1.4.2018

שוק אזורי בחיפה

שני קווי רכבת חדשים מגיעים עמוסי נוסעים לחיפה כל יום, בדרכם למרכז הארץ: קו אחד מבית שאן, שמביא איתו גם נוסעים מאזור נצרת, שעולים בתחנת עפולה. קו שני מכרמיאל, שמביא איתו נוסעים גם מאזור צפת והגליל העליון, עמק החולה ורמת הגולן.
כל סוחר טוב נוהג להציג את מרכולתו על אם הדרך, כדי שהנוסעים יקנו. הם גם נוהגים לעשות עסקים נוספים באותה הזדמנות. זה סדר העולם מימים ימימה.
לא כך בחיפה. הרכבות חולפות על פניה עמוסות נוסעים, וראש העיר לא מציג שום סחורה לראווה. הנוסעים חולפים מנומנמים ומפוהקים על פני העיר התעשיתית הדוחה והחולה, ומיחלים לרגע שיסיימו לחצות אותה. הם יודעים היטב שאין לו מה להציע להם, אפילו לא שלט "ברוכים הבאים בשערי עירנו".
כך התעלם מהמציאות ראש העיר גם בשנתיים שפעל בחיפה, בהצלחה חסרת תקדים, נמל תעופה בינלאומי צנוע. הוא לא טרח לארגן קו אוטובוס ממרכזית המפרץ, מרחק של פחות מעשר דקות נסיעה, שהיה משמש כשאטל בין תחנת הרכבת לטרמינל.
דוגמא נוספת: אזרחים מקומיים ותיירים רבים נהנים מסיור וקניות בשוק הכרמל בתל אביב ומחנה יהודה בירושלים. שווקים אלה ממוקמים לאורך צירים ארוכים ישרים, עם סמטאות שיוצאות מהן בזווית ישרה לעבר שדרות מקבילות, שמאפשרות את הרחבת השווקים. בשוק תלפיות בשכונת הדר בחיפה עולה התחושה של חוסר התמצאות ומבוכה. השוק בנוי על מדרון תלול, ואין לו מבנים, רחובות, מדרכות ודוכנים מסודרים.
עדיף שגם השוק העירוני בחיפה יהיה ממוקם לאורך ציר מישורי מרכזי ארוך, אשר יתפצלו ממנו צירי רוחב קצרים. המקום המתאים לכך הוא הוא מבנה השוק הסיטונאי הריק ברחוב קיבוץ גלויות, אשר כיום עומד שומם ברחוב ארוך, רחב, ומישורי זה, שריק גם הוא כיום ברובו.
מבנה השוק הסיטונאי נמצא במרחק של כ-200 מטרים בלבד מתחנת הרכבת הראשונה של חיפה, שכיום משמשת כחלק ממוזיאון הרכבת. צירי התנועה של המטרונית, וכביש אבן גבירול המהיר, הם עורקי תנועה ראשיים מקבילים נוספים, במרחק עשרות מטרים בודדים. סביב צירי התנועה המרכזיים האלה, שמרכיבים יחד את דרך המלך שחוצה את העיר חיפה בין דרום לצפון, ניתן לפתח שוק אזורי ללא הגבלה.
בתור התחלה, אפשר להקים במתחם השוק הסיטונאי הנטוש שוק שבועי נודד, כמו שוק רמלוד, אשר יתמקם ברחבה גדולה ומקורה.

29.3.2018

מה קורה בפייסבוק?

סדר הדברים הטבעי הוא בינארי: כוחות הטבע זורמים מנקודה א - הפלוס, לנקודה ב - המינוס, כמו האור והחושך בבראשית א'. 
החשיבה בשלוש, כמו שלושת האבות, השילוש הקדוש, וכל התובנות שמתחלקות לשלוש, היא פרי רוח האדם, ומייצגת חשיבה תלת מימדית. 
לכן המצאת הדיגיטל היתה, מבחינה מסוימת, נסיגה רוחנית, כמו לימים של ערב המבול הגדול. 
אולי כדאי להמציא את המחשב מחדש על בסיס של שלוש: פלוס, מינוס, אפס. אני, אתה, הוא. 
כדאי לחשוב על הפלוס, המינוס, וההארקה שיש בשקע החשמל, במקום על תקע ושקע בלבד.

