עקרונות המפה האנושית

בלב הווייתה של המפה, כמו של סרט הקולנוע, נמצאת הפלטפורמה הסיפורית, כאמצעי לתקשורת המונים, כאמנות ויזואלית, וכמוצר של אמצעי מבע והבעה, כשפה בעלת תחביר מובחן ודקדוק מובנה.

מה הם למעשה אבני הבניין של המפה כשפה? מה הן מרכיביה וכיצד פועלות המניפולציות שהם מחוללים?

כמו במקרה של כל שפה, גם התחביר הכרטוגרפי פועל במסגרתו של איזשהו "היגיון" מסוים.

השפה הכרטוגרפית היא מערך טרמינולוגי מגוון שכולל איסוף נתונים, עריכתם, ופרשנותם.

המרכיבים הבסיסיים של תצלום הלווין עשויים להיות: גודל, זווית, תנועת מצלמה, תאורה, ועוד.

מכאן מתחיל תהליך משמוע של המבע התצלומי לכיוון מבע כרטוגרפי - מפה.

כל פעולה מכאן ואילך היא ערעור על הדוגמה הריאליסטית. כל פעולה יוצרת תגובה, אין פעולה בלי פעולת נגד, השילוב בין השניים הוא לב הענין. כך נוצרת דרמה שמתחילה ומסתיימת בשילוב.

המפה היא בנית וארגון קומפוזיציה. ביצירת המפה אנו יוצרים תהליך שדומה ליצירת סרט קולנוע. אנו מפעילים במוחו של קורא המפה: זוויות, משורים, תנועות, וכלל המרכיבים החזותיים במרחב. הכרטוגרף הוא למעשה במאי. כל המרכיבים החזותיים האפשריים מהונדסים לתוך המפה.

כמו בכל שוט קולנועי, גם במפה יש מרכיב מרכזי אחד בתמונה הכללית, שניתן לקרוא לו דומיננטה. אותו מבליט היוצר באמצעות הבלטה גראפית של צבע, טשטוש, ועוד.

התצלום האוירי כמצלמה אוביקטיבית, זבוב על הקיר, היא כלי למציצנות, ומנגנון פלישה. ככל שהזום גדול יותר, הפלישה לחיי הזולת גדולה יותר.

לכן הכרטוגרף חיב להיות סוביקטיבי. הוא חיב לשוטט על פני התצלום כמו מצלמה ניידת, לחלץ משמעויות, ולבטא את עולמו הפנימי.

באמצעות כלים גרפיים, רבים ככל האפשר, הוא יוצר קומפוזיציה, שבאמצעותה הוא הופך את התצלום הדו מימדי ליצירה תלת מימדית. התלת מימד, שהוא מושג בסיסי במוח, מחייב את הכרטוגרף ליצור נקודת מגוז תודעתית, סינתזה, שהיא המסקנה המתבקשת מבחינתו מקריאת המפה. את נקודת המגוז הגראפית הוא יוצר באמצעות הבלטת אלמנטים מסוימים על חשבון אחרים. נקודת המגוז התודעתית היא, במידה רבה, גם נקודת המגוז החזותית - המוקד המשמעותי.

הסימטריה הופכת, לפיכך, לכלי אחד בלבד מיני רבים בארגז הכלים שלרשותו.

המרחב המצולם הוא עבורו אמצעי מבע. הוא שובר אותו באמצעות הבלטת או הטמעת אלמנטים שונים.

טכניקות עיצוב המרחב הן גם אמצעי להתנייה רגשית-פבלוביאנית.

הכרטוגרף יוצר חלל בתוך חלל. הוא מעצים את מימד העומק באמצעות יצירת דימויים, על ידי מיקוד משתנה.

המפה יוצרת דמות קולנועית, כמו שכל סרט קולנוע יוצר דמות כרטוגרפית. לדוגמא, סרטים שעוסקים בנושא העיר. פטישיזציה של המרחב העירוני קיימת בסרטים ובמפות כאחד. העיר, בסרט או במפה, עשויה להיתפש כמאיימת או ידידותית, זרה או קרובה, וכדומה.

