התפתחות האדם מקוף לדמות ארץ הקודש

 

דמות האדם של ארץ ישראל עם חרב אברהם

 

דמות האדם של ארץ הקודש עם הרי הלבנון כקרני מלאך בראש

החרב של האביר האגדי הספרדי אל סיד על גבי מפת  ארץ ישראל

קריקטורה עם מפת ישראל בצורת חרב

ענן אנכי מעל הרי הגליל

שער אברהם בתל דן

אברהם אבינו וברית בין הבתרים

הרי הלבנון ומיקום אתר ברית בין הבתרים

המעיין הגדול בראש נחל דן

מטיילים בנחל שניר

ספר במדבר עוסקות בספירות של גוף האדם מהעליונה ועד לתחתונה. כל פרשה מתארת את אחת הספירות:
פרשת במדבר היא פרשת הפתיחה
פרשת נשא עוסקת בספירת הכתר
פרשת בהעלותך עוסקת במוח התבוני
פרשת שלח לך עוסקת בחושים
פרשת קורח עוסקת בפה והצוואר
פרשת חוקת עוסקת במערכת הלב-ריאות
פרשת בלק עוסקת במערכת העיכול
פרשת פינחס עוסקת במערכת הרבייה
פרשת מטות עוסקת בספירת הפחד
פרשת מסעי היא פרשת הסגירה

להלן סיפור מעשה פנחס:
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵאלֹהֵיהֶן. וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר. וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף.
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי. וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא.

חלום יעקב

יעקב מגדל את צאן לבן בחרן

יעקב נאבק במלאך

בליעת חרבות

טילי קרקע-אויר סוריים מכוונים לעבר ישראל

צורת האדם של ארץ ישראל השלמה

צורת האדם של ארץ ישראל השלמה

 

מיתוס, פורמליזם וסמיוטיקה

המיתוסים הם תופעה תרבותית אוניברסלית ומעניינת. הם קיימים משחר הציביליזציות, וכנראה בעלי כושר ההתמדה הרב ביותר, בדומה לדתות החשובות. כל תרבות יצרה דימויים מיתיים, מה שמצביע על כך שהמיתוס הוא מרכיב בסיסי בהבעה האנושית. למרות שהתרבות המערבית מוגדרת בדרך כלל כמדעית וחילונית, היא כוללת גם תכנים מיתיים פעילים רבים. יש סמלים ארכיטיפיים רבים, אשר המאמינים סוברים כי מקורם הוא אלוהי. לדוגמא, ציפור עשויה להיות ה''מבשר'', מקום גבוה עשוי להיות ''מקום ההתגלות'', ועץ ענק ''עץ החיים''.

המקורות המיתולוגיים הם מרכזיים לסמיוטיקה, שהיא התחום המקצועי של עיסוק בשפת הסימנים - הבסיס לעיצוב  מותגים. באגדות המיתולוגיה הכל אפשרי. זאת גם התחושה שמנסה להנחיל משווק של כמעט כל מוצר.  השיווק הוא תמהיל של מוצרים, שירותים ורעיונות. המשווק  מבקש תוצאות ברות מדידה, כתשובה לחיפוש של כל צרכן אחר משמעות בחיים המודרניים. 

עבור הסמיוטיקאי, כל חפץ פשוט עשוי להיות בעל משמעות סמלית. סמלים כאלה הם, לדוגמא, הסיגר של זיגמונד  פרויד, מקל ההליכה של צ'רלי צ'פלין, והכפפה של מייקל ג'קסון. הסמלים ניתנים לסחר חליפין בשוק החופשי. למרות זאת, הם ניחנים בריבוי משמעות, ומה שלאדם אחד הוא בגדר ''מציאות'', עבור השני הוא בגדר ''דימיון''. סחר החליפין מתנהל על פי כללי משחק ברורים. נחלת הסמלים היא לעולם נעלה יותר מאשר נחלת המוצרים, ותמיד יש מוצר שצמוד לסמל, אחרת אין תוקף לסמל. המטוס הפך בידי אמני התעמולה לחפץ בעל משמעות סמלית מהמעלה העליונה. 

בני האדם חיים על פי הסיפורים שהם שומעים וחווים במהלך חייהם. הסיפורים האלה ספוגים בסמלים ומיתוסים נפוצים, וכורכים חידות ותשובות. הם מציגים את האתוס האנושי, וגם הפרסומות מציגות זאת. העלילה הקולנועית היא ביטוי לכך. הסיפור הקולנועי או הפירסומי הוא רב מימדי, ומשולב במערכת סמלים תואמים, שנובעים מהתנהגות, מיתוס, מסורת וכדומה, בחיי הצופים והצרכנים. לצורך יצירת נרטיב משולב בכל התרבות הפופולרית.

כיוון שהמיתוסים מבטאים ערכים תרבותיים מרכזיים, הם מופיעים בכל ערוצי התקשורת והתרבות, ההמוניים והאליטיסטים כאחד. המיתוסים קיימים בעולם הפירסום, התעמולה וגם בעולם הסרטים. הקולנוע הוא מקום בו רווח השימוש במיתוסים, ושילוב מיתוסים בסרטים עלילתיים הוא תופעה מרכזית. סרט הקולנוע בשיטת האולפן ההוליוודי הוא מוצר, ששותפים ליצירתו אנשים רבים מאד בתהליך ההפקה. מכאן, בדומה למיתוס, הוא פונה למכנה משותף רחב ככל האפשר. 

