13.7.2012

עינת וילף על קידום השיוויון בנטל

חברת הכנסת עינת וילף השתתפה בשבועות האחרונים בדיוני ועדת פלסנר. לאורך כל הוועדה היא הביעה את דעת המיעוט המובאת פה ופורסמה גם במאקו.

המשבר הנוכחי מייצר הזדמנות לקחת צעד לאחור מהמלצותיו האישיות של ח״כ פלסנר שהן הגרוע מכל העולמות וללכת בכיוון שונה לגמרי שלא מחייב כלל חוק.

להלן עמדתה בתקווה שהדבר יתרום לשינוי השיח בנושא גיוס החרדים.

כחברה בדעת מיעוט בוועדה לקידום השוויון בנטל אני מקווה כי המשבר הנוכחי יביא לביטול הניסיון הנואל למצוא נוסחה לגיוס חרדים על בסיס המלצות דו״ח פלסנר. המלצות פלסנר הן הגרוע שמכל העולמות: הן נדיבות הרבה יותר מדי לחרדים, הן לא יביאו לגיוסם, והן משמרות את החיבור הלא קדוש שבין רישום בישיבה לבין פטור משירות בצבא. חיבור זה הוא שורש הרע בכל הקשור לגיוס חרדים. הוא הסיבה להשתתפות הנמוכה בכוח העבודה והוא הסיבה לנטל הכבד הצבאי והכלכלי על מעמד הביניים הישראלי.

במצב הקיים עד לגיל 28 החרדים יכלו לבחור באחת משתי דרכים בלבד - רישום בישיבה ושירות בצה״ל. החרדים זוכים לדחיית שירות מהמדינה עד לגיל שבו שירותם כבר לא רלבנטי וזאת על רקע ״תורתם אומנותם״. את אומנותם זו עליהם לקיים משום מה אך ורק בישיבה ואף נאסר עליהם לעבוד. מדינת ישראל מקבלת את העיקרון שרישום בישיבה הוא סיבה רלבנטית ומוצדקת שלא לשרת בצה״ל. בכוונה אני כותבת ״רישום בישיבה״ ולא לימוד תורה. הרי החיבור בין רישום בישיבה כאמצעי לדחיית השירות בצה״ל עד לפטור בפועל הביא לניפוח מוגזם של מספר הרשומים בישיבות שהפכו ל״מקלטי השתמטות״ המוניים. כך גם התנפחו תקציבי הישיבות המבוססים על מספר הרשומים למימדים בלתי סבירים. גם אם המלצות ח״כ פלסנר מקצרות את התקופה מעשר לחמש שנים הן ממשיכות את העיקרון הפסול לפיו רישום בישיבה הוא סיבה רלבנטית לפטור מגיוס עבור אלפים ודחיית שירות עבור כל השאר, עם סימן שאלה גדול לגבי הסיכוי האמיתי שבתום דחיית השירות המתמשכת יהיו מי שיתגייסו.

את הקשר הלא קדוש הזה שבין השירות בצה״ל לרישום בישיבה יש לנתק. אין שום קשר ולא צריך להיות שום קשר בין שירות צבאי לבין רישום בישיבה. יש לעשות מאמץ הסברתי ואישי נקודתי לגייס חרדים. לא יותר. אין מקום לנדיבות הרבה בהמלצות פלסנר. אין מקום לאפשר דחיית שירות בתשלום מלגה מלאה מהמדינה במשך חמש שנים. דחייה זו תביא לכך שמי שיתגייסו בתום חמש השנים ייהנו ממשכורות נדיבות המכונות ״תשלומי משפחה״. אלה משולמות למי שמגוייס והוא נשוי עם ילדים, מצב שכיח בקרב חרדים בני 23 ולא קיים בקרב חילונים בני 18. אין מקום לאפשר להחליף שירות צבאי באזרחי ובוודאי שאין מקום לעודד ולהרחיב פתיחת מסלולי שירות ״מותאמים לחרדים״ המבטיחים סביבות ״סטריליות מנשים״.

בחור חרדי שרואה עצמו חלק ממדינת ישראל, מקבל על עצמו את הצורך להגן עליה ולשרת בצבאה, יגוייס לצה״ל. בלי תמריצים. בלי הקלות. בחור חרדי המוציא עצמו מן הכלל הישראלי ונחוש שלא להתגייס לצבא הציונים יקבל פטור מלא. בלי ״תורתו אומנותו״. בלי רישום בישיבה. הישיבות לא יהיו עוד ״מקלטי השתמטות״ והן יתרוקנו מיושביהן הבורחים היום משירות בצה״ל.

