‏הצגת רשומות עם תוויות מדע. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מדע. הצג את כל הרשומות

11.1.2018

מפת דמות האדם של ארץ הקודש


תכונת ההאנשה היא אחת התכונות האופייניות ביותר למין האנושי. ההאנשה, שהיא מתן תכונות ומראה אנושיים לחפצים דוממים ובעלי חיים, רווחת מאד בתרבויות העולם כאמצעי ביטוי. הפופולאריות הרבה של ההאנשה נשענת על היות גוף האדם מוקד תשומת לב מרכזי בחברה האנושית. במסגרת כל האמונות הדתיות הידועות משתמשים בעיקרון זה ברמה היומיומית, אך גם בעולם המודרני נדרש שימוש בהאנשה, לצורך ייעול הקשר בין המכונה לאדם. גוף האדם הוא עולם בזעיר אנפין בו משתקף העולם הגדול מחוץ לו, ולהיפך. ההאנשה נעזרת מאד בתכונת המוח לתפוס גירויים מעורפלים כמוכרים ובעלי משמעות, ובמיוחד בפעילותו הנמרצת בעת זיהוי פנים אנושיות.
מפות מהוות אמצעי רבי השפעה להעברת מסרים באמצעות סמלים תלויי תרבות. מפות עתיקות רבות ייצגו תמצית חזותית של הידע משולבת עם תפיסת העולם של יוצריהן. למרות שהמיפוי המדעי המודרני נעזר באמצעי מדידה משוכללים, גם מפות מדויקות מייצגות נקודת מבט פרשנית ומגמתית. במקביל, קיים שיתוף פעולה היסטורי בין אנשי הרפואה לאמנים לצורך המחשת האנטומיה באמצעים הגראפיים ובסגנונות האמנותיים המתקדמים ביותר, גם על חשבון התיאור המדעי הטהור.
מפות מואנשות, בהן מתוארים פני השטח כדמות אנוש, קיימות משחר ההסטוריה. המפות המואנשות מציעות השתקפות של זהות אישית וקולקטיבית של גוף האדם. מפות אלה נוצרה בתהליך הולדה ממושך. פני הנוף אינם בדיוק כתווי דמות האדם. נדרש תהליך שינוי צורה מורכב לצורך הפיכת הגיאוגרפיה לדיוקן אנושי. אך הדבר אפשרי כיוון שקיים דיאלוג מתמיד בין האדם לנוף, כתהליך דינאמי מזכך וכדימוי בפעולה.
המפות המואנשות המוקדמות הן מפות הכוכבים המזוהות עם היקום כולו, ומפות העולם המיושב של העת העתיקה וימי הביניים. מהן התפתחו בהדרגה בעת החדשה מפות מואנשות של ארצות ויבשות, אשר מבוססות על זיהוי דימיוני של פני השטח עם פני וגוף האדם. אטלסים של מפות אלה זכו להצלחה רבה עד למאה העשרים. בימינו, קריקטורות פוליטיות מעוצבות לעיתים כמפות מואנשות, והן כלי גיאופוליטי חשוב.
המושג 'צלם אלוהים' הוא רב חשיבות ביהדות, אך דמות האדם אינה נקשרת בו לארץ ישראל. זאת למרות שבתנ''ך כתוב כי האלוהים, עם ישראל, וארץ ישראל, הם ישות אחת. הגדרה זאת חרצה את גורל העם היהודי, כי בניגוד למוחשיות הברורה של העם והחוקים, גבולות הארץ נותרו עמומים ובלתי מוגדרים.
מפת ארץ הקודש כדמות האדם, שאותה יצר אבינועם עמיזן, היא תיאור מהפכני של הגיאוגרפיה של ארץ ישראל השלמה. המפה היא תוצאה של מחקר בזמן ובמרחב, הגוף והנפש. צורת האדם כוללת את חבלי הארץ בין נהר הירדן לים התיכון כפני אנוש, רמת הנגב כצוואר, וחצי האי סיני כטורסו. הרי אדום כשיער, והרי הלבנון כקרני מלאך, משלימים את התמונה.
בתהליך יצירת המפה נבחנו פני הנוף בתצלומים ומפות רבים בהתאמתם לדמויות אנושיות, אנטומיות ואמנותיות. רמת המתאם בין חבלי הארץ לגוף האדם עולה לאין שיעור על זאת הקיימת בכל מפה אנתרופומורפית אחרת. זאת רמת מתאם הקוראת לבחינה מדעית של הקשר, כמציאות פיזית בעלת תבליט יחודי, שחורט בנפש ומרומם אותה.

25.9.2017

כוכב הלכת ונוס

כוכבי הלכת, ובפרט ונוס ומרס, מזוהים עם תכונות אנושיות, למרות שאין בצורתם דימיון למשהו מעולמו של המין האנושי. הן נקודות עגולות וזוהרות בשמים בלבד. אך חכמי הקדם אשר זיהו את מסלולם וקרבתם אלינו, נתנו להם תכונות אנוש באמצעות שמות מתוך סיפורים מיתולוגיים. להלן סיפור הפרכתו של אחד המיתוסים, זה של ונוס, מנקודת המבט של מדע האסטרונומיה המודרנית.


במרחק ממוצע של 108 מיליון קילומטרים, ונוס הוא כוכב הלכת השני מהשמש, ומלבד הירח, השכן הקרוב ביותר בחלל. במרחקו הקרוב ביותר, ונוס הוא רק 40 מיליון קילומטרים מאיתנו, מרחק זריקת אבן במונחים אסטרונומיים. עם קוטר של 12,040 ק"מ, ונוס הוא כמעט בדיוק באותו גודל כמו כדור הארץ, ומכונה לעתים קרובות אחיו של כדור הארץ. ונוס הוא גם כוכב הלכת היחיד במערכת השמש, מלבד כדור הארץ, שהוא בעל אטמוספירה משמעותית, כך שתמיד נראתה טבעית ההנחה כי ונוס חייב להיות דומה מאוד לכדור הארץ, והוא יכול בהחלט להכיל צורה כלשהי של חַיִים. 

אבל מסך העננים על ונוס הוא כה סמיך, עד שאי אפשר לראות את פני השטח שלו, ורוב ההיסטוריה האנושית היינו יכולים רק להביט אל העננים הלבנים היפים, הבהירים, ולתהות אם אכן יש גן עדן טרופי עצום מתחתם, מלא חיים.

רק ב -1962 פיתחנו את הטכנולוגיה לשליחת חללית לוונוס, כדי לברר בוודאות מה אורב מתחת העננים הבלתי חדירים, וכאשר החללית של מארינר 2 של נאס"א הגיעה סוף סוף לביקור בונוס, היא גילתה משהו מזעזע. למרות קרבתו והדמיון לכדור הארץ, ונוס התגלה כשונה ככל שרק ניתן.

אותו אפקט החממה שהופך את החיים אפשרי על פני כדור הארץ, עשה את החיים בלתי אפשריים על ונוס. אפקט החממה הוא תוצאה של גזי חממה מסוימים באטמוספירה של כדור הארץ שקולטים קרינה אינפרא אדומה, ושומרים על כדור הארץ חם, כמו שמיכה. באטמוספירה של כדור הארץ יש כמות נכונה של גזי החממה, בעיקר בצורת פחמן דו חמצני ואדים, די כדי לשמור על כדור הארץ את הטמפרטורה הנכונה לחיים משגשגים. זהו, עם זאת, איזון עדין, וונוס הוא דוגמה לאיזון שהופר. מתישהו בעבר של כוכב הלכת, פעילות וולקנית חזקה מלאה את האטמוספירה של ונוס עם גזי חממה, וכוכב הלכת התחיל להתחמם. הטמפרטורה המוגברת יצרה עוד יותר גזי חממה, והיזון חוזר שהתוצאה שלו היתה טמפרטורת פני השטח של 482 מעלות צלזיוס - חם מספיק כדי להמיס עופרת.
והסיפור מחמיר. האטמוספירה על ונוס הפכה כל כך עבה וכבדה, עד שהלחץ על פני כוכב הלכת הוא פי 92 מזה של כדור הארץ - כמו הלחץ קילומטר מתחת לפני הים. לונוס אין שדה מגנטי כמו בכדור הארץ כדי להדוף את הקרינה הקטלנית מן השמש, מה שהופך את הפלנטה אפילו יותר קטלנית. כעלבון סופי, העננים מורכבים מדו תחמוצת הגופרית, כך שכאשר יש גשמים על ונוס, יורד גשם חומצה גופרתית.

מדענים רבים מצביעים על ונוס כדוגמה מאיימת - אזהרה אם תרצו - על מה שיכול לקרות לכדור הארץ שלנו, במידה והמגמה הנוכחית כלפי גזי חממה מוגברת והתחממות כדור הארץ לא תטופל כראוי. ב -1991 שלחה נאס"א את החללית מגלן לונוס, מצוידת במערכת של מכ"ם הדמיה , שהצליחה למפות את פני השטח של ונוס מתחת לעננים, ונתנה לנו מבט מפורט של עולם עוין ואכזר.
ביקום כה מלא אירוניות, הן פיזיות והן פילוסופיות, אין אירוניה גדולה יותר מזו של ענני הלילך הבהירים של ונוס, שהעלו דימויי אהבה ויופי כמעט לכל אורך ההיסטוריה האנושית, ובמציאות הם מסתירים חממה קטלנית של מתכות מותכות, לחצים מרסקים וגזים רעילים, שלעומתם התופת של דנטה נראית כמו דיסנילנד.

24.9.2017

פרסונולוגיה - תורת זיהוי הפנים

זיהוי פנים הוא חלק המפותח ביותר במוח. התהליך של זיהוי והבדלה בין פנים כל כך מפותח במוח שלנו, שהוא שקוף לנו לחלוטין. נראה מובן מאליו שאנחנו יכולים לטייל בעיר זרה שלא היינו בה מעולם, לקלוט לרגע פנים ניבטות מתוך ההמון, ולזהות אותן. היכולת לזהות פרצופים היא פלא של המוח האנושי, ובני אדם כל כך טובים בה, שהתחושה היא שאנחנו עושים זאת ללא כל מאמץ.

האזור במוח שאחראי על זיהוי פנים ממשיך להתפתח ומתפקד טוב יותר לאחר גיל ההתבגרות, אל תוך שנות בגרותנו. מדובר בתגלית על התפתחות מבנה המוח המהווה בשורה חשובה למדענים, בנושא בו עדיין רב הסמוי על הגלוי.

למרות שהתגלות פרצופים במאכלים, תסרוקות ותמונות הן נושא לצחוק, יש אמת מאוד חשובה מאחורי התופעה. אנו מועדים לראות פרצופים בכל פינה של העולם הויזואלי. ההתנסויות הללו מבטאות את ההשפעה העצומה שיש לדמיון על התפיסה שלנו.

מה יש בפנים אנושיות שהן צצות סתם כך מול עינינו בכל הזדמנות? אתרי אינטרנט רבים מעוטרים בתמונות סתמיות של פרצופים אנושיים בבתים, גדרות, עמודי חשמל, מדרכות, סדקים בקיר וכדומה. מחקרים מגלים תמונה מאוד מורכבת, בה הפסיכולוגיה, האבולוציה ואפילו הרוחניות, משחקות תפקיד מרכזי.

במקרים רבים הפרצופים שאנו רואים מורכבים מצורות גיאומטריות בסיסיות. אך גם תמונות עמומות ביותר מעלות דמויות. לא משנה כמה עד הדפוסים מעורפלים ואקראיים, איכשהו, המוח מצליח לייצר בתוכם קווי מתאר של פנים אנושיות.

אנו נוטים להאמין שעינינו מייצגות תמונה מהימנה של המציאות, אך בפועל העיניים הן בסך הכל אמצעי להעברת גלי אור. מי שמרכיב את התמונה הוא המוח, ולמוח יש דפוס פעולה משל עצמו. אחת הדרכים בהן המוח מסדר את התמונות היא על ידי יצירת תחזית לגבי מה שנראה, בהתבסס על ניסיון העבר שלנו. הוא משליך את הציפיות הקיימות על כל דבר שאנו מביטים בו ושוזר אותן אל המשמעות שהוא מפיק מכך. באופן זה המוח יכול ליצור משמעות ברורה גם מתמונה מטושטשת או בתנאי ראות לא טובים. מצד שני, המתודה הזו הופכת את הראייה שלנו לסובייקטיבית, עד כדי כך שבמובן מסוים אנו רואים מה שאנו רוצים לראות.

בזיהוי פנים, מלבד החלק הויזואלי במוח, פועלים גם חלקים נוספים הקשורים לזיכרון ותכנון. כתוצאה מכך, מופעל חלק נוסף במוח, שמגיב במיוחד בעת גירוי של פרצופים אנושיים. הדבר מעניק תחושה שאנו מביטים בעצמים חושבים ובעלי רגשות, שאנו רואים פרצופים ''אמיתיים''. אנשים עוקבים אחרי ''מבטם'' של חפצים בדיוק כשם שאנו רגילים לעקוב אחר מבטם של אנשים, ומתפתים להסתכל ולבדוק מה גורם להם להגיב כך.

מדוע אנו רואים דוווקא פרצופים? אחת התשובות האפשרויות היא שאנו רואים כל כך הרבה פנים אנושיים אמיתיים ביומיום, שאנו מצפים לראות אותם בכל מקום. החל מהילדות, זה הגירוי הנפוץ ביותר שאנו פוגשים. תשובה נוספת, מסיבות אבולוציוניות, ההישרדות האנושית תלויה באנשים אחרים – אם אנו זקוקים לעזרה מהם או שעלינו להיזהר מפניהם. האדם צריך להבין אנשים אחרים ולפענח את התנהגותם במהירות גבוהה, ולכן ייתכן כי המוח מחווט לזהות אנשים אחרים בכל הזדמנות: הטעות המקרית של זיהוי פנים ''מזויפים'' בגזע עץ, אינה חמורה כמו להיכשל בזיהוי פרצוף אמיתי שמסתתר בין השיחים.

