם לא מפורסם (או ידוע לשמצה) כמו פוקו, דלז, בודריאר ודרידה, ויריליו משאיר אותנו עם גוף יצירות שנראה כי גדל בחשיבותו במאה ה-21, כאשר אנו מתמודדים עם 'קצב השינוי' בטכנולוגיה ובפוליטיקה הבינלאומית.
אני חושב שאחד המפתחות להבנת ויריליו הוא הידידות שלו עם המשורר ג'ורג' פרק. עבודתו של פרק התנסתה בדרכים לבחון את הפשיזם והאנטישמיות שהרסו את משפחתו במהלך המלחמה. היה מרכיב שובב, ניסיוני אך רציני וקטלני בכתיבתו. גם ויריליו פיתח סגנון כתיבה שלעתים קרובות מרגיש ניסיוני, מחפש דרך חדשה להבין את העולם, כאילו השפעת מלחמת העולם השנייה יצרה את הצורך לכתוב אחרת, לחיות אחרת, לבנות אחרת, לברוח מכל מה שהגיע קודם.
עבור ויריליו, הפרויקט הזה לבניית עולם אחר התחיל בחשיבה שלו על ארכיטקטורה, חשיבה שנוצרה בהשראת האובססיה שלו לבונקרים בחוף האטלנטי (בראיון הוא מספר איך בילדותו הוא צייר תוכניות של הבונקרים שהוא העביר למחתרת הצרפתית). עבודתו האדריכלית התפתחה לצד עבודתו של שותפו קלוד פארן בקבוצת Architecture Principe: יש תצלום של השניים נוסעים ברחבי פריז במה שנראה כמו ג'יפ עם הכיתוב Architecture Principe בחזיתו. וריליו ופארן רצו ארכיטקטורה של 'פונקציה אלכסונית' שתעסיק את הגוף האנושי, אשר הלך ונעלם לתוך עולמות הצרכנים מעוררי הפסיביות של נוחות, קונפורמיות ויעילות.
בהסתמך על הרעיונות שלהם, הם בנו את כנסיית 'סנט ברנדט' בעיר נבר בין השנים 1963 ל-1966, אך הקבוצה התפרקה לאחר אירועי 1968. ויריליו לקח חלק בכיבוש האוניברסיטאות בפריז, לימד סטודנטים על חשיבות הבונקרים הצבאיים (וכביכול היה חיב לברוח חזרה לבריטני לאחר התסיסה של מאי); לפארן לא היה זמן לתנועות הסטודנטים של מאי 68' ויצא להרוויח כסף ובניינים: הוא תכנן בין השאר תחנות כוח גרעיניות בצרפת. מאוחר יותר הוא תיאר את ויריליו - אולי באופן הגנתי למדי - כמר קטסטרופה.
כשקוראים על חייו של ויריליו מקבלים תחושה של אדם שאהב את פריז, בנה שם את חייו ואת הקריירה שלו, עבר בעולמות הקולנוע (הוא היה מיודד עם במאי הקולנוע אריק רוהמר), בעולמות הספרות (ויריליו אפילו צץ בתיאור חיי היומיום בפריז שנכתב על ידי פרק, ב''ניסיון למצות מקום בפריז'' מ-1974), העולם האקדמי המאוכלס על ידי דלז, פוקו ובודריאר (שנראה שהיו תמיד מעורבים בתחרות בריאה ולא כל כך בריאה) ובעולמות הפוליטיקה. אבל בעוד ויריליו אולי אהב את פריז, מרכזי ביצירתו היה הצד האפל של הערים. ערים מודרניות היו מעבדות הניסוי בסוגים חדשים של שיטור ובקרה: ועבודתו בשנות ה-1970 וה-1980 צופה עולם שבו ערים יהפכו יותר ויותר כמו שדות תעופה, מלאות בטכנולוגיות חדשות כדי להבטיח שהסביבה העירונית לא תיפול לאי-סדר, פשע וטרור. במהלך שנות ה-1990 הוא גם צפה את הדרך שבה ערים יהפכו לשטחי המפתח של סכסוך וטרור, בעולם שבו טכנולוגיות מידע ייצרו אפשרות לסוגים חדשים של אירועים גלובליים.
