שִׁירִים סִינִיִּים וְסֶנִילִיִּים דַּף ג'

כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד קָטָן הָיִיתִי שָׂמֵחַ בִּמְיֻחָד כָּל מוֹצָאֵי שַׁבָּת קִבַּלְתִּי מֵאַבָּא פְּרוּטָה וְהָלַכְתִּי לַקִּיּוֹסְק בַּפִּנָּה לִקְנוֹת חֲצִי מָנָה יְלָדִים רַבִּים צָבְאוּ עַל הַחֲנוּת הַקְּטַנָּה לְפָלָאפֶל קַבָּלַת הַתּוֹרָה	בְּמִלְחֶמֶת לְבָנוֹן הַשְּׁנִיָּה שֶׁנִּמְשְׁכָה תְּקוּפָה אֲרֻכָּה הָעִיר הֻפְצְצָה לַעֲיֵפָה הַתּוֹשָׁבִים בָּרְחוּ בְּבֶהָלָה וְהַשְּׁכוּנָה נוֹתְרָה רֵיקָה בְּלִי נֶפֶשׁ חַיָּה חוּץ מִמֶּנִּי וְהָאַשְׁפָּה קִּירוֹת מְּכֻסִּים בְּמִשְׁקָע וְלַפִּיד הַזִּכָּרוֹן בָּאֲרֻבָּה	כְּשֶׁבָּרוּךְ גּוֹלְדְשְׁטֵין רָצַח הַמְּפַקֵּחַ לֹא נִטְרַד וְעָצַם אֶת עֵינָיו הַכֹּל הִמְשִׁיךְ לְהִתְנַהֵל כְּאִלּוּ אֵין מְנַהֵל וְעַכְשָׁו הַכֹּל בְּסֵדֶר אֶצְלִי הַשָּׁעוֹן צִלְצֵל קָרָא לִי לְהִתְעוֹרֵר וְלַחְפֹּר לְעַצְמִי בּוּנְקֶר
מֵעַל הַדִּירָה שֶׁלִּי הָיוּ סַנְדְּלָרִיָּה וּמִסְפָּרָה שֶׁיָּצְרוּ חֵלֶק מֵהַתְּמוּנָה קָשֶׁה לִי לְהָבִין כֵּיצַד הֵם מָצְאוּ בָּרְחוֹב הַזֶּה פַּרְנָסָה הַרְבֵּה דְּבָרִים קוֹרִים בֵּין הַמִּדְרָכָה לַכְּנִיסָה לַחֲנוּת קְטַנָּה וּמַטְרִיפָה	לְאַחַר שְרַבִּין נִרְצַח  שָׁלַפְתִּי אֶת הַפִּנְקָס וְהִתְחַלְתִּי לְצַיֵּר מֵחָדָשׁ הִדְהֲדוּ שׁוּב בְּרֹאשִׁי רַעְיוֹנוֹת מֵימֵי עֲבָרִי שֶׁנּוֹצְרוּ עוֹד בְּיַלְדוּתִי הַכֹּל הוֹבִיל לַתּוֹבָנָה שֶׁל דְּמוּת הָאָדָם בְּמַפַּת יִשְׂרָאֵל הַשְּׁלֵמָה	אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַקּוֹרוֹנָה פָּרְצָה מִשְּׁתֵּי סִבּוֹת שׁוֹנוֹת אַחַת מֵרְעוּתָהּ הָרִאשׁוֹנָה הִיא הַתַּקָּלָה שֶׁגָּרְמָה אֲסוֹנוֹת תְּעוּפָה וְשִׁתְּקָה חֵלֶק מֵהַתְּנוּעָה הַשְּׁנִיָּה הִיא שֶׁסִּין דּוֹמָה לְתַרְנְגוֹל בְּצוּרָתָהּ וּווּהָאן הִיא בָּאִצְטוֹמְכָא
הָרְחוֹב הָרָאשִׁי גּוֹוֵעַ בִּנְפִיחָה אַחַת אֲרֻכָּה כְּמוֹ דְּרָקוֹן נוֹרָא מֵרֹב חֲנֻיּוֹת מְקוֹשְׁשׁוֹת אִישׁ לֹא רוֹאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ הַדַּלָּה מְכוּלוֹת מִלְחָמוֹת וּמְכוֹנִיּוֹת וְעוֹד סִבּוֹת רַבּוֹת הָפְכוּ אוֹתוֹ לְחֻרְבָּה	סִין דּוֹמָה לְתַרְנְגוֹל וְנִרְאֵית כְּמוֹ לֵב בְּמִתְאַר יוֹתֵר מְעֻגַּל הַקּוֹרוֹנָה הִיא מַגֵּפָה בִּלְתִּי מוּבֶנֶת לַמַּדָּע בְּדִיּוּק מֵאוֹתָהּ סִבָּה הַפִּתְרוֹן הוּא בְּאַהֲבָה כֵּיוָן שֶׁהִיא פָּרְצָה בְּדִיּוּק בְּשִׂיא הַתְּנוּפָה	מַגֵּפַת שַׁפַּעַת נוֹרָאָה הִתְפָּרְצָה מִיָּד לְאַחַר מִלְחֶמֶת עוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה כְּתוֹצָאָה מִסִּבּוּכֵי הַנְשָׁמָה הִיא הֶעֶלְתָה לַשִּׁלְטוֹן אֶת הִיטְלֵר הָרָשָׁע כְּתַרְנְגוֹל חַם מֶזֶג רָתַח בְּלִי הֶרֶף וְלִבּוֹ חָלָה בַּפֶּרֶץ

הפגנה במרכז הכרמל בחיפה 10 אוקטובר 2020

סרטון - פרפר על הירח

עשר מכות מצרים שנחתו עלינו לאחרונה

עשר מכות מצרים נחתו על אזורנו לאחרונה. להלן הרשימה, בסדר יורד:
בכורות - מגיפת הקורונה
חושך - הירידה התלולה במחירי הנפט שמערערת את היציבות האזורית
ארבה - מכה במזרח אפריקה ומתקדם במהירות צפונה
ברד - החורף הקשה שטרם הסתיים
שחין - הבידוד שכופה מגיפת הקורונה
דבר - שלוש מערכות בחירות ועוד היד נטויה
ערוב - ההסתמכות על הפנטזיה
כינים - הרשתות החברתיות
צפרדע - ההתבצרות בעמדות והקירקור הבלתי פוסק של הפייק.
דם - שפיכות הדמים והאלימות היומיומית במדינה

איל, מקהילת חיפה בדהמרקר, ערך רשימה נפרדת עבור העיר חיפה:
בכורות - הפוגעת בילדים. כלומר מחדלי הרישום בין בתי הספר וחוסר השקעה בחינוך ותרבות

חושך - הסתרת המחדלים והגרעון שהתגלו מהקדנציה הקודמת. התחרדות העיר וחושך רוחני של העדר חגיגות חגי ישראל
ארבה - מכת ארבה בדרך אלינו מאפריקה 
ברד - השטפונות הכבדים ונזקי סופות החורף
שחין - השחין שנוצר מפיח כבשן הוא הזיהום הפטרוכימי המתפשט ופוגע
דבר - המתייחס לבהמות, ואצלנו ההתנהגות הבהמתית במועצת העיר
ערוב - חיות טרף, קרי חזירי הבר בשכונות
כינים - עפר הארץ הפך כנים. והרי שזה זיהומי הקרקע והביוב וגזילת קרקע העיר על ידי נמלים, אספלט ומזהמים
צפרדע - הכינוי לפחי הזבל, הנערם ולא נאסף בשביתות איטלקיות
דם - כל הפשיעה הגואה בחיפה

גיבורי על, סרטי ''מלחמת הכוכבים'', ותרבות התעופה במאה ה-20

הלוחמים היו מוקד להערצה בכל דור ודור, בחייהם ובמותם. תכונותיהם היו ממוקדות בדמות אחת, שהיתה לציבור למופת ולמושיע, וקיבלה צביון מיתי. גיבור נערץ במיוחד הוא גיבור-על, כל יכול, בעל כוחות על אנושיים. גיבורי העל עברו תהליך טרנספורמציה במהלך ההיסטוריה, שנוצר כיוון שהם השתייכו לתרבות הפופולרית של תקופתם, אשר היתה בעלת דגשים אופיניים, והשתמשה באמצעים הטכנולוגיים שעמדו לרשותה. דמויות גיבורי העל הקדומות, מהתנ''ך והמיתולוגיה היוונית, הפכו לאבירים על סוסים בחברות ימי הביניים. גיבורי העל בתחילת המאה העשרים היו חלוצי התעופה וטייסי הקרב. גיבורי העל בחוברות הקומיקס הצבעוניות היו פופולריים מאד בארצות הברית בתקופה שבין שתי המלחמות. לאחר מלחמת העולם השניה, עם התפתחות הטיסות לחלל, ובמקביל עם התפתחות הצפיה בטלוויזיה, זוהו גיבורי העל עם טייסי החלליות הראשונים, כמו גגארין וארמסטרונג. בתחילת שנות האלפיים עברו גיבורי העל טרנספורמציה נוספת, עם התפתחות טכנולוגיות המיחשוב, וכיום הם מופיעים בעיקר בסרטי חברת ''מארוול''. ככל שהמציאות הפכה להיות מורכבת יותר, הפך הצורך בארכיטיפים חשוב יותר. הקולנוע, כמדיום רב תחומי ורב משתתפים, הוא מקום שבו מרבה המיתוס להופיע, כיוון שהן הקולנוע והן המיתוס פונים באורח מובהק למכנים משותפים רחבים ככל האפשר.