מנגנון דומה עשוי לפעול גם ברוחניות. המוח מנסה להשליך את התכונות האנושיות שקיימות בו על דברים שאינם בהכרח אנושיים על פי ההגדרות המקובלות. בניסיון להתמודד עם חוסר הודאות של העולם, האדם מאניש תופעות שונות ומחפש את השתקפותו בטבע.

אחת הדוגמאות הבולטות היא ''פרצופים'' של מכוניות, עם קווי המתאר האנושיים שנובעים מהפנסים והגריל. בכל מקום בתבל, המקומיים מקשרים למכוניות את אותן הבעות אנושיות. מכונית עם פנסים עגולים וגריל קטן למשל, מתוארות כנשית. לעומת זאת פנסים ישרים ומוטים עם גריל רחב נחשבות גבריות. קיים צורך של המוח לאתר אינפורמציה ביולוגית בצורה של הבעות פנים, בכל מקום שהוא רק יכול. מדהים לראות כיצד אנו תופסים את הסביבה המודרנית דרך מנגנונים כה עתיקים.

הפראידוליה, התכונה של זיהוי פנים בעצמים, יכולה להיות בעלת השפעה מעשית על חיינו. אם למכונית יש ''מבט מאיים'', היא עשויה לעורר אגרסיביות בקרב נהגים אחרים. שלטים של "עיניים בוחנות" הורידו מקרי גניבות ביותר ממחצית.

הצלחה של כל תהליך נובעת מרמת הקשר שבין התהליך לבין התכלית והמטרה הסופית שלו. כאשר המוח האנושי רוצה לזהות פנים של אדם, הוא יכול לעשות זאת על ידי איתור של מכנה משותף, ועל ידי השוואת תבניות מורכבות. המוח ממפה במהירות את התבניות ביחס לבעיה שעומדת בפניו, ומבצע תיעדוף של ההשוואות השונות.

מקור הבנה זו היא למעשה חכמת הפנים – הפרסונולוגיה. בסיסה נמצא באינטואיציה, ועם התפתחות המחקר הפכה למדע מדויק. תווי הפנים שלנו מייצגים תכונות אופי שטבועות באדם ומאפשרים לנו לראות את האדם מאחורי המסכה. השימוש בחכמת הפנים ניכר כמעט בכל היבט בחיים: בתקשורת המשפחתית, במקום העבודה, ועוד.

תורת הפרסונולוגיה מציגה ניתוח מרשים ומדוייק של מבנה האישיות, והיא מאפשרת התבוננות מעמיקה לתוך האדם. הכלים הם אמינים והם מעידים על כישורי האדם, דפוס חשיבותו, בריאתו ואיזה חסימות נפשיות טמונות בו. לימודי פרסונולוגיה מובילים גם לניתוח שפת הגוף, תקשורת בין אישית, קבעונות והפרעות טורדניות, בעיות עור, ותחומי רפואה משלימה כמו אירידיולוגיה ורפלקסולוגיה. התורה חשובה גם לאמנות, כיוון שברוב יצירות האמנות החשובות הפנים הם הנושא המרכזי.

21.9.2017

גיאוגרפיה מקודשת

הדמיון אינו מצב: הוא התגלמות הניסיון האנושי. על פי השכל האנושי, פני הנוף הם תהליך של שינויים שנונים, שבהם הדמיוני נוכח במציאותי. הם מוליך ומגבר של תעצומות הנפש. המסע האמיתי על פני האדמה הוא מסע לארץ הדמיוני. הפסיכולוגיה עוסקת לרוב בצורות סטאטית, אך התנועה חשובה יותר. בפסיכולוגיה אמיתית, הדמיון הוא בעיקר סוג של  ניידות רוחנית, מהמין הטוב, החי והמלהיב ביותר. אין נכון יותר מאשר להעניק לארץ, אשר מגייסת את כל כוחותינו על מנת שנעמול בה, דמיון אשר יעלה אותה ממדרגת הגשמיות, ויעניק לה חיים משלה. אנו חווים את פני הארץ דרך יכולתה לחדש את לבנו ונפשנו. חיים דמיוניים בעלי חוקים ממשיים שולטים בדימויים אלה. הם יוצרים הזמנה למסע, שאנו נרגיש אותה בתוכנו כתחושות שחרור והקלה.

צורות סלעים שמזכירות את דמות האדם, בין אם כולה או חלקה בלבד, הן אחת התופעות הנפוצות בטבע והחביבות על המין האנושי. ברחבי תבל קיימים אתרים רבים מאד בהן מופיעות צורות כאלה, ויש מהן גם רבות שמרוכזות במקום אחד, כמו בקניונים. אחד המקומות המפורסמים בעולם של צורות אנושיות שחקוקות בסלע הוא קניון הסלע האדום של פטרה. 
עבור הסינים יש משמעות רבה עוד יותר לצורות מואנשות בסלעים, שכן על פי הדת הסינית הקדומה מוצאם של האלים הוא בהרים. בלב הארמון הקיסרי ב'עיר האסורה' בבייג'ינג נמצאים גנים, אשר במרכזם מוצבים סלעי אבן גיר טבעיים גדולים אחדים, מנוקבים בחורים טבעיים רבים במגוון צורות, אשר כל מטרתם היא לעורר את הדימיון האנושי לזיקה שבין דמות האדם לנופי הטבע.
ההשוואה בין צורות בסלע לצוות האדם היא ביסודה השוואה צורנית בלבד. לעיתים הם גולשים להשוואה לדמויות אנושיות ספצפיות, אך אין פרושה שהסלעים מקבלים את תכונות האדם. לצורך כך נדרשים עצמים פיזיים אחרים, שהם דינאמיים יותר במהותם. יש בכוחו של השילוב בין הדמיון הצורני והדמיון הדינאמי ליצור הקבלה ולהעניק השראה ותובנה למציאות האנושית.

לאורך הדורות תיארו תרבויות רבות את המרחב הגיאוגרפי שבו התקיימו, והביעו זאת אלו במגוון דרכים. ביטוי אחד של תפיסות אלה היה על ידי הקמת מקומות קדושים. אולי הצורה הקדומה ביותר של גיאוגרפיה קדושה היא זו של האבוריג'ינים של אוסטרליה. על פי האגדות הקדומות שלהם, בתקופה המיתולוגית של ראשית העולם, הידועה בשם 'חלום', יצורים שונים בדמות בעלי חיים טוטמיים ובני אדם הגיחו מתוך פני כדור הארץ והחלו לשוטט על פני האדמה. הם שוטטו על פני כדור הארץ, ויצרו תכונות של הנוף באמצעות פעולות היומיום כגון לידה, משחק, שירה, דיג, ציד, נישואין ומוות. בסוף כל חלום התבהרו המאפיינים האלה לאבן, וגופי אבותיהם הפכו לגבעות, לסלעים, למערות, לאגמים ולפני נוף אחרים. המקומות הבולטים, כגון איירס רוק, הפכו למקומות קדושים. האבוריג'ים הלכו בעקבות מסלולי החלומות של אבותיהם. השבילים שהאבות הטוטמיים עברו על פני הנוף נקראו מסלולי חלום, או שירים, והם חיברו בין המקומות הקדושים, שהיו בעלי כוחות מיוחדים. הלידות המיתולוגיות של האבות הקדמונים האלה העניקו לאבוריג'ינים גיאוגרפיה מקודשת, מסורת של עליה לרגל, ואורח חיים נוודי, למשך יותר מארבעים אלף שנה, מה שהפך את תרבותם למתמשכת ביותר בעולם.

דוגמה נוספת לגיאוגרפיה קדושה, שנובעת מממלכת הסמלי, ניתן למצוא במנדלות הנוף של הבודהיזם, אשר משמשות ככלי עזר במדיטציה. המנדלות הן ציורים מעגליים על בסיס סידורים גיאומטריים שמתפתחים במידה שווה מהמרכז לשוליים, ומופיעים בהם סמלים של אלוהויות שונות. מנדלות מתארות בדרך כלל תהליכים רוחניים ומופשטים. עם זאת, קיימות מנדלות עתיקות שמייצגות מפות של אזורים גיאוגרפיים שלמים, והן מעניקות להם משמעות תרבותית. מנדלות נוף אלה יצרו גיאוגרפיה קדושה. במנדלות הופיעו הרים ונהרות, ומקומות קדושים נוספים, כמו קברי קדושים. הפרקטיקה של נזירים ועולי רגל היתה לנסוע אליהם על פי מסלול מסוים. המקומות הקדושים נתפסו כעליות מטאפוריות בעולם ההארה, כאשר כל שלב בעליה לרגל הממושכת מייצג שלב בתהליך.

סוג מרתק של גיאוגרפיה מקודשת שהתפתח מעולם המנדלות, ונפוץ מאד גם בימינו, נקרא 'פנג שואי'. הפנג שואי הוא תערובת של אסטרולוגיה, טופוגרפיה, אדריכלות נוף, ניגודי זכר ונקבה ומיתולוגיה טאואיסטית. הסינים רואים בטבע אורגניזם חי ונושם. הם רואים ביקום שרשרת של חיים שמחוברים יחדיו, כמו גוף חי אחד. רוח חיים זו נקראת צ'י, והיא עשויה לבוא לידי ביטוי בשלוש צורות: אחת שנעה באטמוספירה, אחת באדמה, ועוד אחת שנעה דרך הגוף האנושי. האקופונקטורה עוסקת במחקר ובגירוי של הצ'י בתוך הגוף, ואילו הפנג-שואי עוסק במחקר ובשימוש בצ'י הארצי .
הסינים היו עורכים סקרים טופוגרפיים החל משנת אלפיים לפני הספירה, ומפרשים צורות קרקע על פי אמונותיהם במיתולוגיה והאסטרולוגיה הטאואיסטית. כל סין אורגנה בגיאוגרפיה קדושה ענקית. אזורים הרריים היו לצ'י נמרץ, בעוד קרקע שטוחה היתה לצ'י איטי. פנג-שואי, שפירושו המילולי "רוח ומים", ביטא הרמוניה בין הצ'י של הארץ לצ'י של בני האדם, לטובת שניהם. מקדשים, מנזרים, מגורים, קברים, ארמונות ומושבי הממשלה הוקמו במקומות עם שפע של צ'י טוב. באתרים מסוימים אף התבצעו שינויי נוף כדי לשפר עוד יותר את הנוכחות ואת התנועה של הצ'י.
תורת הפנג שווי משתמשת במנדלה הנפוצה ביותר בעולם כיום, ה'בגואה', על מנת לעצב את המרחב האנושי. בבגואה יש שמונה כיווני מצפן, ויש לכל כיוון גאוגרפי משמעות פסיכולוגית, שצמודים אליה סמלים ותיאורים מתאימים. באמצעות זיהוי הכיוונים והענקת שימושים מתאימים לכל אחד מהם, משפרת הבגואה את התפקוד. הדבר נכון לכל קנה מידה במרחב, הבית, העיר, והארץ כולה.

תחום זה של גיאוגרפיה קדושה והנוהג של אדריכלות נוף בקנה מידה גדול הפתיע את האירופאים הראשונים שביקרו בסין, שלא היתה להם מסורת דומה ולא מונח המתאר את הפנג-שווי. אך חוקרים גאוגרפים רבים הבחינו, על פי ראיות שנצברו ממונומטים שנחקרו, כי כל התרבויות הקדומות ארגו בסבלנות מרקם של התכתבות בין השמים, ובמיוחד מסלולי השמש וגלגל המזלות, עם האדמה המיושבת ובמיוחד עם המבנים הקדושים והערים החשובות, ועם בני האדם ובמיוחד עם האליטה הדתית והשלטונית.
חוקרים שונים מציגים דיאגרמות אסטרולוגיות עצומות באגן הים התיכון, שמשלבות נקודות מרכזיות באתרים קדושים כמו הפרתנון באתונה, ומקדשי האורקל בדלפי וסיווה במצרים. גלגל המזלות השתרע על פני היבשה והים, ועבר במרכזים רבים של עלייה לרגל בעת העתיקה. האדריכלים של המזלות הארציים הענקיים האלה הפכו את ארצם לדימוי חי של השמים. בעוד הידע המקורי של השימוש במקדשים נשכח זה מכבר, מיקומם של רבים של אתרים קדושים בודדים המרכיבים את גלגל המזלות ידוע עדיין.

לגיאוגרפיות קדושות אחרות יש בסיס שלם שמגיע מתחום הגיאודזיה, שהיא ענף של מתמטיקה וגיאומטריה שימושית, שעוסקת במידות והמרחקים על פני כדור הארץ, ומיקום נקודות על פני השטח. המצרים הקדמונים שלטו במדע הזה. קו האורך הראשי של מצרים הקדומה נקבע כך שחצה את הארץ בדיוק לחצי. ערים ומרכזים טקסיים נבנו בכוונה במרחקים שנמדדו במדויק מקו אורכי מקודש זה. בכל אחד מהמרכזים הגיאודטיים האלה הונחה אבן ציון מקודשת, אשר ציינה את את הכיוון והמרחקים למקומות קדושים אחרים. גם ביוון העתיקה, המרכזים דתיים היו כולם מופרדים זה מזה על ידי מרחקים מדויקים.
המדידות המיוחדות האלה התפתחו לכדי ציורים גיאומטריים על פני מרחבים עצומים של משולשים, ריבועים, ומעגלים, וצורות וקשרים גיאומטרים מסובכים יותר. בונים עתיקים הקימו מקדשים בנוף, אשר היו ממוקמים בדיוק על פי הידע של הגיאומטריה הקדושה. אנו מוצאים עדויות לגיאומטריות נוף עתיקות בצרפת, גרמניה ואנגליה. באזור לנגדוק שבדרום צרפת, למשל, מחקר ראשוני חשף סידור מורכב של מחומשים, מעגלים, משושים וקווי רשת שהונחו על פני עשרות קמ"ר של שטח.
הן באנגליה והן בגרמניה מצאו חוקרים שרידי ראיות נרחבות לצורה נוספת של גיאוגרפיה קדושה, והיא סידור ליניארי של אתרים קדושים עתיקים על פני מרחקים ארוכים. מקורם הוא מערכת ענקית של מסלולי סוחרים שנבנו עוד בתקופה הניאוליתית. ממצאים ארכיאולוגיים אימתו מאז את המקור הניאוליתי של הקווים הללו, אבל יש לשלול את הרעיון כי הקווים שימשו למטרות תחבורה. הקווים יוצרים חץ ישר על פני האדמה, מה שהופך אותם לא מעשיים עבור שימושי תחבורה. אלה הם קווי אנרגיה, ולמעשה יש תחושת אנרגיה או כוח הזורם לאורכם, שחשים אנשים עם רגישויות לאנרגיות האדמה. 
לקטגוריה זאת שייכים גם הקווים הישרים שנוצרו על פני הנוף על ידי תרבויות ארכאיות בחצי הכדור המערבי. הדוגמאות כוללות את קווי הנאסקה בפרו, קווים דומים על פני מדבריות בוליביה, וסימנים ליניארים רבים שהותירו האינדיאנים באזור קניון צ'אקו בניו מקסיקו. ארכיאולוגית המיינסטרים מפרשת אותם כמסלולי סוחרים עתיקים, אך הקווים אינם מישתלבים בקווי המתאר הטבעיים של פני השטח, אלא הם ישרים כסרגל על פני האדמה, ולעתים קרובות הם מתרוממים על פני צוקים אנכיים, מה שהופך אותם לחלוטין לא מתאימים להובלה של אנשים או של אספקה. יתר על כן, דרכים שימושיות מאותןתקופות נמצאו בקרבת מקום. קווים אלה משתלבים גם בציורים ענקיים של בעלי חיים ובני אדם, ובצורות גאומטריות בקרבת מקום. הם קווי רוח - סימון שנוצר על פני כדור הארץ כדי לייצג את מסעות הרוח, טיסות קסומות וחוויות מחוץ לגוף של שאמאנים עתיקים.

