פרשת במדבר היא פרשת הפתיחה
פרשת נשא עוסקת בספירת הכתר
פרשת בהעלותך עוסקת במוח התבוני
פרשת שלח לך עוסקת בחושים
פרשת קורח עוסקת בפה והצוואר
פרשת חוקת עוסקת במערכת הלב-ריאות
פרשת בלק עוסקת במערכת העיכול
פרשת פינחס עוסקת במערכת הרבייה
פרשת מטות עוסקת בספירת הפחד
פרשת מסעי היא פרשת הסגירה
פרשת פינחס עוסקת כאמור במערכת הרבייה. להלן סיפור מעשה פנחס:
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵאלֹהֵיהֶן. וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר. וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף.
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי. וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא.
סיפור המעשה ענינו ניאוף, והתורה מתמודדת עם הנושא לכאורה כפשוטו באמצעות הקנאות הדתית של פינחס, אך זאת ברובד החיצוני בלבד.
ברובד העמוק יותר בא הסיפור, וכמו שנראה בהמשך גם חלקים אחרים בפרשת פינחס, ללמד אותנו שאין זכות אבות נקנית מאבות לבנים סתם כך.
פינחס היה בנו של אלעזר הכהן אשר נולד לו עוד לפני שהובטח לאהרון סבו כי זרעו יזכה לכהונה. פינחס לפיכך לא היה בין אלה שזכו לכהונה. הוא זכה לה בזכות קנאותו ואמונתו.
ספר שולחן מלכים מסביר את הפסוק 'וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם':
הגמול הטוב בשביל קיום מצוה הוא מתנת חנם, וכמובן אי אפשר להורישו לבנים אחריו מכיון שאינו רכוש ממש, אבל מי שמצפה אימתי תבוא המצוה לידו ויקיימנה וניכר בו שמקיים המצוה במסירות נפש, הלא יש לו קדימה מפני מחשבתו ותשוקתו ושכרו מניע לו בדין, נמצא שהוא רכוש שלו להוריש נם לבניו אחריו.
סיפור דומה מאד בפרשה זאת הוא הסמכתו של יהושע בן נון להחליף את משה רבינו. משה רבינו רצה כי בניו הם שירשו אותו אך הקב''ה קבע כי יהושע, שלא מש ממשה מנערותו ולמד ממנו, הוא זה שיחליף אותו:
'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֵאמֹר. יִפְקֹד יְהוָה אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה. אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְהוָה כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו'.
ספר שולחן מלכים מפרש: משה קיווה שהגיעה השעה שירשו בניו את גדולתו. א״ל הקב״ה לא כך עלה במחשבה לפני. כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו שלא מש מתור האוהל וז״ש שלמה נוצר תאגה יאכל פריה.
סיפור שלישי בפרשה מלמד שגם הנחלה אינה נקנית בירושה סתם. בני ישראל סברו כי הנחלה ניתנת בירושה לבנים בלבד ובאין בנים לאדם נחלתו עוברת בירושה לגברים במשפחתו. בנות צלופחד הצדיקות לא היו זכאיות לכאורה לרשת את נחלת אביהן, אך משה קבע כי: 'אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ'.
ספר שולחן מלכים מפרש: רבע״ה המליץ על בנות צלפחד, שאין דרישתן לצורר נשמיות, לרשת נחלה, רק שיהי׳ להם הרחבת הדעת לקדושה, למען שיוכלו לעבוד את ד׳.
התורה אם כן קובעת בפרשת פינחס באופן חד משמעי כי הכהונה, הרבנות, והנחלה מגיעים למי שראויים להם בלבד, וכי לשושלת המשפחתית אין משמעות בתחומים אלה.
בחלק השני של הפרשה מובא תיאור הקרבת הקרבנות למיניהם. זה תיאור מענג חושים שתכליתו בין היתר היא לקרב את הקורא לשמחת מצוות 'פרו ורבו':
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ.
וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד. אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין. עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָה. וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיהוָה. וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה.
הערה: ניתן לראות את חלוקת הספירות בגוף האדם גם במפת 'צירי האנרגיה של ארץ ישראל' בצד ימין של בלוג זה.
