עידן עמדי - בזמן האחרון

שיר הנושא מתוך אלבומו החדש של עידן עמדי שיצא לחנויות בימים האחרונים.

מילים ולחן: עידן עמדי


בזמן האחרון,קצת קשה לי להגיע,

אני הולך ומתנשף ומתחיל קצת להזיע

כי בזמן האחרון,גם קשה לי להשביע,

את הרצון המקולל,לשרוף הכל בלי להודיע


כי בזמן האחרון,אני נוגע לא נוגע

ואם נגיד את האמת,אני הולך ומשתגע,

כי בזמן האחרון, קצת חשוך אתה שומע,

אז תדליק כבר את האור,תעשה מה שאתה יודע


בזמן האחרון, אנשים מוחאים כפיים,

הם מסתכלים עליי קרוב,בלבן של העיניים,

אז בזמן האחרון, נהייתי ביקורתי

ויצא לי קצת לחשוב,עד כמה הייתי אמיתי


כי בזמן האחרון,אני נוגע לא נוגע

ואם נגיד את האמת,אני הולך ומשתגע,

כי בזמן האחרון, קצת חשוך אתה שומע,

אז תדליק כבר את האור,תעשה מה שאתה יודע

טרמינל הנוסעים הרב תכליתי בנמל קאוסיונג והתאמתו לנמל חיפה

טייוואן היא אי-מדינה במזרח אסיה עם סכסוך מתמשך מול סין הענקית שכנתה, שתובעת בעלות עליה. הטייוואנים תלויים לחלוטין בים לצרכי תובלה. הנמל הגדול ביותר בטייוואן הוא נמל קאוסיונג Kaohsiung בדרום האי. הוא התפתח במהלך הדורות מלגונה טבעית לנמל מכולות וצובר ענקי. לפני שנים אחדות התקיימה תחרות אדריכלים בנושא עיצוב טרמינל נוסעים חדש לנמל, שתוצאותיה מתאימות מאד לישום גם בנמל חיפה.
אפשר להעתיק את העיצוב המרהיב שזכה בתחרות גם אל המבנים הגדולים שצמודים לרציף נמל חיפה, וממגורות דגון בראשן, ולתכנן אותם מחדש כעטופים במעטפת זכוכית, לרוחבם גשרים ומנהרות שחוצים את מסילת הרכבת שמפרידה ביניהם לים, ולאורכם טיילות ארוכות במפלסים שונים שמחברות ביניהם.

טרמינל הנוסעים דמוי המגף שמתוכנן לנמל קאוסיונג בדרום טייוואן

משרד האדריכלים  Reiser + Umemoto, שזכה בתחרות, מתאר את הפרוייקט כדלקמן:

פרויקט מסוף נמל קאוסיונג מנצל את ההזדמנות למזג שימושים  של מסוף נמל, מגדל משרדים ומרחב ציבורי. הוא חוגג את חציית סף המעבר מהקרקע למים. הצורה האדריכלית מחולקת לארבעה חלקים, המייצגים שלושה מסופים: יציאה בינלאומית, יציאה מקומית, והגעה מקומית ובינלאומית. בנוסף יש בצד המסוף מיגדל רב תכליתי. חלל הלובי פועל כסעפת אדריכלית, שבה מכוונים המשתמשים באמצעות קווי ראייה ישירים מרובים. זאת תוספת חדשה לתשתית העירונית של קאוסיונג שמשרתת את הפונקציות של כניסות, יציאות ומינהל נמל, יחד עם אלה של פנאי החוף - הכל תחת קורת גג אחת. הטרמינל החדש, בשילוב עם הפיתוח של טיילות מוגבהות וירוקות, מאפשר ההתחדשות של איזור הנמל והפיכתו מאזור תעשייה תועלתנית לאזור של בילוי ושימוש ציבורי. הטרמינל הוא תמיד תוסס , עם חנויות, מסעדות, בתי מלון וגישה לציבור למים, במטרה למשוך תיירים ותושבים מקומיים כאחד