במאה העשרים, ככל שהחברה האנושית הפכה להיות מודרנית, טכנולוגית ומורכבת יותר, כך גבר הצורך בשימוש במיתוסים בתרבות הפופולרית, לצורך הגדרת תפקידו של כל אדם בהמון. הקולנוע הוא חיבור בין מציאות ודמיון, ומציע מרחב מעבר ביניהם. הוא אמנות טוטאלית, שמשלבת תחומי אמנות רבים, וגם כוכבי קולנוע רבים הפכו להיות מודלים לחיקוי. גיבורי סרטים  משתייכים לקטגוריית ''גיבור העל'', שהוא אחד הארכיטיפים החשובים ביותר בתרבות האנושית. הם בצמרת יחד עם ארכיטיפ ה''משפחה'' בהגדרה המורחבת שלה, כקבוצת אנשים בעלת קשרים הדוקים.

השינוי הססמי במבנים הפוליטיים באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה הצמיח את התנועות והמשטרים הפשיסטיים, שנבנו על עקרונות המודרניות המיתית. המודרניות המיתית התבססה על שאיפה לטכנולוגיה מתקדמת, תוך שימוש באמונה והתניות ארכיטיפיות לצורך יישומה, במקום בשכל הנאור. השאיפה לסדר מיתי פשיסטי התפתחה במלחמה. ארועי המלחמה, נפילת שושלות השלטון ותהפוכות הפוליטיות היו התוצאה הגלויה ביותר של שבר בסדר הישן, והצמיחו את הפאשיזם.

הוגה דעות גרמני משפיע היה ארנסט יונגר. יונגר, החייל הקרבי המעוטר שהפך לפילוסוף משפיע על התנועה הנאצית, זיהה בבירור את הזעזועים סביבו, והטיף למציאות אזרחית חדשה, שתיקח דוגמא מהמלחמה. יונגר תיאר את המלחמה במונחים היגיינים: המלחמה היא מטרה בפני עצמה, היא המצב הקיומי האידיאלי. המלחמה יצרה סוג חדש של בן אנוש, גזע לוחמים חדש שאימץ אתוס של גבריות צבאית, משמעת, כוח וגבורה, ומיזוג של אדם ומכונה. החיים האזרחיים הם המשך של המלחמה בדרכים אחרות. הלוחמה הטכנולוגית והפוליטית ממשיכה בהם, ועימה מתעצם גם החישול האנושי. 

הסמל המובהק של המודרניזם  הטוטליטרי המיתי בגרמניה הנאצית ובאיטליה הפאשיסטית היה המטוס. הסמלים והמטאפורות הלשוניים שקשורים לשיח התעופתי, תפישתו ופירושו, הם רבים, והמקורות שעליהם אפשר להסתמך בהקשר זה הם רבים מאד. הם כוללים אירועים תרבותיים חשובים, יצירות אמנות, ספרים, מגזינים, מוצרי תעמולה, ועוד. לא התעופה כשלעצמה, אלא הקשריה, לא הטייס כשלעצמו אלא הקונספציות שכרוכות בו, היו במוקד תשומת הלב. הם שימשו כאמצעי להשתחררות מהפכנית מנטל העבר.

סדר היום החברתי, שהיה במוקד תשומת הלב במשטרים פאשיסטים, מתבהר באמצעות הנרטיב של גיבורי התעופה, ובאמצעות החזון של האדם החדש שהפאשיזם ניסה להפוך למציאות באמצעות מהפכה אנתרופולוגית. דמויות הגיבורים היו מודלים ואבות טיפוס שהאזרחים נדרשו להשתמש בהם על מנת לעצב את חייהם. הנורמות והערכים שהמדיה  פירסמה כמגולמים באותם גיבורים חילחלו למציאות החברתית, והעולם הובן בהתאם למירשם.

המטוס והטייס היו טוטמים, במלוא מובן המילה של אייקונים בעלי מאפיינים ארכיטיפיים. הם שיקפו את השאיפה לסדר, והם היו התגלמות המודרניות. ההדדיות הרוחנית בין הפאשיזם לתעופה היתה חד משמעית. היא יצרה מודרניות מיתית, מנוגדת למודרניות הליברלית. 

תפישת עולם זאת מתאימה לסגנון הסרט הפורמליסטי, שבהם הבמאים מעוניינים לבטא באופן סובייקטיבי לא מוצנע את חוויות המציאות שלהם, ולא את האופן שבו אחרים תופסים אותה. בסרטים פורמליסטים אפשר למצוא דרגה גבוהה של מניפולציה, של עיצוב מחדש של המציאות. הקולנוע הפורמליסטי נוטה להדגיש את הצורה, הטכניקה וסגנון הביטוי.

