קיצוץ בצל בלי לדמוע בעזרת מים

הבצל המטוגן טעים ובריא, והוא המרכיב שאיתו מתחילים לבשל כול מנת קדירה רצינית. אין כמעט תבשיל קדירה שאינו מתחיל בהוראה: לקחת בצלים אחדים, לקצץ, ולטגן בשמן עד שיזהיבו.

הבעיה היא שבעת קיצוץ הבצל מתחילות העיניים לדמוע. הדמעות הן רבות וחריפות. הן כה חזקות, עד שהן נדמות כמכשול בלתי עביר.

הדמעות מסוכנות. הן עלולות לגרום לעיוורון חלקי בעת הכנת האוכל, שעלול לגרום לתאונה ולדלקות עיניים, וכך המחשבה על דמעות הבצל היא לעיתים סופם של החלומות על מטבח ביתי ראוי לשמו.

יש עזרים מכאניים שונים לקיצוץ בצל, והם עשויים להקל על הבעיה. יש גם שיטות סבתא שונות. אך אין כמו סכין חיתוך טובה וקרש חיתוך לביצוע יעיל של כל מטלות עיבוד הירקות לבישול. לכן השאלה היא איך קוצצים בצל בשיטה הפשוטה, באמצעות סכין וקרש חיתוך, בלי הדמעות, הדם והיזע.

התשובה הפשוטה היא: באמצעות מים.

כאשר הידיים,הבצל, הסכין וקרש החיתוך, רטובים בכול עת הקיצוץ, הדמעות פוחתות למינימום. המים מונעים את התפשטות החומר המדמיע אשר בבצל.

כיצד מתבצע הדבר הלכה למעשה?

בטרם מתחילים בחיתוך הבצל מכינים קערה גדולה מלאת מים. שוטפים היטב במי ברז את הידיים, קרש החיתוך, והסכין, ולא מנגבים או מייבשים אותם.

קולפים את הבצלים, ומניחים בקערת המים.

לוקחים בצל מהקערה, ומתחילים לפרוס אותו באמצעות סכין.

בכול עת החיתוך, הידיים, הסכין וקרש החיתוך חייבים להיות רטובים.

לאחר שמסיימים את חיתוך הבצל לפרוסות, מתיזים עליהן מעט מים.ממשיכים וקוצצים, לפי הצורך, עד לקוביות זעירות.

מגלים, למרבה ההפתעה, כי ניתן לסיים קיצוץ בצל שלם מבלי שתזלוג אף לא דמעה אחת.

לאחר קיצוץ כול בצל, טובלים ושוטפים שוב בזריזות את הידיים והסכין בקערת המים. מידי פעם, לפי הצורך, שוטפים במי הברז גם את קרש החיתוך.

בדרך זאת אפשר להכין כמות גדולה של בצל קצוץ, לצריכה מיידית או להקפאה. בצל קפוא נשמר היטב במקרר, וקל להפשיר ולטגן אותו מבלי שיאבד מהטעם.

סלט טחינה מעורבב עם סלט חצילים ומיונז, לשיפור הטעם.

סלט טחינה וסלט חצילים ומיונז הם שני המוצרים המשלימים, הנמצאים דרך קבע על המדפים במרכולים, בצמוד למתחרה הדומיננטי, סלט החומוס הפופולארי.

מסיבה זאת נתקלת בם באופן מיידי עינו של הצרכן.

סלט חצילים עם מיונז וסלט טחינה הם מהחוויות הקולינאריות הראשוניות הטראומטיות של כל בשלן מתחיל.

שני מוצרים אלה אינם זוכים לפופולאריות המתקרבת לקרסולי זאת של החומוס, ונזנחים עד מהרה.זאת למרות שבמקרים רבים הם מוצעים למכירה בדילים של מחירים אטרקטיביים במיוחד.