המעבר התקופתי בין סוגי דמויות שונים אינו חד, וקיימת חפיפה ביניהם, כמו גם תתי ז'אנרים שאופיינים לתקופות ביניים ולמצבים שבהן טרם התגבש איפיון ברור של גיבורי על, או שנחוץ איפיון שונה. לדוגמא, בשנות ה-1930 נהנו מנהיגים פוליטיים דיקטטוריים, כמו היטלר וסטאלין, מדימוי של גיבורי על. בעקבות המשברים הפוליטיים בשנות ה-1960-1970 בארצות הברית, במהלך ולאחר מלחמת וייטנאם, הופיעו על מסך הקולנוע גיבורי על כדוגמת רמבו, שהיו אנושיים יותר וייצגו מחאה אישית וחברתית. בקצה השני של קשת גיבורי העל נמצאים האנשים האמיתיים הפשוטים אשר שרדו תלאות שלא יאמנו, ובראשם ניצולי השואה. מוטיב ההישרדות הוא מרכזי בתרבות הפופולרית, אולם עשרות סרטים בלבד נוצרו אודות מסעות הישרדות אמיתיים, לעומת אינספור יצירות הפיקשן. מחקר רב נעשה בנושא ניצולי השואה, אולם טרם נוצר הדימוי שלהם כגיבורי על. סיפוריהם האישיים נמהלו לתוך המיתוס הכולל של שואה ותקומה.

סדרת סרטי ''מלחמת הכוכבים'' מבוססת על דפוס גיבורי העל בסיפורי המיתולוגיה, כמו שגיבש אותם פרופ' קמפבל, המומחה הנודע לתורת המיתוסים. יתכן כי ''מלחמת הכוכבים'' היא המורשת הידועה ביותר שהותיר אחריו. במסגרת סדרת הסרטים הזאת יצאו תשעה סרטי המשך, שמהווים את הקנון של הסידרה כאפוס עלילתי. הסרט הראשון בסדרה יצא לאקרנים בשנת 1977, והאחרון בימים אלה של סוף 2019. מדובר, אם כן, בלמעלה מ-40 שנה. הסדרה זכתה לפופולריות חסרת תקדים. היא הוגדרה כמגדירה מחדש את הקולנוע, כיוון שיצרה יקום דימיוני עתיר פרטים. היא רכשה מיליוני מעריצים ברמה של מאמינים דתיים, והיא מוכרת כמעט בכל בית ברחבי תבל. יש מי שטוענים ששינתה את העולם. היא תחליף אסקפיסטי למורכבות של המרוץ לחלל, שהוא אחד המאפיינים של החיים המודרניים ומרכזי בחשיבותו בכל מדינה.

הקנון בן תשעת הסרטים מורכב משלוש טרילוגיות, שמיצגות את חלקי נפש האדם והתפתחותה, על פי איד, אגו, סופר אגו. חברת דיסניי, בעלת הזיכיון על המותג, מפתחת אותו גם באמצעות סרטי ספין-אוף, מתחמים ייחודיים באתרי דיסנייוורלד, וכמרצ'נדייז שכולל משחקי מחשב, ספרים, חוברות קומיקס, ביגוד וצעצועים. בדרך זאת מגיע המותג לכל נפש באופן שהולם ביותר עבורה, על פי גישות המיתוג והשיווק החדישות ביותר.

פרופ' ג'וזף קמפבל שימש מקור השראה מרכזי ליוצר הסידרה, גורג' לוקאס, ונוצרה ביניהם גם ידידות אישית. סיפרו המרכזי של קמפבל הוא ''הגיבור בעל אלף הפנים''. ספר זה מציג את מאפייניה הקבועים של דמות גיבור העל, אשר נשמרים מאחורי התגלמויותיה הרבות בתרבויות ובתקופות שונות. סדרת סרטי ''מלחמת הכוכבים'' מבוססת כולה על תורה זאת. הסרטים כוללים גלרית דמויות ארכיטיפיות אופיניות לעולם המיתולוגיה, כמו דמות גיבור העל, המנטור, העלמה במצוקה, הטריקסטר, הגיבור הרע, הקוסם הכל יכול, וכדומה. במקביל, עובר גיבור העל בסרטי הסדרה מסע, שידוע בטרמינולוגיה בשם ''מסע הגיבור''. מסע זה כולל שלבי התפתחות רבים, אשר מאופינים היטב בסיפוריהם של גיבורי על מכל התרבויות.

מכיוון שבחלק גדול מהמאה העשרים זוהתה דמות גיבור העל עם חלוצי הטיסה במטוסים ובחלליות, שניים מגיבורי המשנה של ''מלחמת הכוכבים'', האן סולו הטייס הטריקסטר החביב שהוא חברו הנאמן של לוק סקייווקר, ובנו בן, שהפך לגיבור על רשע בשם קיילו ראן וליורשו של דארת' וואדר, הם בעלי חשיבות מרכזית. חשיבות הטרנספורמציות שעוברים האן ובן סולו קשורה גם לחשיבות חלום המעוף להתפתחות הנפש. יכולת התעופה זוהתה, משחר האנושות, כתכונה שאופיינית לאלים. החללית ''מיליניום פאלקון'' של האן, בעלת החרטום הכפול, היא המהירה ביותר בגלקסיה, והיא החפץ שמזוהה יותר מכל עם הסדרה, למעט חרב האור של לוק סקייווקר. האריסון פורד, שמגלם את האן סולו בסדרה, זכה למעמד של כוכב על הוליוודי, ולגילום דמות של גיבור על נוסף שיצר ג'ורג' לוקאס, אינדיאנה ג'ונס.

הקולנוען האנס ברטרם יצר סרטי תעופה אחדים בגרמניה הנאצית. במהלך מלחמת העולם הראשונה, טייסי קרב אחדים, שהיו המוצלחים ביותר, קודמו במהרה והפכו לאייקונים מתוקשרים של גבורה, לוחמים שעטו את רוח הלאום במלחמה. תופעה זאת בלטה במיוחד בגרמניה, בדמותם של טייסי להק ''הקרקס המעופף'' ומפקדם ריכטהופן. הם הפכו לסמל לאומי, עם נוכחות בולטת בקולנוע ובדפוס, ובכל חוגי החברה. בין שתי מלחמות העולם סרטי תעופה חיזקו ללא הרף, ועזרו לעצב חשיבה עכשווית על התפתחות התעופה. הישגי התעופה חזו רייך גרמני חדש, חזק וממושמע יותר, שיהיה מסוגל להתמודד עם תביעות תעשייתיות מרובות, ויצטרף לתחרות האימפריאלית של המאה העשרים. הזיכרון של מלחמת העולם הראשונה נבנה באמצעות המיתוס של חווית המלחמה, שהעניק לה לגיטימציה על ידי שינוי תמונת המציאות האמיתית. התדמית העיקרית החקוקה בזיכרון הקולקטיבי מהמלחמה הזאת, עד ימינו, היא של טייס הקרב האבירי. הסמל המובהק של המודרניזם הטוטליטרי והמיתי בגרמניה הנאצית היה המטוס. לא התעופה כשלעצמה, אלא הקשריה, לא הטייס כשלעצמו אלא הקונספציות שכרוכות בו, היו במוקד תשומת הלב. הם שימשו כאמצעי להשתחררות מהפכנית מנטל העבר.

בגרמניה הנאצית לא היו פופולריים גיבורי העל של חוברות הקומיקס האמריקאיות, או גיבורי על אחרים בסגנון זה. הנאצים ראו את עצמם כגזע עליון, על פי מודל ה''סופרמן'' שעיצב ניטשה, הפילוסוף הרשמי שלהם. גיבורי העל הפופולריים היו דמויות מהפולקלור וההיסטוריה הגרמנים, כמו באופרות של ריכארד וואגנר, ומעולם התעופה, שגיבוריו נחשבו כמגלמים את ה''האדם העליון''. ברטרם היה ביניהם. הוא היה חלק מגלרית הטייסים פורצי הגבולות, וצ'רלס לינדברג בראשם, שהפכו לגיבורי על בתקשורת העולמית. בשנת 1927 חצה לינדברג לבדו במטוס את האוקינוס האטלנטי. בחזרתו התקבל בכבוד מלכים, ומיליונים באו למצעד שנערך לכבודו בניו יורק.

בחודש מאי 1932 יצא הנס ברטרם עם חבר לטיסה מגרמניה סביב העולם. הם נחתו נחיתת אונס במדבר באוסטרליה, ועברו שם מסע הישרדות של כחודשיים, תוך כיסוי תקשורתי נרחב לחיפושים אחריהם. הוא חזר לגרמניה בחודש אפריל 1933, לאחר שנה רבת תהפוכות גם בגרמניה, שבמהלכה עלו הנאצים לשלטון. הוא כתב את קורותיו בספר, שהפך לרב מכר עם שבעה מיליון עותקים בגרמניה הנאצית. לאחר מכן עבר לכתיבת תסריטים ובימוי סרטים. סיפור מסע ההישרדות שלו באוסטרליה חופף ל''מסע הגיבור'' המיתולוגי. זאת לאור עלילתו, חשיפתו בתיקשורת, והקשרו למוטיבים של ההישרדות ו''האדם העל'' שהמשטר הנאצי אימץ. ברטרם הוא כנראה הטייס היחיד בגרמניה הנאצית שהשלים את ''מסע הגיבור'', וכתב בנושא זה ספר שאינו ספר תעמולה מלחמתי. סרטו המפורסם ביותר הוא ''טבילת האש'', סרט דוקומנטרי באורך מלא משנת 1940 אודות המערכה בפולין, שהתאפיינה בהפצצות הרסניות מהאויר.

