מוסוליני – העריץ בעל כנפי הטיסה

בניטו מוסוליני גילה עניין רב בתעופה עוד משנת 1909, כאשר כעיתונאי וסוציאליסט צעיר הוא בישר על הניסיונות לחצות את התעלה האנגלית, שהסתיימו בהצלחה של לואי בלריו, כאות לבאות. הוא ראה במכונות המעופפות יותר מסתם עוד חידוש או צעצוע לעשירים. הוא טען כי המטוס נועד לשנות את פני ההיסטוריה.

הקיפאון בחזית החפירות במלחמת העולם הראשונה העמיק את יחס הכבוד שלו לתעופה. כחייל, הוא התלהב מחופש הפעולה של הטייסים ומגבורתם, ובמיוחד מבן עמו האיטלקי גבריאל ד'אנונציו, אשר ביצע גיחת הפצצה דרמטית מעל בירת אוסטריה, ווינה. לאחר המלחמה, הפגין מוסוליני עונג רב מהתחככות עם טייסי הצבא, טס מידי פעם, וקידם את התפתחות התעופה האיטלקית.

בשנת 1920 היה מוסוליני מוכן לקחת שעורי טיסה. הוא התאמן בשדה התעופה ארקורה שמצפון למילאנו, נהנה מאד מהטיסות, ולמד במהירות אווירובטיקה בסיסית. הוא ניצל מהתרסקות לאחר 18 שעות טיסות סולו, ונחלץ מהמטוס המרוסק עם שריטות קלות בלבד בפניו, וברך מעוקמת. התאונה לא עיכבה את עלייתו בשמי הפוליטיקה האיטלקית. נאומי הבהירות השבלוניים, שאותם נשא בקול מתנשא ונלהב, מבנה גופו הגברי, ליסתו הבולטת והתקיפה, ועיניו החודרות הכהות, הבדילו אותו מפוליטיקאים אחרים. בשנת 1922 מוסוליני עלה לשלטון באיטליה, לאחר שנאמניו מ'החולצות השחורות' ערכו מצעד ראווה לרומא.

מוסוליני הציב במהרה את התעופה בראש סדר העדיפויות של משטרו האוטוריטרי. הוא הטיף לבניית חיל אוויר מודרני, 'חיל האוויר המלכותי', קידם מפגנים אוויריים וטיסות שוברות שיאים, וקרא לתיכנון מטוסי קרב מתקדמים. הניצחון במרוץ האווירי על גביע שניידר בשנת 1926 היה לנקודת מוצא עבור המשטר עם התודעה האווירית של מוסוליני. שר התעופה שלו, איטאלו בלבו, הזניק את התעופה האיטלקית למדרגת חשיבות בינלאומית כאשר הוביל, בתחילת 1933, להק של 25 מטוסים ימיים מדגם סאבויה-מרצ'טי אס.אמ-55 בטיסה טרנס-אטלנטית לניו-יורק ושיקאגו.

המוניטין המסוגנן של מוסוליני כחלוץ תעופה השתלב היטב בתדמיתו הרחבה יותר כ'דוצ'ה', המנהיג הדינאמי של הפאשיזם האיטלקי. הוא הופיע במסיכות שונות בתצלומי התעמולה הרשמית – מעין סופרמן האוחז בהגה המדינה, דובר אל ההמונים, מנגן בכינור, שר אריות, מנצח בשחמט, וכאחד העם גם מוריד חולצה ועובד יחד עם האיכרים בשדה בזמן הקציר. נושא את הכינוי 'הספורטאי מספר 1 של איטליה', הופיע מוסוליני כשחיין נלהב, נהג מכוניות מרוץ, פרש על סוסים, סייף, וגולש סקי. הוא גרם לבני עמו להאמין כי איטליה נמצאת על סף התהילה, כמהדורה מודרנית של האימפריה הרומאית. התנופה של עליית מוסוליני הובילה באורח בלתי נמנע להרפתקאות צבאיות: ראשית כיבוש אתיופיה בשנת 1935, ולאחר מכן התערבות במלחמת האזרחים בספרד בין 1937 ל-1939 כדי לתמוך בלאומנים בראשות הגנרל פרנקו. בנו של מוסוליני, ברונו, היה טייס שטס 27 גיחות מבצעיות, והעיתונות האיטלקית היללה אותו ואת חבריו הטייסים כדוגמא ומופת של התעופה האיטלקית.

מוסוליני הפקיד את גורלו לנאציזם בעת מלחמת העולם השנייה, ושיעבד את הצבא האיטלקי, כולל חיל האוויר המלכותי, למלחמה ממושכת והרסנית.

כעת היה על איטליה להתמודד עם צבאותיהם של בריטניה הגדולה ואצות-הברית, אשר התכוננו לנרל את העוצמה הצבאית האיטלקית בים התיכון, ודרשו כניעה ללא תנאים מוקדמים. ההימור לא יכול היה להיות מסוכן יותר. משמעות ניצחון של בעלות הברית היתה חיסול משטרו של מוסוליני.

