15.2.2015

החשיבות שיש לחיסול המפעלים הפטרוכימיים המזהמים במפרץ חיפה

נושא מרכזי לעתיד ישראל הוא החשיבות שיש לחיסול המפעלים הפטרוכימיים המזהמים במפרץ חיפה, שגם מסוכנים מאד מבחינה ביטחונית.
במקומם יש להקים אזורי מגורים, מסחר ותעשיה מתקדמים.
בדומה לפינוי הבסיסים הצבאיים במרכז, יעזור דבר זה מאד לפתרון בעיית הדיור.

המפעלים הפטרוכימיים, ובראשם בז''ן, יושבים על קרקעות יקרות ערך, לחוף ים ונחל וצופים אל נוף מרהיב, בלב ריכוזי אוכלוסיה. המסים שהם משלמים למדינה נמוכים לאין ערוך לעומת המסים שתשלם אוכלוסיה שתגור במקום בערים חדשות שיקומו על שטחי המפעלים. 

בפייסבוק הוקמה קבוצה בשם: מנקים את מפרץ חיפה, שעוסקת בנושא.

בימים אלה מתנהל הליך התנגדויות לתוכנית המתאר החדשה של חיפה, אשר  מצדדת בהמשך פיתוח המפעלים ובהקמת נמל ענק עם שטחי מגרשי מכולות אינסופיים. את הנמל והמפעלים צריך להעביר לארצות עולם שלישי, ולו מסיבות של כדאיות כלכלית, כמו שהעבירו בשעתו את תעשיית הטקסטיל לארצות כאלה.

ראש העיר חיפה, יונה יהב, והקואליציה שלו, מצדדים בהקמת הנמל ובפיתוח המפעלים, וכתוצאה מהכשל הזה חיפה הולכת ומתפוררת מבחינה כלכלית-חברתית.

כאלטרנטיבה לתוכנית המתאר המוצעת, שדוגלת בהמשך פיתוח המפעלים המפטרוכימיים והקמת נמל ענק, מובאת כאן תוכנית מפורטת להפיכת מפרץ חיפה לאזור מגורים ותעסוקה מתקדמים. מדובר בתוכנית משולבת, אשר בה כל המרכיבים כרוכים זה בזה. תוכנית מורכבת זאת צריכה לכלול, בתוכנית מתאר חדשה, בין היתר את המרכיבים הבאים:
א. פינוי כל המתקנים הפטרוכימיים במפרץ, מא' ועד ת', כאשר יש להתחיל עם חוות המיכלים לחוף הים בין נמל הקישון לקרית חיים, שבה נמצא גם מיכל האמוניה המסוכן. פינוי חוות המיכלים יאפשר יצירת טיילת לאורך חוף הים, והקמת רצועת נופש שמאחוריה שכונות מגורים יוקרתיות. את רצועת החוף יש להאריך ולפתח בהדרגה באותה המתכונת עד לנהריה.
ב. בשטחי המפעלים, ובאמצעות שידרוג השטחים הבנויים והפתוחים הנוספים באזור, שבהם מתאפשרת כיום בניה מינימלית בלבד, בין היתר מחמת זיהום האויר הכבד, תתאפשר תוספת של מאות אלפי דירות, ואזורי מסחר ותעסוקה מתקדמים, אשר תשנה את פני האזור לחלוטין, תוך יצירת תקבולי מסים למדינה שיהיו גדולים עשרות מונים מאשר כיום.
ג. הרחבת נמל חיפה חייבת להיעשות במידה מתונה בלבד, כך שיענה על צרכי המשק הישראלי והובלה יבשתית למדינות סמוכות. אין צורך בנמל שמגיעות אליו אוניות ענק כדי לפרוק המוני מכולות שנטענות למחרת על אוניות קטנות. בחלקו הצפוני של הנמל החדש ישולב מסלול נחיתה ארוך לתוך הים עבור מטוסי נוסעים גדולים, שיהיה המשך של שדה התעופה הקיים.
ד. יש להגדיל את שדה התעופה חיפה ולהפוך אותו לשדה בינלאומי שיספק תעסוקה לאלפי תושבים, על חשבון התוכנית להרחיב את שטחי מגרשי המכולות שגובלים בו, אשר יספקו תעסוקה לתושבים בודדים. 
ה. את פארק הקישון יש להרחיב באופן שיהפוך לפארק מטרופוליני. את ערוצי הנחל במישור המפרץ יש להרחיב ולהגדיל באופן שישמשו את התושבים גם לפעילות נופש ימית. בלב הפארק יש להקים קרית ספורט בינלאומית, ובמרכזה איצטדיון כדורגל במקום זה שהוקם בדרום חיפה. 