דימויי התעופה והטייסים בטלויזיה ובקולנוע במדינת ישראל כרוכים בתלות הבטחונית בחיל האויר, שיצרה כאן את מיתוס ''חיל האויר הטוב ביותר בעולם''. מיתוס זה נזון גם מקשריה של ישראל עם ארצות הברית, שכוללים את התרבות הפופולרית האמריקנית. לכן מעניין לבדוק כיצד השפיעו ארועים טלוויזיונים מרכזיים, כמו הטיסה הראשונה לירח והתרסקות מעבורת החלל ''קולומביה'', או סרטי ''מלחמת הכוכבים'', על החברה הישראלית. במקביל, מעניין לסקור את הסרטים שעוסקים בחיל האויר הישראלי ומידת השפעתם.

התחבורה האוירית הפכה למרכזית בימינו. הנושא סבוך, בין היתר מכיוון שבניגוד לתחבורה הימית והיבשתית, שהם ערש הציוויליזציה, התעופה היא מימד חדש. מיזמי פיתוח חשובים ועתירי הון בתחום התעופה עשויים לעצב את גורלה של אומה. אך הם במידה רבה בחזקת סטארט אפ, שבו יש אחוזים גבוהים מאד של כישלון. שתי דוגמאות לכך הן ניסיון הנחתת החללית הישראלית ''בראשית'' על הירח, ופיתוח מטוס ה''לביא''.

את הצורך בגיבורי על מתחום התעופה מניע, מלבד המרוץ לחלל והמרוץ לפיתוח מטוסים חדשים, גם הצורך בפיתוח תשתיות שדות התעופה, שהפכו למרכזי הציביליזציה בזכות קריות שדות התעופה סביבן. ערי נמלי התעופה החליפו את ערי הנמל הימיות, שהיו עד לא מכבר מרכזי האנושות. נושא ה''טרמינל'' מפותח היטב בסדרת ''מלחמת הכוכבים''. צורותיו הרבות, יחד עם גלרית הדמויות שמופיעות בו, מציגות סדר אלטרנטיבי לכיאוס הקבוע שחווים נוסעי מטוסי הנוסעים בימינו. כיאוס זה, שנובע משיגרת החוויה, מנוגד להילת הטיסה שהיתה קיימת עד מלחמת העולם השניה.

קשר חשוב נוסף בין סרטי גיבורי העל למציאות ימינו הוא, שבסרטים אלה מציגים, במקרים רבים, קטעים של עולם שעומד על סף חורבן, בדרך כלל כתוצאה של המצאת כלי נשק חדש על ידי כוחות הרשע. תמונת העולם השואתית בסרטים חופפת לתמונת העולם של ניצולי השואה, שגם עולמם נחרב. הסוף הטוב של הסרטים האלה, שבהם בדרך כלל האנשים הטובים מנצחים את הרעים, הוא בגדר מהלך תראפוטי. תמונת העולם השואתית קרובה גם למציאות היומיום, כיוון שפוליטיקאים מזהירים דרך קבע מחורבן שעלול להגיע בעקבות התקפות אויב, בדרך כלל מהאויר. לכן כל אזרח מנכס לעצמו את תמונות החורבן הקרב, כמו שמופיעה בסרטי גיבורי העל, לצורך קידום עניניו האישיים. מי שחווה את החורבן לאמיתו, כמו ניצולי השואה, נותר בדרך כלל מאחור במרוץ אחר הגשמת חלומותיו. 

ההיבט השלילי העיקרי של התפתחות העוצמה האוירית הוא המלחמות הרבות שהוכרעו בכוחה, כמו מלחמת וייטנאם ומלחמת יום הכיפורים. בנוסף, הטרור האוירי לסוגיו הפך לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום. שיאו היה במתקפה על מגדלי התאומים בניו יורק בספטמבר 2001. אנו עדים לו כיום באיומי הסייבר, בשיגורי הרקטות הבלתי פוסקים לעבר ישראל, ובבדיקות המחמירות של הנוסעים והמטען לפני טיסות. תאונות אויריות קשות הן חלק בלתי נפרד מהמציאות, מראשית עידן התעופה ועד ימינו.

אחת התוצאות של חשיבות התעופה לקיום האנושי היא, שהשיח בתחום התעופה הפך לחלק בלתי מודע מהשיח היומיומי, וקשה לבודד אותו. לכן חשוב לראות אם לא עימעמה המודעות הרבה לנושא בישראל את הבנת הקשר בין השואה לתעופה. קשר זה התבטא בכך שטייסים נאצים בכירים, שהוכתרו כגיבורי על, נטלו חלק מרכזי בתכנון הפיתרון הסופי. תרבות תעופה רבגונית מתפתחת בימינו, מול המציאות שנכפית עלינו הר כגיגית. סידרת ''מלחמת הכוכבים'' אינה מספקת סט כלים מלא להבנת עולם המעוף והתעופה, אך המורכבות שהיא מציגה היא בהחלט התקדמות, לעומת הגישה השבלונית לנושא עד כה בתרבות הפופולרית.

מהפכות טכנולוגיות משבשות והתחדשות עירונית

יש מהפכות טכנולוגיות רבות אשר שינו את המציאות החברתית-כלכלית בעולמנו באופן מואץ. הוגי הדעות המודרניים מצאו שם מיוחד למהפכות אלה: משבשות - DISRUPTIVE.

מהפכה טכנולוגית משבשת מתאפיינת בכך שהמצאה טכנולוגית מהפכנית משנה את הסדר הכלכלי לחלוטין בתוך כעשר שנים.

זאת כאשר תחילתה של המהפכה הוא באינספור סטרטאפים כושלים לאורך שנים רבות, אשר במהלכן הציפיות לגביה משתנות בלי הרף, מנבואות מזהירות לתחזיות קודרות.

ההמצאה כובשת את כל השוק, ועושה זאת בצורה מטאורית, לאחר דורות שבהם בני האדם התרגלו לקיומה של טכנולוגיה מיושנת יותר.

הגרף המאפיין את המהפכה המשבשת הוא כמעט אנכי, לאחר התחלה אופקית ורדודה מאד. כאשר הטכנולוגיה המשבשת החדישה תופשת נתח שוק מסוים, בסביבות חמישה אחוזים, קיימת וודאות שהיא תשתלט על 95 אחוזים מהשוק בתוך שנים אחדות.

חמישה אחוזים הם מספר גדול דיו, עבור מקבלי ההחלטות הגדולים בשוק, על מנת לקבוע שהמוצר הטכנולוגי החדיש בשל ויציב דיו, ואפשר לרכוש אותו בכמויות ענקיות, כך שיחליף את המוצר המתיישן שנמצא ברשותם, בטרם יעשו כך המתחרים. מקבלי ההחלטות הגדולים הם ציבוריים ברובם, ובראשם הצבא ורשויות ממשלתיות ועירוניות, ותאגידים ענקיים.

הדוגמא שמביאים ההוגים היא המכונית. בשנת 1905 כמעט ולא היו מכוניות ברחובות, ורחוב התחבורה התנהלה באמצעות סוסים ועגלות. בשנת 1915 כמעט לא נותרו עגלות עם סוסים, והמכוניות הפכו לכמעט מאה אחוז של אמצעי התחבורה.

להלן דוגמאות בולטות נוספות, מסודרות על פי עשורים של שנים:

• בין השנים 1910 ל-1920 בערך התרחשה מהפכת המטוס.
• בין 1920 ל-1930 בערך התרחשה מהפכת הרדיו.
• בין השנים 1930 ל-1940 בערך שרר בעולם שפל כלכלי, כתוצאה ממהפכות טכנולוגיות משבשות אשר התרחשו ושינו סדרי עולם, או שהיו צפויות להתרחש. לשפל הכלכלי התלוו מהפכות חברתיות, ובראשן התפשטות הקומוניזם, הנאציזם, ומלחמת האזרחים בסין.
• בין השנים 1940 ל-1950 בערך התרחשה מהפכת האנרגיה האטומית.
• בין 1950 ל-1960, בערך, התרחשה מהפכת מנועי הסילון למטוסים, שבמסגרתה הפכה לאפשרית לכל נפש הטיסה במטוסי נוסעים גדולים ברחבי תבל.
• מהפכת כיבוש החלל התרחשה בערך בעשור 1960 עד 1970. בתחילתה לא היו כלל לווינים בחלל, ובסופה האדם התישב זמנית על הירח, כדור הארץ הפך מוקף בלווינים, ותמונת העולם השתנתה לחלוטין.
• מהפכת המכולות הימיות התרחשה בערך בין 1970 ל-1980. לפניה היו הנמלים והספינות עתירי כוח אדם, וערי הנמל היו מוקדי הפעילות המרכזיים. בסופה הפכו הרציפים ההומים למגרשי מכולות ענקיים, ריקים כמעט מאדם.
• מהפכת המיחשוב התרחשה בערך בשנים 1980 עד 1990. המהפכה היתה עצומה, והביאה ומביאה לחיסול ענפים שהיו מעמודי התווך של הכלכלה, כמו הדפוס.
• מהפכת האינטרנט התרחשה בערך בין השנים 1990 ל-2000, והשתלבה במהפכת המחשוב. כיום כל אדם מחזיק בסמארטפון, שעימו הוא מסוגל לבצע את כל פעולות המחשב והתקשורת מכל מקום ברחבי תבל. אמצעי התיקשורת, והמסחר הקימעונאי, הם ענפים כלכליים מרכזיים שגוועים עקב זאת.
• העשור הראשון של המאה ה-21 לא התאפיין במהפכה טכנולוגית משבשת. אך היו בו מספר מאפיינים שנועדו להטמיע מהפכות קודמות, ולהכשיר את הקרקע למהפכות נוספות: התחזקות הגלובליזציה, הטרור הפונדמנטליסטי, ואיכות הסביבה בראש סדר היום העולמי.
• מהפכה טכנולוגית משבשת חדשה התחילה לפני שנים ספורות, בשנת 2010 בערך, ותסתיים, על פי מודל המהפכות המשבשות, בערך בשנת 2020. זאת היא מהפכת האנרגיה, שבמסגרתה עובר העולם, במהירות מפתיעה, לשימוש במקורות אנרגיה ידידותיים לסביבה, ובראשם שמש, רוח, וגז. אינספור הידיעות משנים קודמות אודות אפשרות השימוש במקורות תחליפיים, עם סימני שאלה גדולים, מתחלפות כיום בידיעות אודות עשרות רבות של מדינות שבהן רוב האנרגיה מגיעה ממקורות כאלה. מהפכת האנרגיה היא מסורבלת ואיטית יחסית למהפכות אחרות, בגלל התשתיות העצומות, אך היא דומה מאד אליהן במתאם הכללי.
• למהפכת האנרגיה התחליפית מתחברת טכנולוגיה משבשת נוספת, שנמצאת עדיין בראשית דרכה בימים אלה, אך צפויה להתרחש בין השנים 2020 עד 2030 לערך, וזאת מהפכת ההנעה החשמלית. חברת טסלה הודיעה לפני ימים אחדים על הקמת מפעל מכוניות חשמליות בסין, ובכך נסללה הדרך לכיבוש נתח השוק המשמעותי, שאחריו תבוא פריצת הדרך המטאורית. במקביל, עשרות חברות מובילות בעולם עוסקות בפיתוח סוללות נטענות יעילות יותר. בתוך עשור ישתלטו כלי הרכב החשמליים על כל דרכי התחבורה, אופניים, מכוניות, ומטוסים.
• סביר מאד שהטכנולוגיה המשבשת שתבוא לאחר מהפכת המנוע החשמלי תהיה מהפכת האוטונומיות. אמצעי המיחשוב ישתכללו עד כדי כך שכל נסיעה תתבצע בלחיצת כפתור ללא צורך בנהג, בים, באוויר, וביבשה. כל נושא הלוגיסטיקה יהפוך בדרך זאת לאוטומטי לחלוטין.