קיימת אנרגיה על פני כדור הארץ עבור בני האדם. היא מרוכזת במקומות ספציפיים בכל רחבי הכדור, ומזרזת ומגבירה את המודעות הרוחנית-אקולוגית. צורות טבעיות מסוימות מרתקות באורח מסתורי את העין האנושית. דוגמאות הן הספירלות של שריוני החלזונות, המבנים הגבישיים של עולם המינרלים, והדפוסים המדהימים שנמצאים בפתיתי שלג ופרחים. 
לא רק הנושא של צורות אלה לוכד את תשומת הלב שלנו. לא פחות חשובים הם הסדרים הפרופורציונליים של חלקים בודדים המהווים את התמונה הכוללת. אותו הדבר נכון גם לגבי צורות שונות של אמנות קלאסית. מאירופה בימי הביניים והרנסנס ידועים ציירים שהגדירו את העיצוב הראשוני של הציורים שלהם על פי נוסחאות גיאומטריות מסוימות. גם הפסלים והציירים בעולם האיסלאמי עשו זאת. מיקומם של אלמנטים בתוך מסגרת הציור נחשב חשוב כמו הנושא עצמו. נוסחאות העיצוב האלה הגיעו מבתי הספר המסתוריים של היוונים והערבים, שבתורם קיבלו אותם מן המצרים הקדמונים. המצרים, ותרבויות אחרות של העת העתיקה, גזרו נוסחאות גיאומטריות אלו על ידי התבוננות נלהבת בעולם הטבעי. אנו מכנים ענף זה של ידע בשם ''גיאומטריה מקודשת'', ומוצאים את השפעתה לא רק בציור אלא גם בסגנונות מסוימים של האדריכלות הדתית. היווצרות החומר מהאנרגיה והתנועות הטבעיות של היקום, מרטט מולקולרי לצמיחת צורות אורגניות, ותנועות כוכבי לכת, כוכבים וגלקסיות, נשלטים כולם על ידי תצורות גיאומטריות בעלות כוח. גיאומטריה זאת של הטבע היא המקור של הגיאומטריה המקודשת המשמשת בתכנון ובנייה של כל כך הרבה מקדשים ומקומות קדושים בעולם. מקדשים אלה מקודדים את יחסי הבריאה ומשקפים את היקום. צורות מסוימות שנמצאו במקדשים עתיקים, שפותחו ועוצבו על פי הקבועות המתמטיות של הגיאומטריה הקדושה, נועדו למעשה לאסוף, לרכז ולהקרין מצבי אנרגיה רוחנית ספציפיים.

אחד המקורות הגאומטריים המקודשים ידוע כ"יחס הזהב", והוא היה חשוב לארכיטקטים עתיקים. יחס הזהב הוא יחס גיאומטרי שבו היחס בין השלם לחלק הגדול יותר מבין שני חלקים שאליהם הוא מתחלק, זהה ליחס בין החלק הגדול יותר לקטן יותר. פיסיקאים, כימאים, קריסטלוגרפים, ביולוגים, בוטנאים ואסטרונומים מצאו כי אותם יחסים הם המסגרת המתמטית הבסיסית של היקום. היחסים נמצאים גם בגוף האדם, וייתכן שמייצרים את ההשפעות העמוקות ביותר על האורגניזם האנושי. ההשפעות של יחס הזהב על האמנות, הציור, המוסיקה והאדריכלות, עוזרות לעצב עולם אישי הרמוני ומקודש. כאשר אתה בתוך מבנה מעוצב עם גיאומטריה מקודשת, אתה בתוך מודל של היקום. איכות הרטט של החלל הקדוש מביאה את הגוף והנפש להרמוניה עם היקום.

גסטון בשלרד כתב בסיפרו ''שירת החלל'', כי המטאפיסיקה מושרשת בגיאומטריה. בין אם נרצה בכך או לא, קיימת תכונת מרחביות בסיסית במחשבה. האדם קיים במרחב הרבה יותר מאשר הוא קיים בזמן. אנו מגדירים עצמנו בביטויי המרחב שלנו הרבה יותר מאשר בכל אופן אחר. צירוף המושגים ''חוץ'' ו''פנים'' יצר דיאלקטיקה של חלוקה. זאת גיאומטריה ברורה, המעוורת אותנו מרגע שאנו מביאים אותה לפעולה במציאות. היא דומה מאד לדיאלקטיקה של ''כן' ו''לא'', שמחליטים על הכול. אם האדם אינו נזהר, היא הופכת להיות הבסיס לדימויים ששולטים בכול המחשבות החיוביות והשליליות. בסתירה לכך, מושגים אלה, בשל סמיכותם, הם גם ביחסים אינטימיים. הם תמיד מוכנים לשנות כיוון ולהמיר את עוינותם. כתוצאה מכך, בדימויי המרחב אנו באזור בו ההגזמה והצימצום הם קלים ושכיחים. אנו חיים דרך צמצום והגזמה אלה. אנו שואפים להגדיר את הקיום, ובעשותנו זאת מעלים רמה את כל הסיטואציות, כדי ליצור סיטואצית-על. הדיאלקטיקה של ''כאן'' ו''שם'' הועלתה בדרך זאת לדרגה אבסולוטית, על פיה שני תארי הפועל חסרי המזל האלה מעוטרים בעוצמות בלתי נשלטות של הוויה נחושה.

השפעת התחבורה על הקיום האנושי היא עצומה. התפתחותה והצלחתה של כל מדינה בשלום ובמלחמה תלויה ישירות באמצעי התחבורה שלרשותה. במהלך ההיסטוריה, והאחדות והעוצמה של כל מדינה השתנו על פי הצלחתה בפיתוח אמצעי ונתיבי תחבורה. בעולם העתיק, התחבורה לאורך נהרות עיצבה את האימפריות. המצאת הגלגל הביאה לפלישת צבאות ולאינספור מלחמות. שליטתם של הרומאים בתחבורה היבשתית, באמצעות כישוריהם ההנדסיים לבניית דרכים, הביאה לפריחת האימפריה הרומאית. האימפריה הבריטית התפתחה בזכות המספנות הבריטיות, שיצרו את כלי השיט הטובים ביותר. התפתחות התחבורה באמצעות רכבות במאה התשע-עשרה הביאה להתרחבותה של ארצות הברית מחוף לחוף. גם בימינו משקיעות מדינות מתוקנות רבים מאמצעיהן בפיתוח אמצעי תחבורה חדישים ושמירה עליהם. ההשקעות הממשלתיות, הסובסידיות, והפיקוח על הבעלות והשימוש, הופכות את התחבורה ביבשה, בים ובאויר, למזוהה מאד עם הלאומיות. 

קשה מאד כיום לדמיין עד כמה מהפכנית היא המצאת המטוס. התעופה היא מהפכה תחבורתית בת כמאתיים שנה בלבד, והיא חסרה כל רקע תרבותי. המצאת המטוס והתפתחותו המואצת ככלי תחבורה באה כהפתעה מוחלטת למין האנושי. בתחילת המאה העשרים חשבו עדיין רוב בני האדם כי תעופה במכונות מעופפות כבדות מהאוויר תהיה בלתי אפשרית במהלך ימי חייהם. כל המחשבות הפסיכולוגיות אודותיה נלקחו מהמקורות הדתיים, מהמיתולוגיה והפולקלור. יש בהם טקסטים נבחרים שמתארים מעוף על טבעי של אלים ובני אלים, או בעלי חיים. טקסטים אלה נחשבים לחשובים ביותר בשל השפעתם על נפש האדם, שהולכת שבי אחריהם כמזון רוחני ראשון במעלה. 
מלחמת העולם הראשונה פרצה כעשר שנים לאחר המצאת המטוס. כתוצאה מהפצצות אוויר על ריכוזי האוכלוסייה התעצבה במהלך המלחמה 'המדינה הטוטאלית' המודרנית, בה כל אזרח מגויס למאמץ המלחמתי. בפעם הראשונה בהיסטוריה היו מדינות גדולות חשופות להתקפות אויב מאסיביות על בירותיהן. גבולותיהן הטבעיים הפכו לחסרי ערך. על המדינות היה לארגן מחדש את אזרחיהן. כל אזרח גויס למכונת המלחמה. המדינה הטוטאלית דחפה אזרחים רבים לאמונות חדשות. במצב זה, מה טבעי יותר עבור המין האנושי מאשר לאחד בין המדינה הטוטאלית ודימויים חדשים של פני הנוף.

הגיאופוליטיקה מחזיקה מקום מיוחד בין המדעים המודרניים. מושגים גיאופוליטיים הפכו לגורמים העיקריים בפוליטיקה המודרנית עוד לפני זמן רב. הם בנויים על עקרונות כלליים שמאפשרים לנתח בקלות את המצב של כל מדינה ואזור מסוימים. הגיאופוליטיקה במתכונתה הנוכחית היא ללא ספק מדע חילוני. אבל יתכן שמבין כל המדעים המודרניים היא מקיימת את הקשר הגדול ביותר עם מסורת ומדעים מסורתיים. הגיאופוליטיקה המודרנית היא תוצר של השתחררות משליטה דתית במדע המסורתי של הגיאוגרפיה המקודשת. לעתים קרובות היא מדורגת כ"פסאודו-מדע'', כיוון שהחילון שלה אינו כה מושלם ובלתי הפיך, כמו במקרה של כימיה או פיזיקה. הקשר עם הגיאוגרפיה המקודשת עדיין בולט לעין למדי. הגיאופוליטיקה נמצאת במקום ביניים בין המדע המסורתי של הגיאוגרפיה המקודשת למדעי הגאוגרפיה המודרנית.

הגיאוגרפים המודרנים מודעים לכך שהדת יכולה להיות נקודת מוצא לבניית זהות אתנית ולאומית, ושבאידיאולוגיה ובפרקטיקה הדתית יש השפעה רבה למיקום. האמונה הדתית עשויה להשפיע על אופן השימוש בכל המרחב הציבורי. הגיאוגרפים מוצאים כי מרחבים דתיים מודרניים רבים חורגים ממסגרת המרחבים הרשמיים המסורתיים של מקומות פולחן. אחד התחומים החדשים במחקר על הקשר בין גיאוגרפיה ודת בוחן את עליית הפונדמנטליזם הדתי. תהליכי ההגירה יצרו גם שינויי נוף, כיוון שיש קהילות מהגרים רבות שמוגדרות על ידי הדת. מחקרים בתחום זה מנתחים את השינויים הדמוגרפיים באוכלוסייה הפונדמנטליסטית בעולם המערבי, ואת השפעתה על עיצוב המרחב. מקומות ציבוריים בלתי מוגדרים על ידי הדת בעבר הלא רחוק, וביניהם העיר, השכונה, הרחוב, בתי הספר, וחללים ביתיים רבים, ובמקביל מרחבי תקשורת  המונים וכלכלת מאקרו, הפכו למתחמים שמשלבים ביומיום פרקטיקה דתית באורח לא פורמאלי.

26.4.2015

מפרץ חיפה וספירלת הזהב

מפרץ חיפה וספירלת הזהב. 

הקשת התחתונה ביותר בתוך המלבן מראה כי בעבר, לפני יבוש המפרץ והקמת הנמל, היה קו החוף באזור זה בצורה כמעט מדויקת של חצי קשת. החוף היה חוף רחצה, שכונה בשם ''חוף שמן'', שאליו מתגעגעים עד היום חיפאים ותיקים. קו החוף של כל המפרץ בין חיפה לעכו דומה לספירלת זהב שלמה, כקונכיה מוארכת.

19.4.2014

ארבעה בנים בהגדה של פסח ותורת היחסות של איינשטיין

בהגדה של פסח מופיעים ארבעה בנים:
חכם
רשע
תם 
שאינו יודע לשאול

קיימים פירושים מסורתיים אחדים לארבעת הבנים:
- ארבעת הבנים מקבילים לארבעת המינים בסוכות  ולארבע סוגי האנשים הקיימים בעם ישראל.
- בתורה מופיעים ארבעה פסוקים שונים המצווים לספר את סיפור יציאת מצרים.
- על פי הקבלה ארבעת הבנים מקבילים לארבעת הספירות של רגלי כסא הכבוד.
- ארבעת המינים מקבילים לארבע לשונות הגאולה: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי.
- יש עוד פירושים רבים.

המיספר 4 מופיע בהגדה של פסח, בדרגת חשיבות רבה עוד יותר, בארבע כוסות היין אשר אנו מצווים לשתות בליל הסדר.
פעם נוספת מופיע המספר בהגדה בארבע הקושית. 
לכן הסיפרה ארבע מתקשרת דרך ליל הסדר לרעיון החירות בכלל.