2.3.2018

ויהי בימי אחשוורושיהו

וַיְהִי בִּימֵי אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ

וַיְהִי בְּיָמִים אֵלֶּה וּבִירוּשָׁלַיִם מוֹלֵךְ אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ,
וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ שַׁרְתִּי.
וְיִתְעַמֵּת אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ עִם פָּרַס וּמַדַּי וְיָכֹל לָהֶם.
וְיָצָא לַטִּיּוּלִים מֵהֹדּוּ וַעַד כּוּשׁ בִּמְטוֹסוֹ הַמַּמְלַכְתִּי,
וְכָל הָעוֹלָם יָרֵא מִמֶּנּוּ.

וִיקַבְּלוּ אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ וְשַׁרְתִּי מַתָּנוֹת
מְלוֹא הַחֹפֶן מֵחֲבֵרִים וּמְלַחֲכֵי פִּנְכָּה,
וְהֵטִיבוּ עִם עֲשִׁירֵי הָאָרֶץ עַד בְּלִי הַכָּרָה,
וְכָל הָעָם שָׁרוּי בְּדַלּוּת אֲיֻמָּה,
מַעֲמַד הַבֵּינַיִם נִכְחַד, וְאֵיכוּת הַסְּבִיבָה כְּפַח הָאַשְׁפָּה.

וְהֶחְלִיט אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ לְבַצֵּר אֶת מַעֲמָדוֹ
בְּתַקְצִיבִים שְׁמֵנִים לָעֵדָה הַחֲרֵדָה,
אֲשֶׁר אֵינָהּ תּוֹרֶמֶת מְאוּמָה לַמְּדִינָה,
לֹא עוֹבֶדֶת וְלֹא מְשָׁרֶתֶת בַּצָּבָא,
אַךְ מְצַיֶּתֶת לַשְּׂרָרָה.

וְהִפְגִּין הָעָם בְּכָל הַמְּדִינָה,
מִקִּרְיַת שְׁמוֹנָה וְעַד טָבָּה,
וְיִצְעֲקוּ הַמַּפְגִּינִים מִפֹּה וְעַד הוֹדָעָה חֲדָשָׁה,
עַד מָתַי נִשְׁתֶּה אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה,
דֵּי לִשְׁחִיתוּת, נִמְאַסְתָּ.

וְיֹאמְרוּ מַנִּי נַפְתָּלִי וְיִגְאָל סַרְנָהּ,
הָבָה וְנוֹצִיא דִּבַּת שַׁרְתִּי רָעָה.
נוֹדִיעַ בַּצִּבּוּר עַד כַּמָּה הִיא רְשָׁעָה,
מִתְעַלֶּלֶת בְּבַעֲלָהּ, מִשְׁתַּלֶּטֶת, וּכְאֶבֶן לִבָּה.

אַךְ הָעָם מֵאֵן לְהִשְׁתַּכְנֵעַ, כִּי אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַדֵּעָה:
אִם הָאִשָּׁה כָּל כָּךְ רָעָה, סִימָן שֶׁבַּעֲלָהּ הוּא נְשָׁמָה.
בַּשַּׁמְפַּנְיָה נַשְׁקֶה אוֹתָהּ, וּלְבַעֲלָהּ נְבִיא אִשָּׁה חֲדָשָׁה.

וִיחַפְּשׂוּ בַּמַּמְלָכָה אַחֲרֵי דְּמוּת רְאוּיָה, וְנִמְצָא כִּי
הַחֲדָשָׁה, הַיְּרַקְרַקָּה, שֶׁמָּה הוּא אֶקוֹלוֹגְיָה.
אֶקוֹלוֹגְיָה עִם הַמֶּלֶךְ תְּנַאי עַל שְׁמָהּ הִתְנְתָה,
וְהוּא הִסְכִּים, אַךְ אוֹתוֹ שָׁכַח בִּמְהֵרָה.