לכאורה מה רע שיהיו במקרר סלט טחינה וסלט חצילים עם מיונז מפירמות ידועות, מוכנים לאכילה ואינם דורשים את ההכנה הממושכת מחומרים הגולמיים.

הבעיה היא טעמם האיום!

טעמו של סלט הטחינה הסטנדרטי הוא מריר. המרירות מפתיעה בעוצמתה, ומזכירה את זאת של לימון בלתי בשל.לכן לאחר מספר טעימות זונחים את סלט הטחינה במקרר, בתקווה קלושה לשלבו בעתיד בתבשיל יוקרתי, כגון צלעות טלה ברוטב טחינה.

אם טעמו של סלט הטחינה עוד נסבל איכשהו, הרי שלסלט החצילים ומיונז יש טעם איום ונורא. לא משנה מאיזה פירמה, הטעם בפה הוא של סיליקון או חומר דומה. התחושה בעת האכילה היא כאילו בנאי שם בפיך עיסה שעירבב לצורך בנייה בשיטות מתקדמות. הטעם נשאר יצוק בבטן למשך ימים.

מה עושים כאשר שוכחים כל זאת, ומוצאים בדרך הביתה את שני המוצרים בתוך סל הקניות, לאחר שנקנו במחיר אטרקטיבי, ומתמלאים הרהורי חרטה על הטעם הנורא המתקרב ובא, ועל הבזבוז כתוצאה מההשלכה הצפויה לפח.

התשובה היא שערבוב של שני הסלטים יחד, בשיעור של חמישים אחוז כל אחד, מנטרלת את הטעמים השליליים ויוצרת מעדן שטעמו לא רע בכלל.המרירות של הטחינה מעניקה טעם למיונז הסינתטי, ולהפך: המיונז מקהה את הטעם המריר של הטחינה.החצילים הם תוספת תזונתית משובחת, שגם מחספסת את המרקם החלק, ויוצרת נקודות גרוי קלילות ונעימות בחיך.

התוצאה היא סלט טעים ומזין.

אין לחשוש מאניני הטעם שילינו על כך שטחינה עורבבה עם מיונז. טובים השניים מן האחד.

פרדוקס משבר האנרגיה

מחירי הנפט נוסקים, ומביאים להתעשרות של בודדים, אילי הנפט וחברות הנפט. הדבר יוצר חוסר צדק חברתי משווע. בנוסף, חלק מכספי הנפט מממן את התעצמות האיסלאם הפונדמנטליסטי והטרור האיסלאמי.

אך המחיר היקר ממריץ לחיסכון באנרגיה, ולחיפוש אחר אנרגיה חלופית נקייה, שתעצור את התעצמות אפקט החממה, העלול להביא להתחממות מסוכנת של כדור הארץ, כתוצאה מהצטברות של גזי פליטת דלק באטמוספירה.

הפרדוקס הוא שכתוצאה מכך יוצא שדווקא העשירים המעטים, העושקים במחירים מופקעים את המוני הצרכנים, הם ה'צודקים', שכן בהפקעת המחירים הם יוצרים תמריץ לחיסכון ושינוי.

פטריק זיסקינד, בסיפרו רב המכר 'הבושם', מתאר רעיון דומה, שבא ממוחו ההזוי של אציל צרפתי מהמאה ה-18: אציל זה המציא שיטה כלכלית של מס פרוגרסיבי מהופך, שלפיו העניים ישלמו יותר מס מאשר העשירים, כדי שיווצר למען העניים תמריץ רב יותר לעבודה.

פרדוקס משבר האנרגיה נתפס בעיני רבים כמצבו הקיומי הטבעי של האדם.


ניתן אולי לשער כי לבטים פוליטיים כבדי משקל קיימים אצל מקבלי ההחלטות במדינת ישראל, שעה שהם באים להחליט אם להשקיע בפיתוח אנרגיה חלופית, ובעיקר בתחום המוביל של אנרגיית השמש, באמצעות משטחים של תאים פוטואלקטריים.

