בהלכה האיסלאמית מובנית מישנת ההתפשטות הפוליטית

באיסלאם הדתי מובנית, כתוכנית הילכתית סדורה [!] במסגרת השריעה, ההתפשטות הפוליטית שנובעת מההתפשטות הדמוגרפית של המאמינים.

היהדות ויתרה על המיסיונריות. הנצרות והבודהיזם הן דתות אמוניות בלבד, שאינן מתיימרות להשליט הלכות בחיי היומיום.

היהדות והאיסלאם הן שתיהן דתות הלכה, שמתיימרות לתת תשובה דתית לכל תחום מתחומי החיים.

אך בניגוד ליהודים, שבכל מקום בגולה בו היו הם חלמו על ארץ הקודש בלבד כמקום למימוש כל שאיפותיהם הפוליטיות, שואף המוסלמי שהיגר מארצו להקמת מדינה מוסלמית בכל מקום בו הוא מתגורר. שאיפה זאת מתממשת כתהליך מוסדר באופן סמוי, בשיטת השלבים ובאופן מתוכנת מראש, באמצעות קובץ הלכות, יחד עם שאיפתו הגלויה להפיץ את האמונה האיסלאמית.

מה ההשלכות של המסקנה הזאת על חיי היומיום של האזרח בישראל?
התשובה היא: 'אדם לאדם זאב'. 
גם לעצמו וגם לזולתו.

מתוך המאמר: "סופכם לרשת את יבשת אירופה": אידאולוגיה מוסלמית מובנית או מציאות חיים? מאת: לאה קינברג, מרכז דיין. המחברת מקיפה את הנושא אך חסרה במאמרה המסקנה הסופית: המשמעות הפוליטית הישירה של קובץ הילכות המהגרים, שמכונים בשם 'דעווה', היא החתירה המאורגנת להקמת מדינה איסלאמית בכל מקום שאליו הם מגיעים.

'...הרציונאל העומד בבסיס ההגירה [של מוסלמים לארצות בלתי מוסלמיות]: על המהגרים מוטלת המצווה לפעול כנציגים של הדת, לשמש דוגמה לחיקוי ולטעת בלב המארחים את הרצון להתאסלם. כך הופכת התופעה החברתית של ההגירה לאמצעי של הטפה ושל עשיית נפשות לאסלאם, 'דעווה'. ה'דעווה' מוצגת כחובה המוטלת על כל המתגורר בארץ שאיננה מוסלמית ותכליתה ליכוד השורות של המיעוט המוסלמי, עזרה הדדית והטפה לדרך התנהגות שיש בה כדי לשמש דוגמה ומודל לחיקוי לבלתי מוסלמים...כשם שהג'יהאד ילווה את האסלאם כל עוד יהיה בו צורך, כלומר כל עוד יהיו בעולם חלקים שאינם מוסלמיים, כך גם ההג'רה תמשיך להתקיים, ובהתאם גם ה'דעווה' [הילכות המהגרים] המצדיקה את ההג'רה לא תיפסק. טענה זו מקנה ל'דעווה' ממדים שאינם תלויים בזמן ובמקום. כל זמן שמתקיים העולם, המאמין המוסלמי מצווה לחיות על פי חוקי דתו, להפיץ את דתו, לחזקה ולהרחיבה, ולקיים על ידי כך את הפן החשוב ביותר של הג'יהאד... המוסלמים החיים באירופה... רבים מהם נולדו והתחנכו באירופה... כל אלה חייבים לייצג את הדת — הרופא המוסלמי בבית החולים איננו אלא נציג של האסלאם, כך גם המהנדס, הסוחר, הפועל, הסטודנט, כל אלה הם נציגי האסלאם... דרכו של האסלאם להשפיע היא באמצעות השלטת השריעה או באמצעות כניסה לפוליטיקה - השתתפות בבחירות, ולמעשה במקרים רבים שתי האפשרויות הולכות יד ביד...'