וְיִתְחַתְּנוּ אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ וְאֶקוֹלוֹגְיָה הַנִּפְלָאָה,
אַךְ אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ לֹא יָדַע מְנוּחָה,
כֵּיצַד לָרֶדֶת מֵהָעֵץ שֶׁעָלָיו עָלָה.
יַעַן כִּי גַּם אֵלָיו הִגִּיעָה הַמִּשְׁטָרָה.
וּבְאִישׁוֹן לַיְלָה בִּפְנֵי אֶקוֹלוֹגְיָה בָּכָה.

וְתֹאמַר לוֹ אֶקוֹלוֹגְיָה תִּזְכֹּר אֶת אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּ,
וְתֵן בְּבַקָּשָׁה לְדוֹדִי אֲחִי אָבִי לְיַעֵץ לְךָ.
וְיֹאמַר הַיּוֹעֵץ מֵאֶרֶץ עֵץ: הָבָה וְנִבְנֶה מְדִינָה יְרֻקָּה,
עִם תַּחְבּוּרָה צִבּוּרִית, הִתְחַדְּשׁוּת עִירוֹנִית,
שִׁקּוּם סְבִיבָהּ, אֶנֶרְגְּיָה נְקִיָּה, וְכָךְ הָלְאָה.

אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ נִמְצָא כְּבָר בַּסְּבַךְ לְלֹא מוֹצָא,
כִּי גַּם בְּנוֹ יָאִירָא שִׂחֵק לוֹ בַּנְּשָׁמָה,
וּבְתִקְשֹׁרֶת כִּכֵב בַּעֲלִילוֹת זִמָּה וּמְזִמָּה.
אַךְ בַּשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה, טֶרֶם הוֹדִיעַ עַל פְּרִישָׁה,
הוּא קִבֵּל מִכְתָּב מֵעִיר הַנָּמֵל הַדּוֹעֶכֶת חֵיפָה.

וּבַמִּכְתָּב נֶאֱמַר כִּי יֵשׁ לְהָקִים נָמֵל תְּעוּפָה,
אֲשֶׁר יָבִיא לָעִיר מְלוֹא הַחֹפֶן תַּעֲסוּקָה,
וְגַם יְשַׁפֵּר מְאֹד אֶת אֵיכוּת הַסְּבִיבָה.
וְיַעֲשֶׂה זֹאת הָעֵצָה, וְתָבוֹא לְצִיּוּן הַיְּשׁוּעָה.
כְּמוֹ עַל כַּנְפֵי הַיּוֹנָה.

וּמִינִי אָז מְצַיְּנִים אֶת יוֹם הַנֵּס בְּכָל שָׁנָה
וְחוֹגְגִים בְּחֵיפָה בְּתַהֲלוּכַת עַד-לֹא-יָדַע
שֶׁמְּאַרְגְּנִים הַמּוֹסָדוֹת לְהַשְׂכָּלָה גְּבוֹהָה,
וְשֵׁם הַתַּהֲלוּכָה הוּא אָרְכִי-פָּרְחִי-טוּרָה.

אַחֲרֵי הַתַּהֲלוּכָה יֵשׁ גַּם מְסִבָּה,
וּבַמְּסִבָּה כָּל אִישׁ מִמּוּמוֹ נִרְפָּא.
כּוֹלֵל רֹאשׁ הָעִיר מֵהַכֶּרֶס הַגְּדוֹלָה,
הַדּוֹד הַיּוֹעֵץ מֵרֶגֶל הָעֵץ הָעַתִּיקָה,
וַאֲפִלּוּ אֲנִי מִכַּף רַגְלֵי הַפְּחוּסָה