קיימת הקבלה בין שיווק דמויות במטרה שיהפכו לידוענים, לבין שיווק מדינות במטרה שיהפכו אטרקטיביות יותר בקהילה הבינלאומית. בנקודת המשיק, הדימוי של מנהיגים פוליטיים הוא תוצאה של השקעה מקצועית אינטנסיבית, שנמדדת על פי תחום שיווק מוצרי הצריכה כמותגים.  היטלר היה אייקון בקהילה הבינלאומית, וכמוהו גם גרמניה הנאצית, שהפכה למותג.  המדינה כמותג מתקיימת לצרכי מדיניות פנים ומדיניות חוץ.

רולאן בארת, מאבות תורת הסמיוטיקה, בחן דימויים דרך ניתוח המסרים שהם מכילים, כדי לדעת באיזו מידה דימויים חזותיים יוצרים תמונת עולם אידיאולוגית. מושגים מרכזיים בניתוח הם ה''מסמן'' וה''מסומן''. ה''מסמן'' הוא מה שאנחנו רואים, שומעים, חשים. ה''מסומן'' הוא המשמעות שנפיק מהמסמן. לדוגמא, הצילום נתפס לנו כמציאות, אולם יש בו הבנייה אידיאולוגית תרבותית. צילום חייל מצוחצח ממוצא מקומי, על רקע דגל המעצמה הקולוניאלית של ארצו, משקף נאמנות וזהות שלו אשר יתכן ואינם קיימים בפועל. 

צורת T-O בצילומי ארץ ישראל המוקדמים

צלמי ארץ ישראל הראשונים, שפעלו בסביבות מחצית המאה התשע-עשרה, זוכים כיום למחקר רב, בזכות היותם חלוצי התחום. הידוע מכולם בימינו הוא דה פרנג'יי, שעבודותיו נחשבות יצירות אמנות יוקרתיות. 

קיימים ניסיונות שונים לסווג את עבודותיהם, וביניהם השפעת הדתות השונות על בחירת נושאי וקומפוזיציות הצילום שלהם, והשפעות נוספות כמו המסחור והקולוניאליזם. אצל כל הצלמים בולטת ההעדפה לצילום האתרים הקדושים בירושלים, והצילומים נראים דומים למדי אצל כולם. הארץ הדלה ותושביה אינם זוכים כלל לתשומת לב הצלמים הראשונים. המתח הברור בין האתרים הקדושים לבין הדלות שבצידם אינו קיים. זאת למרות שמי שטייל בארץ באותם ימים, כמו הסופר מארק טוויין בשנת 1867, ראה בניגוד זה חוויה מרכזית. 

הצילום איתגר את עולם האמנות כשפה חזותית חדשה, שהחייתה את הויכוח על עליונות התמונה לעומת הטקסט. הציפיות מהמדיום החדש היו גבוהות, אך גם סותרות: מצד אחד ציפו שהתצלום יראה את המציאות כמות שהיא. מצד שני, התצלום סחפו לעיתים את הדמיון הרבה יותר מאשר מכחולו של הצייר. שארל בודלר, מבקר האמנות החשוב ביותר של אמצע המאה התשע עשרה, לא נסחף אחר ההתלהבות ההמונית מהמדיום החדש, אשר היו רבים שטענו כי הוא יחליף את האמנות, מכיוון שממילא יעודה הנעלה ביותר הוא לתעד את הטבע. לדעתו, פלישת הצילום לשטחי האמנות הביאה לאובדן הנשמה היתרה הקיימת בכל יצירת אמנות של אמן ראוי לשמו, שבכשרונו מביא ערך מתווך חיוני. 

אחד הערכים המתווכים החשובים הוא ההאנשה, שהיא היכולת לראות בעצמים שונים דמות אדם, ובפרט פנים אנושיות. זאת היא אחת התכונות הרווחות ביותר בקרב המין האנושי, ויש לה ביטויים נפוצים באמנות. 

אחד מביטויי ההאנשה החשובים ביותר בתרבות היא מפת העולם בצורת T-O, שהיתה תמונת העולם הידועה היחידה עד המאה השש-עשרה. הצורה מאגדת בתוכה את מפת העולם, פני האדם, ישוע על הצלב, העיר מוקפת החומה, ועוד, בסכימה פשטנית אחת, ברוח האמונה הנוצרית. 

מפת T-O מימי הביניים

צלמי ארץ הקודש הראשונים, אשר היו מוגבלים על ידי הציוד המסורבל, תנאי המסע הקשים, הפורמט השחור-לבן, ותחושת השליחות, התבססו על קומפוזיצית ה- T-O בצילומיהם, כאמצעי מרכזי להעברת מסרים. מדה פרנג'יי ועד מקדונלד, כשלושים שנה אחריו, ניתן לראות בברור קומפוזיציה זאת בצילומים רבים מאוד, באופן שמבליט את נושא הצילום על פי מסורת זאת. 

