מהי צרבת? "צרבת" הוא ביטוי בו משתמשים בציבור הרחב לתאר מגוון של תלונות. תופעת צרבת שכיחה בקרב נשים וגברים כאחד ובכל שכבות הגיל. מסקר שנערך בישראל עולה, כי כ-30% מהציבור הבוגר בארץ סובלים מצרבת בדרגות שונות. רובם חווים צרבת בתדירות של פעם בשבוע עד פעם בחודש. כ-13% מהם סובלים מצרבת בתדירות של פעם בשבוע או יותר.
הצרבת נוצרת כאשר חומצה הנמצאת בקיבה עולה אל הוושט, וגורמת לתחושה של "שריפה" או כאב במרכז החזה או בבסיס הצוואר, העשוי להיות מוקרן לכל הצוואר או לגב. תלונות נדירות יותר יכולות להיות עליה של מזון בחזרה אל הפה, קושי בבליעה, שיעול כרוני או צפצופים בנשימה.
חומצה זו גורמת לגירוי או אף לכוויה ודלקת בוושט וכך נגרמת צרבת. כאשר מצב זה מתמשך עשוי להיגרם נזק בלתי הפיך לוושט.
ישנם מספר גורמים לצרבת ובניהם בין השאר:
• סוגים מסיימים של מזון, כגון מזונות עתירי שומן, מזונות פיקנטיים, שוקולד, קפאין, בצל, רוטב עגבניות, משקאות תוססים, נענע ומנטה
• משקאות אלכוהוליים
• ארוחות דשנות
• שכיבה פרקדן מיד עם סיום הארוחה
• נטילת תרופות מסוימות, כגון תרופות הרגעה, תרופות נגד דיכאון ותרופות חוסמות סידן לטיפול בלחץ דם גבוה עישון סיגריות
מצבים אשר יכולים לגרום להפרעות בעיכול עלולים להגדיל את רמת הסיכון ללקות בצרבת. מצבים אלה כוללים בין השאר:
עודף משקל. משקל עודף גורם להפעלת לחץ נוסף על הקיבה והסרעפת – שהיא השריר הגדול אשר מפריד בין חלל החזה לחלל הבטן שלך – ולגרום לפתיחתו של השסתום בתחתית צינור הוושט שלך ולאפשר למיצי הקיבה לעלות בחזרה אל תוך הוושט. אכילה של ארוחות דשנות או ארוחות העתירות בשומנים יכולות לגרום לתופעה דומה.
בקע סרעפתי. נוצר כתוצאה מהזדקרות של חלק הקיבה שלך אל תוך חלל החזה, אשר גורמת להחלשה של שריר הסוגר הממוקם בתחתית הוושט.
כאשר בולעים מזון הוא עובר מן הפה אל הקיבה דרך צינור שרירי הנקרא ושט. בקצהו התחתון של הוושט, העובר במעבר בין החזה לבטן דרך פתח קטן בסרעפת, ישנו שריר טבעתי המתפקד כשסתום חד-כיווני ומאפשר למזון לעבור מהוושט אל הקיבה.
במצב תקין, השסתום נסגר מייד לאחר שהמזון עובר לקיבה כדי למנוע עליה של חומצה מהקיבה לוושט. כאשר יש צרבת ישנו תפקוד לקוי של השסתום, המאפשר מעבר חומצה מהקיבה לוושט. ברבים מן הסובלים מן המחלה ישנה החלשות הדרגתית של השסתום, מסיבה לא ברורה.
הריון. מצב של הריון מפעיל לחץ נוסף על הקיבה וגורם לייצור מוגבר של הורמון הפרוגסטרון. הורמון זה גורם להרפיית מרבית השרירים שלך, כולל הרפיית השריר של הסוגר הממוקם בתחתית הוושט שלך.
אסטמה. הרופאים אינם בטוחים לגבי הקשר המפורש הקיים בין אסטמה לתחושת צרבת. ייתכן ושיעול המלווה את אסטמה בנוסף לקשיי הנשימה גורמים לשינוי מאזן הלחצים בחזה ובחלל הבטן, והם אלה אשר מעוררים את החזרה של מיצי הקיבה אל תוך הוושט.
ייתכן שחלק מן התרופות לטיפול באסטמה אשר תפקידן להרחיב את דרכי הנשימה גורמות בנוסף לשחרור הסוגר הממוקם בתחתית הוושט ומאפשרים כך את תופעת הרפלוקס. ייתכן גם שתופעת הרפלוקס של מיצי הקיבה יכולה אף להחריף את תסמיני הקצרת. לדוגמא, ייתכן ואתה שואף כמויות קטנות של מיצי קיבה תוך כדי השאיפה של האוויר, ועל ידי כך גורם לנזק בדרכי הנשימה שלך.
סוכרת. אחד מן הסיבוכים הרבים המלווים מחלת סוכרת היא gastroparesis, הפרעה אשר בה לקיבה שלך נדרש עודף זמן להתרוקן. במידה ותכולת הקיבה נותרת בה זמן ארוך מדי, היא זו יכולה לשוב ולעלות חזרה אל תוך הוושט ולגרום להופעת צרבת.
חסם ביציאה מן הקיבה. זהי חסימה חלקית אשר נוצרת בעקבות צלקת, כיב קיבה או גידול באזור שסתום המעבר בין הקיבה לתריסריון, שסתום זה שולט על מעבר המזון מן הקיבה אל תוך המעי הדק שלך. חסימה באזור זה עלולה לפגוע בפעילותו התקינה של השסתום ולהפריע במעבר המזון במהירות הדרושה, לגרום למיצי הקיבה להצטבר בקיבה ולזרום חזרה במעלה הוושט.