11.1.2015

מנין ט''ל - 39 בתאריכי 4 הצומות שכרוכים בתשעה באב

במסורת היהדות יש 6 ימי צום במהלך השנה. 4 מהם קשורים לתשעה באב, ואלה הם:

10 בטבת - צום תחילת המצור על ירושלים
17 בתמוז - צום פריצת החומות וימי בין המיצרים
9 באב - צום חורבן הבית
3 בתשרי - צום גדליה 

כאשר מסכמים את המספרים של ימי התאריכים התוצאה היא 39, שהיא מניין אותיות ט''ל.

להלן החישוב: 10+17+9+3 = 39

26.12.2014

ויליאם בלייק הוא משורר דינאמיקת חוליות עמוד השידרה

ציור של ויליאם בלייק
ויליאם בלייק הוא משורר דינאמיקת חוליות עמוד השידרה. הוא משתמש בכל דימוייו; קורותיו הם חלק ממנו; הוא מכיר כל אחת מחולשותיו. במציאות הדימיון, כמו בפלאונטולוגיה, הציפורים מתפתחות מהזוחלים. מעוף ציפורים רבות הוא המשך זחילת הנחש. במעופו החלומי, גובר האדם על הגוף הזוחל. לחילופין, כאשר תוקפים אותנו צירי-כאב בחלומותינו, עמוד השידרה זוכר לעיתים את היותו נחש. 

בלייק כותב:

בתנומת חלומות איומה,
כשלשלת גיהנום כרוכה,
עמוד-שידרה גדול מתפתל ביסורים,
בראש הרוחות, משגר מכאובים,
צלעותיו נקמרות כמערות,
ועצמותיו המוצקות קופאות,
מעל כל עצביו הגאים,
ועידן שלם חולף,
אך מצב הכאב מחמיר.

נראה כי הדימויים האויריים הם נצחונות מאוחרים, וכי האורגניזם האוירי מגלם את תהליך ההשתחררות הקשה.
תודעת כל מה שזוחל ממוקדת בחלציו.

כל היום שכבה התולעת בחיקה,
כל הלילה בתוך רחמה.
התולעת שכבה עד שלנחש גדלה,
בעל רעל ושריקה עגומה,
ואת ירכי אניתארמון לפתה.

על מנת לחוש כאב כה עז מהתפתלות דרושה חוליית עמוד-שידרה. הכאב יצור התפתלות, ההתפתלות תיצור חוליית עמוד-שידרה, התולעת רכה מכדי לסבול; היא תהפוך לנחש. הנחש מכוסה בירכיים.

כסליל בתוך רחם אניתארמון
גדל הנחש מחזק גרמיו.
השריקות החלו תוך צירי-לידה עזים,
משתנים לבכי צורם,
של עצב רב וחבלי-לידה קשים.
המון צורות דגים, ציפורים, ובעלי-חיים
הביאו לעולם צורת ולד,
במקום התולעת הקודמת.

כך נולדות הצורות מתוך חומר-החיים הראשוני והמעונה. הן צורות כאב. בראשית נולדת מהגיהנום. הזקוף עולה מהמפותל.
עבור בלייק, כל הארצי הוא מושא לדינאמיקת ההתפתלות. ההתפתלות היא דימוי ראשוני. הוא מתבונן במוח:

כה מפותלים הסיבים, וכה סבוכות
הרשתות: מפותלות כמוח האדם . . .