ארץ ישראל הארצית, הדלה והשוממה מכל הארצות כמעט, שנגלתה לעיני הצלמים, הייתה ביטוי מאכזב ביותר של ארץ הקודש השמיימית שאותה למדו להכיר מכתבי הדת. השילוב המאתגר והמרתק יצר צורך אינסטינקטיבי באימוץ נקודת מבט ייחודית אחת, שהפכה למכנה המשותף של צילומים רבים מאד. נקודת מבט זאת היא צורת T-O של הקומפוזיציה, שמתבטאת בצילומים רבים מאוד. 

תפיסת המציאות של האדם המערבי מעוגנת גם כיום, במידה רבה, בצורת ה T-O, בין היתר בזכות דמיונה לחפצים שימושיים רבים, לדוגמא הפטיש והמצלמה. על אחת כמה וכמה נכון היה הדבר באמצע המאה התשע-עשרה, כשעידן התגליות היה עדיין בעיצומו, וחלקים רבים מהעולם טרם מופו באופן מדעי. 

לכן, הביטוי היחודי של ארץ הקודש באמצעות הצילום, שנבחר באופן אינטואיטיבי על ידי הצלמים, היה של קומפוזיציה בצורת T-O: במחצית חלקה העליון תמיד מופיע נושא נשגב, לדוגמא חומות ירושלים. במרכז החלק התחתון מופיע הנושא הנחות יותר, בדרך כלל אדם, חורבה, שביל, או עץ. התוצאה יצרה מיד, בעיני המוני הצופים בארצות המערביות, את ההקשר הדתי. 

במובנים רבים היה זה בניגוד למהפך החילוני שאיפיין את המחצית השניה של המאה התשע עשרה, שהתאפיין באמנות האימפרסיוניסטית, אשר שברה מוסכמות של קומפוזיציה, צורה וצבע. 

הצלמים העניקו פרשנות אישית לקומפוזיצית ה-T-O מבלי לחרוג מעקרונותיה. פרשנות זאת התבטאה במידת הדיוק הגיאומטרי של קווי החיתוך, כמו שנראה להלן, באמצעות ניתוח הקומפוזיציה של צורת ה- T-O בתצלומים אחדים.

התמונה המפורסמת של גירו דה פרנג'יי  משנת 1844 היא אחת הראשונות של ירושלים במבט מחוץ לחומות. בתמונה רואים את קו החומה, ואת נקודת היציאה משער יפו, שיוצרים ביחד צורת T-O סכמטית. כאשר מותחים את הקוים האופקי והאנכי בסרגל, רואים שהם נפגשים בדיוק במרכז הגיאומטרי של התצלום. הפרשנות  של דה פרנג'יי לקומפוזיציה T-O היא לפיכך מחמירה, הן ממבט ראשון, ועוד יותר לאחר ניתוח גיאומטרי. היא מבטאת בדייקנות את תחושת הקדושה של המקום.

בתצלום של דה פרנג'יי ''כנסיית הקבר'' [1844] קו הרוחב של הקומפוזיציה, שהוא משקוף השערים, הוא מעט מעל למרכז התמונה, ומבטא בכך את החשיבות הרבה של המקום. קו הגובה, שהוא העמוד שחוצץ בין השערים, נמצא בדיוק במרכז.

ד''ר קית' צילם את ''חורבות עתלית'' [1844] כאשר קו האופק של הים, שנושק באופן כללי לקו העליון של החורבות, נמצא בדיוק בגובה החצי של התמונה. החלל הכהה במרכז החלק התחתון של התצלום מוגדר משמאלו בקו המרכז על ידי הקיר האנכי. בדרך זאת, צורת ה- T-O מסמלת את האמונה הנוצרית בנופים חילוניים.

בתצלום של פרית', ''ירושלים, דרום העיר כשדה בור'' [1858], צורת ה-T-O מתגלה מיד לעין המאומנת, למרות שהיא חבויה וסמלית יותר. בסיס הבתים שמתחת למסגד הוא קו הרוחב, והבקעה הקטנה, עם האדם המקומי שניצב בתחתית התצלום, היא קו הגובה.

תצלומו של בדפורד, צלם המשלחת של הנסיך מווילס, ''ירושלים במראה מהר הזיתים'' [1862] מציג תפיסת עולם רחבה יותר מאשר של הצלמים המוקדמים, אך הסך הכל דומה מאד. הקו האופקי בקומפוזיציה נמצא מתחת לחומות העיר ירושלים, על השביל שעולה אליהם, ואינו נראה בתמונה זאת בגלל הקו מעליו. הקו האנכי במרכז אינו מוגדר במפורש. הוא מתבטא בשביל שיורד למרכז התמונה, עם חורשת עצי זית לצידו.

מקדונלד היה הצלם ששכלל לכדי שלמות את צורת T-O, וביטא אותה באורח מובהק בתצלומיו הידועים. בצילום ''שער שכם'' [1865] קו הרוחב עובר על החומה במחצית גובהה, וקו הגובה ניצב בדיוק מרכז השער. צילומים נוספים של מקדונלד חוזרים על הקומפוזיציה המדויקת.

קומפוזיצית ה- T-O מופיעה גם בצילומים רבים של הכותל המערבי, כמו תצלומו של ברגהיים ''תפילה ליד הכותל המערבי'' [1870]. קו האבנים יוצר את קו הרוחב, והדמות המתפללת המרכזית את קו הגובה אשר במרכז התמונה.