מהפכה טכנולוגית משבשת חשובה, שנשארת ממתינה להתרחש, ככל הנראה, בעוד כשלושים שנה, היא מהפכת ההתחדשות העירונית. במהלך השנים מאז תחילת מהפכת העיור, במאה התשע עשרה, לא השתנה הדפוס של כיבוש קרקע פנויה ובניה עליה, תוך סלילת דרכים באופן שלמעשה חבלי ארץ עצומים בגודלם, בעיקר לאורך חופי הימים, הפכו לערים ענקיות ומבוזרות, עד שלא נותר אף שעל אדמה פנוי. חוסר האפשרות בימינו להמשיך ולהתרחב בקלות גרם לכך שהערים החלו להתנוון, ובמקביל נוצרה תופעה של בניה בלתי חוקית נרחבת בשוליהן.

על המין האנושי מוטל להתמודד עם התקופה שנדרשת לגישור עד שתגיע המהפכה, שתהיה בדמות בניה באמצעות רובוטים ומדפסות תלת מימד ענקים ומהירים, וחומרי בניה חדשניים.

המין האנושי נדרש למלוא כושר האילתור לצורך תקופת גישור זאת. בינתיים המחסור בדיור הולך ומחריף. הצעירים נידונים לחיות בידיעה שהם לא יזכו לדירת מגורים משלהם. הדבר משפיע גם על דרך התנהלותם והתבטאותם. 

ויהי בימי אחשוורושיהו

וַיְהִי בִּימֵי אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ

וַיְהִי בְּיָמִים אֵלֶּה וּבִירוּשָׁלַיִם מוֹלֵךְ אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ,
וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ שַׁרְתִּי.
וְיִתְעַמֵּת אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ עִם פָּרַס וּמַדַּי וְיָכֹל לָהֶם.
וְיָצָא לַטִּיּוּלִים מֵהֹדּוּ וַעַד כּוּשׁ בִּמְטוֹסוֹ הַמַּמְלַכְתִּי,
וְכָל הָעוֹלָם יָרֵא מִמֶּנּוּ.

וִיקַבְּלוּ אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ וְשַׁרְתִּי מַתָּנוֹת
מְלוֹא הַחֹפֶן מֵחֲבֵרִים וּמְלַחֲכֵי פִּנְכָּה,
וְהֵטִיבוּ עִם עֲשִׁירֵי הָאָרֶץ עַד בְּלִי הַכָּרָה,
וְכָל הָעָם שָׁרוּי בְּדַלּוּת אֲיֻמָּה,
מַעֲמַד הַבֵּינַיִם נִכְחַד, וְאֵיכוּת הַסְּבִיבָה כְּפַח הָאַשְׁפָּה.

וְהֶחְלִיט אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ לְבַצֵּר אֶת מַעֲמָדוֹ
בְּתַקְצִיבִים שְׁמֵנִים לָעֵדָה הַחֲרֵדָה,
אֲשֶׁר אֵינָהּ תּוֹרֶמֶת מְאוּמָה לַמְּדִינָה,
לֹא עוֹבֶדֶת וְלֹא מְשָׁרֶתֶת בַּצָּבָא,
אַךְ מְצַיֶּתֶת לַשְּׂרָרָה.

וְהִפְגִּין הָעָם בְּכָל הַמְּדִינָה,
מִקִּרְיַת שְׁמוֹנָה וְעַד טָבָּה,
וְיִצְעֲקוּ הַמַּפְגִּינִים מִפֹּה וְעַד הוֹדָעָה חֲדָשָׁה,
עַד מָתַי נִשְׁתֶּה אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה,
דֵּי לִשְׁחִיתוּת, נִמְאַסְתָּ.

וְיֹאמְרוּ מַנִּי נַפְתָּלִי וְיִגְאָל סַרְנָהּ,
הָבָה וְנוֹצִיא דִּבַּת שַׁרְתִּי רָעָה.
נוֹדִיעַ בַּצִּבּוּר עַד כַּמָּה הִיא רְשָׁעָה,
מִתְעַלֶּלֶת בְּבַעֲלָהּ, מִשְׁתַּלֶּטֶת, וּכְאֶבֶן לִבָּה.

אַךְ הָעָם מֵאֵן לְהִשְׁתַּכְנֵעַ, כִּי אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַדֵּעָה:
אִם הָאִשָּׁה כָּל כָּךְ רָעָה, סִימָן שֶׁבַּעֲלָהּ הוּא נְשָׁמָה.
בַּשַּׁמְפַּנְיָה נַשְׁקֶה אוֹתָהּ, וּלְבַעֲלָהּ נְבִיא אִשָּׁה חֲדָשָׁה.

וִיחַפְּשׂוּ בַּמַּמְלָכָה אַחֲרֵי דְּמוּת רְאוּיָה, וְנִמְצָא כִּי
הַחֲדָשָׁה, הַיְּרַקְרַקָּה, שֶׁמָּה הוּא אֶקוֹלוֹגְיָה.
אֶקוֹלוֹגְיָה עִם הַמֶּלֶךְ תְּנַאי עַל שְׁמָהּ הִתְנְתָה,
וְהוּא הִסְכִּים, אַךְ אוֹתוֹ שָׁכַח בִּמְהֵרָה.

וְיִתְחַתְּנוּ אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ וְאֶקוֹלוֹגְיָה הַנִּפְלָאָה,
אַךְ אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ לֹא יָדַע מְנוּחָה,
כֵּיצַד לָרֶדֶת מֵהָעֵץ שֶׁעָלָיו עָלָה.
יַעַן כִּי גַּם אֵלָיו הִגִּיעָה הַמִּשְׁטָרָה.
וּבְאִישׁוֹן לַיְלָה בִּפְנֵי אֶקוֹלוֹגְיָה בָּכָה.

וְתֹאמַר לוֹ אֶקוֹלוֹגְיָה תִּזְכֹּר אֶת אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּ,
וְתֵן בְּבַקָּשָׁה לְדוֹדִי אֲחִי אָבִי לְיַעֵץ לְךָ.
וְיֹאמַר הַיּוֹעֵץ מֵאֶרֶץ עֵץ: הָבָה וְנִבְנֶה מְדִינָה יְרֻקָּה,
עִם תַּחְבּוּרָה צִבּוּרִית, הִתְחַדְּשׁוּת עִירוֹנִית,
שִׁקּוּם סְבִיבָהּ, אֶנֶרְגְּיָה נְקִיָּה, וְכָךְ הָלְאָה.

אֲחָשְּׁוֵורוֹשִׁיָּהוּ נִמְצָא כְּבָר בַּסְּבַךְ לְלֹא מוֹצָא,
כִּי גַּם בְּנוֹ יָאִירָא שִׂחֵק לוֹ בַּנְּשָׁמָה,
וּבְתִקְשֹׁרֶת כִּכֵב בַּעֲלִילוֹת זִמָּה וּמְזִמָּה.
אַךְ בַּשָּׁעָה הָאַחֲרוֹנָה, טֶרֶם הוֹדִיעַ עַל פְּרִישָׁה,
הוּא קִבֵּל מִכְתָּב מֵעִיר הַנָּמֵל הַדּוֹעֶכֶת חֵיפָה.

וּבַמִּכְתָּב נֶאֱמַר כִּי יֵשׁ לְהָקִים נָמֵל תְּעוּפָה,
אֲשֶׁר יָבִיא לָעִיר מְלוֹא הַחֹפֶן תַּעֲסוּקָה,
וְגַם יְשַׁפֵּר מְאֹד אֶת אֵיכוּת הַסְּבִיבָה.
וְיַעֲשֶׂה זֹאת הָעֵצָה, וְתָבוֹא לְצִיּוּן הַיְּשׁוּעָה.
כְּמוֹ עַל כַּנְפֵי הַיּוֹנָה.