ביסוד קריאת המפה עומד המקרא, שמשמש כמבוא לעקרונותיה. המקרא מאפשר הבנת הדימוי הכרטוגרפי  כמערך סמיוטי של סימן, מסמן ומסומן. זאת השפה הבסיסית של המושגים שבונים את המפה, ועקרונות המישמוע שלה.

שער הכניסה לכל מקרא מפה הוא הפורמליזם, שהוא סגנון תחת ה"דוגמה הריאליסטית".  הדבר דומה למושגי יסוד ותבניות בסיסיות של המצלמה האובייקטיבית. 

לאחר מכן עולה שאלת הקומפוזיציה הכרטוגרפית. סידור המרחב כמניפולציה רגשית, המרחב כדמות, המרחב כאמצעי מבע. הריאליזם חיב להפוך לסגנון, באמצעות נקודת המגוז התודעתית, והמרחב הסימטרי הופך למרחב א-סימטרי, מושא לבחירות אסתטיות.

המפה עורכת מניפולציות בממדי המרחב והזמן. היא לוקחת אותנו למקומות ולזמנים אחדים. היא עשויה ליצור רצף תודעתי מתמשך או תודעה סטאטית. מפה דינאמית, משוחררת ודרמטית, יוצרת מצב רגשי שונה לחלוטין ממפה סטאטית. 

כך נוצר הנרטיב. המפה היא עלילה שמעוגנת בנרטיב. היא ערוץ אינפורמציה שכולל טקסט וסאב-טקסט, נרטיב רציף ומלוכד ככל האפשר, שכולל חזרות, זיכרון והיזכרות כעקרונות יסוד.

קיימים ז'אנרים של מפות. הז'אנר הוא הנחת יסוד בכרטוגרפיה. במהלך הדורות הפכו עקרונות ז'אנריים לאבני היסוד ביצירה של מפה, כמו שיטת הז'אנרים בקולנוע ההוליוודי הקלאסי. 

הז'אנר הופך את עריכה המפה לברורה יותר. זאת באמצעות מקצב, דימויים, השאלות, וכדומה. לכך נוספת האפשרות בימינו להציג מפות כיצירות קולנועיות, על גבי קליפים, באמצעות שיטוטי מצלמה עליהם, ושילובי עריכה שונים.

מפות רבות  מוגשות בימינו בליווי של פס הקול ומוזיקה קולנועית. בעבר היה זה מספר הסיפורים, שנדד מעיר לעיר וסיפר את חוויותיו על רקע מפת מסעו. כיום מאפשרים הקולנוע ופס הקול המודרני והמורכב סינתזה בין קול ותמונה, ותיאור מפה על פי עקרונות קולנועיים.

תצלום לווין של צפון קליפורניה

מפה פיזית של צפון קליפורניה

מפת ישובים ודרכים של צפון קליפורניה

להריח את הדרך למצב רוח טוב יותר

אתם יכולים לשנות את מצב הרוח שלכם על ידי שינוי של מה שאתם מריחים. לריח יש השפעה חזקה על ההתנהגות. ריחות מסוימים יכולים לשפר את מצבי הרוח שלנו ולרומם את הנפש. יש ריחות שאנו מוצאים דוחים, ומזהירים אותנו מפני סכנה. אם הריחות הם משפיעים כה חזקים על מצבי רוח והתנהגות, האם לא הגיוני ששינוי הריח יכול גם לשנות את ההתנהגות?

חידון מהיר: איזה מבין חמשת החושים שלנו, יותר מכל אחד אחר, משפיע על ההתנהגות שלנו? מפעיל את הזיכרונות שלנו? שולט על התשוקה שלנו? משפר את מצב הרוח שלנו? מזכיר את המיניות שלנו?