הדגש ששם מוסוליני לפני המלחמה על מפגני ראווה תעופתיים יצר רושם כי איטליה היא מעצמת תעופה מתקדמת. במציאות רדפה איטליה אחר שיאים, על חשבון יצירת בסיס איתן לתעשייה אווירית, וחיל האוויר המלכותי נכנס למלחמה עם מספר מצומצם של מטוסי קרב מבצעיים, ויכולת תיגבור מינימאלית. לאחר שגויסו והוסבו במלאום, היו מפעלי התעופה האיטלקיים מסוגלים לייצר כ-200 מטוסים צבאיים בלבד לחודש מכל הסוגים. בריטניה הגדולה עלתה בכושר ייצור המטוסים על איטליה ביותר משמונה לאחת, וארצות-הברית ביותר משלושים לאחת.

מקור:

Despots Aloft
By Von Hardesty
Air & Space Magazine, May 01, 2005

משחק הקוביות בפוקושימה

סיכוי של אחד למיליון

משולש הזהב - חיבור ראשוני בין ארץ הקודש ליחס הזהב

דמות האדם של ארץ הקודש היא האנשה שהטבע יצר.

היא מזמינה לנסות ולחבר אותה עם המידות המדעיות המדויקות של יחס הזהב.

הדמות היא: א. נעדרת גפיים ב. המרחקים בין האיברים שקיימים בה וגם מידותיהם הם שונים מאשר בגוף האדם, במידה כזאת או אחרת.

לכן כל ניסיון להחיל עליה את החלוקות המקובלות בגוף האדם על פי יחס הזהב הוא בלתי אפשרי.

אחת הדרכים האפשריות לנסות ולגשר, בכל זאת, בין המראה האנושי הטבעי לבין הכלי המדעי היא באמצעות שימוש במשולש הזהב, ביטוי קלאסי ידוע של יחס הזהב שמשמש בדרך כלל כפריזמה להתבוננות במציאות.

את משולש הזהב יוצרים באמצעות שני קווים שהיחס ביניהם הוא יחס הזהב.

כך מתקבל משולש שווה צלעות בעל תכונות מעניינות.

הזווית בקודקוד המשולש היא בת 36 מעלות. הזוויות בבסיס הן בנות 72 מעלות כ''א.

משולש הזהב מופיע ביצירות אמנות ידועות.

חמישה משולשי זהב המקושרים ביניהם בצלעות משותפות יוצרים את כוכב או מחומש הזהב, שמסמל את המזל הטוב בתרבויות רבות.

צורת המשולש ההפוך של חצי האי סיני - הטורסו בדמות האדם של ארץ הקודש, מזמינה את בדיקת המיתאם בין חבל ארץ זה למשולש הזהב.

כאשר מנסים לחפוף בין משולש זהב מדויק למידות חצי האי סיני רואים שאין הקבלה, וחצי האי הוא רחב לעומת המשולש.

כאשר לוקחים את המשולש הזה ומחלקים אותו שוב ושוב עד שמקבלים את נקודת ההתכנסות, רואים שהיא קרוב לאזור ואדי פארן - הר כרכום - החיבור בין הושט לקיבה.

יש אפשרויות לנסות ולהתאים את משולש הזהב למפת ארץ הקודש גם במשולש שמקיף את כל הדמות, מהקודקוד ועד בסיס האגן.

נקודת ההתכנסות במשולש הגדול הזה היא קרוב לאזור הפה בדמות.

קודקוד צורת המשולש ההפוך של חצי האי סיני, שבסיסו אופקי, פונה בדיוק לכיוון דרום.

הצלע הימנית של משולש הזהב בתמונה מקבילה לצלע הימנית של חצי האי סיני. המשכה הוא בקו ישר לאורך כל בקעת הערבה ועד לים המלח.

קיים לפיכך מתאם מסוים בין חצי האי סיני למשולש הזהב על פי ההגדרה הבאה: הצלע הימנית במשולש הזהב שקודקדו פונה לכיוון דרום על פי המצפן ונמצא בשארם א-שייך, חופפת את מפרץ אילת ובקעת הערבה לכל אורכם.

במילים אחרות: הזוית שנוצרת בין קו צפון-דרום שמגיע לקודקוד הדרומי של חצי האי סיני, לבין הקו שיוצא מקודקוד זה וחופף את מיתאר מפרץ אילת ובקעת הערבה היא זוית בת 18 מעלות, שהיא מחצית זוית הקודקוד של משולש הזהב.

לסיכום, למרות שאין מיתאם מדויק בין משולש הזהב לדמות האדם של ארץ הקודש, השילוב בין השניים הוא חומר למחשבה.

יש מיתאמים אחרים ומדויקים בין יחס הזהב למפת ארץ הקודש.