19.7.2013

טרמינל הנוסעים הרב תכליתי בנמל קאוסיונג והתאמתו לנמל חיפה

טייוואן היא אי-מדינה במזרח אסיה עם סכסוך מתמשך מול סין הענקית שכנתה, שתובעת בעלות עליה. הטייוואנים תלויים לחלוטין בים לצרכי תובלה. הנמל הגדול ביותר בטייוואן הוא נמל קאוסיונג Kaohsiung בדרום האי. הוא התפתח במהלך הדורות מלגונה טבעית לנמל מכולות וצובר ענקי. לפני שנים אחדות התקיימה תחרות אדריכלים בנושא עיצוב טרמינל נוסעים חדש לנמל, שתוצאותיה מתאימות מאד לישום גם בנמל חיפה.
אפשר להעתיק את העיצוב המרהיב שזכה בתחרות גם אל המבנים הגדולים שצמודים לרציף נמל חיפה, וממגורות דגון בראשן, ולתכנן אותם מחדש כעטופים במעטפת זכוכית, לרוחבם גשרים ומנהרות שחוצים את מסילת הרכבת שמפרידה ביניהם לים, ולאורכם טיילות ארוכות במפלסים שונים שמחברות ביניהם.


טרמינל הנוסעים דמוי המגף שמתוכנן לנמל קאוסיונג בדרום טייוואן

משרד האדריכלים  Reiser + Umemoto, שזכה בתחרות, מתאר את הפרוייקט כדלקמן:
פרויקט מסוף נמל קאוסיונג מנצל את ההזדמנות למזג שימושים  של מסוף נמל, מגדל משרדים ומרחב ציבורי. הוא חוגג את חציית סף המעבר מהקרקע למים. הצורה האדריכלית מחולקת לארבעה חלקים, המייצגים שלושה מסופים: יציאה בינלאומית, יציאה מקומית, והגעה מקומית ובינלאומית. בנוסף יש בצד המסוף מיגדל רב תכליתי. חלל הלובי פועל כסעפת אדריכלית, שבה מכוונים המשתמשים באמצעות קווי ראייה ישירים מרובים. זאת תוספת חדשה לתשתית העירונית של קאוסיונג שמשרתת את הפונקציות של כניסות, יציאות ומינהל נמל, יחד עם אלה של פנאי החוף - הכל תחת קורת גג אחת. הטרמינל החדש, בשילוב עם הפיתוח של טיילות מוגבהות וירוקות, מאפשר ההתחדשות של איזור הנמל והפיכתו מאזור תעשייה תועלתנית לאזור של בילוי ושימוש ציבורי. הטרמינל הוא תמיד תוסס , עם חנויות, מסעדות, בתי מלון וגישה לציבור למים, במטרה למשוך תיירים ותושבים מקומיים כאחד


טרמינל רב תכליתי במעטפת זכוכית במקום הממגורות ותחנת הרכבת
טרמינל ''המגף'' בנמל חיפה מסיפון ספינת טיולים שמתקרבת לרציף

משרד אדריכלים נוסף שהשתתף בתחרות, ועיצב מבנה דומה, מתאר את הפרוייקט כדלקמן:
מסוף שער הכניסה החדש  לנמל קאוסיונג הימי הוא תפישה חדשה של מחלף התחבורה כשילוב של אמנות עם ייעוד עירוני ומתקנים ציבוריים, והוא כולל חללי אירועים עבור אנשי קאוסיונג, ומבקרים לאומיים ובינלאומיים. הפרויקט עוקר את האתר משורשיו התעשייתיים והופך אותו למרכז אורבאני דינמי ושער גלובלי, שיביא לעיר פעילות מסביב לשעון. מסוף הנמל נועד להמריץ ולהפעיל את קצה העיר קאוסיונג שנוגע במים. מסוף הנמל מרחיב את התחום העירוני ממרכז קאוסיונג לחוף של העיר, ומחבר את המרחב העירוני החדש הזה עם מרכזי פעילות שונים: פנאי, מסחר, ציבור ואחרים, שיקומו לאורך הפארק המתוכנן בחזית המים. המסוף מהווה מיפתח בקנה מידה אורבאני בין המיסגרות הנפרדות של נמל ועיר. הבניין מספק מחסה למרחב העירוני מהשמש החזקה והגשמים העונתיים, ובלילה הוא מספק תאורה דרמטית לפעילות השוטפת של הציבור. פנים בניין הטרמינל מספק שיאי חוויה מרהיבים: מרווח אנכי מואר באופן טבעי מלמעלה מוביל עד לחלל הגדול של אולם המסוף, עם מראה פנורמי של העיר וקו הרקיע של  קאוסיונג בצד אחד ושל הים, שמיים ואופק בצד השני. אלה נחווים בתוך מרחב דרמטי שמוגדר על ידי הגיאומטריה המתוחכמת של גג המעטפת המעוגל והפנלים הפיסוליים הגליים של המבנה, אשר יוצרים אפקטים מרחביים ואור, שהופכים את הגעת ועזיבת הנוסעים והעוברים ושבים גם יחד לחגיגת אירועים.