25.2.2018

העיר המואנשת

שלושה רבעים מאוכלוסית התבל יתגוררו בערים בתוך עשרות שנים אחדות. העיר היא נושא רחב היקף אשר קל מאד לאבד את הכיוון במסגרת העיסוק בו, אך העיר היא הגנרטור המרכזי עבור המין האנושי. העיר היתה תמיד מפלט של סולידריות חברתית, מקור לקירבה וליצירה, לעומת הסביבה הטבעית שמקיפה אותה, אשר נשלטת על ידי הבדידות האנושית וכוחות שאין שליטה עליהם. העולם הופך להיות עירוני ברובו, כי העיר היא פתרון למשבר הסביבתי. מראשית קיומה העיר היתה דימוי מואנש, ספונטני או מתוכנן. קיים שיתוף פעולה היסטורי בין מתכנני הערים לאנשי הרפואה למען יצירת העיר הבריאה. במהלך הדורות התפתח השימוש במודלים אנטומיים לצורך תכנון העיר. לכן אין טבעי יותר בימינו מאשר לאחד בין המראות והמידע אודות הגוף האנושי עם המראות והמידע אודות העיר. בעתיד ההאנשה לא תהיה עיקרון תכנוני או תיאורי בלבד, היא תהפוך למהות הקיומית. המערכות העירוניות יהיו שזורות במלואן במערכות האנושיות באמצעות תהליך התפתחותי דינאמי.

21.2.2018

תפרושת הבניה בישובי המגזר הערבי - תקציר להרצאה במסגרת הכנס השנתי של איגוד המתכננים בישראל בירושלים במרץ 2018

תפרושת הבניה בישובי המגזר הערבי


שם המחבר: אבינועם עמיזן
פעיל סביבה - גיאוגרף. בלוגים: דמות האדם של ארץ הקודש, החצר האחורית של חיפה, avira111@gmail.com


קיימת אנרכיה בתחום התכנון האזורי במדינת ישראל. האנרכיה מתבטאת בהתפשטות בלתי מבוקרת של ישובי המיעוטים, אשר תופשים שטחים טבעיים עצומים. מדינת ישראל מכוסה בכל מקום אפשרי כמעט בישובי מיעוטים בצפיפות. באמצעות תקריבים במפות גוגל אפשר למצוא את שמות הישובים, ואת תפרושת השכונות והבנינים, עד לצורתו של כל בנין. המאפיין המרכזי של הבניה בישובי המיעוטים הוא של בניני מגורים משפחתיים נמוכים, באיכות בניה טובה, שמתפרשים על שטח נרחב, בהתאם לטופוגרפיה, בלי תכנון מוקדם. הם נעדרים לפיכך תשתיות מסודרות, בניה לגובה, אזורי תעשיה, שטחים ירוקים וכדומה. לדוגמא, שטח העיר חיפה לעומת שטח עוספיה ודלית אל כרמל. הישובים הדרוזיים זהים כמעט בשטחם לשטח העיר חיפה. זאת למרות שמספר התושבים בהם הוא כעשירית בלבד מזה של חיפה.

אין מפות רשמיות שבהן מופיעה תפרושת הישובים המלאה במדינת ישראל. תמונת השטח המעורפלת מאפשרת לקבל החלטות בנושא הרחבות בניה על פי ראות העיניים. 

התהליכים בגליל מתרחשים ביתר שאת במרכז, מזרח ודרום הארץ. התנועה הציבורית הרחבה להתחדשות עירונית שקיימת במגזר היהודי, וקוראת לעיבוי השטחים העירוניים באמצעות תכנון ובניה מחודשים, חייבת להתעורר גם בישובי מגזרי המיעוטים. היוזמה צריכה לבוא מתושבי ישובים אלה. הם מי שמסוגלים לטפל בנושא, בזכות כישוריהם והכרתם את מקום מגוריהם. בדרך זאת בלבד הם יוכלו להבטיח את עתידם ואת עתיד המדינה שבה הם חיים. 

במסגרת תנועה כזאת יאוחדו גושי ישובים שמקיימים רצף אורבאני ליחידה אחת, ויוקמו בהם שכונות חדשות על גבי הישנות כחלק מתוכניות התחדשות עירונית, עם אפשרות מגורים לכל מגזרי האוכלוסיה במדינת ישראל. כיום מחיר הקרקע לבניה משפחתית צמודת קרקע במגזר הערבי הוא עדיין נמוך מאד. אין תמריץ לאוכלוסיה להשקיע בהן. בנוסף, הפיקוח על הפרות הבניה הוא רופף ומאפשר בניה גם בשטחים ירוקים.