ישנם שלושה תחומים רחבים שעולים מהתעניינותו של ויריליו בערים, שנותנים לנו תחושה של מה שהופך את עבודתו למרתקת כל כך ולעתים קרובות מטרידה: תנועה, ראיה ותאונה.
לאורך עבודתו ויריליו מתעניין בתנועה. העיר המודרנית יוצרת סביבות מבולגנות ומורכבות שבהן אנשים, קבוצות וכלי רכב נעים ברחבי העיר במספרים גדולים יותר: עבור המשטרה והפוליטיקאים אחת הדאגות המרכזיות היא למנוע מהתנועה הזו להפוך לכאוטית או מסוכנת. אתה רוצה שכוחות המשטרה שלך יוכלו לנוע במהירות וביעילות ברחבי העיר - ואתה לא רוצה שקבוצה מהפכנית תוכל לחסום את התנועה שלך ולשבש את החיים הפוליטיים והכלכליים של העיר. ויריליו מציע שתכנון פריז במהלך המאה התשע-עשרה היה ממוקד מאוד בביטחון וסדר: למשל, הפיכת שדרות שהיו כל כך רחבות לחסומות ולבריקדות הייתה בלתי אפשרית. אבל באחד מספריו המשפיעים ביותר של ויריליו - Speed and Politics: An Essay on Dromology - הוא מעלה את הטיעון שהמהפכה הזו בטכנולוגיות התנועה היא שאיפשרה מלחמה מודרנית בקנה מידה תעשייתי. היכולת להעביר מספר גדול יותר ויותר של אנשים וחפצים על פני שטחים גדולים יותר ויותר (ובמהירויות גדולות יותר ויותר) יצרה את עידן ההרג והמלחמה בקנה מידה תעשייתי. ההיסטוריה הזו של תנועה, לוגיסטיקה ומלחמה - ועתיד המלחמה - היא הבסיסית לעבודתו של ויריליו.
להיות מסוגל לנוע מהר יותר ויותר - ולאחר מכן לגרום למכונות לנוע מהר יותר ויותר - הוא אחת האובססיות הצבאיות העיקריות. שיאה של האובססיה הזו למהירות ולמלחמה הוא העידן הגרעיני, שבו עבור ויריליו החשש הוא שמחיר ההרתעה הוא האפשרות של התאונה והתפשטות כלי הנשק שיכולים לשים קץ לחיים על פני כדור הארץ. אבל החשש הוא גם שאנחנו נכנסים ל'מרוץ חימוש' שמתפרש כעת על מגוון טכנולוגיות ומדעים חדשים. בחיפוש שלנו אחר ביטחון והגנה טובה יותר אנו עשויים להיות בדרך שמשנה את החיים - ואת מה הפירוש של להיות אנושי - בדרכים קיצוניות ובלתי צפויות. ואכן, בחשיבה הנוכחית של צבא ארה"ב - וביוזמות כמו 'אסטרטגיית הקיזוז השלישית' - יש בבירור תחושה שהמירוץ מתרחש: טכנולוגיות חדשות צצות וייתכן שלא נוכל לשלוט על השפעתן על החברה והלוחמה - יכול להיות גם שמדינות יריבות ושחקנים לא-מדינתיים עשויים לקבל גישה לטכנולוגיות האלו של ביוטכנולוגיה, רובוטיקה, למידת מכונה או נשק סייבר לפנינו, ולהשתמש בהן נגדנו. אז אנחנו צריכים להתקדם בכל הנוגע לחידושים; המרוץ הזה לעליונות טכנולוגית הוא ההיגיון שמניע את החברות שלנו.
