25.9.2011

נאום החירום של אובאמה באו''ם


מי ששמע את נאום אובאמה בעצרת האו''ם, ובפרט בקטע שהתיחס לסכסוך הישראלי פלשתיני, לא יכול היה שלא להתרשם מהתמציתיות שלו.
אובאמה נמנע מלהשתמש במליצות, במשפטים ארוכים, בהצהרות, בהבטחות, ובכל ניסוח אחר שמקובל.
למעשה, התמציתיות הזכירה במעט דיווח על מצב חירום.

לכן אין להיתפש לאשליות בנוגע לאשראי המדיני שתקבל ישראל מארה''ב.
זה היה נאום של 'ריאל פוליטיק', מנוסח בקפידה על ידי מנהיג המעצמה הגדולה ביותר בעולם ושרת החוץ שלו, שנמצאים על סף הצורך לחשוף לשימוש את העוצמה הצבאית האדירה שברשותם, במקום בו מוצה כל השימוש האפשרי במילים.

אין ספק כי אובאמה התכוון לשימוש המתוכנן בכוח שהוא משער כי יעשה מול ציר הרשע, סוריה, איראן, ולבנון.
אך כל פעולה צבאית כזאת היא בעלת השלכות על יציבות שכנותיה האחרות של ישראל.

מעבר לכך ישנם גם איומי אדרואן על שכנותיה של טורקיה, שעלולים להצית סכסוכים חמושים מול יוון ואולי גם עיראק. גם המצב בירדן עלול להידרדר בקלות, ולהידמות למצבה של מצרים, שבה עלולה לפרוץ מלחמת אזרחים בין האחים המוסלמים לרוב החילוני. האספקה ממאגרי הנפט של סעודיה, כווית ונסיכויות הנפט, שהיא המפתח למדיניות המזרח התיכון של ארה''ב, נמצאת גם היא בסכנה מחשש לפלישה איראנית, ומחשש להתערערות היציבות הפנימית במדינות אלה.

חוסר היציבות האזורית הכללית הזאת מבליט לכאורה את יציבותה וחוסנה של מדינת ישראל, ומאפשר למנהיגיה לטפוח לעצמם על השכם. אך מבחינת ארצות הברית, הקהילה האירופית, וסין, המצב מדאיג ביותר. הן לא יתחשבו בישראל במאומה כאשר האינטרסים האמיתיים שלהן יהיו בסכנה.

22.9.2011

מושגי מעוף בגרמניה הנאצית

מדע הדיבור דומה מאד לאווירודינמיקה. אותם חוקים של אוויר הנע בסילונים דחוסים על פני גופים אווירודינמיים מסבירים את עילוי המטוס ואת הקול האנושי. כישוריו הלשוניים של היטלר, שהיו מקור כוחו העיקרי, היו כרוכים בקשר בלתי ינתק עם התפתחות התעופה.

הנאצים ייחסו חשיבות רבה לסמנטיקה. השליטה בשפה נחשבה בעיניהם כפסגת היכולת האינטלקטואלית. כישוריו המילוליים של היטלר הם שהעלו אותו לשילטון. הנאומים של היטלר יצרו אצל הנאצים את הסמיכות הבסיסית בין המעוף הניטשאי למרחב המחיה. הייתה לו היכולת להסב את השפה הגרמנית הרגילה לשפה יומרנית וחודרת קרביים.

תהליך קבלת ההחלטות באדם הוא תמיד תוצאה של אופן השימוש בשפה. השפה הנאצית לבשה צורה של הגעה לנקודת ה'אל חזור'. באותה מידה ששילהב את ההמונים, הביא השימוש הלא נכון, הגזמני והצעקני בשפה, לחשיבה והחלטות בלתי ראויות.


הסמנטיקה של הרייך השלישי כשפה הייתה ענייה במילים בכלל. העוני היה עוני עקרוני, כאילו השפה נשבעה לעוני המילולי. אך היא הייתה עשירה במילים מיוחדות שהמציאו הנאצים כדי לאפיין את המסר שלהם.

לדוגמא, אי אפשר היה לפתוח בשלהי המלחמה את העיתון בלי לראות את המילה 'פנאטי' חוזרת על עצמה כתואר חיובי, עד כדי חשק להקיא: 'אמונה פנאטית', 'רצון פנאטי', 'דברי הלל פנאטיים', כאילו שכחו שמילה זאת ציינה תמיד משהו בין המחלה לפשע.

במהלך המלחמה השתנה נוסח הפניה מטעם השלטונות לאזרחים לגוף ראשון יחיד, במקום לשון רבים, כדי ליצור רושם כאילו הפיהרר בעצמו פונה ישירות לכל אזרח.

למכונת הכתיבה הסטנדרטית הגרמנית הסטנדרטית הוסיפו הנאצים מקש עם סמל האס-אס, סמל שהיה מעוצב כשני ברקים.


תאי גזים היו חלק מהטרמינולוגיה הנאצית.