קיימת גם קומפוזיצית T-O הפוכה. היא אופיינית לתמונות שבהן החלק התחתון חשוב יותר מאשר החלק העליון, כמו בתמונות משפחתיות. לדוגמא: ''משפחה בארץ הקודש טוחנת חיטה'', מתוך סדרה חינוכית של תמונות סטריאוסקופיות, שהופצה בארה''ב בשנות ה-1920.

מפות מואנשות בימי הביניים

ימי הביניים הם אלף השנים שבין התמוטטות האימפריה הרומית, במאה ה-5 לספירה, ועד לעידן התגליות במאה ה-16. באותה תקופה ממושכת הסתגרו בני האדם בערים, בטירות ובמנזרים, בתחושת אבדן על העולם שחרב. הדרכים נהרסו והתנוונו, התנועה בהן הצטמצמה מאד, ועימה התבטלו גם מסעות התגלית הגיאוגרפיים. 

בימי הביניים, בגלל הנסיגה הכללית בהתפתחות הציביליזציות במערב, הפכו המפות הקוגניטיביות, דימיוניות, מופשטות,  ומואנשות, ליצירות הכרטוגרפיות העיקריות.  הן התבססו על הספרים והמפות מהתקופה הקלאסית אשר שרדו לאחר התמוטטות האימפריה הרומית. אך מחמת הסכנות בדרכים, ניסו המלומדים, מכונסים בבתיהם, לשער מה הוא העולם אשר מחוץ לחומות, במטרה ליצור כלי קוגנטיבי שיאפשר להם לחשב מסלול מחדש. 

המדע הפך להיות מרוכז בידי הכנסיה, אשר שאפה לעצב תמונת עולם ברוח האמונה. במשך כאלף שנים, המפות הפכו להיות השתקפות של תמונת העולם הנוצרית, והיו בעלות מאפיינים מובהקים של גיאומטריה מקודשת. אין זאת אומרת שהמפות היו קוגניטיביות בלבד. במהלך הדורות, ככל שמצב הבטחון הכללי השתפר, נוסעים רבים חזרו עם סיפורי מסעות, ורמת ההשכלה עלתה, התפתחה גם היכולת לצייר את פני הארץ במידה מפורטת ומדויקת הרבה יותר. 

במהלך ימי הביניים באירופה השתרשה בתפישה, בקרב המלומדים ובתרבות העממית כאחד, מפת עולם מושגית,  דתית, מופשטת וסימטרית, שכונתה מפת T-O. מפות T-O מתבססות על מפת העולם בצורת גולגולת של הרודוטוס, אך מהוות הפשטה שלה. רמת המופשטות הגבוהה שלהן מעבירה מסר על פיו בנוי העולם כאידיאה דתית נוצרית. 

במפות אלה העולם הוא עיגול - O, שמחולק בתוכו בשני קווים עבים בצורת T, עם ארץ ישראל במפגש הקווים. יבשת אסיה היא כל החצי העליון, והיבשות אפריקה ואירופה נמצאות בחצי התחתון, מימין ומשמאל. היבשות מופרדות באמצעות צורת ה-T, אשר מסמלת את הים התיכון במרכז, ואת הים השחור וים סוף, ו/או נהרות הנילוס והדון, משני צדדיו.

מפת T-O הקלאסית התבססה כמפת העולם הנוצרי על ידי איזידור מסביליה,  אחרון אבות הכנסיה הקתולית, במאה ה-7 לספירה. הוא תיאר אותה במסגרת אנציקלופדיה בת 20 כרכים שאותה חיבר, שהיתה אסופה של כל הידע המוכר עד ימיו, שהיה רובו ככולו מהתקופה הקלאסית.

קיימת, לאורך ימי הביניים, התפתחות ממפות T-O סכמטיות בסיסיות וקטנות, שצוירו באופן פרימיטיבי, למפות ענק מפורטות שצוירו בטכניקות משוכללות. הרעיון הבסיסי בכולן הוא אחד: הכרטוגרפים היו מונחים על פי הרעיון שישוע הוא הדימוי הצורני ששולט גם בחיי העולם הזה. מפת העולם, בעקבותיו, היתה לעגולה ומחולקת בדייקנות על פי הצלב. צוירו בה קדושים ומפלצות במקומות שונים ברוח האמונה. יתר על כן, ירושלים, עירו של המשיח הנוצרי, הפכה להיות במרכז המפה, והנושא המרכזי שלה. 

התפתחות מפת T-O בתרבות האירופאית במהלך הדורות באמצעות מפות שונות:

הים התיכון, אשר מצויר במפת T-O בלב העולם, זכה לפרשנות אנתרופומורפית עוד במפה המירובינגית מהמאה ה-7, שבה הוא מצויר בדמות עובר, אשר שני פני בני הזוג, אירופה האם ואפריקה האב, חובקים אותו משמאל ומימין. 
אטלס ביאטוס כולל כתריסר מפות בסגנון T-O, אשר שורטטו עד למאה ה-13. האטלס נקרא על שם נזיר ספרדי מהמאה ה-8 אשר יצר אב טיפוס של המפה, שמשתדל להיות נאמן גם למציאות, אשר לפיה לימים ולנהרות יש קווים טבעיים.  