אם עניתם, "זה חוש הריח שלנו", אז אתם חכמים יותר מרוב האנשים. אנחנו חיים בתרבות שמציפה אותנו עם גירויים שנשלח דרך ראייה וצליל. אפילו הטעם והמגע מוערכים מאוד, ומשתמשים בהם כדי להרחיב את החוויה של הנאה וחושניות. אבל חוש הריח שלנו נדחק לתחתית הערימה החושית. זה מיקום מצער עבור החוש, כי הוא אחראי עיקרי על איכות החיים שלנו.

שלא כמו החושים האחרים, חוש הריח שלנו תמיד בתפקיד. בכל יום, ללא כל מחשבה, אנו נושמים מעל 23,040 פעמים, מעל ל-238 מטר מעוקב של אוויר. כל נשימה מציפה את קולטני הריח שלנו עם מידע על הסביבה בה אנו חיים. ריחות של הנאה, מודעות, סכנה, משיכה מינית. אנו מסוגלים לזהות כ-10,000 ריחות שונים, ולכל ריח יש את הכוח להשפיע על מצבי הרוח וההתנהגות שלנו. עם זאת, לרוב האנשים יהיה קשה לזהות יותר מאשר כמה עשרות ריחות. כזאת היא התעלומה של החוש המסתורי הזה.

לריח יש השפעה חזקה מאד על ההתנהגות. ריחות מסוימים יכולים להאיר את מצבי הרוח שלנו ולרומם אותם, כמו ריח של קפה טוב, ולחמניות קינמון חמות ישר מהתנור. ריח בושם אקזוטי, או ריח העור של אהובכם, יכולים להוביל לאינטימיות ולרומנטיקה, בעוד שניחוחות אחרים מביאים תחושה של רוגע והרגשה ביתית.

כמה ריחות אנו מוצאים דוחים ומזהירים אותנו מפני סכנה. רק תחשבו על התגובה שלכם לסירחון של עכבר מת בצד הדרך, או ריח הטוסט שנשרף. ריחות חזקים כאלה בדרך כלל מעוררים תגובה מיידית, ומזעיקים אותנו לנקוט פעולה מתקנת.

לניחוחות המועברים ישירות לקולטני הריח במוח יש השפעה רבה על ההתנהגות שלנו. מאז הלידה, קולטני הריח שלנו היו עסוקים בקיטלוג כל ריח שעבר דרך נחירינו. לתינוקות שזה עתה נולדו, והתכרבלו בחזה האימהות, ריח עורן נתן תחושה עמוקה של נוחות ובטיחות. לריח הראשון, שנמצא עמוק בתוך הזיכרון שלנו, עדיין יש את הכוח להפעיל רגשות עזים.

הסביבה של ילדותנו, עם ריחותיה המגוונים, ניחוחותיה וריחותיה, בנתה את הבסיס של זיכרונות הריח, הקובעים כיצד אנו מגיבים לרמזים של אותם ריחות כיום. ריח של מרתף מעופש, ארוחת חג, או חדר כושר, הם  טריגרים חזקים דים כדי להסיע אותנו בחזרה לתוך עולם של זיכרונות.

המוח מעבד את המידע המועבר באמצעות החושים האחרים שלנו על ידי זיהוי קוגניטיבי ראשון, אשר בתורו מעורר תגובה רגשית. אבל חוש הריח שלנו הוא ייחודי. היא עושה את ההפך. קולטני הריח שלנו מחוברים ישירות למערכת הלימבית, השולטת בהתנהגות רגשית ובזיכרון. ריחות נכנסים מפעילים תחילה תגובה רגשית, ולאחר מכן הכרה קוגניטיבית. לכן, למשל, תוכלו להגיב על ההשפעות המרגיעות של לבנדר הרבה לפני שתוכל לזהות את הארומה הספציפית.

ארומות שימשו זמן רב כדי להשפיע על ההתנהגות. האגדה מספרת שקליאופטרה בישמה את מפרשי הספינה שלה שנשלחה לפגוש את אנתוני, כדי שהרוח תישא את הרמז לתשוקתה. במשך מאות שנים, הרופאים היו מאבחנים מחלות שונות על ידי ריח בלבד, וכולנו יודעים כי חווית הקנייה שלנו מושפעת מריחות שמשוגרים דרך מערכות מיזוג אוויר. הריחות נמצאים בכל מקום - במוצרי היומיום שלנו, בבתים שלנו, במכוניות שלנו, ובסביבות העבודה שלנו.