וּמִינִי אָז מְצַיְּנִים אֶת יוֹם הַנֵּס בְּכָל שָׁנָה
וְחוֹגְגִים בְּחֵיפָה בְּתַהֲלוּכַת עַד-לֹא-יָדַע
שֶׁמְּאַרְגְּנִים הַמּוֹסָדוֹת לְהַשְׂכָּלָה גְּבוֹהָה,
וְשֵׁם הַתַּהֲלוּכָה הוּא אָרְכִי-פָּרְחִי-טוּרָה.

אַחֲרֵי הַתַּהֲלוּכָה יֵשׁ גַּם מְסִבָּה,
וּבַמְּסִבָּה כָּל אִישׁ מִמּוּמוֹ נִרְפָּא.
כּוֹלֵל רֹאשׁ הָעִיר מֵהַכֶּרֶס הַגְּדוֹלָה,
הַדּוֹד הַיּוֹעֵץ מֵרֶגֶל הָעֵץ הָעַתִּיקָה,
וַאֲפִלּוּ אֲנִי מִכַּף רַגְלֵי הַפְּחוּסָה

תפרושת הבניה בישובי המגזר הערבי - תקציר להרצאה במסגרת הכנס השנתי של איגוד המתכננים בישראל בירושלים במרץ 2018

תפרושת הבניה בישובי המגזר הערבי

שם המחבר: אבינועם עמיזן

פעיל סביבה - גיאוגרף. בלוגים: דמות האדם של ארץ הקודש, החצר האחורית של חיפה, avira111@gmail.com

קיימת אנרכיה בתחום התכנון האזורי במדינת ישראל. האנרכיה מתבטאת בהתפשטות בלתי מבוקרת של ישובי המיעוטים, אשר תופשים שטחים טבעיים עצומים. מדינת ישראל מכוסה בכל מקום אפשרי כמעט בישובי מיעוטים בצפיפות. באמצעות תקריבים במפות גוגל אפשר למצוא את שמות הישובים, ואת תפרושת השכונות והבנינים, עד לצורתו של כל בנין. המאפיין המרכזי של הבניה בישובי המיעוטים הוא של בניני מגורים משפחתיים נמוכים, באיכות בניה טובה, שמתפרשים על שטח נרחב, בהתאם לטופוגרפיה, בלי תכנון מוקדם. הם נעדרים לפיכך תשתיות מסודרות, בניה לגובה, אזורי תעשיה, שטחים ירוקים וכדומה. לדוגמא, שטח העיר חיפה לעומת שטח עוספיה ודלית אל כרמל. הישובים הדרוזיים זהים כמעט בשטחם לשטח העיר חיפה. זאת למרות שמספר התושבים בהם הוא כעשירית בלבד מזה של חיפה.

אין מפות רשמיות שבהן מופיעה תפרושת הישובים המלאה במדינת ישראל. תמונת השטח המעורפלת מאפשרת לקבל החלטות בנושא הרחבות בניה על פי ראות העיניים. 

התהליכים בגליל מתרחשים ביתר שאת במרכז, מזרח ודרום הארץ. התנועה הציבורית הרחבה להתחדשות עירונית שקיימת במגזר היהודי, וקוראת לעיבוי השטחים העירוניים באמצעות תכנון ובניה מחודשים, חייבת להתעורר גם בישובי מגזרי המיעוטים. היוזמה צריכה לבוא מתושבי ישובים אלה. הם מי שמסוגלים לטפל בנושא, בזכות כישוריהם והכרתם את מקום מגוריהם. בדרך זאת בלבד הם יוכלו להבטיח את עתידם ואת עתיד המדינה שבה הם חיים. 

במסגרת תנועה כזאת יאוחדו גושי ישובים שמקיימים רצף אורבאני ליחידה אחת, ויוקמו בהם שכונות חדשות על גבי הישנות כחלק מתוכניות התחדשות עירונית, עם אפשרות מגורים לכל מגזרי האוכלוסיה במדינת ישראל. כיום מחיר הקרקע לבניה משפחתית צמודת קרקע במגזר הערבי הוא עדיין נמוך מאד. אין תמריץ לאוכלוסיה להשקיע בהן. בנוסף, הפיקוח על הפרות הבניה הוא רופף ומאפשר בניה גם בשטחים ירוקים.

קיימת, לפיכך, נוסחא בעלת שני עקרונות בלבד לפיתרון נושא הבניה הבלתי מבוקרת בישובי המגזר הערבי: 1. יש לאכוף את חוקי הפיקוח על הבניה, באמצעות בלימת הבניה בשטחים בלתי חוקיים, על מנת שמחירי הקרקע יעלו. 2. במקביל יש להעלות את רמת המודעות של האוכלוסיה ליתרונות תוכניות הפינוי-בינוי, כפיתרון חיוני לבעיות הדיור.

בוועידות ''מוני אקספו'', האירוע הגדול של מרכז השלטון המקומי במרכז הירידים, שנערך בינואר 2017, בלטה בהיעדרה ההתיחסות למגזר הערבי. הפאנל של עמותת "אדם טבע ודין'' בנושא ''תכנון עירוני'' בכנס ''סביבה 2050'' בפברואר 2017 הנחיל אכזבה קשה עוד יותר. גם בכנס זה לא נשמעה אפילו מילה אחת לגבי השתלבויות המגזר הערבי בניסוי החברתי-תכנוני של התמ''א ופינוי-בינוי. באתר ויקיפדיה יש ערך על תופעת הפירבור בישראל. בערך מופיעה רשימת הישובים היהודים שמזוהים עם התופעה, אך אין כלל איזכור לישובי המיעוטים. זאת למרות שישובי המיעוטים הם חלק נכבד מאד מכלל הישובים הפרבריים במדינת ישראל, שהפכה כולה זה מכבר למטרופולין אחד. מלכתחילה נבנו הבנינים במגזרי המיעוטים בקומה אחת, על ידי אבי המשפחה, ובהמשך נוספו קומות, אגפים, ובנינים סמוכים לבני דורות ההמשך. כיוון שלא היה בשעתו תכנון הנדסי ראוי, הוגבלו הבנינים מבחינה הנדסית ל-2-3 קומות בלבד. כיום יש מגמה של בניה חזקה יותר, שאפשר להגיע באמצעותה עד ל 5-6 קומות. 

המשפחה הערבית המודרנית מתגוררת בדירה ברב קומות, ולהמחשה רבי הקומות של קהיר, ביירות או דובאי. נראה כי במגזר הערבי מודעים לחומר הנפץ החברתי שיש בתוכניות ההתחדשות העירונית. הם מבינים שכרוכה בהן גם אכיפה של חוקי התכנון והבניה, אשר במרכזם הריסת בנינים שנבנו שלא כחוק. ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות נערכים למאבק בצווי ההריסה שהוצאו לבתים במגזר. כ-80% מהבניה בכפרים הדרוזיים נעשתה ללא היתרי בניה.

אלה השואפים לדחוס עוד ועוד מבנים באזורי המגורים העירוניים בישראל, או מתנגדים לפיתוח פארק מטרופוליטני, סבורים כנראה כי עירם מוקפת אזורים ירוקים, וכל החפץ בכך יוכל למצוא שטחים טבעיים בשפע במרחק דקות אחדות של נסיעה מביתו. את הארץ השוממה ובעלת המראה הטבעי שאליה הגיעו חלוצי הציונות כיסינו בחלקה הגדול בשכבת בטון ואספלט, בין היתר מתוך הרצון להגיע להישגים טריטוריאלים. בני דודינו, אלה המתגוררים במדינת ישראל וברשות הפלשתינאית, החרו החזיקו אחרינו וכבשו גם הם את הארץ באותה מתכונת של ישובים הפולשים עד בלי די אל שטחים טבעיים. התוצאה היא התנגשות בין שתי מסות שהגיעו זה מכבר לרמתן הקריטית. את השלום לארץ לא יביאו הפוליטיקאים, וגם לא השקעה בנושאי שיתוף פעולה למיניהם. את השלום יכולים להביא הגיאוגרפים ומתכנני העיר והאזור בלבד, אשר ישבו וישרטטו ויתוו את מפת ישובי הארץ ושטחיה הטבעיים על פי הרצוי והראוי ביותר.

מפת דמות האדם של ארץ הקודש

תכונת ההאנשה היא אחת התכונות האופייניות ביותר למין האנושי. ההאנשה, שהיא מתן תכונות ומראה אנושיים לחפצים דוממים ובעלי חיים, רווחת מאד בתרבויות העולם כאמצעי ביטוי. הפופולאריות הרבה של ההאנשה נשענת על היות גוף האדם מוקד תשומת לב מרכזי בחברה האנושית. במסגרת כל האמונות הדתיות הידועות משתמשים בעיקרון זה ברמה היומיומית, אך גם בעולם המודרני נדרש שימוש בהאנשה, לצורך ייעול הקשר בין המכונה לאדם. גוף האדם הוא עולם בזעיר אנפין בו משתקף העולם הגדול מחוץ לו, ולהיפך. ההאנשה נעזרת מאד בתכונת המוח לתפוס גירויים מעורפלים כמוכרים ובעלי משמעות, ובמיוחד בפעילותו הנמרצת בעת זיהוי פנים אנושיות.

מפות מהוות אמצעי רבי השפעה להעברת מסרים באמצעות סמלים תלויי תרבות. מפות עתיקות רבות ייצגו תמצית חזותית של הידע משולבת עם תפיסת העולם של יוצריהן. למרות שהמיפוי המדעי המודרני נעזר באמצעי מדידה משוכללים, גם מפות מדויקות מייצגות נקודת מבט פרשנית ומגמתית. במקביל, קיים שיתוף פעולה היסטורי בין אנשי הרפואה לאמנים לצורך המחשת האנטומיה באמצעים הגראפיים ובסגנונות האמנותיים המתקדמים ביותר, גם על חשבון התיאור המדעי הטהור.