תחום המפתח הבא בעבודתו של ויריליו הוא הראיה. שוב, חוזרים לפריז: העיר הפכה לאחת הערים המודרניות ה'גלויות' ביותר בגלל אחת הטכנולוגיות הבסיסיות ביותר של אבטחה - אור הרחוב. אור הרחוב הופך אזורים של חוסר ביטחון לאזורי מעקב ובטיחות, מרחיב את הפוטנציאל הכלכלי של עיר, הופך את פריז לעיר האורות. ויריליו מציע שהשיטור והאובססיה הצבאית ל'ראייה' לוקח אותנו מצריח הטירה אל אור הרחוב, אל מצלמת הטלוויזיה במעגל סגור, אל המל"ט הסוקר את השטח ו'דפוסי החיים' למטה, אל הביג דאטה והבינה המלאכותית שינסו לראות עמוק יותר לתוך כל היבט של חיינו והתנהגותנו.
ב-War and Cinema: The Logistics of Perception ויריליו מראה כיצד האובססיה הצבאית ל'מכונות ראיה' - מהמצלמות המוקדמות ששימשו למיפוי הפעילויות בשדה הקרב, ועד ליצירת סרטי תעמולה בגרמניה הנאצית - שינתה את האופן שבו אנו יכול לראות את העולם (ואיך אפשר לראות אותנו), ששיאו בעולם שבו מסכים נמצאים בכל מקום ושבו 'מכונות ראייה' המתעדות את כל היבטי החיים נמצאות בכל מקום. ויריליו מתעניין כיצד 'אסתטיקה של היעלמות' לא רק באה לעצב את האופן שבו אנו חווים את ההצגה התקשורתית של 'מלחמה בלתי נראית' יותר ויותר, אלא גם כיצד דימויים ותצלומים ממשיכים להכיל את האפשרות להיות מסוגלים לשנות את תפיסת העולם שלנו. תוך כדי בדיקה זו, אצר ויריליו מספר תערוכות בפריז, כגון ''הכמות הבלתי ידועה'' ו''ארצות הילידים'', שהשתמשו בטכניקות חזותיות כדי לאתגר כיצד אנו מגיעים להבנת העולם. עבור ויריליו, טכנולוגיות המדיה יבואו לשנות את הפוליטיקה במאה ה-21. במהלך שנות ה-1990 צפה ויריליו את ההשלכות השליליות של עידן המידע או חברת הרשת, והזהיר מפני עידן פצצת המידע ו'דיסאינפורמציה המושגת על ידי הצפת צופי טלוויזיה במידע, בנתונים סותרים לכאורה'. ויריליו צפה את הענין ב'פייק ניוז' ו'גניבת בחירות', והיה מודאג מכך שהפוליטיקה תשתנה עמוקות על ידי פצצת המידע.
המרכיב המרכזי הנוסף בעבודתו הוא על מה שהוא מתאר לפעמים כ'התאונה האינטגרלית'. במהלך עבודתו, ויריליו מציע שאנו הולכים לעידן חדש ומטריד של טכנולוגיה, פרנויה, אי שוויון, סמכותנות ומה שהוא מכנה 'מלחמה לא טהורה' (סוג הסכסוך שיש אומרים שאנו רואים מתוזמר על ידי רוסיה, 'המלחמות ההיברידיות'. המשתמשים בטכניקות וטכנולוגיות חדשות כדי לחדור למרחבי מידע ולא למרחב טריטוריאלי). בכתיבה מסוף שנות ה-1970 הוא מסכם את 'מהירות ופוליטיקה' בכך שהוא מציע שאנו נכנסים לעידן של קפיטליזם-אנרכי, סוג של קפיטליזם שיחגוג את רעיון האוטופיה המופרטת: אולי יהיו אוטופיות עבור חלק מהאזרחים, אבל הן יהיו אוטופיות בתוך קהילות סגורות. רובנו ניצטרך לקנות את ההגנה שלנו. במהלך שנות ה-1990, הציע ויריליו שאירופה ואמריקה צריכות להסתכל לעבר אפריקה ולדרום אפריקה כדי לראות את עתידנו: לא ברור למה הוא מתכוון בכך - ייתכן שהמשמעות היא יצירת סביבות עירוניות שתלויות יותר ויותר בקהילות סגורות, או שהוא מתכוון להופעתם של סוג אחר של פוליטיקה ופוליטיקאי. כפי שאמר לאחרונה מריו ורגס יוסה למראיין: "טראמפ הוא כל כך דומה לעולם השלישי. מי היה מאמין שארה"ב תיכנע לדמגוגיה כזו?"
