‏הצגת רשומות עם תוויות שואה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שואה. הצג את כל הרשומות

16.12.2019

גיבורי על, סרטי ''מלחמת הכוכבים'', ותרבות התעופה במאה ה-20


הלוחמים היו מוקד להערצה בכל דור ודור, בחייהם ובמותם. תכונותיהם היו ממוקדות בדמות אחת, שהיתה לציבור למופת ולמושיע, וקיבלה צביון מיתי. גיבור נערץ במיוחד הוא גיבור-על, כל יכול, בעל כוחות על אנושיים. גיבורי העל עברו תהליך טרנספורמציה במהלך ההיסטוריה, שנוצר כיוון שהם השתייכו לתרבות הפופולרית של תקופתם, אשר היתה בעלת דגשים אופיניים, והשתמשה באמצעים הטכנולוגיים שעמדו לרשותה. דמויות גיבורי העל הקדומות, מהתנ''ך והמיתולוגיה היוונית, הפכו לאבירים על סוסים בחברות ימי הביניים. גיבורי העל בתחילת המאה העשרים היו חלוצי התעופה וטייסי הקרב. גיבורי העל בחוברות הקומיקס הצבעוניות היו פופולריים מאד בארצות הברית בתקופה שבין שתי המלחמות. לאחר מלחמת העולם השניה, עם התפתחות הטיסות לחלל, ובמקביל עם התפתחות הצפיה בטלוויזיה, זוהו גיבורי העל עם טייסי החלליות הראשונים, כמו גגארין וארמסטרונג. בתחילת שנות האלפיים עברו גיבורי העל טרנספורמציה נוספת, עם התפתחות טכנולוגיות המיחשוב, וכיום הם מופיעים בעיקר בסרטי חברת ''מארוול''. ככל שהמציאות הפכה להיות מורכבת יותר, הפך הצורך בארכיטיפים חשוב יותר. הקולנוע, כמדיום רב תחומי ורב משתתפים, הוא מקום שבו מרבה המיתוס להופיע, כיוון שהן הקולנוע והן המיתוס פונים באורח מובהק למכנים משותפים רחבים ככל האפשר.

המעבר התקופתי בין סוגי דמויות שונים אינו חד, וקיימת חפיפה ביניהם, כמו גם תתי ז'אנרים שאופיינים לתקופות ביניים ולמצבים שבהן טרם התגבש איפיון ברור של גיבורי על, או שנחוץ איפיון שונה. לדוגמא, בשנות ה-1930 נהנו מנהיגים פוליטיים דיקטטוריים, כמו היטלר וסטאלין, מדימוי של גיבורי על. בעקבות המשברים הפוליטיים בשנות ה-1960-1970 בארצות הברית, במהלך ולאחר מלחמת וייטנאם, הופיעו על מסך הקולנוע גיבורי על כדוגמת רמבו, שהיו אנושיים יותר וייצגו מחאה אישית וחברתית. בקצה השני של קשת גיבורי העל נמצאים האנשים האמיתיים הפשוטים אשר שרדו תלאות שלא יאמנו, ובראשם ניצולי השואה. מוטיב ההישרדות הוא מרכזי בתרבות הפופולרית, אולם עשרות סרטים בלבד נוצרו אודות מסעות הישרדות אמיתיים, לעומת אינספור יצירות הפיקשן. מחקר רב נעשה בנושא ניצולי השואה, אולם טרם נוצר הדימוי שלהם כגיבורי על. סיפוריהם האישיים נמהלו לתוך המיתוס הכולל של שואה ותקומה.

סדרת סרטי ''מלחמת הכוכבים'' מבוססת על דפוס גיבורי העל בסיפורי המיתולוגיה, כמו שגיבש אותם פרופ' קמפבל, המומחה הנודע לתורת המיתוסים. יתכן כי ''מלחמת הכוכבים'' היא המורשת הידועה ביותר שהותיר אחריו. במסגרת סדרת הסרטים הזאת יצאו תשעה סרטי המשך, שמהווים את הקנון של הסידרה כאפוס עלילתי. הסרט הראשון בסדרה יצא לאקרנים בשנת 1977, והאחרון בימים אלה של סוף 2019. מדובר, אם כן, בלמעלה מ-40 שנה. הסדרה זכתה לפופולריות חסרת תקדים. היא הוגדרה כמגדירה מחדש את הקולנוע, כיוון שיצרה יקום דימיוני עתיר פרטים. היא רכשה מיליוני מעריצים ברמה של מאמינים דתיים, והיא מוכרת כמעט בכל בית ברחבי תבל. יש מי שטוענים ששינתה את העולם. היא תחליף אסקפיסטי למורכבות של המרוץ לחלל, שהוא אחד המאפיינים של החיים המודרניים ומרכזי בחשיבותו בכל מדינה.



הקנון בן תשעת הסרטים מורכב משלוש טרילוגיות, שמיצגות את חלקי נפש האדם והתפתחותה, על פי איד, אגו, סופר אגו. חברת דיסניי, בעלת הזיכיון על המותג, מפתחת אותו גם באמצעות סרטי ספין-אוף, מתחמים ייחודיים באתרי דיסנייוורלד, וכמרצ'נדייז שכולל משחקי מחשב, ספרים, חוברות קומיקס, ביגוד וצעצועים. בדרך זאת מגיע המותג לכל נפש באופן שהולם ביותר עבורה, על פי גישות המיתוג והשיווק החדישות ביותר.

פרופ' ג'וזף קמפבל שימש מקור השראה מרכזי ליוצר הסידרה, גורג' לוקאס, ונוצרה ביניהם גם ידידות אישית. סיפרו המרכזי של קמפבל הוא ''הגיבור בעל אלף הפנים''. ספר זה מציג את מאפייניה הקבועים של דמות גיבור העל, אשר נשמרים מאחורי התגלמויותיה הרבות בתרבויות ובתקופות שונות. סדרת סרטי ''מלחמת הכוכבים'' מבוססת כולה על תורה זאת. הסרטים כוללים גלרית דמויות ארכיטיפיות אופיניות לעולם המיתולוגיה, כמו דמות גיבור העל, המנטור, העלמה במצוקה, הטריקסטר, הגיבור הרע, הקוסם הכל יכול, וכדומה. במקביל, עובר גיבור העל בסרטי הסדרה מסע, שידוע בטרמינולוגיה בשם ''מסע הגיבור''. מסע זה כולל שלבי התפתחות רבים, אשר מאופינים היטב בסיפוריהם של גיבורי על מכל התרבויות.

מכיוון שבחלק גדול מהמאה העשרים זוהתה דמות גיבור העל עם חלוצי הטיסה במטוסים ובחלליות, שניים מגיבורי המשנה של ''מלחמת הכוכבים'', האן סולו הטייס הטריקסטר החביב שהוא חברו הנאמן של לוק סקייווקר, ובנו בן, שהפך לגיבור על רשע בשם קיילו ראן וליורשו של דארת' וואדר, הם בעלי חשיבות מרכזית. חשיבות הטרנספורמציות שעוברים האן ובן סולו קשורה גם לחשיבות חלום המעוף להתפתחות הנפש. יכולת התעופה זוהתה, משחר האנושות, כתכונה שאופיינית לאלים. החללית ''מיליניום פאלקון'' של האן, בעלת החרטום הכפול, היא המהירה ביותר בגלקסיה, והיא החפץ שמזוהה יותר מכל עם הסדרה, למעט חרב האור של לוק סקייווקר. האריסון פורד, שמגלם את האן סולו בסדרה, זכה למעמד של כוכב על הוליוודי, ולגילום דמות של גיבור על נוסף שיצר ג'ורג' לוקאס, אינדיאנה ג'ונס.




הקולנוען האנס ברטרם יצר סרטי תעופה אחדים בגרמניה הנאצית. במהלך מלחמת העולם הראשונה, טייסי קרב אחדים, שהיו המוצלחים ביותר, קודמו במהרה והפכו לאייקונים מתוקשרים של גבורה, לוחמים שעטו את רוח הלאום במלחמה. תופעה זאת בלטה במיוחד בגרמניה, בדמותם של טייסי להק ''הקרקס המעופף'' ומפקדם ריכטהופן. הם הפכו לסמל לאומי, עם נוכחות בולטת בקולנוע ובדפוס, ובכל חוגי החברה. בין שתי מלחמות העולם סרטי תעופה חיזקו ללא הרף, ועזרו לעצב חשיבה עכשווית על התפתחות התעופה. הישגי התעופה חזו רייך גרמני חדש, חזק וממושמע יותר, שיהיה מסוגל להתמודד עם תביעות תעשייתיות מרובות, ויצטרף לתחרות האימפריאלית של המאה העשרים. הזיכרון של מלחמת העולם הראשונה נבנה באמצעות המיתוס של חווית המלחמה, שהעניק לה לגיטימציה על ידי שינוי תמונת המציאות האמיתית. התדמית העיקרית החקוקה בזיכרון הקולקטיבי מהמלחמה הזאת, עד ימינו, היא של טייס הקרב האבירי. הסמל המובהק של המודרניזם הטוטליטרי והמיתי בגרמניה הנאצית היה המטוס. לא התעופה כשלעצמה, אלא הקשריה, לא הטייס כשלעצמו אלא הקונספציות שכרוכות בו, היו במוקד תשומת הלב. הם שימשו כאמצעי להשתחררות מהפכנית מנטל העבר.

בגרמניה הנאצית לא היו פופולריים גיבורי העל של חוברות הקומיקס האמריקאיות, או גיבורי על אחרים בסגנון זה. הנאצים ראו את עצמם כגזע עליון, על פי מודל ה''סופרמן'' שעיצב ניטשה, הפילוסוף הרשמי שלהם. גיבורי העל הפופולריים היו דמויות מהפולקלור וההיסטוריה הגרמנים, כמו באופרות של ריכארד וואגנר, ומעולם התעופה, שגיבוריו נחשבו כמגלמים את ה''האדם העליון''. ברטרם היה ביניהם. הוא היה חלק מגלרית הטייסים פורצי הגבולות, וצ'רלס לינדברג בראשם, שהפכו לגיבורי על בתקשורת העולמית. בשנת 1927 חצה לינדברג לבדו במטוס את האוקינוס האטלנטי. בחזרתו התקבל בכבוד מלכים, ומיליונים באו למצעד שנערך לכבודו בניו יורק.

בחודש מאי 1932 יצא הנס ברטרם עם חבר לטיסה מגרמניה סביב העולם. הם נחתו נחיתת אונס במדבר באוסטרליה, ועברו שם מסע הישרדות של כחודשיים, תוך כיסוי תקשורתי נרחב לחיפושים אחריהם. הוא חזר לגרמניה בחודש אפריל 1933, לאחר שנה רבת תהפוכות גם בגרמניה, שבמהלכה עלו הנאצים לשלטון. הוא כתב את קורותיו בספר, שהפך לרב מכר עם שבעה מיליון עותקים בגרמניה הנאצית. לאחר מכן עבר לכתיבת תסריטים ובימוי סרטים. סיפור מסע ההישרדות שלו באוסטרליה חופף ל''מסע הגיבור'' המיתולוגי. זאת לאור עלילתו, חשיפתו בתיקשורת, והקשרו למוטיבים של ההישרדות ו''האדם העל'' שהמשטר הנאצי אימץ. ברטרם הוא כנראה הטייס היחיד בגרמניה הנאצית שהשלים את ''מסע הגיבור'', וכתב בנושא זה ספר שאינו ספר תעמולה מלחמתי. סרטו המפורסם ביותר הוא ''טבילת האש'', סרט דוקומנטרי באורך מלא משנת 1940 אודות המערכה בפולין, שהתאפיינה בהפצצות הרסניות מהאויר.



דימויי התעופה והטייסים בטלויזיה ובקולנוע במדינת ישראל כרוכים בתלות הבטחונית בחיל האויר, שיצרה כאן את מיתוס ''חיל האויר הטוב ביותר בעולם''. מיתוס זה נזון גם מקשריה של ישראל עם ארצות הברית, שכוללים את התרבות הפופולרית האמריקנית. לכן מעניין לבדוק כיצד השפיעו ארועים טלוויזיונים מרכזיים, כמו הטיסה הראשונה לירח והתרסקות מעבורת החלל ''קולומביה'', או סרטי ''מלחמת הכוכבים'', על החברה הישראלית. במקביל, מעניין לסקור את הסרטים שעוסקים בחיל האויר הישראלי ומידת השפעתם.

התחבורה האוירית הפכה למרכזית בימינו. הנושא סבוך, בין היתר מכיוון שבניגוד לתחבורה הימית והיבשתית, שהם ערש הציוויליזציה, התעופה היא מימד חדש. מיזמי פיתוח חשובים ועתירי הון בתחום התעופה עשויים לעצב את גורלה של אומה. אך הם במידה רבה בחזקת סטארט אפ, שבו יש אחוזים גבוהים מאד של כישלון. שתי דוגמאות לכך הן ניסיון הנחתת החללית הישראלית ''בראשית'' על הירח, ופיתוח מטוס ה''לביא''.

את הצורך בגיבורי על מתחום התעופה מניע, מלבד המרוץ לחלל והמרוץ לפיתוח מטוסים חדשים, גם הצורך בפיתוח תשתיות שדות התעופה, שהפכו למרכזי הציביליזציה בזכות קריות שדות התעופה סביבן. ערי נמלי התעופה החליפו את ערי הנמל הימיות, שהיו עד לא מכבר מרכזי האנושות. נושא ה''טרמינל'' מפותח היטב בסדרת ''מלחמת הכוכבים''. צורותיו הרבות, יחד עם גלרית הדמויות שמופיעות בו, מציגות סדר אלטרנטיבי לכיאוס הקבוע שחווים נוסעי מטוסי הנוסעים בימינו. כיאוס זה, שנובע משיגרת החוויה, מנוגד להילת הטיסה שהיתה קיימת עד מלחמת העולם השניה.

קשר חשוב נוסף בין סרטי גיבורי העל למציאות ימינו הוא, שבסרטים אלה מציגים, במקרים רבים, קטעים של עולם שעומד על סף חורבן, בדרך כלל כתוצאה של המצאת כלי נשק חדש על ידי כוחות הרשע. תמונת העולם השואתית בסרטים חופפת לתמונת העולם של ניצולי השואה, שגם עולמם נחרב. הסוף הטוב של הסרטים האלה, שבהם בדרך כלל האנשים הטובים מנצחים את הרעים, הוא בגדר מהלך תראפוטי. תמונת העולם השואתית קרובה גם למציאות היומיום, כיוון שפוליטיקאים מזהירים דרך קבע מחורבן שעלול להגיע בעקבות התקפות אויב, בדרך כלל מהאויר. לכן כל אזרח מנכס לעצמו את תמונות החורבן הקרב, כמו שמופיעה בסרטי גיבורי העל, לצורך קידום עניניו האישיים. מי שחווה את החורבן לאמיתו, כמו ניצולי השואה, נותר בדרך כלל מאחור במרוץ אחר הגשמת חלומותיו. 


ההיבט השלילי העיקרי של התפתחות העוצמה האוירית הוא המלחמות הרבות שהוכרעו בכוחה, כמו מלחמת וייטנאם ומלחמת יום הכיפורים. בנוסף, הטרור האוירי לסוגיו הפך לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום. שיאו היה במתקפה על מגדלי התאומים בניו יורק בספטמבר 2001. אנו עדים לו כיום באיומי הסייבר, בשיגורי הרקטות הבלתי פוסקים לעבר ישראל, ובבדיקות המחמירות של הנוסעים והמטען לפני טיסות. תאונות אויריות קשות הן חלק בלתי נפרד מהמציאות, מראשית עידן התעופה ועד ימינו.

אחת התוצאות של חשיבות התעופה לקיום האנושי היא, שהשיח בתחום התעופה הפך לחלק בלתי מודע מהשיח היומיומי, וקשה לבודד אותו. לכן חשוב לראות אם לא עימעמה המודעות הרבה לנושא בישראל את הבנת הקשר בין השואה לתעופה. קשר זה התבטא בכך שטייסים נאצים בכירים, שהוכתרו כגיבורי על, נטלו חלק מרכזי בתכנון הפיתרון הסופי. תרבות תעופה רבגונית מתפתחת בימינו, מול המציאות שנכפית עלינו הר כגיגית. סידרת ''מלחמת הכוכבים'' אינה מספקת סט כלים מלא להבנת עולם המעוף והתעופה, אך המורכבות שהיא מציגה היא בהחלט התקדמות, לעומת הגישה השבלונית לנושא עד כה בתרבות הפופולרית.

17.8.2019

ארנסט אודט

ארנסט אודט היה אחד מהאייקונים הבולטים בתבל בתקופה שבין שתי מלחמות העולם במאה העשרים. דמותו עוצבה על פי המיתוס הארכיטיפי של גיבור המלחמה, שהתאים מאד לפועלו כטייס קרב מעוטר, וכוכב קולנוע שגילם בסרטים את דמותו במציאות. השימוש במיתוסים למיניהם מקובל מאד בקולנוע. הקולנוע היה כלי התעמולה המרכזי של המשטרים הפשיסטיים, שהשתמשו במודלים מיתיים גם במשטריהם. גרמניה עיצבה את מיתוס טייס הקרב לצרכי תעמולה עוד במלחמת העולם הראשונה, באמצעות דמותו של ריכטהופן. אודט היה המשנה שלו לטייסת, שרד את המלחמה, והפך לאחריה ליורש הסטריאוטיפ. זאת באמצעות מפגני תעופה נועזים שהקנו לו פרסום עולמי. הפרסום הביא אותו לתעשית הסרטים, שבה גילם את דמותו בסדרת סרטי הרים שיצר ארנולד פאנק, אשר היו חבל מקשר בין רפובליקת וויימאר למשטר הנאצי. פטרונו של אודט היה הרמן גרינג, שניהל את הכלכלה הגרמנית, והיה אחראי גם על נושא היהודים ברייך השלישי. אודט הפך, באמצעות סרטים נוספים, לאייקון תעמולה מרכזי של המשטר הנאצי. בהמשך, למרות היעדר כישורים מתאימים, הוא מונה לגנרל הבכיר שאחראי על פיתוח וייצור מטוסי תקיפה. אודט התאבד בנובמבר 1941 כתוצאה מכשלונות הלופטוואפה במלחמה. הוא זכור כיום, בעקבות מחזה אודותיו, כמי שהתאבד במחאה על עוולות המשטר הנאצי. ארנסט אודט הוא דוגמא מוקדמת של הכוכבים הרב-תחומיים בימינו, שמובילים את התרבות הפופולרית תוך טשטוש הקשר בין דמיון למציאות. להנצחת דמותו מסייע גם ארכיטיפ הטייס האביר, שנפוץ עדיין בסרטים בימינו, והפך למרכיב משמעותי בזיכרון המלחמות. ניצולי השואה עשויים להסתייע בדמותו כאמצעי מרפא.

13.7.2019

הדימוי של ניצולי השואה ומשתפי הפעולה בחברה הישראלית

דימוי ניצולי השואה בחברה הישראלית מעולם לא היה מזהיר. נהפוך הוא, בתרבות הפופולרית הדימוי של ניצול השואה הוא של בן אדם ירוד, לעיתים שבר כלי ולעיתים בוגר סטאלאג. למדורת דימוי השלילי נוצק שמן רב באמצעות היצירות הספרותיות והקולנועיות אודות משתפי הפעולה, שהפכו באמצעותן לסטארים יודעי כל.

הנאצים היו אמני ההונאה, ההכחשה והשקר. כל תאור של העוול שגרמו נעשה במאמץ רב, ויש בו מידה של תעתוע. קשה להאמין לזכרונות הקשים, גם מכיוון שנמחקו בשיטתיות כל העדויות המוחשיות. לכן חשובה מאד האבחנה כי דימוי ויצוג ניצולי השואה בחברה הישראלית הוא הנושא המרכזי, ואילו יצוג הקאפואים הוא נגזרת שולית שלו בלבד. 

לניצולי השואה בישראל נעשה עוול תדמיתי. את סיפורי הקאפו יש להביא כמדגישים עוול זה בלבד. הנושא של ''משתפי פעולה'' הוא נדוש. משתפי פעולה קיימים בכל העמים, והם בעלי מאפיינים דומים. הנושא של ניצולי השואה כגיבורי על הוא חשוב ומעניין עשרות מונים. 

הסכסוך הישראלי-ערבי נחשב כמייצר שיח מרכזי בנושא השואה. אך כקטליזטור הוא גם סותר את המסקנה והתקווה כי היצירות בנושא זה בישראל הם קרש קפיצה להתמודדות יותר מעמיקה. תובנת ''חוסר הפיתרון'' של סכסוך זה עומדת בניגוד לתובנת ''הפיתרון הסופי'' הנאצי. הדיכוטומיה תישאר לנצח, ככל שמדובר בנקודת המבט הישראלית. לאויב הערבי, לעומת זאת, יש ''פיתרון סופי'' לשאלה הישראלית, ו''חוסר הפיתרון'' מבחינתם הוא שאלה של זמן בלבד.

בין הגורמים ההיסטוריים והחברתיים לעוול התדמיתי שנעשה לניצולי השואה אפשר למנות את: 
א. הנושא הכלכלי - גרמניה שילמה ומשלמת פיצויים, ולכן לא כדאי לפגוע בתדמיתה. 
ב. העליה ההמונית מארצות המזרח - שינתה את המאזן הדמוגרפי בישראל. 
ג. מלחמות ישראל - קורבנותיהם, ואזלת היד הפוליטית בעקבותיהן, גרמו טראומה חוזרת, שיצרה זהות רגשית בין הניצולים לותיקים. 
ד. חוסר היכולת לפענח את השואה - גורמיה הכלליים, ומה שהתרחש בה ברמת הפרט, הם עדיין בגדר תעלומה. 
ה. הקאפואים הם השורדים העיקריים - הם ניהלו את המחנות, את הקשר עם המשחררים, וכיום את הקהילות היהודיות ואת כתיבת ההיסטוריה. 
ו. הלאמת נושא השואה והפרטתו. 
ז. המציאות הלבנטינית - שוחקת את התרבות האירופאית.

היצירות בנושא הקאפו לא נועדו להציף את הסוגיות הנ''ל. להיפך, הם סוג של פופולריזציה של הנושא. ראוי לסקור אותם יחד עם יצירות שנעשו בנושא משתפי פעולה במדינות אחרות. אפשר יהיה לגלות מכנים משותפים רבים מאד ביניהם.

כדאי להוסיף את השינויים הדמוגרפיים במדינת ישראל, כיוצרים את הצורך בהתעמקות יסודית בנושא העוול התדמיתי שנעשה לניצולי השואה: 
א. העליה ההמונית ממדינות ברית המועצות לשעבר. 
ב. הדור השני והשלישי לניצולי השואה הם מרכיב כמותי ואיכותי מרכזי בחברה הישראלית. 
ג. צמיחת המגזר החרדי האשכנזי, אשר רבים בו הם צאצאים לניצולי שואה.

יש חומרים תיעודיים רבים מאד על מדפי הספרים ובארכיונים, שעל פיהם אפשר להרכיב את התמונה השלמה והקשה של מה שהתרחש בשואה, כמו שתארו אותה ניצולי השואה עצמם. אין צורך במשתפי פעולה למטרה זאת, כי כל מטרתם היא לתאר את המציאות בדרך שנוחה להם.

עלינו לראות כיום כאתגר מחייב את הצגת האב טיפוס החיובי המושלם של ניצול השואה: זה אשר שרד את התופת, איבד את כל רכושו ומשפחתו, עלה לארץ חסר כל, השתתף במלחמת השחרור, בנה משפחה לתפארת, התפרנס בכבוד, שלח את בניו לצבא, ולעיתים גם הפך לאב שכול, כמו שהפך לסב גאה. כל זאת תוך שהוא מתמודד ברוח טובה עם כל התלאות במדינה החדשה, שהיתה עבורו תמורה לסבל. 

אלה הם הרוב המכריע של ניצולי השואה, שעל הדימוי החיובי שלהם אפשר עוד להוסיף כהנה וכהנה, אם מוסיפים אליו גם את עלילותיהם של יחידי הסגולה. 

עלינו לאסוף ולחבר בשקדנות את כל חלקי הפאזל החיובי, ולאחר מכן לראות מה התמונה שהתקבלה. לא צריכה להיות בעיה אמנותית מיוחדת בהוספת נופך טראגי לכל רוחב היריעה. מקורות השראה מובהקים הם יצירות ספרות וקולנוע שעוסקות בהישרדותו של היחיד, ולדוגמא ''פרפר'' מאת אנרי שרייר. הקושי בהצגת דמות ניצול השואה היחיד, ששרד בכוח גבורתו ותושיתו את התופת, זהה לקושי אשר בהצגת היחיד בקרב ההמון.

5.8.2018

מהפכות טכנולוגיות משבשות והתחדשות עירונית

יש מהפכות טכנולוגיות רבות אשר שינו את המציאות החברתית-כלכלית בעולמנו באופן מואץ. הוגי הדעות המודרניים מצאו שם מיוחד למהפכות אלה: משבשות - DISRUPTIVE.
מהפכה טכנולוגית משבשת מתאפיינת בכך שהמצאה טכנולוגית מהפכנית משנה את הסדר הכלכלי לחלוטין בתוך כעשר שנים.
זאת כאשר תחילתה של המהפכה הוא באינספור סטרטאפים כושלים לאורך שנים רבות, אשר במהלכן הציפיות לגביה משתנות בלי הרף, מנבואות מזהירות לתחזיות קודרות.
ההמצאה כובשת את כל השוק, ועושה זאת בצורה מטאורית, לאחר דורות שבהם בני האדם התרגלו לקיומה של טכנולוגיה מיושנת יותר.
הגרף המאפיין את המהפכה המשבשת הוא כמעט אנכי, לאחר התחלה אופקית ורדודה מאד. כאשר הטכנולוגיה המשבשת החדישה תופשת נתח שוק מסוים, בסביבות חמישה אחוזים, קיימת וודאות שהיא תשתלט על 95 אחוזים מהשוק בתוך שנים אחדות.
חמישה אחוזים הם מספר גדול דיו, עבור מקבלי ההחלטות הגדולים בשוק, על מנת לקבוע שהמוצר הטכנולוגי החדיש בשל ויציב דיו, ואפשר לרכוש אותו בכמויות ענקיות, כך שיחליף את המוצר המתיישן שנמצא ברשותם, בטרם יעשו כך המתחרים. מקבלי ההחלטות הגדולים הם ציבוריים ברובם, ובראשם הצבא ורשויות ממשלתיות ועירוניות, ותאגידים ענקיים.
הדוגמא שמביאים ההוגים היא המכונית. בשנת 1905 כמעט ולא היו מכוניות ברחובות, ורחוב התחבורה התנהלה באמצעות סוסים ועגלות. בשנת 1915 כמעט לא נותרו עגלות עם סוסים, והמכוניות הפכו לכמעט מאה אחוז של אמצעי התחבורה.

להלן דוגמאות בולטות נוספות, מסודרות על פי עשורים של שנים:
  • בין השנים 1910 ל-1920 בערך התרחשה מהפכת המטוס.
  • בין 1920 ל-1930 בערך התרחשה מהפכת הרדיו.
  • בין השנים 1930 ל-1940 בערך שרר בעולם שפל כלכלי, כתוצאה ממהפכות טכנולוגיות משבשות אשר התרחשו ושינו סדרי עולם, או שהיו צפויות להתרחש. לשפל הכלכלי התלוו מהפכות חברתיות, ובראשן התפשטות הקומוניזם, הנאציזם, ומלחמת האזרחים בסין.
  • בין השנים 1940 ל-1950 בערך התרחשה מהפכת האנרגיה האטומית.
  • בין 1950 ל-1960, בערך, התרחשה מהפכת מנועי הסילון למטוסים, שבמסגרתה הפכה לאפשרית לכל נפש הטיסה במטוסי נוסעים גדולים ברחבי תבל.
  • מהפכת כיבוש החלל התרחשה בערך בעשור 1960 עד 1970. בתחילתה לא היו כלל לווינים בחלל, ובסופה האדם התישב זמנית על הירח, כדור הארץ הפך מוקף בלווינים, ותמונת העולם השתנתה לחלוטין.
  • מהפכת המכולות הימיות התרחשה בערך בין 1970 ל-1980. לפניה היו הנמלים והספינות עתירי כוח אדם, וערי הנמל היו מוקדי הפעילות המרכזיים. בסופה הפכו הרציפים ההומים למגרשי מכולות ענקיים, ריקים כמעט מאדם.
  • מהפכת המיחשוב התרחשה בערך בשנים 1980 עד 1990. המהפכה היתה עצומה, והביאה ומביאה לחיסול ענפים שהיו מעמודי התווך של הכלכלה, כמו הדפוס.
  • מהפכת האינטרנט התרחשה בערך בין השנים 1990 ל-2000, והשתלבה במהפכת המחשוב. כיום כל אדם מחזיק בסמארטפון, שעימו הוא מסוגל לבצע את כל פעולות המחשב והתקשורת מכל מקום ברחבי תבל. אמצעי התיקשורת, והמסחר הקימעונאי, הם ענפים כלכליים מרכזיים שגוועים עקב זאת.
  • העשור הראשון של המאה ה-21 לא התאפיין במהפכה טכנולוגית משבשת. אך היו בו מספר מאפיינים שנועדו להטמיע מהפכות קודמות, ולהכשיר את הקרקע למהפכות נוספות: התחזקות הגלובליזציה, הטרור הפונדמנטליסטי, ואיכות הסביבה בראש סדר היום העולמי.
  • מהפכה טכנולוגית משבשת חדשה התחילה לפני שנים ספורות, בשנת 2010 בערך, ותסתיים, על פי מודל המהפכות המשבשות, בערך בשנת 2020. זאת היא מהפכת האנרגיה, שבמסגרתה עובר העולם, במהירות מפתיעה, לשימוש במקורות אנרגיה ידידותיים לסביבה, ובראשם שמש, רוח, וגז. אינספור הידיעות משנים קודמות אודות אפשרות השימוש במקורות תחליפיים, עם סימני שאלה גדולים, מתחלפות כיום בידיעות אודות עשרות רבות של מדינות שבהן רוב האנרגיה מגיעה ממקורות כאלה. מהפכת האנרגיה היא מסורבלת ואיטית יחסית למהפכות אחרות, בגלל התשתיות העצומות, אך היא דומה מאד אליהן במתאם הכללי.
  • למהפכת האנרגיה התחליפית מתחברת טכנולוגיה משבשת נוספת, שנמצאת עדיין בראשית דרכה בימים אלה, אך צפויה להתרחש בין השנים 2020 עד 2030 לערך, וזאת מהפכת ההנעה החשמלית. חברת טסלה הודיעה לפני ימים אחדים על הקמת מפעל מכוניות חשמליות בסין, ובכך נסללה הדרך לכיבוש נתח השוק המשמעותי, שאחריו תבוא פריצת הדרך המטאורית. במקביל, עשרות חברות מובילות בעולם עוסקות בפיתוח סוללות נטענות יעילות יותר. בתוך עשור ישתלטו כלי הרכב החשמליים על כל דרכי התחבורה, אופניים, מכוניות, ומטוסים.
  • סביר מאד שהטכנולוגיה המשבשת שתבוא לאחר מהפכת המנוע החשמלי תהיה מהפכת האוטונומיות. אמצעי המיחשוב ישתכללו עד כדי כך שכל נסיעה תתבצע בלחיצת כפתור ללא צורך בנהג, בים, באוויר, וביבשה. כל נושא הלוגיסטיקה יהפוך בדרך זאת לאוטומטי לחלוטין.
מהפכה טכנולוגית משבשת חשובה, שנשארת ממתינה להתרחש, ככל הנראה, בעוד כשלושים שנה, היא מהפכת ההתחדשות העירונית. במהלך השנים מאז תחילת מהפכת העיור, במאה התשע עשרה, לא השתנה הדפוס של כיבוש קרקע פנויה ובניה עליה, תוך סלילת דרכים באופן שלמעשה חבלי ארץ עצומים בגודלם, בעיקר לאורך חופי הימים, הפכו לערים ענקיות ומבוזרות, עד שלא נותר אף שעל אדמה פנוי. חוסר האפשרות בימינו להמשיך ולהתרחב בקלות גרם לכך שהערים החלו להתנוון, ובמקביל נוצרה תופעה של בניה בלתי חוקית נרחבת בשוליהן.
על המין האנושי מוטל להתמודד עם התקופה שנדרשת לגישור עד שתגיע המהפכה, שתהיה בדמות בניה באמצעות רובוטים ומדפסות תלת מימד ענקים ומהירים, וחומרי בניה חדשניים.
המין האנושי נדרש למלוא כושר האילתור לצורך תקופת גישור זאת. בינתיים המחסור בדיור הולך ומחריף. הצעירים נידונים לחיות בידיעה שהם לא יזכו לדירת מגורים משלהם. הדבר משפיע גם על דרך התנהלותם והתבטאותם. 

15.8.2017

וֶהֱיֵה תָּמִים: חֵלֶק ג' - לְאַחַר הַמִּלְחָמָה

וֶהֱיֵה תָּמִים: חֵלֶק ג' - לְאַחַר הַמִּלְחָמָה

לְאַחַר שִׁחְרוּר פּוֹלִין עַל יְדֵי הָרוּסִים חָזַרְתִּי לְשָׁם. הִגַּעְתִּי לְלוֹדְז', וּפָגַשְׁתִּי אֶת אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה גוּטָה רוֹזְנֶר, שֶׁהָיְתָה בְּגֶטוֹ לוֹדְז' כָּל הַמִּלְחָמָה. הָיָה לְבַעֲלָהּ מַחְסַן עֵצִים גָּדוֹל, וְהוּא הִמְשִׁיךְ לְנַהֵל אוֹתוֹ עֲבוּר הַיּוּדֶנְרָט.
לְגוּטָה הָיָה חָתָן צָעִיר, שֶׁעָבַד בְּנִקּוּי קְרוֹנוֹת הָרַכָּבוֹת שֶׁחָזְרוּ מִמַּחֲנוֹת הַהַשְׁמָדָה. בִּקְרוֹנוֹת אֵלֶּה הֶחְבִּיאוּ אֲחָדִים מֵהַקָּרְבָּנוֹת, טֶרֶם נִשְׁלְחוּ אֶל מוֹתָם, פְּתָקִים בָּהֶם סִפְּרוּ עַל מָה שֶׁעָתִיד לִקְרוֹת לָהֶם. הֶחָתָן הָיָה מוֹצָא אוֹתָם, וּמְסַפֵּר עֲלֵיהֶם בַּגֶּטוֹ. לָכֵן הָיָה בְּסַכָּנַת חַיִּים מִצַּד בִּיבּוֹב, מְפַקֵּד הָעִיר הַנָּאצִי.
הֶחָתָן וְאִשְׁתּוֹ הִתְחַבְּאוּ מֵאֲחוֹרֵי קִיר כָּפוּל לִפְנֵי חִסּוּל הַגֶּטוֹ. מִדֵּי יוֹם הָיָה בִּיבּוֹב לוֹקֵחַ אֶת גוּטָה, בַּעֲלָהּ וּבְנָם הַקָּטָן, וּמַצְלִיף בָּהֶם מֶשֶׁךְ שָׁעוֹת בְּפַרְגּוֹל, כְּדֵי שֶׁיְּגַלּוּ הֵיכָן הַמַּחְבּוֹא. הֵם לֹא נִשְׁבְּרוּ, וְלֹא גִּלּוּ.
בִּיבּוֹב הִשְׁאִיר בַּחַיִּים שְׁבַע מֵאוֹת יְהוּדִים בִּלְבַד מִכָּל הַגֶּטוֹ. זֹאת עַל מְנַת שֶׁיְּנַקּוּ אֶת מִשְׂרָדָיו, וְיַשְׁמִידוּ כָּל הוֹכָחָה לִפְשָׁעָיו. גוּטָה הָיְתָה בֵּינֵיהֶם. הֵם חָפְרוּ לְעַצְמָם קֶבֶר אַחִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הֵיכָן לִקְבֹּר אוֹתָם בְּסִיּוּם הַחֲפִירָה. בִּיבּוֹב בָּרַח לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיק לְהַשְׁלִים אֶת הַמְּזִמָּה.

גוּטָה סִפְּרָה לִי כִּי נוֹדַע לָהּ שֶׁאִשְׁתִּי וּבָנַי נִשְׁלְחוּ לְטְרֶבְּלִינְקָה, יַחַד עִם כָּל דַּיָּרֵי הַבִּנְיָן בְּוַרְשָׁה בּוֹ הִתְגּוֹרַרְנוּ. אַחַת הַשְּׁכֵנוֹת, שֶׁשָּׂרְדָה אֶת הַשּׁוֹאָה, סִפְּרָה לְגוּטָה כִּי רָאֲתָה אוֹתָם עוֹמְדִים בַּמִּסְדָּר לִפְנֵי הַבִּנְיָן, וְעוֹלִים עַל הַמַּשָּׂאִיּוֹת. הַבִּנְיָן הָיָה בִּרְחוֹב מִלָּה, לֹא הַרְחֵק מִמִּפְקֶדֶת הַמֶּרֶד.
חָזַרְתִּי לְוַרְשָׁה. מֵהַבִּנְיָן בַּגֶּטוֹ נוֹתָר רֹק גַּל אֲבָנִים קָטָן. אַחַד הַבָּתִּים הַבּוֹדְדִים שֶׁנּוֹתְרוּ שְׁלֵמִים הָיָה שֶׁל דּוֹדִי, הֶחָסִיד הַגְּבִיר מֶנְדֶל זַנְדְמַן. הוּא הִתְאַבֵּד יַחַד עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ לִפְנֵי שֶׁנִּשְׁלְחוּ לַהַשְׁמָדָה. הַבַּיִת הָיָה רֵיק, וּסְפָרִים רַבִּים הִתְגּוֹלְלוּ עַל הָרִצְפָּה. כְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים מִבְנֵי מִשְׁפַּחַת זַנְדְמַן הָעֲנֵפָה נִסְפּוּ בַּשּׁוֹאָה.

בְּלוֹדְז' אִרְגַּנְתִּי קוֹאוֹפֶּרָטִיב לְנַגָּרוּת, וּבוֹ כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר חֲבֵרִים. קִבַּלְנוּ מֵהַמִּפְלָגָה מְכוֹנוֹת וּמָקוֹם, וְהִתְחַלְתִּי לַעֲבֹד. אֲבָל הָיִיתִי מְעֻנְיָן לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לְאַחַר כִּשְׁנָתַיִם בְּפּוֹלִין נָסַעְתִּי לְבֶּרְגֶּן בֶּלְזֶן.
בְּבֶּרְגֶּן בֶּלְזֶן הֵקַמְתִּי עִם חֲבֵרִים תֵּאַטְרוֹן אִידִי. שְׁמוֹ הָיָה 'תֵּאַטְרוֹן הָעוֹבְדִים הַיְּהוּדִיִּים'. הִצַּגְנוּ מַחֲזוֹת בְּיִידִישׁ לַפְּלִיטִים בְּרַחֲבֵי גֶּרְמַנְיָה. הָיִיתִי מְנַהֵל הַתֵּאַטְרוֹן, הַבַּמַּאי, מְעַבֵּד הַמַּחֲזוֹת, וְאַחַד הַשַּׂחְקָנִים הָרָאשִׁיִּים.
הַמַּחֲזֶה הַמַּצְלִיחַ בְּיוֹתֵר שֶׁהֶעֱלֵינוּ הָיָה 'הָאוֹצָר', עַל פִּי סִפְרוֹ שֶׁל דָּוִד פִּינְסְקִי. הַמַחֲזֶה עוֹסֵק בְּאִידְיוֹט הָעֲיָרָה, שֶׁמְּסַפֵּר שֶׁגִּלָּה אוֹצָר בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. יַחַס תּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה אֵלָיו מִשְׁתַּפֵּר לְלֹא הַכֵּר, עַד שֶׁמִּתְבָּרֵר שֶׁאֵין אוֹצָר. שִׂחַקְתִּי בַּמַּחֲזֶה אֶת הַגִּבּוֹר הָאִידְיוֹט.
מַחֲזֶה שֵׁנִי שֶׁהֶעֱלָנוּ הָיָה 'הַחֵרֵשׁ', עפ"י דָּוִד בֶּרְגֶלְסוֹן. הַמַּחֲזֶה עוֹסֵק בְּפוֹעֵל חֵרֵשׁ בְּטַחֲנַת קֶמַח, שֶׁמִּתְאַהֵב בְּבִתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַטַּחֲנָה. שִׂחַקְתִּי אֶת בַּעַל הַטַּחֲנָה.
מַחֲזֶה נוֹסָף הָיָה 'הַמֶּרֶד', עפ"י י.ב. צִפּוֹר. אִכָּרִים מוֹרְדִים בַּפֵאוֹדָל, שֶׁדּוֹרֵשׁ אֶת בְּנוֹתֵיהֶם בְּלֵיל הַכְּלוּלוֹת. שִׂחַקְתִּי אֶת הַפֵאוֹדָל.

אַחֲרַי כִּמְעַט שְׁנָתַיִם בְּבֶּרְגֶּן-בלזן, עָלִיתִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַפְלָגָתִי לָאָרֶץ בָּאֳנִיָּה 'קֵדְמָה', יַחַד עִם חֲבֵרִים רַבִּים. בָּאֳנִיָּה עָלְתָה גַּם קְבוּצַת כַּדּוּרֶגֶל שְׁלֵמָה, שֶׁשִּׂחֲקָה בַּלִּיגָה בְּבֶּרְגֶּן בֶּלְזֶן. בִּנְמַל חֵיפָה חִכְּתָה לָנוּ קְבוּצָה שֶׁל קְצִינֵי צָבָא, וּבְרֹאשָׁם יִצְחַק שָׂדֶה. רוֹפֵא עָרַךְ לָנוּ בְּדִיקוֹת, וְגֻיַּסְנוּ. הָיִיתִי מְבֻגָּר מִכְּדֵי לִהְיוֹת חַיָּל, וְשֻׁחְרַרְתִּי. מֵהַנָּמֵל שָׁלְחוּ אֶת הָעוֹלִים הַמְּגֻיָּסִים לְלַטְרוּן. רַבִּים מֵהֶם נָפְלוּ בַּקְּרָבוֹת, וּבֵינֵיהֶם רֹב חַבְרֵי קְבוּצַת הַכַּדּוּרֶגֶל. חֲבֵרִים אֲחֵרִים שֶׁלִּי נָפְלוּ בַּקְּרָבוֹת נִגְבָּה.

הִשְׁתַּקַּעְתִּי בְּחֵיפָה, וְהֵקַמְתִּי אֶת קוֹאוֹפֶּרָטִיב לְנַגָּרוּת 'הַבּוֹנִים'. הַנַּגָּרִיָּה הָיְתָה בְּצֹמֶת הָרְחוֹבוֹת בַּר יְהוּדָה וְדֶרֶךְ נָוֶה שַׁאֲנָן. תִּכְנַנּוּ גַּם לְהָקִים בִּנְיָן מְגוּרִים צָמוּד לַחֲבֵרִים, וְהִשַּׂגְנוּ אִשּׁוּרִים. אֶלָּא שֶׁקִּבַּלְנוּ הַצָּעָה לַעֲבֹר לְמָקוֹם גָּדוֹל יוֹתֵר, בְּתֵל-חָנָן, וּלְהִתְאַחֵד שָׁם עִם עוֹד קוֹאוֹפֶּרָטִיב. הַמָּקוֹם הַזֶּה הָיָה גָּדוֹל מִדַּי, וּלְאַחַר שָׁנִים אֲחָדוֹת הִתְעַיַּפְתִּי. פָּרַשְׁתִּי, וְהֵקַמְתִּי עִם אִשְׁתִּי גּוֹלְדָּה עֵסֶק עַצְמָאִי.



וֶהֱיֵה תָּמִים: חֵלֶק ב' - בַּמִּלְחָמָה, פֶּרֶק ו': קָזַחְסְטָן

וֶהֱיֵה תָּמִים: חֵלֶק ב' - בַּמִּלְחָמָה, פֶּרֶק ו': קָזַחְסְטָן

כְּשֶׁהִשְׁתַּחְרַרְנוּ, שָׁלְחוּ אוֹתָנוּ לְקָזַחְסְטָן, לַקּוֹלְחוֹז עַל יַד הָעִיר טוּרְקְסְטַן.
הָיִינוּ חֲמִשָּׁה חֲבֵרִים, שֶׁהֶחְזַקְנוּ יַחַד מַעֲמָד בַּמַּחֲנֶה. מְאֹד חָשׁוּב, כְּשֶׁנִּמְצָאִים בְּעֵת צָרָה, שֶׁכַּמָּה אֲנָשִׁים מַחְזִיקִים מַעֲמָד בַּחֲבוּרָה אַחַת, וְעוֹזְרִים זֶה לָזֶה. לֹא הָיִינוּ שָׁוִים אֶחָד לַשֵּׁנִי. אֶחָד הָיָה פּוֹעֵל, אֶחָד בַּחוּר יְשִׁיבָה, אַחַד סוֹחֵר. אֲבָל הַגּוֹרָל אִחֵד אוֹתָנוּ. הָיִינוּ בְּיַחַד. כְּשֶׁהָיָה לְמִישֶׁהוּ חֲסַר מַשֶּׁהוּ, קִבֵּל מֵהָאֲחֵרִים. לָכֵן כְּשֶׁיָּצָאנוּ, נָתַנּוּ אֶת הַמִּלָּה שֶׁנַּמְשִׁיךְ לִהְיוֹת בְּיַחַד.

הָיָה חֹרֶף, וְדַוְקָא שָׁם דֵּי קַר, בַּקַּיִץ חֲמִשִּׁים מֵעַל הָאֶפֶס, וּבְחֹרֶף עֶשְׂרִים מִתַּחַת לָאֶפֶס. רָאִיתִי שֶׁבְּאַסְיָה הַתִּיכוֹנָה גָּרוּעַ יוֹתֵר מִסִּיבִּיר, הֵיכָן שֶׁיָּבֵשׁ וְשָׁקֵט. סָבַלְנוּ מֵהַקֹּר וְלֹא קִבַּלְנוּ בָּתִּים. קִבַּלְנוּ רַק בִּקְתָּה קְטַנָּה מֵחֵמָר, בְּגֹדֶל מְלוּנָה שֶׁל כֶּלֶב. הִצְטָרַכְנוּ לָקַחַת שַׁחַת מֵהַשָּׂדֶה, כְּדֵי לָשִׂים בִּמְקוֹם מִזְרוֹנִים.
קִבַּלְנוּ אַבְנֵי רֵחַיִם, וְחִטָּה שֶׁהָיִינוּ צְרִיכִים לִטְחֹן. מֵהַקֶּמַח אָפִינוּ פִּתּוֹת קְטַנּוֹת. לָמַדְנוּ אֵיךְ לַעֲשׂוֹת כָּל זֹאת מַהֵר מְאֹד.
הִתְחַלְנוּ לָצֵאת לָעֲבוֹדָה בַּקּוֹלְחוֹז. רָאִינוּ שֶׁגַּם שָׁם הַמַּצָּב מְאֹד עָלוּב, וְהַקוֹלְחוֹזְנִיקִים מְאֹד עֲנִיִּים. עוֹבְדִים בַּשָּׂדוֹת, נוֹתְנִים הַכֹּל לַמְּדִינָה, וּמְקַבְּלִים בִּתְמוּרָה קְצָת אֹכֶל וּבְגָדִים בְּלוּיִים.
אֲבָל יָדַעְנוּ שֶׁעֲבוּרֵנוּ הַמַּצָּב הַזֶּה הוּא זְמַנִּי. כְּמוֹ שֶׁהִשְׁתַּחְרַרְנוּ מֵהַמַּחֲנֶה, נִשְׁתַּחְרֵר מִכָּאן. אֲנַחְנוּ כָּאן רַק כְּדֵי לַעֲבֹר אֶת הַמִּלְחָמָה. הִתְחַלְנוּ כְּבָר לִשְׁמֹעַ מְעַט יוֹתֵר מִפּוֹלִין וּמִכָּל הַמִּלְחָמָה, וְחָשַׁבְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ, הַחֲמִשָּׁה, נַחְזִיק מַעֲמָד. אֵיךְ שֶׁהוּא נִסְתַּדֵּר, וְנֵצֵא בְּרִיאִים.

מֶה עָשִׂינוּ? עָשִׂינוּ תּוֹר שֶׁכָּל פַּעַם אֶחָד מֵאִתָּנוּ יֵצֵא. הָיִינוּ בְּעֵרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת קִילוֹמֶטְרִים מִטַּשְׁקֶנְט. יָדַעְנוּ שֶׁבְּטַשְׁקֶנְט יֵשׁ שֶׁפַע, כִּי הֲרֵי יֵשׁ רוֹמָן בַּשֵּׁם: 'טַשְׁקֶנְט, עִיר הַלֶּחֶם'. רָצִינוּ לִנְסֹעַ אֵלֶיהָ, וּלְהָבִיא דְּבָרִים טוֹבִים.
לָמַדְנוּ אֶת מִבְנֵה הַכַּלְכָּלָה בָּאֵזוֹר: בְּמָקוֹם אֶחָד יֵשׁ רַק תַּפּוּחֵי אֲדָמָה. בִּסְבִיבוֹת טַשְׁקֶנְט יֵשׁ רַק חִטָּה, קֶמַח לָבָן וְלֶחֶם לָבָן. קְצָת מִזְרָחָה, בִּגְבוּל סִין, יֵשׁ רַק אֹרֶז, וְאֵין תַּפּוּחֵי אֲדָמָה אוֹ קֶמַח. בְּגַ'נְבּוּל, בְּקָזַחְסְטָן הַדְּרוֹמִית, יֵשׁ בָּתֵּי חֲרֹשֶׁת לִסְפִּירְט. בָּעִיר אָרִיס יֵשׁ מֶלַח בְּשֶׁפַע. בְּטַשְׁקֶנְט יֵשׁ בַּדִּים וּבִגְדֵי חֹרֶף מְאֹד בְּזוֹל. חַם שָׁם כָּל הַזְּמַן, וְכֻלָּם מוֹכְרִים אֶת בִּגְדֵי הַחֹרֶף שֶׁקִּבְּלוּ בַּקִּצּוּב.
הָיִינוּ צְרִיכִים לַעֲבֹד. בְּלִי פֶּתֶק שֶׁעוֹבְדִים אִי אֶפְשָׁר הָיָה. נִרְשַׁמְנוּ כֻּלָּנוּ לָעֲבוֹדָה. אֲבָל בְּכָל פַּעַם אֶחָד מֵאִתָּנוּ לָקַח חֹפֶשׁ, וְהָיָה בַּדְּרָכִים עִם סְחוֹרוֹת.
אָסוּר הָיָה לִנְסֹעַ בָּרַכֶּבֶת בְּלִי רִשָּׁיוֹן, הָיוּ צְרִיכִים לְדַוֵּחַ לַשִּׁלְטוֹנוֹת עַל כָּל נְסִיעָה. אָז אֵיךְ נוֹסְעִים? הַלֹּא לֹא יַתְנוּ לָנוּ רִשָּׁיוֹן לִנְסֹעַ לִקְנוֹת דְּבָרִים כָּאֵלֶּה בַּשּׁוּק הַשָּׁחֹר.
נָסַעְנוּ עַל גַּג הָרַכֶּבֶת, אוֹ בַּדֶּרֶךְ הַבָּאָה: כָּל רַכֶּבֶת שֶׁעָבְרָה בַּמְּסִלָּה בֵּין מוֹסְקְבָה לְטַשְׁקֶנְט הָיְתָה עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ הַתַּחֲנָה שֶׁלָּנוּ בַּלַּיְלָה. יָצָאנוּ עִם 'חֲכָמִים' כָּמוֹנוּ, מִכָּל מִינֵי קוֹלְחוֹזִים, וּבֵינֵיהֶם הַרְבֵּה יְהוּדִים, וְנָתַנּוּ 'דְּמֵי חָבֵר' לַאֵנְקְוְ''דְ. הֵם עָבְרוּ בְּכָל הַקְּרוֹנוֹת, לִרְאוֹת מִי נוֹסְעִים בְּלִי רִשָּׁיוֹן. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ נָתַן מֵאָה רוּבָּלִים לְאֶחָד שֶׁהִכִּיר אֶת הַמִּשְׁמָר, וְהוּא הֶעֱבִיר אוֹתָם. הַשּׁוֹטֵר שֶׁעָבַר וְרָאָה אוֹתָנוּ, הִכִּיר עַל הַפָּנִים מִי שַׁיָּךְ לַחֶבְרֶ'ה.
נָסַעְנוּ לִגְבוּל טִיבֶּט וְקָנִינוּ מִזְוָדוֹת מְלֵאוֹת אֹרֶז. מִשָּׁם נָסַעְנוּ לְטַשְׁקֶנְט לַיְלָה שָׁלֵם, וּמָכַרְנוּ אוֹתוֹ עַל הַשּׁוּק. קָנִינוּ בְּגָדִים חַמִּים וְנָסַעְנוּ לְגַ'נְבּוּל, שׁוּב לַיְלָה. מָכַרְנוּ אֶת הַבְּגָדִים, קָנִינוּ סְפִּירְט בְּזוֹל, וְחָזַרְנוּ לַקּוֹלְחוֹז. בּוֹ עֲבוּר סְפִּירְט, יָכֹלְתָּ לְקַבֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ. בַּכֶּסֶף שֶׁהִרְוַחְנוּ קָנִינוּ כָּל מִינֵי דְּבָרִים טוֹבִים.

פַּעַם רָצִיתִי לָצֵאת מִטַּשְׁקֶנְט. הָיִיתִי מָלֵא עַל הַגּוּף בַּבַּדִּים שֶׁכָּרַכְתִּי סְבִיבִי. מֵעַל הַבַּדִּים הָיִיתִי לָבוּשׁ בִּשְׁתֵּי חֲלִיפוֹת חַמּוֹת. הִגַּעְתִּי לְתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת, אֶלָּא שֶׁכָּאן קָרְתָה לִי תַּקָּלָה. הַמִּשְׁמָר הִתְחַלֵּף. לֹא נָסַע הַמִּשְׁמָר שֶׁלּוֹקֵחַ כֶּסֶף. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִנְסֹעַ בָּרַכֶּבֶת הַזֹּאת.
חִכִּיתִי כַּמָּה שָׁעוֹת. הָרַכֶּבֶת הַבָּאָה יוֹצֵאת רַק לְמָחֳרָת בַּצָּהֳרַיִם. אִם אֶסְתּוֹבֵב עִם הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה, לָבֶטַח יֶאֶסְרוּ אוֹתִי. מֶה עָשִׂיתִי? עָלִיתִי עַל רַכֶּבֶת מַשָּׂא. רָאִיתִי שֶׁמְּחַבְּרִים קַטָּר לְרַכֶּבֶת מַשָּׂא בְּכִוּוּן שֶׁלִּי. עָלִיתִי עַל הַקָּרוֹן, וְהָרַכֶּבֶת בֶּאֱמֶת נָסְעָה לַכִּוּוּן שֶׁלִּי.
אֲבָל כְּשֶׁהִגִּיעָה לְעִיר אָרִיס, בָּהּ הִצְטָרַכְתִּי לָרֶדֶת, הָיָה כְּבָר אוֹר יוֹם. אַנְשֵׁי צָבָא הִסְתּוֹבְבוּ בַּתַּחֲנָה. אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אִם כָּךְ הָיָה כָּל יוֹם, אוֹ שֶׁבְּדִיּוּק חִפְּשׂוּ מִישֶׁהוּ שֶׁבָּרַח, אֲבָל תָּפְשׂוּ אוֹתִי.
לָקְחוּ אוֹתִי מִיָּד לַמִּשְׁטָרָה. לָקְחוּ מִמֶּנִּי אֶת כָּל הַדְּבָרִים, וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתִי לִשְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת בַּמַּאֲסָר. אַחַר כָּךְ הָיָה מִשְׁפָּט.
הַמִּשְׁפָּט לֹא הָיָה בִּגְלַל שֶׁהוֹבַלְתִּי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אָמַרְתִּי שֶׁהָלַכְתִּי לִקְנוֹת אוֹתָם עֲבוּר הַחֶבְרֶ'ה. אַחַד מִתְחַתֵּן, סִפַּרְתִּי, וְהִצְטָרַכְתִּי לִקְנוֹת בְּגָדִים עֲבוּר הַזּוּג הַצָּעִיר. עֲבוּר זֶה לֹא עָשׂוּ לִי שׁוּם דָּבָר. רַק שֶׁאָסוּר הָיָה לִנְסֹעַ בְּרַכֶּבֶת מַשָּׂא, וְלָזֶה אֵין שׁוּם תֵּרוּץ. זֶה צַו בְּלִי הַקַּלּוֹת, וְהָעֹנֶשׁ הַקָּבוּעַ בַּחֹק הוּא שְׁנַת מַאֲסָר.
גַּם אֲנִי קִבַּלְתִּי 'אֶחָד'. אֶת כָּל הַדְּבָרִים הֶחְזִירוּ לִי, אֲבָל קִבַּלְתִּי שָׁנָה בְּמַחֲנֵה עֲבוֹדָה. שָׁלְחוּ אוֹתִי לְעִיר צִ'ימְקֶנְט, לְבֵית חֲרֹשֶׁת לַפְּצָצוֹת.

בַּמַּחֲנֶה הָיוּ כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אֲנָשִׁים. לְמָחֳרָת בְּבֹקֶר כָּל הַחֲדָשִׁים, כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, עָמַדְנוּ בֶּחָצֵר בְּשׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת, אַרְבָּעָה בַּשּׁוּרָה. בָּא מְפַקֵּד הַמַּחֲנֶה, וְהִתְחִיל לְהִסְתּוֹבֵב. רָאִיתִי עַל פָּנָיו שֶׁהוּא יְהוּדִי, הִכַּרְתִּי מִיָּד. הוּא הִתְחִיל לַעֲבֹר בֵּינֵינוּ וְלִצְעֹק, שֶׁהָאֲדָמָה רָעֲדָה. חָשַׁבְתִּי: "אֵיזֶה כֶּלֶב בֶּטַח לְפָנַי".
הוּא הִתְחִיל לִשְׁאֹל: "לְמִי יֵשׁ מִקְצוֹעַ? שֶׁיֵּצֵא הַחוּצָה".
הֱיוֹת שֶׁעָבַדְתִּי בַּבְּנִיָּה וּבַנַּגָּרוּת בַּמַּחֲנוֹת, וְיָדַעְתִּי נַגָּרוּת, יָצָאתִי.
"מָה אַתָּה?" שָׁאַל.
עָנִיתִי: "אֲנִי נַגָּר".
הוּא הִתְחִיל לְקַלֵּל אוֹתִי קְלָלוֹת כָּאֵלֶּה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּעִבְרִית לְהַכְנִיס אוֹתָן לַפֶּה: "מָה! אַתָּה! אֶת הַבֵּיצִים אַתָּה תְּקַלְקֵל פֹּה! אִיֵּי! לְךָ בַּחֲזָרָה!" בִּצְעָקוֹת גְּדוֹלוֹת כָּאֵלֶּה, שֶׁפָּחַדְתִּי וְחָזַרְתִּי לַשּׁוּרָה.

לְבַסּוֹף, אַחֲרֵי כָּל זֶה, יָצָאנוּ לָעֲבוֹדָה, כֻּלָּנוּ, בַּמָּקוֹם בּוֹ מְכִינִים אֶת הַפְּצָצוֹת. לֹא הָיָה רָחוֹק לָלֶכֶת. הָעֲבוֹדָה לֹא הָיְתָה כָּל כָּךְ נוֹרָאָה. הָיָה רַק חַם מְאֹד.
בְּכָל הַמַּחֲנוֹת הָאֵלֶּה יֵשׁ גַּם מְנַהֵל מִתּוֹךְ הָאֲסִירִים, שֶׁאַחְרַאי עֲבוּר הַמְּנַהֵל הָאֶזְרָחִי. פִּתְאוֹם, בְּעֶשֶׂר בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁכְּבָר הָיִיתִי עַל הַמִּטָּה, שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ מַתְחִיל לִצְעֹק: "זַנְדְמַן לַמְּנַהֵל!"
כֻּלָּנוּ יָדַעְנוּ שֶׁאִם קוֹרְאִים לְךָ בָּעֶרֶב אוֹ בַּלַּיְלָה יֵשׁ כְּבָר מַשֶּׁהוּ חָרִיף, עֹנֶשׁ אוֹ מַעֲצָר. קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי אֵלָיו. נִכְנַסְתִּי וְרָעַדְתִּי. לֹא יָדַעְתִּי מָה הָעִנְיָן.
"שֵׁב", אָמַר וְהִסְתַּכֵּל בַּנְּיָרוֹת:
"אֲנִי רוֹאֶה כָּאן אֵיזֶה בַּעַל עָבָר פְּלִילִי אַתָּה", צָחַק.
הוּא רָאָה שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב בְּסַךְ הַכֹּל בִּגְלַל שֶׁנָּסַעְתִּי לְלֹא רִשָּׁיוֹן, וַאֲנִי לֹא בַּעַל עֲבֵרָה גָּדוֹל. הוּא הִמְשִׁיךְ: "טוֹב. אֲנִי אַתֶּן לְךָ פֶּתֶק. אַתָּה תֵּלֵךְ לַמְּהַנְדֶּסֶת שֶׁלָּנוּ, וְהִיא תְּסַדֵּר אוֹתְךָ בַּנַּגָּרִיָּה. לֹא תִּצְטָרֵךְ לָלֶכֶת לַעֲבֹד בַּפְּצָצוֹת".
הוּא הִתְחִיל לְדַבֵּר אִתִּי בְּיִידִישׁ, וְשָׁאַל אוֹתִי מֵאֵיפֹה אֲנִי, וְכָּל מִינֵי דְּבָרִים שֶׁפָּשׁוּט רָצִיתִי לִבְכּוֹת. רָאִיתִי אֵיזֶה לֵב יְהוּדִי יוֹשֵׁב לְפָנַי. מְנַהֵל שֶׁל חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אֲסִירִים פְּלִילִיִּים, עֲבַרְיָנִים, רוֹצְחִים וְמִתְנַהֵג כָּךְ, כְּמוֹ אָח.
לְמָחֳרָת, בַּמָּקוֹם לָלֶכֶת לָעֲבוֹדָה, הָלַכְתִּי לַמְּהַנְדֶּסֶת. נִכְנַסְתִּי וְרָאִיתִי לִפְנֵי אִשָּׁה, מַשֶּׁהוּ יוֹצֵא מֵהַכְּלָל. הִיא נִרְאֲתָה כְּמוֹ בַּת רַבִּי, אוֹ רַבָּנִית צְעִירָה, עִם הַשְּׂעָרוֹת הַשְּׁחֹרוֹת וְהַפָּנִים הַעֲדִינִים. הִיא נָתְנָה לִי סִדּוּר לָעֲבוֹדָה בַּנַּגָּרִיָּה.
לָקַחְתִּי אֶת הַפֶּתֶק לַנַּגָּרִיָּה. הָיָה שָׁם קוֹרֵיאָנִי אֶחָד. לֹא דִּבַּרְנוּ הַרְבֵּה, הוּא רַק שָׁאַל אוֹתִי: "כַּמָּה יֵשׁ לְךָ?"
אָמַרְתִּי: "שָׁנָה".
אָמַר: "אִיֵּי, לִי יֵשׁ עֶשְׂרִים". הוּא לְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וּכְבָר יוֹשֵׁב חָמֵשׁ שָׁנִים. עָבַד בְּכָל מִינֵי מְקוֹמוֹת, וְעַכְשָׁו הוּא מְנַהֵל הַנַּגָּרִיָּה.
הִתְחַלְתִּי לַעֲבֹד בְּנַגָּרֶיהָ. לֹא הִרְגַּשְׁתִּי שׁוּם מַחְסוֹר.

אַחֲרַי כְּשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, קָרָא לִי שׁוּב מְנַהֵל הַמַּחֲנֶה. הוּא דִּבֵּר אֵלַי בְּיִידִישׁ, וְאָמַר לִי כָּךְ: "תִּירְאֶה, תֵּדַע לְךָ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אוֹתְךָ 'אָסִיר לְלֹא שְׁמִירָה'. תּוּכַל לָצֵאת לָרְחוֹב בְּלִי שְׁמִירָה. אֲבָל אֵם תַּעֲשֶׂה אֵיזֶה שֶׁהוּא קוּנְץ וְתִבְרַח, אַתָּה מַכְנִיס לַבּוֹר שְׁלוֹשָׁה יְהוּדִים".
הוּא גַּם אָמַר לִי מִי חָתַם עַל הָאִשּׁוּר שֶׁאוּכַל לָצֵאת בְּלִי שְׁמִירָה. הוּא, מְנַהֵל אֲזוֹרִי שֶׁל כָּל הַמַּחֲנוֹת, וְעוֹד אֶחָד שֶׁהָיָה שָׁם מֵהַגְּדוֹלִים. הַמְּנַהֲלִים שָׁם הָיוּ כֻּלָּם יְהוּדִים. אֶחָד הֵבִיא אֶת הַשֵּׁנִי. מֵאָז, כָּל פַּעַם שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לְסַדֵּר מַשֶּׁהוּ בַּבַּיִת הָיוּ קוֹרְאִים לִי, וַאֲנִי יָצָאתִי וְסִדַּרְתִּי.
אֲבָל מַדּוּעַ הוּא רָצָה לַעֲשׂוֹת אוֹתִי אָסִיר לְלֹא שְׁמִירָה נוֹדַע לִי רַק אַחַר כָּךְ. בְּמָה הוּא נִצֵּל אוֹתִי? הוּא הָיָה נָשׂוּי. הָיוּ לוֹ אִשָּׁה, יְלָדִים וּמִשְׁפָּחָה. בַּמִּשְׂרָד שֶׁלּוֹ עָבְדָה אִשָּׁה צְעִירָה, גַּם הִיא נְשׂוּאָה, וְהֵם הִתְאַהֲבוּ. הוּא הָיָה צָרִיךְ לְאַרְגֵּן פְּגִישׁוֹת סוֹדִיּוֹת, וְשִׁחְרֵר אוֹתִי כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִשְׁלֹחַ מִישֶׁהוּ לְסַדֵּר אֶת הַפְּגִישׁוֹת.

עֶרֶב אֶחָד לֹא אֶשְׁכַּח. הָיָה עֶרֶב פֶּסַח. הָיִיתִי כְּבָר בַּמְּגוּרִים. פִּתְאוֹם בָּא הָאָסִיר הָאַחְרָאִי וְהִתְחִיל לִצְעֹק: "זַנְדְמַן לַמְּנַהֵל". כֻּלָּם כְּבָר אָמְרוּ: "בֶּטַח עָשִׂיתָ מַשֶּׁהוּ, סְפֶּקוּלַצְיָה, אַתָּה סְפֶּקוּלַנְט". נִכְנַסְתִּי לַמִּשְׂרָד. הוּא יָשַׁב שָׁם וְאָמַר: "בּוֹא נִרְאֶה, מִי זוֹכֵר יוֹתֵר אֶת הַהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח, אֲנִי אוֹ אַתָּה". הוּא הִתְחִיל לְהַגִּיד חֲלָקִים דֵּי גְּדוֹלִים מֵהַהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח. אֲנִי גַּם אָמַרְתִּי קְצָת. יָשַׁבְנוּ כָּךְ כַּחֲצִי שָׁעָה, עַד שֶׁאָמַר: "נוּ, טוֹב, מַסְפִּיק, לֵךְ לִישֹׁן".

בַּמַּחֲנֶה הָיָה גַּם רוֹפֵא רָאשִׁי יְהוּדִי. הוּא הָיָה בְּדַרְגַּת אַלּוּף, וְאַחְרַאי עַל עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אֲסִירִים בְּכָל הַמַּחֲנוֹת סָבִיב. כְּבָר שָׁבוּעַ לִפְנֵי הַחַג הוּא הִזְמִין אוֹתִי לְבֵיתוֹ לְלֵיל הַחַג, לְשָׁעָה שְׁמוֹנֶה, כְּדֵי לְסַדֵּר דְּלָתוֹת שֶׁל אָרוֹן.
אַחֲרֵי שֶׁיָּצָאתִי מֵהַמְּנַהֵל הָלַכְתִּי אֵלָיו. נִכְנַסְתִּי לַדִּירָה. בַּחֶדֶר הָרִאשׁוֹן לֹא הָיָה אַף אֶחָד. רַק שָׁמַעְתִּי קוֹל אִשָּׁה מֵהַחֶדֶר הַשֵּׁנִי, מְבַקֵּשׁ שֶׁאַמְתִּין, הִיא תֵּכֶף תֶּרֶד. אַחַר כָּךְ הִיא נִכְנְסָה. אִשָּׁה כְּבַת שִׁשִּׁים, עִם קְצָת אֹדֶם עַל הַשְּׂפָתַיִם, וּלְבוּשָׁה מַמָּשׁ כְּמוֹ רַבָּנִית, עִם מַשֶּׁהוּ עַל הָרֹאשׁ. הִיא אָמְרָה לִי כָּךְ: "הִתְיַפֵּיתִי קְצָת, וְזֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֲנִי מַעֲרִיכָה אוֹתְךָ".
עַד שֶׁהַדּוֹקְטוֹר בָּא, יָשַׁבְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִם הָאִשָּׁה. מִתְבָּרֵר שֶׁעוֹד בִּימֵי הַצָּאר הֵם לָמְדוּ, הוּא בְּפָּרִיס וְהִיא בְּרוּסְיָה, רְפוּאָה. הִיא הֵבִיאָה קֻפְסָה יְקָרָה, הוֹצִיאָה מִמֶּנָּה מִכְתָּבִים, וְהֶרְאֲתָה לִי אֶת הַמִּכְתָּבִים בְּצָרְפָתִית שֶׁכָּתַב לָהּ, כְּשֶׁהָיָה עוֹד סְטוּדֶנְט בְּצָרְפַת.
יָשַׁבְנוּ קְצָת. אַחַר-כָּךְ בָּא הַדּוֹקְטוֹר הַבַּיְתָה. הַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח לֹא הָיְתָה. הָיוּ פִּתּוֹת דַּקּוֹת בְּתוֹר מַצּוֹת, וּבַקְבּוּק יַיִן. יָשַׁבְנוּ, וּמִמָּה שֶׁזָּכַרְתִּי עָרַכְתִּי אֶת הַסֵּדֶר, וְאָמַרְתִּי אֶת הַהַגָּדָה. הוּא חָזַר אַחֲרַי מִלָּה בַּמִּלָּה, וְלֹא רָצָה לְהַפְסִיד שׁוּם דָּבָר. אַחַר כָּךְ הוֹצִיא סֵפֶר שֶׁהָיָה לוֹ שֶׁל סִפּוּרִי י.ל. פֶּרֶץ בְּיִידִישׁ, וּבִקֵּשׁ שֶׁאֶקְרָא לוֹ. הוּא לֹא יָדַע לִקְרֹא אִידִישׁ.
יָשַׁבְתִּי שָׁם עַד אַחַת עֶשְׂרֵה בַּלַּיְלָה, קָרָאתִי, וְסִפַּרְתִּי לוֹ סִפּוּרִים שֶׁזָּכַרְתִּי. הֵם הָיוּ אֲנָשִׁים מְאֹד אִינְטֶלִיגֶנְטִיִּים, מְאֹד עֲדִינִים, וְהֶעֱרַכְתִּי אוֹתָם מְאֹד כִּיהוּדִים. לַמְרוֹת שֶׁנִּהֲלוּ אֶת הַמַּחֲנוֹת שֶׁל הָעֲבַרְיָנִים הֲכִי גְּדוֹלִים, הֵם הָיוּ עִם לֵב יְהוּדִי גָּדוֹל.

14.8.2017

וֶהֱיֵה תָּמִים: חֵלֶק ב' - בַּמִּלְחָמָה, פֶּרֶק ה': סִיבִּיר

וֶהֱיֵה תָּמִים: חֵלֶק ב' - בַּמִּלְחָמָה, פֶּרֶק ה': סִיבִּיר

בְּעֶרֶב אֶחָד לָקְחוּ אֶת כֻּלָּנוּ, וְהִכְנִיסוּ לִקְרוֹנוֹת מַשָּׂא. מָקוֹם שֶׁנּוֹעַד לְעֶשְׂרִים אִישׁ הָיָה לְשִׁשִּׁים. קִבַּלְנוּ רַק לֶחֶם וּמַיִם, וְנָסַעְנוּ כַּעֲשָׂרָה יָמִים בָּרַכֶּבֶת. הוֹבִילוּ אוֹתָנוּ לְמָקוֹם רָחוֹק, עָמֹק עָמֹק בְּרוּסְיָה, בְּסִיבִּיר.
הוֹצִיאוּ אוֹתָנוּ לְמָקוֹם רֵיק, לֹא רָאִינוּ שׁוּם דָּבָר חוּץ מִיַּעַר, וְאָמְרוּ לָנוּ: "הֵנָּה לָכֶם! פֹּה הַמָּקוֹם! תָּכִינוּ לָכֶם פֹּה אֶת הַחַיִּים. תַּחְטְבוּ עֵצִים, תִּבְנוּ צְרִיפִים, וְתֵלְכוּ לַעֲבֹד בַּחֲטִיבַת עֵצִים. כָּךְ יִהְיוּ הַחַיִּים שֶׁלָּכֶם כָּל הַזְּמַן".

אַחֲרַי כְּחָדְשַׁיִם קָרְאוּ לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ לְמִשְׂרַד הַַאֵנְקְוְ''דְ בַּמָּקוֹם, וְאָמְרוּ: "לַחְתֹּם! תַּחְתֹּם!"
- "מָה כָּתוּב פֶּה?"
- ''בְּתוֹר 'בֶּן אָדָם מְסֻכָּן לַחֲבֵרָה', אַתָּה מְקַבֵּל שָׁלוֹשׁ שָׁנִים מַחֲנֵה עֲבוֹדָה".
כָּךְ הִצְטָרַכְנוּ לִחְיוֹת שָׁם.

הַמָּקוֹם הָיָה בְּאֵזוֹר הַנָּהָר קוֹלְבָה, קָרוֹב לְחוּג הַקֹּטֶב. הַלַּיְלָה בַּקַּיִץ הָיָה קָצָר מְאֹד. הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה וּמִיָּד זָרְחָה.
הָיוּ שָׁם מַחֲנוֹת לָאֲסִירִים עוֹד מִיְּמֵי הַמַּלְכָּה קָתְרִינַה. זֹאת הָיְתָה רֶשֶׁת צְפוּפָה, וְאַף אֶחָד לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִמָּלֵט. אִם בָּרַחְתָּ מִמַּחֲנֶה אֶחָד, תָּפְשׂוּ אוֹתְךָ בַּשֵּׁנִי.
בַּמַּחֲנוֹת עָסְקוּ בָּעֲבוֹדָה בְּעֵצִים. הָיָה מַחֲנֶה כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ, בּוֹ חָטְבוּ אֶת הָעֵצִים. בְּמַחֲנֶה אַחֵר, עַל חוֹף הַנָּהָר, שִׁלְּחוּ אֶת הַגְּזָעִים. עָשׂוּ זֹאת בְּדוֹבְרוֹת שֶׁנִּבְנוּ שְׁתִי וָעֵרֶב. בְּמוֹרַד הַנָּהָר הָיוּ מִפְעָלִים לְעִבּוּד הָעֵץ. הַכֹּל הָיָה מִתְבַּצֵּעַ תּוֹךְ רִשּׁוּם קַפְּדָנִי: הַחְתָּמוֹת שֶׁל הַגְּזָעִים, וְהוֹדָעוֹת טֶלֶפוֹנִיּוֹת עַל מִשְׁלוֹחִים.
כְּלִי הָעֲבוֹדָה הַיְּחִידִי שֶׁלָּנוּ הָיָה הַגַּרְזֶן הַפָּשׁוּט. הוּא שִׁמֵּשׁ כְּפַטִּישׁ, מַשּׂוֹר, מַקְצוּעָה, מַעְדֵּר, סַכִּין וְכַדּוֹמֶה. הָיוּ בֵּינֵינוּ אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ רַבֵּי אָמָּנִים בְּשִׁמּוּשׁ בּוֹ.

הָיוּ בַּמַּחֲנֶה כַּמָּה אַלְפֵי אֲנָשִׁים, רֻבָּם אֲסִירִים פְּלִילִיִּים: גַּנָּבִים, רוֹצְחִים, וְכָל מִינֵי פּוֹשְׁעִיםאֲבָל הָיוּ גַּם כַּמָּה מֵאוֹת 'פּוֹלִיטִיִּים', אֲנָשִׁים שֶׁנִּשְׁפְּטוּ עַל 'קוֹנְטְרָה רֶבוֹלוּצְיָה, סְעִיף חֲמִשִּׁים וּשְׁמוֹנֶה. הָעֹנֶשׁ הָיָה לְעֶשְׂרִים, עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, וְלַכֹּל הַפָּחוֹת לְעֶשֶׂר שָׁנִים. אֲנַחְנוּ הָיִינוּ כַּמָּה מֵאוֹת שֶׁקִּבַּלְנוּ שָׁלוֹשׁ שָׁנִים.

הִתְחַלְנוּ לְאַרְגֵּן לְעַצְמֵנוּ אֶת הַחַיִּים בַּמָּקוֹם. לְהָכִין אֶת חֲדַר הָאֹכֶל, הַמִּטְבָּח וְכָל הַיֶּתֶר. הָיִינוּ צְרִיכִים לָקוּם בְּחָמֵשׁ בַּבֹּקֶר, לַעֲמֹד בַּתּוֹר לַמִּטְבָּח, וּלְקַבֵּל חֲתִיכַת לֶחֶם וּמָרָק, שֶׁהָיָה הַרְבֵּה מַיִם וּקְצָת שְׁעוּעִית, מַשֶּׁהוּ אָיֹם וְנוֹרָא.
עָמַדְנוּ שָׁעָה בַּתּוֹר. הָיִינוּ אֲלָפִים, וְהַמִּתְקָנִים לֹא הָיוּ כָּל כָּךְ גְּדוֹלִים, שֶׁיָּכְלוּ לְשָׁרֵת אֶת הָאֲנָשִׁים אַחַת וּשְׁתַּיִם. עַד שֶׁקִּבַּלְנוּ אֶת הַמָּנָה הָיְתָה כְּבָר הַשָּׁעָה שֵׁשׁ, וְהָיִינוּ חַיָּבִים לָצֵאת לָעֲבוֹדָה.

יָצָאנוּ לָעֲבוֹדָה עִם שׁוֹמֵר חָמוּשׁ עִם כֶּלֶב מִהַַאֵנְקְוְ''דְ. מֶשֶׁךְ הַהֲלִיכָה הָיָה כְּשָׁעָה וָחֵצִי. הַמָּקוֹם בּוֹ חָטַבְנוּ אֶת הָעֵצִים הָיָה מְרֻחָק כִּשְׁמוֹנָה קִילוֹמֶטְרִים מֵהַמַּחֲנֶה.
קִבַּלְנוּ בְּגָדִים טוֹבִים, וּלְיַד הַשַּׁעַר גַּם עָמַד מְפַקֵּחַ וְהִסְתַּכֵּל. מִי שֶׁלֹּא הָיָה לָבוּשׁ טוֹב, אוֹ לֹא נָעַל נַעֲלַיִם טוֹבוֹת, הוּא לֹא נָתַן לוֹ לָצֵאת לָעֲבוֹדָה. אֲבָל הַחֹרֶף הָיָה שָׁם מְאֹד מְאֹד חָזָק. הַשֶּׁלֶג הָיָה יוֹתֵר מִמֶּטֶר, מֶטֶר וַחֲצִי עֹמֶק. נִכְנַסְנוּ עִם רֶגֶל אַחַת לְתוֹךְ הַשֶּׁלֶג, וְלֹא יָכֹלְנוּ לְהוֹצִיא אוֹתָהּ. אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ הִגַּעְנוּ.
בִּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה הַמִּכְנָסַיִם הָיוּ רְטֻבִּים מְאֹד מֵהַשֶּׁלֶג, וְהַקֹּר הִקְפִּיא אוֹתָם לְגַמְרֵי. הֵם הָיוּ כְּמוֹ עֲשׂוּיִים מִפַּח. רָצִינוּ לַעֲשׂוֹת קְצָת אֵשׁ מֵהָעֵצִים, שֶׁלֹּא הָיוּ חֲסֵרִים, אֲבָל הַחַיָּל הִתְחִיל לִצְעֹק: "לְהִתְחַמֵּם בָּעֲבוֹדָה!" שֶׁנַּעֲבֹד וְנִתְחַמֵּם. הוּא לֹא נָתַן לָנוּ לְהַדְלִיק מְדוּרָה אֶלָּא בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בַּצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁיָּכֹלְנוּ לָנוּחַ חֲצִי שָׁעָה.

הַבְּעָיָה הַגְּרוּעָה בְּיוֹתֵר הָיְתָה עִם חֲתִיכַת הַלֶּחֶם שֶׁקִּבַּלְנוּ. מִי שֶׁיָּצָא לָעֲבוֹדָה קִבֵּל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת גְּרַם לֶחֶם. אֲבָל חֲתִיכַת הַלֶּחֶם הַשָּׁחֹר הָיְתָה מְלֵאַת מַיִם. שְׁמוֹנֶה מְאוֹת הַגְּרָם הָיוּ רַק פְּרוּסָה קְטַנָּה. כָּל הַוִּכּוּחַ בֵּינֵינוּ הָיָה מָה לַעֲשׂוֹת עִם הַפְּרוּסָה. אִם נֹאכַל אוֹתָהּ בְּבַת אַחַת, בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר, מָה יִהְיֶה כָּל הַיּוֹם? נִהְיֶה רְעֵבִים. לְחַלֵּק אוֹתָהּ לַחֲלָקִים? לֶאֱכֹל חֵלֶק מִיָּד וְהַיֶּתֶר בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם? זֶה לֹא בָּטוּחַ. מִפְּנֵי שֶׁכָּל כָּךְ גָּנְבוּ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹר. גַּם אִם בְּאֶלֶף עֵינַיִם שָׁמַרְתָּ, בְּכָל זֹאת גָּנְבוּ לְךָ. יָצָא שֶׁהַטּוֹב בְּיוֹתֵר הָיָה לֶאֱכֹל. זֶה נִכְנַס לַבֶּטֶן, וּכְבָר אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִגְנֹב. אֲבָל כָּל הַזְּמַן הָיִינוּ רְעֵבִים וּרְעֵבִים.

עָבַדְנוּ עַד הַשָּׁעָה חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ בָּעֶרֶב. כְּשֶׁחָזַרְנוּ לַמַּחֲנֶה הָיְתָה הַשָּׁעָה כְּבָר אַחֲרֵי שֶׁבַע. שׁוּב עָמַדְנוּ שָׁעָה בַּתּוֹר לְקַבֵּל אֶת אוֹתָהּ מְנַת מָרָק, הַפַּעַם בְּלִי לֶחֶם.

הַבְּגָדִים הָיוּ רְטֻבִּים מֵהַשֶּׁלֶג וְהַגֶּשֶׁם. הָיָה נָכֶה, שֶׁהָיָה הַשּׁוֹמֵר שֶׁל הַצְּרִיף שֶׁלָּנוּ. הוּא לָקַח אֶת הַבְּגָדִים שֶׁל כָּל הַקְּבוּצָה, וְנָתַן לְיִבּוּשׁ לִפְנֵי הַתַּנּוּר. הַבְּגָדִים לֹא הִסְפִּיקוּ לְהִתְיַבֵּשׁ עַד הַשָּׁעָה אַרְבַּע לִפְנוֹת בֹּקֶר, כְּשֶׁהִתְחַלְנוּ לְהִתְלַבֵּשׁ. הוּא הֵבִיא אוֹתָם כִּמְעַט יְבֵשִׁים. לָבַשְׁתִּי אֶת הַבְּגָדִים, עָמַדְתִּי בַּתּוֹר לָאֹכֶל, וְהַמִּכְנָסַיִם הִתְקַשּׁוּ מֵהַקֹּר, שֶׁהָיָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים מִתַּחַת לָאֶפֶס.

רַבִּים נָפְלוּ, כִּי לֹא יָכְלוּ לְהַחְזִיק מַעֲמָד. הַפְּלִילִיִּים גָּנְבוּ מִכָּל הַבָּא לַיָּד וְהִסְתַּדְּרוּ. הַוָּתִיקִים 'הַפּוֹלִיטִיִּים' עָבְדוּ בַּמִּשְׂרָדִים אוֹ בַּמִּטְבָּח, אוֹ קִבְּלוּ חֲבִילוֹת מֵהַבַּיִת, וְגַם אֵיךְ שֶׁהוּא הִסְתַּדְּרוּ. אֲבָל אֲנַחְנוּ הָיִינוּ חֲדָשִׁים בְּרוּסְיָה, וְלֹא קִבַּלְנוּ שׁוּם עֶזְרָה.

מִי שֶׁרַק הִפְסִיק לַחְשֹׁב עַל עַצְמוֹ, לְהַחְזִיק עַצְמוֹ בְּנִקָּיוֹן וְכָל הַיֶּתֶר, נִכְנַס מִיָּד לַמַּחֲלוֹת. הַרְבֵּה כִּנִּים הָיוּ שָׁם, וְכִנִּים הֵם מַחֲלוֹת. הָיָה צָרִיךְ לְהִתְרַחֵץ, לְהָכִין וּלְנַקּוֹת הַכֹּל. הָיִיתָ גַּם צָרִיךְ לֶאֱכֹל הַכֹּל. מִפְּנֵי שֶׁהָיָה שָׁם אֹכֶל שֶׁלֹּא כֻּלָּם יָכְלוּ לֶאֱכֹל. נָתְנוּ אֹכֶל שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא הָיָה טוֹב. מִי שֶׁלֹּא אָכְלוּ, וְשָׁתוּ רַק מַיִם, חָסְרוּ לָהֶם וִיטָמִינִים, הִתְנַפְּחוּ וּמֵתוּ. מֵתוּ כְּמוֹ זְבוּבִים מִזֶּה. הַרְבֵּה הַרְבֵּה נָפְלוּ. בִּפְרָט אֵלֶּה מִצֶּ'כְיָה וְהוּנְגַּרְיָה. הֵם לֹא יָכְלוּ לְהַחְזִיק מַעֲמָד. לֹא הָיוּ רְגִילִים לְמַשֶּׁהוּ כָּזֶה. אֲנַחְנוּ מִפּוֹלִין הֶחְזַקְנוּ מַעֲמָד יוֹתֵר.

בֵּית חוֹלִים לֹא הָיָה שָׁם. הָיָה אֵיזֶה שֶׁהוּא אָח חוֹבֵשׁ, אֲבָל לֹא הָיוּ מַסְפִּיק רְפוּאוֹת. כָּל יוֹם הוֹצִיאוּ מֵהַצְּרִיפִים מֵתִים, שֶׁגָּוְעוּ מִקֹּר אוֹ מֵרָעָב. רַבִּים רַבִּים נִשְׁאֲרוּ קְבוּרִים בְּתוֹךְ הַיַּעַר. כָּל בֹּקֶר לָקַחְנוּ לְשָׁם כַּמָּה עֲגָלוֹת מְלֵאוֹת מֵתִים. לִפְעָמִים, לְפִי הַתּוֹר, גַּם אֲנִי. רָאִינוּ לַמֵּתִים אֶת הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם נֻקְשִׁים מֵהַכְּפוֹר כְּמוֹ מַקְּלוֹת. כָּךְ זָרְקוּ אוֹתָם לְתוֹךְ הַבּוֹר הַמְּשֻׁתָּף.

פַּעַם הָיְתָה הַטֶּמְפֶּרָטוּרָה כַּחֲמִשִּׁים מַעֲלוֹת מִתַּחַת לָאֶפֶס. אַחֲרֵי מִינוּס אַרְבָּעִים לֹא הִכְרִיחוּ לָצֵאת לָעֲבוֹדָה, וְיָצָא רַק מִי שֶׁרָצָה. בָּאוּ אֵלֵינוּ וְאָמְרוּ שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת לָעֲבוֹדָה, יְקַבֵּל מָנָה כְּפוּלָה. הָיִיתִי רֹאשׁ קְבוּצָה. בָּאתִי לַקְּבוּצָה שֶׁלִּי, לְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים, וְאָמַרְתִּי שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לְהַרְוִיחַ מָנָה כְּפוּלָה שֶׁל אֹכֶל יָבוֹא, וְנֵצֵא לָעֲבוֹדָה. הָיִיתִי מְלֻבָּשׁ טוֹב וְחַם. הָרִאשׁוֹן שֶׁאָמַר: "אֲנִי אֵצֵא". אַחֲרַי בָּאוּ עוֹד אַרְבָּעָה. לָקַחְנוּ אֶת הַשּׁוֹמֵר עִם הַכֶּלֶב, וְיָצָאנוּ שִׁשָּׁה קִילוֹמֶטְרִים לְתוֹךְ הַיַּעַר. הָאֲוִיר הָיָה כָּל כָּךְ שָׁקֵט, שֶׁכִּמְעַט שָׁמַעְנוּ אֶת הַכְּפוֹר. הִרְגַּשְׁנוּ אוֹתוֹ. אֶפְשָׁר הָיָה לִסְבֹּל אֶת הַקֹּר, כִּי לֹא הָיְתָה שׁוּם רוּחַ. הָיָה עַד כְּדֵי כָּךְ שָׁקֵט.

הִתְחַלְנוּ לַעֲבֹד, וְהִתְחַמַּמְנוּ. עָשִׂינוּ גַּם נוֹרְמָה כְּפוּלָה. הִצְטָרַכְנוּ לַעֲשׂוֹת אַרְבָּעָה קוּבּ, אֲבָל עָשִׂינוּ שְׁמוֹנָה. כְּשֶׁחָזַרְנוּ לַמַּחֲנֶה, הִרְגַּשְׁנוּ כָּל כָּךְ טוֹב, יוֹתֵר מֵאֵלֶּה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ. הִרְוַחְנוּ טוֹב. קִבַּלְנוּ מְנוֹת אֹכֶל כְּפוּלוֹת עֲבוּר הַיְּצִיאָה לָעֲבוֹדָה, וְתוֹסֶפֶת אֹכֶל עֲבוּר הַכַּמּוּת הַכְּפוּלָה שֶׁל הָעֵצִים שֶׁחָטַבְנוּ.
רָאִינוּ שֶׁהַשֵּׁד לֹא נוֹרָא כָּל כָּךְ. דַּוְקָא בַּכְּפוֹר, כְּשֶׁהָאָדָם לֹא מוֹרִיד עַצְמוֹ לַשֵּׁפֶל, רַק מַחְזִיק עַצְמוֹ וְעוֹבֵד, יֵשׁ לוֹ חֵשֶׁק לַחַיִּים, וּמַצַּב הָרוּחַ שֶׁלּוֹ לֹא שׁוֹקֵעַ, הוּא יָכֹל לְהַחְזִיק מַעֲמָד.

אַחֲרַי כַּמָּה חֳדָשִׁים הִכַּרְנוּ יוֹתֵר אֶת הַתְּנָאִים. נִכְנַסְתִּי לַקְּבוּצָה שֶׁל בּוֹנִים, שֶׁבָּנוּ אֶת הַבָּתִּים, וּכְבָר לֹא הִרְגַּשְׁתִּי מַחְסוֹר. אֵלֶּה שֶׁעָבְדוּ בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה קָמוּ בְּשֶׁבַע, וְלֹא הִצְטָרְכוּ לַעֲמֹד בַּתּוֹר. כְּשֶׁכָּל הַקְּבוּצוֹת כְּבָר יָצְאוּ לָעֲבוֹדָה, הָלַכְנוּ לָקַחַת אֶת הָאֹכֶל, וְקִבַּלְנוּ גַּם מַשֶּׁהוּ יוֹתֵר טוֹב, עוֹד כַּפִּית אֹכֶל, עוֹד חֲתִיכַת לֶחֶם. הָיִינוּ כְּבָר מֵהַמְּאֻשָּׁרִים.

הָיִיתִי מִבֵּין הַמִּצְטַיְּנִים בָּעֲבוֹדָה, וְנַעֲשֵׂיתִי רֹאשׁ קְבוּצָה שֶׁל הַבּוֹנִים בַּנַּגָּרִיָּה. כְּבָר לֹא גַּרְתִּי בַּצְּרִיפִים, אֶלָּא עָשִׂיתִי לִי מָקוֹם בַּנַּגָּרִיָּה. הָלַכְתִּי לֶאֱכֹל אֲרוּחַת בֹּקֶר בְּשָׁעָה שֶׁבַע וָחֵצִי, וַאֲרוּחַת עֶרֶב רִאשׁוֹן, לְפָנַי שֶׁהַקְּבוּצוֹת חָזְרוּ מֵהָעֲבוֹדָה. חָיִיתִי חַיִּים שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם, וּבֶאֱמֶת יָצָאתִי בָּרִיא מֵהַמַּחֲנֶה.

בַּמַּחֲנֶה הָיוּ הַרְבֵּה צוֹעֲנִיּוֹת. נָתְנוּ לָהֶם עֶשֶׂר שָׁנִים עֲבוּר שׁוֹטְטוּת. בְּרוּסְיָה לְכָל אָדָם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ כְּתֹבֶת עֲבוֹדָה וּכְתֹבֶת מְגוּרִים. הַצּוֹעֲנִיּוֹת הֵבִיאוּ אִתָּן אֶת הַשְּׂמִיכוֹת הַחַמּוֹת שֶׁלָּהֶן. כֵּיוָן שֶׁעָבַדְתִּי בַּנַּגָּרִיָּה, וְהָיָה לִי הַרְבֵּה לֶחֶם, קָנִיתִי אֶצְלָן עֲבוּר לֶחֶם אֶת הַשְּׂמִיכוֹת. יָשַׁנְתִּי טוֹב, וּבַלֵּילוֹת הֵן הָיוּ בָּאוֹת לַפְּעָמִים לְהִתְחַמֵּם אֶצְלִי.

לֹא הָיְתָה שׁוּם פְּעִילוּת חֶבְרָתִית. כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּנוּ הָיוּ כֵּיצַד נַחְזִיק אֶת עַצְמֵנוּ. יָדַעְנוּ שֶׁזֶּה לֹא לַנֶּצַח. סוֹף סוֹף נֵצֵא מִפֹּה. מְעַט מְאֹד יָדַעְנוּ עַל הַמִּלְחָמָה. לִפְעָמִים הִגִּיעַ לְיָדֵינוּ עִתּוֹן מִלִּפְנֵי חֹדֶשׁ, שֶׁעָטַף חֲבִילָה שֶׁהִגִּיעָה מֵאַחַת הַמִּשְׁפָּחוֹת. הִתְקַבַּצְנוּ כֻּלָּנוּ, וּמִי שֶׁיָּדַע לִקְרֹא טוֹב רוּסִית, תִּרְגֵּם לָנוּ כָּל מִלָּה. צֵרַפְנוּ מֵידַע מִפֹּה וּמִשָּׁם, וְכָךְ קִבַּלְנוּ תְּמוּנָה מִמָּה שֶׁהִתְרַחֵשׁ בָּעוֹלָם.

פָּגַשְׁתִּי בְּמַחֲנֶה יְהוּדִי שֶׁהָיָה בְּבִּירוֹבִּיגָ'ן. הוּא בָּרַח מִמֶּנָּה וְקִבֵּל עֶשֶׂר שָׁנִים. הוּא סִפֵּר כַּמָּה הָיָה קָשֶׁה שָׁם עִם הָאֹכֶל. הָאַסְפָּקָה הָיְתָה כָּל כָּךְ גְּרוּעָה, שֶׁלִּפְעָמִים גָּוְעוּ בָּרָעָב. פַּעַם, הִגִּיעוּ אֲלֵיהֶם חָבִיּוֹת שֶׁל דָּגִים מְלוּחִים. הָיָה עֶרֶב וְהֵם נִכְנְסוּ לַחֲדַר הָאֹכֶל. הַבֶּטֶן הָיְתָה כָּל-כָּךְ רֵיקָה, שֶׁהֵם הִתְחִילוּ לִשְׁתּוֹת אֶת הַמַּיִם הַמְּלוּחִים. אַחַר כָּךְ הִתְחִילָה הַבֶּטֶן לִשְׂרֹף לָהֶם, וְכָל הַלַּיְלָה לֹא יָכְלוּ לִישֹׁן.

הִצְטָרַכְנוּ לָשֶׁבֶת שָׁם שָׁלוֹשׁ שָׁנִים. אֲבָל בְּ-1942 נֶחְתַּם הַהֶסְכֵּם בֵּין בְּרִית הַמּוֹעָצוֹת לְשִׁיקוֹרְסְקִי בְּלוֹנְדוֹן, וְשִׁחְרְרוּ אֶת כָּל אֵלֶּה שֶׁבָּרְחוּ מִפּוֹלִין. אַחֲרֵי שָׁנָה וָחֵצִי יָצָאתִי לַחָפְשִׁי.
הִרְגַּשְׁתִּי מְאֹד בָּרִיא. לָמַדְתִּי לֶקַח שֶׁמָּה שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עָלַי, אֵיזֶה צָרוֹת שֶׁלֹּא תִּהְיֶינָה, אִם לֹא אֶפֹּל בְּרוּחִי, וְרַק אַחְזִיק גָּבוֹהַּ אֶת מַצַּב הָרוּחַ, אַצְלִיחַ לְהִסְתַּדֵּר. כָּךְ אֶפְשָׁר לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים מִכָּל הַצָּרוֹת.

וֶהֱיֵה תָּמִים: חֵלֶק ב' - במִּלְחָמָה, פֶּרֶק ד': אוּקְרָאִינָה

וֶהֱיֵה תָּמִים: חֵלֶק ב' - במִּלְחָמָה, פֶּרֶק ד': אוּקְרָאִינָה


כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לִבְרִית הַמּוֹעָצוֹת, אַחֲרֵי שֶׁבָּרַחְנוּ מְהִיטְלֶר, חָשַׁבְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מַגִּיעִים לָאָרֶץ הַחֹפֶשׁ, לָאָרֶץ הַשִּׁוְיוֹן.
בָּאנוּ מִפּוֹלִין, הֵיכָן שֶׁהָיָה הֶבְדֵּל גָּדוֹל בֵּין עָנִי לְעָשִׁיר, בֵּין עוֹבֵד לְבַעַל הַבַּיִת. הָיִינוּ צְעִירִים וְחָשַׁבְנוּ, שֶׁעַכְשָׁו אֲנַחְנוּ בָּאִים לְאָרֶץ בָּהּ הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת עַל כֻּלָּם. כְּמוֹ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת עַל כָּל הָאֲנָשִׁים בְּמִדָּה שָׁוָה, כָּךְ כָּל הָאֲנָשִׁים הֵם שָׁוִים. הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאִי הַשִּׁוְיוֹן שָׁם כָּל כָּךְ גָּדוֹל, כָּל כָּךְ בּוֹלֵט, עַד שֶׁהַמַּצָּב יוֹתֵר גָּרוּעַ מֵאֲשֶׁר בָּאֲרָצוֹת הַקָּפִּיטָלִיסְטִיּוֹת.

הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁרָאִינוּ, כְּשֶׁעָבַרְנוּ אֶת הַגְּבוּל בְּאוּקְרָאִינָה, וְהִסְתַּכַּלְנוּ דֶּרֶךְ חַלּוֹנוֹת הָרַכֶּבֶת, הָיוּ אֲנָשִׁים הוֹלְכִים עִם סְמַרְטוּטִים, בְּלוּיֵי בְּלוּיִים. הָרַגְלַיִם הָיוּ עֲטוּפוֹת בִּסְמַרְטוּטִים בִּמְקוֹם נַעֲלַיִם. הַיְּלָדִים לֹא הָיוּ מְלֻבָּשִׁים. הַנָּשִׁים סוֹחֲבוֹת קְצָת עֵצִים עַל הָרֹאשׁ. אָמַרְנוּ: "מָה?! זֹאת הָאָרֶץ הַסּוֹצְיָאלִיסְטִית, הֵיכָן שֶׁכֻּלָּם חַיִּים טוֹב!?"

לָקְחוּ אוֹתָנוּ לְדוֹנְבַּאס, וְקִבַּלְנוּ לְמֶשֶׁךְ הַשְּׁבוּעַיִם הָרִאשׁוֹנִים אֹכֶל מְיֻחָד. כַּאֲשֶׁר נִכְנַסְנוּ לַחֲדַר הָאֹכֶל, אַף אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָעִיר לֹא נִכְנַס. רָאִינוּ שֶׁעַל יַד הַחַלּוֹנוֹת עוֹמְדִים יְלָדִים וּקְצָת מְבֻגָּרִים, וּמִסְתַּכְּלִים עַל מָה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים. הֵם הָיוּ עִם עֵינַיִם כָּאֵלֶּה, שֶׁזֶּה הָיָה פָּשׁוּט לֹא נוֹרְמָלִי. רַק אַחַר כָּךְ הִתְבָּרֵר לָנוּ, שֶׁהָאֹכֶל שֶׁהֵכִינוּ עֲבוּרֵנוּ הָיָה מְיֻחָד. אֵלֶּה שֶׁעָבְדוּ שָׁם, כָּל הַפּוֹעֲלִים, קִבְּלוּ אוֹכֵל יוֹתֵר רָגִיל.

בְּחֹדֶשׁ אוֹקְטוֹבֶּר יֵשׁ שֵׁם חַג בַּשֵּׁם 'אוֹקְטוֹבֶּרְסְקָאַיה', חַג הַמַּהְפֵּכָה, וְעוֹרְכִים נְשָׁפִים. עָשׂוּ נֶשֶׁף בְּבֵית סֵפֶר גָּדוֹל וְהִזְמִינוּ אוֹתָנוּ, קְבוּצָה שֶׁל כַּחֲמִשָּׁה-עָשָׂר אֲנָשִׁים שֶׁהִגִּיעָה מִפּוֹלִין.
הֵכִינוּ שֻׁלְחָן יָפֶה עִם מַפָּה לְבָנָה, הַרְבֵּה שְׁתִיָּה, אֹכֶל טוֹב, שַׂחְקַן-זַמָּר עִם אָקוֹרְדְּיוֹן, וְיָשַׁבְנוּ וּבִלִּינוּ דֵּי טוֹב.
פִּתְאוֹם נֶעֱמַדְתִּי וְנִכְנַסְתִּי לַחֶדֶר הַסָּמוּךְ. רָאִיתִי שֶׁיּוֹשְׁבִים שָׁם כַּעֲשָׂרָה פּוֹעֲלִים, בְּלִי מַפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן, עִם קְצָת ווֹדְקָה וְלֶחֶם שָׁחֹר, בַּחֲשֵׁכָה.
שָׁאַלְתִּי אוֹתָם: "מֵאֵיפֹה אַתֶּם? לָמָּה אַתֶּם לֹא בָּאִים לֶאֱכֹל וְלִשְׂמֹחַ יַחַד אִתָּנוּ?"
הֵם עָנוּ: "אֲנַחְנוּ הַפּוֹעֲלִים".

רָאִיתִי אֵיזֶה פַּעַר קַיָּם בֵּין הַמְּנַהֲלִים לְבֵין הַפּוֹעֲלִים. הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּרוּעַ מֵהָאַרְצוֹת הַקָּפִּיטָלִיסְטִיּוֹת. אֲנִי לֹא מְתָאֵר לְעַצְמִי שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים בָּהֶן נֶשֶׁף כָּזֶה, וְהַפּוֹעֲלִים בּוֹ יִהְיוּ כָּךְ.
זֶה הִשְׁפִּיעַ מְאֹד לְרָעָה עָלֵינוּ. רָאִינוּ שֶׁלֹּא נָכוֹן מָה שֶׁאוֹמְרִים, שֶׁבּוֹנִים סוֹצְיָאלִיזְם. הַסּוֹצְיָאלִיזְם, כַּנִּרְאֶה, רַק עֲבוּר שִׁכְבָה דַּקָּה, עֶלְיוֹנָה, וְהַפּוֹעֵל סוֹבֵל הָלְאָה, בָּאֹכֶל, בַּהַלְבָּשָׁה וּבַשִּׁוְיוֹן.

לְאַחַר כַּמָּה חֳדָשִׁים עָבַרְתִּי לְחַרְקוֹב, וְעָבַדְתִּי בַּמִּפְעָל 'לַיְיקָה' לְמַּצְלֵמוֹת. רָצִינוּ לְהִכָּנֵס לַחֲדַר הָאֹכֶל לֶאֱכֹל צָהֳרַיִם. הִתְבָּרֵר שֵׁישׁ שְׁנֵי חַדְרֵי אֹכֶל: אֶחָד עֲבוּר הַמְּנַהֲלִים, וְאֶחָד עֲבוּר פּוֹעֲלִים. שׁוּב נוֹכַחְנוּ לָדַעַת שֶׁעַל כָּל צַעַד אִי הַשִּׁוְיוֹן בּוֹלֵט.
בְּאַרְצוֹת הַקָּפִּיטָלִיסְטִיּוֹת, אִם לֹא הָיָה לְךָ כֶּסֶף, לֹא הָיִיתָ יָכוֹל לְהִכָּנֵס לַמִּסְעָדָה. פֹּה הָיָה דָּבָר אַחֵר. לֹא הָעִנְיָן שֶׁל הַכֶּסֶף. פָּשׁוּט מְאֹד, מַעֲמִידִים אֲנָשִׁים בַּדְּרָגוֹת. דַּרְגָּה כָּזֹאת וְדַרְגָּה כָּזֹאת. לַפּוֹעֵל יֵשׁ תְּנָאִים מְיֻחָדִים, יוֹתֵר נְמוּכִים מֵהַתְּנָאִים שֶׁל הַמְּנַהֲלִים.
פָּשׁוּט אָמַרְנוּ שֶׁהָאֱלֹהִים שֶׁלָּנוּ מֵת. מִפְּנֵי שֶׁזֹּאת הָיְתָה כָּל הָאֱמוּנָה שֶׁלָּנוּ: שֶׁאֲנַחְנוּ בָּאִים לְאָרֶץ הֵיכָן שֶׁבּוֹנִים סוֹצְיָאלִיזְם, הֵיכָן שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּל כָּךְ הַפַּעַר בֵּין הָאֲנָשִׁים.

עָבַדְתִּי בְּפוֹלְטַאבָה בְּתוֹר פָּקִיד קָטָן בָּאַסְפָּקָה לְחַדְרֵי אֹכֶל וּמִסְעָדוֹת. מִסְעָדָה הָיְתָה מָקוֹם שֶׁמְּקַבְּלִים בּוֹ אֹכֶל עֲבוּר כֶּסֶף. חַדְרֵי אֹכֶל הָיוּ לְיַד כָּל בֵּית חֲרֹשֶׁת, עֲבוּר הָעוֹבְדִים. סִפַּקְתִּי אֶת כָּל הַמִּצְרָכִים, כְּמוֹ סֻכָּר, סֻכָּרִיּוֹת וְשֶׁמֶן, אֲבָל אֲפִלּוּ עֵצִים לַהַסָּקָה בַּחֹרֶף. כָּךְ שֶׁהָיְתָה לִי גִּישָׁה לְכָל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה, וְרָאִיתִי אֵיךְ הַחַיִּים שָׁם מִתְנַהֲלִים.
הָיְתָה חֲלוּקָה מְאֹד זְהִירָה, קְמוּצָה, עֲבוּר חַדְרֵי הָאֹכֶל שֶׁל בָּתֵּי הַחֲרֹשֶׁת. לְעֻמַּת זֹאת הַמִּסְעָדוֹת קִבְּלוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר. עֲבוּר חֲדַר אֹכֶל לְמֵאוֹת פּוֹעֲלִים קִבַּלְנוּ חֲצִי שַׂק סֻכָּר. עֲבוּר מִסְעָדָה, שֶׁבָּהּ אָכְלוּ הַרְבֵּה פָּחוֹת אֲנָשִׁים, קִבַּלְנוּ שַׂק וָחֵצִי.
קִבַּלְתִּי אֶת הַחֲלֻקָּה מֵהַמִּשְׂרָד. הָיוּ בּוֹ מְנַהֵל וּמְנַהֵל חֶשְׁבּוֹנוֹת. הֵם חִלְּקוּ אֶת הָרֹב לַמִּסְעָדוֹת, שֶׁהַכֶּסֶף שֶׁשִּׁלְּמוּ בָּהֶן הָיָה אוֹ מֵהַשּׁוּק הַשָּׁחֹר, אוֹ אִם הִרְוַחְתָּ יוֹתֵר.

נוֹסָף לְכָךְ, הַגְּנֵבוֹת שָׁם הָיוּ גְּדוֹלוֹת מְאֹד. בָּאוֹטוֹ בּוֹ הוֹבַלְתִּי אֶת הָאַסְפָּקָה יָשְׁבוּ מֵאָחוֹר שְׁנֵי סַבָּלִים. הֵם עָשׂוּ חֹרִים בְּשַׂקֵּי הַסֻּכָּר, וְהוֹצִיאוּ מֵהֶם לְתוֹךְ הַכִּיס, אוֹ לְתוֹךְ שַׂקִּית. עַד שֶׁהֵבֵאתִי אֶת הַסֻּכָּר לְיַעֲדוֹ, הָיָה חֲסַר רֶבַע שַׂק. לְעִתִּים נָסַעְנוּ בְּשֶׁלֶג כָּבֵד, וְהָיוּ עַל הָאוֹטוֹ דְּבָרִים טוֹבִים, כְּמוֹ עוּגִיּוֹת אוֹ סֻכָּרִיּוֹת. בַּדֶּרֶךְ הֵם לָקְחוּ וְזָרְקוּ קֻפְסָא פֹּה וְקֻפְסָא שָׁם לְתוֹךְ הַשֶּׁלֶג, וְעָשׂוּ סִימָן הֵיכָן. אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהָבִין. לִפְנֵי שֶׁנָּסַעְנוּ סָפַרְתִּי אֶת הַכֹּל. כְּשֶׁבָּאתִי לַיַּעַד הָיָה חָסֵר וְחָסֵר.

מִצַּד אֶחָד גָּנְבוּ הַסַּפָּקִים. אִם כְּבָר הִגִּיעַ מַשֶּׁהוּ לְחַדְרֵי הָאֹכֶל אָז הַטַּבָּחִים, וְאֵלֶּה שֶׁעָבְדוּ שָׁם, גַּם גָּנְבוּ מִכָּל הַבָּא לַיָּד. עַד שֶׁהָאֹכֶל הִגִּיעַ לַשֻּׁלְחָן הוּא  כְּבָר הָיָה דָּלִיל, חֲסַר עֵרֶךְ, וְלֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ כְּלוּם.

כָּל הַגְּנֵבוֹת הָלְכוּ לַשּׁוּק הַשָּׁחֹר. הָיָה מַחְסוֹר בַּכֹּל, וּבִפְרָט בַּמָּזוֹן. הָיָה עֵרֶךְ לְכָל חֲתִיכַת לֶחֶם, לְכָל פְּרִיט קָטָן שֶׁל אֹכֶל, וּמְחִיר חֲתִיכַת לֶחֶם בַּשּׁוּק הַשָּׁחֹר הָיָה פִּי עֶשֶׂר מִמְּחִירָהּ בַּשּׁוּק הָרִשְׁמִי. כְּשֶׁבָּאתִי לַשּׁוּק רָאִיתִי יְלָדִים בְּנֵי עֶשֶׂר, חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה, עוֹמְדִים וּמַחְזִיקִים לִמְכִירָה בִּידֵיהֶם, הָאַחַד חֲתִיכַת לֶחֶם, הַשֵּׁנִי קְצָת סֻכָּרִיּוֹת, הַשְּׁלִישִׁי כַּמָּה סִיגַרְיוֹת. כָּךְ מָכְרוּ, וְהָיְתָה הִתְנַפְּלוּת גְּדוֹלָה שֶׁל קוֹנִים עַל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

הַתּוֹרִים, הֵיכָן שֶׁחִלְּקוּ אֹכֶל, הָיוּ אֲרֻכִּים בְּיוֹתֵר. הָיִינוּ צְרִיכִים לָקוּם בְּאַרְבַּע לִפְנוֹת בֹּקֶר, לְעִתִּים אֲפִלּוּ בִּשְׁתַּיִם, לַחֲנוּת לִמְכִירַת לֶחֶם. לְעִתִּים בַּקֹּר שֶׁל עַד אַרְבָּעִים מַעֲלוֹת מִתַּחַת לָאֶפֶס. עָמַדְנוּ שָׁם מִשְּׁתַּיִם עַד שְׁמוֹנֶה, כְּשֶׁהֵבִיאוּ אֶת הַלֶּחֶם. אֲבָל הַתּוֹר הָיָה כָּל כָּךְ אָרֹךְ, שֶׁעַד שֶׁהִגִּיעוּ לָאֲנָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים, כְּבָר לֹא הָיָה לֶחֶם. ''אֵין מַסְפִּיק!'' ''חָסֵר!' 'נִגְמַר!' - הָיוּ הַתְּשׁוּבוֹת בַּדֶּלְפֵּק. עָמַדְנוּ כָּל הַלַּיְלָה בַּתּוֹר, וּלְבַסּוֹף הָלַכְנוּ הַבַּיְתָה בְּלִי לֶחֶם.

שָׁאַלְנוּ, אֲנַחְנוּ שֶׁבָּאנוּ מִפּוֹלִין, אֶת הָאֶזְרָחִים שָׁם: "מָה? מָה קָרָה? לָמָּה שֶׁלֹּא יִהְיֶה אֹכֶל, חֲתִיכַת לֶחֶם, עֲבוּר כֻּלָּם? מַדּוּעַ מֻכְרָחִים עַכְשָׁו לָלֶכֶת לַשּׁוּק הַשָּׁחֹר, לְשַׁלֵּם פִּי עֶשֶׂר, וְלֹא נִשְׁאַר שׁוּם דָּבָר בַּבַּיִת?"
הֵם עָנוּ בַּתְּשׁוּבָה: "מִלְחָמָה, מִלְחָמָה". 
הָיְתָה אָז הַמִּלְחָמָה נֶגֶד פִינְלַנְד. הַלֹּא פִינְלַנְד נֶגֶד רוּסְיָה הִיא כְּמוֹ עַכְבָּר נֶגֶד פִּיל. פֹּה אוּקְרָאִינָה, אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים מֵהַגְּבוּל עִם פִינְלַנְד. כָּל כָּךְ רָחוֹק מִשָּׁם. הֵם הִרְגִּישׁוּ שֶׁכְּאִלּוּ כָּל רוּסְיָה מְעֹרֶבֶת בַּמִּלְחָמָה, וְכָל הָאֹכֶל צָרִיךְ לָלֶכֶת עֲבוּר הַצָּבָא.
שָׁאַלְתִּי אוֹתָם: "לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה הָיָה יוֹתֵר טוֹב?"
הֵם עָנוּ: "כָּל הַזְּמַן אֶצְלֵנוּ מִלְחָמָה".
הֵם הִתְרַגְּלוּ כְּבָר שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת.

רֹב הָאֲנָשִׁים שָׁם קִבְּלוּ אֶת הַמַּצָּב כְּדָבָר מוּבָן מֵאֵלָיו. אוֹ שֶׁכֻּלָּם קִבְּלוּ שְׁטִיפַת מוֹחַ וְאָמְרוּ עַל הַכֹּל: "כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת", אוֹ שֶׁהָיוּ מְטֻמְבָּלִים. אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְהָבִין. הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלָּהֶם הָיְתָה כְּמוֹ שֶׁל יְלָדִים גְּדוֹלִים. אִם שָׁמַעְנוּ מַשֶּׁהוּ, אֵיזוֹ שֶׁהִיא מְחָאָה, אָז רַק מֵהַצַּד, וְגַם לֹא בְּדִיּוּק בְּצוּרַת מְחָאָה אֶלָּא שֶׁצְּרִיכִים לִסְבֹּל, וְאֵין בְּרֵרָה אַחֶרֶת.

הָיוּ הַרְבֵּה חֶבְרֶ'ה שֶׁרָצוּ לַחְזֹר מִבְּרִית הַמּוֹעָצוֹת בְּ-1940, וַאֲנִי בֵּינֵיהֶם. אָמְרוּ שֶׁיִּהְיוּ חִלּוּפֵי אֶזְרָחִים בֵּין פּוֹלִין לְרוּסְיָה. רוּסְיָה תַּחְזִיר אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּרְחוּ מִפּוֹלִין, וְתִקַּח אֶת אֵלֶּה שֶׁמְּסֻכָּנִים עֲבוּר גֶּרְמַנְיָה. חִכִּינוּ בִּלְבוֹב עַד שֶׁתִּהְיֶה הַהַחְלָפָה.
בְּאַחַד הַיָּמִים הֶעֱמִיד לְפֶתַע הַַאֵנְקְוְ''דְ, בְּשָׁעָה אַרְבַּע לִפְנוֹת בֹּקֶר, מַשָּׂאִיּוֹת בָּרְחוֹבוֹת. תּוֹךְ שָׁעָה הָיוּ מָעֳמָסִים עֲלֵיהֶם כַּמָּה אֲלָפִים שֶׁבָּרְחוּ מֵהַגֶּרְמָנִים לַמִּזְרָח, כִּי חָשְׁבוּ שֶׁכָּךְ יַצִּילוּ אֶת עַצְמָם.

לָקְחוּ אֶת כֻּלָּנוּ לְבֵית הַסֹּהַר הַמְּפֻרְסָם בְּרִיגִיטְקֶס. הִכְנִיסוּ בַּחֶדֶר שֶׁנּוֹעַד לְעֶשְׂרִים עַד כְּמֵאָה אִישׁ. לִשְׁכַּב לֹא הָיָה אֶפְשָׁרִי, רַק לָשֶׁבֶת. הָיָה קַיִץ, הַחֹם אָיֹם וְנוֹרָא, וּבִלִּינוּ כָּךְ שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת.
הָיוּ בַּחֶדֶר אֲנָשִׁים מִכָּל הַשְּׁכָבוֹת, כּוֹלֵל עֲשִׁירִים מִלְבּוֹב, שֶׁנֶּאֶסְרוּ בַּתּוֹר 'בְּנֵי אָדָם מְסֻכָּנִים לַחֲבֵרָה'.
הֶעֱבַרְנוּ אֶת הַזְּמַן בַּשְּׁאֵלוֹת 'מָה יִהְיֶה', וְכָל מִינֵי נִחוּשִׁים. לָכֵן נָתַתִּי הַצָּעָה שֶׁמִּי שֶׁזּוֹכֵר מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן מֵאֵיזֶה שֶׁהוּא סִפּוּר אוֹ שִׁיר, יְסַפֵּר זֹאת כְּדֵי לְהַעֲבִיר אֶת הַזְּמַן.
אֲנִי זוֹכֵר אֲפִלּוּ שֶׁהִתְחַלְתִּי, הֱיוֹת וְהָיִיתִי נוֹתֵן הַהַצָּעָה. דִּקְלַמְתִּי לָהֶם אֶת 'בּוֹנְצֶ'ה שְׁתֹק', מֵאֵת י.ל. פֶּרֶץ: בּוֹנְצֶ'ה הִגִּיעַ לַשָּׁמַיִם וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אַתָּה תְּקַבֵּל הַכֹּל, כָּל מָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה!"
הוּא, שֶׁכָּל הַחַיִּים הָיָה רָעֵב, לֹא אָכַל לָשֹׂבַע אַף פַּעַם, וַחֲתִיכַת לֶחֶם בַּחֶמְאָה לֹא רָאָה לְפָנָיו מֵעוֹלָם, כִּי הָיָה בֶּן אָדָם מְאֹד עָנִי, אָמַר: "אוֹי! אֲנִי רוֹצָה לַחְמָנִיָּה עִם חֶמְאָה!".
יָשַׁבְנוּ שָׁם שְׁלוֹשָׁה שָׁבוּעוֹת, וְלֹא קִבַּלְנוּ כִּמְעַט אֹכֶל. הָאָלֶגוֹרְיָה הָיְתָה שֶׁכַּאֲשֶׁר נֵצֵא, כָּל מָה שֶׁנִּרְצֶה יִהְיֶה לֶאֱכֹל לַחְמָנִיָּה עִם חֶמְאָה.

וֶהֱיֵה תָּמִים: חֵלֶק א' - לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה

וֶהֱיֵה תָּמִים - חֵלֶק א', לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה

א. יַלְדוּת דָּתִית

נוֹלַדְתִּי בִּשְׁנַת 1906 בָּעֲיָרָה גוֹסְטִינִין בְּפּוֹלִין, סָמוּךְ לְעִיר לוֹדְז'. אָבִי, יַעֲקֹב אַרְיֵה זַנְדְמַן, מֵחֲסִידֵי גּוּר, הָיָה רַב דַּיָּן וּבַעַל חֲנוּת מַכֹּלֶת.
הָיִיתִי כְּבֶן חָמֵשׁ כַּאֲשֶׁר מֵת מֹשֶׁה אֲחִי הַבְּכוֹר, תַּלְמִיד יְשִׁיבַת לוֹמְזֶ'ה, מִשַּׁחֶפֶת. הוּא הִצְטַנֵּן בַּמִּקְוֶה, אֵלָיו הָיָה הוֹלֵךְ כָּל חֲצוֹת הַלַּיְלָה. מֹשֶׁה הָיָה סַגְפָן שֶׁעָסַק בַּקַּבָּלָה, וּמְקֻבָּל מְאֹד בְּקֶרֶב תַּלְמִידֵי הַיְּשִׁיבָה. לְאַחַר מוֹתוֹ, נִטְרְפָה דַּעְתּוֹ שֶׁל אַחַד מֵחֲבֵרָיו הַקְּרוֹבִים. הָיָה נֶעֱמָד בְּחַלּוֹן בֵּיתוֹ וְצוֹעֵק: "מֹשֶׁה נִפְטַר כִּי לֹא חֲזַרְתֶּם בַּתְּשׁוּבָה!"

כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בֶּן עֶשֶׂר נִפְטְרָה אִמִּי. אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה, גוּטָה, הָפְכָה לַמְּטַפֶּלֶת בַּיְּלָדִים. בְּגִיל חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה נִשְׁלַחְתִּי לִלְמֹד בִּישִׁיבָה בָּעִיר לוֹדְז'. אָבִי הִתְחַתֵּן בַּשֵּׁנִית.

הָיִיתִי בְּלוֹדְז' בֵּן עֲנִיִּים, שֶׁאוֹכֵל לְפִי 'יָמִים' שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵהַנְהָלַת הַיְּשִׁיבָה. כָּל יוֹם בַּשָּׁבוּעַ אֵצֶל בַּעַל בַּיִת אַחֵר, שֶׁהִסְכִּים לִתְמֹךְ בַּאֲרוּחָתָם שֶׁל בַּחוּרֵי יְשִׁיבָה עֲנִיִּים. לְעִתִּים הָיִיתִי יָשָׁן עַל סַפְסַל בֵּית הַכְּנֶסֶת. לְאַחַר כִּשְׁנָתַיִם נִמְאַס לִי, וְהֶחְלַטְתִּי לַחְזֹר הַבַּיְתָה. חָזַרְתִּי לְגוֹסְטִינִין, וְיַחַד עִם אֲחִי הַגָּדוֹל הָיִינוּ בָּעֲיָרָה מְיַסְּדֵי הַסְּנִיף הַמְּקוֹמִי שֶׁל 'פּוֹעֲלֵי אֲגֻדַּת יִשְׂרָאֵל'.

אֲחִי הַגָּדוֹל וַאֲנִי הֶחְלַטְנוּ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. רָצִינוּ לִלְמֹד מִקְצוֹעַ מוֹעִיל, וּבָחַרְנוּ בְּנַגָּרוּת. אָבִינוּ דָּרַשׁ שֶׁנִּלְמַד אֵצֶל בַּעֲלֵי מִקְצוֹעַ גּוֹיִים. זֹאת כְּדֵי שֶׁלֹּא נִתְפַּקֵּר. זֹאת הָיְתָה סַכָּנָה מוּחָשִׁית אֵצֶל בַּעֲלֵי מְלָאכָה יְהוּדִיִּים.
עָבַדְתִּי אֵצֶל נַגָּר כְּשָׁנָה. אַחַר כָּךְ קִבַּלְתִּי הַצָּעָה לַעֲבֹד כְּפוֹעֵל בְּנַגָּרִיָּה בְּלוֹדְז'. אוּלָם הָיִיתִי כְּבָר קְצוּץ פֵּאוֹת וּבַעַל מִנְהָגִים חִלּוֹנִיִּים יוֹתֵר, וּמִשְׁפַּחְתִּי בְּעִיר זֹאת הָיְתָה דָּתִית מְאֹד. לָכֵן עָזַבְתִּי אֶת לוֹדְז' לְאַחַר תְּקוּפָה קְצָרָה, וְנָסַעְתִּי לְוַרְשָׁה.


ב. בַּגְרוּת חִלּוֹנִית

כִּשְׁנָתַיִם הִתְחַלַּקְתִּי, בְּאַכְסַנְיָה בְּוַרְשָׁה הַצְּפוּפָה, בְּמִטָּה אַחַת לֹא גְּדוֹלָה, עִם בָּחוּר בְּשֵׁם בּוּרְשְׁטֵין. הָיִינוּ יְשָׁנִים כְּשֶׁרֹאשׁ הָאֶחָד מֻנָּח בְּצַד רַגְלֵי הַשֵּׁנִי. הוּא הָיָה מֻכְשָׁר מְאֹד בְּנוֹשְׂאֵי הַתֵּאַטְרוֹן. יָדַע לְנַגֵּן הֵיטֵב בַּכִּנּוֹר, הָיָה לוֹ כִּשָּׁרוֹן וְקוֹל לַשִּׁירָה, יָדַע לְשַׂחֵק, לְצַיֵּר דְּמֻיּוֹת, וּלְאַפֵּר שַׂחְקָנִים לְפִי רִשּׁוּמִים. בִּזְכוּתוֹ הִתְחַלְתִּי לְהִתְעַנְיֵן וְלַעֲסֹק בַּתֵּאַטְרוֹן.

הִכַּרְתִּי דֶּרֶךְ בּוּרְשְׁטֵין בַּחוּרָה בְּשֵׁם פֶלָה, אֲשֶׁר הָפְכָה לְאִשְׁתִּי. נוֹלְדוּ לָנוּ שְׁנֵי בָּנִים, דָּוִד וּמִיכָאֵל, הֵם הָיוּ בְּנֵי חָמֵשׁ וְשֶׁבַע שָׁנִים כַּאֲשֶׁר פָּרְצָה הַמִּלְחָמָה. אִשְׁתִּי הָיְתָה תּוֹפֶרֶת מְעֻלָּה, וְהִתְפַּרְנְסָה מִתְּפִירַת שְׂמָלוֹת מְהֻדָּרוֹת.

הִתְקַבַּלְתִּי לָעֲבוֹדָה, כְּפוֹעֵל יִצּוּר, אֵצֶל יְהוּדִי בַּעַל בַּיִת חֲרֹשֶׁת לְחוּטֵי חַשְׁמַל. הָיָה זֶה אֶחָד מִבָּתֵּי הַחֲרֹשֶׁת הַיְּהוּדִיִּים הַיְּחִידִים בְּפּוֹלִין, וְגַם אַחַד הַיְּחִידִים שֶׁהֶעֱסִיק יְהוּדִים. עָבַדְתִּי שָׁם שָׁנִים אֲחָדוֹת בְּקַו הַיִּצּוּר שֶׁל חוּטֵי הַחַשְׁמַל. אַחַר כָּךְ הָפַכְתִּי לְאִישׁ הָאַחְזָקָה.

כָּל אוֹתָהּ עֵת הִתְמַדְתִּי בִּקְנִיַּת דַּעַת בְּכוֹחוֹת עַצְמִי. פַּעַם, תּוֹךְ הֲלִיכָה רַגְלִית שֶׁל שָׁעוֹת אֲחָדוֹת, קָרָאתִי סֵפֶר בֵּן מֵאוֹת עַמּוּדִים.

הָיִיתִי פָּעִיל בְּתֵאַטְרוֹן חוֹבְבִים, אוֹתוֹ יִסַּדְתִּי עִם חֲבֵרִים. הַתֵּאַטְרוֹן נִקְרָא: "הַלַּהֲקָה הַמֶּרְכָּזִית לַדְּרָמָה". הָיִיתִי שָׁם שַׂחְקָן וְעוֹזֵר בַּמַּאי. הַלַּהֲקָה הֶעֶלְתָה עֶשְׂרוֹת מַחֲזוֹת, שֶׁצֻּמְצְמוּ לְמַתְכֹּנֶת מֻקְטֶנֶת.
הָיִינוּ מְפֻרְסָמִים בְּוַרְשָׁה וּסְבִיבָתָהּ. בֵּין הַיֶּתֶר הָיִינוּ הַנִּצָּבִים בַּסֶּרֶט 'בְּיַעֲרוֹת פּוֹלִין', עפ"י הָרוֹמָן שֶׁל דָּוִד אוֹפָּאשׁוּטוֹ. אֶת דַּרְכִּי בְּתֵאַטְרוֹן הִתְחַלְתִּי כְּלַחְשָׁן, בְּאַחַד הַתֵּאַטְרוֹנִים הַיְּהוּדִיִּים הַגְּדוֹלִים.

הִשְׁתַּיַּכְתִּי אָז לְמִפְלֶגֶת 'פּוֹעֲלֵי צִיּוֹן שְׂמֹאל'. כַּאֲשֶׁר פָּנִינוּ, חֲמִשָּׁה פְּעִילִים בַּמִּפְלָגָה, לְעַסְקַן גְרִינְבּוֹים מִמַפַּאַ"י, כְּדֵי שֶׁיְּסַפֵּק לָנוּ סֶרְטִיפִיקָטִים לָעֲלִיָּה לְיִשְׂרָאֵל, הוּא צִיֵּר לָנוּ עִגּוּל קָטָן וְשָׁחֹר, וְאָמַר: "זֹאת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל".
הוּא הִקִּיף אֶת הָעִגּוּל בְּקַו סְפִּירָלִי הוֹלֵךְ וְגָדֵל, וְאַחַר כָּךְ חָתַךְ אוֹתוֹ בְּקַו יָשָׁר לַמֶּרְכָּז. "אַתֶּם", אָמַר, "מַגִּיעִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְאַחַר שֶׁעֲשִׂיתֶם סִיבוּבִים גְּדוֹלִים. אֲנַחְנוּ הִגַּעְנוּ אֵלֶיהָ בְּקַו יָשָׁר".
הוּא הִתְיַחֵס לַפָּן הַקּוֹמוּנִיסְטִי שֶׁל הַמִּפְלָגָה שֶׁלִּי, שֶׁהָיָה בְּנִגּוּד לַצִּיּוֹנוּת הַטְּהוֹרָה שֶׁל מִפְלַגְתּוֹ. הוּא נָתַן לָנוּ חֲמִשָּׁה סֶרְטִיפִיקָטִים. אֲבָל הֱיוֹת וְלִי הָיְתָה אִשָּׁה, וְהָיִיתִי צָרִיךְ שְׁנַיִם, לֹא לָקַחְתִּי אֶחָד.
הָיִיתִי גַּם בְּמַזְכִּירוּת אִגּוּד עוֹבְדֵי הָעֵץ הַיְּהוּדִיִּים בְּוַרְשָׁה. פָּעַלְתִּי בְּלִשְׁכַּת הָעֲבוֹדָה וְחִלַּקְתִּי יְמֵי עֲבוֹדָה, מַמָּשׁ עַד פְּרֹץ הַמִּלְחָמָה.
הִתְגַּיַּסְתִּי לַבְּרִיגָדָה הַיְּהוּדִית, שֶׁהִתְכּוֹנְנָה לְהִצְטָרֵף לַכּוֹחוֹת הַסּוֹצְיָאלִיסְטִיִּים שֶׁנִּלְחֲמוּ בִּסְפָרַד בְּמִלְחֶמֶת הָאֶזְרָחִים. רַק תְּחִלַּת הַמִּלְחָמָה הָעוֹלָמִית מָנְעָה אֶת נְסִיעָתִי.


ג. פְּרֹץ הַמִּלְחָמָה

בְּ-9 בְּסֶפְּטֶמְבֶּר 1939, מִסְפַּר יָמִים לְאַחַר פְּרֹץ הַמִּלְחָמָה, בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, פָּנָה רֹאשׁ מֶמְשֶׁלֶת פּוֹלִין בָּרַדְיוֹ בְּהוֹדָעָה דְּרָמָטִית לָאֻמָּה הַפּוֹלָנִית: "אֶזְרְחֵי פּוֹלִין! הַגֶּרְמָנִים פָּלְשׁוּ לְפּוֹלִין, וּמִתְקַדְּמִים לְוַרְשָׁה. כָּל הַגְּבָרִים שֶׁמְּסֻגָּלִים לֶאֱחֹז בַּנֶּשֶׁק מִתְבַּקְּשִׁים לְפַנּוֹת אֶת הָעִיר, וְלָנוּעַ מִזְרָחָה לְאֵזוֹר הַבּוֹג. שָׁם נְסַפֵּק לָהֶם נֶשֶׁק, וְנִתְאַרְגֵּן לְהַתְקָפַת נֶגֶד עַל הַפּוֹלֵשׁ".

הִתְיַעַצְתִּי עִם אִשְׁתִּי, וְסִכַּמְנוּ שֶׁהִיא תִּשָּׁאֵר עִם הַיְּלָדִים, וַאֲנִי אֵצֵא מִזְרָחָה. בְּשָׁלוֹשׁ לִפְנוֹת בֹּקֶר יָצָאתִי לָרְחוֹב. הוּא הָיָה מָלֵא אֲנָשִׁים עִם כָּל מִטַּלְטְלֵיהֶם, וְכֻלָּם הָלְכוּ מִזְרָחָה.

הָלַכְנוּ שְׁלוֹשָׁה לֵילוֹת, עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לְאֵזוֹר הַבּוֹג. בְּיָמִים הָיוּ הַגֶּרְמָנִים מַפְצִיצִים אוֹתָנוּ מֵהָאֲוִיר. אַךְ בְּאֵזוֹר הַבּוֹג לֹא חִכּוּ לָנוּ רוֹבִים וּמְפַקְּדִים. לֹא הָיְתָה גַּם דֶּרֶךְ חֲזָרָה. לָכֵן, לְאַחַר שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים, עָלֵינוּ עַל רַכֶּבֶת לַגְּבוּל הָרוּסִי, לְלְבּוֹב.

11.8.2017

חֲמֵשׁ מֵאוֹת מַיְל - פִּטֵּר פּוֹל וּמֶרִי

חֲמֵשׁ מֵאוֹת מַיְל - פִּטֵּר פּוֹל וּמֶרִי

אִם שָׁכַחְתְּ את הָרַכֶּבֶת
שֶׁאוֹתִי עימה לוֹקַחַת
דְעִי כי אָבַדְתִּי לָךְ

תּוּכְלִי לִשְׁמֹעַ צוֹפָר
שֶׁלָּהּ שׁוֹרֵק הרחק
מֵאָה מַיְל מִלְּבָבֵךְ

רָחוֹק אֲנִי הוֹ אֵלוהי
מֵאָה מָאתַיִם שְׁלוֹשׁ
מֵאוֹת מַיְלים מִבֵּיתִי

אַרְבַּע מֵאוֹת חֲמֵשׁ
מֵאוֹת מַיְל מֶרְחָק
בין שֶׁלִּי לשֶׁלָּךְ

חֲמֵשׁ מֵאוֹת מַיְל
כֹּה רָחוֹק אֲדוֹני
אֵין חֻלְצָה עלי

אֵין כלום בְּכִיסִי
וְלַחְזֹר אֵין בְּכוֹחִי
בַּדֶּרֶךְ הַיְּשָׁנָה הַהִיא


תרגום: אבינועם עמיזן


10.8.2017

גּוֹלְדָּה גִּבּוֹרַת הַשּׁוֹאָה: שַׁעַר III - חֶזְקָה, חֵלֶק ג' - יִשְׂרָאֵל, פֶּרֶק 87: חיפה

חֵיפָה

הַמֶּמְשָׁלָה הִבְטִיחָה לַעֲשָׂרָה חַיָּלִים, וְאֶלִי בֵּינֵיהֶם,
אֶת בֵּית הַחֲרֹשֶׁת 'קֶצֶף' לְסַּבּוֹן שֶׁהָיָה בְּחֵיפָה.
הֵם חָתְמוּ עַל הֶסְכֵּם, וְהַכֹּל כְּבָר הָיָה מוּכָן.
אֲבָל בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן הַפְּקִידִים הִתְחָרְטוּ:

''אֲנַחְנוּ מַסְכִּימִים לָתֵת לָכֶם אֶת בֵּית הַחֲרֹשֶׁת,
אֲבָל בְּשֻׁתָּפוּת, חֲצִי לָכֶם וָחֲצִי לַמֶּמְשָׁלָה.''
הַחַיָּלִים הַמְּשֻׁחְרָרִים לֹא הִסְכִּימוּ,
וְלֹא קִבְּלוּ אֶת בֵּית הַחֲרֹשֶׁת.

אֶלִי הָיָה עוֹבֵר מֵעֲבוֹדָה אַחַת לִשְׁנִיָּה.
הוּא הִתְחִיל לְדַבֵּר עַל כָּךְ שֶׁנְּהַגֵּר לְאָמֶרִיקָה.
הוּא הָיָה בָּחוּר מַשְׂכִּיל, וְעָבַד בַּבִּנְיָן וּבְסַבָּלוּת.
הָיִינוּ מִתְפַּרְנְסִים בְּקֹשִׁי רַב, וְלֹא הִתְקַדַּמְנוּ בַּחַיִּים.

אֵלַי אָמַר שֶׁהוּא רוֹצֶה לַעֲבֹד עַל אֳנִיָּה.
בְּתוֹךְ זְמַן קָצָר הוּא יַעֲשֶׂה כֶּסֶף, וְנוּכַל לִנְסֹעַ.
לֹא רָצוּ לְקַבֵּל אוֹתוֹ לָעֲבוֹדָה עַל אֳנִיָּה. אָמְרוּ לוֹ:
''מָה, בָּחוּר כָּמוֹךָ? אַתָּה יָכוֹל לַעֲבֹד בְּכָל דָּבָר בַּמְּדִינָה.''

הוּא דָּחַף אֶת הָעִנְיָן,
עַד שֶׁבִּקְּשׁוּ מִמֶּנִּי לָבוֹא לְחֶבְרַת הַסַּפָּנוּת 'שֹׁהַם'.
הָלַכְתִּי לְאִיצְקוֹבִיץ, הַמְּנַהֵל, שֶׁרָצָה לְדַבֵּר עִם הָאִשָּׁה.
הוּא שָׁאַל: ''אַתֶּם זוּג צָעִיר, מַדּוּעַ שֶׁבַּעֲלֵךְ יַעֲבֹד בָּאֳנִיָּה?''

אָמַרְתִּי: ''הוּא לֹא מִסְתַּדֵּר. בְּבִנְיָן קָשֶׁה לוֹ. בָּאֳנִיָּה נוֹתְנִים מָזוֹן,
יֵשׁ תְּנָאִים, אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם. הוּא יוֹדֵעַ שָׂפוֹת, וְיִהְיֶה לוֹ טוֹב.
אֲנִי, אִם הַבָּחוּר שֶׁלִּי רוֹצֶה, לֹא מִתְנַגֶּדֶת.''
קִבְּלוּ אוֹתוֹ לָעֲבוֹדָה כְּיַמַּאי.

אֶלִי עָבַד כִּמְכוֹנַאי סְפִינוֹת.
הוּא הָיָה שְׁבוּעַיִם עַל הַיָּם וּשְׁבוּעַיִם בַּבַּיִת.
כַּאֲשֶׁר הָיָה בַּבַּיִת, הוּא קִבֵּל מָזוֹן רַב מֵהַחֶבְרָה.
בָּאָרֶץ שָׂרַר צֶנַע, וְלָנוּ הָיוּ מְלַאי מָזוֹן מִכָּל הַסּוּגִים.

הוּא הָיָה חָרוּץ וּמָעֳרָךְ, וְעָבַד כְּיַמַּאי מֶשֶׁךְ שָׁנִים אֲחָדוֹת.
גַּם כֶּסֶף הוּא חָסַךְ, וְלֹא הָיָה חָסֵר לָנוּ כְּלוּם בַּבַּיִת.
בְּמֶשֶׁךְ כָּל אוֹתוֹ הַזְּמַן הוּא הָיָה חוֹזֵר וְאוֹמֵר לִי:
''אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר פֹּה.''

בִּתְחִלָּה הָיִיתִי הַיְּחִידָה בָּאָרֶץ מִכָּל מִשְׁפַּחְתִּי.
הָיִיתִי כּוֹתֶבֶת לָהֶם מִכְתָּבִים שֶׁהַכֹּל פֹּה טוֹב מְאֹד,
וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן אִמִּי, אַחַי וְאַחֲיוֹתַי, כֻּלָּם עָלוּ לְיִשְׂרָאֵל.
לֹא הָיָה לִי נָעִים לְהַגִּיד פִּתְאוֹם שֶׁאֲנִי נוֹסַעַת לְאָמֶרִיקָה.