מפות מואנשות, בהן מתוארים פני השטח כדמות אנוש, קיימות משחר ההסטוריה. המפות המואנשות מציעות השתקפות של זהות אישית וקולקטיבית של גוף האדם. מפות אלה נוצרה בתהליך הולדה ממושך. פני הנוף אינם בדיוק כתווי דמות האדם. נדרש תהליך שינוי צורה מורכב לצורך הפיכת הגיאוגרפיה לדיוקן אנושי. אך הדבר אפשרי כיוון שקיים דיאלוג מתמיד בין האדם לנוף, כתהליך דינאמי מזכך וכדימוי בפעולה.

המפות המואנשות המוקדמות הן מפות הכוכבים המזוהות עם היקום כולו, ומפות העולם המיושב של העת העתיקה וימי הביניים. מהן התפתחו בהדרגה בעת החדשה מפות מואנשות של ארצות ויבשות, אשר מבוססות על זיהוי דימיוני של פני השטח עם פני וגוף האדם. אטלסים של מפות אלה זכו להצלחה רבה עד למאה העשרים. בימינו, קריקטורות פוליטיות מעוצבות לעיתים כמפות מואנשות, והן כלי גיאופוליטי חשוב.

המושג 'צלם אלוהים' הוא רב חשיבות ביהדות, אך דמות האדם אינה נקשרת בו לארץ ישראל. זאת למרות שבתנ''ך כתוב כי האלוהים, עם ישראל, וארץ ישראל, הם ישות אחת. הגדרה זאת חרצה את גורל העם היהודי, כי בניגוד למוחשיות הברורה של העם והחוקים, גבולות הארץ נותרו עמומים ובלתי מוגדרים.

מפת ארץ הקודש כדמות האדם, שאותה יצר אבינועם עמיזן, היא תיאור מהפכני של הגיאוגרפיה של ארץ ישראל השלמה. המפה היא תוצאה של מחקר בזמן ובמרחב, הגוף והנפש. צורת האדם כוללת את חבלי הארץ בין נהר הירדן לים התיכון כפני אנוש, רמת הנגב כצוואר, וחצי האי סיני כטורסו. הרי אדום כשיער, והרי הלבנון כקרני מלאך, משלימים את התמונה.

בתהליך יצירת המפה נבחנו פני הנוף בתצלומים ומפות רבים בהתאמתם לדמויות אנושיות, אנטומיות ואמנותיות. רמת המתאם בין חבלי הארץ לגוף האדם עולה לאין שיעור על זאת הקיימת בכל מפה אנתרופומורפית אחרת. זאת רמת מתאם הקוראת לבחינה מדעית של הקשר, כמציאות פיזית בעלת תבליט יחודי, שחורט בנפש ומרומם אותה.

מדוע לא יוקמו נמלי תעופה משלימי נתב''ג ברמת דויד או בנבטים

המועצה הארצית לתכנון ובניה קבעה, בדיון שנערך בתאריך 7.11.2017, כי היא תשוב ותבחן את החלופות להקמת שדה תעופה משלים לנתב''ג, לאחר שיוכן תסקיר השפעה על הסביבה. 

בדו"ח שהוגש למועצה במסגרת הדיון נקבע כי העדיפות הראשונה להקמת נמל תעופה בינלאומי נוסף היא ברמת דויד, והעדיפות השנייה היא בנבטים. בשני המקומות נמצאים כיום בסיסים של חיל האוויר. 

‏‎תושבי עמק יזרעאל שמתנגדים להקמת השדה ברמת דויד אמרו, כי המקום המתאים הוא נבטים. נציג משרד הביטחון טען כי בנבטים צה"ל יידרש להזיז תשתיות רבות, בהן הושקעו מיליארדים רק לאחרונה.

אין סיכוי שיוקמו נמלי תעופה משלימי נתב''ג לא ברמת דויד ולא בנבטים. הסיבה האמיתית לחוסר האפשרות להקמת השדות הבינלאומיים בשני מקומות אלה נסתרת מהציבור, וכנראה גם מהמועצה הארצית לתכנון ובניה והרשות לתעופה אזרחית:

מדוע לא יוקם נמל תעופה אזרחי ברמת דויד?

רמת דויד סמוכה לצומת הדרכים שחוצות את ארץ ישראל בין צפון-דרום ומזרח-מערב, אזור שקרוי 'מגידו' על שם הישוב שחלש עליו בעת העתיקה. באזור זה התרחשו, משחר ההיסטוריה ועד ימינו, קרבות אסטרטגיים שקבעו מי ישלוט בארץ ישראל. מגידו נקראת בכתבי הנצרות בשם 'ארמגדון', והיא מתוארת בהם כמקום שבו יתרחש באחרית הימים הקרב המכריע בין גוג ומגוג. קיים מכשול פסיכולוגי בפני הפיכת המקום שמזוהה עם המלחמות לקומפלקס אזרחי עצום. השדה מיועד גם לתיירות נוצרית, וקשה להניח כי תיירים נוצרים ירצו לטוס לארמגדון.

מדוע לא יוקם נמל תעופה אזרחי בנבטים?

בשדה התעופה הצבאי בנבטים פועלת טייסת מטוסי F-35, ומספר המטוסים מסוג זה ילך ויגדל בשנים הבאות, כי מטוס חדיש זה מתוכנן לפעול למשך עשרות שנים רבות. הרעש של מנוע מטוס F-35 הוא עד פי ארבעה חזק יותר מאשר של מנוע מטוס F-16, שגם העוצמה שלו היא חזקה מאד. קיימים מאמרים רבים בנושא זה. חלק משמעותי של פעילות השיגרה של מטוסי קרב היא מעל השדה שבו הם חונים. הרעש שמפיקים מטוסי F-35 הוא כה חזק, עד שלא מתאפשרת כלל פעילות אזרחית בטווח של קילומטרים אחדים ממנו.

בשני שדות תעופה צבאיים אלה קיימים מכשולים משמעותיים נוספים שמונעים הקמת נמל תעופה אזרחי. 
חיפה היא, לפיכך, החלופה האפשרית היחידה לשמש כמשלים נתב''ג, לאו דווקא תחת התכנון המוצהר, אלא מתוך חוסר ברירה. 
זאת גם לאור העובדה שהשדה המשלים לנתב''ג יצטרך, על פי התוכניות המעודכנות, לשמש למטוסים צרי גוף בלבד, בעלי טווח נסיעה של עד 6 שעות, אשר הם כ-90 אחוזים מנפח התעבורה האוירית בנתב''ג כיום. מטוסים אלה דורשים מסלולי המראה ונחיתה באורך של כ-2000 עד 2500 מטרים בלבד, ובחיפה ניתן בקלות להאריך את המסלולים עבורם.

בואינג 737 בצבעים ססגוניים מתקרב לנחיתה במסלול ליד הים

תרשים סכימתי לסינרגיה בין נמל אוירי לנמל ימי

אין מפות רשמיות שבהן מופיעה תפרושת הישובים המלאה במדינת ישראל, ואין זה סוד כי קיימת אנרכיה בתחום התכנון האזורי. המדינה מכוסה בכל מקום בישובים עירוניים ועירוניים למחצה, והיא הפכה זה מכבר למטרופולין אחד גדול, שבו קיימת התנגשות בין מסות אורבאניות. תמונת השטח המעורפלת מאפשרת לקבל החלטות בנושא תכנון, כולל החלטות מופשטות, מתוך הנחה כלשהיא שהם יתקבלו על רקע זה. התכנון האזורי הלקוי, בשילוב אינספור הפרות הבניה, הוא האיום האסטרטגי הגדול ביותר על מדינת ישראל. האמפיתאטרון הטבעי של מפרץ חיפה קורא לאתגר של עיצוב מופתי של פני הנוף, בראיה המרחבית הכללית, שבמרכזה הצורך בנמל תעופה בינלאומי במפרץ, אשר ישמש גם כמנוף מרכזי לתכנון אורבאני של כל צפון הארץ.

אמנות עירונית מתערבת וגרפיטי

סופרים, ציירים ואמנים יצרו אינספור יצירות אמנות על החוויה האורבאנית. אנחנו אף פעם לא יכולים להסביר או להצדיק את העיר. העיר קיימת. היא המרחב שלנו ואין לנו אחר. נולדנו בערים. גדלנו בערים. בערים אנו נושמים. כשאנחנו נוסעים ברכבת, אנו נוסעים מעיר אחת לאחרת. אין שום דבר בלתי אנושי בעיר, מלבד האנושיות שלנו לעיתים. לכן בעיר קיים קונפליקט מתמיד בין האנשה להחפצה. 
נקודות הציון המסורתיות בעיר הן הכיכרות והשדרות החשובות, מבנים מיוחדים, פסלים ועמודי זיכרון, גשרים, מגדלים, חומות ועוד, אשר יש להם משמעות היסטורית, חברתית ואמנותית. הם מקלים על ההתמצאות בעיר על ידי יצירת היררכיה עירונית וזהות מקומית. 
אך העיר המודרנית נחווית כתמונה, כמו רצף מופשט של צבעים, אורות ותיאורים. המימד הקינטי מעצים במרחב העירוני והופך אותו לתמונה משתנה של רצונות וציפיות. העיר התמכרה לשלל אורותיה, והיום היא מעוצבת על ידי החזון הקינטי הצבעוני. העיר נתפסת כמוצר ויזואלי. כתוצאה מהדומיננטיות החזותית, האתרים המסורתיים הפכו גם הם למוקד של ראווה אנושית.