אם הריחות הם משפיעים כה חזקים על מצבי רוח והתנהגות, האם לא הגיוני ששינוי הריח יכול גם לשנות את ההתנהגות? המחקר מצביע על הסתברות זו. לכן, בעוד חוש הריח הוא הפחות ידוע בחושינו, הוא התפתח לאחרונה כגבול רפואי חדש. ככל שהמחקר יזהה יותר איך הוא מזוהה ומועבר, נוכל להשתמש במגוון של ריחות כדי להשיג את היתרונות המרביים שאנו רוצים. זוהי הגישה הריחנית ליצירת בריאות ורווחה.

על המחבר

לוק וורסטרמנס

לוק וורסטרמנס הוא המייסד של 'מעבדת הריח', מובילה עולמית בפיתוח מוצרים חדשניים, אשר משתמשים בחוש הריח שלנו על מנת להשפיע על ההתנהגות, לשחרר זיכרונות, לנהל את החשקים, לשפר את מצבי הרוח, ולשפר את הבריאות המינית. 

מקור: אתר  Articles Factory

פאראדוליה

התופעה הפסיכולוגית 'פאראדוליה', שעל פיה המוח מגיב לגירוי חזותי על ידי תפיסת דפוס מוכר שאינו קיים בפועל היא נפוצה מאד. הדוגמאות הנפוצות הן תמונות נתפסות של בעלי חיים, פנים או חפצים בתצורות ענן. סלעים עשויים לחקות צורות מוכרות שנוצרו באמצעות תהליכי ההיווצרות והבליה שלהם. אנשים בעלי תחביב יכולים לאסוף גושים קטנים של בטון או חלוקי אבן דמויי עצמות, גולגלות, צדפות, צבים, ביצי דינוזאור וכד', שדומים למקור הן בגודל והן בצורה. פעולת הדמיון מאפשרת גם להפוך קירות ומשטחים שמוכתמים בכתמים שונים, או עשויים מתערובת של סוגים שונים של חומרים, לנופים ודמויות בתנועה, ולביטויים מוזרים של פרצופים, בגדים, ולעוד מספר אינסופי של דברים, אשר ניתן לאחר מכן לצמצם לצורות נפרדות ומובנות היטב, בשעה שעומדים ליצור תמונה כלשהי.

במקרים רבים מאד אנשים מפרשים תמונות אקראיות, או דפוסי אור וצל, כמו פרצופים. מחקר מצא כי עצמים שנתפסים כפרצופים מעוררים הפעלה מוקדמת של אזור המוח שמתמחה בזיהוי עצמים, והמוח עושה זאת באורח דומה לזה שמעוררים אצלו פרצופים רגילים, ואילו אובייקטים רגילים אחרים אינם מעוררים הפעלה כזו. ההפעלה אף מתרחשת במהירות גבוהה מעט יותר מאשר התגובה לתמונות של פרצופים אמיתיים.

במוח מופעלים תהליכים קוגניטיביים על ידי כל אובייקט שהוא 'דמוי פנים', והם מתריעים הן על המצב הרגשי והן על הזהות של הנושא, עוד לפני שהמודע מתחיל לעבד או אפילו לקבל את המידע. היכולת החזקה והמתוחכמת הזאת של עיבוד המידע היא בליבת המוח, ולכן תת הכרתית. המידע הופך לידע עוד לפני שהוא מועבר אל שאר המוח לעיבוד מפורט.

תוכנות זיהוי פרצופים זוכות להצלחה רבה בזכות השונות הרבה שיש בין פרצופי בני האדם. ניתן לזהות פרצופים באמצעות פרטים זעירים. האזור במוח שאחראי על זיהוי הפרצופים הוא אחד המפותחים בו. 