סרטון המבנה הזוכה בתחרות טרמינל הנמל של קאוסיונג

אתר TUVIE - design of the future מפרסם את הפרוייקט הזוכה בלווית סדרת תצלומים מרהיבה. להלן תיאור הפרוייקט באתר זה:
טרמינל הנמל של קאוסיונג הוא תוצאה מניסוי באורבניזם בשלושה מימדים דינמיים, המגביר את זרימת תנועת הולכי רגל. המבנה תוכנן עם טיילת מוגבהת ופעילה, הפועלת באופן רציף לאורך המים. מתחת לרמה זו של טיילת ציבורית אנשים יכולים למצוא פונקציות קרוזים ומעבורות, שנמצאות ממש מתחת לאף. מספר שכבות אלה יוצרות מגוון צפוף של אפשרויות פעולה, תוך הפרדה בין מסופי ההפלגות הבינלאומיות לאלה של המעבורות המקומיות, ושמירה על שטחים מאובטחים לנוסעים שיוצאים ומגיעים. יתר על כן, השטח המוגבה מחבר את המרכז למרכזים נוספים של אמנות, קניות, משרדים ועוד, בתוך שרשרת ירוקה לאורך החוף. בעתיד, אשכולות של גופים מסחריים יגדלו יחד עם טווח ההליכה, באופן אשר יבטיח את הכדאיות הכלכלית המתמשכת של טרמינל הנמל, תוך שמירת והגברת היקף הפעילות הימית של המשתמשים במסופי הקרוזים והמעבורות. הפרויקט מתוכנן עם תקציב בנייה של 85,000,000 דולר.

26.6.2013

שלושה אירועים במוזיאון העיר חיפה

במוזיאון העיר חיפה התקיימו ביום שישי, 21 ליוני 2013, שלושה אירועים בזה אחר זה:
10:30 סיור בממגורות דגון והסביבה
12:00 פתיחת התערוכה: נוף עירוני: דפוסים של ייצוג
12:30 שיח גלריה בחירות של נוף עירוני: מבט וטריטוריה

להלן התרשמותי מהשתתפות בשלושת האירועים, שניסיתי לשלב בין כולם.

הסיור התנהל בשני מוקדים עיקריים: רחוב יפו וממגורות דגון. ברחוב יפו יש בניניי אבן אחדים מרשימים וראויים לשימור. בין היתר ביקרנו בבית ההארחה שמנהלת הכנסיה ברחוב יפו, שהיה בעבר המנזר הקתולי על שם סיינט צ'רלס בורומיאו. חשיבות הקדוש הנוצרי בעל האף הארוך לחיפה היא רבה ומעניינת. בורומיאו היה קרדינל בוותיקן בתקופה שלאחר הרפורמציה הפרוטסטנטית של מרטין לותר, תקופה שמוכרת בשם הקונטרה-רפורמציה. הוא הבין שהכנסיה הקתולית חייבת להשתחרר מהדוגמטיזם ולהתחיל בהקניית השכלה חילונית למאמיניה. לפיכך התחיל לייסד, בחסות הכנסייה, מוסדות לימוד שהעניקו השכלה חילונית רחבה. הוא התחיל בתהליך שנמשך עד היום בכל עוז, זכה לתואר קדושה, ומוסדות חינוך קתוליים רבים נקראים על שמו. בחיפה נוסדו על שמו בתחילת המאה שעברה בתי ספר לבנות, שהיו לשם דבר ברמת החינוך שלהן. מכאן שהוא היה גם מקור השראה, במובן מסוים, להקמת הטכניון ולכינוייה של חיפה כ'עיר העתיד', בתקופה שעדיין נדמה היה שהעיר היא אכן כזאת. משהו מרוח ההשכלה והתרבות הזאת קיים עדיין בחיפה ביחסים שבין בני אדם.

ממגורות דגון הן מונומנט קולוסאלי שחייב להתאים את עצמו למאה ה-21, שבה חיפה עומדת להיות עיר תיירות עם חזית ים פתוחה. הממגורות יצטרכו לעבור הסבה לטרמינל נוסעים, בשלבים אחדים, ברוח חזונו האמנותי רב הטעם של ראובן הכט ז''ל, שמשתקף היטב במוזיאון הדגן שבממגורות, במסדרונות המשרדים שלהן, ובמיוחד במוזיאון על שמו באוניברסיטת חיפה.

במוזיאון העיר חיפה, בבנין המשני שמאחור, נפתחה תערוכה צנועה של אמנים שמציגים את נושא העיר מנקודת מבט פרטית. לאחר הפתיחה התקיים דיון בהשתתפות מספר אמנים. אלונה קימחי, ששמה הופיע במודעת הפירסום לאירוע לא נכחה וחבל, כי היא סופרת טובה ובוודאי היו לה דברים של טעם להגיד על חיפה.