מתוך עולם מפותל זה, מתוך המחשבה רווית צירי-הכאב, הבלתי מובנת כי טיבעה המעונה מתחילתו לא זוהה, מופיע העיקרון האוירי המשתקף באצילות בלייק: שפיעה שנותרת כואבת, אך למרות הכל הופכת חופשית וישרה מבלי לאבד אף פעם את הכאב הקדמון שבא מהשגת התנוחה הזקופה.

רוחי הומה סביבי לילה ויום,
כחיית פרא המצרה דרכי.
שפיעתי ממעמקים,
מקוננת כל העת על חטאיי.

צורה עלובה, חיוורת, מתועבת,
שאני מלווה בסערה.
דמעות ברזל ואנחות עופרת,
שנכרכות סביב ראשי המסתחרר.

התופעות האויריות מרגשות תמיד בדימיון בלייק. הן אנרגטיות. זאת אנרגיה מתפרצת. בלייק מימש אנרגיה יצירתית זאת, שביקשה להפיק משהו ממבוכתו הכואבת וחסרת התועלת, ולעצבה כחיים ופעולה.

עורה! התעורר הו ישנוני בארץ הצללים,
קום! התמתח

מתח זה משמש הכנה להשגת הזקיפות, שהיא, לבסוף, הלקח הדינאמי האולטימטיבי ששירת בלייק מלמדת אותנו.
בשירת בלייק אנו יכולים לראות פרומתיאוס חדש בפעולה המותח כבליו. פרומתיאוס זה מלא אנרגיית חיים. המוטו שלו עשוי להיות: ''האנרגיה היא החיים היחידים, ומקורה הגוף. האנרגיה היא עונג ניצחי.'' אנרגיה זאת דורשת שידמיינוה. ממשותה דימיונית מטיבעה. אנרגיה דימיונית עוברת ממצב פוטנציאלי לפעיל. היא מנסה ליצור דימויים צורניים וגשמיים כאחת, להעניק מהות לצורות, להביא חיים לחומר. עבור בלייק, הדימיון הדינאמי הוא חקירה ודרישה באנרגיה. להבנת יצירתו הקורא חייב בעירנות פיזית מוחלטת והוספת מרכיב נוסף, נשימת זעם רותחת. הוא יצליח אז בהענקת המשמעות המלאה למה שאפשר לכנות 'השראה קשה', מונח שעשוי בהחלט לאפיין את השראת בלייק עצמו. נשימה זאת היא אכן הקול הנבואי הדובר בספרים ''אוריזן'', ''לוס'' ו''אהניה''. ב''קטלוג מאוייר של חידושים בתרבות ובמדע'', שאייר בלייק, הוא כותב:

"נשמה וחזון אינם, כמו שמניחה הפילוסופיה המודרנית, אד ענן או לא כלום: הם מאורגנים ומנוסחים בפרוטרוט מעל ומעבר לכל מה שהטבע בן-התמותה יכול ליצור. מי שאינו מדמיין בתווים משורטטים חזקים וטובים יותר, ובאור חזק יותר מאשר עינו בת-התמותה והכיליון מסוגלת לראות, אינו מדמיין כלל."

לדמיין, אם כן, פרושו להעצים את גוון המציאות. נראה כי לרוחות הרפאים של בלייק יש בהכרח קול גרוני עמוק, המתנסח ב''יתר זהירות'' מאשר הקולות בשירים בהם ''אף אחד אינו מדמיין כלל''. אם נאזין לספרי הנבואה כאילו היו שירה שנכתבה בשירה כואבת, הם ידמו לתחינות אנרגיה, למילות-קריאה חושבות. בתשתית היצירות, עלינו להיות מודעים ביתר חריפות לדימיון שחי או לחיים שמדמייניים. ויליאם בלייק הוא דוגמא נדירה לדימיון מוחלט זה אשר שולט בחומר, בכוחות, בחיים, במחשבה, ואשר מעניק לגיטימיות לפילוסופיה המסבירה את הממשי באמצעות הדימיוני.


מתוך: 'אויר וחלומות' 
מאת : גסטון בשלרד
פרק שני: שירת הכנפיים