5.6.2017

פינוי-בינוי במגזר הערבי

לפני זמן מה התארח חבר הכנסת סוויד מחד''ש במוזיאון לאדריכלות בחיפה, והעניק הרצאה אודות הפרות הבניה במגזר הערבי. חה''כ ד''ר סוויד הוא אחד מהבקיאים בנושא, במסגרת בפעילותו הציבורית הרבה, והרצאתו לוותה במפות וטבלאות. הוא שם את הדגש על היעדר תוכניות מתאר לישובי המגזר, אשר גורמת לפלישה בלתי מבוקרת לשטחים ירוקים.
בסוף ההרצאה הוא נשאל לגבי הפוטנציאל של תוכניות פינוי-בינוי במגזר הערבי. חה''כ סוויד אמר שהוא מאמין ותומך בתוכניות הפינוי-בינוי, שלהן קרא בשם ''התחדשות עירונית'', אך כיוון שכיום מחיר הקרקע לבניה משפחתית צמודת קרקע במגזר הערבי הוא עדיין נמוך מאד, אין עדיין לדעתו תמריץ לאוכלוסיה להשקיע בהן.
קיימת, לפיכך, נוסחא בעלת שני עקרונות בלבד לפיתרון נושא הבניה הבלתי מבוקרת בישובי המגזר הערבי: 
1. יש לאכוף את חוקי הפיקוח על הבניה, באמצעות בלימת הבניה בשטחים בלתי חוקיים, על מנת שמחירי הקרקע יעלו.
2. במקביל יש להעלות את רמת המודעות של האוכלוסיה ליתרונות תוכניות הפינוי-בינוי, כפיתרון חיוני לבעיות הדיור. 
לאוכלוסיה במגזר הערבי יש את כל האמצעים להתמודדות עצמאית מול הנושא המורכב.
המערכת החברתית, היכולות הפיננסיות, הכישורים המקצועיים, ועוד, הם כולם מתאימים לכך.

3.6.2017

שיגור לווינים ממטוסים

חברת האירוספייס של מייסד מיקרוסופט פול אלן, חשפה את המטוס הענק שפיתחה בקליפורניה, אשר מיועד לשיגור טילים לחלל. מוטת הכנפיים שלו מגיעה ל-117 מטר, כמעט פי שניים משל מטוס ג'מבו, הוא שוקל 226 טונה ומונע בשישה מנועים עצומים. המטוס הוא אחד הגדולים והכבדים בעולם ובעל מוטת הכנפיים הארוכה ביותר בהיסטוריה. הוא לא נועד להטיס נוסעים או מטען, אלא לשמש ככן-שילוח מעופף לרקטות חלליות. מקטע הכנף שבין שני המרכבים שלו ישמש לנשיאת רקטה. המטוס יישא אותה לגובה רב וישחרר אותה שם, מה שיאפשר לשגר לחלל את אותם לוויינים וחלליות באמצעות טילים קטנים, זולים וחסכוניים בהרבה מאלה שממריאים בעצמם מהקרקע.
לאמריקאים היה, עוד לפני כ-60 שנה, מטוס חללי בשם אקס-15, שניתלה בגחון של מפציץ בי-52, ושוגר פעמים רבות עד לגובה של כ-100 קילומטרים, שהוא גבול החלל החיצון, שבו כמעט ואין יותר כוח משיכה. הם לא ניצלו את הטכניקה לשיגור חלליות ולווינים.
למעשה, אפשר לקחת כל מטוס שטס לגובה רב, ולתלות עליו טיל שישוגר לחלל. לדוגמא, מטוס קרב כמו האף-15 נושא טיל שיוט מתקדם, יכול להגיע לגבהים עצומים ומשם לשגר את הטיל, שיצויד בראש לוויני, לעבר החלל החיצון. סביר שבאמצעות טכנולוגית מדף זאת אפשר לשגר חלליות ולווינים קטנים בזול. אך לא עושים זאת, מדוע?

24.4.2017

יום השואה 2017 - סיפור דרך

בשנה עברה נסעתי לוינה, צור מחצבתו של היטלר, שמתנהלת לצלילי ואלס "הדנובה הכחולה",  מנגינה שאותה נהג גם מנגלה ימ"ש לפזם בעת שהניף את זרועו ימין ושמאל על מנת למיין את  קורבנותיו.  וינה היא עיר נפלאה, תרבותית, ועם אנשים יפים. במוזיאנים שלה מוצגים מיטב יצירות האמנות, עם דגש  נכבד על היהדות: מזיאוני הונדטווסר, ליאופולד, ופרויד, מציגים דוגמאות מקומיות  לרוח הגאונית היהודית.  לאחר ימים אחדים בעיר החלטתי שאני נוסע לאושוויץ, ליום אחד, מרחק של כ-500 קילומטרים.  שכרתי מכונית טובה ונסעתי במהירות באוטוסטרדות של  אוסטריה, צ'כיה ופולין.  הגעתי לאושוויץ לאחר הסגירה של המוזיאון,  כיוון שניווטתי בין הישובים הפרבריים הרבים שמקיפים את האתר בלי ווייז חזק. הקפתי מבחוץ את הגדירות , מביט לעבר הבנינים החומים והחצרות, ולאחר כשעה חזרתי למכונית ולוינה. אימי שרדה באושוויץ  במשך כשנה, בין התקופה במחנה עבודת הכפיה בעיר הולדתה, לבין התקופה בברגן בלזן. היא סיפרה לי, ואני הקלטתי, ערכתי ופירסמתי את כל קורותיה. היו שנים, לפני שמסך הברזל נפתח והתחילו המסעות לפולין, שאושוויץ-בירקנאו היתה שלי בלבד. היכרתי בעיני רוחי כל פינה בהם, כל פרט בסדר ביום, כל נאצי, כולל אייכמן ומנגלה, שאימי נצלה בזכות תושיתה מניסוי שעמד לבצע בה.
איש חינוך אחד סיפר לי שהוא ביקר באושוויץ כשלושים פעמים. האם זאת אובססיה? איני יודע.
הספר של אימי, "סיפורי גולדה", לא זכה לפירסום ולהכרה שציפיתי לה. היא הגיבורה בנשים שקמו מעולם. סיפוריה נושאים את הגבורה, הנשיות, והאנושיות  למחוזות שטרם נודעו.
אני יודע גם כיצד אני רוצה לפרסם מחדש את קורותיה: כפואמה אודיסיאית. כל מה שאם אומרת ומספרת לבנה הוא בחזקת שירה.
אם אצליח בך איני יודע. אך אני יודע מה קשה וארוכה היתה הדרך עד שהסיפורים שלה ושל יתר ניצולי השואה יצאו לאור, והשואה זכתה למעמד שיש לה כיום בתודעה הציבורית במדינת ישראל ובעולם כולו. 
הסיבה היא אחת: מלחמת יום הכיפורים. המלחמה ההיא, והחזרת סיני, הם המחיר ששילמנו עבור הזכות לזכור את השואה. המחיר הזה הוא  עצום, אך הוא גם מראה על עוצמתה של השואה.