טרמינל רב תכליתי במעטפת זכוכית במקום הממגורות ותחנת הרכבת

טרמינל ''המגף'' בנמל חיפה מסיפון ספינת טיולים שמתקרבת לרציף

משרד אדריכלים נוסף שהשתתף בתחרות, ועיצב מבנה דומה, מתאר את הפרוייקט כדלקמן:
מסוף שער הכניסה החדש  לנמל קאוסיונג הימי הוא תפישה חדשה של מחלף התחבורה כשילוב של אמנות עם ייעוד עירוני ומתקנים ציבוריים, והוא כולל חללי אירועים עבור אנשי קאוסיונג, ומבקרים לאומיים ובינלאומיים. הפרויקט עוקר את האתר משורשיו התעשייתיים והופך אותו למרכז אורבאני דינמי ושער גלובלי, שיביא לעיר פעילות מסביב לשעון. מסוף הנמל נועד להמריץ ולהפעיל את קצה העיר קאוסיונג שנוגע במים. מסוף הנמל מרחיב את התחום העירוני ממרכז קאוסיונג לחוף של העיר, ומחבר את המרחב העירוני החדש הזה עם מרכזי פעילות שונים: פנאי, מסחר, ציבור ואחרים, שיקומו לאורך הפארק המתוכנן בחזית המים. המסוף מהווה מיפתח בקנה מידה אורבאני בין המיסגרות הנפרדות של נמל ועיר. הבניין מספק מחסה למרחב העירוני מהשמש החזקה והגשמים העונתיים, ובלילה הוא מספק תאורה דרמטית לפעילות השוטפת של הציבור. פנים בניין הטרמינל מספק שיאי חוויה מרהיבים: מרווח אנכי מואר באופן טבעי מלמעלה מוביל עד לחלל הגדול של אולם המסוף, עם מראה פנורמי של העיר וקו הרקיע של  קאוסיונג בצד אחד ושל הים, שמיים ואופק בצד השני. אלה נחווים בתוך מרחב דרמטי שמוגדר על ידי הגיאומטריה המתוחכמת של גג המעטפת המעוגל והפנלים הפיסוליים הגליים של המבנה, אשר יוצרים אפקטים מרחביים ואור, שהופכים את הגעת ועזיבת הנוסעים והעוברים ושבים גם יחד לחגיגת אירועים.

סרטון המבנה הזוכה בתחרות טרמינל הנמל של קאוסיונג
אתר TUVIE - design of the future מפרסם את הפרוייקט הזוכה בלווית סדרת תצלומים מרהיבה. להלן תיאור הפרוייקט באתר זה:
טרמינל הנמל של קאוסיונג הוא תוצאה מניסוי באורבניזם בשלושה מימדים דינמיים, המגביר את זרימת תנועת הולכי רגל. המבנה תוכנן עם טיילת מוגבהת ופעילה, הפועלת באופן רציף לאורך המים. מתחת לרמה זו של טיילת ציבורית אנשים יכולים למצוא פונקציות קרוזים ומעבורות, שנמצאות ממש מתחת לאף. מספר שכבות אלה יוצרות מגוון צפוף של אפשרויות פעולה, תוך הפרדה בין מסופי ההפלגות הבינלאומיות לאלה של המעבורות המקומיות, ושמירה על שטחים מאובטחים לנוסעים שיוצאים ומגיעים. יתר על כן, השטח המוגבה מחבר את המרכז למרכזים נוספים של אמנות, קניות, משרדים ועוד, בתוך שרשרת ירוקה לאורך החוף. בעתיד, אשכולות של גופים מסחריים יגדלו יחד עם טווח ההליכה, באופן אשר יבטיח את הכדאיות הכלכלית המתמשכת של טרמינל הנמל, תוך שמירת והגברת היקף הפעילות הימית של המשתמשים במסופי הקרוזים והמעבורות. הפרויקט מתוכנן עם תקציב בנייה של 85,000,000 דולר.

שלושה אירועים במוזיאון העיר חיפה

במוזיאון העיר חיפה התקיימו ביום שישי, 21 ליוני 2013, שלושה אירועים בזה אחר זה:

10:30 סיור בממגורות דגון והסביבה
12:00 פתיחת התערוכה: נוף עירוני: דפוסים של ייצוג
12:30 שיח גלריה בחירות של נוף עירוני: מבט וטריטוריה

להלן התרשמותי מהשתתפות בשלושת האירועים, שניסיתי לשלב בין כולם.