בשנת 1234 נוצרה מפת אבסטורף. זאת מפה ענקית, מחולקת ל-30 גיליונות, בגודל כללי של כ -3.5 מטר על 3.5 מטר. המפה מפורטת מאד,  ומופיע בה כל אלמנט גיאוגרפי חשוב שהיה ידוע באותה תקופה. המפה מאוירת ברוח התקופה: ציורים של מקומות ויצורים אמיתיים, בצד ציורים של מקומות ויצורים דימיוניים, בשילוב תיאורים כתובים. ציורים קטנים של ראשו של ישוע, ידיו ורגליו, בהיקף גוף המפה, נועדו להצהיר כי יש במפה זאת ניסיון לשלב בין פרטי המציאות לתמונת העולם המופשטת והדימיונית.


מפת T-O היתה מקור השראה למסעי הצלב. מסעי הצלב, במאות 11-13 לספירה, היו גם המסעים הגיאוגרפיים העיקריים בימי הביניים. הם התחילו ברחבי יבשת אירופה, וחצו את המזרח הים התיכון לכיוון ארץ ישראל. הם התבצעו ככל הנראה ללא מפות, לאורך נתיבים מוכרים מזה דורות רבים. המסעים התבססו בקטע האחרון שלהם על ערים ידידותיות לחופי הים התיכון, בעיקר של אימפרית וונציה. 

נושא מיפוי מרכזי בימי הביניים באירופה היה העיר מוקפת החומה. הציביליזציה היתה מורכבת בעיקר מערי-מדינה, אשר נלחמו זאת בזאת ולכן מופו בדקדקנות. במפות עיר רבות ניתן לזהות, במידה זאת או אחרת, שני מאפיינים מודגשים דומים: א. החומה הבצורה שמקיפה את העיר בצורה מעגלית, ונושקת לים או הנהר. ב. העיר נחצית על ידי שתי שדרות, לאורך ולרוחב. המפות האלה המשיכו להיות נושא כרטוגרפי מרכזי גם במאות 16-18. מפות אלה עיצבו את תמונת העולם של אזרחיהן על פי הנצרות, בזכות דימיונן למפת T-O.

המצאת המצפן ותחילת השימוש בו במאה ה-11, יצרה תפנית משמעותית בכרטוגרפיה האירופאית. המצפן עודד מאד את השימוש בספינות בלב ים, וכך נדדה תשומת הלב הכרטוגרפית מערבה, לעבר בריטניה, סקנדינביה, והאוקינוס האטלנטי. במקביל, פותחו באירופה ספינות מפרש גדולות הרבה יותר, אשר איפשרו חצית אוקינוסים. התחבורה הימית הפכה להיות מוקד תשומת הלב, ועימה גם חייהם של יורדי הים. 
אפשר לראות בצורת ה-T סכימה של ספינת מפרש, כאשר ה-O הוא גוף הספינה וה-T הוא המפרש. 

באירופה הנוצרית של ימי הביניים הפכו לצורת T-O אחת, כדימוי שכלי שולט, האלוהים, העולם, העיר, הספינה, והאדם.

בימי הביניים זכו הציביליזציות המזרחיות, של המוסלמים והסינים, לפריחה. היו בהן מלומדים בכל התחומים. גם מדע הכרטוגרפיה פרח, אך הוא לא התקרב לרמה שהגיעו אליה ביוון הקלאסית. 

הערבים, שהיו סוחרים שבסיסם בחצי האי ערב, ציירו מפות עולם שבמרכזן נתיבי הים אשר בהם שלטו. המפות מבוססות בעיקרן על רעיון ה T-O, בתוספת הארצות לחופי האוקינוס ההודי. דרך זאת העיר מכה היא במרכז המפה. צורת הסהר, סימלו של העולם הערבי, בולטת בקווי המפות המקומרים. 

על החיבור בין מזרח למערב, אנחנו יודעים בעיקר באמצעות המסעות על ''דרך המשי'' שנעשו על ידי מרקו פולו במחצית השנייה של המאה ה -13. הוא הגיע לסין ובילה זמן רב עם הקיסר. ספרו, ''ספרו של מרקו פולו הוונציאני: על הממלכות והפלאים של המזרח'', התפרסם באירופה ויצר סיעור מוחות. הגיאוגרפים נעשו חדורי רצון למצוא את הדרך הימית לסין. הסינים, שהתבססו על צורת המנדלה, שרטטו את העולם כאשר סין ונהר היאנגצה במרכזו, ואירופה בגבולו המערבי, עוד במאה ה-2 לפני הספירה. במקביל, היו לסינים גם מפות טופוגרפיות מדויקות, ששרטטו קווי נהרות, הרים, דרכים וערים. 

