פרשת מטות - ההתגברות על הפחד

ציר האנרגיה השמיני והתחתון ביותר של ארץ הקודש עובר מתחת לקצה הדרומי של חצי-האי סיני.

בהתאמה לכך, עובר ציר אנרגיה אחרון זה בגוף האדם בבסיס עמוד השידרה.

הפרשה המקבילה בספר במדבר היא פרשת מטות, הלפני האחרונה.

הפרשה האחרונה בספר זה היא פרשה מסכמת, כמו שהפרשה הראשונה היא פרשת מבוא.

כמו הציר העליון שנמצא מעל לגוף, נמצא גם ציר האנרגיה השמיני בעיקרו מתחת לגוף, ובכך סוגרים שני צירי האנרגיה מעגל.

ציר אנרגיה אחרון זה עוסק בפחד, ובזיהוי ושחרור פחדים.

זה הפחד להיות לבד, להיות ביחסי קירבה, הפחד להיפגע או ליפול שוב במלכודת יחסי קירבה. הפחד לאבד את בן/בת הזוג, או לעשות טעויות מכאיבות ביחסים.

בני האדם מופיעים כקורבנות כאשר הם ברמה הראשונה.

הנושאים בפרשת מטות עוסקים גם הם בהתגברות על הפחד:

הנושא הראשון הוא דיני נדרים והפרתם.

הנושא השני הוא מלחמת מדין: בני ישראל יוצאים למלחמה מול מדין כדי לנקום את חטאי מדין כנגד ישראל. לאחר תיאור המלחמה, בה נקטל גם בלעם בן בעור, מפורטת באריכות חלוקת השלל והקדשת חלק ממנו לה'.

הנושא המפורסם ביותר בפרשת מטות הוא פרשת בני גד ובני ראובן:

בני שבט גד ושבט ראובן מבקשים ממשה לקבל נחלה בעבר הירדן המזרחי ולא בארץ ישראל שממערב לירדן, כיוון שיש להם מקנה רב מאד והאזור מתאים למרעה.

למרות הסתייגות ראשונית מקבל משה את בקשתם, לאחר שהם מתחייבים כי יהיו חלוצים למלחמה לפני המחנה בעת כיבוש הארץ, ולא יחזרו לביתם לפני סיום המלחמה.

פרשת פנחס - אברי הרבייה

הרומח ההאבסבורגי

ציר האנרגיה השביעי בגוף האדם, ובהתאמה לכך גם במפת ארץ הקודש ובספר במדבר, הוא של אברי הרבייה.

במפת ארץ הקודש נמצא ציר זה בין קו נביעות-הר סיני-נחל פיראן מצפון, לכף אופירה מדרום.

על פי שמונת שלבי האהבה עוסק ציר אנרגיה זה בניהול רומן, כימיה, אהבה מינית ומשיכה.

הרומן מעוור אותנו למה שהוא אמיתי.

ברגע בו אנו מתאהבים, או מפארים מישהו/י יותר מידי אנו מעוורים עצמנו מלראות את כל התמונה.

נחמד לחוות רמה זאת, אשר מסווה זמנית כל פחד שחשים ברמה השמינית.

זאת רמה נחותה של אהבה, כיוון שיסודותיה נשענים על פנטסיה.

אשליות זמניות הן נעימות מאד, אך לדעת את חולשות הזולת ולאהוב אותו בכל זאת זה בעל ערך רב יותר.

פרשת פנחס פותחת בתאור שכר הנצח שמבטיח הקב''ה לפנחס.

להלן מעשה פנחס במלואו:

וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב.

ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן.

ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף יהוה בישראל.

ויאמר יהוה אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש וישב חרון אף יהוה מישראל.

ויאמר משה אל שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור.

והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד.

וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו.

ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל.

ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף.

האימפריה ההאבסבורגית שלטה בחלק גדול מיבשת אירופה במשך מאות שנים.

אחד הסמלים המרכזיים של הממלכה היה 'הרומח ההאבסבורגי' שבתמונה למעלה.

לרומח זה מבנה מיוחד: הוא בנוי לאורכו משני חלקים הכרוכים יחד בחבל.

חפץ זה נחשב ל'רומח פנחס' המקורי, שבזכותו זכתה משפחת האבסבורג לעלות לגדולתה.

הצורר היטלר ימ''ש חמד את הרומח עוד מנעוריו, ולאחר שכבש את אוסטריה הפך אותו לאחד מסמליו המסטיים.

מדינת ישראל בצורתה הנוכחית מצוירת לעיתים בקריקטורות הערביות העוינות בצורת חרב הנעוצה בעולם הערבי.

כדי לאזן בין היסוד הזיכרי לניקבי ברבייה מובא בפרשה גם סיפורן של בנות צלפחד:

חמש בנות צלפחד באו בתביעה אל משה. לטענתן, עליהן לקבל חלק ונחלה בארץ ישראל.

אף על פי שהחוק המקראי מתיר רק לבן לרשת את אביו, הרי שמכיוון שאביהן מת ללא בנים, על הבנות להתחלק בירושה.
הן נימקו את דבריהן בטענה שאביהן מת בחטא פרטי שלו, ומשום כך אין לשלול את זכותו לשם ולכן יש להעביר את נחלתו לבנותיו.

משה פנה אל האלוהים, שהורה לו לקבל את טענת בנות צלפחד ולהעניק להן חלק בארץ.

בכך נוצר תקדים הילכתי יצרו תקדים הלכתי על פיו בנות יורשות את אביהן, במקרה שנפטר ואין לו בנים
בנות צלפחד מהוות עד היום מקור השראה, כאשר יש המחשיבים אותן כפמיניסטיות העבריות הראשונות, ואחרים מעלים על נס את אומץ רוחן לטעון כנגד משה רבנו.

בפרשה זאת, לקראת הכניסה לארץ ישראל, מתואר מפקד של בני ישראל.
זהו המפקד השני במדבר.
המפקד הראשון נערך לאחר יציאת מצרים והוא מתואר בחומש במדבר פרק א'.
אשר משווים את התוצאות של שני המפקדים, מקבלים מימצא מפתיע.

חלפו כמעט 40 שנה שבהן כלו כל אלה שיצאו ממצרים, וכמעט אין הבדל במספר הנפקדים:

המפקד הראשון: 603,550.

המפקד השני: 601,730 .

אלה הקטנים גדולים יהיו

צילום: פליקר