''אמנות עירונית'' מוגדרת ככזאת שקיימת במרחב הציבורי. המונח מסכם את כל צורות האמנות שמקורן באזורים עירוניים, בהשראת הארכיטקטורה האורבנית או אורח החיים העירוני. בעידן המודרני זה יכול להיות כל דבר, החל מגרפיטי קטן, דרך מופע מוסיקלי בפינת הרחוב, ועד ספקטקל עירוני גדול מאד. אמנות עירונית היא כיום אמנות בינלאומית, עם מספר בלתי מוגבל של שימושים וישומים בעלי ערך. אמנים אורבניים רבים נוסעים מעיר לעיר ויש להם קשרים חברתיים בכל רחבי העולם, בנוסף להצגת יצירותיהם בגלריות ובאולמות. אמנים שעוסקים באמצעות מדיה דיגיטלית בנושא התרבות העירונית המודרנית יכולים גם הם להיחשב כאמנים עירוניים.

"התערבות עירונית" היא שם שניתן לסוגים שונים של עיצוב פעיל ושיטות אמנות, אשר מגיבים לקהילה חברתית, זהות מקומית, הסביבה הבנויה, ומקומות ציבוריים. מטרת ההתערבות היא לעתים קרובות ליצור מודעות חדשה לנושאים חברתיים, ולעורר מעורבות בקהילה. התערבות עירונית נקשרה עם הבנה והגדרה מהפכנית של היחסים בין החברתי והמרחבי, שנקראת בשם "התפנית המרחבית" של האמנויות והמדעים, אשר נוצרה בשנות ה-1980. זאת נקודת מבט חדשה על מרחבים ציבוריים ועירוניים, לפיה מרחבים עירוניים אינם רק כלי קיבול עבור תוצאות או תהליכים חברתיים, אלא הם מדיום שדרכו הם נפרשים, כבעלי משמעות מכוננת בעצמם. על פי קו המחשבה הזה לניראות המרחבית של עיר יש את הכוח לעצב את האינטראקציות וליצור חוויות חדשות. כוח זה מנוצל על ידי התערבות עירונית, דרך העבודות שנוצרות על ידי האמנים. התערבויות עירוניות מקושרות גם לאמנים ופילוסופים של שנות ה-1960, שלדבריהם אמנות בשירות של העירוני אין פירושה ליפות חלל אורבני עם יצירות אמנות. במקום זאת, פירוש הדבר הוא כי המרחב-זמן העירוני הופך ליצירות אמנות, וכי גם האמנות של פעם מגדירה עצמה מחדש עצמה כמקור ודגם של ניכוס המרחב והזמן. יש בכך הד לצורות אמנות משיקות כמו ההפנינגים של שנות ה-1960. צורות אמנות משולבות אופייניות להתערבות העירונית. אמנים שעובדים בערוץ בינלאומי זה לעתים קרובות משתמשים בהקרנת וידאו חיצונית, חפצים שמצאו, פיסולים שונים, פוסטרים, ומופעי רחוב שעשויים לכלול ולערב עוברים ושבים.

גרפיטי הוא כתב, ציור או שירבוט, שרוט או צבוע על קיר או משטח אחר, לעתים קרובות לעיני הציבור. מגוון הגרפיטי משתרע ממילים פשוטות ועד לציורי קיר מפורטים. ציורי גרפיטי הם הצורה העיקרית של אמנות עירונית מתערבת. מבלי להתיש, יצירות גרפיטי איכותיות מעניקות תחושה של רוח התקופה, והמחאה האישית והחברתית, מתובלות עם מידה טובה של שנינות מילולית. יצירות גרפיטי הן דרך נועזת להגדיר מהם פני הדור. באופן מסורתי, אמנים נחשבו לאנשים רכים ועדינים. הגרפיטאים הם קצת יותר כמו פיראטים. הם מגנים בחירוף נפש על טריטוריה במרחב שהם מציירים בו. 

צורות עתיקות של גרפיטי תרמו להבנת אורחות חיים ושפות של תרבויות העבר. מבחינה היסטורית, המונח מתייחס לכתובות, ציורי דמות וכדומה, אשר נמצאו על הקירות של חורבות עתיקות, כמו הקטקומבות של רומא או בפומפיי. השימוש במילה התפתח לכלול גרפיקה שמשחיתה משטחים באופן שמהווה וונדליזם. לגרפיטי בעולם הקלאסי היו הקשרים שונים לעומת ימינו מבחינת התוכן. גרפיטי עתיקים מציגים ביטויים של הצהרות אהבה, רטוריקה פוליטית, והגיגי מחשבה, בהשוואה למסרים הפופולרים כיום של אידיאלים חברתיים ופוליטיים. תיירים שביקרו במהלך הדורות במצודה מהמאה החמישית בסרי לנקה יצרו בה כ-1800 שירבוטי גרפיטי, אשר מכילים פיסות פרוזה, שירה, ופרשנות ברמה גבוהה מאוד של אוריינות, והבנה עמוקה של אמנות ושירה. רוב הגרפיטי מתייחסים לציורי הקיר של נשים בחצי עירום שנמצאים שם.

בין דוגמאות הגרפיטי הפוליטיות העתיקות היו שירים סאטיריים של יאזיד אל הימארי, משורר פרסי וערבי בתקופת בית אומייה, שהיה ידוע ביותר בכתיבת השירים הפוליטייים שלו על הקירות בין סג'יסטן לבצרה, שבהם מופיעה הפגנת שנאה עזה כלפי המשטר. אנשים רבים נהגו לקרוא ולהפיץ את שיריו.

בסין, בשנות ה-1920, השתמש מאו טסה טונג בסיסמאות מהפכניות וציורים במקומות ציבוריים כדי לשלהב את המהפכה הקומוניסטית.

תרסיס צבע במיכלי תרסיס הוא האמצעי העיקרי כיום עבור יצירות גרפיטי. ממצרך זה התפתחו סגנונות שונים, טכניקות, ויכולות לצייר יצירות מופת. ניתן למצוא תרסיסים בכל צבע בחנויות חומרי בנין ואמנות. יש לתרסיס הצבע השפעות סביבתיות ובריאותיות שליליות, כי הוא מכיל כימיקלים רעילים, והדבר מגביל את הזמן הבריא של השימוש בו. 

הזמן הוא תמיד גורם מהותי עבור אמני גרפיטי, גם בשל האיום המתמיד להיתפס על ידי רשויות אכיפת החוק. בדרך זאת תרסיס הצבע הוא מדיום ומסר גם יחד. 

אמנות הגרפיטי המודרנית משלבת אומנויות וטכנולוגיות נוספות. לדוגמה, שימוש בתמונות מוקרנות, תאורת לד, והדפסות שהוכנו מראש.

לחלק מהסגנונות הנפוצים ביותר של גרפיטי יש שמות משלהם. ''תג'' הוא החתימה של שם האמן, והוא הצורה הנפוצה ביותר של גרפיטי, שקיימת בכל הגדלים.

אמני גרפיטי רבים מאמינים כי יצירות מורכבות כרוכות בהשקעה גדולה מידי של זמן. מעשה היצירה עשוי להימשך בין שלושים דקות לחודשים אחדים. אמן גרפיטי יכול ליצור גם בתוך דקות אחדות בהתזה מהירה. טכניקת ההתזה המהירה מנוצלת, לעיתים, לכתיבה של תגיות פשוטות על יצירות גרפיטי מושקעות, והשחתתן בדרך זאת.

כיוון שאמני גרפיטי נמצאים כל הזמן תחת סכנת ההשלכות הפליליות של הצגת הגרפיטי שלהם על קירות ציבוריים ופרטיים, רבים מהם בוחרים להגן על הזהות והמוניטין שלהם על ידי שמירה על אנונימיות. 
חברי כנופיות רחוב משתמשים בגרפיטי כדי לאפיין את עצמם, להבדיל בין יריבים ושותפים, ובעיקר לסמן גבולות בשכונות עירוניות. הגרפיטי הזה מורכב בעיקר מסמלים קליגרפיים יחודיים ומרתיעים. 

אמני גרפיטי שנמצאים במערכה מול הרשויות, ולא רוצים לאבד מהאופי העקשני של המערכה, עושים זאת על ידי הפיכת יצירות הגרפיטי לפחות מפורשות, ובדרך זאת הרשויות נוטות פחות להסירן. פעילים ברוסיה השתמשו בקריקטורות מצוירות של פקידים מקומיים עם פיותיהם בצורת מהמורות, כדי לבטא את כעסם על המצב הירוד של הכבישים. במנצ'סטר, אנגליה, אמן גרפיטי צייר תמונות תועבה סביב מהמורות כביש, אשר הביאו לעתים קרובות לתיקונים שלהן בתוך 48 שעות.
השנינות של יצירות הגרפיטי מעוררת דרך קבע מחלוקת אם הן וונדליזם או אמנות. בערים מסוימות מגנים על יצירותיו של אמן  מסוים באופן רשמי, בעוד בערים אחרות רואים אותן כוונדליזם והסירו אותן. 

במהלך המאה העשרים נוצרו כיתובי גרפיטי רבים  על קירות בניינים, בתי שימוש ציבוריים, קרונות רכבת, רכבות תחתיות, וגשרים. חלק מהם נוצר על ידי חיילים משוחררים. כמעט כל היצירות לא היו בעלות ניראות חזותית הולמת. המצאת תרסיס הצבע עשתה את הגרפיטי לראשונה לז'אנר משמעותי, כיוון שאיפשרה יצירות צבעוניות, גדולות, ומורכבות בתוך זמן קצר. 

תרסיס הגרפיטי נקשר בתחילה עם תנועת הרוק האנטי ממסדית החל משנות ה-1970, והשימוש בו התפשט כחלק מתרבות ההיפ הופ בשנות ה-1980, אשר התחילה בניו יורק. הסרט הדוקומנטרי החצי מחתרתי ''מלחמות סגנון'', שעוסק בציורי גרפיטי, בעיקר ברכבות התחתיות של העיר, חיזק את מעמד הגרפיטי בתוך התרבות ההיפ-הופ המתעוררת, אשר מתאפיינת גם במוסיקת תקליטנים, חריזות ראפרים, וריקודי ברייקדאנס. בהוליווד ניתנה תשומת לב לז'אנר, והיא העניקה לו חשיפה בינלאומית בסרטים כגון ''רחובות הקצב''. לאמני גרפיטי ניתנה אפשרות להציג בגלריות, שגם הוסיפו להתעניינות הבינלאומית הגוברת. 