האיסלאם בסין
המיעוט המוסלמי בסין מונה, עפ"י הערכות חוקרים, כ-20 מליון נפש. ראשיתה של הנוכחות המוסלמית בסין היא כבר במאה ה-8 לספירה, כאשר סוחרים ערבים ופרסים, שביקשו לפתח מסחר בנתיבי הים שבאזור הודו, התיישבו בנמלים שלחופה המזרחי של סין. עם הגידול בנפח המסחר נוצרו סביב הנמלים קהילות מוסלמיות.אנשיהן אמנם נישאו לנשים מקומיות אך קיימו חיי קהילה נפרדים ונבדלו מן המקומיים בשפה, בדת ובלבוש.
השתלטותם של המונגולים על סין במאה ה-13, הביאה לגידול והתרחבות הקהילה המוסלמית. המונגולים הביאו לסין חיילים רבים מבני ערב ומקרב הסלטאנויות במרכז אסיה, כמו גם אנשי פקידות ואדמיניסטרציה (מהנדסים, אדריכלים,אומנים וחקלאים), שסייעו בידם לקיים את שלטון שושלת יואן. הגבולות הפתוחים למסחר והרווחה הכלכלית, הביאו למעבר מוסלמים רבים לאזורים בצפ' ובדר' מערבה של סין, בהם ניתן למצוא ריכוז גדול שלהם גם כיום. הקרבה לשליטים המונגולים הכובשים, זכויות היתר ושכונות המגורים המבודדות והתקלות האוכלוסייה, בני האן, בפקידות המוסלמית, תרמה לטיפוח רגשות עוינות ושנאה כלפי המוסלמים. בסיפורי עם מאותה תקופה הם מתוארים כאכזריים, כחמדנים וכתוקפנים, המסוגלים לכל פשע.
נפילת המונגולים ועליית שושלת מינג ב- 1368 נחשבת לתקופה מפוארת בדברי ימי סין. חוקרים שונים רואים תקופה זו כמעין קו פרשת מים למוסלמים. ההסתגרות מרצון שכפו השליטים ותחילתם של לחצי 'סיניפיקציה' על הקהילה, גרמו לרבים להחליף שמותיהם לסינים, להשתמש בניב המקומי במסחר ובדיבור ולהקטין את הבולטות בבניה (גם של מסגדים) ובלבוש. החלה להתגבש זהות מובדלת בקרב המיעוט המוסלמי של סינים- מוסלמים המכונים Hui . עבור קהילת בני ה-Hui בסין המסגד שימש הרבה יותר ממקום תפילה. היה מקום לבי"ס דתי, מרכז חברתי, בית דין מקומי לסכסוכים, משרד, ולעיתים אפילו מרכז ללימוד אומנויות לחימה.
התנועה הצופית החלה להיות מורגשת בסין לקראת סוף המאה ה-17. בנתיבי המסחר ממרכז אסיה הגיעו לסין אנשי דת מוסלמים , רובם זרים בני תימן ובוכרה ומיעוטם מוסלמים בני סין ששבו משהות ולימודים בערי העלייה לרגל בחצי האי ערב. אישים כריזמטיים אלה הופיעו עד מהרה בריכוזי המוסלמים בסין (Xinjiang, Gansu, Shaanxi, Yunnan ) והחלו לרכז סביבם תלמידים וחסידים. במהלך המאה ה-18 נהו אחריהם רבים מבני Hui.
מאמיני התנועה הצופית מייחסים את תחילתה כבר בערכים להם הטיף הנביא מחמד. מחמד עצמו לא הטיף לסגפנות ולשלילת חיי העולם הזה, אולם מסורות רבות מייחסות לו איסורים על התמכרות להבלי העולם: שתיית יין , בגדי משי ושימוש בכלי זהב וכסף. מעבר לכך,עורר הקוראן את המאמינים שלא לחטוא, כדי שלא להיענש ביום הדין.
הופעת הקהילות הצופיות והתגבשות המסדרים שלהם עוררה מתיחות עם השלטון הסיני של שושלת מאנצ'ו. ההתחברות חלק מן המסדרים לגורמי מסחר מוסלמים, כך שחלק מן המסדרים שמשו גם תחנות מסחר/אכסניות דרכים בנוסף לפעילותם הדתית, הקשתה על הפיקוח עליהם. 'אבן הבניין' היסודית להקמת המסדר תמיד החלה במנהיג דתי כריזמטי, לרוב ממוצא זר, שעם הגיעו לריכוז מוסלמי החל ללמד אסלאם לקבוצה קטנה של תלמידים. זו היתה דרכם להשתלב בקהילה המקומית ולצבור חוג מאמינים רחב יותר. ככל שגדלו חוגי המאמינים, ואולי אף נוסדה קהילה ייחודית, חל שדרוג לשלב ממוסד יותר עם מעבר למישור הלאומי.
נסיבות הופעתה של התנועה הצופית בסין והתבססותה תאמו במידה רבה את התנאים החברתיים והפוליטיים בהן התגבשה, בזמנה של הח'ליפות העבאסית. משום כך היא הסתגלה באופן מהיר יחסית, והעבירה את המבנה הארגוני בו פעלה במרכז אסיה לתנאי הקיסרות הסינית. במישור הלאומי פעלו הצופים כשהם מצוידים בתפיסה תיאורטית, בטרמינולוגיה ובטכניקה של מנהיגות שהיו כה חסרים לבני ה-Hui. הם עזרו לרבים מבני הקבוצה לגבש בטחון עצמי וזהות ייחודית עצמאית, כמוסלמים דוברי סינית מול הניסיון הסיני להופכם לסינים מוסלמים.

אראל סג"ל מדד את לחץ הדם בצרפת. באירופה יודעים שמתנדבי הג'יהאד יחזרו מקייטנות המוות והאונס שלהם בסוריה ועיראק כדי להפעיל טרור ביבשת שניסתה לקלוט אותם. מי שהכשיר את הקרקע בצרפת ובשאר מדינות אירופה לחגיגות הג'יהאדיזם הם האינטלקטואלים, שפתחו את השער לטרור באמצעות השיח הפוסט-מודרני והרב-תרבותיות.

