20.4.2008

הבלקן והאיסלאם

פרופיל 'נער הרועים' הבלקני.
הפנים באיור פונות ימינה. חצי האי של איסטנבול הוא האף. נהר הדנובה הוא קו העין. מפרץ אתונה הוא הפה.

קיימת אפשרות לאחד את כל הבלקן תחת דימוי יחיד של פרופיל אנושי.

מיקום הבלקן הוא אסטרטגי ביותר. הדימיון בין עמי הבלקן רב הרבה יותר מהשוני ביניהם. זה חבל ארץ יפהפה, עשיר במשאבי אנוש, שמסוגל להיות מעצמה עולמית.

בלקן מאוחד הוא הסיוט של אירופה, רוסיה ותורכיה, ומסיבה זאת כולם שם מסכסכים זה את זה.

הקמת המדינות החדשות בבלקן היא ביטוי מובהק של התפשטות האיסלאם המתחדשת בדרום מזרח אירופה.

מתחדשת, כיוון שקדמה לה האימפריה העותומאנית ששלטה באזור עד לפני מאה שנה.

המערב הנוצרי הרוויח מפרוק יוגוסלביה הקומוניסטית, אך מפסיד מהתעצמות האיסלאם בבלקן, שפירושו כמעט הגמוניה איסלאמית עולמית.

לסרבים, העם הדומיננטי בבלקן, יש גם את הדרך הסבילה להוכיח את חשיבותם. הם לא ישקטו ולא ינוחו עד להקמתה מחדש של יוגוסלביה, מנהיגת העולם השלישי לשעבר.

הנוסחא הסרבית להתחדשות תהיה לא פחות מאשר ניסיון להקמתה מחדש של ברית המועצות, כקואליציה פאן סלאבית וסוציאליסטית נגד אירופה, ארצות הברית והקפיטליזם הבינלאומי.

זאת חזרה מדהימה על ההיסטוריה מלפני מאה שנה, ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שגם בה עמדו הסרבים במרכז, והאיסלאם, בדמות האימפריה העותומאנית החולה, היה עילה מרכזית למלחמה.

אין כמעט הבדל בין מלכויות הנפט של היום לאימפריה העותומאנית של אז.

במדינת ישראל מושפעים מאד, בלי להודות בכך, מכל מה שמתרחש בבלקן.
קיים דימיון רב בין עמי הבלקן לעם היושב בציון, אשר גם הוא השתחרר מהעול העותומאני באמצעות החשיבה הסוציאליסטית.

הרחבה בנושא בפוסט בבלוג של יואב קרני מוושינגטון שכותרתו: 'סלט מקדוני, עִזִים אלבניות ודו-שיח בלקני מאוד'

23.3.2008

יתושים ענקים


אני עובר בימים האחרונים מתקפה של עשרות יתושים ענקים, בקוטר של כחמישה סנטימטרים כל אחד, שחדרו לדירה בה אני מתגורר. הם הרבה יותר גדולים מאשר צרעות.

היתושים קלים לירוט באמצעות מטלית לחה, בשל מהירותם האיטית ומבנה גופם השביר מאד, בפרט ביחס ליתושים הקטנים הרגילים.
אך כאשר אני מחסל אחד, מגיע השני בעקבותיו, בזכות חוש הטריטוריאליות המפותח שיש לחרקים.

הם גם אינם מסוכנים כנראה, כי אולי אינם עוקצים. אך המגע בהם דוחה, ואם הם נופלים במטבח הלכלוך הוא רב.

בשנים שעברו הייתי צופה באחדים מהם מידי פעם, בעונה זאת של השנה, כשהם נחים או מעופפים בחדר המדרגות.

לא נמצא חומר על הנושא באינטרנט, למרות שמדובר כנראה בתופעת טבע חדשה ומדהימה בישראל.

מעניין מאד לדעת מה מוצאם של יתושים אלה, שעד לפני שנים מעטות לא ניצפו כלל במקומותינו.

אולי הם מוטציה גנטית שהשתחררה במכוון או בשוגג מאחת המעבדות.