בשלהי ימי הביניים, שהתאפיינו במאבק בין המלוכה לכנסיה, התחזקו בהדרגה ההשכלה והמדע, והמפות הפכו להיות אוביקטיביות יותר, עד למידה רבה של דימיון למציאות. למרות זאת, נותרה צורת T-O בשימוש גם במאה ה-16. הדוגמא הבולטת ביותר היא מפת העולם בסגנון זה אשר צייר כריסטופר קולומבוס לקראת המסע בו גילה את יבשת אמריקה, בסוף המאה ה-15. הוא יצא למסע מנקודת הנחה כי העולם הוא עיגול של 3 היבשות המוכרות בימיו, ומוקף מים. קולומבוס חשב כי אם יתמיד בהפלגה מערבה הוא יגיע בסופו של דבר להודו, שנמצאה במזרח המפה. 

המפה המירובינגית מהמאה ה-7 היא
מפת T-O פרימיטיבית, עם הים התיכון בצורת עובר

מפת T-O סכמאטית מתוך האנציקלופדיה של איזידור מסביליה

מפת T-O מהודרת, של איזידור מסיביליה מהמאה ה-7, בעלת צורה בסיסית, מופשטת וסימטרית

מפת T-O ערבית אופינית לימי הביניים,  של איבן אל-וורדי, בעלת קווים מקומרים. תת היבשת ההודית מופיעה מימין למטה.

מפות T-O מאטלס ביאטוס מהמאה ה-13, שמופיעות בו כתריסר מפות בסגנון דומה, שמנסה לשלב בין תמונת העולם המופשטת למציאות

מפת אבסטורף, מפת T-O ענקית ומפורטת מהמאה ה-13

החלק העליון של מפת אבסטורף - ציור גן העדן

מפת קניסטריס, מאמצע המאה ה-14,
מראה את היבשות אירופה ואפריקה כבני זוג

מפת העולם שצייר כריסטופר קולומבוס בסוף המאה ה-15,
לקראת מסעו לגילוי אמריקה, היא למעשה מפת T-O קלאסית 

סירה בצורת T-O

מפות מואנשות בעת העתיקה

המצאת הגלגל סייעה מאד למין האנושי ליצור תמונת עולם מופשטת. הזמנים הממושכים שנדרשו כדי לעבור ברגל מרחקים ארוכים הצטמצמו מאד, והתאפשר להוביל למרחקים משאות כבדים על עגלות רתומות. המציאות הפכה מתלוית מרחב לתלוית זמן. תמונת העולם התהפכה. העולם הגיאוגרפי הפך מנושא לנשוא.  נוצר צורך לתת בו סימנים חדשים. הטבעי ביותר היה למפות אותו על פי הקשרים שמוכרים למין האנושי. 

''העגלה הגדולה'' היא מערכת הכוכבים המפורסמת ביותר בשמים. היא מכוונת אל כוכב הצפון, שמנחה את יורדי הים מימי קדם. השם ניתן למערכת בזכות צורתה, שדומה לעגלה עם יצול. 
מפת גלגל המזלות היא המפה המואנשת המוכרת ביותר.  במסגרת מפת כוכבי השמים תופס גלגל המזלות מקום מיוחד. אלה הם קבוצות כוכבים קבועת בשמים, אשר משחר ההיסטוריה כינה אותם האדם, על פי צורתם, בשמות מתחום ההוויה האנושית: דמויות, בעלי חיים וחפצים.

תריסר המזלות, מטלה ועד דגים, קשורים לחיי האדם בקשר פופולארי מאד עד ימינו. הן בשימוש יומיומי לצרכי ניתוח האישיות, קביעת סדר היום ותחזית העתיד, ורפואה משלימה. לדוגמא, איברי גוף האדם מזוהים עם סמלים אסטרולוגיים. 

גלגל המזלות מהווה דוגמא מובהקת לכוחה העצום של תכונת ההאנשה בתרבות האנושית.
גם מערכות כוכבים שאינן שייכות לגלגל המזלות זכו להאנשה מרשימה. לדוגמא: מערכת הכובים אוריון נקראת, על פי צורתה, 'הצייד מאוריון'.

גלגל המזלות ממחיש היבט מרכזי של תופעת ההאנשה: עוצמתה המשתנה. העוצמה משתנה על פי שני מדדים עיקריים:

א. הדימיון בין המציאות למקור ההשראה. עד כמה העצם שמעורר את תפישת ההאנשה דומה לדימוי המואנש. לדוגמא: עד כמה דומה מערכת הכוכבים 'טלה' בשמים לטלה במציאות, או עד כמה דומה מערכת הכוכבים 'תאומים' לתאומים אנושיים. 