מי שייהנו מכך לכאורה יהיו מדינות ערב, בעלות המדבריות הגדולים ואנרגיית השמש הבלתי מוגבלת. אם כעת הן מייצאות נפט, בעתיד הן תוכלנה לייצא חשמל שהופק באמצעות אנרגיית השמש, בכמויות הרבה יותר גדולות.

שאלת ההתעצמות הפוטנציאלית של מדינות ערב כתוצאה מפיתוח אנרגיות חלופיות לנפט אינה רלבנטית.
כתוצאה מפיתוח מצטבר של מקורות שונים, אנו קרובים כיום לעידן של שפע גלובאלי באנרגיה נקייה.
אנרגיה יותר איכותית, זמינה וזולה אינה יותר עניין טכני, אלא פוליטי בלבד.
כל מדינה מסוגלת כבר להפיק את כל האנרגיה שהיא זקוקה לה בכוחות עצמה, ממקורות חלופיים. השמש היא המקור העיקרי, אך יש מקורות נוספים, כמו אנרגיית הרוח, ביו-אנרגיה, אנרגיה אטומית, אנרגיה מימנית ועוד.
מדינות מפותחות רבות אף פועלות לכך באמצעות סיבסוד מתאים.
בגדר האפשרי נמצאת רשת חשמל עולמית, דומה לרשת האינטרנט, אשר תהיה מסוגלת לספק חשמל, בעיקר באמצעות אנרגיה סולארית, ממקומות בהם זורחת השמש למקומות בהם יש חשיכה, מבלי צורך לאגור חשמל.

בעידן שפע האנרגיה תתעצם חשיבות הגורם האנושי.
לכאורה דווקא במצב של אנרגיה יקרה חשיבות גורם זה עולה, שכן מדינות עניות במקורות אנרגיה, כדוגמת ישראל, חייבות לממשו במלואו כדי להגיע להכנסה לאומית מספקת.
אך בעידן בו יתקיים פחות או יותר שיוויון בין משקי כל המדינות מבחינת אספקת האנרגיה, תהיה השאלה המרכזית כיצד לעשות בה שימוש מושכל.

ההתמקדות של שוחרי איכות הסביבה תהיה חייבת לעבור משאלת התחממות כדור הארץ, לשאלת התפשטות שימושי הקרקע הבלתי מבוקרים.
השימוש המוגבר במכוניות מונעות חשמל עלול להביא להתפשטות יתר של רשת הכבישים, שגם כיום זוללים קרקע ירוקה בכמות בלתי נסבלת.
אנרגיה סולארית אישית בטכנולוגיות זולות תביא לביטול הצורך להתחבר לרשת החשמל, ויצוצו ישובים בלתי מתוכננים בכל מקום.


קברניטי מדינת ישראל נוקטים מדיניות של בת יענה בשני תחומים בעלי זיקה זה לזה:
המדינה אינה משקיעה כמעט באנרגיה חלופית, מה שדירדר את מעמדה הבינלאומי בסקטור זה מ'מפותח' ל'מתפתח'. הדבר משתלב באינטרסים של האיגודים המקצועיים החזקים במדינה.
המדינה גם מקלה ראש, מחמת אינטרסים מקומיים ופוליטיים, בפיקוח על הבנייה, ומאפשרת אנרכיזם של בנייה ללא פיקוח בכל מקום כמעט, ולדוגמא באזורי ירושליים, הגליל והנגב.

מדינת ישראל חייבת לספק פיתרונות לאנושות בנושאים אלה, כיוון שהיא נמצאת בעין הסערה של המערכת הבינלאומית בשאלות הנפט והנפש. אך הפרדוקסים מצטברים, ועיקרון האבסורד מניע את הצמרת הפוליטית בישראל. דרושים חשיבה מדינית, חקיקה מיידית ותמריצים, כדי להביא לשינוי משמעותי.