קיימת, לפיכך, נוסחא בעלת שני עקרונות בלבד לפיתרון נושא הבניה הבלתי מבוקרת בישובי המגזר הערבי: 1. יש לאכוף את חוקי הפיקוח על הבניה, באמצעות בלימת הבניה בשטחים בלתי חוקיים, על מנת שמחירי הקרקע יעלו. 2. במקביל יש להעלות את רמת המודעות של האוכלוסיה ליתרונות תוכניות הפינוי-בינוי, כפיתרון חיוני לבעיות הדיור.

בוועידות ''מוני אקספו'', האירוע הגדול של מרכז השלטון המקומי במרכז הירידים, שנערך בינואר 2017, בלטה בהיעדרה ההתיחסות למגזר הערבי. הפאנל של עמותת "אדם טבע ודין'' בנושא ''תכנון עירוני'' בכנס ''סביבה 2050'' בפברואר 2017 הנחיל אכזבה קשה עוד יותר. גם בכנס זה לא נשמעה אפילו מילה אחת לגבי השתלבויות המגזר הערבי בניסוי החברתי-תכנוני של התמ''א ופינוי-בינוי. באתר ויקיפדיה יש ערך על תופעת הפירבור בישראל. בערך מופיעה רשימת הישובים היהודים שמזוהים עם התופעה, אך אין כלל איזכור לישובי המיעוטים. זאת למרות שישובי המיעוטים הם חלק נכבד מאד מכלל הישובים הפרבריים במדינת ישראל, שהפכה כולה זה מכבר למטרופולין אחד. מלכתחילה נבנו הבנינים במגזרי המיעוטים בקומה אחת, על ידי אבי המשפחה, ובהמשך נוספו קומות, אגפים, ובנינים סמוכים לבני דורות ההמשך. כיוון שלא היה בשעתו תכנון הנדסי ראוי, הוגבלו הבנינים מבחינה הנדסית ל-2-3 קומות בלבד. כיום יש מגמה של בניה חזקה יותר, שאפשר להגיע באמצעותה עד ל 5-6 קומות. 

המשפחה הערבית המודרנית מתגוררת בדירה ברב קומות, ולהמחשה רבי הקומות של קהיר, ביירות או דובאי. נראה כי במגזר הערבי מודעים לחומר הנפץ החברתי שיש בתוכניות ההתחדשות העירונית. הם מבינים שכרוכה בהן גם אכיפה של חוקי התכנון והבניה, אשר במרכזם הריסת בנינים שנבנו שלא כחוק. ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות נערכים למאבק בצווי ההריסה שהוצאו לבתים במגזר. כ-80% מהבניה בכפרים הדרוזיים נעשתה ללא היתרי בניה.

אלה השואפים לדחוס עוד ועוד מבנים באזורי המגורים העירוניים בישראל, או מתנגדים לפיתוח פארק מטרופוליטני, סבורים כנראה כי עירם מוקפת אזורים ירוקים, וכל החפץ בכך יוכל למצוא שטחים טבעיים בשפע במרחק דקות אחדות של נסיעה מביתו. את הארץ השוממה ובעלת המראה הטבעי שאליה הגיעו חלוצי הציונות כיסינו בחלקה הגדול בשכבת בטון ואספלט, בין היתר מתוך הרצון להגיע להישגים טריטוריאלים. בני דודינו, אלה המתגוררים במדינת ישראל וברשות הפלשתינאית, החרו החזיקו אחרינו וכבשו גם הם את הארץ באותה מתכונת של ישובים הפולשים עד בלי די אל שטחים טבעיים. התוצאה היא התנגשות בין שתי מסות שהגיעו זה מכבר לרמתן הקריטית. את השלום לארץ לא יביאו הפוליטיקאים, וגם לא השקעה בנושאי שיתוף פעולה למיניהם. את השלום יכולים להביא הגיאוגרפים ומתכנני העיר והאזור בלבד, אשר ישבו וישרטטו ויתוו את מפת ישובי הארץ ושטחיה הטבעיים על פי הרצוי והראוי ביותר.