ומה תאמר המדינה כשתתבקש להשיב בבית הדין הגבוה לצדק מדוע בחורים חרדים אינם מגוייסים בהמוניהם? תתכבד ותאמר את האמת. תאמר כי כדי לגייס חרדים היא אינה מוכנה לפגוע בעיקרון השוויון בין גברים ונשים והיא אינה מוכנה לקיים מסלולי שירות ״סטרילים מנשים״. תאמר כי אינה מוכנה לדחות גיוס למשך שנים ארוכות ולממן את דחיית הגיוס במלגות לרשומים בישיבה. תאמר כי שירות בן שנתיים קרוב לבית במשכורת נדיבה שאין בו שמירות, שבתות וכל מחויבות אחרת הוא לא יותר מהכשרה מקצועית איכותית ויקרה במימון המדינה.

ומה תענה המדינה על שאלת השוויון צדק? תודיע בבקשה שמי שמוציא עצמו מן הכלל מוציא עצמו מגבולות הסולידריות בחברה הישראלית. תודיע המדינה בתשובתה שלא תתקיים עוד סולידריות חד כיוונית. מנגנוני הסולידריות החברתית יהיו דו כיווניים כפי שהם צריכים להיות. הלוחמים המשרתים בצה״ל יזכו לגמול שייתן להם יתרון ביציאתם לעולם הלימודים והעבודה. שכר לימוד מסובסד יינתן רק למי ששירתו בצה״ל או בשירות אזרחי משמעותי אם קיבלו פטור. כך גם לגבי משכנתאות. כל הטבה וסבסוד ברשימת ההטבות של מדינת ישראל, כולל הטבות מס, תיבחן באופן שיתגמל את המשרתים.

אנחנו עומדים היום בפני הזדמנות היסטורית. את ההזדמנות הזו אין לבזבז על שינויים קוסמטים ומיותרים במנגנונים לגיוס החרדים. יש לפעול לניתוק הקשר בין רישום בישיבה לבין פטור או דחיית שירות בצה״ל. יש לבנות חוזה חדש לחברה צודקת שיש בה סולידריות אמיתית בין שותפים למשימה ושאינה נדרשת לשאת על גבה את מי שאינם שותפים לערכיה.

12.7.2012

פרשת משפטים וימי בין המיצרים

כאשר ביקש עם הארץ מהילל הזקן ללמוד את כל התורה על רגל אחת השיב לו הילל: 'ואהבת לרעך כמוך'.
המשמעות של התורה היא פשוטה וניתנת להבנה על ידי כל אחד ובכל דור במידה שווה. 

התורה בוודאי שלא התכוונה להמיר את החירות שנרכשה ביציאת מצרים בעבדות חדשה, עבדות לחוקים ודינים אינספור שאין לבקש את פירושם אלא לציית להם בעיוורון.

עשרת הדיברות הם הסמל המובהק של היציאה מעבדות לחירות.
לאחר עשרת הדיברות מופיעים מספר חוקים שהאחרון בהם הוא 'לא תעלו במעלות אל מזבחי', שמשמעותו היא שיש דין אחד לכל האדם, ואין מי או מה שמפרידים בין הקב''ה ליחיד שמאמין בו:
וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי, לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית: כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ, וַתְּחַלְלֶהָ. וְלֹא-תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת, עַל-מִזְבְּחִי: אֲשֶׁר לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ, עָלָיו.

פרשת משפטים מתחילה מיד לאחר פסוקים אלה, בפיסקה הבאה:
וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם. ג אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא; אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. ד אִם-אֲדֹנָיו יִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה, וְיָלְדָה-לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת--הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ, תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, וְהוּא, יֵצֵא בְגַפּוֹ. ה וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי. ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.

נשאלת השאלה מדוע נפתחה פרשת משפטים בדיני עבד. אין ספק מתוך הסמיכות לעשרת הדיברות שהפרשה באה ללמד על הנושא לא כפשוטו, אלא מתוך זיקתו הרחבה ביותר לאהבת האל.

דיני עבד עיברי עוסקים בערך היקר מכל שהוא החירות. החירות היא חירות פיזית ורוחנית. היא היכולת לחשוב ולעשות הכל מבלי לפגוע בזולת.

העבדות היא הזדמנות להחזיר אלינו את כל מה שאיבדנו כתוצאה מהתנהגות חסרת אחריות ואנוכיות.