תכונה זאת מסייעת למוח גם להפוך בקלות עצמים דוממים לדמויי פרצופים.

כיוון שאזור זיהוי הפנים הוא מהחלקים המפותחים ביותר במוח. התהליך של זיהוי והבדלה בין פנים כל כך מפותח במוח שלנו, שהוא נראה מובן מאלי. אנחנו יכולים לטייל בעיר זרה לא היינו בה מעולם, לקלוט לרגע פנים ניבטות מתוך ההמון, ולזהות אותן. היכולת לזהות פרצופים היא פלא של המוח האנושי, ובני אדם כל כך טובים בה, שהתחושה היא שאנחנו עושים זאת ללא כל מאמץ.

האזור במוח שאחראי על זיהוי פנים ממשיך להתפתח ומתפקד טוב יותר לאחר גיל ההתבגרות, אל תוך שנות בגרותנו. מדובר בתגלית על התפתחות מבנה המוח המהווה בשורה חשובה למדענים, בנושא בו עדיין רב הסמוי על הגלוי.

למרות שהתגלות פרצופים במאכלים, תסרוקות ותמונות הן נושא לצחוק, יש אמת מאוד חשובה מאחורי התופעה. אנו מועדים לראות פרצופים בכל פינה של העולם הויזואלי. ההתנסויות הללו מבטאות את ההשפעה העצומה שיש לדמיון על התפיסה שלנו.

מה יש בפנים אנושיות שהן צצות סתם כך מול עינינו בכל הזדמנות? אתרי אינטרנט רבים מעוטרים בתמונות סתמיות של פרצופים אנושיים בבתים, גדרות, עמודי חשמל, מדרכות, סדקים בקיר וכדומה. מחקרים מגלים תמונה מאוד מורכבת, בה הפסיכולוגיה, האבולוציה ואפילו הרוחניות, משחקות תפקיד מרכזי. במקרים רבים הפרצופים שאנו רואים מורכבים מצורות גיאומטריות בסיסיות. אך גם תמונות עמומות ביותר מעלות דמויות. לא משנה כמה עד הדפוסים מעורפלים ואקראיים, איכשהו, המוח מצליח לייצר בתוכם קווי מתאר של פנים אנושיות.

אנו נוטים להאמין שעינינו מייצגות תמונה מהימנה של המציאות, אך בפועל העיניים הן בסך הכל אמצעי להעברת גלי אור. מי שמרכיב את התמונה הוא המוח, ולמוח יש דפוס פעולה משל עצמו. אחת הדרכים בהן המוח מסדר את התמונות היא על ידי יצירת תחזית לגבי מה שנראה, בהתבסס על ניסיון העבר שלנו. הוא משליך את הציפיות הקיימות על כל דבר שאנו מביטים בו ושוזר אותן אל המשמעות שהוא מפיק מכך. באופן זה המוח יכול ליצור משמעות ברורה גם מתמונה מטושטשת או בתנאי ראות לא טובים. מצד שני, המתודה הזו הופכת את הראייה שלנו לסובייקטיבית, עד כדי כך שבמובן מסוים אנו רואים מה שאנו רוצים לראות.

בזיהוי פנים, מלבד החלק הויזואלי במוח, פועלים גם חלקים נוספים הקשורים לזיכרון ותכנון. כתוצאה מכך, מופעל חלק נוסף במוח, שמגיב במיוחד בעת גירוי של פרצופים אנושיים. הדבר מעניק תחושה שאנו מביטים בעצמים חושבים ובעלי רגשות, שאנו רואים פרצופים ''אמיתיים''. אנשים עוקבים אחרי ''מבטם'' של חפצים בדיוק כשם שאנו רגילים לעקוב אחר מבטם של אנשים, ומתפתים להסתכל ולבדוק מה גורם להם להגיב כך.