מה שצורם מאד כיום במוזיאון העיר חיפה הוא דווקא התערוכה הראשית בבנין הראשי, שעוסקת במבנים חיפאיים בולטים שסמוכים לים. התערוכה מתמקדת במבנים כמו תחנת הכוח, בניין הטיל, ממגורות דגון וכדומה, שכל קשר ביניהם לים, מלבד העובדה שהם נבנו לא הרחק ממנו, הוא מיקרי בלבד. לעומת זאת, התערוכה מתעלמת משני המבנים היחידים שיוצרים כיום את הקשר הפיזי היחיד שבין העיר לים, שהם טרמינל הנוסעים בנמל חיפה עם גשר המכוניות, וטרמינל תחנות האוטובוסים והרכבת בחוף הכרמל עם המנהרות שתחתיהן.

בחזרה להדר עברתי מול בנין העיריה שם נערך מצעד הגאווה. לא יכולתי שלא לתהות על הקשר בין המטמורפוזה המינית, שעליה כותבת לדוגמא אלונה קימחי, לבין המטמורפוזה העירונית שאנו נדרשים אליה, לדוגמא בפתיחת חזית הים העירונית בחיפה. קיים קשר, שלא נחקר עדיין, בין הצורך שלנו בסביבה בריאה ומתוכננת כהלכה, לבין הצורך במיניות בריאה ובזהות מינית מלאה.

13.6.2013

יום השבת על פי יחס הזהב

השבת נחגגת כל יום שביעי בשבוע, בלי קשר לעונות השנה ולארועים מיוחדים ביהדות, בניגוד לחגים השונים שקשורים תמיד למועדים וארועים שונים. 

היום השביעי בשבוע הוא יום שכולו אור. הוא חל 52 פעמים בשנה ולמרות זאת בכל פעם אנו חשים את אורו. זאת למרות שביום זה איננו עושים כמעט מאומה. לאי העשייה בשבת יש טעם של קדושה, לעומת אי העשייה בימות החול שלעיתים קרובות היא משמימה.

מה הוא מקור עוצמת השבת, אם אין בכל הדינים הרבים הכרוכים בה כדי להסביר זאת.

אפשר להסביר את עוצמת השבת באמצעות חוכמת המספרים של יחס הזהב, ולמצוא באמצעות סידרת המספרים הזאת קשר ישיר בין השבת לקב''ה.

כידוע המספר הכרוך ביותר עם הקב''ה הוא 13 - התפילה החשובה ביותר היא תפילת 'שלוש-עשרה'. 
13 בגימטריה הוא סכום אותיות המילה 'אהבה', שהוא מחצית מ-26 שהוא סכום אותיות י ה ו ה. 
130 הוא סכום אותיות המילה 'סיני': ס=60 + י = 10 + נ =50 + י=10.
בהר סיני נתן הקב''ה את 10 הדיברות שהן 10 פעמים 13.

למספר 13 יש לו עוד ביטויים רבים וחשובים ביהדות והוא המספר החשוב ביותר בה. כיצד אפשר לחבר בינו לבין הסיפרה 7 ויום השבת? 

אפשר לעשות זאת באמצעות סידרת המספרים של יחס הזהב, שמספר זה הוא איבר בה.

יחס הזהב היא סידרת מספרים בעלת תכונות מיוחדות. היא מופיעה בטבע במגוון תופעות, וביניהן היחס בתוך ובין איברים רבים בגוף האדם. בדתות העולם העתיק, המצרית והיוונית בעיקר, שימש יחס הזהב כאמצעי לבניית מקדשים ולפולחן דתי, ומכאן גם לכלי שליטה בהמונים.

הסידרה בנויה על העיקרון שלכל סיפרה מוסיפים את הסיפרה שקודמת לה. לסיפרה 1 מוסיפים 1 ומקבלים 2. ל-2 מוסיפים את 1 שקדם לה ומקבלים 3. ל-3 מוסיפים את 2 ומקבלים 5. ל-5 מוסיפים את 3 ומקבלים 8. ל-8 מוסיפים את 5 ומקבלים 13.
הסידרה ממשיכה כך הלאה עד אינסוף, כאשר תמיד נשמר יחס קבוע של ...0.618 בין שני איברים צמודים בסידרה, ויחס זה נקרא יחס הזהב. 

אם סופרים את מספר הפעולות שמתבצעות בסידרה עד שמגיעים למספר 13 מוצאים כי מניין הפעולות הוא 7. המספר 13 הוא האיבר ה-7:
  1. 1
  2. 1
  3. 2
  4. 3
  5. 5
  6. 8
  7. 13

אפשר לשייך לכל יום בשבוע את מספר יחס הזהב שלו:
  • יום ראשון = 1
  • יום שני = 1
  • יום שלישי = 2
  • יום רביעי = 3
  • יום חמישי = 5
  • יום שישי = 8
  • יום שבת = 13

כל יום בשבוע מקבל בדרך זאת משמעות מקורית מעניינת.

באמצעות החיבור בין היום השביעי למספר 13 הפכה הדת היהודית את יחס הזהב מכלי שליטה בהמונים של כוהני הדת למהות פנימית בשליטת האדם בן החורין.