מצוות הסוכה ופני האדם

יש מדרש לפיו ארבעת המינים הם כנגד אברי הגוף הפנימיים של האדם:

האתרוג הוא כנגד הלב

הלולב הוא כנגד עמוד השידרה

ההדס הוא כנגד מערכת הנשימה

הערבה היא כנגד בני המעיים

אם כך כנגד מה היא הסוכה?

הסוכה היא כנגד הדמות החיצונית של האדם, ופניו בפרט.

בכך שהקב''ה מצווה עלינו לשבת בסוכה בנחת הוא מוציא אותנו כדי להראות את עצמנו ברבים ולראות את זולתנו, בלי היסח הדעת והתפאורה שקיימים בחיי היומיום.

בעת הישיבה בסוכה אנו מביטים בזולת והזולת מביט בנו בפשטות, במאור פנים ומתוך מצוות הכנסת אורחים, ואנו זוכים לכך שדמות פנינו הפיזיים והרוחניים יהיו לאחד וישתקפו במלוא הדרם.

על זאת נאמר בפתיחת פרשת וזאת הברכה שאותה קוראים בשבת חול המועד סוכות:

יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ--הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ

תפילת שלוש עשרה מידות ויחס הזהב

שלוש עשרה מידות הן כינוי של חז"ל למידות הרחמים של ה', כפי שנתגלו למשה רבנו על הר סיני, כאשר עלה לקבל את לוחות הברית בפעם השנייה.

וכך נאמר: "ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה"

(שמות לד 6 - 7).

תפילת שלוש עשרה מידות היא אחת מהחשובות ביותר במחזור התפילות.

חשיבותן של שלוש עשרה המידות בבקשת סליחה בתפילה בציבור מודגשת במדרש אגדה:

"מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא בטלית כשליח ציבור, והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין - יעשו לפני כסדר הזה. יאמרו שלוש עשרה מידות, ואני מוחל להם."

שלוש עשרה מידות הרחמים שולבו בתפילה בציבור בבית הכנסת: בתפילות של ימי צום ותענית ציבור, בסליחות של חודש אלול ועשרת ימי תשובה, בתפילות יום הכיפורים, ויש הנוהגים לומר שלוש עשרה מידות גם בימים שני וחמישי בתפילת שחרית.

ביום הכיפורים אומרים אותה כ''ו פעמים, כמנין שם הוי''ה.

יש לומר את התפילה בנחת ובמתינות, ובכוונת הלב, ובפרט להטעים את הפסק שבין שני שמות ה'.

המספר הכולל של שלוש עשרה מידות נזכר כבר בתלמוד הבבלי, אם כי אופן חלוקתן שנוי במחלוקת.

יש שיטות רבות למנות את 13 מידות של רחמים. השיטות שונות ומגוונות. אבל אין אחד מבין מביאי השיטות המעיז לומר, כי יש פחות או יותר מהמספר הנקוב 13.

סידרת המספרים יחס הזהב מכונה גם בשם 'המידות האלוהיות'.

בסידרה זאת כל מספר הוא חיבור בין שני המספרים שלפניו.

הסידרה נוצרת כאשר לוקחים את המספר - 1 ומחברים לו 1.

לתוצאה - 2 מחברים את המספר הקודם - 1 ומתקבלת התוצאה - 3.

ל - 3 מחברים את המספר הקודם - 2 ומתקבלת התוצאה - 5.

ל - 5 מחברים את המספר הקודם - 3 ומתקבלת התוצאה - 8.

ל - 8 מחברים את המספר הקודם - 5 ומתקבלת התוצאה - 13.

וכך הלאה.

89=34+55 , 55=21+34 , 34=13+21 , 21=8+13 , 13=5+8 , 8=3+5

יחס זה משמש בטבע, במדע ובאמנות כאמת המידה המושלמת והאסטתית ביותר.

יש לו איכויות מדהימות, מתמטיות וגיאומטריות. המבין אותו, כאילו מתהלך בחדווה בגן מלא ציפורי שיר.

העיסוק ביחס הזהב כה מלהיב, ההרמוניות הנוצרות באמצעותו כה יפות, עד שתפישת עולם שלמה נוצרה בזכותו.