אולי הגיעו בנדודים מארצות רחוקות.

יתכן והם עמידים יותר נגד חומרי ההדברה הביתיים.

יתכן גם שבניגוד ליתושים רגילים הם אוהבים יותר את החללים הסגורים של הדירות, בהם הם חשים בטוחים יותר.

יתכן ואינם מגיעים ממוקדי התרבות של יתושים רגילים, דהיינו מקווי מים.


17.3.2008

הרוח

מכל העצמים האוויריים, הרוח היא זאת שמספקת את דימויי האוויר הסוער הדינאמיים והבלתי יציבים ביותר, את עולם הסערות. הרוח יוצרת דימויים מצטברים ברורים ביותר מבחינה פסיכולוגית.

נראה כי הריק העצום, הנעור לפתע לפעולה, הופך לדימוי ברור במיוחד של זעם קוסמי. הרוח הזועמת היא סמל לכעס טהור, כעס ללא מטרה או אמתלה.

קול רוחות הזעם יוצר ממש מפלצות אוויריות. אפשר לשמען מייללות. בשרעף הסערה, אין זאת העין היוצרת את הדימויים, אלא דווקא האוזן הנחרדת. זאת אינה היללה שמגיעה מגרונה של החיה, אלא יללה הנובעת מהסערה. העוצמה שיצרה אותן היא צעקת הכעס.

באמצעות האוויר הסוער, אנו מסוגלים להבין חרון בסיסי, שהוא לחלוטין תנועה ומאומה מלבד תנועה. מחוויה אישית של סערות אנו למדים כמה זועם וחסר תועלת הוא הרצון. הרוח, בהפרזתה, הינה כעס הנמצא בכל מקום ובשום מקום, הנולד ונולד מחדש מתוך עצמו, המתעוות ומסתובב.

אם עוקבים אחר חולמי תורות היקום הגדולים ביצירות דימיונם, מגלים תכופות מתן תוקף אומץ לכעס. הכעס תוקף את העבודה שיש לעשותה.

כאילו בדרך התגרות, העולם נוצר באמצעות כעס. הכעס מניח את היסודות לישות הדינאמית. כעס הוא הפעולה שבאמצעותה הישות מתחילה.

הדבר הראשון הנוצר באמצעות כעס יצירתי זה הוא הסופה. התנועה יוצרת ישות; אויר סופה מתערבל יוצר את הכוכבים. הצעקה יוצרת דימויים; דיבור, ומחשבה.

ככל שתהיה הפעולה שקולה וככל שהיא מבטיחה להיות ערמומית, עדיין היא חייבת ראשית לחצות סף קטן של כעס. כעס הינו החומצה שבלעדיה שום רושם אינו נחרט על ישותנו. הוא יוצר רושם פעיל.

עבור חולמים רבים, ארבעת כיווני המצפן הם בראש ובראשונה המחוזות השייכים לארבעת הרוחות הגדולות. במובנים רבים, ארבע רוחות גדולות אלה הן ארבעת היסודות. הן מפיקות את הדיאלקטיקה הכפולה של חום וקור, יובש ולחות.

לנשמה המתחדשת של העולם יש עצמיות עמוקה. משב הרוח העז הוא פיראי וטהור. הוא מת ונולד מחדש. ברוח נושמת נשמה בתולית שלא הושחתה בכל דבר ארצי. החיים הם כה גדולים שאפילו לחורף יש עתיד.

תרגילי נשימה מקבלים משמעות מוסרית בדתות אלטרנטיביות. הם טקסים אמיתיים המציבים את האדם בקשר עם היקום. הרוח עבור העולם, והנשימה עבור האדם מפגינים את התפשטות הדברים האינסופיים.

כשהאש חודלת, היא חודלת ברוח. כשהשמש שוקעת, היא שוקעת ברוח. כשהירח נעלם, הוא נעלם ברוח. כך הרוח מכלה את הכול.

מתוך הספר 'אוויר וחלומות' מאת גסטון בשלרד