לסמנטיקה הנאצית היו שימושים רבים בלשון ששימשה את מפעילי אתרי ההשמדה, שהשתמשו בכינויים ובקיצורים רבים, על מנת להסוות את מה שהתחולל שם.

'שנל!' [מהר!] היתה המילה הראשונה, ולרוב כמעט היחידה, ששמעו הקורבנות מהקלגסים הנאצים.

הדרך הקצרה בת מאות המטרים הספורים מאזור ריכוז הקורבנות לתאי הגזים כונתה על ידי אנשי הצוות: 'הדרך לשמיים'.

לפני הפיתול שבסוף הדרך עמד איש צוות שהפעיל קורת מחסום, וקבע בדרך זאת את תנועת הנכנסים. המחסום כונה 'השסתום', כנראה כיוון שהזכיר להם את שסתומי שחרור הגזים בספינות-האוויר.

15.9.2011

מודעות אוירית ותודעה אוירית


מכל ההמצאות המרשימות של המאה ה-20, אף אחת לא השפיעה השפעה כל כך חזקה ומתמשכת על הדמיון האנושי כמו המטוס.


המטוס העניק השראה להתבוננות היצירתית של אמנים ואינטלקטואלים רבים. הוא משך תשומת לב ציבורית רבה באמצעות הצגת תדמית אותנטית פופולרית של האומה, ובאותה עת איתגר אותה להסתגל לעולם המודרני. המטוסים חלפו מעל פסגות ההרים וחצו את היבשות, ובדרך זאת שינו את התפישות המסורתיות של הזמן והמרחב. המדינאים נאלצו לשקול מחדש את יחסיהם עם הסדר הטבעי. יחד עם השינויים הפיזיים יצרה התעופה סמלים ודימויים חדשים שהיללו את חוויות המהירות והתנועה, יצרו ושידרו משמעויות חדשות של עוצמה, איכות, סמכות ושייכות, והעשירו לנצח את טווח הביטוי האנושי.


כמובן שהמטוס אינו הסמל התרבותי היחידי של התקופה. הוא כלי נשק צבאי ואמצעי תחבורה נוח, ובאמצעות ביצוע משימות אלה המטוס שימש ככלי מעשי בשירותן של מדינות שניסו להיות מודרניות במהלך המאה ה-20, וחבר לטכנולוגיות אחרות כמו המכונית, הרדיו, והקולנוע.

אך הוא שימש כמייצג השליטה האנושית בכוחות הטבע, ואפיין את הקידמה במידה רבה לאין שיעור לעומתן.

הוא סייע יותר מכל להתפכחותן ולהתפתחותן של אומות. הוא יצר את הרגישות המודרנית, את ליבת החיים המודרניים.


במרכזה של הנפש המודרנית עומדת חווית הטיסה. התעופה בראשיתה נתפשה כסמל מהפכני של התחדשות אישית בסגנון המהפכה הצרפתית. בהמשך אימצו אותה המדינות המודרניות כבעלת כושר מינוף טכנולוגי וכלכלי שאין כדוגמתו, ולבסוף היא הפכה לאמצעי ביטוי לגבורה לאומנית באמצעות טייסי מטוסי הקרב. אין זה מפתיע שאודות המטוס יש יצירה עניפה שחוקרת ומתארת את הדימוי מכל זוית אפשרית.


מחקר מקיף אודות תרבות התעופה נערך לגבי רוסיה. מחקרים רבים אודות התעופה הרוסית והסובייטית מצביעים על חשיבותה הכלכלית והטכנולוגית הרבה. אך ברוסיה היה למטוס תפקיד הרבה יותר חשוב, במסגרת התפישה הרחבה ביותר של ההתפתחות הלאומית. ההתיחסות האישית והציבורית למטוס באומה זאת היתה כאל תרבות שלמה. דורות של מנהיגים רוסים וסובייטים הבינו את המטוס כך. הם קידמו דימויים וסמלים, ומימשו בדרך זאת את חזונם המדיני.


מרכזי במסגרת הגישה החוקרת את המטוס כתופעה מקיפה הוא העיסוק במושגים 'מודעות אוירית' ו'תודעה אוירית'.


המושג 'מודעות אוירית' נוצר על ידי חוקרים אמריקנים כדי להסביר את ההתלהבות הראשונית של האומה האמריקנית מהמכונה המעופפת. בעיקבות זאת התחילו היסטוריונים להשתמש במושג כדי לתאר את התענינותה של אומה, קבוצה או יחיד, בכל קשור לתעופה. המונח מתיחס במקור להתלהבות מהטיסה במכונות מעופפות, אך השימוש בו מתיחס גם לכל המסורות והסמלים שמרכיבים את הגישה לנושא, וגם לכל העיסוק המעשי המגוון בו.


המושג 'תודעה אוירית' משמעותו שימוש מושכל במודעות האוירית ליצירת תפישת עולם מלאה. במילים פשוטות זאת תרבות ייחודית שמיוסדת על מושגי התעופה.