אחת התשובות האפשרויות היא שאנו רואים כל כך הרבה פנים אנושיים אמיתיים ביומיום, שאנו מצפים לראות אותם בכל מקום. החל מהילדות, זה הגירוי הנפוץ ביותר שאנו פוגשים. תשובה נוספת, מסיבות אבולוציוניות, ההישרדות האנושית תלויה באנשים אחרים – אם אנו זקוקים לעזרה מהם או שעלינו להיזהר מפניהם. האדם צריך להבין אנשים אחרים ולפענח את התנהגותם במהירות גבוהה, ולכן ייתכן כי המוח מחווט לזהות אנשים אחרים בכל הזדמנות: הטעות המקרית של זיהוי פנים ''מזויפים'' בגזע עץ, אינה חמורה כמו להיכשל בזיהוי פרצוף אמיתי שמסתתר בין השיחים.

מנגנון דומה עשוי לפעול גם בכיוון ההפוך. המוח מנסה להשליך את התכונות האנושיות שקיימות בו על דברים שאינם בהכרח אנושיים על פי ההגדרות המקובלות. בניסיון להתמודד עם חוסר הודאות של העולם, האדם מאניש תופעות שונות ומחפש את השתקפותו בטבע.

אחת הדוגמאות הבולטות היא 'פרצופים' של מכוניות, עם קווי המתאר האנושיים שנובעים מהפנסים והגריל. בכל מקום בתבל, המקומיים מקשרים למכוניות את אותן הבעות אנושיות. מכונית עם פנסים עגולים וגריל קטן למשל, מתוארות כנשית. לעומת זאת פנסים ישרים ומוטים עם גריל רחב נחשבות גבריות. קיים צורך של המוח לאתר אינפורמציה ביולוגית בצורה של הבעות פנים, בכל מקום שהוא רק יכול. מדהים לראות כיצד אנו תופסים את הסביבה המודרנית דרך מנגנונים כה עתיקים. 

התכונה של זיהוי פנים בעצמים יכולה להיות בעלת השפעה מעשית על חיינו. אם למכונית יש 'מבט מאיים', היא עשויה לעורר אגרסיביות בקרב נהגים אחרים. שלטים של "עיניים בוחנות" הורידו מקרי גניבות ביותר ממחצית.

הצלחה של כל תהליך נובעת מרמת הקשר שבין התהליך לבין התכלית והמטרה הסופית שלו. כאשר המוח האנושי רוצה לזהות פנים של אדם, הוא יכול לעשות זאת על ידי איתור של מכנה משותף, ועל ידי השוואת תבניות מורכבות. המוח ממפה במהירות את התבניות ביחס לבעיה שעומדת בפניו, ומבצע תיעדוף של ההשוואות השונות.

חכמת הפנים – הפרסונולוגיה היא נושא לימודים מוכר. בסיסה נמצא באינטואיציה, ועם התפתחות המחקר הפכה למדע מדויק. תווי הפנים שלנו מייצגים תכונות אופי שטבועות באדם ומאפשרים לנו לראות את האדם מאחורי המסכה. השימוש בחכמת הפנים ניכר כמעט בכל היבט בחיים: בתקשורת המשפחתית, במקום העבודה, ועוד.

תורת הפרסונולוגיה מציגה ניתוח מרשים ומדוייק של מבנה האישיות, והיא מאפשרת התבוננות מעמיקה לתוך האדם. הכלים הם אמינים והם מעידים על כישורי האדם, דפוס חשיבותו, בריאתו ואיזה חסימות נפשיות טמונות בו. לימודי פרסונולוגיה מובילים גם לניתוח שפת הגוף, תקשורת בין אישית, קבעונות והפרעות טורדניות, בעיות עור, ותחומי רפואה משלימה כמו אירידיולוגיה ורפלקסולוגיה. התורה חשובה גם לאמנות, כיוון שברוב יצירות האמנות החשובות הפנים הם הנושא המרכזי.

'משפחת' סלעים בהרי בולגריה

'שבט' סלעים בארץ הקניונים ביוטה

תוכנת זיהוי פנים

חורבה באי יווני דומה ממרחק לפרצוף אנושי

ערסל תלוי לפני שני חלונות יוצר פרצוף מחייך