אך בדיני העבד העיברי מופיע נושא מישנה בעייתי שהוא מנוגד לעקרונות היהדות והוא בלתי אנושי מעיקרו:
אִם-אֲדֹנָיו יִתֶּן-לוֹ אִשָּׁה, וְיָלְדָה-לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת--הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ, תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ, וְהוּא, יֵצֵא בְגַפּוֹ.
כלומר יש מצב שבו אדוניו של העבד נותן לו שפחה על מנת שהוא ישכב אותה והצאצאים יהיו לעבדי האדון.

יתכן שמדובר בתאור מצב שהיה מקובל ונפוץ בעולם העתיק, אין ספק שהתורה לא התכוונה לעסוק כפשוטו במציאות זאת של שפל המדרגה שבה התייחסו לעבדים כמעט כמו אל בהמות וזיווגו אותם על מנת שהצאצאים יהיו רכוש האדון ויימכרו למרבה במחיר. התורה מעלה את הנושא כדי לקחת אותו לרמות גבוהות יותר של אמונה. 


ניתן לפרש את הפיסקה ברבדים אחדים:

א. ברובד הפשוט התורה ביקשה, מתוך מידת הרחמים, לעסוק מיד אחרי מתן תורה בנושא הכאוב מכל שהוא דיני עבדות ולהקל בו לעומת המצב שהיה מקובל. עבד עברי נשלח לחופשי לאחר שבע שנים עמוס מתנות, לעומת העבדות שנכפתה לכל החיים שהיתה מקובלת בעולם העתיק.
העבד יוצא מבית אדוניו לחופשי ב'גפו'. רש''י מפרש את 'גפו' כ'כנף ביגדו'. המשמעות המוכרת כיום של המילה לקוחה מתוך המילה 'גפיים' שהם רגליים. העבד עלול גם לצאת לחופשי בלי כל במידה ולא תיקן דרכיו. 'גפו' הוא לשון פחיתות לעומת 'גפיו'. זוג רגלי האדם הם  כמו מאזני הצדק. כאשר הוא פועל בנתינה והתחשבות יש ביניהם שיווי משקל. כאשר האדם אינו חי על פי מידות החסד והרחמים הרגליים שלו מאבדות את האיזון.

ב. ברובד גבוה יותר התורה מתיחסת באופן עמוק לשאלת יחסי העבד עם השפחה שזיווג לו אדונו. התורה קובעת כי עבד אשר יצהיר כי הוא אוהב את משפחתו החדשה יוכל להישאר עימה בתנאי שיישאר עם אדוניו לעולם. התורה מקדשת בכך את יחסי האישות ואת מוסד הנישואין והמשפחה ואינה מתירה לאדוני העבד והשפחה לזווג ביניהם בלי כל סייג. 

ג. ברובד התיקון הרוחני אין פרשת עבד עיברי ושיפחת אדוניו אלא משל ליחסי היחיד עם הקב''ה.
העבד הוא מי שחטא ומחפש מחדש את האמונה הקרובה אל אדוני באמצעות השפחה שהיא ההזדמנות.
התנאי לכך הוא אהבה. במידה והעבד מגלה את אהבתו הוא נשאר עם משפחתו החדשה וזוכה לחיים חדשים.
יש קשר עצום בין המילה א ה ב ה למילה י ה ו ה.
שתי המילים נהגות כמעט באורח זהה. הגימטריא של אהב''ה היא 13, מחצית מזאת של השם המפורש, היא כנגד שלוש-עשרה מידות, ועליה נאמר: אַשְׁרֵינוּ כְּשֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בְּבָתֵּי כְנֵסִיּות וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁות וּמְיַחֲדִים שִׁמְךָ בְּכָל יום תָּמִיד וְאומְרִים פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה שְׁמַע יִשרָאֵל ה' אֱלהֵינוּ ה' אֶחָד. בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו לְעולָם וָעֶד.

ד. ברובד ההיסטורי מתארת פיסקת דיני עבד עברי את עם ישראל שגלה מארצו ונמכר לעבדות, ומנת חלקו היתה מלוא כוס היסורים בגלל שינאת חינם. כאשר מאמץ העם מחדש את ערך 'ואהבת לרעך כמוך' הוא זוכה לחיים חדשים.