ב. הרמה הגבוהה ביותר של האנשה היא תיאור חזותי של עצמים דומים לאדם עצמו, פניו וכל גופו. רמות נמוכות יותר יהיו של תיאור עצמים כדומים לבעלי חיים שונים. הרמות הנמוכות ביותר יהיו של חפצים, ומושגים מופשטים שנמצאים בשימוש האדם. בגלגל המזלות החלוקה על פי רמות היא:

בני אדם: תאומים, בתולה

בהמות בית: טלה, שור, גדי

בעלי חיים אחרים: אריה, דגים

חסרי חוליות: סרטן, עקרב

חפצים: מאזניים, קשת, דלי

התפישה המואנשת הראשונה של כדור הארץ בתרבות האנושית  היתה של תרבויות מסופוטמיה הקדמות, ובעקבותיהן גם של היוונים הקדמונים, עד לתקופת יוון הקלאסית. הם תיארו את כל פני הארץ הידועים להם בצורת קדירה, או סירה כדורית, שצפה בימים שמקיפים אותה. סביב הסירה ומעליה מבעבעים כוחות הטבע החזקים. לתפישת עולם זאת יש גירסאות אחדות, שכולן שרדו באמצעות תיאור מילולי שלהן בלבד. המעניין הוא שהתיאור מזכיר, במידת מה, את תיאור פני הארץ ככדור. זאת בניגוד לתפישת העולם המקובלת ששרדה עד לגילוי אמריקה, אשר תיארה את פני הארץ כשטוחים.

הרודוטוס היה היסטוריון יווני מהמאה ה-5 לפני הספירה. הוא מכונה 'אבי ההיסטוריה'. זאת כיוון שהיה הראשון שהתייחס לנושאים היסטוריים כשיטת חקירה. הוא טייל באירופה, אסיה, וצפון אפריקה, אסף מידע מאנשים שפגש, ותיעד את ממצאיו בחיבורו הגדול 'ההיסטוריות', שמספק תמונה מפורטת של התרבויות הידועות בתקופתו. על פי תיאוריו גם צוירה מפת העולם. הציביליזציה היוונית נמצאת במרכז העולם, על פי השקפתו ועל פי מפתו, והנרטיב שלו הוא גיאוגרפי-היסטורי מאוחד.

המאפיין הבולט ביותר במפה הוא שהיא בצורת ראש אנושי או גולגולת. שטחי היבשה במפה מקבילים לאיברים, והימים מקבילים לחללים הפנימיים. על פי הדימיון החזותי הרב, אין ספק שצורת הגולגולת עמדה לנגד עיני הרודוטוס. בעת העתיקה, שבה תופעת האנשת כוחות הטבע רווחה מאד, שימש כל הנוף הגיאוגרפי, כמו צורות הרים וסלעים, איים ומפרצים, כמקור השראה ישיר לבני האדם.

אחדות מההקבלות בין הראש האנושי למפת העולם הן:

אפריקה היא הלסת

אירופה היא המצח והאף

אסיה היא החלק האחורי

הים התיכון הוא חלל הפה

חוף מזרח הים התיכון, שארץ ישראל היא חלק ממנו, הוא בלב המפה, אך הרודוטוס מתארו בקצרה כנמצא בין יוון, פרס ומצרים. יש לו שבע התיחסויות לאזור, שהוא מכנה בשם סוריה-פלסטינה. העמים שמאכלסים את השטח הם: הפניקים בצפון, הסורים בעבר הירדן המזרחי, הסורים-פלסטינים שהם כנראה היהודים בארץ ישראל, והמצרים בדרום.

בני תקופת הרודוטוס ואילך השתמשו במפה זאת במשך כל ימי הביניים, עד לגילוי אמריקה. לכן קיימות למפה גרסאות רבות, בקווים דומים. הרומאים, לדוגמא, שימרו את צורת המפה, אך פישטו אותה. הם לא היו מעוניינים בהמשך המחקר הגיאוגרפי, אלא במפות פרקטיות שיכלו לשמש אותם בבנית האימפריה הרומית.

לעומת זאת, חכמי יוון שפעלו לאחר הרודוטוס הקדישו זמן רב למחקר גאוגרפי. למרות שהידע הגאוגרפי שלהם היה מוגבל לאזור שסביב הים התיכון, הם הבינו שמסת היבשות שהכירו, של אירופה-אסיה-אפריקה, מכסה שטח קטן בלבד מפני הכדור. הם גילו כי העולם הוא בצורת כדור עגול, ואף חישבו את מידותיו. הם ציירו מפות רבות, שבהן שיערו מה מסתתר בעבריו הנסתרים של הכדור, אך לא הצליחו לדייק בכך. 

עם כל הדיוק המתמטי והגיאומטרי היתה בתפישת  הכדור, במידה מסוימת, גם חזרה בלבוש מתקדם לתפישת העולם המסופוטמית הקדומה.  הכדור הוא, כמובן, גם חפץ אנושי בשימוש יומיומי, וגם מושג מופשט. לפיכך, תפישת העולם ככדור יצרה, מאז ומתמיד, תחושת האנשה חזקה. 

דימוי הכדור גם קרוב מאד לדימוי הגלגל, המצאה תחבורתית ששינתה את פני התבל בזמן העתיק, ויצרה דפוס האנשה משל עצמה.

קבוצת הכוכבים ''העגלה הגדולה'' שמראה את כיוון הצפון

גלגל המזלות

המפה האנטומית של 'איש הזודיאק'

'הצייד מאוריון' - ציור של פלמסטיד, 1729

מפת העולם בצורת קדירה על פי תרבויות מסופוטמיה הקדומות

מפת העולם בצורת גולגולת על פי הרודוטוס, המאה ה-5 לפנה''ס

פסל אטלס שנושא את כדור הארץ