ה-4 בנומרולוגיה הוא המספר שקשור למסגרת, מבנה, יציבות וכללים. כל התמודדות עם המספר היא התמודדות עם מה שנראה לכאורה בלתי פתיר. זה הצורך לפרוץ מסגרות ולערוך שינויים גם כשאלה מפחידים מאד, ותוך שמירת החוקים גם כשהם לא נוחים.

על כן ניתן להקביל את המספר 4 גם לארבעת רוחות השמיים: צפון, דרום, מזרח, מערב. זאת גם בשילוב הקבלה לארבעת חדרי הלב. האדם מצוי תמיד בצומת דרכים. הבחירה בכיוון הנכון היא משימה קשה, אך הוא חייב לקבל את ההחלטה לגבי הדרך בכוחות עצמו.

4 הוא גם מספר היסודות הבסיסיים האלכימיים: אויר, אש, אדמה, מים.

בעולם המודרני המיספר 4 מתקשר לשרטוט הרשת, הגריד, שבאמצעותו אנו ממפים את העולם ונותנים לכל מקום ציון במספרים של אורך ורוחב. במקביל זאת גם צורת השתי וערב שבה אנו בונים את העולם ההנדסי שבו אנו חיים על פי קווים ישרים ומצטלבים, מחפצים וכלים עד לבניינים ודרכים.
מכאן גם שהמספר 4 מתקשר אל חוש המישוש, שהוא הבסיסי מבין חמשת החושים של האדם. חוש המישוש מתפתח באדם בשלבי גדילתו הראשונים, כאשר הוא מזדהה עם העולם יותר מאשר עם עצמו. 
צורת הרשת מתקשרת היטב גם למבט העל שבו אנו תופשים את העולם מאז ראשית עידן התעופה.
לכן יש חשיבות רבה לתיאור דינאמי של צורת הרשת ברוחנו. קווי השתי וערב של הרשת משתכפלים לעיתים ברוחנו מליבנו לעבר האינסוף.  
נושא הרשת הדינאמית מפותח בהרחבה ביצירותיהם של אמנים מודרניים רבים. יש מבקרי אמנות שטוענים שזאת המורשת היחידה שהעבירה אמנות המאה ה-20 לאמנות המאה ה-21.

אלברט איינשטיין הגה את תורת היחסות בתחילת המאה ה-20. בנעוריו הושפע איינשטיין מאד מהיהדות, ובוודאי גם מההגדה של פסח, אשר שימשה לו מקור השראה בפיתוח תמונת העולם החדשנית שיצר.
בפיזיקה המסורתית קיימים שלושה מימדים: אורך, רוחב, גובה. יחד הם יוצרים את תמונות העולם התלת-מימדית המסורתית.
איינשטיין, לעומת זאת, טען כי בעולם יש מימד רביעי, והוא מימד הזמן.
העולם על פי איינשטיין הוא סינתזה של חומר וגלים, ישות והתהוות בו זמנית, יחסי ומקיף גם יחד. הוא חירות מתחילתה ועד סופה. איינשטיין משחרר אותנו מתפישת כוח המשיכה המסורתי. הוא עושה זאת באמצעות רעיון התנועה הקוסמית המתמדת, שהיא ציר הזמן.
אפשר להקביל בין תמונת העולם פורצת הדרך של איינשטיין למשמעות המספר 4 על פי ההגדה והנומרולוגיה, כי אצל כולם המספר מתקשר אל משמעות החירות.

ארבעת הבנים שבהגדה הם מקור השראה לתמונת העולם בעל 4 המימדים בתורת היחסות:
החכם הוא ציר האורך.
הרשע הוא ציר הרוחב.
התם הוא ציר העומק.
שאינו יודע לשאול הוא ציר הזמן.

18.4.2014

מוזיאון הרמן שטרוק בחיפה

מוזיאון הרמן שטרוק ברחוב ארלזורוב בחיפה
הרמן שטרוק (1944-1876) נחשב לאחד מאמני ההדפס החשובים בגרמניה ובארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה העשרים. במשך למעלה מארבעים שנות פעילותו כאמן מצליח ומוערך הוא יצר שפע של עבודות על נייר, בעיקר בשני סוגי נושאים - הדיוקן והנוף. בסדרת הדיוקנאות המפורסמים שלו הנציח שטרוק את גדולי הרוח והמדע של זמנו, ביניהם צייר את הציור הנודע ביותר בקרב יהדות זמננו - דיוקנו של תיאודור הרצל.

הרמן שטרוק: דיוקן תיאודור הרצל
במקביל לעבודתו האמנותית שטרוק לקח חלק חשוב בפעילות הציונית, העולמית והארצישראלית. במסגרתה השתתף דרך קבע בקונגרסים הציוניים והיה שותף ליוזמות אמנותיות לאחר עלייתו ארצה. בין היוזמות המרכזיות שבהן היה מעורב שטרוק, הביאה להקמת מוזיאון תל אביב לאמנות וחידוש בצלאל, האקדמיה לאמנות בירושלים.

שטרוק זכה להכרה כמורה דגול לאמנויות הגרפיות והחל ללמד את שפת ההדפס האמנותי עוד בשהותו בגרמניה. בין תלמידיו הרבים היו מקס ליברמן, לוביס קורינת, מארק שאגאל, יעקב שטיינהרדט, יוסף בודקו ואחרים.

בדצמבר 1922 העתיק שטרוק את מרכז הכובד של חייו מברלין לחיפה. התיישבותו של שטרוק בחיפה הייתה אירוע תרבותי שהאמנות הארץ-ישראלית לא ידעה כמותו. שטרוק, אמן יהודי-ציוני בעל הכרה בינלאומית, תרם רבות לפיתוחה של הקהילה האמנותית של צפון הארץ בכלל ושל העיר חיפה בפרט.

בחיפה שטרוק התמקם בבניין תלת-קומתי ברחוב ארלוזורוב 23 בהדר הכרמל, שתוכנן בידי ידידו, אלכסנדר ברוולד - אחד האדריכלים הגדולים שפעלו בארץ במחצית הראשונה של המאה העשרים. בבית זה שחזר שטרוק את הסטודיו שלו מברלין וקיבץ סביבו חוג תלמידים שהתמחו בטכניקות ההדפס השונות. בין אלה שלמדו אצלו היו אנה טיכו, צבי גולדשטיין-גלי, ערי אריך גלאס, יוסף ארליך, מאיר בן-אורי ואחרים.

כיום הבית של שטרוק הוא בניין מהודר שהינו מבנה לשימור בעל ערך אדריכלי והיסטורי רב, הצופה מראש הכרמל אל נופי המפרץ ועמק זבולון. בשנת 2013 לאחר פרויקט שיחזור, שכלל את שיפוץ המבנה, תוך שימור פרטיו המקוריים, נפתח בו המוזיאון המשחזר את חזותו ורוחו המקורית של הבית כפי שהיה בימי חייו של שטרוק. הבית המרשים, בו אירח האמן את נבחרי הציבור והאמנים, משלב בתוכו אלמנטים מזרחיים ואירופיים: חלונות מקושתים-אוריינטליים ורצפות מצוירות, שעל חשיפתם ושחזורם הושם דגש בשיפוץ.

מטרת המוזיאון היא להאיר את דיוקנו של הרמן שטרוק בכל מעגלי יצירתו ופועליו התרבותיים והחברתיים. בתצוגת המוזיאון משולבים פריטי ריהוט ושטיחים, חפצים אישיים, ספרים וציורי שמן של הרמן שטרוק מאוספו של נתן ברנשטיין, לצד יצירותיו מאוסף מוזיאון חיפה לאמנות. בקומה העליונה של המוזיאון יפתח בקרוב מרכז פעילות יצירתית לנוער וילדים. במרכז יערכו סדנאות יצירה, כולל סדנאות הדפס ותחריט, פיסול וציור.

התערוכות המתחלפות של המוזיאון יוקדשו ליצירתו רבת-האנפין של הרמן שטרוק ויעסקו בסוגיות נבחרות של תולדות האמנות, תוך התמקדות בתחום היצירה אשר לפיתוחו הקדיש האמן את חייו - אמנות ההדפס. התערוכות יתרכזו בנושאים, רעיונות ומגמות תרבותיות בעידן המודרני. פלטפורמת התצוגה תפגיש את יצירתו של שטרוק עם אמנים אחרים שפועלים כיום בשדה אמנות ההדפס בארץ ובעולם, בשאיפה לנהל דיאלוג בין תקופות ובין נקודות מבט.

פרנסי העיר חיפה חייבים להפוך את מוזיאון שטרוק למוקד עליה לרגל עבורם, על מנת שישמש מקור השראה, ומקום הכאה על חטא, לגבי הדרך שבה יש לבנות  את העיר חיפה. דרך זאת, של שילוב מדוקדק בין אדם וטבע תוך הקפדה על ערכי האדם ואיכות הסביבה, בהשראת מקורות היהדות, היא דרך המלך של הציונות.

13.6.2013

יום השבת על פי יחס הזהב

השבת נחגגת כל יום שביעי בשבוע, בלי קשר לעונות השנה ולארועים מיוחדים ביהדות, בניגוד לחגים השונים שקשורים תמיד למועדים וארועים שונים. 

היום השביעי בשבוע הוא יום שכולו אור. הוא חל 52 פעמים בשנה ולמרות זאת בכל פעם אנו חשים את אורו. זאת למרות שביום זה איננו עושים כמעט מאומה. לאי העשייה בשבת יש טעם של קדושה, לעומת אי העשייה בימות החול שלעיתים קרובות היא משמימה.

מה הוא מקור עוצמת השבת, אם אין בכל הדינים הרבים הכרוכים בה כדי להסביר זאת.

אפשר להסביר את עוצמת השבת באמצעות חוכמת המספרים של יחס הזהב, ולמצוא באמצעות סידרת המספרים הזאת קשר ישיר בין השבת לקב''ה.

כידוע המספר הכרוך ביותר עם הקב''ה הוא 13 - התפילה החשובה ביותר היא תפילת 'שלוש-עשרה'. 
13 בגימטריה הוא סכום אותיות המילה 'אהבה', שהוא מחצית מ-26 שהוא סכום אותיות י ה ו ה. 
130 הוא סכום אותיות המילה 'סיני': ס=60 + י = 10 + נ =50 + י=10.
בהר סיני נתן הקב''ה את 10 הדיברות שהן 10 פעמים 13.

למספר 13 יש לו עוד ביטויים רבים וחשובים ביהדות והוא המספר החשוב ביותר בה. כיצד אפשר לחבר בינו לבין הסיפרה 7 ויום השבת? 

אפשר לעשות זאת באמצעות סידרת המספרים של יחס הזהב, שמספר זה הוא איבר בה.

יחס הזהב היא סידרת מספרים בעלת תכונות מיוחדות. היא מופיעה בטבע במגוון תופעות, וביניהן היחס בתוך ובין איברים רבים בגוף האדם. בדתות העולם העתיק, המצרית והיוונית בעיקר, שימש יחס הזהב כאמצעי לבניית מקדשים ולפולחן דתי, ומכאן גם לכלי שליטה בהמונים.

הסידרה בנויה על העיקרון שלכל סיפרה מוסיפים את הסיפרה שקודמת לה. לסיפרה 1 מוסיפים 1 ומקבלים 2. ל-2 מוסיפים את 1 שקדם לה ומקבלים 3. ל-3 מוסיפים את 2 ומקבלים 5. ל-5 מוסיפים את 3 ומקבלים 8. ל-8 מוסיפים את 5 ומקבלים 13.
הסידרה ממשיכה כך הלאה עד אינסוף, כאשר תמיד נשמר יחס קבוע של ...0.618 בין שני איברים צמודים בסידרה, ויחס זה נקרא יחס הזהב. 

אם סופרים את מספר הפעולות שמתבצעות בסידרה עד שמגיעים למספר 13 מוצאים כי מניין הפעולות הוא 7. המספר 13 הוא האיבר ה-7:
  1. 1
  2. 1
  3. 2
  4. 3
  5. 5
  6. 8
  7. 13

אפשר לשייך לכל יום בשבוע את מספר יחס הזהב שלו:
  • יום ראשון = 1
  • יום שני = 1
  • יום שלישי = 2
  • יום רביעי = 3
  • יום חמישי = 5
  • יום שישי = 8
  • יום שבת = 13

כל יום בשבוע מקבל בדרך זאת משמעות מקורית מעניינת.

באמצעות החיבור בין היום השביעי למספר 13 הפכה הדת היהודית את יחס הזהב מכלי שליטה בהמונים של כוהני הדת למהות פנימית בשליטת האדם בן החורין.

16.3.2013

סובלנות ואומדנות

מנהיגים פוליטיים רבים במדינת ישראל מעלים על נס את ערך הסובלנות כמעט עד לדרגה של דת. הפוליטיקאים מטיפים לאזרחים לגלות סובלנות כלפי הזולת, בעיקר אם הוא שייך למיעוט כלשהו. האם אין בבקשה חשובה זאת כשלעצמה גם משום בקשה לגלות סובלנות כלפי טעויותיהם של הפוליטיקאים עצמם. אם הסובלנות היא כה חשובה, והם אלה שמטיפים לה במשנה מרץ, מדוע שלא נזכה אותם בעצמנו גם במנת יתר של סובלנות?

כדאי לעמוד כאן לפיכך על מקורו של המושג 'סובלנות' בחברה המודרנית. אמנם הסובלנות היא ערך עתיק יומין, אך במשמעותה הפילוסופית-מדינית המודרנית היא פותחה על ידי הפילוסוף ג'ון לוק בן המאה ה-17, בסיפרו רב ההשפעה 'מסה על שכל האדם', בו הוא חוקר את תבונות השכל האנושי והתנהגות האדם בחברה.

'מסה על שכל האדם' היה בן תחרות לספרו של הפילוסוף המקביל תומס הובס, 'הלוויתן'. הובס תיאר חברה שבה הדג הגדול בולע את הדג הקטן ממנו, וכפועל יוצא מהתנהגות טבעית זאת חובה שבראש המדינה יעמוד שליט אבסולוטי שינהיג משטר דיקטטורי.

