שיגור לווינים ממטוסים

חברת האירוספייס של מייסד מיקרוסופט פול אלן, חשפה את המטוס הענק שפיתחה בקליפורניה, אשר מיועד לשיגור טילים לחלל. מוטת הכנפיים שלו מגיעה ל-117 מטר, כמעט פי שניים משל מטוס ג'מבו, הוא שוקל 226 טונה ומונע בשישה מנועים עצומים. המטוס הוא אחד הגדולים והכבדים בעולם ובעל מוטת הכנפיים הארוכה ביותר בהיסטוריה. הוא לא נועד להטיס נוסעים או מטען, אלא לשמש ככן-שילוח מעופף לרקטות חלליות. מקטע הכנף שבין שני המרכבים שלו ישמש לנשיאת רקטה. המטוס יישא אותה לגובה רב וישחרר אותה שם, מה שיאפשר לשגר לחלל את אותם לוויינים וחלליות באמצעות טילים קטנים, זולים וחסכוניים בהרבה מאלה שממריאים בעצמם מהקרקע.

לאמריקאים היה, עוד לפני כ-60 שנה, מטוס חללי בשם אקס-15, שניתלה בגחון של מפציץ בי-52, ושוגר פעמים רבות עד לגובה של כ-100 קילומטרים, שהוא גבול החלל החיצון, שבו כמעט ואין יותר כוח משיכה. הם לא ניצלו את הטכניקה לשיגור חלליות ולווינים.

למעשה, אפשר לקחת כל מטוס שטס לגובה רב, ולתלות עליו טיל שישוגר לחלל. לדוגמא, מטוס קרב כמו האף-15 נושא טיל שיוט מתקדם, יכול להגיע לגבהים עצומים ומשם לשגר את הטיל, שיצויד בראש לוויני, לעבר החלל החיצון. סביר שבאמצעות טכנולוגית מדף זאת אפשר לשגר חלליות ולווינים קטנים בזול. אך לא עושים זאת, מדוע?

יום השואה 2017 - סיפור דרך

בשנה עברה נסעתי לוינה, צור מחצבתו של היטלר, שמתנהלת לצלילי ואלס "הדנובה הכחולה",  מנגינה שאותה נהג גם מנגלה ימ"ש לפזם בעת שהניף את זרועו ימין ושמאל על מנת למיין את  קורבנותיו.  וינה היא עיר נפלאה, תרבותית, ועם אנשים יפים. במוזיאנים שלה מוצגים מיטב יצירות האמנות, עם דגש  נכבד על היהדות: מזיאוני הונדטווסר, ליאופולד, ופרויד, מציגים דוגמאות מקומיות  לרוח הגאונית היהודית.  לאחר ימים אחדים בעיר החלטתי שאני נוסע לאושוויץ, ליום אחד, מרחק של כ-500 קילומטרים.  שכרתי מכונית טובה ונסעתי במהירות באוטוסטרדות של  אוסטריה, צ'כיה ופולין.  הגעתי לאושוויץ לאחר הסגירה של המוזיאון,  כיוון שניווטתי בין הישובים הפרבריים הרבים שמקיפים את האתר בלי ווייז חזק. הקפתי מבחוץ את הגדירות , מביט לעבר הבנינים החומים והחצרות, ולאחר כשעה חזרתי למכונית ולוינה. אימי שרדה באושוויץ  במשך כשנה, בין התקופה במחנה עבודת הכפיה בעיר הולדתה, לבין התקופה בברגן בלזן. היא סיפרה לי, ואני הקלטתי, ערכתי ופירסמתי את כל קורותיה. היו שנים, לפני שמסך הברזל נפתח והתחילו המסעות לפולין, שאושוויץ-בירקנאו היתה שלי בלבד. היכרתי בעיני רוחי כל פינה בהם, כל פרט בסדר ביום, כל נאצי, כולל אייכמן ומנגלה, שאימי נצלה בזכות תושיתה מניסוי שעמד לבצע בה.

איש חינוך אחד סיפר לי שהוא ביקר באושוויץ כשלושים פעמים. האם זאת אובססיה? איני יודע.

הספר של אימי, "סיפורי גולדה", לא זכה לפירסום ולהכרה שציפיתי לה. היא הגיבורה בנשים שקמו מעולם. סיפוריה נושאים את הגבורה, הנשיות, והאנושיות  למחוזות שטרם נודעו.