הסיור התנהל בשני מוקדים עיקריים: רחוב יפו וממגורות דגון. ברחוב יפו יש בניניי אבן אחדים מרשימים וראויים לשימור. בין היתר ביקרנו בבית ההארחה שמנהלת הכנסיה ברחוב יפו, שהיה בעבר המנזר הקתולי על שם סיינט צ'רלס בורומיאו. חשיבות הקדוש הנוצרי בעל האף הארוך לחיפה היא רבה ומעניינת. בורומיאו היה קרדינל בוותיקן בתקופה שלאחר הרפורמציה הפרוטסטנטית של מרטין לותר, תקופה שמוכרת בשם הקונטרה-רפורמציה. הוא הבין שהכנסיה הקתולית חייבת להשתחרר מהדוגמטיזם ולהתחיל בהקניית השכלה חילונית למאמיניה. לפיכך התחיל לייסד, בחסות הכנסייה, מוסדות לימוד שהעניקו השכלה חילונית רחבה. הוא התחיל בתהליך שנמשך עד היום בכל עוז, זכה לתואר קדושה, ומוסדות חינוך קתוליים רבים נקראים על שמו. בחיפה נוסדו על שמו בתחילת המאה שעברה בתי ספר לבנות, שהיו לשם דבר ברמת החינוך שלהן. מכאן שהוא היה גם מקור השראה, במובן מסוים, להקמת הטכניון ולכינוייה של חיפה כ'עיר העתיד', בתקופה שעדיין נדמה היה שהעיר היא אכן כזאת. משהו מרוח ההשכלה והתרבות הזאת קיים עדיין בחיפה ביחסים שבין בני אדם.

ממגורות דגון הן מונומנט קולוסאלי שחייב להתאים את עצמו למאה ה-21, שבה חיפה עומדת להיות עיר תיירות עם חזית ים פתוחה. הממגורות יצטרכו לעבור הסבה לטרמינל נוסעים, בשלבים אחדים, ברוח חזונו האמנותי רב הטעם של ראובן הכט ז''ל, שמשתקף היטב במוזיאון הדגן שבממגורות, במסדרונות המשרדים שלהן, ובמיוחד במוזיאון על שמו באוניברסיטת חיפה.

במוזיאון העיר חיפה, בבנין המשני שמאחור, נפתחה תערוכה צנועה של אמנים שמציגים את נושא העיר מנקודת מבט פרטית. לאחר הפתיחה התקיים דיון בהשתתפות מספר אמנים. אלונה קימחי, ששמה הופיע במודעת הפירסום לאירוע לא נכחה וחבל, כי היא סופרת טובה ובוודאי היו לה דברים של טעם להגיד על חיפה.

מה שצורם מאד כיום במוזיאון העיר חיפה הוא דווקא התערוכה הראשית בבנין הראשי, שעוסקת במבנים חיפאיים בולטים שסמוכים לים. התערוכה מתמקדת במבנים כמו תחנת הכוח, בניין הטיל, ממגורות דגון וכדומה, שכל קשר ביניהם לים, מלבד העובדה שהם נבנו לא הרחק ממנו, הוא מיקרי בלבד. לעומת זאת, התערוכה מתעלמת משני המבנים היחידים שיוצרים כיום את הקשר הפיזי היחיד שבין העיר לים, שהם טרמינל הנוסעים בנמל חיפה עם גשר המכוניות, וטרמינל תחנות האוטובוסים והרכבת בחוף הכרמל עם המנהרות שתחתיהן.

בחזרה להדר עברתי מול בנין העיריה שם נערך מצעד הגאווה. לא יכולתי שלא לתהות על הקשר בין המטמורפוזה המינית, שעליה כותבת לדוגמא אלונה קימחי, לבין המטמורפוזה העירונית שאנו נדרשים אליה, לדוגמא בפתיחת חזית הים העירונית בחיפה. קיים קשר, שלא נחקר עדיין, בין הצורך שלנו בסביבה בריאה ומתוכננת כהלכה, לבין הצורך במיניות בריאה ובזהות מינית מלאה.