מושגים שחשוב לזכור:

שריעה - ההלכה האיסלמית, שהיא הבסיס למדינה האיסלמית.

ג'יהאד - מצוות המאבק בכופרים, שהיא חלק אינטגרלי מהאמונה המוסלמית.

הג'רה - הגירת המוסלמים לניכר, שהיא תהליך בלתי נמנע כתוצאה מצמיחתם הדמוגרפית.

דעווה - קובץ הלכות המוסלמים בניכר, שאותו הם חייבים לקיים במלואו בכל ארץ זרה שבה הם מתיישבים. 

רחל ולאה הלכה למעשה

הסיפור בספר בראשית על המשולש הרומנטי יעקב - לאה - רחל הוא אולי המפורסם ביותר בעולם בקטגוריה זאת. הסיפור מתקבל בטבעיות על ידי כל קורא. דווקא טבעיות זאת מעוררת שאלות.

אין זה המוטיב של נישואין לשתי נשים, שהיה מקובל בזמנו, שהופך את הסיפור לטבעי. נישואין לשתי נשים הם סיפור פשוט בהרבה לעומת נישואים אלה.

אמנם אהבת יעקב לרחל היא מרתקת מאד, אך גם היא נתפשת כחלק מהסיפור ולא כמסר המרכזי שלו.

המסר המרכזי, שמפתיע מאד, הוא שגזירת הקב''ה, שלבן הרשע הוא שליחו, מתקבלת ללא ערעור על ידי כל גיבורי הסיפור וקהל הקוראים כאחד.

יעקב אהב את רחל בלבד. אהבתו המונוגמית היא ברוח האמונה באל אחד. כיצד כל הסבל שעבר למענה מתקבל כמובן מאליו?

התשובה, על פי מפת דמות האדם של ארץ הקודש, היא שלאה ורחל מסמלות שתי ישויות שנמצאות בכל אדם.

כדי להסביר את שתי הישויות מן הראוי להתחיל בהקבלה שיש לרעיון זה בתרבות אחרת, התרבות הרומית. בתרבות הרומית אל המלחמה הוא יאנוס, שעל שמו נקרא חודש ינואר. אליו היו מתפללים הרומאים לפני שיצאו למלחמה. ליאנוס היו שתי פנים, אחת שפונה לימין ואחת לשמאל. כך הוא מופיע בכל האיקונים. דמות יאנוס מסמלת, אם כן, את 'בתחבולות תעשה לך מלחמה'.

לאה ורחל הן 'דמות יאנוס' של היהדות. הן שתי נשים אחיות שהתחתנו, בסיפור עלילה פתלתל מאין כמוהו, עם יעקב אבינו.

בניגוד לדמות יאנוס הרומאית הגברית, ביהדות הדמות הכפולה היא: א. דמות אדם מלאה ב. דמות נשית.

הסיבות לכך הן: א. ביהדות יש חשיבות רבה לדמות המלאה, שמבטאת את המכלול המלא של האמונה באל אחד, לעומת הפנים שמייצגות את הפן החיצוני בלבד. ב. הבחירה בנשים במקום בגברים מלמדת על דרכה של האמונה היהודית בעולם, שהיא דרך רכה ומפייסת ולא תקיפה ומשתלטת.

לאה זכתה לשמונה בנים. כפול מאשר רחל שזכתה לארבעה בלבד. מדוע?

התשובה היא שלאה אימנו מסמלת את העולם כולו, ואילו רחל אימנו את ארץ ישראל. כאשר נזכרים בלאה חושבים על העולם ומלואו, על כל גודלו והמונו. כאשר מהרהרים ברחל, שמתה בלידת בנימין בבית לחם, חושבים על ארץ ישראל בלבד.

ארץ ישראל של התנ''ך כללה את עבר הירדן המזרחי. במפת דמות האדם של ארץ הקודש ציר האורך והאנרגיה המרכזי עובר בבקעת הירדן, וכמו כל ציר מרכזי הוא חייב להיות בעל פנים לכל עבר. עבר הירדן המזרחי הוא דמות לאה, ועבר הירדן המערבי הוא דמות רחל.

כאשר צופים בימים אלה במלחמות שמתרחשות מעבר לגבול, ממזרח ומערב, כדאי להיזכר גם בדמויות לאה ורחל, ולחשוב על המשמעויות האקטואליות שיש להן על פי פרשנות זאת.

המילה 'שלום'

יש מילה נוספת בתורה שהיא נעלה עוד יותר מהמילה 'טוב' וזאת המילה 'שלום'. 

'שלום' בגימטריה הם 376: ש+ל+ו+ם   300+30+6+40=376.

אין בנמצא חישוב גימטריה או מתמטיקה שמסביר את המילה הזאת.

זאת למעט אפשרות אחת, שמחברת בין עשרת ימי תשובה ללוח השנה:

376 הם 365+10+1=376.
365 הם מנין ימי השנה.
10 הם עשרת ימי תשובה.
1 הוא ליחוד הקב''ה.