ההיסטוריונים מייחסים ליחס הזהב חשיבות רבה בעיצוב ההיסטוריה והידע האנושיים.

מידות הפירמידה הגדולה במצרים, הפרתנון באתונה והפנתיאון ברומא עוצבו על פי יחס הזהב, שניתן לחישוב בגאומטריה פשוטה.

המפסר 13 הוא אחד המספרים המוכרים ביותר ביחס הזהב. הוא כה מזוהה עם הסידרה עד שכאשר הוא מוזכר יש רבים המקשרים אותו מיד באופן אינטואיטיבי עימה.

ביהדות יש רשימה ארוכה של דברים המנויים במספר 13, ויש להם קשר לענינים יסודיים של רוחניות אחדות וקדושה.

מכאן ששלוש-עשרה מידות הרחמים של הקב''ה אינם מספר מקרי, ויש לשאול לגבי הקשרם ליחס הזהב.

תפילת שלוש-עשרה מידות במלואה היא כדלקמן:

אֵל מֶלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים וּמִתְנַהֵג בַּחֲסִידוּת
מוֹחֵל עֲווֹנוֹת עַמּוֹ מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן
מַרְבֶּה מְחִילָה לַחַטָּאִים וּסְלִיחָה לַפּוֹשְׁעִים
עוֹשֵׂה צְדָקוֹת עִם כָּל בָּשָׂר וָרוּחַ לֹא כְרָעָתָם לָהֶם גּוֹמֵל
אֵל הוֹרֵתָנוּ לוֹמַר מִדּוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה זְכֹר לָנוּ הַיּוֹם בְּרִית שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה
כְּמוֹ שֶׁהוֹדַעְתָ לֶעָנָו מִקֶּדֶם וְכֵן כָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ
וַיֵּרֶד יְהֹוָה בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהֹוָה
וְשָׁם נֶאֱמַר:
וַיַּעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא:
יְהֹוָה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת:
נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה:

את המשפט המרכזי בתפילה, של שלוש עשרה המידות, מתפללים על פי ההטעמה והפיסוק הבאים:

וַיַּעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא:

יְהֹוָה יְהֹוָה.

אֵל רַחוּם וְחַנּוּן.

אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת.
נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה.

כאשר סופרים את מספר המילים בכל משפט בפיסקה זאת מתקבלת התוצאה הבאה:

• וַיַּעֲבֹר יְהֹוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא: = 1 מילה - משפט מקדים זה יש למנות על פי המילה היחידה שחשובה בו בלבד
• יְהֹוָה יְהֹוָה. = 2 מילים
• אֵל רַחוּם וְחַנּוּן. = 3 מילים
• אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת. = 5 מילים
• נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה. = 8 מילים

זה משפט שבנוי בדיוק על פי יחס הזהב.

פרשת בראשית - ששת ימי בראשית הן ספירות בגוף האדם

בערב ראש השנה, יום בריאת האדם על פי התורה, חש המאמין שפע מיוחד, כאילו העולם כולו מוצף באבנים טובות שממתינות לו כדי שיאסוף אותן.

הסיבה היא קיומן של ספירות בימי השבוע של הבריאה.

על פי המקובל מחולק גוף האדם לספירות מהקודקוד ועד לגפיים.

הספירות ידועות גם בכינויים כמו צ'אקרות, צירי אנרגיה, מעגלי אנרגיה בגוף, ועוד.

אחת הגישות הנפוצות ביותר קובעת כי מספרן של הספירות בגוף האדם הוא שישה.

מספר זה מתקשר מיד לששת ימי בראשית.

ששת ימי הבריאה הם הקבלה לששת הספירות.

מקובל למנות את הספירות מלמעלה כלפי מטה, מספירת הראש העליונה ועד לספירת הגפיים התחתונה.

אך בפרק א' בבראשית הספירות מתוארות מלמטה כלפי מעלה.

היום הראשון, שעוסק בבריאת האור, מקביל לספירה התחתונה של הגפיים.