רוסיה היא אבן בוחן בנושא זה, שנחקר לעומק בספר 'הדיקטטורה של התעופה'. אודות רוסיה יש מחקרים רבים שעוסקים בתעופה כמוצר לאומי כלכלי, טכנולוגי, צבאי. הם מתארים בכך מודעות אוירית עניפה, שהיתה פעילות מעשית שנובעת מצרכי השעה. אך מתוך אלה ניתן לזהות גם תנאים תרבותיים ופוליטיים רחבים ומקיפים יותר, שתרמו ליצירת התודעה האוירית הרוסית.


בני תרבות המערב במאה העשרים, האמריקאים והאירופאים כאחד, שילבו מלכתחיללה בין המעשי לסימבולי בהתיחסותם לעולם התעופה. חוקרי התעופה ביטאו את דעותיהם מתוך שילוב בין הטכנולוגי למיתולוגי. האגדה על איקרוס ודדאלוס שימשה כחוט מקשר בהקשר זה. התפתחות המטוס סימלה את המאבק הניצחי והסיזיפי בכוח המשיכה.


כך קרה שהרוסים ניסו לשכתב את ההיסטוריה כאילו הם היו הראשונים בתבל שביצעו ניסיונות מוכחים בתעופה. ניסיונות אלה מתועדים בפולקלור הרוסי, אך היקפם ומשמעותם הם סובייקטיביים. כל אומה אחרת, בין אם אלה הצרפתים, האנגלים, הספרדים, והאמריקאים, מתפארת בפולקלור דומה.


אך ניסיונות אלה ברוסיה לנצל מאמצים חובבניים וחד פעמיי של איכרים ונזירים נועדו להעניק לרוסיה את מעמד הבכורה בדברי ימי התעופה. הם חושפים את המוטיבציה המרכזית בתרבות התעופה הרוסית, שהוא הטענה לבידול, ולפיכך ליכולת התחרות במערב. שאיפה לבידול ולהתבלטות זאת השתלבה בשאיפות הרחבות של הרוסים להתפשטות אימפריאלית, בתאוריות הסלאבופיליות, והאידיאולוגיה הקומוניסטית.


מדינאי ואזרחי רוסיה מדדו עצמם על פי סטנדרטים אירופאים מתקדמים, אך הם שאפו לגשר אותם עם הזהות הלאומית הרוסית. דו המשמעות הזאת קידמה חזון ייחודי של האומה והעתיד שלה. כמאפיין המרכזי של המאה ה-20, המטוס הבהיר יותר מכל דבר אחר את הקשר בין שאיפות לאומיות לקידמה טכנולוגית. כיוון שהבטיח יתרון צבאי יחד עם שליטה על כוחות הטבע, הפך המטוס לאמת המידה הברורה, הטובה והיעיליה ביותר להצלחה אישית, חברתית ולאומית. כתוצאה מכך הוא הפך ברוסיה, ובדיקטטורות התעופה האחרות של המאה ה-20, גרמניה, איטליה ויפן, ליותר מאשר סתם מכונה מעופפת. לעומת מדינאי מעצמות המערב אשר ראו במטוס מרכיב טכנולוגי מרכזי ומדד לקידמה בלבד, ייחסו הרוסים למטוס גם סגולות סימבוליות של מבשר הגאווה הלאומית


ברוסיה הפף המטוס כמעט לאייקון דתי מהדת הרוסית-אורתודוכסית. הוא ייצג את האלוהים ואת ישועת האדם, כמו ישו. המטוס נועד לשחרר את האומה הרוסית מכבלי העבר, שבו היו מרבית הרוסים עבדים וצמיתים של הקיסר והאצולה. החברה הנחשלת ציפתה באמצעותו למעבר מהיר למדרגת האומה המתקדמת והחזקה ביותר בעולם.


הרוסים אכן הצליחו מאד בהישגיהם בתחום התעופה, אך אלה התאפיינו גם בחוסר היעילות וחוסר הצדק של השלטון האוטוריטארי הסובייטי.

באופן אירוני, במהלך התיעוש המוחץ של שנות ה-1930 אשר הביא למרבית הישגיה הטכנולוגיים של ברית המועצות, התמסדה שם גם תרבות מיושנת, שמבוססת על עוינות ומאבק בין הפרט לשלטון שבו כל האמצעים כשרים. האזרח הקטן שלא קיבל די צרכו לא בחל בשום דרך להשיג את צרכיו, ואילו המדינה נקטה באמצעי ענישה חסרי תקדים כדי להשיג סדר חברתי. התוצאה היתה המשך התלות הרוסית בנושאי הטכנולוגיה המתקדמת במערב הדינאמי, היצירתי והיצרני יותר.הדיקטטורה של התעופה שביקשו המנהיגים הסובייטים ליצור התמוטטה והפכה לטרגדיה אנושית מונומנטלית.