ג'ון לוק לעומת הובס תיאר חברה שבה הערך של שיתוף פעולה עם הזולת קודם לזה של מלחמת הכל בכל. הסיבה לקיומה הטבעי של חברה-קהילה כזאת היא הצורך הטבעי בלימוד תמידי משותף כדי להתגבר על אתגרים משותפים. הצורך המתמיד בלימוד ושיתוף פעולה לצורך השגת מטרות איכותיות, שהן מטבען למעלה מכוחו של האדם היחיד, יוצר מדרך הטבע חברה בה ערך הסובלנות - שהוא הבסיס לכל שיתוף פעולה בין אנשים ששונים זה מזה, עולה לדרגת ערך עליון.

ערך 'הסובלנות' שתיאר ג'ון לוק הפך להיות המעצב המרכזי של החברה המודרנית: ליברליזם, דמוקרטיה, שוק חופשי, חברה סוציאלית, ועוד, נוצרו כולם בזכותו. כך הפך המושג גם לפופולארי ושגור בפיו של כל פוליטיקאי מתחיל.

אך יש לזכור כי הסובלנות קיימת בקהילה למען השגת מטרות משותפות, ובראש ובראשונה למידה משותפת. הסובלנות חשובה כי בכוחה החברים בקהילה מסוגלים ללמוד איש מרעהו בקלות רבה הרבה יותר. 

כדי להסביר את האופן בו הסובלנות מסייעת לנו ללמוד איש מרעהו טבע ג'ון לוק את המונח 'אומדנות', שהוא קרוב במשמעותו למושג 'סברה'.

איננו מסוגלים לדעת הכל בכוחות עצמנו בלבד. הדבר בולט כיום, בעידן מהפכת הידע וכלכלת הידע. אך כך היה גם הדבר בעבר. תמיד היינו תלויים בזולתנו כדי לקבל את רוב המידע והידע שלהם אנו זקוקים לצורך קיומנו והתפתחותנו. כבני אדם אנחנו יונקים בעלי דם חם שחיים בחבורות, וכושר החיקוי מפותח אצלנו מאד. איננו פועלים בנפרד, או ממלאים תפקיד אוטומטי, כמו בחברות זוחלים או חרקים. אנחנו משתנים בלי הרף בהתאם לנסיבות, ומחליפים תפקידים ומקומות כל חיינו, יחד עם עוד אנשים סביבנו, ותמיד נטועה בנו ההכרה כי  בנסיבות מסוימות, ובמידה ונשקיע בכך, נוכל למלא כל מקום בהיררכיה החברתית.

אנו, בני האדם, מסוגלים לעשות זאת כיוון שאין לנו בכל רגע נתון צורך לאחסן את כל המידע הדרוש לצורך קיומנו, אלא אנו מסתפקים באחסון ועיבוד חלק קטן ממנו בלבד. את החלק העיקרי אנחנו מגלים דרך פעולת הסובבים אותנו. אנו מסוגלים לבצע כך פעולות רבות, גם כאשר למדנו מעט מאד את דרך ביצוען, מכיוון שסך הכל של המידע נמצא בקרב הסובבים אותנו.

אנו חלק מ'מוח אוניברסלי', מושג אותו טבע הפילוסוף הצרפתי דה-שרדן, ואנו מגלים בעצמנו בכל עת את היכולת להתחבר למוח זה ולשאוב ממנו לצרכינו.

לעיתים אנו קוראים ליכולת זאת 'אמונה', 'השראה', 'שכינה', או 'התגלות'. אך במציאות זאת תופעה שכיחה ביותר. זה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום, שאנו נוטים שלא לשים לב אליו מחמת טרדות הקיום הקטנות.

כמובן שהתופעה שכיחה יותר ככל שמדובר במסגרות קיום אינטימיות יותר, כמו המשפחה, חיי הילדים, וכדומה. אצל הילדים חלק גדול מהלמידה מתבצע בדרך זאת. הם ממש 'נוגסים' מהקרובים אליהם 'נתחי ידע' בלי שהמבוגרים ישימו לב לכך.

לדבר זה של היכולת להסיק דבר מתוך דבר שלא על דרך ההיקש הלוגי הישיר, אלא על דרך ההתנסות האנושית המשותפת, קטנה כגדולה, קרא ג'ון לוק 'אומדנות'. היא יסוד ה'סברה' בחיינו, שדרכו אנו מגלים אמונה טבעית בסובבים אותנו ופועלים על בסיס אמון הדדי. זאת חווית 'למידה של דבר מתוך דבר' בחיי היומיום.

כמובן שיש לכך מגבלות וסייגים רבים, כי ניתן בקלות לנצל זאת לרעה את האמון ההדדי, אך אלה הם בבחינת 'היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל'. בחברה המיוסדת על פי עיקרון 'הלוויתן' של הובס המשאבים המוקצים לשמירת הסדר כה רבים, והטירחה על הבנת הזולת כה קפקאית, עד שהחברה הזאת קורסת במהרה. לעומת זאת בחברה המבוססת על האמון ההדדי מקדישים משאבים מועטים הרבה יותר למטרות שמירת הסדר החברתי, ולפיכך היא יעילה הרבה יותר. כך מלמד גם הניסיון ההיסטורי והאישי: הדמוקרטיות ניצחו את הדיקטטורות, והאדם בעל המחשבה החופשית מנצח תמיד את מתחרהו הדוגמטי.

ה'אומדנות' היא לפיכך מושג שווה ערך בחשיבותו ל'סובלנות', אך מה המשמעות הפוליטית שלה?

בעוד הפוליטיקאים מנפנפים בערך ה'סובלנות' הם שוכחים את ערך ה'אומדנות'. הם כופים על האזרחים מערכת שילטון נוקשה, אוטוריטרית ומוגבלת, שאינה מאפשרת לחירויות הפרט להתפתח במלואן, במישורים הכלכלי והאזרחי.

אך גרוע מכך הוא שבהיעדר הבנה של מושג האומדנות נוטים הפוליטיקאים להיות קצרי ראות בכל הנוגע לחזון ארוך הטווח של ניהול המדינה והעיר.

ה'אומדנות' מחייבת גמישות מחשבתית ושימוש בכלי הדימיון והיצירתיות, בעת קבלת כל החלטה חשובה הנוגעת לכלל. אי אפשר להיות  'סובלני' ובמקביל לעצב עיר או מדינה, במישור הפיזי או החברתי, על פי עקרונות תכנוניים שמרניים, מוגבלים, וקצרי ראות.

מי שחורת את ערך ה'סובלנות' על דיגלו חייב גם להשתמש במלואם בכלי הדימיון היצירתי שמקנה לו ערך ה'אומדנות'. כאשר האדם משתחרר מחשיבה על פי כללים נוקשים ועל פי שיקולי תועלת צרים, הוא מגלה את היכולת להתחבר לרוח האדם במלואה, לכל מקורות הדעת בתבל, ללמוד מניסיונם של אחרים ולחקות את עמלם המבורך. עליו לראות את העתיד לא עד לטווח סיום הקדנציה הפוליטית, אלא גם לטווח הדורות הבאים. לחרות על דיגלו את ערך ה'אומדנות' במקביל ל'סובלנות', להיישיר מבטו ולהביט קדימה דרך שני כלי התבוננות ותובנות חשובים אלה יחד, כמו במשקפת רבת עוצמה.

9.7.2012

חישמול רכבת ישראל

בימים אלה אנו נמצאים בעיצומו של המאבק נגד חישמול הרכבת בחיפה.


החישמול העילי בחיפה יביא להצבת עמודים ומתיחת כבלי חשמל לאורך נתיב המסילה ובכך יחסום את מראה הנוף, יכער, ובנוסף יצור קרינה מסוכנת על סביבתו.

חיפה נבחרה משום מה להיות המקום הראשון בישראל שבו ייבנה מערך החישמול של הרכבת.

זאת דווקא בשעה שהעיר זכתה לאישור לפתיחת חזית הים העירונית, ומבקשת למצב את עצמה כעיר תיירותית שנפתחת לים כדוגמת ברצלונה.

זאת איוולת ממדרגה ראשונה מצידו של שר התחבורה להתחיל תוכנית זאת בחיפה.

אך איוולת עוד יותר גדולה היא עצם התוכנית לחשמל את כל רכבת ישראל באמצעות עמודים.

מדינת ישראל היא ארץ תיירותית קדושה והחישמול העילי יעניק לה מראה מכוער של פרבר תעשייתי נידח.

אין חולק על כך כי החישמול יזניק את הרכבת קדימה, אך אסור לעשות זאת על חשבון מראה הנוף של ארץ הקודש.

כל עמוד חשמל יהיה בבחינת מסמר בארון המתים של עתידה התיירותי של ארץ ישראל.


הפיתרון הנכון הוא להשתמש בפס שלישי לחישמול המסילה. פס שלישי הוא קו מתח בגובה הפסים וביניהם. בזכות זאת החישמול אינו פוגם במראה הנוף.

פס שלישי מקובל במרבית מסילות המטרו של ערי תבל.

הוא אינו מקובל עדיין כיום במסילות הבינעירוניות.

אך יש לזכור כי מדינת ישראל ברובה היא מטרופולין אחד מבחינת גודלה, ולכן היישום של פס שלישי מתאים עבורה.


ראוי לציין כי המתנגדים לחישמול העילי של הרכבת בחיפה מבקשים למנהר אותה לכל אורך הדרך, וכי הפיתרון של פס שלישי אינו נמצא כלל על סדר היום שלהם.

עירית חיפה הצליחה, לאחר משא ומתן מתיש, להשיג שיקוע של הרכבת בקטע קצר בלבד לאורך פארק החוף שלה.

זה הישג בטל בשישים לעומת הנזק הגורף שייגרם לחיפה.

מעבר לכך, המינהור יעלה מיליארדי שקלים, הוא יבטל את חווית הנסיעה ברכבת בחיפה, ובעיקר - לא ברור אם הוא כלל אפשרי מבחינה הנדסית.

זאת מכיוון שמנהרה על ציר הרכבת תיבנה לאורך אקוויפר המים של החוף.
המנהרה תיבנה בתנאים של הצפת מים מתמדת, וגרוע מכך: המנהרה תחסום את זרימת מי התהום מהר הכרמל לעבר הים ובכך תיצור בכל האזור שמצידה אדמה רוויה במים שעלולה להביא לשקיעת הבנינים לאורך הציר.


במדינת ישראל הסתיים לא מכבר פיתוחה של מכונית מהפכנית חשמלית. אין ספק כי נמצאים בה המוחות והיכולות לפתח את הפס השלישי לרמה המתאימה, ובכך להפוך אותה למדינה ירוקה מובילה.

פס שלישי לחישמול הרכבת מציב אתגרים טכנולוגיים ובטיחותיים. אך זול יותר בהרבה להקים אותו לעומת עמודי החשמל, ולכן השקעה בפיתוחו עשויה להשתלם גם מבחינה כלכלית.

25.5.2012

בין טריפולי למכה - יחס הזהב וקווי הרוחב והאורך של כדור הארץ

קו של י''ח באייר - ל''ג לעומר עובר מעל הר מירון, שהוא גם בקו רוחב 33,.והדבר מעורר למחשבה על המיקום היחסי של קו רוחב זה על פני 90 קוי הרוחב על פי יחס הזהב. 

מפת דמות האדם של ארץ הקודש נוצרה בהשראת יחס הזהב, שהיה אמת מידה דתית בעולם הדתית על פיה ניבנו הפירמידות, הפרתנון, והפנתיאון. בגוף האדם מתקיים יחס הזהב ביחסי המידות של איברים רבים.

הסבר מתמטי קצר:
יחס הזהב הוא החילוק בין שני מספרים בסידרה הבאה: 1, 2, 3, 5, 8, 13, 21, 34, 55, 89, וכך הלאה.
כל מספר בסידרה זאת הוא חיבור בין השניים הקודמים. לדוגמא: 3 הוא 1+2, 34 הוא 21+13.
היחס בין חילוק כל שני מספרים בסידרה הוא קבוע, בערך 1.61. 
לדוגמא: 89/55 = 1.61

ביחס זה השתמשו כאמור גם במבני הקודש של העולם העתיק. כאשר מחלקים מידות של בנין לפי יחס הזהב, לאו דווקא מספרים מדויקים בסידרה, מתקבלת הרמוניה מיוחדת.


יחס הזהב של 90 הוא 34.4, קו רוחב שנמצא מדרום לעיר הנמל טריפולי בצפון לבנון. 
שני המספרים לחישוב היחס הם 55.6 ו- 34.4 שסכום שניהם הוא 90.
התוצאה של חילוק שניהם זה בזה היא 1.61:
55.6/34.4 = 1.61

הר מירון בקו רוחב 33 אינו מיוחד לפיכך על פי יחס הזהב.
יתכן ויימצא קשר מיוחד בין 33 לל''ג בעוומר. קשר זה יצטרך לנבוע מהמספר 90 שהוא המספר שנקבע לחלוקת קוי הרוחב.
לשם כך צריך לחקור את הסיבה לחלוקת קוי הרוחב כמו שהם מוכרים לנו.


ראוי לדעת כי העיר מכה, המקום הקדוש לאיסלאם, נמצאת על קו רוחב 21.14, שהוא יחס הזהב בין הקוטב הצפוני לדרומי, כלומר 111.14 לפי 180 מעלות.

שני המספרים לחישוב היחס הם 111.14 ו- 68.86 שסכום שניהם הוא 180.
התוצאה של חילוק שניהם זה בזה היא 1.61:
111.14/68.86 = 1.61



העיר מכה לא זאת בלבד שממוקמת על חיתוך הזהב ביחס לקווי הרוחב, אלא שגם ביחס לקו האורך 180 מעלות, שמפריד בין היבשות אמריקה ואסיה לאורך האוקינוס השקט, היא ממוקמת בחיתוך הזהב. 




עובדה זאת מעניקה לעיר מכה סגולות צמיחה יוצאות דופן.

זאת בדומה לאופן פיזור העלים שעל גבי הענף, שנעשה בטבע על פי יחס הזהב.
בהנחה שהשמש והגשם באים מלמעלה, זווית הסטייה של העלים חייבת להיות כזאת שתמזער חסימה של עלים על ידי עלים גבוהים יותר. ההסדר האופטימלי ביותר על גבי הענף  שדרכו עלה חדש פונה מן העלה המבוגר הקודם  מתקבל כשבר של מעגל ביחס של שני מספרי יחס הזהב.

9.7.2011

הונאת הענק של חברת התרופות איליי לילי




חשיפה בלעדית של ד"ר ג'ון רנגן וירפן, מנכ"ל לשעבר של ענקית התרופות אליי-לילי, שבדיה.

29.3.2011

זמן שווה תיקון בשנייה



The torso organs and Sinai Peninsula


'זמן שווה תיקון בשנייה' [זמן=תיקון בחזקת שתיים] היא נוסחת הארה שמאפשרת התרחקות מהמציאות והתבוננות בה מפרספקטיבה חדשה, ולו להרף עין. היא הבזק אור שמאיר את החשיכה.

התפתחות האדם המשמעותית מתרחשת ברובה באמצעות קפיצות דרך מחשבתיות, הנקראות תגליות, שלרוב מתרחשות מחוץ למוסכמות החברה הממוסדת.

לקפיצות דרך אלה יש שמות רבים נוספים: השראות, הארות, תובנות ועוד.

מעבר לחידוש שהן מביאות, המבטל את כל מה שקדם להן, המשותף לרובן הוא כי הן נוצרות בהבזק קצר בזמן בתודעה.

חשיבות קפיצות הדרך הרוחניות עלתה בחברה המודרנית, בה החשיבה ההנעתית השתכללה מאד. האדם המודרני מוביל עצמו למטרותיו באמצעות דימוי מרכזי שארגן בשכלו, לצורך הגשמתן צעד אחר צעד. ארמון חלומות הניצב בלב רוח האדם, עשוי לספק כיווני מחשבה יצירתיים באורח אקראי ובלתי מתוכנן.

משך הזמן הקצרצר בו מופיעות ההארה יוצר את הרצון לחוות אותה עד תום כמעוף דמיוני פנימי מתמשך, בו עשוי להבשיל כל הפוטנציאל הטמון בה.


א. השעון

כולנו חיים בקצב הזמן. השעון המתקתק מעל הראש מכתיב את חיינו. לכן תפיסת הזמן מקבלת תשומת לב רבה במדע, ההגות והאמנות. ניסיון הזמן משתנה בין אדם לאדם. לאור תורת היחסות אין צורת זמן אוניברסאלית והזמן תלוי בתנועת הצופה.

ברומן המודרני מטושטשת לרוב האבחנה בין חווית הזמן לדמויות. הריאליזם הספרותי מתיימר להציג מצבים נפשיים ולא עולם חיצוני. סופרי זרם התודעה כמו ג'יימס ג'ויס, מרסל פרוסט ווירג'יניה וולף, עסקו באריכות רבה בהבדלים בין תחושת הזמן הפנימית לזמן החיצוני האובייקטיבי. הם יצרו עולמות בהם הרף עין הופך לזמן רב ולהפך.

מי שהרחיק עד לגבולות ההיגיון באבחנת טיבעו הסובייקטיבי של הזמן היה הסופר לואיס קרול בסיפרו "עליזה בארץ הפלאות". בספר זה יש קטע המתאר את הזמן כאישיות בפני עצמה: עליזה מדברת במסיבת התה על השעון בעל המחוג האחד, המראה את השעות בלבד, כעל עצם מצחיק. הכובען המטורף נעלב ומשיב: "אילו היכרת את הזמן כמוני, היית מתייחסת אליו כאל אישיות. הוא ואני היינו פעם חברים קרובים. שירתנו את האימפריה בבסיס מרוחק..."

אם נפתח את רעיון אישיות הזמן, הרי שעל פי הפסיכולוג זיגמונד פרויד היה גם מן הראוי לחלק את הזמן לסופר אגו, אגו ואיד, עם כל הדינאמיקה הנובעת מכך. גם את השעון הפשוט ניתן לחלק כך: מחוג השעות האיטי ייצג את הסופר אגו. מחוג הדקות המתון מתאים להיות האגו. מחוג השניות החפוז מתאים למצבי האיד, הפועל על פי תשוקות קלות דעת.


ב. התיקון

השתבשויות מהלכי הזמן החיצוני מביאות לעיתים לתפישה חדשה של התייחסות למציאות. לעיתים נקלעים אנשים למצבי לחץ ומצוקה, או מצבים בהם הידע המוכר להם אינו מסוגל לפתור בעיה חשובה, וכך מפסיק השעון האובייקטיבי להיות אהוד עליהם. הם מחפשים את השעון הפנימי בתוכם. 'יש רגעים הנדמים כנצח' הוא משפט המגדיר זאת. כך גם הפסוק התנכ''י בבראשית פרק ט' פסוק כ': 'ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה".

החיפוש אחר השעון הפנימי, הנובע מאי התאמת מהלכי הזמן החיצוני לצרכי הנפש, מביא למחשבה על פי תחושות פנימיות ומשכים בלתי ברורים, בהם חוויות מתארכות ומתקצרות על פי תרומתן לשקט הנפשי. אט אט יתאחדו שוב הזמן הפנימי והחיצוני לסינתזה של החלמה. אולם היציאה מהמשבר לא תהיה לעולם של פעם, אלא לעולם אחר, חדש ובלתי מוכר.

למהלך הזמן הפנימי המנסה למצוא את חיבורו מחדש למציאות ניתן לקרוא תיקון. במהלכו נעות פיסות זמן בכאוס חלקי ויוצרות מעין מבוכים, בהן הנפש נעה ללא מוצא לכאורה, אך היא משחזרת כך אפשרויות. בסוף תהליך זה המבוך הופך לדגם חדש, אשר עשוי להציע פיתרון למציאות.

התיקון הוא חלק מחווית החיים של כמעט כל אדם מודרני. הדתות השונות מציעות מסלולי תיקון באמצעות התעמקות בתורת המוסר, פרישות וסגפנות. ביהדות התיקון הוא מושג מרכזי בתורת הקבלה, המציעה בניין מחשבה ערכי שלם המיוסד על כך.

מושג התיקון השתרש אף בהווי החיים המודרני החילוני, דרך מושגים כמו 'חוויה מתקנת', שמשמעותה ארוע, לעיתים טראומטי, שמאפשר שינוי בחשיבה ובהתנהגות האנושית.

ברוב המקרים, הבחירה בדרך התיקון נועדה לענות על הצורך למצוא מענה לשאלת הזהות העצמית, בעולם השפע בו רבים אינם יודעים באיזה דרך לבחור.

לעיתים נדירות, הבחירה בדרך התיקון נועדה לענות על שאלות ממוקדות יותר.


ג. ההארה

לילה אחד טרם השינה, לאחר עוד יום שבו תקתק שעון החולין מעליי, עלתה בי לפתע השאלה: מה זה באמת זמן?

לפתע הפכה כל תמונת המציאות שלי באותו רגע להבזק תובנה חדשה של הזמן: 'זמן שווה תיקון בשנייה'.

הנוסחא מתארת ומייצגת את כל מכלול ההתייחסות למציאות. היא שילוב בין הזמן האובייקטיבי והסובייקטיבי, המתבצע כל זמן שקיימת מודעות לכך.

בעת השהייה במבוכי התיקון, הזמן החיצוני מורגש רק בשוליים, בעוד המוח עסוק בניסיון לפתור את הבעיה. כאשר מגיע הפתרון הוא בדרך כלל פתאומי, ועל כן נקרא לרוב בשם הארה. שם אחר, תנכי יותר, הוא חזקה, במשמעות של אישיות המכפילה לרגע את עצמה, שכן ברגע ההארה יש כאילו שתי ישויות באדם: הישות המקורית המחזיקה בתפישת המציאות הישנה, והישות החדשה שזה עתה נולדת בעקבות הפתרון החדש.

תגליות באמצעות הארות יכולות להתרחש בתחומים שונים, ונוצרות בדרכים שונות. גם בעיות מתחום הקשר הבינאישי, כדוגמת מחלוקות בין בני זוג, עשויות לבוא על פתרונן באמצעות הארה. הארה בתחום זה עשויה אף להיות חזקת וברורה יותר, שכן היא עוסקת בבני אדם ולא בנושא מופשט.


ד. השילוב בין הסובייקטיבי לאובייקטיבי

הנוסחא 'זמן שווה תיקון בשנייה' מתארת שילוב בין המציאות הסובייקטיבית לאובייקטיבית. היא שושנת פלאים, נקודת משען דמיונית. לכן קל ליחס לה איכויות אינספור, ולהשליך ממנה לתחומים שונים: מדעיים, רגשיים, אמנותיים ועוד.

מבחינה מדעית, לפי תורת היחסות הכללית, גוף מאסיבי הנמצא בתנועה "גורר" את המרחב איתו. עיוות כזה צפוי גם בקרבת גוף מסתובב, אשר מפתל את המרחב בקרבתו. ככל שהגוף מאסיבי יותר, הופכת התופעה למשמעותית יותר.

תופעה זו אינה קיימת בתורת הכבידה של ניוטון. האפקט נחזה תיאורטית כבר לפני עשרות שנים, אך עד כה לא נמצאו עדויות תצפיתיות לניבוי זה. בקרבת כדור הארץ שדה הכבידה אינו חזק דיו עד כדי פיתול המרחב במידה שתשפיע על משימות החלל שלנו או על תנועת הירח. תופעה זו אמורה לעמוד למבחן ניסויי עם לווין.

קימת רשת נתונים שהיא מעבר למרחב ההתייחסות המידי של האדם. רשת זאת דומה למערכות הכוכבים, אשר המפה שלהם אינה במרכז תשומת הלב המידית, אך היא זמינה לשימוש בעת שנזקקים לה. מבסיס הנתונים של רשת מרוחקת כזאת מסוגל מהלך התיקון לשאוב את המידע לו הוא נזקק לצורך המטמורפוזה של הזמן.


ה. המילה 'שניה'

המילה 'שניה' היא בעלת משמעויות אחדות בשפה העברית:

ראשית זאת צורת הנקבה של המיקום הסידורי הספרתי שבא אחרי 1 ולפני 3.

שנית, במתמטיקה משתמשים במונח 'שניה' כדי לציין כפולה של ערך מתמטי בעצמו.

שלישית, המשמעות האובייקטיבית של המילה 'שניה' בשעון הוא: יחידת מדידה מדויקת, אחת חלקי שישים של דקה.

רביעית, המילה 'שניה' היא: מטאפורה לחווית זמן פסיכולוגית הדומה במשמעותה ל'חכה רגע'.


ו. החוויה של זמן שווה תיקון בשנייה

התחושה הפיזית של חווית 'זמן שווה תיקון בשנייה' דומה לתחושה הפנימית שחשים שני אנשים שמכיילים את שעוניהם האחד ביחס לשני.

תיאור רגשי נפלא לחוויה עמוקה של התאחדות הזמן האובייקטיבי והסובייקטיבי הוא של ילד המתבונן בשען בעבודתו:
"האומן, שען הונגרי מהדור הישן, התחיל את לימודיי כשהייתי בגיל ארבע. הוא הבטיח לי את הזכות לשבת לידו בשעה שתיקן שעוני-יד ושעוני-קיר. השיעור המאושר הראשון שלי היה לשבת בשקט, בלי להפריע לו מתיקוניו העדינים. להפתעתי, הצלחתי כמעט בלי לנסות, כי כשהאומן עבד אירע משהו מופלא. אהבה ושלווה עצומים מלאו את חלל בית המלאכה, ושקעתי בדומיה המוחלטת שאפפה אותו. כאשר התרכזתי בעבודתו, הדממה החיצונית שחשתי השתקפה מיד בדממה הפנימית. כל תחושות המזל הרע, הלחצים והאומללות, נמסו."

מבחינה ויזואלית זה המעקב אחר צילום במהירות איטית.

ביצירות אמנות נפוץ איחוד מודע של הזמנים האובייקטיבי והסובייקטיבי הרבה יותר מאשר מקובל לחשוב.

מאיר שלו בסיפרו 'כימים אחדים', הוצאת עם עובד, 1994, מביא פסקאות רבות ונפלאות אודות מהלכי הזמן הסובייקטיבי:
ע' 97 – "אימי הראתה לי את צילו של האקליפטוס, שבגודלו, בכיוונו ובצינתו אמר תשע בבוקר, את העלעלים האדומים של הרימון, שאמרו אמצע מרס, את השן שהתנדדה בפי ואמרה שש שנים, ואת הקמטים הקטנים שבזוויות עיניה, שריצדו ואמרו ארבעים. ''אתה רואה'', אמרה, ''ככה אתה בתוך הזמן. אם יקנו לך שעון אתה תהיה רק על ידו''.
ע' 168 – ''אנשים חושבים שהזמן הולך רק איתם ורק בשבילם. אבל באותו הזמן שאתה חולב את הפרות בכפר, בינתיים האשכוליות של העץ מבשילות, והכביסה על החבל מתייבשת, והנשמה של מישהו עוזבת אותו לאט לאט. ובזמן שאתה ישן, השלשולים עובדים בתוך האדמה, ועננים בשמים לאט שטים, וילד גדל בבטן של אמא שלו ומישהו באמריקה נוסע ברכבת אל אשה אחרת, ובקיץ, לאט לאט, הפירות על הגג מתייבשים. שתדע לך, באותו הזמן שמישמיש אחד מתייבש לגמרי-לגמרי, ציפור מספיקה להטיל ביצים, לגדל את האפרוחים ולחפש לה חתן חדש. פעם אחת, במלחמה, אני קראתי בעיתון ככה: בעלות-הברית תוקפות בכל החזיתות. זה מאוד מצא חן בעיני. באותו הזמן ובכל מיני-המינים של החזיתות כל בעלות-הברית מתקיפות ביחד. רק תתאר לך שכל אחת היתה מתחילה רק אחרי שהשניה גמרה, אז עד עכשיו עוד היתה מלחמה. ואם אתה רואה ככה את העולם, פתאום, לתוך אותה הקופסה הקטנה הזאת נכנס הרבה יותר זמן.''


אבל יותר מכל, מיועדת הנוסחא לסיגול הרעיון של יציאה קיצונית מהסדר הקיים, אל חופש וגדלות של תפישה ומחשבה שעד עכשיו לא היו ידועים.
אלה אפשריים באמצעות אי הודאות הקוואנטית, בה תהליכים נוירולוגיים ושינויים בתפישה עשויים לשנות את המציאות בעיקבות כל מחשבה.


16.3.2011

פצצה גרעינית מלוכלכת בפוקושימה


בלוג NATURAL NEWS מסביר את הסכנות הצפויות ממוטות הדלק הגרעיני המשומשים בתישלובת הכורים הגרעיניים בפוקושימה:


תחנת הכוח הגרעינית איחסנה מוטות דלק משומשים באתר עצמו, במקום לשלוח אותם למקום אחר.

המוטות המשומשים היו חייבים להיות מאוחסנים במרחק רב מליבות הכורים עוד לפני זמן רב מאד.


בנוסף לאש בכורים הפעילים, שטחי האחסון של המוטות המשומשים האלה עולים כעת באש גם הם.

הדבר מחמיר במידה ניכרת את הסכנה הצפויה כתוצאה מהמסת ליבות הכורים הפעילים.

במקביל לרעלים שנוצרים מחמת המסת הכורים, יש גם רעלים שנוצרים ממוטות דלק משומשים.

הדלק המשומש יוסיף רבות לזיהום כיוון שהוא רעיל ביותר. דבר זה הוא גרוע ביותר.


על פי ההיסטוריה של רעידות האדמה ביפן, המיבנה של מוטות הדלק המשומשים היה בחזקת פצצה גרעינית מלוכלכת מתקתקת, שהמתינה לרגע הנכון של רעידת אדמה מקומית כדי להתפוצץ.


ייתכן ובמיבנה שמאחסן מוטות גרעיניים משומשים בפוקושימה יש גם מוטות עם פלוטוניום, כמו בכורים עצמם.

הפלוטוניום הינו חומר דליק, שבסביבה לחה יוצר תרכובות מימן, ועלול להתלקח באופן ספונטאני גם בטמפרטורת החדר.

בסביבה שתזוהם בנשורת המכילה פלוטוניום אי-אפשר יהיה לחזור ולחיות למשך אלפי שנים.

פלוטוניום הינו היסוד המסוכן ביותר בטבלה המחזורית מבחינה רדיולוגית, ושאיפה או בליעה של יותר ממיליונית הגרם ממנו עלולה לגרום למחלת הסרטן, ולכן הוא חייב להיות מאוחסן בתנאים מתאימים.

פליטת פלוטוניום מפוקושימה ביפן


הכור הגרעיני בפוקושימה


בסביבה שתזוהם בנשורת המכילה פלוטוניום אי-אפשר יהיה לחזור ולחיות למשך אלפי שנים.

היפנים משתמשים בפלוטוניום, שהוא יסוד רעיל ביותר ובעל תגובת שרשרת מהירה מאד, בתישלובת הכורים הגרעיניים בפוקושימה.

הצונאמי התרחש חודשים אחדים בלבד לאחר תחילת השימוש ביפן בשיטה חדשנית זאת להפקת אנרגיה גרעינית.


בבריכת המוטות הגרעיניים המשומשים והמצוננים בפוקושימה יש מוטות אוראניום רדיואקטיבי.

בריכה זאת היא חסרת מכסה מגן.

התחממות היתר שלה, ושל הפירים בהם יוצרים את האנרגיה הגרעינית, עלולה לגרום לדליפה רדיואקטיבית מסוכנת מאד.

בתרחיש הגרוע ביותר ידלוף ענן רדיואקטיבי והרוח תפנה אותו לכיוון מטרופולין טוקיו בן 40 מיליון התושבים. האסון שיתרחש יהיה גרוע מאסון צ'רנוביל.


הנה מה שכותב הפרופסור להנדסה גרעינית עוזי אבן על הנושא באתר חדשות האנרגיה:

'היפנים דיווחו שליבות הכורים עדיין שלמות – ואני מטיל ספק בכך.'

'החום בכור היה גבוה מאד. מוטות הדלק הגרעיני נחשפו והתחממו כל-כך, בעוד שדווח על ירידה במפלס מי-הקירור. אבל למעשה נוצרה תגובה כימית שבה נוצר גז מימן – וזה חומר נפץ – ולכן התחולל פיצוץ. '

'היפנים לא דיווחו על כך שמאז ספטמבר האחרון עברו להשתמש בתחמוצת הפלוטוניום - MOX בכור האחרון מבין השלושה שהתפוצץ. הפלוטוניום הוא מזהם גרוע, רעיל מאד. בהחלט אפשר לכנותו 'נבזי'. רעילותו היא בגלל הקרינה שהוא פולט. לסביבה שתזוהם בנשורת המכילה פלוטוניום אי-אפשר יהיה לחזור ולחיות אלפי שנים. זה לא צ'רנוביל. שם לא היה פלוטוניום והתושבים באזור שמסביב לכור, שהתפוצץ לפני 24 שנים, חזרו לחיות בו.'

'להערכתי הנזקים עלולים להיות הרבה-הרבה יותר גדולים בהיקפם מכפי שמדווח עתה, והם יורגשו לטווח-זמן ארוך מאד.'


גם סרגיי קיריינקו, ראש תאגיד הגרעין של רוסיה, התבטא היום כי: "האסון הגרעיני ביפן מתפתח לפי התסריט הגרוע ביותר".

לדבריו, בגלל שהיפנים לא מעבירים מידע מהימן על המתרחש בכורים שנפגעו, מומחים רוסים נדרשו להריץ מודל לפי הנתונים הקיימים, וממנו עולה ההערכה החמורה.

מהמידע שהפיקו עולה כי תוצאות המשבר החמורות רק יקצינו.


להלן ידיעה בחדשות האנרגיה מתאריך 18/9/2010 אודות תחילת השימוש בפלוטוניום ביפן:

חברת החשמל הגדולה ביפן הודיעה כי הפעילה את תחנת הכח הגרעינית בת 784 מגהואט בפוקושימה.
התחנה תשתמש לראשונה בעולם בדלק גרעיני חדש הקרוי 'מוקס' - mixed-oxide - MOX.

תחנת הכח כוללת 6 יחידות הפעלה והיא מהגדולות בעולם.
זאת תחנת הכח הגרעינית העתיקה ביותר שהחברה מפעילה.
התחנה הושבתה ביוני לצרכי תיקונים.

חומר הגלם MOX הוא תערובת ממוחזרת, זולה וקלה יותר להכנה, של אוראניום בתוספת פלוטוניום.


ידיעה מתאריך 11/10/2009 מחדשות האנרגיה אודות ההחלטה להשתמש בפלוטוניום בכורים גרעיניים ביפן:

נדחתה הטענת דלק גרעיני על בסיס פלוטוניום בכור הגרעיני השלישי של תחנת הכח הגרעינית גנקאי ביפן.
זה הנסיון הראשון ביפן של שימוש בדלק זה.
הדחייה נגרמה לבקשת בית הנבחרים המוקמי.

הפלוטוניום נוצר על ידי מיחזור מוטות אוראניום לאחר שימוש בכורים גרעיניים.
המיחזור מגדיל את האנרגיה המופקת ב-12% .
אם משתמשים גם באוראניום הממוחזר האנרגיה גדלה ב-22%.
התהליך מאפשר גם הפרדה של החלקיקים הרדיואקטיביים המסוכנים ממוטות דלק משומשים, ובדרך זאת הקטנת הסיכון מהם ב-60%.

יפן בחרה בשיטה זו כדרך בה תפעיל את כוריה בעתיד.

המדינה מתכוונת להקים 18 כורי פלוטוניום עד שנת 2015, ולייצר בדרך זאת אנרגיה גרעינית להפקת 40% מהחשמל ביפן.

עד שנת 1998 שלחה יפן את מוטות האוראניום המשומשים שלה לצרפת ואנגליה לצורך מיחזור והפקת הפלוטוניום. אולם החל מאותה שנה היא התחילה לאגור אותם למטרות ייצור במתקניה.


יבשם עזגד כותב על היתרונות של כורי פלוטוניום, המכונים גם 'כורי דגירה', לעומת כורי אוראניום:

'המלאי העולמי של אוראניום 235, שעליו מבוססים כורי הביקוע הרגילים, יכול להספיק להפקת חשמל בעולם למשך כמה עשרות שנים בלבד.
שימוש בפלוטוניום יכול להספיק לכמה אלפי שנים.'

הפלוטוניום אינו קיים בטבע. הוא נוצר כתוצר לוואי של תהליך הביקוע הגרעיני של האוראניום המתרחש בכורים גרעיניים.

'כדי להפיק די חום הדרוש לייצור הקיטור בכורים, יש לבצע ביקועים גרעיניים בקצב מהיר, שאפשר להשיגו רק באוראניום 235.
כדי לבקע את גרעין האטום של האוראניום 235, יש להוסיף אליו ניוטרון אחד, ההופך אותו לאוראניום 236 – שמתבקע מייד ויוצר שני גרעינים נפרדים, קלים ויציבים יותר.
כך נוצרת תגובת שרשרת, הגורמת המרה מהירה של חומר לאנרגיה רבה מאוד.
בתהליך הזה, המתקיים בכל כור ביקוע גרעיני, נוצר מוצר לוואי חשוב: יסוד רדיואקטיבי כבד ולא יציב שאינו מצוי בטבע – פלוטוניום 239.
הפלוטוניום בקיע ממש כמו האוראניום הנדיר, אוראניום 235, ולפיכך הוא מתאים כמוהו ליצירת פצצה גרעינית – וגם להפעלת כורים גרעיניים להפקת חשמל.'

'הפלוטוניום בכור דגירה מוקף בשכבות של אוראניום 238, שנפוץ מאד בטבע אך לא בקיע.
חלק מהניוטרונים שניפלטים בתהליך הביקוע של הפלוטוניום נילכדים באטומי האוראניום 238.
בתהליך זה הופך האוראניום 238, שאינו מתאים לשמש דלק גרעיני, לפלוטוניום 239 שהוא דלק גרעיני יעיל ביותר.'

'הצרפתים היו הראשונים שבנו והפעילו כורי דגירה בעלי הספק מעשי.
במדינות אחרות נתקלו המצדדים בכורים כאלה בהתנגדויות שונות, שהתבססו בעיקר על חשש בטיחותי מתגובת השרשרת המהירה של הפלוטוניום.'

27.3.2009

התעופה ותורת היחסות

פרק מתוך הספר: הקשר בין השואה לתעופה - מחקר פיוטי ומרפא אודות התפתחות התעופה בגרמניה כגורם מרכזי להשמדת יהודי אירופה, בהשראת הספר 'אויר וחלומות'.

הספר הקשר בין השואה לתעופה מופיע במלואו במסגרת אתר דמות האדם של ארץ הקודש

תקציר: חוט העלילה המוביל ממחנות ההשמדה אל פצצת האטום הוא מדהים, חסר תקדים אפילו במימדים תנכיים. זאת מציאות העולה על כול דימיון. אך הקשר בין אלברט איינשטיין לאדולף היטלר, למרות שהוא מובלע כמובן מאליו בכל התייחסות לשואה, אינו מובהר. הניצחון הגדול במלחמת העולם השנייה, שהושג לבסוף באמצעות הנשק האטומי, מאפיל על העבר. מאזן האימה הביא לטישטוש מידי של זכר השואה, שהפך שולי בחשיבותו, לעומת ההווה המאיים. הטיל נושא ראש הנפץ האטומי מעביר לכאורה את הויכוח על הסיבות לשואה לאופקים אחרים, בלתי נתפסים בעליל. אך למעשה, נשק זה אינו אלא צורה מודרנית של האש העזה והבלתי רציונאלית, המהווה את יסוד הציביליזציה.

חוט העלילה המוביל ממחנות ההשמדה אל פצצת האטום הוא מדהים, חסר תקדים אפילו במימדים תנכיים. זאת מציאות העולה על כול דימיון. אך הקשר בין אלברט איינשטיין לאדולף היטלר, למרות שהוא מובלע כמובן מאליו בכל התייחסות לשואה, אינו מובהר. הניצחון הגדול במלחמת העולם השנייה, שהושג לבסוף באמצעות הנשק האטומי, מאפיל על העבר.

היטלר ואיינשטיין היו אזרחי אותה מדינה וגדלו בה באותה תקופה. הנסיבות הביאו את שניהם להפוך למה שהיו מאוחר יותר בחייהם. איינשטיין הפך למדען, שלמרות הנסיבות הגרועות נותר אדם טוב למשך כל ימי חייו. היטלר הפך לדיקטאטור, שלמרות ההזדמנות הטובה לא נלחם לטובת בני האדם, אלא הפך לבעל זבוב.

בילדותם של איינשטיין והיטלר טרם פותחה תאורת החשמל, והאש הייתה המקור היחיד של האור, באמצעות נרות, עששיות, וכדומה. השמן הדרוש למאור היה יקר, הופק באמצעים אקזוטיים ובפרט ציד ליוויתנים. עם המצאת החשמל כמו נעלם הקשר הבראשיתי איש-אש. כשנעלם הצורך הישיר באש כמקור אור נעלם סימן ההיכר החשוב ביותר של הנפש.

לאלקטרו-מגנטיזם, התגלית הפיזיקאלית הגדולה ביותר במאה התשע-עשרה, היו גם היבטים ברפואה, ולדוגמא בהבנת המוליכות של תאי עצב. יכולת ההשאה האלקטרו-מגנטית הייתה ביטוי עז לחיבור באדם בין הפנימי לחיצוני. החשמל נתפש כמקור החיים. אחת הדמויות המפורסמות ביותר במאה התשע-עשרה הייתה דאגלס יום, שהתפרסם ביכולת המעוף שלו. מקור כוחותיו לא הובן, אך ההנחה הרווחת הייתה שמקורם באלקטרו-מגנטיות.

מבנה האור הפך בעיקבות זאת להיות נושא למחקר פיזיקאלי חשוב ביותר. זאת בפרט לאחר שהתגלה כי מהירותו המדהימה אחידה בכול היקום. המדענים שחתרו להבין לעומקם את מסתורי הבריאה התחלקו לשתי אסכולות. האחת שראתה באור גל, והשנייה שראתה בו חומר. התפישה של אור כגל עולה בקנה אחד עם החשיבה הנוצרית. האור כגל הוא מופשט, אבסולוטי, היולי, מיסתורי. מקומו בשחקים והוא מהווה מקור לכמיהה, בהיותו בעל קלילות בלתי מושגת. האור כחלקיק הוא מוחשי יותר, ארצי, יחסי, כרוך בכוח המשיכה, 'יהודי'.

החיבור בין האור לקלילות הוא מאושיות ההוויה האנושית, כי האור שאנו מדליקים מקל עלינו את החשיכה. הסינתזה בין האור למימד האנכי מובנת מאליה דרך המילה LIGHT. כמעט בכל שפה נמצא את השימוש הכפול הזהה בה. אותה פעולת תבונת האדם מושכת הן לאור והן לגובה. סינתזת האור, הצליל והקלילות יוצרת נסיקה אנכית. בנסיקה האנכית כוחות הסביבה תומכים בנפש בכנפיהם. זאת סינתזת ההיטהרות והגמול, המוסרית והגופנית, בעלת ההשפעה על קו החיים, שהוא שרעף האוויר הדינאמי. כל מה שהוא בעל שקיפות, קל ומלא צליל, קובע רפלקס מותנה בדימיון.

למרות זאת, למדע טרם הייתה ידועה באותה עת הנוסחא המחברת בין אור לכוח המשיכה, ויוצרת בדרך זאת את המעוף. רבים מאד מאזרחי תבל מצאו את התשובה בכתות מיסטיות ולאומיות. בגרמניה של שלהי המאה התשע-עשרה התפתחה על רקע זה תנועה לאומנית בעלת בסיס עממי רחב.

היטלר התבשם בדימויי שליטה אוירית. מעונו הרישמי העיקרי היה במתחם מבוצר במרומי הרי האלפים. שם התגורר מרבית הזמן, התבודד, וקיבל את החלטותיו שחרצו את גורל העולם. כישוריו המילוליים של היטלר הם שהעלו אותו לשילטון. נאומיו יצרו סמיכות בין המעוף הניטשאי למציאות היומיום. מדע הדיבור דומה מאד למדע האווירודינמיקה. חוקים דומים מסבירים את עילוי המטוס ואת הקול האנושי. כישוריו הלשוניים של היטלר היו ביטוי של זיקתו לעולם התעופה.

הנאצים ייחסו חשיבות רבה לסמנטיקה. השליטה בשפה נחשבה בעיניהם כפסגת היכולת האינטלקטואלית. תהליך קבלת ההחלטות באדם הוא תמיד תוצאה של אופן השימוש בשפה. השפה הנאצית לבשה צורה של הגעה לנקודתה'אל חזור'. באותה מידה ששילהב את ההמונים, הביא השימוש הלא נכון, הגזמני והצעקני בשפה, לחשיבה והחלטות בלתי ראויות. הוא יצר את העוצמה הצבאית הנאצית שהתבססה על התעשייה האווירית שלה. סך כול ההשקעה בכלי הנשק בצבאות היבשה והים, כמו טנקים וצוללות, הייתה מיזערית לעומת ההשקעה בתחום התעופה.

המדענים הנאצים תכננו כלי נשק רבים בעל פוטנציאל קטלני, אך אלה התגלו אלה לרוב כבלתי אפקטיביים בשדה הקרב. הסיבה לכך טמונה בביורוקרטיה, באגו במשחקי מחשבה של האיש שרצה, וכמעט הצליח, לכבוש את העולם. כמעט כל אחד מכלי הנשק המהפכניים יכול היה להלכה להפוך את הנאצים למנצחים במלחמה. אולם הם היו רבים מידי, ולכן כולם הגיעו מאוחר מידי ובמספרים קטנים מידי. אחת הסיבות לכך הייתה עצם טיבו של המשטר הנאצי. על אף שהיו לה מדענים מבריקים, הכלכלה והתעשייה של גרמניה התנהלו בצורה כאוטית. סיעות בצבא התחרו ביניהן, במקום שישתפו פעולה. היטלר עודד זאת, כדי שאיש לא יצליח להתחזק יתר על המידה ויאיים עליו.

בשנים האחרונות של מלחמת העולם השנייה היה היטלר נואש, והתחיל להשתמש בכלי נשק אויריים מתקדמים וסודיים, שאפילו כיום נותרו בחלקם בגדר תעלומה. בין המפורסמים שבהם נמנים: מטוס הקרב הסילוני והטיל הבליסטי המפורסמים, אך הם רק קצה הקרחון. בין כלי הנשק האויריים החדשניים שפיתחו הנאצים והושלמו לשירות מבצעי בשלהי המלחמה היו: מטוסים רקטיים, טילי שיוט, מסוקי תובלה ותקיפה, טילי קרקע-אוויר, פצצות מונחות, ועוד. יתכן שמדענים נאציים פתחו צלחות מעופפות ניסיוניות ומהירות.

קרוב לודאי שגם אלברט איינשטיין המדען הצעיר עקב בעניין רב אחרי התפתחות המצאת המטוס, והתפתחותו הפנימית הושפעה מכך. רוב ממציאי המטוסים עד האחים רייט בנו להם כנפיים שחובטות באויר, והטיסה באמצעות כנף קבועה הייתה מהפכנית

איינשטיין השליך זאת לתגלית המהפכנית של מהירות האור הקבועה. בשנת 1905, שנתיים לאחר הטיסה הראשונה של האחים רייט, כאשר תהודת המצאת המטוס מכה גלים ברחבי תבל, פירסם אלברט איינשטיין את החיבורים המדעיים שזיכו אותו בתהילת עולם, בהם ניסח באופן מדעי את הקשר בין אור לכוח המשיכה.

חווית ההארה הראשונית של אלברט איינשטיין הייתה רכיבה אינסופית על קרן אור, שאותה עבר בגיל 16. היה זה ביטוי עז של החיבור בין האור הפנימי לחיצוני. הקרן נעה, בתחושתו, ממעמקי נפשו אל עבר האינסוף. על פי תורות ההארה המזרחיות, חוויה זאת אינה אלה גילוי של ציר האנרגיה האנכי שעובר לאורך גוף האדם, והוא בעל העוצמה הרבה ביותר. זה ביטוי של האחדות האלוהית, חווית השבת שמתבטאת בתפילת 'לכה דודי' ואחרות.

התגלית המדעית הראשונה של איינשטיין בבגרותו, לאחר שסיים את הפוליטכניקום ומצא עבודה במשרד הפטנטים בברן, הייתה המשך להארה זאת. היא קובעת כי מכיוון שקרן האור שווה במהירותה בכול מקום, הרי המציאות כולה סובבת סביבה, ולכן המציאות נתפשת באורח שונה מאדם לאדם. האור הוא קבוע שסביבו סובבת כל המציאות כולה, כמו שאדם הנמצא בהיכל מלא אור יקרות ראשו נעשה סחרחר ותודעתו מתחלפת לנוכח החיזיון.

המסקנה השנייה שהסיק איינשטיין הייתה קביעת האור כחומר. כיוון שהאור מצוי במידה שווה בכול, מן הדין שהוא חומר לפחות בחלקו. איינשטיין תיאר את האור כמהות שהיא בחלקה חומר ובחלקה גל. זהו תיאור דינאמי, סינתזה של ישות והתהוות.

בשלב השלישי איינשטיין תיאר את הקשר בין אור לקלילות באופן טבעי, ממש כמו אצל המשוררים, באמצעות עיקרון השקילות. אדם הנופל נפילה חופשית אינו חש במשקלו. הוא לא יכול לקבוע האם הוא למעשה נופל תחת השפעת הכבידה, או פשוט משייט ומרחף לו באזור שהתנועה בו זהה. האצה וכבידה גורמות לאותה תוצאה. זאת חוויה מיסטית של איזון קוסמי.

מחשבה זאת העלתה את איינשטיין על המסלול שהביאו לגיבוש תורת הכבידה שלו. לפי תורת היחסות הכללית שלאיינשטיין אותה פרסם בשנת 1915, עשר שנים לאחר פרסום תורת היחסות הפרטית, זה לא שמסה אחת מפעילה כוח על מסה אחרת אלא שהמסה גורמת לעיקום של המרחב, והעיקום הזה מורגש ככוח משיכה. היקום של איינשטיין הוא יקום מכונף. זאת התחושה של 'נשמת גומי' ההולכת ונמתחת מקצה העולם ועד קצהו, מתפשטת ומתכווצת לפי הצורך בדומה לכנפי הציפור באויר.

לאחר עלית הנאציזם לשלטון איינשטיין התכונן למאבק הארוך להצלת אירופה מהפאשיזם. פעולותיו הראשונות כללו ניתוק קשרים עם גרמניה תוך שהוא מוותר על האזרחות. בחודש מרץ 1933 השיב את הדרכון שלו. כמוכן הוא נתן הכרזות פוליטיות שאפיינו את השקפותיו הפוליטיות אודות חופש פוליטי, והאשים הממשלה הנאצית בפעולות הברוטאליות שננקטו כנגד האזרחים היהודים.

תורת היחסות של איינשטיין הייתה הבסיס לפיתוח הפצצה האטומית, שנעשה בעיקר על ידי פליט יהודי מהנאצים, הפיזיקאי ליאו זילארד. לאיינשטיין היה ספק לגבי היכולת להגיע בימיו לביקוע האטום, שאת היסודות התיאורטיים שלו קבע בתורתו. הניסיונות הפיזיקאליים בנושא התבצעו באינטנסיביות ברחבי תבל, כולל בגרמניה הנאצית, אך במהלך שנות השלושים של המאה העשרים הסתיימו עדיין ללא הצלחה.

פריצת הדרך התרחשה כאשר התגלה על ידי ליאו זילארד החלקיק שבאמצעותו אפשר להפציץ את ליבת האטום ולגרום לביקועו. זילארד גילה גם כי החלקיקים המשתחררים מאטום אחד פועלים בתגובת שרשרת על האטומים הסמוכים ומפרקים גם אותם, ובדרך זאת משתחררת אנרגיה עצומה מכמות חומר זעירה. ליאו זילארד חרד מהיכולת הנאצית לפתח פצצה כזאת, ושכנע את איינשטיין לכתוב את מכתבו המפורסם בנדון לנשיא רוזוולט.

למעשה, המדענים הנאצים הבכירים כתבו כי היהודים מחרחרים ומסיתים בדאגתם לנושא הפצצה הגרעינית ותיאורית היחסות. הם הגדירו את תורת היחסות כ'תוצר של מוחות זרים ועוינים לגזע הארי'. בעיקבותיהם, התייחס היטלר לפיסיקה הגרעינית כאל 'פיזיקה יהודית'. הגישה אומצה על ידי רוזנברג, שר החינוך, שקטע את התמיכה במחקר הגרעיני. המדענים הנאצים חשבו גם שהפיתוח בנושא ישא פרי מאוחר מידי להכרעה במלחמה. אלברט ספיר כתב שלו היו מרכזים את כל המשאבים ב'נשק הפלא' הזה, הייתה הפצצה מוכנה לשימוש ב-1945. בפועל השקיעו הנאצים בפיתוח הטיל הבליסטי הרבה יותר מאשר בפיתוח הנשק האטומי.

הפצצה האטומית והטיל הבליסטי השתלבו יחד בכלי נשק שהוא בלתי נתפש בעוצמתו האדירה. לאחר מלחמת העולם השנייה פתחו המעצמות במרוץ חימוש של טילים המחומשים בראש נפץ אטומי. תוך פחות מדור לאחר מלחמת העולם השנייה הצטיידו המעצמות בארסנל ענק של נשק שאחוז זעיר ממנו מסוגל להשמיד את העולם כולו.

מרוץ החימוש יצר את המלחמה הקרה, שבה שררו עוינות ונתק בין המעצמות. התקופה המוזרה של שלהי מלחמת העולם השנייה, בה אף אחד בשום מקום לא ידע מה ילד יום, המשיכה והתארכה עוד ועוד, למשך חודשים ושנים, עד ימינו אלה. זאת ברוח תורת הקוואנטים השולטת בפיזיקה המודרנית, שמתבססת על עיקרון אי הוודאות.

מאזן האימה הביא לטישטוש מידי של זכר השואה, שהפך שולי בחשיבותו, לעומת ההווה המאיים. הטיל נושא ראש הנפץ האטומי מעביר לכאורה את הויכוח על הסיבות לשואה לאופקים אחרים, בלתי נתפסים בעליל. אך למעשה, נשק זה אינו אלא צורה מודרנית של האש העזה והבלתי רציונאלית, המהווה את יסוד הציביליזציה. פרוייד קבע כי האדם הפשוט מונע על ידי הכאבים בעמוד השידרה, והמכאניזם הבסיסי של השכל הוא אינסטינקטים שפועלים בסתר.

המשימה ההישרדותית הראשונה של ניצולי השואה היא לזכור את בני משפחתם שניספו, בד בבד עם חופש למפגש עם העולם החדש. מאבק זה בתחושת החסר, היה קשה בתקופה הראשונה, בעיקר בגלל מלחמת הקיום. החלל הפנימי הפך למצב תודעה קיומי קבוע. הטיל, באמצעות מאזן האימה שיצרה ההתחמשות העולמית בו, הוא רפלקס הפחד המשתק את עמוד השידרה. באופן פרדוקסלי, באמצעות מעופו האנכי ורב העוצמה לגבולות לא נודעים, הוא גם המשחרר מפחד זה. המרוץ לחלל החיצון הפך לסמל רב משמעות עבור ניצולי שואה ובניהם. אש הטיל המשוגר לחלל הפכה למנצנצת בשולי התודעה. להבה זאת יצרה עבורם את תחילת החיפוש אחר זיכרון העבר, וראשית הידע שממנו הולכת ונצברת המורשת של העולם שאבד.