היום השישי, שעוסק בבריאת האדם, מקביל לספירה העליונה של הראש.

המיון המפורט של ימי הבריאה על פי הספירות בגוף האדם הוא כדלקמן:

היום הראשון מתיחס לגפיים

היום השני מתייחס למערכות העיכול והמין

היום השלישי מתיחס למערכות הלב-ריאות

היום הרביעי מתיחס לצוואר

היום החמישי מתיחס לחושים

היום השישי מתיחס למוח

מעשי הבריאה בכל אחד מהימים מתאימים לאופי הפעולה של הספירות המקבילות בגוף האדם.

לדוגמא: היום הרביעי מקביל לאיזור הצואר. ביום הרביעי נבראו המאורות בשמים, שהם אותות לימים ולמועדים. הצואר הוא איבר התיקשורת הבסיסי בגוף, שכן בתוכו נמצא הגרון עם מיתרי הקול, וכמו כן הוא משמש כציר שעליו מסובב האדם את ראשו.

על פי מפת צירי האנרגיה של דמות האדם של ארץ הקודש, המופיעה מימין, מחולקת הארץ לשישה צירי אנרגיה שמקבילים לאיברים בגוף האדם.

יש במפה שתי ספירות נוספות, ראשונה ושמינית, שנמצאות מעל ומתחת לגוף. הן מופיעות בהקבלה בתחילת בראשית פרק א' ובסופו.

אחרי ומעל ספירת היום השישי נמצאת הספירה האלוהית של היום השביעי, שמופיעה בתחילת פרק ב'. אלה הם הרי לבנון ושיריון, קרני המלאך בדמות האדם של ארץ הקודש.

לפני ומתחת לספירה של היום הראשון, יום בריאת האור, נמצאת ספירת התוהו ובוהו, שמתוארת ממש בתחילת ספר בראשית. בגוף האדם מקבילה לה ספירת החרדה המתמדת, שהיא הים האדום במפת דמות האדם.

גודלה של כל ספירה בגוף האנטומי הוא שונה.

הספירה התחתונה של הגפיים היא הגדולה ביותר, והספירות שמעליה הולכות ומצטמצמות בגודלן, ביחס הפוך לחשיבותן, עד לראש שהוא הקטן ביותר.

מידות הספירות בגוף האדם הולכות ונעשות קטנות יותר בהדרגה על פי יחס הזהב, וכל ספירה קטנה בערך בשליש מזאת שמתחתיה.

להלן גודל הספירות על פי המספרים הראשונים בסידרת יחס הזהב:

13 - יום ראשון

8 - יום שני

5 - יום שלישי

3 - יום רביעי

2 - יום חמישי

1 - יום שישי

1 - יום שבת

אך במפת דמות האדם של ארץ הקודש כל ספירה היא באותו גודל.

החלוקה היא מדויקת מבחינה גאוגרפית. המרחק בין כל ציר הוא כמאה קילומטר.

שוני זה בין מידות הגוף למידות המפה נותן לכל אחד מהשניים מאפיינים ותכונות ייחודיים ומעניינים.

א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ. ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד.

ו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם. ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן. ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי.
ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל-מָקוֹם אֶחָד, וְתֵרָאֶה, הַיַּבָּשָׁה; וַיְהִי-כֵן. י וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. יא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. יב וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, לְמִינֵהוּ, וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. יג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שְׁלִישִׁי.
יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה; וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים. טו וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהָאִיר עַל-הָאָרֶץ; וַיְהִי-כֵן. טז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים. יז וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים, בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם, לְהָאִיר, עַל-הָאָרֶץ. יח וְלִמְשֹׁל, בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. יט וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם רְבִיעִי.
כ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים--יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה; וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל-הָאָרֶץ, עַל-פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. כא וַיִּבְרָא אֱלֹהִים, אֶת-הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים; וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל-עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. כב וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, לֵאמֹר: פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף, יִרֶב בָּאָרֶץ. כג וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם חֲמִישִׁי.
כד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן. כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע: לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה. ל וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן. לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי.

א וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. ב וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. ג וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.