אני יודע גם כיצד אני רוצה לפרסם מחדש את קורותיה: כפואמה אודיסיאית. כל מה שאם אומרת ומספרת לבנה הוא בחזקת שירה.

אם אצליח בך איני יודע. אך אני יודע מה קשה וארוכה היתה הדרך עד שהסיפורים שלה ושל יתר ניצולי השואה יצאו לאור, והשואה זכתה למעמד שיש לה כיום בתודעה הציבורית במדינת ישראל ובעולם כולו. 

הסיבה היא אחת: מלחמת יום הכיפורים. המלחמה ההיא, והחזרת סיני, הם המחיר ששילמנו עבור הזכות לזכור את השואה. המחיר הזה הוא  עצום, אך הוא גם מראה על עוצמתה של השואה.

שדה תעופה חיפה ובנימין זאב הרצל

המבנה של מטרופולין חיפה הוא של אמפיתיאטרון טבעי. היציעים הם הרי הגליל והכרמל והמגרש במרכז הוא עמק זבולון, עם נחל הקישון במרכזו. תכנון המטרופולין חיב להיות מבוסס על עיקרון זה: נמל תעופה ישמש אטרקציה מרכזית, שתבסס את העיקרון הטופוגרפי של האמפיתאטרון הטבעי. זה אינו חלום אלא כורח המציאות.

רמת דויד בוודאי שאינו המקום המתאים, כי מתבקש שסביב שדה כזה תקום גם קרית שדה תעופה מפותחת, ובחיפה יש את התשתית המתאימה. צריך לשלב את הקמת פיתוח השדה והקריה עם פינוי הדרגתי של כלל המתקנים הפטרוכימיים במפרץ, שהם חבית חומר נפץ בריאותית, בטיחותית, בטחונית וכלכלית. לאחר הארכה הדרגתית של השדה, בגודלו המקסימלי, על כמחצית מהשטח שמיועד לנמל המפרץ, הוא יהיה מסוגל להיות חלופה לנתב''ג, עם שני מסלולים באורך יותר מ-3 ק''מ, עד קצה המדף היבשתי.

המבנה הטופוגרפי של מטרופולין חיפה יוצר הפרדה בין אזורי מגורים שונים, שאינה קיימת בצורה כה ברורה במטרופולינים אחרים, ולדוגמא תל אביב, שבה גבולות השכונות הם מטושטשים. בתל אביב יש כיכר מרכזית, כיכר רבין, שבה עשויים להתרכז כמיליון בני אדם. האם מישהו שאל את השאלה היכן אפשר להקים כיכר כזאת בחיפה. התשובה היא ברורה: בלב המטרופולין, שהוא האזור שבו ממוקמים כיום בתי הזיקוק. אלא שבמקום מגדלי מגורים ומסחר מתנוססות במקום זה ארובות מזהמות. 

המשוואה היא: ''פינוי המפעלים הפטרוכימיים והקמת שדה תעופה בינלאומי גדול הם המפתח לקידמה במפרץ חיפה''.

את השטח הימי שמיועד לשדה התעופה במפרץ מייבשים ממילא עבור נמל המפרץ, שחיבים להתאים אותו לצרכי השדה, באמצעות שילוב בין שובר הגלים, שהוא ההוצאה העיקרית בהקמת נמל ימי, עם מסלול למטוסים. 

רוב הסוגיות הבטיחותיות והאקולוגיות בנושא המטוסים הגדולים נפתרות בזכות זאת שהטיסות יתבצעו מעל לים, וגם התנועה על המסלולים תהיה, ככל שהמסלולים יתארכו, בשטח שבתוך הים. 

שדה התעופה של סינגפור תורם כ-20% לתל''ג של עיר הנמל הזאת, שבה נמצא הנמל הימי הגדול בעולם!

בנימין זאב הרצל לא חזה את מדינת היהודים בלבד. הוא חזה גם כי חיפה תהיה המפותחת בערי המדינה, את המצאת המטוס ועידן המלחמות שהוא יביא. הוא קבע כי מדינת היהודים, כמו המטוס, תהיה מיוסדת על עיקרון התנועה. בלא תנועה  היא תיקרוס חיש קל. מי שמנסה לשלול ממטרופולין חיפה את התנועה המתמדת שהעיר האוירית יוצרת, מתגלח על הזקן של הרצל.