27.7.2017

גּוֹלְדָּה גִּבּוֹרַת הַשּׁוֹאָה: שַׁעַר I - זְמַן, חֵלֶק ג' - מַחֲנֵה עֲבוֹדָה, פֶּרֶק 35: נוֹבַק

נוֹבַק

הָיָה לִי לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה יָדִיד טוֹב בְּשֵׁם לֵיְבֶּל וַיְינְטְרוֹפּ.
הוּא הָיָה סוֹחֵר צָעִיר, גָּבוֹהַּ וְנָאֶה, שֶׁחַי בָּעִיר אַחֶרֶת.
לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה הָיָה מַגִּיעַ מִדֵּי פַּעַם לָעִיר שֶׁלָּנוּ.

הַיְּהוּדִים חָשְׁבוּ שֶׁמִּי שֶׁעוֹבֵד לֹא יְחֻסַּל.
הוּא מָצָא עֲבוֹדָה בָּעִיר אַחַת,
אֲבָל פִּינוּ מִמֶּנָּה אֶת כֻּלָּם.

קְבוּצָה שֶׁל כִּשְׁמוֹנִים אִישׁ מֵהֶם הִגִּיעָה לָעִיר שֶׁלָּנוּ, לְתַחֲנַת הַכּוֹחַ.
הַגּוֹיִים לָקְחוּ הֲמוֹן כֶּסֶף מִכָּל אֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָשׁוּם כְּעוֹבֵד.
תַּחֲנַת הַכּוֹחַ גָּבְלָה בְּמַחֲנֵה הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ.

עָבַדְתִּי אָז עַל יַד הַגָּדֵר, וְרָאִיתִי אֶת לֵיְבֶּל.
הוּא הִתְלַהֵב מִכָּךְ שֶׁאֲנִי בִּמְקוֹם עֲבוֹדָה מְסֻדָּר,
וּבִקֵּשׁ שֶׁאֶעֱשֶׂה מַאֲמַצִּים לְהַעֲבִיר אוֹתוֹ לַעֲבֹד אֶצְלֵנוּ.

הוּא לֹא יָדַע אִם מְקוֹם הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ יִשָּׁאֵר.
הָיוּ שְׁמוּעוֹת שֶׁעוֹמְדִים לְפַנּוֹת אֶת כֻּלָּם,
בְּתוֹךְ פֶּרֶק זְמַן קָצָר מְאֹד.

הָלַכְתִּי בָּעֶרֶב לְפִיקְלֶר וּבִקַּשְׁתִּי: ''יֵשׁ לִי חָתָן בְּתַחֲנַת הַכּוֹחַ.
אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכְּבוֹדוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה מַאֲמַצִּים כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁאֵר אִתִּי.''
פִיקְלֶר הִסְכִּים שֶׁהוּא יָבוֹא.

לֵיְבֶּל הָיָה בָּחוּר צָנוּעַ וְשָׁקֵט. אַךְ מִיָּד לְאַחַר שֶׁהִגִּיעַ,
הוּא סִדֵּר שֶׁאָחִיו שְׁמִּיל, אָבִיו, וְרוֹפֵא אֶחָד,
יַעַבְרוּ גַּם הֵם אֵלֵינוּ.

הוּא נָתַן הַרְבֵּה כֶּסֶף לְנוֹבַק, כְּדֵי שֶׁיְּסַדֵּר אֶת הָעִנְיָן.
הֵם סִפְּרוּ שֶׁהֵם מֻמְחִים לִמְכוֹנָאוּת וּמַסְגֵּרוּת,
וְפִיקְלֶר הֶחְלִיט שֶׁנָּחוּץ גַּם רוֹפֵא בַּמַּחֲנֶה.

לְמָחֳרָת בָּאוּ שְׁלָשְׁתָּם.
חוּץ מֵהֶם לֹא עָבַר אֵלֵינוּ אַף אֶחָד.
אַחֲרַי שְׁלוֹשָׁה יָמִים כֻּלָּם פֻּנּוּ לְעִיר שִׁידְלוֹבְצֶה.

שִׁידְלוֹבְצֶה הָיְתָה מְלֵאָה יְהוּדִים, שֶׁהַנָּאצִים רִכְּזוּ מִכָּל הָאֵזוֹר.
הֵם חָיּוּ בָּהּ חֲדָשִׁים אֲחָדִים, עַד שֶׁלֹּא הָיָה יוֹתֵר מָקוֹם לָזוּז.
אַחַר כָּךְ שָׁלְחוּ הַנָּאצִים אֶת כָּל שִׁידְלוֹבְצֶה לְחִסּוּל.

מָה עָשְׂתָה הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת לְאַחַר שֶׁהִגִּיעָה?
הָרוֹפֵא הָיָה רוֹפֵא. הוּא לֹא הָלַךְ לָעֲבוֹדָה.
מִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה, הָלַךְ אֵלָיו.

שְׁמִּיל וַיְינְטְרוֹפּ הָיָה אִישׁ עֲסָקִים בָּעִיר שֶׁלּוֹ.
הוּא עָשָׂה עַצְמוֹ לָרַבִּי, וְרָצָה לִהְיוֹת מְנַהֵל בַּמַּחֲנֶה.
הוּא הֵבִין בָּעֲסָקִים, עָבַד עֲבוֹדָה קַלָּה, וְתִוֵּךְ בֵּין הַיְּהוּדִים.

לְמִי יֵשׁ כֶּסֶף, מִי יִתֵּן כֶּסֶף, מִי צָרִיךְ לַעֲבֹד פֹּה, וּמִי שָׁם.
נוֹצַר אֶצְלֵנוּ מֵעֵין אִרְגּוּן, שֶׁשְׁמִּיל וַיְינְטְרוֹפּ סִדֵּר.
זֶה לֹא הָיָה יָפֶה כָּל כָּךְ, אֲבָל גַּם לֹא נוֹרָא.

יוֹם אֶחָד קִבְּלָה בִּתּוֹ שֶׁל נוֹבַק חֹם גָּבוֹהַּ מְאֹד.
הָרוֹפֵא הָלַךְ לַבַּיִת שֶׁלּוֹ לִבְדֹּק אֶת הַיַּלְדָּה,
וְהִמְלִיץ לָקַחַת אוֹתָהּ מִיָּד לְבֵית הַחוֹלִים.

שָׁם הוֹצִיאוּ לָהּ אֶת הַתּוֹסֶפְתָּן, וְהִצִּילוּ אֶת חַיֶּיהָ.
נוֹבַק הִפְגִּין מֵאָז לְעֵינֵי כֹּל אֶת אַהֲבָתוֹ לָרוֹפֵא.
הוּא נִהֵל יַחַד עִמּוֹ אֶת הָעוֹבְדִים בַּמַּחֲנֶה.

כְּשֶׁהִתְקָרֵב מוֹעֵד הַמִּשְׁלוֹחַ שֶׁלָּנוּ לְאוֹשְׁוִיץ,
נוֹבַק, שֶׁהָיָה בְּדֶרֶךְ כְּלָל אַנְטִישֵׁמִי מְאֹד,
הִסְתִּיר אֶת הָרוֹפֵא בְּמַּחְבּוֹא.

אַחֲרַי שֶׁהַנָּאצִים אָסְפוּ אֶת כָּל הַיְּהוּדִים עַל מַּשָּׂאִיּוֹת,
הֶרְאָה לָהֶם נוֹבַק אֶת הָרוֹפֵא שֶׁנּוֹתָר בַּמַּחְבּוֹא,
וְהוֹרָה בַּאֲדִישׁוּת: ''תַּהַרְגוּ אוֹתוֹ.''