לַמְרוֹת זֹאת אֶלִי הִתְעַקֵּשׁ וְהֶחְלִיט:
''אִם אַתְּ לֹא רוֹצָה לָבוֹא אִתִּי, אֶסַּע לְבַדִּי.''
כָּל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי כְּבָר הָיְתָה כָּאן, וְסֵרַבְתִּי לִנְסֹעַ.
הִתְגָּרַשְׁנוּ, וְנִפְרַדְנוּ כִּידִידִים. יֵשׁ לִי קֶשֶׁר עִמּוֹ עַד הַיּוֹם.


חִפַּשְׂתִּי עֲבוֹדָה, וְהָלַכְתִּי לְנַגָּרִיָּה בְּבֵית הַתַּעֲשִׂיָּה.
שָׁאַלְתִּי אֶת הַמְּנַהֵל אִם יֵשׁ לוֹ עֲבוֹדָה בִּשְׁבִילִי.
הוּא אָמַר: ''כָּל הָעֲבוֹדוֹת כָּאן הֵן לַגְּבָרִים''.
עָנִיתִי: ''תֵּן לִי לְהַרְאוֹת מָה אֲנִי יוֹדַעַת''.

הָיְתָה שָׁם מְכוֹנָה לְהַקְצָעַת עֵצִים.
הַבַּחוּרִים הָיוּ שָׂמִים לְעִבּוּד קוֹרָה אַחַת בִּלְבַד.
לָקַחְתִּי שְׁתֵּי קוֹרוֹת עֵץ וְדָחַפְתִּי אוֹתָן יַחַד לַמְּכוֹנָה.
יָדַעְתִּי זֹאת עוֹד מִמַּחֲנֶה הָעֲבוֹדָה, וְהוּא נָתַן לִי עֲבוֹדָה.

דָּרַשְׁתִּי מֵהַמְּנַהֵל: ''אֲנִי רוֹצָה שָׂכָר שֶׁל שָׁלוֹשׁ לִירוֹת בְּיוֹם.
בִּשְׁתֵּי לִירוֹת אֲנִי לֹא עוֹבֶדֶת. אֲנִי עוֹשָׂה כַּמּוּת כְּפוּלָה.''
הִרְוַחְתִּי שְׁתֵּי לִירוֹת וְשִׁבְעִים אֲגוֹרוֹת לְיוֹם.
לַבַּחוּרִים שִׁלְּמוּ שְׁתֵּי לִירוֹת בִּלְבַד.

לְאַחַר שֶׁעָבַדְתִּי בַּנַּגָּרִיָּה כִּשְׁלוֹשָׁה חֲדָשִׁים,
בָּא מְפַקֵּחַ אֶחָד לַבִּקֹּרֶת, וְרָאָה אוֹתִי עוֹבֶדֶת.
הוּא אָמַר שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים אָסוּר לַעֲבֹד בַּמְּכוֹנָה.
פִּטְּרוּ אוֹתִי, וְנִשְׁאַרְתִּי בְּלִי עֲבוֹדָה וּבְלִי אֶמְצָעֵי מִחְיָה.

נִכְנַסְתִּי לַחֲנוּת רָהִיטִים יָפָה בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים,
וְאָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת עֲבוֹדָה בְּפּוֹלִיטוּרָה.
בָּאתִי לְשָׁם אֶלֶגַנְטִית, עִם כְּפָפוֹת.
בַּעַל הַחֲנוּת, מַר פִּנְקָס, אָמַר:

''תָּסִירִי אֶת הַכְּפָפוֹת, וְנִרְאֶה עַל הַיָּדַיִם אִם אַתְּ עוֹשָׂה פּוֹלִיטוּרָה.''
הֵסַרְתִּי אוֹתָן, וְהוּא אָמַר: ''לֹא רוֹאִים שֶׁאַתְּ עֲשִׂית פּוֹלִיטוּרָה''.
עָנִיתִי: ''הַרְבֵּה זְמַן לֹא עָשִׂיתִי פּוֹלִיטוּרָה, עוֹד מִפּוֹלִין,
אֲבָל אֲנִי יוֹדַעַת. קַח אוֹתִי לְנִּסָּיוֹן לְיוֹמַיִם-שְׁלוֹשָׁה.''

''אִם הָעֲבוֹדָה שֶׁלִּי לֹא תִּמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ, אַל תְּשַׁלֵּם.
אֵם תִּרְאֶה שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת לַעֲבֹד, תַּשְׁאִיר אוֹתִי.
הַיּוֹמַיִם הָרִאשׁוֹנִים הֵם בְּלִי כֶּסֶף, לְנִסָּיוֹן.''
הוּא אָמַר: ''אֶחְשֹׁב עַל כָּךְ, תַּחְזְרִי מָחָר.''

חָזַרְתִּי לְמָחֳרָת, וְהוּא קִבֵּל אוֹתִי לְנִסָּיוֹן.
עָבְדוּ אֶצְלוֹ עוֹד שְׁנֵי פּוֹעֲלִים בְּבֵית הַמְּלָאכָה.
פִּנְקָס נָתַן לִי לַעֲשׂוֹת פּוֹלִיטוּרָה עַל אֲרוֹן פוֹרְנִיר.
לֹא יָדַעְתִּי כְּלוּם, רַק שֶׁמַּעֲבִירִים סְמַרְטוּט עַל הָעֵץ.

בִּזְמַן שֶׁהַבַּחוּרִים עָבְדוּ שָׁאַלְתִּי אֶחָד מֵהֶם:
''אֲדוֹנִי, תַּעֲשֶׂה לִי טוֹבָה, תַּגִּיד לִי מָה שָׂמִים עַכְשָׁו.''
הוּא עָנָה: ''שָׂמִים אֶת הָאַבְקָה בְּמַּיִם וּמְכִינִים פּוֹלִיטוּרָה דְּלִילָה.
מוֹרְחִים עַל הָאָרוֹן, רוֹאִים אֵיזֶה תּוֹצָאָה מִתְקַבֶּלֶת, וּמוֹרְחִים שֵׁנִית''.

שָׁקַעְתִּי בַּמְּלָאכָה. אַחֲרֵי חֲצִי שָׁעָה שָׁאַלְתִּי שׁוּב:
''אֲדוֹנִי, תַּעֲשֶׂה לִי טוֹבָה, תַּגִּיד לִי מָה שָׂמִים עַכְשָׁו?''
הוּא עָנָה: ''תּוֹסִיפִי שֶׁמֶן וְאַבְקָה. הַפּוֹלִיטוּרָה צְרִיכָה לִהְיוֹת סְמִיכָה''.
עָבַדְתִּי סָּבִיב לַשָּׁעוֹן, בְּלִי הַפְסָקָה. רָצִיתִי לִלְמֹד אֶת הָעֲבוֹדָה, וְהִצְלַחְתִּי בְּכָךְ.

לְאַחַר שְׁבוּעַיִם פִּנְקָס פִּטֵּר אֶת שְׁנֵי הַפּוֹעֲלִים, וְנִשְׁאַרְתִּי לְבַד.
עָבַדְתִּי קָשֶׁה מְאֹד. הוּא נָתַן לִי עֲבוֹדָה לַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים.
צָבַעְתִּי שֻׁלְחָנוֹת, כִּסְּאוֹת וַאֲרוֹנוֹת בְּלִי סוֹף.
הָיִיתִי חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה בַּאֲפִיסַת כּוֹחוֹת.

הָיְתָה לִי סַפָּה יְשָׁנָה עַל הַגַּג, וְהָיִיתִי נִרְדֶּמֶת עָלֶיהָ מֵרֹב עֲיֵפוּת.
הַשְּׁכֵנִים הָיוּ מְעִירִים אוֹתִי בְּחֲצוֹת כְּדֵי שֶׁאֶכָּנֵס לְיִּשּׁוֹן.
הוּא נִצֵּל אוֹתִי, וְלֹא נָתַן לִי מַשְׂכֹּרֶת מַסְפִּיקָה.
לֹא הִתְאַפְשֵׁר לִי לִקְנוֹת מָזוֹן בְּכָבוֹד.

הָיְתָה לִי חֲבֵרָה שֶׁעָבְדָה כְּמוֹכֶרֶת בַּחֲנוּת בְּגָדִים צְּמוּדָה.
הִיא הָיְתָה מְקַבֶּלֶת לִפְנֵי כָּל חַג כֶּסֶף וּמַתָּנוֹת רַבּוֹת.
אֲנִי לֹא קִבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ אַף פַּעַם מַתָּנָה לַחַג,
וְהָיִיתִי מְתֻסְכֶּלֶת מֵרֹב קִנְאָה.

הִמְשַׁכְתִּי לַעֲבֹד בַּחֲנוּת הָרָהִיטִים.
יוֹם אֶחָד הִתְעַצְבַּנְתִּי, וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי:
''לַעֲזָאזֵל, אֲנִי לֹא רוֹצָה לַעֲבֹד כָּאן יוֹתֵר.''
הִתְפַּטַּרְתִּי, וְהָלַכְתִּי לַעֲבֹד בְּמֶשֶׁק בַּיִת אֵצֶל גְּבֶרֶת.

לְאַחַר חֲדָשִׁים אֲחָדִים הִגִּיעַ פִּנְקָס לְבִקּוּר בַּבַּיִת שֶׁבּוֹ עָבַדְתִּי.
הוּא אָמַר: ''אֲנַחְנוּ מְעֻנְיָנִים מְאֹד שֶׁתַּחְזְרִי לַעֲבֹד אֶצְלֵנוּ.
אֲבָל לֹא בְּתוֹר פּוֹעֶלֶת, אֶלָּא שֶׁתִּהְיִי מוֹכֶרֶת רָהִיטִים.''
חָזַרְתִּי, וְהָפַכְתִּי לְמוֹכֶרֶת מַצְלִיחָה וּמְכֻבֶּדֶת.


עָבַדְתִּי עַד שֶׁהִכַּרְתִּי אֶת אַבְרָהָם זַנְדְמַן, וְהִתְחַתַּנּוּ.
הוּא הָיָה אַלְמָן שֶׁשִּׁכֵּל בַּשּׁוֹאָה אֶת אִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי יְלָדָיו,
וּמְנַהֵל קוֹאוֹפֶּרָטִיב לְנַגָּרוּת. הוּא הִתְגּוֹרֵר יַחַד עִם אָחִיו,
נְכֵה מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם שֶׁהֵקִים אֶת אִרְגּוּן נְכֵי הַמִּלְחָמָה בַּנָּאצִים.

בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה הִתְפַּרְסְמוּ מוֹדָעוֹת בַּעִתּוֹנוּת עֲבוּר כָּל נִצּוֹלֵי הַשּׁוֹאָה,
שֶׁקָּרְאוּ לָהֶם לִפְנוֹת לְעוֹרְכֵי דִּין לְמַטְּרַת קַבָּלַת פִּצּוּיִים מֵהַגֶּרְמָנִים.
הָלַכְתִּי לְעוֹרֵךְ דִּין, שֶׁשָּׁאַל: ''יֵשׁ לָךְ אִשּׁוּר שֶׁהָיִית בְּמַחֲנֵה רִכּוּז?''
עָנִיתִי: ''לֹא, אֵין לִי כָּל אִשּׁוּר.''

הוּא פָּסַק: ''אִם כָּךְ, אֵין לָךְ זְכוּת לְקַבֵּל פִּצּוּיִים.''
רַק לְאַחַר שָׁנִים אֲחָדוֹת, וּבְמַאֲמַצִּים רַבִּים,
הִצְלַחְתִּי לְהַשִּׂיג אִשּׁוּר רִשְׁמִי מִגֶּרְמַנְיָה.
אַךְ עֲדַיִן לֹא הִתְחַלְתִּי לְקַבֵּל פִּצּוּיִים.

נָכוֹנוּ לִי עוֹד שָׁנִים אֲרֻכּוֹת שֶׁל מַאֲבָקִים רְפוּאִיִּים.
רוֹפֵא חֵיפָאִי מְרֻשָּׁע לֹא הֶאֱמִין לְכָךְ שֶׁסָּבַלְתִּי,
קָבַע שֶׁצַלָּקוֹתַי נוֹבְעוֹת מִסִּבּוֹת אֲחֵרוֹת,
וְנָתַן לִי אֲחוּזֵי נָכוּת מְעַטִּים בִּלְבַד.

הָיִיתִי כְּבָר אִמָּא לִשְׁנֵי בָּנִים, אָבִי וְרוֹנִי,
וְלֹא הָיָה לִי כּוֹחַ לְהִתְעַקֵּשׁ עַל נָכוּת נוֹסֶפֶת.
נִרְאֵיתִי גַּם בְּרִיאָה לְמַדַּי, וְנָכוּת גְּבוֹהָה הָיְתָה עֲלוּלָה
לִהְיוֹת בַּעֲלַת הַשְׁלָכוֹת עַל הַקֶּשֶׁר עִם יְלָדַי, לָכֵן וִתַּרְתִּי.


בַּחוּרוֹת רַבּוֹת בָּרְחוּ מִמַּחֲנֵה הָעֲבוֹדָה לַפַּרְטִיזָנִים וְסָבְלוּ.
הָרוּסִים הָיוּ חוֹלִים בְּמַחֲלוֹת מִין, וְהִדְבִּיקוּ אוֹתָן בְּמַחֲלוֹת אֵלֶּה.
בַּת אַחַת, תָּמְצ'וּ, שֶׁהָיְתָה עִם מֵאִיר בַּפַּרְטִיזָנִים, הָיְתָה חוֹלָה מְאֹד.
לאחר הַמִּלְחָמָה, רִבְקָה לֵאָה קוֹפּ לָקְחָה אוֹתָהּ לַרוֹפֵא צִירְקוֹבִיץ בְּסְטָרַכוֹבִיצֶה.

הוּא סֵרֵב לְטַפֵּל בָּהּ וְאָמַר: ''הִיא בְּמַצָּב אָנוּשׁ. אֵין אֶפְשָׁרוּת לְהַצִּיל אוֹתָהּ.''
הִיא אִיְּמָה עָלָיו: ''אִם אַתָּה לֹא עוֹשֶׂה אֶת כָּל הַמַּאֲמַצִּים שְׁתַּבְרִיא,
אַלְשִׁין עָלֶיךָ שֶׁעָזַרְתָּ לַגֶּרְמָנִים. תַּעֲשֶׂה כָּל מָה שֶׁאַתָּה יָכוֹל!''
הוּא לָקַח אוֹתָהּ בַּיָּדַיִם, וְהִצְלִיחַ לְרַפֵּא אוֹתָהּ.

תָּמְצ'וּ הִתְחַתְּנָה עִם בָּחוּר שֶׁהָיָה עִמָּנוּ בַּמַּחֲנֶה, וְנוֹלְדוּ לָהֶם בֵּן וּבַת.
הֵם עָלוּ לָאָרֶץ, וְגָרוּ בְּקִרְיַת מוֹצְקִין. בַּעֲלָהּ רָצָה לַעֲבֹר לְרָמַת גַּן.
הִיא הָלְכָה לְקֻפַּת חוֹלִים, כְּדֵי לָקַחַת אֶת הַתִּיקִים הָרְפוּאִיִּים,
וְרָאֲתָה שֶׁעַל שְׁנֵי תִּיקֵי הַיְּלָדִים יֵשׁ אִיקְסִים בְּצֶבַע אָדֹם.

הִיא פָּחֲדָה שֶׁהַיְּלָדִים נִדְבְּקוּ מִמֶּנָּה בְּמַחֲלַת מִין,
וְלָכֵן סִמְּנוּ אוֹתָם בָּאִיקְסִים הָאֲדֻמִּים.
הִיא חָנְקָה אֶת שְׁנֵי הַיְּלָדִים.
הַבַּת נִשְׁאֲרָה בַּחַיִּים.

לָקְחוּ אוֹתָהּ לַמִּשְׁטָרָה, וְעָרְכוּ לָהּ מִשְׁפָּט.
מֵאִיר, וְעֵדִים נוֹסָפִים מֵהַמַּחֲנֶה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּחַיִּים,
הָלְכוּ לְהָעִיד שֶׁלֹּא צָרִיךְ לָשִׂים אוֹתָהּ בְּבֵית הַסֹּהַר.
הִיא בַּחוּרָה נֶחְמָדָה וְטוֹבָה, וְהַכֹּל קָרָה בִּגְלַל הַמִּלְחָמָה.

בֵּית הַמִּשְׁפָּט הֶחְלִיט שֶׁצָּרִיךְ לְאַשְׁפֵּז אוֹתָהּ בְּבֵית הַחוֹלִים לְחוֹלֵי רוּחַ.
הִיא הָיְתָה בְּבֵית הַחוֹלִים לְחוֹלֵי רוּחַ בְּעַכּוֹ מֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת.
בַּעֲלָהּ הִתְגָּרֵשׁ מִמֶּנָּה, וְהִתְחַתֵּן עִם מִישֶׁהִי אַחֶרֶת.
בְּבֵית הַחוֹלִים נָתְנוּ לָהּ בְּהַדְרָגָה מִדַּת חֹפֶשׁ.

תָּמְצ'וּ הִמְשִׁיכָה לַעֲבֹד בְּעַכּוֹ לְאַחַר שֶׁהִבְרִיאָה, בְּרִפּוּי בְּעִסּוּק.
כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי מְבַקֶּרֶת אֶת בִּנְיָמִין שָׁם הָיִיתִי פּוֹגֶשֶׁת אוֹתָהּ.
הִיא רָקְמָה עֲבוּרִי פַּעַם בְּמַתָּנָה מַפַּת שֻׁלְחָן גְּדוֹלָה וְיָפָה.
כַּעֲבֹר שָׁנִים הִיא עָבְרָה לְרָמַת גַּן, וּפָתְחָה מִכְבָּסָה.

פַּעַם בַּחֲצִי שָׁנָה הָיְתָה לָהּ בִּקֹּרֶת בְּבֵית הַחוֹלִים.
לִפְנֵי הַבִּקֹּרֶת הִיא בָּאָה אֵלֵינוּ לְחֵיפָה, לִישֹׁן אֶצְלֵנוּ.
קִבַּלְתִּי אוֹתָהּ כְּמוֹ אָחוֹת, וְתָמִיד הִתְיַחַסְתִּי אֵלֶיהָ הֵיטֵב.
הִיא הֵבִיאָה לְאָבִי וְרוֹנִי, שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ לַקוֹרוֹת שֶׁלִּי, סִפְרֵי יְלָדִים.

סִפַּרְתִּי לְרִבְקָה לֵאָה קוֹפּ שְׁתָּמְצ'וּ בָּאָה וִישֵׁנָה אֶצְלֵנוּ כָּל פַּעַם.
הִיא אָמְרָה שֶׁלֹּא הָיְתָה מַסְכִּימָה, כִּי אֵין לְדַעַת מָה תַּעֲשֶׂה.
לֹא פָּחַדְתִּי, כִּי תָּמְצ'וּ לֹא הָיְתָה אֲשֵׁמָה. הַצָּרוֹת שֶׁעָבְרָה,
הֵן אֵלֶּה שֶׁגָּרְמוּ לָהּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָא.

הִיא הָיְתָה כְּבָר לְגַמְרֵי בְּסֵדֶר.
בָּחוּר אֶחָד רָצָה לְהִתְחַתֵּן אִתָּהּ.
שָׂמַחְנוּ שֶׁתִּהְיֶה לָהּ שׁוּב מִשְׁפָּחָה.
שָׁבוּעַ לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה הִיא הִתְאַבְּדָה.

לַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל תָּמְצ'וּ הָיוּ חַיִּים טוֹבִים בְּמַחֲנֵה הָעֲבוֹדָה.
לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה הֵם הָיוּ הַשּׁוֹמְרִים שֶׁל הַמָּקוֹם.
הֵם קִבְּלוּ מְפִיקְלֶר אֶת הַזְּכוּת הַנְּדִירָה,
לְהַמְשִׁיךְ לְהִתְגּוֹרֵר בַּבַּיִת שֶׁלָּהֶם.

הַבֵּן הַקָּטָן הָיָה חָבֵר שֶׁל אֲחוֹתִי חַוָּה.
פַּעַם מֵת לָהֶם אֲוָז, מֵהָאֲוָזִים שֶׁהָיוּ בֶּחָצֵר.
הַיֶּלֶד הֵבִיא אוֹתוֹ לְאִמָּא, וְהִיא בִּשְּׁלָה אוֹתוֹ.
אָכַלְנוּ טוֹב, הִתְחַזַּקְנוּ מְעַט, וְהָיִינוּ מְסֻגָּלִים לִחְיוֹת.