ברוח זאת יש להבין את הטכס הפשוט לכאורה של הצהרת הנאמנות של העבד העברי למשפחתו החדשה, שהוא רציעת האוזן אל האלוהים:
 וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי. ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם.
יש לקרוא את הפסוק בדגש על תחילתו 'והגישו אדוניו אל האלוהים'. זאת צורת ביטוי יחידה במינה במקרא לתיאור הקשר בין היחיד לקב''ה. אין זאת רציעה פשוטה בה יוצרים נקב באוזן שמונחת על משקוף של דלת רגילה, אלא ביטוי לחיבור האדם מחדש אל הקול האלוהי. טכס זה שנערך בבית המקדש הוא למעשה לידה מחדש. אין זה פשוט כלל לזכות בכך. זה אות מיוחד של כבוד שמבטא חיבור אל הקדושה, והוא נערך לאדם שבחר בדרך חדשה בחיים, ומשמש מקור השראה. משמעותו היא כי הקול האלוהי חודר אל האדם בתחילה דרך נקב צר ומשם הולך ומתפשט לכל הנשמה.
זאת יציאה מבין המיצרים כדברי הפיתגם של ר' נחמן מברסלב: 'כל העולם כולו הוא גשר צר מאד'.

9.7.2012

חישמול רכבת ישראל

בימים אלה אנו נמצאים בעיצומו של המאבק נגד חישמול הרכבת בחיפה.


החישמול העילי בחיפה יביא להצבת עמודים ומתיחת כבלי חשמל לאורך נתיב המסילה ובכך יחסום את מראה הנוף, יכער, ובנוסף יצור קרינה מסוכנת על סביבתו.

חיפה נבחרה משום מה להיות המקום הראשון בישראל שבו ייבנה מערך החישמול של הרכבת.

זאת דווקא בשעה שהעיר זכתה לאישור לפתיחת חזית הים העירונית, ומבקשת למצב את עצמה כעיר תיירותית שנפתחת לים כדוגמת ברצלונה.

זאת איוולת ממדרגה ראשונה מצידו של שר התחבורה להתחיל תוכנית זאת בחיפה.

אך איוולת עוד יותר גדולה היא עצם התוכנית לחשמל את כל רכבת ישראל באמצעות עמודים.

מדינת ישראל היא ארץ תיירותית קדושה והחישמול העילי יעניק לה מראה מכוער של פרבר תעשייתי נידח.

אין חולק על כך כי החישמול יזניק את הרכבת קדימה, אך אסור לעשות זאת על חשבון מראה הנוף של ארץ הקודש.

כל עמוד חשמל יהיה בבחינת מסמר בארון המתים של עתידה התיירותי של ארץ ישראל.


הפיתרון הנכון הוא להשתמש בפס שלישי לחישמול המסילה. פס שלישי הוא קו מתח בגובה הפסים וביניהם. בזכות זאת החישמול אינו פוגם במראה הנוף.

פס שלישי מקובל במרבית מסילות המטרו של ערי תבל.

הוא אינו מקובל עדיין כיום במסילות הבינעירוניות.

אך יש לזכור כי מדינת ישראל ברובה היא מטרופולין אחד מבחינת גודלה, ולכן היישום של פס שלישי מתאים עבורה.


ראוי לציין כי המתנגדים לחישמול העילי של הרכבת בחיפה מבקשים למנהר אותה לכל אורך הדרך, וכי הפיתרון של פס שלישי אינו נמצא כלל על סדר היום שלהם.

עירית חיפה הצליחה, לאחר משא ומתן מתיש, להשיג שיקוע של הרכבת בקטע קצר בלבד לאורך פארק החוף שלה.

זה הישג בטל בשישים לעומת הנזק הגורף שייגרם לחיפה.

מעבר לכך, המינהור יעלה מיליארדי שקלים, הוא יבטל את חווית הנסיעה ברכבת בחיפה, ובעיקר - לא ברור אם הוא כלל אפשרי מבחינה הנדסית.

זאת מכיוון שמנהרה על ציר הרכבת תיבנה לאורך אקוויפר המים של החוף.
המנהרה תיבנה בתנאים של הצפת מים מתמדת, וגרוע מכך: המנהרה תחסום את זרימת מי התהום מהר הכרמל לעבר הים ובכך תיצור בכל האזור שמצידה אדמה רוויה במים שעלולה להביא לשקיעת הבנינים לאורך הציר.


במדינת ישראל הסתיים לא מכבר פיתוחה של מכונית מהפכנית חשמלית. אין ספק כי נמצאים בה המוחות והיכולות לפתח את הפס השלישי לרמה המתאימה, ובכך להפוך אותה למדינה ירוקה מובילה.

פס שלישי לחישמול הרכבת מציב אתגרים טכנולוגיים ובטיחותיים. אך זול יותר בהרבה להקים אותו לעומת עמודי החשמל, ולכן השקעה בפיתוחו עשויה להשתלם גם מבחינה כלכלית.