יחד עם הפופולריות והלגיטימציה, הפך הגרפיטי גם לממוסחר. בשנת 2001, ענקית המחשבים איי.בי.אם השיקה קמפיין פרסומי בערים בארה''ב אשר עודד אנשים לרסס ציור על מדרכות. בשל חוקים האוסרים זאת, חלק מ"אמני הרחוב" נעצרו והואשמו בוונדליזם, ואיי.בי.אם נקנסה. בשנת 2005, מסע פרסום דומה הושק על ידי סוני, ביתר זהירות. אמני גרפיטי רבים רואים בכל שלטי הפירסום בעיר לא יותר מאשר גרפיטי בתשלום ועל פי חוק, ומתקוממים נגדם.

לצד הגידול המסחרי פותחו גם, בראשית המאה ה-21, משחקי וידאו שעוסקים בגרפיטי, בדרך כלל בהיבט חיובי. למשל, עלילותיה של קבוצת בני נוער שנאבקת בדיכוי מצד משטרה טוטליטרית, שמנסה להגביל את חופש הביטוי של אמני גרפיטי. העלילה סובבת סביב גיבור אנונימי שחייו משולבים באורח הדוק ביצירות הגרפיטי הקסומות שלו, בעודו נאבק נגד מלך רשע, שמאפשר לאמנות זאת להתקיים בתנאי שהיא תועיל לו. עוד משחק מציע עלילה של לחימה נגד עיר מושחתת, ונגד הדיכוי של חופש הביטוי בה. קווי העלילות משקפים גם את התגובה השלילית של אמנים שאינם מסחריים כלפי המסחור בצורת האמנות הזאת.

יש מסורת גרפיטי משמעותית בדרום אמריקה, במיוחד בברזיל. ברזיל מתגאה בסצנה ייחודית עשירה של גרפיטי, שהעניקה לה מוניטין בינלאומי כמקום עליה לרגל לקבלת השראה אמנותית. הגרפיטי פורח בכל מקום אפשרי בערי  ברזיל, אך סאו פאולו היא מרכז משמעותי במיוחד. נוצרו הקבלות אמנותיות בין האנרגיה של סאו פאולו כיום ושל ניו יורק בשנות ה-1970. המטרופולין של סאו פאולו הפך למקדש החדש לגרפיטי. העוני והאבטלה הכרוניים, ותנאי המחיה והמאבק האפי של מגזרים בשולי החברה, הם המנועים העיקריים שמניעים תרבות גרפיטי תוססת. ברזיל היא אחת המדינות בעלות פערי ההכנסה הגדולים ביותר, עם חוקים ומסים שמשתנים חדשים לבקרים. גורמים אלה תורמים ליצירת חברה נוזלית מאוד, שמונעת על ידי פערים כלכליים ומתחים חברתיים, אשר עליהם מושתת הוונדליזם הפולקלוריסטי שהפך לספורט עירוני עבור המודרים, הלא הוא אמנות הגרפיטי הדרום אמריקאית. ההצלחה והמעורבות האמנותית במיזמי עיצוב מסחריים של אמני גרפיטי בולטים הדגישו חילוקי דעות בתוך קהילת הגרפיטי הברזילאית, בין חסידי האסכולה המרדנית המחוספסת לחסידי הערכים האמנותיים המקובלים.

גרפיטי מדהים באחד מרחובות סאו פאולו, ברזיל. צולם בשנת 2014

הגרפיטי במזרח התיכון מתגלה לאט, עם כיסים באיחוד האמירויות הערביות, ישראל, ואיראן. עיתון איראני פירסם שני מאמרים על סופרים בלתי חוקיים בעיר, עם כיסוי צילומי של יצירות אמן גרפיטי על קירות בטהרן. הגדר בגדה המערבית הישראלית הפכה אתר גרפיטי, ומזכירה במובן זה את חומת ברלין. אמני גרפיטי רבים בישראל מגיעים ממקומות אחרים ברחבי העולם. ההתייחסות הדתית "נ נח נחמ נחמן מאומן" נפוצה ביותר כגרפיטי ברחבי ישראל.

הגרפיטי משפיע גם על מדינות דרום מזרח אסיה, בעיקר במקומות בעלי תרבות מערבית מודרנית, כגון עיר הבירה של מלזיה, קואלה לומפור. מאז 2010, המדינה מארחת פסטיבל גרפיטי כדי לעודד את בני כל הדורות, ואנשים מכל תחומי החיים, ליהנות מתרבות הרחוב המלזית. בטייוואן, הממשלה עשתה ויתורים מסוימים לאמני גרפיטי. מאז 2005 הם הורשו להציג את עבודתם בחופשיות לאורך חלקים מסוימים של קירות גדת הנהר בטייפה. משנת 2007 מותר גם גרפיטי על גדרות סביב אתרי בנייה גדולים, במטרה ליפות את העיר. 

באירופה, חוליות ניקוי בקהילה מסירות גרפיטי. בשנת 2004, קמפיין בריטי קרא לאפס סובלנות כלפי גרפיטי. הקמפיין גם גינה את השימוש ביצירות גרפיטי במודעות פרסום ובקליפים מוסיקליים, בטענה כי במציאות הגרפיטי  רחוק מהתדמית המגניבה שלו. בשנת 2006, הפרלמנט האירופי הכריז על מדיניות סביבה עירונית למניעת גרפיטי, והגדיר אותו כמפגע עירוני.

במאמץ להפחית וונדליזם, ערים רבות באוסטרליה ייעדו קירות או אזורים בלעדיים לשימוש על ידי אמני גרפיטי. דוגמה אחת היא "מנהרת הגרפיטי" שנמצאת במתחם אוניברסיטת סידני, אשר זמינה לשימוש על ידי כל סטודנט באוניברסיטה במטרה לתייג, לפרסם, וליצור אמנות. המצדדים ברעיון הזה טוענים כי הוא מרתיע פושעים קטנים, ומאפשר חשיפה לאמנים. מלבורן היא עיר גרפיטי בולטת, עם סימטאות רבות שהן אטרקציות תיירותיות. כל צורות הגרפיטי מופיעות ברחבי העיר. כאשר מתרחקים מהמרכז, בעיקר לאורך קווי רכבת הפרברים, תגי הגרפיטי הופכים להיות בולטים יותר.

בארצות הברית הוקמו מאגרי מידע של גרפיטי, שמאפשרים לתעד ולזהות באופן מלא עבריינים. תקנות רבות נועדות להגביל גרפיטי. קיימים מוקדי סיוע שאליהם אזרחים יכולים להתקשר ולדווח על וונדליזם שקשור בגרפיטי. ערים מסוימות מציעות פרס על מידע שיוביל למעצרם והעמדה לדין של החשודים.

בתקופות של סכסוך, יצירות אמנות גרפיטי הן כלי יעיל לתקשורת וביטוי עצמי של חברי קהילות שנמצאות בעימות. הגרפיטי הוכיח עצמו ככלי יעיל ליצירת דו שיח, ובדרך זאת גם לדיון בשסעים בטווח הארוך. חומת ברלין כוסתה על ידי גרפיטי ששיקפו לחצים חברתיים בגרמניה המזרחית. ציורי הקיר בבלפסט ולוס אנג'לס קיבלו הכרה רשמית ככלי ביטוי חברתי.

תומכי הגרפיטי רואים אותה כאמנות, וקובעים כי הגרפיטי הוא ללא עוררין תנועת האמנות החזקה והחשובה ביותר בהיסטוריה של העת האחרונה. הגרפיטי הפך קרש קפיצה נפוץ עבור רבים מיוצריו, והם חברים חשובים בקהילות האומנות והעיצוב בצפון אמריקה ובעולם כולו. החל משנות ה-1970 ואילך, בורהאן דוגאנסי צילם קירות עירוניים בכל רחבי העולם, ושמר אותם בארכיון לצורך שימוש כמקור השראה לציוריו. הפרויקט מכונה "חומות העולם", הוא גדל מעבר לכל הציפיות, וכולל כ-30,000 תמונות. הארכיון משתרע על תקופה של 40 שנים, על פני חמש יבשות ו-114 מדינות. בשנת 1982, תצלומי פרויקט זה הרכיבו תערוכת יחיד בשם "הקירות לוחשים, לצעוק ולשיר ...'' במרכז פומפידו בפריז. בתערוכה בניו יורק משנת 2006 מוצהר הגרפיטי כאמנות. בתערוכה הוצגו 22 יצירות של אמני גרפיטי. במאמר על התערוכה, האוצרת מצהירה שהיא מקווה שהתערוכה תגרום לצופים לחשוב מחדש על הנחותיהם לגבי הגרפיטי. הגרפיטי הוא מהפכני וכל מהפכה עשויה להיחשב כפשע. אנשים מדוכאים או מודחקים צריכים פורקן, לכן הם כותבים על קירות, זה בחינם. באוסטרליה, היסטוריונים של האמנות העריכו אחדות מיצירות הגרפיטי המקומיות כבעלות תרומה יצירתית די הצורך כדי לדרג אותן כאמנות ברמה גבוהה. הערך ''אמנות אוסטרלית'' בלקסיקון אוניברסיטת אוקספורד מסתיים בדיון ארוך על המקום המתפתח של גרפיטי בתוך התרבות החזותית העכשווית. בשנת 2009 הציגו 150 אמנים 300 יצירות גרפיטי בגראנד פאלה בפאריס, כקבלה ברורה של צורת האמנות לחיק עולם האמנות הצרפתי.

יצירת אמנות רחוב יפה אודות חיי המשפחה  בטורונטו, קנדה.