מה שמטריד את ויריליו כאן הוא הרעיון שהסיפור הליברלי או מיתוס הקידמה עשויים להיות רק סיפור שאנו מספרים לעצמנו, סיפור שעומד להגיע לשלב קריטי כאשר אנו מתמודדים עם ההשלכות של הטכנולוגיות המבטיחות את הדרך לעתיד טוב יותר עבור לכולם. בין אם מדובר ברעיון הרובוטיקה והבינה המלאכותית המובילים לעולם של תת-תעסוקה מתמשכת וטכניקות חדשות של שליטה (ולא עולם של אפשרויות חדשות לעבודה ופנאי, הכנסה בסיסית וכן הלאה), או ששינויי האקלים ייצרו עולם של פליטי אקלים וטריטוריות חדשות ודרכי סחר שאפשר להילחם עליהן, בזמן שאנו מחפשים תיקונים טכנולוגיים באמצעות הנדסה גיאוגרפית (במקום לפתח סוגים חדשים של אנרגיה וכלכלה). ויריליו משאיר אותנו עם חזון עגום של העתיד, סוג העתיד המתואר בסרטים Elysium או Blade Runner-2049, עולם של תאונות ואסונות מדורגים, שבהם המשבר הפיננסי והמלחמה או הטרור הם רק הטריילר. מצב שהפוליטיקה מופצצת המידע שלנו לא רוצה - או לא מסוגלת - להתמודד איתו.
אבל מה שוויריליו התכוון לעשות היה לעודד חשיבה שכל הזמן ביקשה לערער את סוג 'חשיבת הקסמים' שפוליטיקאים, טכנולוגים ובירוקרטים מתלהבים ממנה לפעמים בענייני כלכלה, מלחמה וטכנולוגיה. יש תכלית ל'שליליות' שלו, חזון של פוליטיקה וחברה שאנחנו רואים בעבודה האקטיביסטית שעשה למען חסרי הבית בפריז, עמדה פוליטית שלדעתי עדיין נאחזת בתפיסת עולמו משנות ה-1960: שאנחנו יכולים - וחייבים - לבנות משהו אחר. כהוגים - אם ברצוננו לנסות להבין את העולם - עלינו לחפש לעומק ולחקור עולמות שעשויים להיות זרים לנו, ארכיטקטורה, מדעי המחשב, היסטוריה צבאית, פילוסופיה, כל מה שאנחנו צריכים כדי להבין את התאוצה בעולם של המאה ה-21.
בשנתיים האחרונות קיויתי לקרוא את האבחונים של ויריליו אודות מצב העולם כיום בנושאים כמו טראמפ, פופוליזם, שינויי אקלים, בינה מלאכותית, מלחמה היברידית ואבטחת סייבר. אבל הייתה שתיקה, ועכשיו לא יהיו עוד כתבים על מגוון רחב של נושאים, שהוא חקר לעתים קרובות כל כך מאז שנות ה-1960. אבל באמת הכל שם בכל מקרה, בכתבים ובשאלות שהוא משאיר אותנו איתם.
המאמר באנגלית מאת מארק לייסי - 20 בספטמבר 2018. ד"ר מארק לייסי הוא מרצה בכיר במחלקה לפוליטיקה, פילוסופיה ודת, אוניברסיטת לנקסטר. הוא כתב על עבודתו של פול ויריליו בספר ''ביטחון, טכנולוגיה ופוליטיקה גלובלית: חשיבה עם ויריליו''. כעת הוא כותב ספר על עתיד המלחמה.
ספרים מאת פול ויריליו:
מלחמה וקולנוע
שמיים פתוחים
אסטרטגיה של הונאה
פצצת המידע
מקום נפילת מגדלי התאומים