בעיה זו גורמת לרוב ליותר מאשר רק צרבת, אלא היא עלולה לגרום גם לכאבי בטן, קשיים באכילה, אבדן משקל, בחילות והקאות. במידה ואתה מבחין באחד מן התסמינים הללו, גש להתייעץ עם הרופא המטפל בך.
עיכוב בהתרוקנות הקיבה. בנוסף לסוכרת או לכיב קיבה, הפרעות בתפקוד השרירים או הפרעות תפקוד עצביות, יכולות גם הן לגרום לעיכוב בהתרוקנות הקיבה שלך, ולגרום עקב כך למיצי הקיבה לחזור אל תוך הוושט שלך. בנוסף תורמות למצב זה גם מיני תרופות נרקוטיות כמו תרופות לטיפול בדיכאון או אנטי היסטמינים.
הפרעות ברקמות החיבור. מחלות כגון טרשת רקמות החיבור (scleroderma) אשר גורמות לרקמות השריר להתעבות ולהתנפח יכולה לגרום גם לשרירי מערכת העיכול להתכווץ מבלי להרפות, כפי שצריך, ולהביא בעקבות זאת לתופעת החזרה של מיצי הקיבה אל עבר הוושט.
לחץ הוא גורם משמעותי להתגברות צרבות. בדומה לבעיות אחרות עלולה גם צרבת להיגרם על ידי חששות ומצוקה. עצבנות עלולה לגרום לעליה בכמות האדרנלין, שתביא לפעולת עיכול לקויה ועודף חומצת קיבה.
הטיפול האפשרי בצרבת הוא בהתאם לחומרת המחלה:
1. שינוי בהרגלי החיים. במקרים רבים, שינויים בדיאטה, הפסקת עישון או שתית משקאות אלכוהוליים ונטילת תרופות פשוטות להפחתת חומציות הקיבה עשויים לשפר באופן ניכר את התלונות.
2. ירידה במשקל.
3. הימנעות מאכילה מספר שעות לפני השינה.
4. תזונה נכונה וקשובה. גופו של כל אדם יכול להגיב בצורה שונה למאכלים דומים. חלקנו יגלו שיש להם רגישות למאפים, חלקנו לבשרים וחלקנו לפירות בעלי רמת חומציות גבוהה.
תזונה מאוזנת הקשובה לצרכי הגוף יכולה למפות במהירות את המזונות האחראים להופעת צרבת ולהפחית את שכיחות הופעתה ועוצמתה מבלי שנזדקק כלל לתרופות מדף כאלו ואחרות על מנת להיפטר ממנה.
5. תכשירים המקלים סימפטומטית על הצרבת. כגון: טאמס, רני, אלומג, מאלוקס וסילאין ג'ל, תכשירים ש ניתן להשיג בבתי המרקחת.
6. טיפול תרופתי. כאשר אין תגובה לשינוי בהרגלי החיים, ישנו לעתים צורך בטיפול תרופתי. התרופות מכוונות לנטרול חומציות הקיבה ולהביא להחלמת הדלקת בוושט. טיפול זה ניתן על ידי רופא, בדרך כלל גסטרואנטרולוג. הקטנת החומציות אינה מפסיקה את הרפלוקס אלא גורמת לו להיות פחות חומצי ובכך מקילה על התלונות.
מתי כדאי לפנות לרופא? יש להיוועץ ברופא כאשר הצרבת נמשכת יותר משבועיים וכשהכאב אינו מוקל ע"י תרופות או סותרי חומצה ללא מרשם. כך גם במקרים שהצרבת חוזרת מספר פעמים בשבוע, מלווה בקשיים בבליעה, או אם מופיעה צואה שחורה כזפת, המעידה על דימום מהוושט או הקיבה.
במקרים של צרבת ממושכת או חשד לסיבוכים מבצעים גסטרוסקופיה לאיבחון.
7. ניתוח לפרוסקופי. מטופלים שאינם מגיבים לטיפול התרופתי, או זקוקים לטיפול קבוע ואינם מעונינים בו, מופנים בהרבה מקרים לניתוח. גם מטופלים הסובלים מתלונות הקשורות לדרכי הנשימה או הלוע, או סובלים מעלית מזון אל הפה לאחר ארוחות מתאימים לטיפול ניתוחי.
הניתוח יעיל מאוד, ומכיוון שבשנים האחרונות הוא מבוצע על ידי לפרוסקופיה, החתכים בבטן הם זעירים וזמן ההחלמה קצר ביותר.
אם צרבת גורמת לך סבל רב, לעתים מגיע מצב בו הפתרון שיומלץ לך הוא ניתוח לפרוסקופי לטיפול בהחזר קיבתי-ושטי.
כיצד לקרוסקופיה מסייעת לרפלוקס? ניתוח לפרוסקופי למניעת רפלוקס יוצר שסתום חדש בין הוושט לקיבה על ידי תפירת חלקה העליון של הקיבה ויצירת "צווארון" קיבה סביב הוושט. אם יש גם בקע סרעפתי הוא מתוקן בעזרת תפרים.
המנתח מבצע מספר חתכים קטנים (פחות מסנטימטר) בדופן הבטן ומחדיר לפרוסקופ המחובר למקור אור ומצלמת וידאו זעירה לבטן. דרך הפתחים האחרים מוחדרים מכשירי ניתוח והניתוח מבוצע כאשר הצוות מתבונן במסך וידאו גדול.
מחקרים הראו שברוב המכריע של המנותחים התלונות נעלמות לחלוטין או משתפרות מאוד. היתרונות של ניתוח לפרוסקופי כוללים: כאב מופחת לאחר הניתוח, שהות קצרה בבית החולים, חזרה מהירה לעבודה ופעילות גופנית וצלקות קטנות או בלתי נראות.
מקורות:
