תָּא גָּזִים
צָרְפוּ אוֹתִי לְטְּרַנְסְפּוֹרְט.
צָעַדְנוּ לְתָאֵי הַגָּזִים, וְהָיִיתִי בַּהֶלֶם.
לֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁשּׁוֹלְחִים אוֹתִי אֲלֵיהֶם,
רַק בִּגְלַל יוֹם אֶחָד שֶׁלֹּא הָלַכְתִּי בּוֹ לָעֲבוֹדָה.
הִתְקָרַבְנוּ לְעֵבֶר 'הַדֶּרֶךְ לַשָּׁמַיִם' שֶׁבַּחֲזִית תָּאֵי הַגָּזִים.
עֵינַי חָשְׁכוּ, וַחֲרָדוֹת וּמַחְשָׁבוֹת אֲיֻמּוֹת חָלְפוּ בִּי:
''אֵיפֹה אֲנִי? מֶה עָשִׂיתִי? מֶה? יִשְׂרְפוּ אוֹתִי?
אִמָּא וְחַוָּה לֹא תֵּדַעְנָה''
רָאִיתִי בַּחוּרָה אַחַת מֵהַבְּלוֹק שֶׁלִּי, עוֹמֶדֶת מֵרָחוֹק וְצוֹפָה בָּנוּ.
חָשַׁבְתִּי לְפֶתַע, מִתְנַעֶרֶת מִיֶּתֶר הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהִתְקַדְּמוּ:
''זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת? אֲנִי חַיֶּבֶת לִבְרֹחַ!
'אֵיךְ זֶה שֶׁהִיא בַּחוּץ וַאֲנִי בִּפְנִים''
הַנָּאצִים הִכְנִיסוּ לְתָא הַגָּזִים אֶת הַקְּבוּצָה שֶׁעָמְדָה לִפְנֵי הַקְּבוּצָה שֶׁלִּי.
הֵם סָגְרוּ כְּבָר אֶת הַדֶּלֶת, אַךְ הֶחְלִיטוּ לְהַכְנִיס קָרְבָּנוֹת נוֹסָפִים.
הַפְּעֻלָּה דָּרְשָׁה אֶת כָּל תְּשׂוּמַת לִבָּם, וְהֵם לֹא הִבִּיטוּ סָבִיב.
הֵם פָּתְחוּ שׁוּב אֶת הַדֶּלֶת לְמֶחֱצָה, כְּדֵי לְהַכְנִיס אוֹתָם.
זַזְתִּי הַצִּדָּה וְנִמְלַטְתִּי בְּרִיצָה, בְּלִי לָדַעַת בַּתְּחִלָּה לְאָן אֲנִי רָצָה.
הָיָה לִי מַזָּל שֶׁלֹּא תָּפְשׂוּ אוֹתִי, וְהִצְלַחְתִּי לַחְזֹר לַבְּלוֹק.
הַמֶּרְחָק לַבְּלוֹק הָיָה רַב, אַךְ הוּא הָיָה הַמִּקְלָט הַיָּחִיד.
אֲנִי אַחַת מִמִּילְיוֹן שֶׁבָּרְחָה מִתָּאֵי הַגָּזִים.
יֵשׁ עוֹד קֹמֶץ נִצּוֹלִים,
שֶׁבָּרְחוּ מִפֶּתַח תָּאֵי הַגָּזִים.
רֻבָּם נִצְּלוּ אֶת הַדֹּחַק הָרָב שֶׁשָּׂרַר
בַּקֶּטַע הַמְּפֻתָּל שֶׁהִסְתִּיר אֶת הַדֶּלֶת.
חָזַרְתִּי לַבְּלוֹק, אַחַת מִמִּילְיוֹן.
אָמַרְתִּי שֶׁבָּרַחְתִּי מִטְּרַנְסְפּוֹרְט.
חָשַׁבְתִּי שֶׁעַכְשָׁו הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר.
אִם כְּבָר בָּרַחְתִּי, לֹא יַעֲשׂוּ לִי כְּלוּם.
הַמַּשְׁגִּיחוֹת הֵבִיאוּ שְׁתֵּי נָאצִיּוֹת.
הֵן הִפִּילוּ אוֹתִי עַל הָאֲבָנִים בֶּחָצֵר,
וְהִכּוּ אוֹתִי מַכּוֹת רֶצַח, בָּאָלוֹת שֶׁלָּהֶן.
כָּל אַחַת הִרְבִּיצָה לִי, בָּאָלָה בְּאֹרֶךְ מֶטֶר.
הֵן הִכּוּ אוֹתִי בָּרֹאשׁ, בַּגַּב, בַּפָּנִים, וּבַבֶּטֶן.
הַדָּם נִשְׁפַּךְ לִי מֵהַפֶּה וּמֵהַגּוּף כְּמוֹ מַיִם,
עַד שֶׁנִּרְאֵיתִי כְּמוֹ גּוּשׁ בָּשָׂר מְדַמֵּם.
אֲפִלּוּ לִבְכּוֹת לֹא יָכֹלְתִּי.
הָיִיתִי מֵתָה כִּמְעַט.
לְאַחַר שֶׁסִּיְּמוּ הֵן אָמְרוּ בַּיֹּבֶשׁ:
''מָחָר בַּבֹּקֶר אַתְּ הוֹלֶכֶת לַטְּרַנְסְפּוֹרְט.''
הֵן הִשְׁאִירוּ אוֹתִי עַל הָאֲדָמָה, וּפָנוּ לְדַרְכָּן.
צָרְפוּ אוֹתִי לְטְּרַנְסְפּוֹרְט.
צָעַדְנוּ לְתָאֵי הַגָּזִים, וְהָיִיתִי בַּהֶלֶם.
לֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁשּׁוֹלְחִים אוֹתִי אֲלֵיהֶם,
רַק בִּגְלַל יוֹם אֶחָד שֶׁלֹּא הָלַכְתִּי בּוֹ לָעֲבוֹדָה.
הִתְקָרַבְנוּ לְעֵבֶר 'הַדֶּרֶךְ לַשָּׁמַיִם' שֶׁבַּחֲזִית תָּאֵי הַגָּזִים.
עֵינַי חָשְׁכוּ, וַחֲרָדוֹת וּמַחְשָׁבוֹת אֲיֻמּוֹת חָלְפוּ בִּי:
''אֵיפֹה אֲנִי? מֶה עָשִׂיתִי? מֶה? יִשְׂרְפוּ אוֹתִי?
אִמָּא וְחַוָּה לֹא תֵּדַעְנָה''
רָאִיתִי בַּחוּרָה אַחַת מֵהַבְּלוֹק שֶׁלִּי, עוֹמֶדֶת מֵרָחוֹק וְצוֹפָה בָּנוּ.
חָשַׁבְתִּי לְפֶתַע, מִתְנַעֶרֶת מִיֶּתֶר הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהִתְקַדְּמוּ:
''זֶה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת? אֲנִי חַיֶּבֶת לִבְרֹחַ!
'אֵיךְ זֶה שֶׁהִיא בַּחוּץ וַאֲנִי בִּפְנִים''
הַנָּאצִים הִכְנִיסוּ לְתָא הַגָּזִים אֶת הַקְּבוּצָה שֶׁעָמְדָה לִפְנֵי הַקְּבוּצָה שֶׁלִּי.
הֵם סָגְרוּ כְּבָר אֶת הַדֶּלֶת, אַךְ הֶחְלִיטוּ לְהַכְנִיס קָרְבָּנוֹת נוֹסָפִים.
הַפְּעֻלָּה דָּרְשָׁה אֶת כָּל תְּשׂוּמַת לִבָּם, וְהֵם לֹא הִבִּיטוּ סָבִיב.
הֵם פָּתְחוּ שׁוּב אֶת הַדֶּלֶת לְמֶחֱצָה, כְּדֵי לְהַכְנִיס אוֹתָם.
זַזְתִּי הַצִּדָּה וְנִמְלַטְתִּי בְּרִיצָה, בְּלִי לָדַעַת בַּתְּחִלָּה לְאָן אֲנִי רָצָה.
הָיָה לִי מַזָּל שֶׁלֹּא תָּפְשׂוּ אוֹתִי, וְהִצְלַחְתִּי לַחְזֹר לַבְּלוֹק.
הַמֶּרְחָק לַבְּלוֹק הָיָה רַב, אַךְ הוּא הָיָה הַמִּקְלָט הַיָּחִיד.
אֲנִי אַחַת מִמִּילְיוֹן שֶׁבָּרְחָה מִתָּאֵי הַגָּזִים.
יֵשׁ עוֹד קֹמֶץ נִצּוֹלִים,
שֶׁבָּרְחוּ מִפֶּתַח תָּאֵי הַגָּזִים.
רֻבָּם נִצְּלוּ אֶת הַדֹּחַק הָרָב שֶׁשָּׂרַר
בַּקֶּטַע הַמְּפֻתָּל שֶׁהִסְתִּיר אֶת הַדֶּלֶת.
חָזַרְתִּי לַבְּלוֹק, אַחַת מִמִּילְיוֹן.
אָמַרְתִּי שֶׁבָּרַחְתִּי מִטְּרַנְסְפּוֹרְט.
חָשַׁבְתִּי שֶׁעַכְשָׁו הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר.
אִם כְּבָר בָּרַחְתִּי, לֹא יַעֲשׂוּ לִי כְּלוּם.
הַמַּשְׁגִּיחוֹת הֵבִיאוּ שְׁתֵּי נָאצִיּוֹת.
הֵן הִפִּילוּ אוֹתִי עַל הָאֲבָנִים בֶּחָצֵר,
וְהִכּוּ אוֹתִי מַכּוֹת רֶצַח, בָּאָלוֹת שֶׁלָּהֶן.
כָּל אַחַת הִרְבִּיצָה לִי, בָּאָלָה בְּאֹרֶךְ מֶטֶר.
הֵן הִכּוּ אוֹתִי בָּרֹאשׁ, בַּגַּב, בַּפָּנִים, וּבַבֶּטֶן.
הַדָּם נִשְׁפַּךְ לִי מֵהַפֶּה וּמֵהַגּוּף כְּמוֹ מַיִם,
עַד שֶׁנִּרְאֵיתִי כְּמוֹ גּוּשׁ בָּשָׂר מְדַמֵּם.
אֲפִלּוּ לִבְכּוֹת לֹא יָכֹלְתִּי.
הָיִיתִי מֵתָה כִּמְעַט.
לְאַחַר שֶׁסִּיְּמוּ הֵן אָמְרוּ בַּיֹּבֶשׁ:
''מָחָר בַּבֹּקֶר אַתְּ הוֹלֶכֶת לַטְּרַנְסְפּוֹרְט.''
הֵן הִשְׁאִירוּ אוֹתִי עַל הָאֲדָמָה, וּפָנוּ לְדַרְכָּן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה